בנות גידלתי ורוממתי

להונדה CRX שלי, אחרי כל השיפורים, יש עדיין 160 כ"ס – אלא שעכשיו הם מתנתבים במלואם לגלגלים. ואלפא GTV מחכה למנוע הולם שרוקחת לה סדנת מרוצים פולנית

העובדה שאדם נורמטיבי לא מרשה לעצמו לנסות את כל האפשרויות, גם אם מדובר בתחביב אהוב – היא מה שמקשר בין ההרפתקה שמעניקה המכונית ובין סקס. בגלל הזקנה אינני זוכר אם אני הוא שכתבתי את זה, או שמא אחד המתרוממים של טופ גיר.

בכל אופן, חשבתי על אקסיומה זו (המגיעה מבית אדוארד או גנובה על ידו, לך תדע) כאשר שני זוגות עיניים עקבו בסקרנות או בזלזול אחר כל אורחת שהבאתי לחצרי, אי-שם בגולה. זוג עיניים אחד צהוב כי הוא שייך לאלפא GTV הקנאית, שהחלה את דרכה בצרפת, וזוג עיניים שני וזועם נעצה הונדה CRX, הבודקת את האורחות באור לבן, 60/90 ואט.

הביקורים שעצבנו את בנותיי התרחשו במהלך חצי השנה שבה התנחלתי בפולין עקב הצילומים לסרטי 'שועל הכסף של פליציה ט". המפיק הפולני המנוול שלי שינה את התוכניות, והכריז מפעם לפעם על הפסקות ארוכות בצילומים, הפסקות בלתי מובנות. במאי אחר היה מטפס על הקירות, מעשן בשרשרת, משתכר עקב צערו ויורה על מפיקו ברוגטקה. אני לא כזה כי הייתה לי חלופת פז: האפשרות לנצל את ההפסקות בהפקת הסרט כדי לטפל במכוניותיי, לחדש את הקשרים עם חברים מהעבר, ובו-זמנית להביא הביתה חופן מכוניות חדשות ולנהוג בהן. אלו האורחות שהזכרתי לעיל.

חוץ מהרואדסטר MX5 של מאזדה, שעוררה בי סקרנות אחרי קיטון השבחים ששפכו עליה בארץ ובחו"ל (ולבסוף אכזבה אותי), וחוץ ממיני בגרסת John Cooper Works – לא בחרתי לי למבחן שום אוטו, אלא קיבלתי דגמים בשיטת "מה שבא ברוך הבא". והייתה זו גישה מחוכמת, שהרי נסיעה במכונית משעממת מגבירה את ההערכה כלפי מה שיש לך בבית.

כך הגיעו לידיי משפחתיות (ברובן) שחלק מהקולגות שלי כתבו עליהן נופת-מילים בשפת הקודש. התגלה שהמחמאות היו מופרזות, בדרך כלל. כאילו הקולגות נסעו במכונית אחרת מזו שאני נסעתי בה. ולא משנה הרבה העובדה שהם בחנו את הגרסאות המקולקלות (אוטומטיות), בעוד אני נסעתי בידניות.

בזיכרוני נחקק משפט מחמיא כביכול, החוזר על עצמו ללא בושה בכתיבה העברית: "אחיזה כל כך טובה, כאילו מכונית זו אינה נשמעת לחוקי הפיזיקה…".

לי אין ספק שמַנפיקי מחמאות אלו, המעתיקים זה מזה, לא הגיעו למוגבלוּת של הפציינטית התורנית. הרי לכל אוטו יש מוגבלות, כמו גם לכל בוחן. בזמנו, כאשר איילון החדש היה ריק עדיין, הצעתי ב'טורבו' לארגן עליו מרוצי גרנד פרי. גם מסביב לכיכר המדינה לא היה צפוף, ואני התרגלתי לנצל זאת לבדיקת המוגבלויות של דגמי מבחן. הייתי בא לכיכר זו השכם בבוקר ונוסע סביב הדשא הכי מהר שאפשר, עד שהמכונית החלה להחליק ולברוח משליטה. הייתי כותב באיזו מהירות הרגשתי החלקה ואיזה ציר היה סורר: הקדמי (בתת-היגוי), האחורי (בהיגוי-יתר), או שמדובר בהחלקה על כל ארבעת הגלגלים. בכל מקרה, מעודי לא פגשתי באוטו שמצפצף על חוקי הפיזיקה.

Mini JCW GP

פעם התאכזבתי מאיזו משפחתית שקיבלנו למבחן, ובתור פיצוי על עוגמת הנפש הבאתי לכיכר המדינה את לנצ'יה פולביה שלי, 1.6 HF ראלי. היא נתנה שואו ענק בזכות פירלי 7 המשופשפים מזוֹקֶן, שעבדו כמו סליקסים. ב-110 קמ"שהייתה לנצ'יה צמודה עדיין למדרכה השמאלית, אך לא יכולתי להמשיך בהרפתקה כי היהדות המקומית עמדה בחלונות ועל המדרכה ונופפה לעומתי באגרופיה. ברחתי לז'בוטינסקי, ופתאום שמעתי מאחור את קולו של בני, היושב על מושב הילדים שלו ומודיע לי בפולנית "את זה אני מספר לאמא". מרוב סקרנות איך תתנהג לנצ'יה זו, שכחתי לגמרי להוריד את כריסטופר בגן.

"איפה אתה כותב?", נשאלתי בוורשה כשבאתי לקבל איזו מכונית למבחן.

"בישראל", עניתי בנימת גאווה. "יש לי מדור רכב בשבועון 'מקור ראשון', טור בירחון 'הגה' ובלוג".

"אז למה", תמה האיש, "אתה לא בוחן כלי רכב בארצך?"

"משתי סיבות", הסברתי. "ראשית, כל המועמדות שם מצוידות בגיר אוטומטי, שאני שונא. אמנם אני עושה איתן סיבוב מפעם לפעם, אך רק כדי לבדוק מה מקבלים הלקוחות העבריים. חוץ מזה", המשכתי, "מקובל אצלנו שהיבואן או אנשיו מנסים לקבוע מול איזה רכב יעומת רכבם. אם לא נראה לו המתחרה שבחרת, הוא פשוט מסרב למסור את האוטו למבחן".

"ויש איזה רכב שבחנת כאן והיית רוצה אותו לעצמך?", התעניין הגוי.

"כן", עניתי. "את מיני בגרסת John Cooper Works, דגם GP. זה עם מוט מייצב במקום מושב אחורי, שממילא אינו שימושי".

הגוי צחק. "זה בדיוק מה שהזמנתי לעצמי", סיפר.

לא סיפרתי לגוי שהבנות שלי, CRX ו-GTV, לא היו מסכימות לגור באותה חצר עם אף מכונית חדשה, מיני GP או לא. אך שיהיה ברור: ליום הולדתי ה-100, או קצת לפני, אקנה לי פורשה ותיקה מזן 964, היהלום שבשבט 911. עד אז, אסתפק כנראה במה שיש לי, ובב-מ-וו Z3M קופה, שזוממת לבוא אליי.

964 ST 4

964 ST 3