על קצה המזלג – מקבץ סימפטומים לתקלות נפוצות ברכב ותיקונן

כדי להדוף במקצת את מגיפת הבוּרוּת במכונאות בסיסית, המדור מגיש מקבץ סימפטומים לתקלות נפוצות ברכב ותיקונן. חלקן מסוכנות

 רק קבוצה זעומה ומובחרת של נהגים יודעת מה קורה תחת מכסה המנוע. מה תפקידו של כל רכיב, ומהם הסימפטומים המאותתים על תקלה קרבה. נציג של קבוצה זו הוא מאיר עוזרי (המתארח ב'שואלים את אדוארד'), המפרנס את בקיאותו באמצעות כל מקור אפשרי – ספרות מקצועית, פורומים מקומיים וזרים, ניסיון אישי וניסיון של אנשים אחרים. גישה זו מזכירה לי התעמקות בפתרונות שחמט בנוסח "כיצד לנצח בארבעה מהלכים במצב מסוים של הלוח" (שאִיוּר שלו נלווה תמיד לשו"ת).

בהתעמקות זו בפתרונות מכונאות יש גם היבט אינטלקטואלי מהז'אנר של "אדם נאבק במכונה".

הקבוצה השנייה של נהגים אינה מבינה הרבה במכונאות ובדיאגנוזה, אך מעוניינת לפחות לשמוע הסברים ולהתקדם בידע כדי לא להיות טרף קל למוסכניקים.

 ויתור על הביתור

 אך לצערי יש גם קבוצה שלישית של נהגים, המהווים מגזר דמוגרפי נידח ופצפון הקרוי 'אוכלוסייה כללית', שאין לה שמץ נידף של מושג במכונאות. מגזר זה צמח פרא בארצנו משום שבתי הספר לנהיגה אינם מבארים לתלמידיהם באיזה פלא עובדים המנוע ותיבת ההילוכים.

אני זוכר שבשנות ה-70 נתקלתי ברחוב דיזנגוף בתל-אביב בחלון ראווה מאובק של איזה בית ספר לנהיגה. מאחורי הזגוגית העכורה הונח מנוע חתוך לשניים, כולל ראשו, כך שאפשר היה לראות את הבוכנות, הטלטלים, השסתומים ושרשרת הטיימינג. לצידו של המנוע המבותר הייתה מוצבת תיבת הילוכים, אף היא בצוּעה לשני פלחים.

מאז, לא נתקלתי שוב בחיזיון חינוכי דומה.

זה לא משום שאופנת חלונות הראווה התחלפה. פשוט, יֶדַע כלשהו בתחום הרכב יצא מהאופנה.

 דיאטה קטלנית

מגיפת חוסר הידע במכונאות בסיסית יונקת את כוחה מהרשויות, שאינן דורשות להכניס למערך הלימוד תכנים מעשיים כלשהם למעט שינון תמרורים, אלא מסתפקות במתכונתו הדיאטתית הנוכחית.

למגיפת הבוּרוּת שהמדינה מעודדת יש היבט טרגי: אפשר כי חלק מתאונות הדרכים, ובכללן אלה שמסתיימות באבדות בנפש, לא היו קורות, לוּ רק היה הנהג מאבחן מראש תקלות מסוכנות. במעצורים למשל.

 חורים ענקיים בטסט השנתי

 הנה דוגמה פשוטה לחיוניותו הקריטית ממש של ידע אישי בסיסי במכונאות שהנהג קונה לעצמו:

הרולרים המסתובבים בטסט השנתי אינם חושפים מעצורים שעומדים להיגמר. הסיבה לכך פשוטה: גם דיסקיות שחוקות לגמרי-כמעט מסוגלות עדיין לעצור את הגלגל בעוצמה שעומדת בתקן הממלכתי.

אותו טסט שנתי אינו מגלה גם נוזל מעצורים שלא הוחלף במועד (כלומר, מדי שנתיים לפחות). כמות המים שהצטברה בנוזל כזה גורמת לאיבוד ברקסים עקב התחממות (שהרי המים מורידים את טמפרטורת הרתיחה).

 סגולותיה של העין השלישית

אמר לי מישהו סמכותי שנושא החינוך למכונאות בסיסית לא רלוונטי עוד, משום שהמכונית המודרנית זקוקה למכשור דיאגנוסטי משוכלל, כך שלנהג אין הרבה אמירה, בניגוד לשנים עברו. זה כמובן בולשיט, כי תקלות רבות במכונית אפשר לזהות לפי סימפטומים טיפוסיים מבלי להשתמש בציוד דיאגנוסטי מתוחכם.

ואפילו אם נפקיד, בסופו של דבר, את התיקון בידי המוסך – עדיין, היֶדַע שהוביל לאבחנה מתוצרת בית שימושי מאוד לצורך פקיחת עין על המוסכניק (בטוחני שאין צורך לפרט את סגולותיה של עין שלישית במוסך).

 צלצול במנוע. לחזור ליישוב תקוע?

 ידע מכני זה, שבו כיבדנו את ההשכלה המופתעת שלנו, הוא בבחינת נכס גם בטיולים – כי בזכותו אפשר לקבוע אם התקלה דורשת תיקון מיידי, או שאפשר להתעלם ממנה במשך הטיול ולטפל בה בשובנו.

 אבחן זאת בעצמך

להלן מבחר סימנים לתקלות במכונית – ומשמעותם האפשרית. ודאי שהסיבה להופעת תקלה עשויה להיות מורכבת יותר מזו המוצעת כאן, ובכל זאת, הדיאגנוזות המוצגות כאן עשויות לשמש כנקודת מוצא בחיפושנו אחר האשם בתקלה.

 עשן שחור וירידת כוח בדיזל

מה קורה שם: אלו הם סימפטומים להישרפות לא שלמה של הסולר. העשן השחור הבוקע מהמפלט מצביע על מצבם האנוש של המזרקים. ואולם: אם העשן מלווה בירידת כוח המנוע – יש לבדוק אם מסנן האוויר סתום, ואם הצינורות שמאחורי הטורבינה נסדקו.

התיקון: שיקום הטורבינה.

 עשן לבן מהמפלט

מה קורה שם: עשן לבן היוצא מהמפלט ונעלם תוך כמה קילומטרים מההתנעה הוא תופעה בלתי חולנית. רק אם העשן הלבן מלווה בהתמעטות נוזל הקירור, יש לחשוד שסתם הראש נשרף. אגב, המצת בצילינדר הפגוע הוא בדרך כלל נקי יותר מיתר המצתים.

התיקון: החלפת סתם הראש.

תנודות בסיבובי הסרק

מה קורה שם: ברוב מנועי הבנזין מופקד על סיבובי הסרק מנוע הצעדים, המפקח על זרימת האוויר סביב המצערת. לעתים קרובות מצטבר לכלוך בתעלות האוויר, ואף במצערת עצמה, וכתוצאה סיבובי הסרק נוטים לתנודתיות.

התיקון: ניקוי מנוע הצעדים (לעתים יש להחליפו) וניקוי קפדני של המצערת, שבסיומו יש לעדכן את המחשב.

 תנודות בסיבובי הסרק במנוע דיזל

מה קורה שם: במנועי דיזל מודרניים שהם מבוססי common rail, קילומטראז' גבוה מעייף את שסתומי המזרקים, וכתוצאה מחשב הרכב יוצא מכלל דיוק בהזרקת הסולר. אם תופעה זו נמשכת גם לאחר חידוש המזרקים של common rail, סביר להניח שהליך הרענון היה רשלני.

התיקון: חידוש מקצועי של המזרקים במכון מוסמך, כזה שלא ישכח לכבד אותם בקוד המינון.

 מסנן אוויר ספוג שמן

מה קורה שם: חדירת השמן למסנן האוויר היא תוצאה של טבעות בוכנות בלתי מתפקדות.

התיקון: החלפת הטבעות בחדשות. אם נפגעו גם דפנות הצילינדר (כתוצאה מהחיכוך עם הטבעות), אין מנוס מתיקון המנוע או החלפתו.

דפיקות במנוע בסיבובי סרק

מה קורה שם: דפיקות בקצב קבוע הנשמעות בטורי סרק, ואשר הולכות ומשתתקות בטורים גבוהים, הן סימפטום טיפוסי לבעיה במערכת ההידראולית, המופקדת על פתיחת השסתומים וסגירתם.

התיקון: החלפת החלקים השחוקים במערכת ההידראולית (מה שמצריך את פירוק גלי הזיזים).

 מראה חשוד של השמן

מה קורה שם: ניסוי פשוט שנעשה בעזרת נייר סופג חושף את מצבו של שמן המנוע. אם על כתם השמן שנוצר על הנייר רואים, אחרי שהוא התייבש, נקודות שחורות, מותר לחשוד שהשמן איבד את כושרו לספוח לכלוך ומוכרח להיות מוחלף. שמן טוב מותיר על הנייר כתם אחיד. במנועי דיזל, צבע שחור של השמן אינו סיבה לדאגה.

התיקון: החלפת השמן בחדש.

 אדים על השמשה הקדמית וריח חשוד

מה קורה שם: שני הסימפטומים הללו מוסברים בחדירת אדים של נוזל הקירור לחלל המכונית. נוזל הקירור דולף מתנור חימום פנימי ומרטיב את שטיחי הרכב.

התיקון: תיקון תנור החימום או החלפתו, שבדגמים מסוימים דורשת את פירוק לוח המחוונים.

 ביניים: הרפתקלה

זוהי כמובן רק טעימה על קצה המזלג ממגוון תקלות הניתנות לגילוי ללא עזרת ציוד דיאגנוסטי. בעצם, כדי לזהות תקלה אין צורך בחושים של שרלוק הולמס. ובכלל, מוטב לא להתייחס לתקלה כאל פשע שהמכונית מבצעת נגדנו, אלא כאל הרפתקה מעניינת. הרי אין דבר משעמם יותר מרכב שלא מתקלקל כלל…

וכן, יש איזה סיפוק באבחון מתוצרת בית. תשאלו את הונדה, אלפא וב-מ-וו שלי, שרגילות לרופא משפחה פשוטו כמשמעו: רופא שהוא אבאל'ה.

 טיפ טיפה

יצרני רכב מבקשים להימנע מרחיצת מנועים. זאת, משום שהשיטה הרגילה, ניקוי בעזרת דטרגנט והתזת מים חזרה, עשויה לפגוע במערכת החשמל החולשת על המכונית המודרנית.

מי שניקיון המנוע חשוב לו בכל זאת, יכול להשתמש בתרסיס ייעודי, שבתום תהליך הניקוי יש להסירו באמצעות לחץ אוויר

 שואלים את אדוארד

מאיר עוזרי: לגבי עצתך לדן ירושלמי ('המפתחות בפנים' 782) ש"הבעיה היא כנראה בטורבינה", רציתי לחדד את הפתרון לבעיה, מניסיוני כבעליה של פיאט מולטיפלה מזה כעשר שנים (אגב, בעקבות המלצותיך, ואני שמח על זאת).

מניסיוני בעבר, לבעיה הידועה של פיאט מולטיפלה בסחיבה בעליות יכולות להיות כמה סיבות (לפני שהולכים לפתרון הדרסטי של החלפת טורבינה):

1. חיישן מד זרימת אוויר תקול (maf sensor). ניתן לבדוק זאת באמצעות ניתוקו: אם בעיית הסחיבה נעלמת, סימן שהבעיה בחלק זה. ניתן לקנות מקורי או תחליפי (מקורי די יקר). יש הטוענים שניתן לנסוע במצב מנותק של החיישן ואז המחשב עובד עם ערכי ברירת המחדל. אשמח לשמוע את דעתך.

2. EGR תפוס/תקול. אפשר לבדוק את זה באמצעות חסימת הגישה ל-EGR בעזרת חתיכת פח: אם בעיית הסחיבה נעלמה, אז הבעיה היא ב-EGR. ואז, אפשר לעשות אחת מהאפשרויות הבאות:

– להמשיך לנסוע במצב זה (במצב זה אני נוסע ועברתי עם זה טסט). אשמח לשמוע את דעתך גם בנושא זה.

– לנקות EGR בעזרת ספריי קרבורטורים (הגישה מאוד לא נוחה).

– להחליף EGR.

אגב, מוסך ניסה פעם לשכנע אותי להחליף טורבו בלא מעט כסף, אבל למזלי, בעזרת פורומים באינטרנט ושעת עבודה שלי, נפתרה הבעיה באמצעות חסימת ה-EGR (אני לא מוסכניק).

 תשובה: תודה, המלצתי למר ירושלמי ליצור איתך קשר. לגבי הסוגיות שהעלית, מוטב להשאירן פתוחות לעת עתה כדי לא להרגיז את מאפיית הירוקים (מה גם שהמכונית עוברת טסט). אנסה להתייחס אליהן בקרוב.

 בחיסוי שם: היינו שמחים לקבל את עצתך באיזו איטלקייה עלינו לבחור…

ברשותנו שתי אלפות ופיאט (אחת 2000 טורינג ספיידר שנת 1962, השנייה 1600 דואטו משנת 1967. הפיאט היא 128 ספורט 1300 מ-1973). הכלה הבאה צריכה להיות קופה ולא פתוחה, מהנה לנהיגה (כמו האלפות) וחזקה מהפיאט (שאנחנו מעוניינים למכור). ראינו ובחנו אלפא מונטריאול 2600 מנוע V8. האופי נהדר, אך היופי בעיני המתבונן… עוד על הפרק – פיאט דינו קופה 2400, אך אין כזאת בארץ ולכן קשה לנו להחליט (בלית ברירה נטוס לארץ זרה).
היינו שמחים לשמוע מה יש לך להציע, על מה אתה יכול להמליץ. אנחנו נהנים להתלבט, אך בעיקר לנהוג…
מחכים בקוצר רוח לתשובתך! אל תחסוך במילים…

 תשובה: אין סכנה שאחסוך במילים. עוד לא קניתם פריט חדש לאוסף הנפלא, וכבר קניתם אותי. לטעמי הדפוק חסרה לכם פיאט קופה, שאפשר דווקא למצוא בארץ. אל למרדף שלכם להתמקד בהכרח בדגם טורבו, נוכח הסכנה ליפול על אחד שהיה שייך לדני פרומצ'נקו.

ודאי שלהקת האיטלקיות אינה שלמה בלי לנצ'יה אחת (לפחות) לרפואה. אני מציע לכם לקנות בחו"ל איזו לנצ'יה פולביה או לנצ'יה פולביה זאגאטו, למשל דרך אתר המכירות הגרמני www.mobile.de. כיוון שלנצ'יות אלו, הזולות יחסית, חצו את גיל ה-30, מותר להביאן ארצה כ'מכוניות אספנות', לביצור פנתיאון הקלאסיקה המתרוצצת.

אגב, לבי שותת עדיין חרטה על שברגע של חולשה וטיפשות מכרתי את אוסף לנצ'יות אלה, שהצלחתי להשיג בדי עמל (שתי פולביות וזאגאטו אחת).

 סיון רחל ארנברג: אני עומדת לפני קניית רכב ראשון ומעבר לאזור הצפון. ההתלבטות היא בין קניית רכב דיזל מסחרי (רנו קנגו 1999-2001) ורכב פרטי. אני צריכה רכב אמין וחזק בנפח 1,400-1,600 סמ"ק שיחסוך לי עלויות, עד כמה שניתן לצפות. מבירורים שערך אבי עולה חשש לקנות קנגו דיזל עקב אחזקה יקרה, רעש, טיפולים יקרים ומין אמירה "לא לגעת בצרפתיות". אין לי איך להסביר את המשיכה לרכב הזה, פשוט נדלקתי על הצורה ואני מעוניינת גם בחלל הגדול שלו. עליי לציין שאני לא מתכוונת לעבוד איתו, הוא ישמש אותי כפרייבט.
אבי מנסה לתת רעיונות לכלי רכב חזקים ואמינים אחרים, אך משהו בי מתנגד… לא מתחברת
לצורות אחרות. מאזדה 626 או סובארו אני ממש לא אוהבת…
מה דעתך? האם יש טנדר כזה של חברה אחרת, עם פחות עין הרע עליו? האם יש לך רעיון לרכב שעשוי להתאים לי? מה דעתך על רנו קליאו 1,400/1,600 או פולקסוואגן גולף? אני מעוניינת להוציא עד 10,000 שקלים.

תשובה: אני בעד קנגו, אך חוששני שבסכום של 10,000 שקלים תתקשי למצוא עותק במצב נאות. מה גם שחלק מהסכום יש לשמור לתיקונים ההכרחיים של אחרי הקנייה.

 

הליטר השרירי: מנוע ה-1.0 שלושה צילינדרים EcoBoost רוחש תחת מכסה המנוע של רבים מדגמי פורד החדשים, לא רק הקטנים אלא גם בפוקוס ובדגם C-Max. לנוכח כך, לא מפתיע שסדנת השיפורים Superchips החליטה לעבוד עליו. התוצאה: את 125 כ"ס המקוריים הצליח המשפר למתוח ל-147 כ"ס – וזאת אך ורק באמצעות טיפול בתוכנת המחשב (Eco). לטענת המשפר, הכוח המוגבר אינו משנה את צריכת הדלק של המנוע.

אם נבחן את השיפור שעבר המנוע של פורד בעין מבודחת, נוכל להגיד שפורד פוקוס בעלת מנוע  EcoBoost המשופר מנצחת אפילו את הלב השרירי של בוגאטי Veyron. כי אצל פוקוס, הכוח המחולץ מליטר אחד של נפח מנוע הוא 147 כ"ס – בעוד מכונית-העל של בוגאטי מצליחה לחלץ 'רק' 125 כ"ס מִכל ליטר נפח מנוע.

אגב, השיפור של מנוע פורד פוגע אישית גם בקטן כמוני, כי מִכל ליטר של נפח המנוע בב-מ-וו Z3M שלי (3.2 ליטרים, 321 כ"ס) אני רודה רק 103 כ"ס, ובהונדה CRX 1.6 זה עוד פחות, רק 100 כ"ס. יהי כבודן ברוך