המרד השפוף

ככל שהתקדמה הטכנולוגיה בענף הרכב – התחביב האציל של תיקונים עצמאיים נחנק אל מותו. כעת, אם מתקלקל לך האוטו, אף אחד לא יעצור לעזור לך להמשיך בנסיעה

בתקופת הכרכרות, קצת לפני שמכוניות החלו לשרת בני אדם, שני יהודים משכילים, פרידריך אנגלס וקרל מרקס, כתבו והפיצו את המניפסט הקומוניסטי, המחזיק בין השאר את המשפט המפורסם ביותר: "פועלי כל העולם, התאחדו!"
למזלנו, הפרולטריון העולמי לא הצליח להתאחד, שהרי פועלי הדחק והיזע לא שלטו בשפות זרות. לפי חוק האבסורד, הסיסמה מבית אנגלס את מרקס מצאה בהמשך אוזן קשבת דווקא אצל… יצרני הרכב העשירים. האדונים היצרנים מנצלים לצורך הידברות ביניהם את האספרנטו של ימינו, אנגלית, השולטת בענף הרכב ומאפשרת לכל יצרן מכוניות אירופי, אמריקני או אסייתי להתחבר בקלות עם עמיתיו.
תשאלו: לשם מה להם, ליצרני הרכב, להתאחד? הרי הם מתחרים זה בזה! ובכן, ליצרני כל המדינות יש סיבה טובה להתאחד (גם אם קוּריה של התאחדות זו עדינים ושקופים), כי יש להם אינטרס משותף: בניית דגמים שבעליהם מסביב לגלובוס לא יוכלו לטפל בעצמם בתקלות מנוע בהם, או לשדרג אותם חלילה.
כתוצאה משיתוף הפעולה בין היצרנים, הפכו המכוניות בנות ימינו חכמות – בעוד בעליהן היטפשו, ואינם מסוגלים עוד לטפל ברכבם כפי שיכלו בעבר.

המנוע הלך ונחסם

קנוניה זו נגד כספם וחירותם של חובבי התיקונים העצמאיים אירעה באופן הדרגתי. היא החלה במעשים תמימים לכאורה של היצרנים: הם הסתירו את מנועי הרכב החדשים תחת מכסי פלסטיק מעוצבים, כביכול לצורך האסתטיקה בלבד, ובו-זמנית, בצעד שאינו משתמע לשתי פנים, חיברו בין חלקי המנוע בעזרת ברגים משוכללים הדורשים שימוש במפתחות ייעודיים המתאימים לברגים אלו בלבד.
בעלי האמביציה, שנהנו עד עתה מהאפשרות לטפל ברכבם בעצמם, הבינו מיד שכל האמצעים החדשים הללו שרקחה תעשיית הרכב מכוונים נגדם. הם הבינו שהיצרנים מנסים 'לחסום' את הרכב בפניהם, מחשש שהטיפולים הביתיים יפגעו במערכות המשוכללות.

הפיראטים לא נבהלו

בשלב זה, אפשר היה עדיין להסתדר איכשהו עם מהלכים אלה, שנועדו כאמור להצר את צעדי הנהגים הנוטים לפראמדיקה ביתית. פרץ מרד: חובבי התיקונים העצמאיים, ואני ביניהם, לא נבהלו מתפאורות הפלסטיק המהודרות שניסו לגונן על המנועים מפני ידיים 'בלתי מורשות', ולמדו לפתוח אותן. גם תעשיית כלי העבודה הלכה לקראת המורדים, שלא ממש התקשו להשיג בשוק המקומי או באינטרנט כלים משוכללים המתאימים לכל בורג, אנטיפתי ואקזוטי ככל שיהיה.
חבל הצלה נוסף סיפקה למורדים ספרות הרכב המקצועית, שלא זנחה את המכונאים הביתיים במצוקתם והמשיכה לעדכן אותם במיטב החידושים, בדיוק כפי שעשתה במשך עשרות שנים. מדריכי היינס הבריטיים ודומיהם המשיכו ללוות את המוסכניקים ה'פיראטיים', חרף הקושי ההולך ומתגבר לבאר את מבנהו של כלי הרכב המודרני.

המהלומה הניצחת

ואז הונחתה המהלומה הבאה, שנועדה לשבש את הזוגיות המאושרת מדי שבין המכונית ובעליה, המסתדרים בינם לבין עצמם: עידן האלקטרוניקה. עידן זה הביא את יחסי האידיליה נוסח 'אני משרתת אותך – ואתה תטפל בי' למשבר חשוך מרפא. נמחק התחביב האצילי לדאוג בעצמנו לכל צורכי השעה של המכונית. המכה הייתה גדולה במיוחד באנגליה, שם בין בעלי הרכב תמיד שלטה הסיסמה "עשה זאת בעצמך".
בלית ברירה, מצאו עצמם בעלי רכב פונים למוסך על כל תקלה וכל שטות, כמו למשל החלפת רצועת טיימינג. הידע על מכונאות אינו עוזר עוד. אמנם כללי העבודה המכניים נותרו כשהיו, וגם חזותה של המכונית לא השתנתה דרסטית – אך היא הפכה, למעשה, למחשב על גלגלים.

תחילה הייתה ההזרקה

לא מיד הפכה המכונית לצרור תוכנות עם אשפתון. תחילה ניצלו היצרנים את יתרונות המחשב לצורך שליטה על מערכת ההזרקה, שהחליפה את המאייד המסורתי ש"אינו יעיל דיו ומבזבז דלק". חובבי התיקונים הביתיים עוד הצליחו להסתדר עם מחשבים בסיסיים אלו, והתמודדו עם ה-ECU כמו עם הפי-סי הביתי: אם הם גילו משהו שאינו כשורה – הם פשוט הפסיקו לכמה דקות את זרם החשמל המסופק למחשב הרכב על ידי המצבר, חיברו שוב, התניעו ושלום על ישראל.
אך היה זה בעצם הניצחון המתוק האחרון של המורדים.

נשק יום הדין

מתכנני רכב החלו להישען על המחשבים יותר ויותר. הם חדלו, למשל, לחפש אחר פתרונות מכניים בתחום פיתוח המתלים, המופקדים על אחיזת הכביש. מעתה ואילך, המחשב הוא הצ'יף של הנסיעה, ובמיוחד של הבטיחות.
ואולם, כתוצאה מהזנחת תכנון המתלים לטובת המחשב, כל תקלה במערכת ה-ESP חושפת את העובדה שהמתלים של היום, הבנויים באופן חסכוני, אינם מסוגלים לתפקד כראוי בלי בקרה אלקטרונית. הם אפילו לא מסוגלים להתמודד עם סיבובים חדים באותה יעילות שהייתה מקובלת לפני עשרות שנים!
קל לזהות את הרגרסיה הזו במבחן סלאלום תקני, החושף את האבסורד הבא: מכונית ותיקה מסתדרת טוב יותר בין הפילונים מאשר מכונית חדשנית בעלת מוניטין ספורטיביים, בין אם מנתקים את ה-ESP שלה ובין אם לא…
ואיך התייחסה לכך העיתונות המוטורית הנמצאת בשליטת קברניטי הענף? ובכן, מבחני הסלאלום פשוט נמחקו מתפריט מבחני הרכב.

הפסידו את העצמאות

מכשירי התנועה התמימים נכנעו למהפכה האלקטרונית גם כדי לרַצות את דרישות הירוקים ולעמוד בנורמות זיהום האוויר הנוקשות. זה רק חיזק את אוזלת ידו של המכונאי החובב, שאינו מסוגל עוד להיעזר במורה הנבוכים הקרוי 'ספרות מקצועית', שכן היא עצמה הגיעה לעברי פי פחת בתחום המידענות.
הגענו למצב שבו ללא ידע במחשבי רכב – אין אפשרות לגעת בכלום. אין סיכוי לגלות את מקור התקלה, ובוודאי לא לטפל בה. המכוניות הפסידו סופית את עצמאותן.

שליטה על תוחלת החיים

ועוד משהו. השליטה הבלעדית שהשיגו היבואנים על הטיפולים ברכב – באמצעות מוסכים מורשים המצוידים במחשבים דיאגנוסטיים – מניבה להם הכנסות עתק לא רק מהרווחים המיידיים על הטיפולים, אלא מייצרת רווח נוסף, לטווח הארוך: שליטה מוחלטת זו שהשיגו היבואנים בשוק הטיפולים עוזרת ליצרני הרכב לווסת את תוחלת החיים של המכונית, בהתאם לצרכיהם העסקיים. במילים אחרות, היבואנים והיצרנים קיבלו כוח לקדם את האינטרס המובהק ביותר שלחם: הגברת המכירות של כלי רכב חדשים. החתול טובע בשמנת.
והנה הפרדוקס: ייצור המכונית של פעם – זו ששרדה במשך עשרות בשנים אף שהשמנים שהיו בילדותה היו פרימיטיביים יחסית, ואף שהמתכות של פעם טרם זכו למגע הקסמים של הטכנולוגיה – איננו עוד האינטרס של היצרן המודרני. לא ייצור מכונית עמידה עומד לנגד עיניו, אלא מכירה של כמה שיותר דגמים חדשים.
וכך, במקום לייצר רכב אמין שבריאותו תחזיק מעמד שנים רבות, מה שהטכנולוגיה החדשה בהחלט מאפשרת – מעדיפה כת היצרנים לייצר דגמים שבריאותם מתרופפת אחרי שנים ספורות. כדי לטשטש את השערורייה, בעלי העניין מטמטמים את הקונים באינספור חידושים אלקטרוניים מתקדמים-כביכול המורכבים ברכבם – שנועדו לכאורה לשפר את רווחת חייו של בעל הרכב. קנו אותנו בנזיד עדשים אלקטרוני.
אני מתכוון לשלל המערכות שמסייעות בנהיגה או מתריעות מפני סכנה אמיתית או מדומה. לכאורה, המערכות הללו מקלות על תפקוד הנהג. ואולם, הצונאמי האלקטרוני המתוחכם (שמחליף כמעט את הנהג על ההגה) מטמטם כל כך את בעל הרכב – עד כי הוא מאבד את חושי הנהיגה שלו ואת זהירותו העצמית, שעד עתה שמרו עליו.

אמורים לעזור, עלולים להפריע

אלקטרוניקה היא חביבת היצרנים, כי בעזרתה הם יכולים לייצר פטנטים חדשים וזולים יחסית בתחום הבטיחות, במקום להשקיע כאמור במכניקה. אך מדענים מהמכון היוקרתי MIT (Of Technology Institute Massachusetts) גילו שבמציאות, רב נזקן של מערכות העזר האלקטרוניות מתועלתן. במילה אחת: הן טרחניות.
למסקנה זו הגיעו מדעני המכון לאחר שבחנו את שמרטפי הבטיחות הפופולריים ביותר: טמפומאט, המזהיר מפני התקרבות למכונית הנוסעת לפנינו; מערכת למניעת התנגשויות במהירויות נמוכות; מנגנון אזהרה מפני שותפי כביש הנחבאים בשטח המת של רכבנו; ו-Lane assist, המתקן סטיות מהנתיב. המדענים גילו שהמערכות לשמירה אקטיבית על בטיחותנו מפריעות לנהג, משום שבהתריען על סכנה הן פוגעות בראות ו/או בריכוז.
השורה התחתונה של המחקר: מערכות אלה, יותר מאשר הן מונעות התנגשות – הן מגבירות את הסיכוי להתרחשותה.
האם זה אפשרי? אולי הפרופסורים מ-MIT מגזימים? אני מודה שדעתי כדעתם. הרי כפי שכתבתי בזמנו, אינני מבין את ההתפעלות המקומית ממערכת איווקס, פטנט המתיימר לסייע בנהיגה בטיחותית אך לדעתי רק מטריד בנהיגה וגורם להשפלת המבט מהכביש.
צודקים מדעני MIT, שאינם שייכים ללהקת הקנוניה. כאשר נהגתי במכוניות עתירות מערכות התרעה, כמו אינפיניטי M, גיליתי שהנסיעה בג'ונגל העירוני מטריפה את הנורות וגורמת להן לאותת ולזמזם ללא הרף כמעט. די שמכונית הנוסעת לצידנו מתקרבת מדי, וכבר נדלק במראת הצד אור כתום זרחני. אם ברצוננו להחליף נתיב, המחשב צועק. גם החיישן העוקב אחר המכונית שלפנינו רגיש מדי.
התוצאה: אנו מותקפים במופע אורקולי של צלילים והבהובים, וכדי לא להשתגע נאלצים לנתק אותו.

שועט באין מפריע

נשאלתי איך אני מעז לנתק את כל הסייענים ולנסוע. עניתי: ג'יימס ג'ויס לא השתמש לא בנקודות ולא בפסיקים, וזה לא הפריע לו לכתוב ולהיכנס לפנתיאון הספרות.

טיפ טיפה

עשרות או מאות מכוניות שנתקעו לאחרונה בשלוליות מים עד שעצרו ימצאו את דרכן לשוק המשומשות. ודאי שהמוכרים ישכחו לדווח לקונים שרכבם עבר אמבטיה, ומתפקד רק בזכות תהליכי ייבוש אכזריים.
האמת היא שהמכונית המודרנית, על כל פקעות חוטיה המובילים פקודות למחשב הרכב וממנו, ובמיוחד מערכת החשמל החדשנית CAN על חיישניה – אינה מסוגלת לסבול הצפה במים ללא נזק. אמנם החזירו אותה כאמור לתפקוד, אך במשך הזמן היא תפתיע את בעליה עם תקלות בלתי נעימות.
מומלץ אפוא לשמור מרחק ממכונית שיצאה משלולית. הסימנים: הצפה מותירה ריח מעופש בפינות הרצפה, בתוך הדלתות וברמקולים, כמו גם כתמים על הריפוד. אם המכונית עצרה בגלל מים שחדרו לפילטר האוויר, סביר מאוד שנפגעו בה גם הטלטלים, השסתומים והבוכנות.