לגבי פול גז

בעצם, כל מוריי לנהיגה היו בלתי שפויים בעליל (ובעוללותיהם)

ממורי הנהיגה שלי, והיו עשרות כאלה, למדתי אינספור דברים גרועים, ואני האשם בכך, כי בחרתי לי מורים משוגעים על כל הראש, ועוד קצת. בין מוריי אלה היו טיפוסים הרואיים, שבחיוך מטופש אהבו להיכנס לסיבוב באותה מהירות שאליה הגיעו בסוף הישורת; או כמעט באותה מהירות, כי הם שילבו הילוך נמוך יותר והסתדרו איכשהו, לפעמים אפילו מבלי לפלרטט עם השוליים.
לא נעים להודות, אך הערצתי אותם גם כשהייתי יורד ממושב הנווט ברגליים רועדות.

למדתי ממטורפים אלה, שבמשך תקופה די ארוכה היו אליליי, שמעצורים אינם בנויים כדי לעצור את האוטו, אלא כדי להסיט את משקלו קדימה. עוד לימדו אותי שאפשר לעקוף כל אחד ברגע שהוא עוקף מישהו אחר, כי "אם יש מקום לשניים, אז יש מקום גם לשלישי", טענו.
בעצם, כל הנהגים שנחשבו אז בראלי לסטארים היו בלתי שפויים בעליל (ובעוללותיהם). הם התרגלו להתחרות ביניהם במעשים שנהוג היום לכנות 'אקסטרים', ואחרי ביצועם – שהוביל לזכייה בתחרות או תאונה – היו מתגאים בהם.
דברים השתנו מאז. נהגי מרוצים הנמנים עם מגזר הצמרת הפכו לבעלי מקצוע. נהיגה תחרותית הפכה לעסק, ובעסק, השתוללות אינה מניבה רווח. נהג שהורס מכוניות ולא גומר ראלי בגלל מעשה מטופש יתקשה למצוא ספונסר, ובגלל המוניטין השלילי הוא גם ייאלץ לשלם כפליים על שכירת הרכב (כי כידוע, בראלי האירופיים אף אחד כבר לא נוסע על מכונית משלו, כפי שהיה מקובל פעם).

במקביל לראלי ולמרוצי מסלול, מאורגנים בכל המדינות האירופיות כמעט, ובוודאי בארה"ב, שם השיגעון הזה החל – מרוצי רבע מייל. זהו אירוע פופולרי כל כך, עד כי במפרט הטכני של מכוניות ספורטיביות, לצד נתון הזינוק ממנוחה ל-100 קמ"ש, מצוין נתון על 'ביצועי הרכב במרוצי רבע מייל'. ב-מ-וו למשל מדווחת כי M-1 החדשה צולחת רבע מייל ב-13.5 שניות. על CRX שלי בת ה-18 זה לא עושה רושם מי יודע מה (טוב, אולי רבע רושם).

קומץ הנהגים שלא מצאו את מקומם לא בראלי ולא ברבע מייל (שבו צריך להשקיע סכומי עתק וכוחות של למעלה מ-1,000 סוסים כדי לרדת מ-10 שניות) – עברו לתחרויות דריפט (החלקה מבוקרת על ארבעה גלגלים), שהשתתפות בהן אינה רק חוויה במשחק מרתק ופוטוגני, אלא גם הוכחה ניצחת לשליטה בהגה. אגב, אינני מבין מדוע לא מארגנים רבע מייל ודריפט בארץ. בחו"ל, מי שפרש את חסותו על תחרויות אלה היא המשטרה דווקא, כדי למגר את המרוצים הפיראטיים.
ויש נהגים שלא הצליחו בספורט המוטורי לחוטריו השונים או לא התנסו בו כלל, אלא בנו לעצמם מסגרת של סופר-אקסטרים. כזוהי התחרות על כתר "האלוף שיעבור את בירת פולין, ורשה, בלילה ובמהירות מרבית, בפול גז, מבלי להתייחס לצבע הרמזורים, לשומרי החוק ולשותפי כביש תמימים". המידע על התאריך ונ"צ הזינוק למשחקים מטורפים אלו נלחש מפה לאוזן, כפי שבתקופה הסטליניסטית העבירו מידע על ג'ם סשן ג'ז, שלנגן אותו ולשמוע היה אז אסור (כי זוהי מוזיקה "אמריקנית, אימפריאליסטית וקוסמופוליטית"), כפי שבארץ אסרו לנגן ולשמוע את ואגנר.
הג'ז הפולני חגג והתפתח דווקא בגלל מחתרתיותו, וזה בדיוק מה שקורה עם השיגעון המוטורי החדש הנ"ל. חציית העיר הגדולה דרך מרכזה, מפרבריה ועד פרבריה, כאשר כל מתחרה בוחר כאוות-נפשו (ודמיונו) את המסלול, גבתה כבר קורבנות. עיתונאי רכב צעיר שהתאמן בפרארי עם חברו, עיתונאי רכב אף הוא, נכנס במהירות 180 קמ"ש בעמוד-תמך של גשר, והפרארי התפרקה ונשרפה.

לא במקרה פתחתי את 'בלי מעצורים' הנוכחי בזיכרון מוריי לנהיגה שניחנו בחירוף-נפש (או שמא בנפש מחורפנת). כי עמוק בתוך קשישותי, מקננים עדיין אי-אלו שרידים של החיידק הלא בריא. לכן, כאשר ראיתי (וזה קרה כמה פעמים) משחקים ליליים מטורפים אלה – חשבתי לי שהשתתפות בדבר כזה היא חובה למישהו שהזדקן מוקדם מדי.
אפילו בחרתי לי מכונית מתאימה: אופל ספידסטר. נסעתי בה (מבלי לספר להונדה), והבנתי מה זה ליהנות מנהיגה באופן אבסולוטי למרות שקשה להיכנס אליה, וקשה עוד יותר לצאת כאשר הגג סגור. נפלא לנהוג בה, אף כי לא רואים הרבה מהמושב הנמוך. אפילו את צבע הרמזור הירוק גיליתי רק כאשר מישהו מאחור התעצבן והחל לצפצף.

לספידסטר אין משקל והמנוע שלה, בנפח 2.0 ליטרים טורבו (200 כ"ס לפני המשחקים במודם), ממוקם מאחור. את 0-100 קמ"ש היא מיישמת תוך 4.9 שניות. במדינת ההיטלר-מובילים הסמוכה לפולין אפשר להשיג את ספידסטר ב-8,000 אירו. אין לי ספק שהתואר 'המשתתף הזקן ביותר בעולם בתחרויות פיראטיות ליליות' נראה טוב לא רק בספר השיאים של גינס, אלא מהווה גם אפיטפיום (כתובת על גוש השיש) נהדר לקבר.