גן-עדן של פשטות

לא לחינם מגיעה יומולדת למצלמות העתיקות שלי, למכונות הכתיבה, אהה, וגם להונדה ולאלפא. בנחשלוּת שלהן גנוז חופש (שהדור הזה לא מכיר ואני כמעט שכחתי)

נזכרתי שעוד רגע מגיעה להונדה שלי מסיבת יומולדת 20. אמנם בניירות שלה מופיעה השנה 1992, אך היא נולדה חצי שנה קודם, בין ה-CRX-יות האחרונות שיצאו מפסי הייצור. אמרתי לבני שאם אגיע הנה שוב, אל הגולה הירוקה שמצהיבה כעת בצבעי סתיו מהורהרים של בטרם שלגים, אז נחגוג בגינה גם את היומולדת 30 של אלפא GTV.
אחר כך מצאתי עצמי במבוכה שאצלי מכוניות חוגגות לפי תאריך לידה לועזי, שהרי הן גויות אשכרה. לוּ הייתה לי סַבְּרָה, רואדסטר עברית שלא הצלחתי לשים עליה יד, היא הייתה לוקחת את חלקה כאורחת בטקסי היומולדת המפוארים – שאנו חוגגים עם שמפניה, וכלות השמחה עם דלק 100 אוקטן רייסינג של Shell.

אור-גניזם עם קעקוע

ומדוע בעצם אינני מארגן ימי הולדת גם לצעצועיי האחרים, אף שאני מכור אליהם לא פחות? מדוע שהם לא ייהנו ממסיבות כאשר גילם מגיע למספר עגול כמו 10, 20, 30 ואילך?
עוד מעט, למשל, יגיעו יום ההולדת ה-90 של מצלמת הלייקה שלי, הכי ותיקה באוסף, ויומולדת 80 לאחותה, המצוידת כבר במערכת משוכללת שיודעת למדוד את המרחק שבין עדשת ה-Elmar 5 ס"מ לבין מושא הצילום.

אצל לייקות קל לבדוק מתי נולדו, לפי המספר החרוט על גופן השחור. קשה יותר לגלות תאריך לידה של מצלמת רוליפלקס, אור-גניזם עתיק שאינו נושא על גופו שום שביב מידע. "בת כמה את?", אני שואל אותה, "הגעת כבר ל-100?"

איכות עם חוט

אני זוכר תערוכת מכוניות בפרנקפורט שבה אני ורוליפלקס שלי עמדנו בין עיתונאים מכל העולם כדי לצלם כל מיני דגמי רכב חדשים למגזין 'טורבו' ז"ל, שבימים ההם ערכתי.
פתחתי חצובה והרכבתי עליה את רוליפלקס 6X6, כבר אז בת 80 בערך, שאת הצמצם שלה הייתי מפעיל בעזרת חוט. מושכים בחוט – הצמצם נפתח. עוזבים את החוט – הצמצם נסגר. גן-עדן של פשטות.

ענתיקה עם גאדג'ט

כל מיני שליחים של מגזיני רכב – בריטים, צרפתים ומקומיים – בעלי מצלמות ניקון וקאנון מודרניות שסנוורו את התערוכה בצרורות הבזקים של פלשים, הביטו בי בסקרנות כאשר לפני משיכת החוט המפעיל את הצמצם, מדדתי בדייקנות את עוצמת האור ברוליפלקס העתיקה והנדירה בעזרת מד-אור מעולם הקולנוע, הפריט הכי חדשני שהיה בתקופה ההיא – 'ספקטרה' אלקטרונית מתוצרת ארה"ב.

חשיפת יתר

"אתה מצלם בזמנים ארוכים", העיר אחד העיתונאים, שהבחין שאני חושף את הסרט ל-10 שניות ויותר. "למה?", שאל.
"אני מנצל את העובדה שהמכוניות פה עומדות ולא זזות", עניתי לסקרן.

16 מ"מ עם עובי היסטורי

לימי הולדת ממתינים גם צעצועיי האחרים ובהם אביזר מרומֵם גאווה שלי – מסרטת 16 מ"מ ותיקה של Bell Hovell האמריקנית. הרוסים (שמהם למדו הסינים להעתיק כל דבר) בנו לפי Bell Hovell את מסרטת ה-Aimo שלהם, אף היא מצוידת בקפיץ המפעיל את המערכת.

ובעזרת ה-Aimo, צילמו צוותי קולנוע רוסיים (קרי: צלם בודד או שניים לבושי מעילים צבאיים שאין בכוחם למנוע מהרוח הקפואה לזחול על בטנם) את קרבות ברלין במלחמת העולם השנייה, וסיפרו לילד הגדוד (אני) שכמה חודשים קודם לכן הם צילמו גם את שחרור מחנה המוות אושוויץ. "כדי שהעולם יידע ולא ישכח", אמרו ברוסית.

תקליט עם עילית

גיליתי שבמקרה או לא, כל צעצועיי היקרים לנפשי וללבי מייצגים ללא בושה את הטכנולוגיה הפשוטה ביותר שבנמצא, שאינה מתוחכמת בהרבה מהעקרונות הטכניים הבסיסיים של אוסף המקטרות שלי. וטוב שכך. הרי לפשטות טעם משלה.

כך למשל, אין הנאה שלמה יותר משמיעת מוזיקה המגיעה מזוג רמקולים AR הוותיקים העובדים עם מגבר נורות פישר – כאשר מקור הצליל הוא תקליט ישן בן 40-50 החג על פטיפון הטרנסקריפטור שלי. ואגב, פטיפון זה העניק השראה לכל המהנדסים האירופים והיפנים שבנו את תיבות ההילוכים הרצופות לרכב (אז איך זה שהגיר לא יודע לשיר?).

כלה עם כבל

אם לחזור להונדה בת ה-20, אז גם כלת יומולדת זו מתבססת על עקרונותיה האציליים של הפשטות. הרי דוושת הגז שלה עודנה קשורה למערכת ההזרקה בעזרת כבל, ולא באמצעות שלט רחוק כמו במודרניות. ובזכות קשר פרימיטיבי זה, לי ולהונדה אין תחנות ביניים בנסיקה מ-0 ל-100 קמ"ש, כי תגובת המנוע, במלוא עוצמתו, נענית מיידית לכל גחמותיך (בין אם הן חכמות או מטופשות).
כך מסוגלים להגיב רק מנועים נטולי טורבו.

נחשלוּת עם הרבה חופש

בהונדה הנחשלת שלי – כמו במצלמותיי הנחשלות לייקה, רוליפלקס ו- Bell Hovellא ו במקטרת הנחשלת שלי מבית דאנהיל – אין ויכוח נצחי אם כוח הגה הידראולי עדיף על כוח הגה חשמלי, המטשטש את המידע המגיע מהגלגלים הקדמיים (מה קורה עם אחיזת הקרקע שלהם וההיגוי). כי בהונדה CRX שלי, כמו גם באלפא GTV, אין כוח הגה בכלל – כך שהן חופשיות מהדילמה שבין יתרונותיה של הדייקנות ההידראולית, ובין החיסכון בדלק שמציע פתרון ההיגוי החשמלי.
אני גם מעדיף את עקרונותיה המכניים של אלפא GTV, כמו חלוקת משקל אופטימלית המושגת בזכות הצמדתה של תיבת ההילוכים עם הדיפרנציאל (בֶּקָקְס) אל הציר האחורי. או מתלה דה-דיון המקורי, השומר היטב על היצמדות הצמיגים לקרקע גם בעיקולים חדים.

צמר גפן עם קוצים

כך שבהונדה ובאלפא שלי, קל עדיין ליהנות בנהיגה מבלי להיות כבול באזיקי האח הגדול, קרי, בלי כל אביזרי השמרטפות האלקטרוניים שהנחת העבודה שלהם היא שאתה טמבל. בלי כל הפטנטים בנוסח ABS ו-ESP. בלי מכשירים העסוקים בשמירה על מסלול ומרחק. בלי מגבירי כוח מעצורים היסטריים וכך הלאה.
כל המערכות החכמות הללו אינן מסוגלות למנוע תאונה כאשר הקוֹרָה (עמוד) המסיבית של השמשה הקדמית, כולל ראי הצד – פוגעים בראות הטובה ששררה במכונית הוותיקה.
בתוך כל הצמר גפן הטכנולוגי המשוכלל שנפל על ענף הרכב ב-20 השנה האחרונות, ונועד לעטוף אותנו ברכוּת פדגוגית – רק כריות האוויר הן לדעתי חיוביות נטו, ללא ממד הפיקוח המעיק.

ניווט או ניוון?

בקיצור, מבול חגיגות היומולדת לצעצועים שלי משכנע שלוותיקות יש לא רק טעם מתוק של נוסטלגיה, אלא גם יתרונות ממשיים. כמו היתרון של סתם אטלס דרכים על פני מכשירי ניווט, הנוחים אמנם (כאשר הם אינם טועים ומתעים), אך משאירים בחיתוליהם את חושי ההתמצאות במרחב והדמיון.  צעצועיי מזכירים לאבא שממש אין חובה ללכת שבי (פשוטו כמשמעו) אחר כל פריט טכנולוגי מודרני.

3X5=80-70

במגירות שפתחתי בגולה, מצאתי פה ושם משהו שכתבתי אי-פעם במכונת כתיבה, ללא הקלוּת הבלתי נסבלת של המחשב. הבטתי במכונות הכתיבה שלי, הנמות כבר שנים את שנתן על מדף שסידרתי להן בפרידה, הוצאתי אותן מקופסאותיהן, ניקיתי מאבק ושימנתי. גם להן מגיעות חגיגות יומולדת. זהו יומולדת 70-80, כשמדובר בשלישיית אריקות 5 המיתולוגיות, שבמשך שנים כתבו במקומי כל מה שדרשתי מבלי להתווכח, ובאופן טוב יותר ורגיש יותר מכפי שעושה הלפטופ ThinkPad.

טיפ טיפה

אף שהיצרנים אינם מודים בכך, יש דגמי מכוניות שהורגים את נורות הפנסים הקדמיים. במיוחד מכוניות עם נורות H7, שאגס הזכוכית הקטן שלהן מקצר את חייהן בכ-30 אחוזים ביחס לנורות A4.
בנוסף לסוג הנורה, גם תנאי עבודתה – כמו מתח גבוה יותר במערכת החשמל ויכולת נמוכה שלה להיפטר מהחום – משפיעים דרסטית על תוחלת חייה. זהו המצב במכוניות כמו פיאט פונטו II, פיז'ו 206, סקודה פאביה וטויוטה קורולה E12. בכל הללו, הנורות נשרפות בתדירות גבוהה יותר, ועל כן מומלץ להשתמש בנורות מסוג long life.
דה עקא, נורות אלה אינן משווקות בארצנו. אם אתם סבורים שמכך משתמע שאני ממליץ להביאן מחו"ל – הצדק עמכם

עוד בנושא – בשבוע הבא