משפחתית רושפת גצים

"הנה אתה!", אמרתי למנוע הכועס של הקוריאנית, "חשבתי כבר שאתה איננו". נסיעת היכרות עם מזרחית ללא נדוניה

לפי כל הסימנים, שיווקה של קיאה אופטימה ינחל אצלנו הצלחה, שהרי למתחרות הטבעיות של הקוריאנית החדשה אין הקלפים שהיא שומרת בשרוול: קווים אלגנטיים בנוסח קופה (שלהפתעתי אינם פוגעים בנוחותם של אורחי המושב האחורי) פרי תכנונו של פטר שרייר, ניצוֹל אאודי; ואבזור יוקרתי ברמת פרמיום שבו היא כובדה בשפע. כאילו מתכנני חלל הפנים של אופטימה ניסו בכל כוחם לרַצות את הקונה הישראלי, יצור מיוחד במינו החש סיפוק כשהוא רואה לנגד עיניו במה הושקע כל שקל שלו.

גסותו אוּמונתו

אך מיהו בכלל 'הקונה העברי הטיפוסי'? ובכן, יבואן רנו לפחות, קרסו, סבור כנראה ש'הקונה העברי' הנכנס לאולמות התצוגה או מחפש את מזלו בשדות הליסינג – נראה ונשמע כמו פרשן הספורט רון קופמן, שנבחר כעת לשמש כפרזנטור של היבואן מרחוב ריב"ל.

אך האם גסות הרוח של שדרן זה, המזוהה עם אלימות מילולית, אכן מייצגת את הקונה המקומי? האם נכונה הקונספציה של קרסו לפיה לקופמן יש שפה משותפת עם הנהג העברי? אם כך באמת היו נראים מרבית שותפינו לכביש, היומיום היה עגום עוד יותר מהרגיל.

חוץ מזה, אם הלקוחות הפוטנציאליים של קרסו לא הלכו (או לא הלכו מספיק) אחר הדוגמן הקודם של היבואן, עידו רוזנבלום האינטליגנטי והכריזמטי – האם דווקא דמותו של קופמן, איש דוחה במתכוון כי זהו סמלו המסחרי, תכבוש אותם?

עדינה אך לא כנועה

קיאה אופטימה היא אנטיתזה של קופמניות. אמנם במנוע שלה יש ממד של בריונוּת (160 כ"ס ב-6,200 סל"ד), אך מכונית זו אינה בנויה כדי להפחיד את שותפינו לכביש. שתי גרסאות הבנזין שלה, הבסיסית (164 אלף שקלים) והמאובזרת יותר (כ-180 אלף שקלים), מציעות משפחתית פלוס עדינה בטבעה ונוחה.

ועוד מעלה לה, לאופטימה: לשמחתי, הקוריאנים, שגרמו לי מפח-פח בלא מעט מכוניות שנהגתי (לאחרונה מצאתי את יונדאי וֶלוֹסְטֵר מתנשפת, ורק כלבי מקס וֶבֶּר אהב את הדלת הרביעית שלה, שכמו נבנתה בשבילו) – הרכיבו באופטימה מנוע בנזין בנפח שני ליטרים מבלי להיכנע לטרור הירוקים ולנקוט את שיטת הקטנת הנפח, המקוששת את הסוסים הנדרשים בעזרת מערכות טורבו.

צילום: יבגני ויינורד

מתחרעת על המתחרות: קיאה מייצרת את אופטימה כהוכחה שגם היא יודעת לתפור מכשיר תנועה בדרגת פרמיום. מכוניות בגודלה של אופטימה זכו אצלנו במשך שנים רבות לכינוי 'מכונית מנהלים'. הזמנים השתנו, רמת החיים עלתה, וכעת העם היושב בציון רואה בגזע הזה רק 'משפחתית פלוס', כלומר משפחתית מפוארת ונוחה יותר מהרגיל. לאף משפחתית רגילה אין, למשל, מיזוג אוויר מפוצל הזורם ישירות למושב האחורי, כפי שיש באופטימה. בקבוצה שאופטימה שייכת אליה היא אמורה לנגח את הגרמניות בעיקר, ותנסה להוכיח שהן יקרות ממנה שלא בצדק

רון קופמן. חוששני ששדרן הספורט הנוהג לקלל חרדים לא ימכור למגזר זה אפילו רנו אחת

הכיסא קם לכבודי

עצרתי את אופטימה בקיסריה, פתחתי דלת בידית מצופת כרום (הייתי מעדיף אלומיניום מט) וגיליתי שמושב הנהג שלי זז אחורה כדי לאפשר לי גיחה קלה מהרכב. אך יצאתי וכבר התיישבתי חזרה כדי להזיז את המכונית לצל, והמושב חזר לנ"צ שבחרתי קודם בעבורו. וואלה! באלפא GTV שלי, אם אני מוכרח להזיז מושבים אני עושה זאת בעזרת פטיש חמישה קילו, מה שלא מפריע לי להתאהב בה בכל פעם מחדש.

מפנקת בפרך

ייתכן שאחד כמוני, שנשאר קשור נפשית ואף פיזית למכוניות השייכות לתרבות המוטורית של המאה שעברה, שהשובל שלה הולך ומתפוגג – אינו בהכרח מתאים לבחינת מכוניות מודרניות, קל וחומר ללכת שבי אחריהן כמנהג גדודי עמיתיי הצעירים.

בבעיה זו, שלא תמיד מלטפת אותי מנטלית, אני נתפס בכל פעם מחדש. מצד שני, למדתי ליהנות דווקא מההשוואה הכפייתית שבין העתיקות ובין פירותיה של הטכנולוגיה המודרנית, שגרעין מהותה הוא לשרת עצלנים. אמנם גם שלוש בנותיי – שתיים מבית אלפא רומיאו ואחת מבית הונדה – מפנקות אותי, אך רק בכך שהן קיימות ומרשות לי להאכיל אותן ולנהוג בהן.

קיאה אופטימה, לעומת זאת, מפנקת את בעליה בפרך, כמו גיישה, באשר היא לוקחת על עצמה מגוון מטלות נהיגה מסורתיות, ועוד מתמסרת. לדוגמה: המוטות שמחליפים את ההילוכים בגיר האוטומטי שלה, הפלנטרי, שהזדמן לי להכיר באופטימה דיזל שנהגתי בוורשה (88 אלף זלוטי), מסתובבים עם ההגה – כך שלא מאבדים איתם קשר גם בפניות. בלא מעט אירופיות גזעיות, מוטות הילוכים דומים נשארים במקומם כאשר ההגה מסתובב, מה שמאלץ את הנהג לחפש אחריהם ברגעי הצורך. עוד נקודה לזכותה של הקוריאנית.

גיר מַגיר שמחה

אף שאינני ידוע כחסיד של תיבות הילוכים אוטומטיות, אני מוכרח להודות שהגיר של אופטימה מתפקד היטב בכל ששת הילוכיו. אם נפיל עליו את מלאכת החלפת ההילוכים ונלחץ נמרצות על דוושת הדלק, הגיר רק ישמח ויבצע החלפות ב-6,000 סל"ד.

או אז, המנוע של אופטימה, השקט בנסיעות נינוחות, מגיב פתאום להחלפות הילוכים בקול חייתי דרמטי המוּכר מסרטי הסברה לעידוד צמחונות. הנה אתה! אמרתי למנוע הכועס, חשבתי כבר שאתה איננו.

לוגם וגומל

בוורשה גיליתי שאותה תיבת הילוכים אוטומטית של קיאה זו, המתאימה למנוע בנזין – אינה מתאימה לגרסת הדיזל, באשר היא מחרימה יותר מדי סוסים, כלומר יאה רק לנהגים שלא ממהרים לשום מקום.

לפיכך, הייתי ממליץ לנהגי מוניות ללכת על אופטימה דיזל כאשר היא תגיע ארצה, אך לבחור בדגם המצויד בגיר הידני הנפלא, שבנוכחותו הדיזל לוגם מעט דלק וגומל בביצועים מרשימים.

שבע השנים המוּרזות

לא רק אני חוזה הצלחה שיווקית לאופטימה, שהיצרן שלה הפתיע את העולם במהירות הבזק החוצפנית שבה הוא הצטרף למועדון היוקרתי של ידועניות כמו טויוטה, ג'נרל מוטורס, הונדה ואירופיות רבות-מכר. גם יבואן קיאה מריח כנראה הצלחה, שהרי הוא ויתר על גימיק פרסומי אטרקטיבי ואינו מצייד את אופטימה בנדוניה של שבע שנות אחריות (שהוא מעניק לדגמים אחרים). קוריאנית זו נהנית רק משלוש שנות אחריות, כמקובל.

אני מרשה לעצמי לנחש שההחלטה לשחרר את קיאה אופטימה אל השוק מבלי לענוד על צווארה פיתיון נוצץ התקבלה עקב לחץ מצד חברת יונדאי (הקשורה בקיאה) – הדואגת לאינטרסים של i40 שלה. האם בגלל אותם אינטרסים של יונדאי, קאיה אינה ממהרת להנפיק אופטימה בתצורת סטיישן?

עוד פרכוס

ועוד ניחוש: אולי יונדאי לא אשמה כלל במיגור הצ'ופר. אפשר שחברת קיאה אינה ממשיכה בגימיק שבע שנות האחריות על אופטימה לדרישתו של קרטל היבואנים הישראלי – שהתאושש במקצת מההתרסקות שתיארנו כאן וחזר לבחוש בקדירת האינטרסים המשותפים של חבריו.

על זה, לא תשמעו במדיה.

 טיפ טיפה

בלוח המחוונים של יותר ויותר מכוניות חדשות לא תמצאו מדי חום אנלוגיים, שהיו מאפשרים לנהג לעקוב אחרי טמפרטורת נוזל הקירור של המנוע. במקום מחוון חיובי זה, במכונית המודרנית אנו תלויים בהידלקות נורה, המתריעה על חום היתר רק כשהוא מגיע לרמה גבוהה מכדי להמשיך בנסיעה. כתוצאה, הנהג מקבל את המידע הדרמטי במתכונת פוסט מורטום, כלומר כשהנזק למנוע נעשה כבר.

למה בעצם ויתרו היצרנים על האפשרות שהנהג יעקוב אחר מצב הטמפרטורה, מה שמאפשר לו להוריד את החום באמצעות שינוי סגנון הנהיגה או הענקת מנוחה למכונית? האם זוהי עוד שיטה של היצרנים לקצר את תוחלת החיים של המכונית לשלוש-ארבע שנים בלבד, במטרה למכור יותר סחורה חדשה? חוששני שאין זה חשד בעלמא.

מחניפים למכוּנפת: סדנות שיפורים רבות החלו לעבוד על טויוטה GT-86 החדשה בעלת ההנעה האחורית. בעזרת שני מגדשי טורבו, מייצר כעת מנוע הבוקסר של GT, בנפח2.0 ליטרים, 300-350 כ"ס במקום 200 הסוסים הסדרתיים

שואלים את אדוארד

אלעד הלפרין: לאחרונה רכשתי טויוטה יאריס ידנית דגם 2010, ויש לי שתי שאלות לגביה.

א. במכונית זו, בניגוד לידניות שבהן נהגתי עד כה, יש גם הילוך שישי. באיזו מהירות כדאי להעביר אליו, והאם זה משתלם מבחינת הדלק? (למיטב ידיעתי, הנסיעה החסכונית ביותר היא סביב ה-90 קמ"ש).

ב. אף שצריכת הדלק המוצגת נמוכה (עד6.4 ליטריםל-100 ק"מ), אני לא מרגיש את זה בפועל. יכול להיות שהמכונית משתמשת ביותר דלק ולא מודיעה לי?

תשובה: א. ההילוך השישי ביאריס ידנית מתאים למהירות של90 קמ"שואף פחות מכך – אפילו ל-55-60 קמ"ש, אם אתה נוסע לבד ולכל היותר עם נוסע בודד ואין לך שאיפות ספורטיביות. רק כשהמכונית מאוישת לעייפה, ועוד מבקשים ממנה לצלוח עליות וסיבובים חדים – נשלב להילוכים נמוכים יותר.

עיקרון 1: משלבים להילוך נמוך שמתאים לעלייה או לסיבוב או לפני שהם מתחילים, תוך שמירה על הסל"ד הדרוש – ולא מחכים חלילה עד שהסל"ד ירד בעצמו כאשר המנוע מתעייף מהמאמץ.

גם בנסיעות בטופוגרפיה שפויה יותר יש לדאוג לתוחלת חייו של המנוע, באמצעות הקפדה על כך שסיבובי המנוע לא יצנחו אל מתחת ל-2,000 סל"ד.

מומלץ לא לשכוח שמכוניות מיני וסופר מיני, כמו גם חלק מהמשפחתיות והמיניוואנים, יודעות לשנות את אופיין בצורה קיצונית כאשר אנו מעמיסים עליהן עד קצה היכולת. כתוצאה מהכבדת המשקל, הנהג מוכרח להתמודד עם התנהגות כביש שונה לגמרי. השינוי הדרמטי מתבטא בהיגוי, באיבוד כוח המנוע, במרחק עצירה ארוך יותר ובאחיזת כביש בעייתית. זו הסיבה שמשקל חריג ברכב דורש מהנהג זהירות יתר ושימוש בהילוכים נמוכים.

עיקרון 2: שיטת האקו-דרייבינג ממליצה לזנק בחוזקה בהילוכים הראשון והשני, ולנתב מיד את המהירות שהשגנו בהילוך השני אל הילוך גבוה המתאים לשיוט. בתחרויות חיסכון המתחרים אף 'קופצים' בהילוכים, כלומר: מיד אחרי הילוך שני, ועדיין בסל"ד גבוה יחסית (הנמצא בין מומנט המנוע וכוחו, לפי ספר הרכב) – הם כבר מגייסים לעבודה נמרצת הילוך גבוה, ומקפידים שהסל"ד לא יירד אל מתחת ל-2,000-2,500 סל"ד. אם זה בכל זאת יקרה, הם לא לוחצים על דוושת הדלק אלא מורידים קודם את ההילוך הגבוה מדי, שהמנוע לא מסתדר איתו, להילוך מתאים יותר למהירות.

טעות טיפוסית: נהג לוחץ על דוושת הדלק כדי להעלות את הסל"ד עוד בהילוך גבוה, מבלי להוריד קודם את ההילוך! טעות זו גורמת בזבוז דלק ובנוסף אינה בריאה למנוע.

ב. כדי לבדוק את צריכת הדלק ממלאים את מכל הדלק עד הפקק, נוסעים100 ק"מוממלאים שוב. כמות הדלק שנכנסת היא זו שנשרפה במהלך תקופת המדידה. לדוגמה: אם שילמנו על חמישה ליטרים דלק, מחלקים את 100 הק"מ בחמשת הליטרים, ומתקבלת תצרוכת של20 ק"מלליטר.

שמעון צדוק: לפני 12 שנים קניתי אאודי A4 דיזל אוטומטית. לפני כן היו לי מעל 15 מכוניות, מסוסיתא ועד משאית. מעולם לא נהניתי מאף מכונית כפי שאני נהנה מהאאודי הנוכחית.
בשנה האחרונה החלפתי מנוע ועוד כמה חלקים והמכונית נוסעת מצוין, אבל הזמן עושה את שלו. המכונית זקוקה לפחח ולצָבַּע טובים, ולמכונאי שיקטין את הרעשים של המנוע ושל אביזרים בתוך המכונית. רצוי שהוא יתקין גם קרוז קונטרול וישדרג את הגיר אם אפשר, וזה בטח לא הכול. לדוגמה, אשמח לשתול על גג המכונית גגון קבוע (ועוד דברים שאזכר בהם במשך הזמן).

אודה לך אם תמליץ על האנשים שיעשו את המלאכה, רצוי בירושלים
אבל אפשר גם במקום אחר.

תשובה: אני ממליץ לבקר אצל יהודה ממוסך מושיקו באזור התעשייה של תלפיות. התייעץ עמו בקשר למכונאות וקבל המלצה על פחח וצבע.

נחשון כהן: קניתי לפני כחודשיים סיטרואן ברלינגו שנת 98'. השבוע גיליתי שצינור הפליטה עקום ולוחץ על הגלגל האחורי-שמאלי. כתוצאה מכך הצמיג נשחק מעט ובצינור הפליטה נוצר חור במקום שבו הוא לוחץ על הגלגל. האם צריך להחליף את צינור הפליטה או שיש אפשרות לתקן אותו? כמה אתה מעריך שזה יעלה? אני פשוט חדש בעסק הזה…

בנוסף לכך, רציתי לשאול ממה דבר כזה יכול לקרות ואיך אפשר למנוע את זה בעתיד. ושאלה אחרונה – האם יש בעיה בטיחותית לנסוע כך עד למוסך? (כ-15 ק"מ). אני מצרף תמונות של הצינור והגלגל.

תשובה: כנראה, נפלה או נקרעה הגומייה המחזיקה את המפלט במקומו. עד למוסך, אפשר להסיט את המפלט ולקשור אותו כך שהוא לא יתחכך בצמיג ויפגע בו. הטיפול המוסכי במפלט (הלחמת 'טלאי' פח) הוא עניין של פרוטות.

איתמר: אנו מעוניינים במכונית חדשה, דגמי 2011 או 2012 שיוצאים מהשוק כעת. כעת יש לנו שברולט אוויאו 2007 ואנו מחפשים משהו בגודל דומה.
השימוש במכונית הוא יומיומי בתוך העיר (ירושלים), ובתדירות של פעם בשבוע נסיעה לאזור המרכז. יהיו בה שני נהגים עיקריים ושלושת ילדיהם, בעיקר בסופי השבוע. הסכום המרבי להשקעה הוא 90 אלף שקלים. נשמח להצעתך המלומדת.

תשובה: האופציות הזולות הן סקודה פאביה ופולקסוואגן פולו, הנמכרת כעת במבצע. בחירה שאפתנית יותר תצביע על רנו קליאו או קיאה ריו החדשה.

חגי שטרן: אנחנו זוג צעיר מכרמיאל ונקלענו לסוג של בעיה. אנחנו מאוד רוצים להמשיך ולגור בעיר, אך אשתי לומדת באוניברסיטת חיפה שזה שעתיים לכל כיוון באוטובוסים. חשבנו לקנות רכב, אך אנחנו מפחדים מהעלויות הגבוהות, הן של הדלק והן של הקנייה.

האם אתה מכיר רכב שמצד אחד יהיה חסכוני מאוד בדלק (מדובר על משהו כמו100 ק"מליום, כולל עלייה עד האוניברסיטה) ומצד שני לא יהיה יקר מדי? אנחנו לא מבינים ברכב, אז מאוד נשמח לייעוץ כמה שיותר מפורט.

תשובה: לא ציינתם מה הסכום שאתם מוכנים להשקיע, כך שנבצר ממני לעוץ באופן מפורט. מכל מקום, פתרון זול יחסית הוא רנו קליאו B ידנית משנת 2002. לידידה שלי יש אחת כזו והיא משרתת אותה נאמנה, ודורשת מאמאל'ה בילוי במוסך רק לצורך טיפול תקופתי.