פרנקפורט לא חיכתה לי

נסיעה על אוטוסטראדה נאצית הותירה בי תסביך כואב

בסופו של יום (ראשון), הפתעתי את עצמי ולא נסעתי לתערוכת פרנקפורט, המפתה חולי מכוניות במרחק 1,350 ק"מ ממני. אמנם שלחתי כבר הודעה סטנדרטית לגבי השתתפותי בטקסים המאורגנים במשך יומיים לעיתונאים, אך בכל זאת נשארתי בבית.

בין הסיבות שגרמו לביטול נסיעתי אל החגיגה הגרנדיוזית בפרנקפורט, שבה עיתונאי רכב רשאים לגעת בכל מוצג אקזוטי ואף להתיישב בו, היה גם הקושי להחליט איזה רכב לבחור לנסיעה: האם לקחת את הונדה CRX VTEC, שקצת הזנחתי אותה בשל היסחפותי לטיפולים שוטפים באלפא GTV הקשישה, או שמא לנסוע ב-GTV, שכבר עומדת איתן על רגליה, המשוויצות ליודעי דבר בצמיגי Toyo פרוקסס R1R?

לתערוכה הקודמת נסענו ב-CRX. יצאנו השכם בבוקר, ואחר הצהריים הגענו כבר לפרנקפורט – מבלי להשתמש בניווט של גוגל, בלי Jammer ובלי גלאי רדאר נוסף. אמנם CRX לא איבדת מכוחותיה אלא השתפרה דווקא, אך אי-אלו נסיבות הרגיעו אותה, וגם אני, יש להודות, איטי יותר משהייתי. זאת ועוד: על 450 הקילומטרים של כבישי פולין, כלומר עד הגבול הגרמני, קשה לשמור על מהירות ממוצעת הגבוהה יותר מ-90-80 קמ"ש, בין אם אשמים בכך הפקקים, עבודות התשתית או פחד הנהגים ממלכודות משטרה.

האם CRX לבשה את Toyo פרוקסס שלה R888, חצי סליקס, כדי להזדחל אחרי משאיות? אין מה להתייאש: בהלמוּטיסטן הנאצית מחכה לה אוטוסטראדה, שם עשוי להתגלות אם גלי הזיזים החדשים שלה, הבלתי זולים, שווים את מחירם. אך מה יקרה אם יתפוס אותנו גשם, אויב אכזרי של R888? מה, נחזור מפרנקפורט ברכבת?

אז אולי לנסוע ברכבת עד פרנקפורט, חשבתי, ולחזור עם ב-מ-וו Z3M קופה, כחולה מטורפת שמחכה לי?

אגב, נסיעת-עבר על אוטוסטראדה נאצית הותירה בי תסביך כואב. בדרך לאחד מירידי פרנקפורט לדורותיהם הפלגנו, אני וחגית כ', במשך כמה-עשרה דקות במהירותה המרבית של הונדה CRX (230 קמ"ש, לפי השעון), ודווקא ברגע שהמחוג עלה עוד קצת צפונה כדי להגדיל את גאוותנו עד השמיים – דווקא אז הראי האמצעי שלנו נדלק כולו בהבזק צהוב, וחצי שנייה אחר כך נשמעה יללת סירנה ועקף אותנו משהו אפור. עקף ונעלם, כך שאפילו לא הצלחתי לזהות מה זה היה, אך הבנתי את מקומי והורדתי את כף הרגל מדוושת הגז. מהרגע ההוא, ועד היום.

גם לאלפא GTV, שהקמנו לתחייה, יש פנסים צהובים וזוג סירנות שהרכיב אחד מבעליה הקודמים (אני מניח שלא עשה את זה המכס הישראלי, שמכר לי את GTV דרך מכרז). דא עקא, הן העיניים הצהובות, הפוטוגניות, והן הסירנות זעקניות-הרושם, אינן חוקיות על כבישי פולין. הסירנות שותקות, ועל הצהובות אפשר לגלגל משא ומתן, שהרי החוק האירופי מאפשר שימוש בהן.

ודווקא GTV עשתה, בסופו של יום (שני), שלא נסענו לתערוכת פרנקפורט, שהרי לוּ היינו מדהירים אותה לעיר הירידים, האיטלקייה שלי הייתה סובלת מהשחייה בפקקים שעד הגבול ומההשפלה בגלל דיזליות למיניהן, המהירות ממנה על האוטוסטראדה.

בקיצור, בסופו של יום (שלישי), בחרנו להישאר בבית בתירוץ שמוטב לנו לקחת חלק במפגש חגיגי של מכוניות איטלקיות קלאסיות, שהוזמנו עם בעליהן ליומיים בארמון מפואר מהמאה ה-18, לא רחוק מוורשה.

בין כל התכשיטים האיטלקיים המצוחצחים שפגשנו שם, דווקא GTV שלנו עשתה רושם, כי היא הייתה הנציגה היחידה של הגזע. "אל תסתכלו עליה", ביקשתי, "הגברת עוד לא ביקרה אצל רפד, כי אנו בהתלבטות: האם לסדר לה ריפוד עור, או להרכיב לה מושבי ספארקו אדומים שיתאימו למנוע החדש, הבלתי סטנדרטי, שהבטחנו לה?"

בקרקוב, שאליה אנו מתעתדים להפליג בשבוע הבא, קבענו עם נהג המרוצים רפאל פלאטק (שותפו של נהג המרוצים הישראלי ראובן סומר), המשתתף עם אלפא ג'וניור GTA במרוצים אירופיים של קלאסיות. פלאטק הוא בעל סדנה לשחזור ותיקות-יומין ולהכנה של מנועי אלפא לתחרויות. "בכנס האיטלקיות הבא, את תופיעי עם כל כוחותייך (190 כ"ס, בעזרת ד"ר פלאטק) ובכל הדרת יופייך", הבטחתי ל-GTV.

אך בינתיים אני שוב אעזוב אותה כאשר אגמור לביים את סרטי 'שועל הכסף', כלומר לפני השלג הראשון, והיא תחכה בקור אכזרי עד שהציפורים ישירו לה בפולנית שהגיע האביב. ואיתו גם אבאל'ה יחזור, כדי לקחת אותה ארצה בתור מכונית אספנות.