למי קראתם איכס?

סובארו ליאונה מאובקת של ידיד קשיש הצליחה לטלטל את השקפת עולמי

לקראת אמצע שנות ה-80, העיתונות המוטורית העברית – כלומר אנוכי ועוד מישהו – לחמה מעל דפי מגזין 'טורבו' נגד סובארו, שגילומה העיקרי אז היה דגם הליאונה. היום קשה לתפוס מה הניע אותנו לפצוח במלחמה נגד מכונית שנבחרה על ידי העם. אולי המילה 'דווקא' (ללכת נגד הזרם) מסבירה משהו, וזאת בנוסף לעוד שתי מילים: אלפא סוד.

כי סובארו הייתה מתחרה באלפא סוד, ואת אלפא אהבנו אהבה לא בריאה. בגלל ההיגוי הנפלא שלה, הטוב ביותר שבין כל האלפות בעלות ההנעה הקדמית שבאו אחריה, בגלל איזון המשקל המעולה שלה, המושג בזכות מנוע בוקסר הממוקם נמוך, ובגלל אחיזת כביש שלא היו לה מתחרים בתקופה ההיא, ודאי שלא באותה שכבת מחיר.
לי היו שתי אלפות סוד. קודם 1.2, שבנסיעה לחו"ל החלפתי לה מנוע ל-Ti 1.3, ובהמשך Ti 1.5 אמיתית, קצת משופרת – כלומר גל זיזים, מצמד, שני וברים 40 כפולים, בולמי קוני, מוט מייצב עבה, חישוקי ספרינט וצמיגי דאנלופ 185/50/14. סוד שלי ניסתה בכל כוחה לא ליפול טרף למלתעות החלודה, אך כמו כל בנות-מינה, גם היא נכנעה. וזה למרות העזרה של רוני סמדרסמן, שצבע לי אותה הכי יפה שיש, כלומר משח אותה בבלו-פראנס השמימי של גורדיני.

הכתבות הלעגניות שפרסמנו ב'טורבו' נגד סובארו ליאונה כמעט גרמו התקפת-לב ליבואן דאז, ברקוביץ', אך פרט אחד פספסנו: לא לקחנו בחשבון שדווקא סובארו זו אפשרה לעשות רושם חזק על טרמפיסטים, שיצאו מהאוטו בשערות סמורות עומדות על הראש והרגשה שהם זכו לנסוע עם נהג אלוף ראלי, איזה קאקונן או רוהר. בסובארו ליאונה 1.6 קל היה לבצע פעלולים, כי בנהיגה נמרצת במקצת היפנית הייתה מרימה רגליים בשמחה, וצמיגיה – אלו שנותרו על הקרקע – היו מזמרים במצו-סופרן. בכיכר המדינה, למשל, העוברים ושבים היו מנופפים באגרופיהם לעברו של נהג הסובארו או מסמנים לו תנועות ים-תיכוניות באמצעות אצבעות מיומנות. הייתי מוכרח לסכן את חיי, לו הייתי רוצה לחלץ אפקט דומה גם מסוד Ti שלי.

אך זהו רק פרט קטן ברשימה הארוכה של יתרונות הסובארו, שאליהם התוודעתי רק שנים רבות אחרי פרויקט ההסתלבטות עליה. כנראה, נדבקתי במחלה (של ארצנו?) ששמה 'קונספציה'. מן העיוורון הזה שנולד לנו ב'טורבו' לא התאוששנו אפילו באשקלון, בראלי-קרוס הראשון, שבו הייתי שופט, אירוע ששלח לנו רמז על טיבה האמיתי של ליאונה. והנה הסיפור:

איש מבחני הדרכים של 'טורבו', היהלומן פרדי פרייהוף, לשעבר נהג מרוצים בבלגיה מולדתו, הביא לאשקלון טויוטה משופרת לראלי, כולל מכונאי. כמקצוען אמיתי, פרדי הכין קפיצים מיוחדים, בולמים ותיבת הילוכים תחרותית, ואף שלח לבלגיה דוגמית של חול אשקלוני כדי להתאים לטויוטה צמיגים מיטביים.
ההכנה של טויוטה לקראת הזינוק לראלי התבצעה בפיטס, בידי צוות טכני מנוסה ותחת אוהל צבעוני. יפה היה לעקוב אחר המקצוענות והדייקנות של המכונאים הטורחים על טויוטה, בעוד פרדי מסתובב ביניהם בקסדה על ראשו ובסרבל מרוצים.

איזה 50 מטרים משם, מול המהומה המרשימה סביב טויוטה, עמדה סובארו לבנה, זרוקה בחול כאילו שכחו אותה, ולא רחוק ממנה ערכה משפחתו של הנהג פיקניק. הם עשו על האש, הבנות ענטזו ריקודי בטן לצלילי טרנזיסטור, ונהג הסובארו, אילן שוסטר איש הדרום, לבש סרבל רק לבקשת השופט (אני). ברור היה שפרדי וטויוטה יקחו מקום ראשון. הצעתי לפרדי להיות זהיר כי לפי חשבוני, בהקפת המסלול הרביעית או החמישית יהיה עליו לעקוף נהגים שנשארו מאחור, וקל הרי להיכנס במישהו המחליק בחול. "כבר חשבתי על זה", ענה לי פרדי המנוסה, והלך להחליף את המוט המייצב בעבה יותר.

התחרות החלה אך הופסקה בדגל אדום, כי מישהו נתקע על המסלול ופרדי בא בריצה לשופט (אליי) בטענה ששוסטר נוסע בסובארו הלבנה בצורה מסוכנת, וכמעט התנגש בטויוטה. "תלחץ קצת ותברח ממנו", יעצתי לפרדי, אך לולא תפקידי הייתי מתפקע מצחוק, כי שוסטר באמת ישב על טויוטה ואותת לעקיפה.
קשה להאמין שצוות 'טורבו', כלומר אנחנו, לא הבינו אחרי תקרית זו באשקלון שהזלזול בסובארו הוא מופרך במקצת.
הבנתי עד כמה הייתי שבוי בקונספציה המטופשת לגבי ליאונה רק ב-92' משהו, כאשר חזרתי ארצה לאחר שקיבלתי עוד בוורשה מחברי גולדפינגר, בוגר אושוויץ, מפתחות לדירתו בחולון לחצי שנה, ועוד צרור מפתחות למכוניתו… סובארו. הייתה זו ליאונה בת חמש, 1.6 אוטומטית, בדיוק כמו זו שצחקנו ממנה. עוד בנסיעה הראשונה בה גיליתי את קיומם של הגמדים המטפלים להפליא בשלושת ההילוכים. הקיק-דאון המרשים של סובארו הזכיר לי הורדת הילוך בהונדה CRX שלי בדאבל קלאץ', והזינוקים של סובארו בהילוך שני (ננעל) שפכו לי אור על צרותיו של פרדי באשקלון.
וחוץ מזה, הסובארו של יצחק גולדפינגר העניקה לי אנונימיות נהדרת, קרש הצלה אמיתי, כי התביישתי שחזרתי ארצה, מקום שבו לא היה לי כבר אוסף לנצ'יות ואלפות.

בכל פעם מחדש אני מתבייש בחלקי במלחמה ההיא בסובארו, במיוחד למראה הליאונה הרבות שמסתובבות עדיין בעיר, ביניהן לא מעט מתוחזקות היטב, כאילו נקנו זה עתה אצל ברקוביץ'. לעומת זאת, כדי לראות אלפא סוד נוסעת צריך הרבה מזל, ועוד קצת.
e.teksty@gmail.com