ביזנס האדרנלין שלי

הדברים שאני עושה מאחורי גבו של הרופא

רופא קבע שיש לי לחץ דם צעיר. מוזר, עניתי, הרי אף פעם לא הייתי צעיר. תמיד הייתה לי זִקנה קשה, מלאת חששות וחרדות. והרופא הביט בי בעיניים של עצב בן 5,000 שנה, ואמר שהוא מבין שאני מתכוון לימי המלחמה הגדולה, לתקופת הגטאות, הבריחות וכו'.

מה פתאום, חייכתי. שום מלחמה, ואפילו לא נישואים קשים, פרידות או אכזבות באמנות – אלא רק צרות בעולם הרכב. כמו למשל נזילת שמן קסטרול GT היקר ממנוע המוריס מיני קופר שלי. עד היום, למרות שעברו 50 שנה כמעט, נשאר לי, ואני עדיין מבצע, טקס מוזר: אחרי נסיעה בכל אוטו, שלי או לא שלי, וגם במכונית מבחן, אני עדיין מסתכל מה קורה תחת תא המנוע. והרופא הביט בי וביקש שבאותה תדירות שבה אני בודק אם שמן המנוע לא נוזל, אבדוק גם את לחץ הדם שלי. זה לא מזיק, ניסה לשכנע אותי.

קיבלתי את הצעתו ורכשתי לי מד לחץ דם משוכלל – אלא למטרה אחרת מזו שהרופא חשב עליה. אצלי, מכשיר אלקטרוני חכם זה אינו דואג לבריאותי ומתריע מפני אירועים בלתי חיוביים, אלא קיבל ייעוד אחר לגמרי. אצלי הוא עובד בשטח המוטורי-פסיכולוגי, כלומר – בודק את רמת האדרנלין, שכידוע מטפס בו-זמנית עם לחץ הדם. ממש כמו מד הסל"ד בהונדה CRX.

התחלתי במדידות האדרנלין עוד לפני ש-75 הק"ג של היהודי הקשיש נחתו בתוך האוטו. פשוט, התיישבתי מול המחשב ועקבתי בעזרת אתר http://www.formula1.com אחר מדידת הזמנים של נהגי הגרנד פרי לפני התחרות בסוזוקה. ואחר כך, בעזרת הטלוויזיה, עקבתי אחר ההתמודדות המצולמת – החל בפרקטיס ולאורך התחרות עצמה, שווטל זכה בה.

והנה הפתעה ראשונה: בשום שלב של האירוע הספורטיבי המהולל, לא זז (סליחה, ידידי בועז קורפל) לחץ דמי במילימטר אחד שחוק בצג של המודד, המוצמד היטב לפרק ידו הימנית של הקשיש. בעצם זאת לא הייתה הפתעה, כי לא גידלתי ציפיות לאיזו תנועה שוקקת בביזנס האדרנלין שלי. הרי התחרות בסוזוקה הייתה משעממת בזכות עצמה, מרדימה כמעט.

לחץ דמי גם לא קפץ, אפעס, כאשר נסעתי בהונדה HR-V של בני. רמות האדרנלין נותרו כשהיו, עד שהתחלתי לחשוד שמשהו לא תקין במד לחץ עצמו. למה האדרנלין מת? דאגתי. הרי SUV שחורה זו גבוהה דייה כדי לדגמן בסיבובים זווית גלגול מרשימה. והנה, כלום. כאילו עומדים בחניה ושומעים מוזיקה קלאסית.

פתחתי את המוסך של אלפא GTV שלי. נו, ביימתי את עתידי הקרוב, עכשיו האדרנלין לא יאכזב. ולחץ הדם אכן עלה, אבל רק משום שאלפא שוב סירבה להתניע. כמה ניסיונות דיבוב, והיא הפסיקה להתעצבן עליי שלא ביקרתי אצלה כמה ימים, וששכחתי אותה כביכול לטובתה של CRX.

נסענו מחוץ לכפר בעדינות, כדי שדיסקיות המעצורים החדשות של GTV יתרגלו לצלחות, שגם אותן האיטלקייה החליפה – וחרף העדינות, האדרנלין לא אכזב. אם לא בגלל המהירות, אולי בגלל הצליל האלפיסטי הטיפוסי, המלוּוֶה ביריות מפלט בכל הורדת כף רגל מדוושת הגז. רמז עדין לכך שעדיין לא ביצענו לה כיוון שסתומים.

סיבה נוספת לעליית לחץ הדם נרשמה בגלל הסיפוק מהצמיגים החדשים והנפלאים של אלפא, Toyo פרוקסס R1R, בגודל שתיקנתי כדי לקצר את תיבת ההילוכים: 195/55/15.

חזרתי הביתה רעב לאדרנלין אמיתי והוצאתי מהמוסך את הונדה CRX. אני אוהב את האופי החוליגני שלה, במיוחד אחרי הטיפולים האחרונים בטיימינג שלה ובגלי הזיזים, ועוד החלפת צמיגיה ב-Toyo (חצי סליקס) R888. עכשיו באמת צריך לתפוס אותה חזק בגב כשהיא משתוללת חופשי, וממש לא יודעת אם להפתיע אותך בתת-היגוי או בהיגוי-יתר. ואגב, ה-R888 שלה מרעישים מוזר בנסיעות רגועות, כאילו רוצים 100 קמ"ש כבר אחרי 6.5 שניות, ולא במחיר 7.3 השניות הרשומות לה.

אני נוהג בה, והיא דורשת סיבוב ועוד סיבוב. VTEC נכנס לפעולה ב-6,200 סל"ד, ואחר כך מד הטורים מתחיל לטייל סביב ה-8,000, ורק אז הצמיגים מפסיקים את נגינתם המעצבנת. ואני מרגיש שמד הלחץ הצמוד לפרק ידי רועד כמו טלפון נייד שלא עונים בו לשיחה. פזילה לצג מגלה אדרנלין בכמויות מסחריות. אני מנשק את ההגה של CRX ומבטיח לה בפולנית שלא אמכור אותה לעולם, אלא אשאיר אותה לנכדים, אינשאללה!

האם הייתה זו התנועה המרבית של המספרים הדיגיטליים? איפה! את שיא הלחץ גיליתי כאשר ביקרתי, בביתה שבמינכן, את ב-מ-וו Z3M קופה גרופ A, שאני כבר מכין לה מקום חם לחורף המתקרב לביתי. בינתיים, רק המראה שלה יודע להעלות את האדרנלין של הקשיש השמיימה. פרטים ב'בלי מעצורים' הבא.

אגב, אדרנלין עולה לא רק בשטח המוטורי. לי, למשל, הדם קופץ השמיימה רק מהמחשבה שהשלטון הכפרי-מקומי כאן בפולין לא יסכים לאשר את הסטודיו-גג שבנינו. אם יהיה צורך, ביקשתי את כלתי איוונה, בלונדינית אמיתית, תטעני שבדירת גג זו את מחביאה יהודי מבוגר כדי לזכות בתואר חסידת אומות עולם.