שקיעה בצהרי היום

לשקוע בחול זה שטויות, חשבתי לאורך הביוגרפיה. שכחתי עד כמה מנוסה היא, אדמת אירופה, בבליעת חפים מפשע

כל אדם או בת אדם שפנו אל תת-המדור 'שואלים את אדוארד' בשאלה "מה לעשות כשהרכב מתחפר בחול או בשלג", היה מקבל ממני הסבר מדויק מה עושים ואיך, כי עד עתה הרגשתי דוקטור בנושא החילוץ. זאת אומרת, הייתי מין חכמולוג נפוח מחוצפה, עד שהמציאות הזכירה לי ללא רחם שהסנדלר לא תמיד מוצא את סנדליו.

הונדה מתעמקת בכדור הארץ

בצהרי היום פתחתי את המוסך של הונדה CRX כדי להוציא את הגברת לאוויר הצח. חרף הקור היא התניעה במכה, אך תכף בצאתנו מבית העץ היא התחפרה בצמוד לגדר הגינה. לכאורה, ההסבר פשוט: נוצרה שם מלכודת חול בגלל ההכנה לריצוף שביל. אך אני מבין לנפשה של CRX, ויודע שהיא התחפרה כאות לחוסר שביעות רצונה – היא הרי כועסת על אבא, שהזניח אותה בימים האחרונים לטובת אלפא GTV.
נו, ניחא. מלכודת חול טובעני הנחבאת תחת שכבת עלים אינה אתגר גדול מדי למומחה התחפרויות כמוני. אני מאמין בכך, כפי שאני מאמין בעובדה שגברת אנגלה מרקל, עקב גילה הצעיר, לא הייתה חברה בשורות ה'היטלר יוגנד' לבנות, BDM (Bund Deutscher Maedel).
נאמן לשאננותי, אני מטלטל את CRX השקועה קדימה ואחורה, בעדינות יתרה, רק עם טיפל'ה מצמד ועוד פחות מכך גז. אך לא רק שהערסול לשווא, הוא אף מעמיק את ההתחפרות, ועכשיו הגברת כבר מרוחה על החול על גחונה.
אני מקושש את חפירה, שטיחוני גומי וכמה קורות עץ, חופר בחול שמאחורי הגלגלים, פורש את השטיחונים, חוזר למושב הנהג ומשחרר מצמד. כלום. צמיגי ה'חצי סליקס' טויו (R888) מסתובבים חופשי, וחול צהוב ניתז השמיימה ונוחת על גג הטורקיז של הונדה, השקועה עדיין בשבי.

שקיעה נוגה

"יש לנו תרופה לזה, השמורה לבעלי רכב נוסף, ועוד חזק", אני מסביר בעברית לכלבי לאון, המשקיף על המתרחש מן הצד, ומביא לעזרתה של הונדה את גיסתה החורגת, אלפא GTV.
אני קושר את אלפא ל-CRX, מושך – ועכשיו יש לי כבר שתי מכוניות מחופרות בחול, כי גם צמיגיה של אלפא (טויו R1R הסנוביים) אינם בנויים למדאובי השטח.

חצץ, תרופה פצץ

לא ארשה לגולָה עוינת וקרה להחזיק בשבי עפרה את אלפא GTV, שנשארה יהודייה חרף מעלליו של המכס הישראלי (שמזרועותיו חילצתי אותה). "GTV לחופש נולדה!" צעקתי, והבאתי את אותם שטיחוני גומי שלא סייעו להונדה CRX להתרומם מן המצר.
אך גם לאלפא GTV השטיחונים אינם עוזרים, כי כבל הגרירה המקשר בין שתי המכוניות מתוח כמו מיתר בגיטרה של ג'ימי הנדריקס, כך שאלפא אינה מסוגלת לזוז אחורה.
שוב עבודה נמרצת עם את, שוב גומי ושוב קרשים – אך הפעם גם מילאתי מריצה בחצץ. אלפא מעריכה את המשקיענות וזזה. אני משחרר את כבל הגרירה, בוחר את המסלול מימינה של הונדה, שוב מחבר בין שתי המכוניות, פול גז במכה – והונדה נשלפת ממלכודת החול.
מסקנה: קל בהרבה ללמד פרק בהלכות חילוץ מישהו אחר, מאשר ליישם אותו בעצמך באדמתה של אירופה, שכישורי הבליעה שלה מוכחים היטב. 
 
אריאל ממש לא מלאך

בלתי רצוי, ודאי שלא מוזמן, שוב מתקרב אליי יום ההולדת. קשה לי לשכוח פרט מצמרר זה, התלוי מעל הביוגרפיה שלי כמו חרב דמוקלס, ואם אנסה לשכוח – יקיריי מזכירים לי אותו.
ואני, רדוף על ידי התאריך X, מתעורר בלילה מהאיום הממשי שבגלגול הנוכחי לא אספיק כבר לנהוג באריאל אטום (Ariel Atom), מכונית שהפחידה ברנש חסר חת כמו ג'רמי קלאקסון, כוכב התוכנית הבריטית 'טופ גיר'. בסצנה המפורסמת של תוכנית הבי-בי-סי הזו, רואים כיצד ביצועיה של אריאל אטום שינו את פניו של בוחן הצמרת קלארקסון למעין מסכה המזכירה את פרנקנשטיין.
עליי, מטמורפוזה כזו לא הייתה מאיימת, כי בסיבוב ההכרה הדמיוני עם אריאל הייתי משתמש בקסדה שבחרתי לי פעם ליומולדת 50 בגלל סגולה מיוחדת שלה: קסדה זו, העונה לשם קוואטרו, נפתחת לצדדים. כלומר, כאשר קשיש מסיר אותה מראשו, הקסדה המתוחכמת אינה זוממת לקטוף את אוזניו ולקחת אותן למזכרת.
כדי להסתגל לקסדה סגולתית זו לקראת אירועי הראלי-קרוס באשקלון, הייתי רוכב איתה על אופניים ברחובות תל-אביב לפני כל תחרות. כך התגלה לי שהחובש קסדה הרמטית צמודה נהנה מעולם שקט, בלי צלילים מיותרים, כאילו הוא משייט במצולות ים. האם קסדה זו הייתה מסננת גם את צלילי הגיהנום המתרעמים מהמנוע של אריאל אטום? ספק.

כמה רזה, ככה רעה

אז בינתיים אני צריך להשלים עם העובדה שלא אכיר את אריאל באף גרסה שלה – ובמיוחד לא הנבזית מכולן: זו המצוידת במנוע 8 צילינדר, המורכב משני מנועים משופרים של סוזוקי Hayabusa. מנוע מרושע זה מפיק למענה של אריאל אטום האנורקטית, השוקלת 450 ק"ג בלבד ב-150 אלף ליש"ט – 500 כ"ס, כלומר 900 כ"ס לאלף קילו! זהו כוח גדול פי שבעה כמעט מזה של הונדה CRX שלי, ופי תשעה מזה של אלפא GTV…

עור, עצמות ונהג

ויש גם גרסה אנושית יותר של אריאל, המצוידת במנוע הונדה Type R שעבר טיפול סטרואידי לכדי 245 כ"ס (או 300 כ"ס בעזרת קומפרסור).
גרסה 'מרוככת' נוספת של אריאל היא אריאל אטום 3 Mugen, מכונית מסלול קלה במיוחד ונטולת מדחס. לכאורה היא זולה יחסית, 60 אלף יורו בלבד, אך זהו סכום בלתי מבוטל תמורת אוטו שהוא בעצם שלד הבנוי מצינורות, מנוע ונהג.
גם משתי הגרסאות הללו של אריאל, לא אספיק כנראה לטעום נחת (או את נחת זרוען).

אהבה לצמיתות

בבוקר אני מפליג על כנפי הסקרנות ובודק באתר mobile.de כמה עולה אריאל יד שנייה. מחכה לי הפתעה. בין מאות אלפי המכוניות המוצגות למכירה באתר זה, אין אפילו אריאל אחת. האם 'טופ גיר' צדק, בקובעו כי קוני האריאלים שומרים עליהן כהשקעה איכותית לטווח ארוך? או שמא בעלי האריאלים החליטו, כמוני, שהם כבר לא ימכרו אף מכונית אהובה?

לגימה מהתפריט

בקיצור, מכל האפשרויות שבקטלוג הפירמה 'אריאל מוטור' (arielmotor.co.uk), אני יכול להרשות לעצמי רק כוס קפה יפה בצבע אדום. גובה ההשקעה: 15 לירות שטרלינג, לא כולל דמי משלוח לתל-אביב.

טיפ טיפה

האופנה החדשה בקרב מוכרי רכב, ובמיוחד במגרשים, היא להכריז ש"במכונית נהגה אשה", מה שאמור לרמוז לקונה שהסחורה הייתה נהוגה ברוב חן ועדינות, כיאה למין היפה. זוהי כמובן רמיזת שווא, שהרי שום מחקר לא הוכיח עליונות נשית בשימוש ברכב ובאחזקתו.
חד וחלק: סיסמת ההרגעה "אשה נהגה בזה" אינה רלוונטית, כי למינו של הנהג אין כל השפעה על מצבה הטכני של המכונית