נרצחת איזו תכלת

זיכרונות רבים נפוצו אצלי לארבע כנפות השִכחה, אך את המפגש הראשון שלי עם צהובת העיניים העומדת לה בשמלת בוץ, לא אשכח

 בגלל סט המאפיינים שמלווה אותה, הזִקנה גורמת זהירות. דוגמה משכנעת לנכונותה המביכה של אבחנה זו נמצאת אצלנו בגינה בדמותו של מוסך קטן למכוניתי, וליתר דיוק – בדמות רוחב הכניסה אליו. המרחק שבין המשקופים הימני והשמאלי של השער מרווח דיו כדי שהמכונית תוכל להיכנס פנימה ללא דאגה. האומנם?

כאשר מוסך זה נבנה מקורות עץ, מה שקרה ימים ספורים לאחר שהבאתי מאנטוורפן את הונדה CRX הכחולה, הייתי מכניס אותה למגוריה מבלי להתעכב בפתח. וואו וואו, היו מגיבים בשמחה כל 160 סוסיה, ואנו בִּפנים. דאגתי רק שהמראה השמאלית של הונדה תשמור על מרחק של 3-4 ס"מ מהמשקוף השמאלי, כי אז, לפי חשבוני, גם הצד השני של היפנית לא ישפשף את המשקוף הימני.

 עוד שדרוג כזה ואבדנו

מאז עברו עשרים שנה ועוד קצת. מידות השער לא השתנו, וגם הונדה לא השמינה מהלחם הפולני – אך אני בכל זאת מוצא את עצמי בולם בזהירות כמה מטרים לפני הכניסה למוסך של היפנית, מביט קדימה בחשדנות, אומד בכל פעם מחדש את רוחב הפתח ואז מתקרב אליו באיטיות זהירה, המצחיקה אותי.

ויש המאמינים כי השנים יודעות לשדרג בן אדם, באשר הן מוסיפות לו חוכמה וניסיון.

אולי זה נכון לגבי מי ומי, אך לא לגביי, ובוודאי לא לגבי הקשיש שבי. כי אני מודה בצער ששכחתי הרבה יותר מכפי שאני זוכר. ועוד אופף אותי פחד שצרה זו עומדת להתגבר, להתפשט ולהתנחל עליי. שכדי ליהנות מאיזה ספר, או לפחות מאיזה משפט ממנו – אצטרך לפשפש בין דפיו של הכרך גופא.

 לכודה מאחורי חומות הזמן

אותו סיפוח זוחל של הרֵיק האורב לזיכרוננו קורה בוודאי בתחום המכוניות. בחלוף השנים אנו זוכרים אמנם שאירעה אותנו חוויית נהיגה מסוימת – אך פרטיה המדויקים נפוצו לארבע כנפות השכחה.

כך שכדי לבדוק מה בעצם היו הרגעים שגרמו להנאת הניהוג של פעם, החקוקה עדיין בלוח הצפחה החלקלק של זיכרוני – אין מנוס אלא לבצע שוב את אותה נסיעה מופלאה.

אך זוהי משימה בלתי אפשרית, שהרי מכוניות מהעבר אינן ספרי פרוזה או שירה שאפשר לשלוף אותם מהמדף ולעלעל בהם – או לחפש את הפרקים המבוקשים בגוגל. כי עם מכוניות, כמו עם כלבים, זה לא נגמר טוב. הוותיקות שאהבנו והתרשמנו מהן כל כך נמחצו, ברוב המקרים, אי-שם בעולם האכזרי של הגרוטאות.

וגם אם מי מהן שרדה בכל זאת אצל אספן עתיקות כלשהו, כמוצג גאווה או כהשקעה בנכס – תשכח ממנה. היא בכל מקרה לא בהישג ידך. ואפילו אם היא, אהובתך משכבר, משומרת במצב טכני המאפשר תצוגה על רמה – היא לא מוכנה לנהיגה אינטנסיבית.

 נערתית עדיין

רציתי שאלפא GTV שלי, שאוטוטו תחגוג יומולדת 30, תשמור על כוחה הטכני וסגנונה המיוחד כאילו רק אתמול יצאה מפסי הייצור. במקרה של GTV מטרה זו קלה למדי להשגה, כי דווקא החלודה, האויבת הראשית של האיטלקיות ממילאנו – לא נגסה בה, משום מה. לא אנוּשוֹת ולא בכלל.

שמשותיה של GTV לא נשרטו, הפלסטיקים לא התפרקו, קפיציה לא התעייפו, המנוע שלה לא איבד אפילו אחד מ-132 סוסיו, תיבת ההילוכים אינה חורקת, ומתלה הדה-דיון האחורי מנופף בעליונותו המוחצת ביחס לכל פתרונות המתלים המודרניים, הזולים והקלים לייצור, ששומרים על יציבות הרכב המודרני באמצעות אלקטרוניקה.

מורמת מעם: שוב סידרתי לי אצל רתך זוג מתקני הגבהה מבוּרזלים המאפשרים לטפל באלפא, בהונדה או בבווארית מלמטה, תוך פיזום "אני שוכב לי על הגב". עשיתי את זה אינספור פעמים בימיי הירושלמיים, וההרגל היה נאמן דיו כדי ללכת אחריי גם למקום שהותי הנוכחי. מתקן ההגבהה מומלץ לכל מי שמעוניין לטפל ברכבו בכוחות עצמו

תם פֶּרֶק האפרקדן?

אתמול ושלשום בילתה GTV שלי אצל מכונאי, שהיה צריך להחליף לה את משאבת הדלק ולהחזיר למקומו את כבל בלם היד. התכוונתי לעשות את זה בעצמי בעזרת זוג מתקני ברזל מיוחדים, ששוב סידרתי לי אצל רתך. על מִתקני הגבהה אלה אפשר לעלות עם גלגלים קדמיים או אחוריים כדי לטפל ברכב מלמטה. בשכיבה על הגב.

עשיתי את זה אינספור פעמים בימיי הירושלמיים, בחנייה של בית מס' 8 ברחוב בן-סרוק שברחביה. אך מאז עברו עוד שנים רבות בתל-אביב, ועוד קצת פה ושם, ואני אינני עוד גמיש ואמביציוזי כמו פעם.

מה גם שכאן, בגולה, מצמרר את העצמות קור הסתיו הפולני, המסלים לכדי טרום-חורף.

וישנו גם התירוץ שאין לנו זמן לתיקוני רכב, שהרי אנו עורכים את הסרט.

 נשאר רק הריח

אז שלשום עזבה אותי אלפא GTV ליומיים, ומיד כמעט גיליתי שאינני מוצא מנוחה. תחושת המוטרדוּת רק התגברה לקראת הערב, כאשר נכנסתי כהרגלי עם פנס ביד למגוריה של האיטלקייה, לבקר אותה לפני נפול הלילה – וגיליתי חלל פנימי ריק לגמרי, ללא אלפא.

נחרדתי מההרגשה שהמקום הזה, הריק והמזעזע בעצבותו, מזכיר חדר מגורים של אישה שעזבה והותירה אחריה רק שובל דק של ניחוחות פודרה ובושם, אי-אלו אביזרי איפור, נעל בודדה ואביזרי לבוש זרוקים פה ושם.

ובעומדי בתוך אֵינותה המוצקה של אלפא נזכרתי במפגש הראשון בינינו, שהתקיים לא רחוק משדה התעופה בלוד, על מגרש כלי רכב ששייכים למכס הישראלי ועמדו למכרז. הייתה זו פגישת פתע עם GTV, העומדת בשמלת בוץ ואבק ומוכנה לגירוש ללא רחמים מהארץ.

 אהבה נופלת כמו רוצח

הייתה זו פגישה גורלית, שכבר אז הזכירה לי את התיאור של האמן האומר לאיוון חסר-הבית: "האהבה נפלה עלינו, על שנינו, כמו רוצח המפתיע אדם באיזו סמטה" (מתוך 'האמן ומרגריטה' לבולגאקוב).

ברגע זה ניעורתי מזיכרונותיי והתחלתי לחפש משהו על מדף הכלים התולה במעונה של GTV. חיפשתי משהו בין קופסאות הצבע, הפילטרים והשמנים כדי להציל את עצמי מהחשד שאיבדתי גם את הזיכרון ושכחתי שאלפא נמצאת בטיפול.

 שיירה אל האושר

למחרת צלצל המכונאי ואמר שהיא מוכנה כבר, ונסעתי לקחת אותה. כשהתנעתי גיליתי שיש לה צליל חדש כי הם, על דעת עצמם, חיזקו את בורגי סעפת הפליטה.

"איך תיסע לבדך בשתי מכוניות?", שאל אותי המכונאי. "אתה תנהג את אלפא שלי ואני אחזיר אותך", הצעתי.

נסעתי ראשון בתוך ערפל, סמיך כהוגן, ובראי הפנימי של הלגה, שלא מבינה כלום, ניבטו אליי זוג עיניה הצהובות והחטובות של GTV הנוסעת אחריי הביתה, ותכף חזרה אליי שמחת החיים.

טיפ טיפה

יצרני הרכב הריחו את האופנה והחלו לצייד את דגמיהם, גם אלו שאינם ספורטיביים, בחישוקים בקוטר גדול, בדרך כלל כאופציה. וכך, משפחתיות בגודל בינוני, שפעם הסתפקו בחישוקי 14 אינץ', מופיעות כיום בחישוקי 17 אינץ'.

ואולם, חישוקים מוגדלים דורשים התקנה של צמיגים בחתך נמוך, והללו אינם רק מורידים את נוחות הנסיעה אלא גם דורשים טיפול יומיומי – כי כל איבוד של Psi הורס אותם ופוגע גם בחישוק עצמו.

מסקנה: בקניית רכב מוטב להימנע מהפיתוי של חישוקים גדולים.

שואלים את אדוארד

אשר אפרתי, נתיבות (בתגובה ל"מהרייך אל צריפין", 'המפתחות בפנים' 792): רובי המאוזר מכונים בפינו 'רובה צ'כי' כי הם נקנו מצ'כיה ב-48'. הַגעתם לארץ באפריל 1948 הייתה רגע המהפך בקרבות על הדרך לירושלים, הידועים בשם 'מבצע נחשון'. במחסן הנשק של אבי היה רובה אחד כזה הנושא את הסמל הידוע לשמצה. לשאלתי למה לא מסירים את הסמל, ענה לי אבי ששחיקת המתכת עלולה לפגוע ביעילות הנשק.

מטוסי הקרב הראשונים של צה"ל היו מסרשמיט 109, שיוצרו בצ'כוסלובקיה הכבושה בידי הנאצים ומשם הם נרכשו. התותחים הראשונים (אם לא נביא בחשבון את הנפוליונצ'קים) היו תותחי קרופ 75 מ"מ. אמי ע"ה ודודתי תיבדל לחיים ארוכים עבדו עבודות כפייה במפעל תחמושת של קרופ. מי יודע, אולי תחמושת שהן ייצרו שם השתתפה בלחימה כאן.

רובה קרבין מאוזר גרמני. כונה בארץ 'רובה צ'כי'

אברהם טל: בשעה טובה רכשתי את אלפא 159 שנת 2011 , מנוע 1,750 סמ"ק טורבו. אשמח לקבל טיפים חשובים מתוך ניסיונך שנוגעים לטורבו.

תשובה: תתחדש. מומלץ להשתמש בשמנים הסינתטיים האיכותיים ביותר שניתן להשיג, בצמיגות שהיצרן ממליץ עליה. יש להקפיד גם שמפלס השמן במנוע יהיה גבוה, אך לא מעבר לרום המרבי. כדי לשמור על חיי הטורבינה, אין לדומם את המנוע מיד בתום נסיעה, אלא להניח לו לעבוד דקה-דקתיים בטורי סרק, למען יצטנן. וחשוב ביותר: כאשר פותחים בנסיעה, אין לשכוח ששמן המנוע מתחמם הרבה אחרי נוזל הקירור. כך שגם אם מד הנוזל מצביע על טמפרטורת עבודה נאותה, יש להמשיך לנסוע בעדינות ולא למהר לדרוש מהמנוע בשלב זה ביצועים.

 צביקה שכטר (בתגובה לתשובה לשאלה של אפרת ממגרון, 'המפתחות בפנים' 791): למען השקיפות אציין כי אני משמש כסמנכ"ל חברת פרומט, יבואנית המותג LIQUI MOLY בישראל. LIQUI MOLY היא חברה גרמנית המייצרת שמנים ותוספים (ובין השאר את גולדלייבל 10000 – תכשיר הניקוי למערכת הדלק) ובעלת 30% מנתח שוק שמני מנוע לרכב בגרמניה, והיא מספר 1 בגרמניה בתחום.

תשובתך לשאלה בקשר לבעיית העשן ביונדאי אקסנט, שאותה קשרת עם השימוש בתכשיר גולדלייבל, היא לא נכונה מבחינתי, מטעה ופוגעת במוצר עצמו. המוצר ניצב בראש טבלת מכירות התוספים לדלק, נבחר ב'מבחן של המדינה' ל"תוסף הדלק הטוב ביותר" במשאל שביצעה חברת הסקרים 'גיאוקרטוגרפיה' והוכח כפותר בעיות פיח ברכב על ידי גופים שונים, וביניהם מכון הרישוי 'קומפיוטסט'.

עשן לבן הוא תוצאה של שריפת שמן במנוע שנגרמת ממעבר של שמן דרך טבעות הבוכנה לתא הבעירה. תופעה כזו מתרחשת כאשר טבעות הבוכנה שחוקות כתוצאה מגיל הרכב והקילומטרז' שביצע, וזה אכן מתאים לתיאור הרכב (שנת ייצור 1998), ואין לה שום קשר להוספת גולדלייבל 10000. לו היית שואל את אפרת ממגרון כמה קילומטרים נסע הרכב, תשובתך הייתה כנראה שונה. עובדה שבעל המוסך אבחן מיד את התופעה (אוברול/חצי אוברול) ולא קשר את תופעת העשן הלבן לשימוש בגולדלייבל. לו הייתה ברכב זה תופעה של עשן שחור – ניתן לקשר אותה לבעיה במערכת הדלק (שריפה לא תקינה של דלק), שבה אמור גולדלייבל לטפל.

תשובה: טענתך לפיה העשן הלבן ממפלט האקסנט מצביע על "שריפת שמן כתוצאה של טבעות שחוקות" עומדת בניגוד מוחלט לעמדת האנושות, הטוענת בחוצפתה שלמדה לזהות תקלות במנוע בנזין לפי צבע העשן: 1. עשן אפור כהה-שחור: התערובת עשירה מדי 2. עשן אפור-כחול: המנוע שורף שמן 3. עשן לבן: מי קירור חודרים לתא השריפה, ולחלופין – תוצאה של רטיבות זמנית (למשל בבוקר, בתוך מערכת הפליטה).

המוסכניק שגילה עשן לבן הנפלט מאגזוז של יונדאי אקסנט לא צעירה והאשים בכך את מי הקירור – היה מוכן להחליף סתם ראש ואף לשפץ את ראש המנוע, אם אחרי פירוקו יתגלה סדק. ההחלטה נכונה, אם נוזל הקירור היה אכן נשרף בצילינדרים. אני מצידי הצעתי שלפני כניסה להשקעה כבדה, מוטב לאפרת ממגרון להיפטר מהדלק המהול ב-LM, מה שעוזר במקרה שהיחס בין הדלק לתוסף לא היה נכון או במקרה שמכונית זו לא נהנתה קודם מעולם משיקוי הפלא.

הרעיון שלי מתבסס על ניסיון רב-שנים עם תוסף LM ומתחריו, הלא פחות אפקטיביים. בכל פעם שהייתי מגזים בכמות התוסף המנקה את תושבות השסתומים, או מתיז אותו ישירות לתא השריפה (במאיידים של אלפות ותיקות דבר כזה אפשרי ומומלץ) – התוצאה הייתה תמיד עשן לבן סמיך, הנעלם כעבור זמן-מה.

אינך צריך לשכנע אותי בטיבה של תוצרת LM, כי הייתי משתמש בה וממליץ עליה. לא רק על התוסף לניקוי פיח, אלא גם על תוספי השמן ושמני LM הייחודיים עצמם.

 אלנתן: יש לי סיפור לשתף ושאלה אחת:

1. הסיפור: אני בעליה המרוצים של ניסאן אלמרה פרפקט מודל 2003, מנוע 1.8 ליטרים מוסב להנעה בגז. לאחרונה החלו, תוך כדי נסיעה, ויברציות ברכב וקפיצות של הטורים. בטיפול 15,000 במוסך במישור-אדומים ביקשתי שיבדקו את הנושא. הבנתי שבדגם שלי אין כבלים של הצתה (שבעבר גרמו לי לתקלה דומה בפיז'ו 306) וביקשתי שינסו לבחון מה גורם הבעיה. המוסכניק לא עלה על הבעיה והטיפול לא שיפר את הנסיעה.

לאחר כמה ימים התקשרתי למוסך המרכזי של ניסאן בתלפיות, ירושלים, ולפי התיאור בטלפון אמרו שככל הנראה צריך ניקוי לבית המצערת ועדכון מחשב הרכב. מכיוון שאני לא גר בסמוך לירושלים חזרתי למוסך במישור-אדומים. בעל המוסך אמר לי שניקוי בית המצערת זה עבודה של כמה שעות והעלות היא 350 שקלים. לאחר הצצה אל המנוע הוא סירב לעשות זאת, בשל מערכת ההנעה בגז.

הלכתי למוסך של רשת 'צרפתי' ליד ואמרו לי שזה לוקח כמה דקות ויעשו זאת בחינם כשירות ללקוח. לאחר הטיפול המהיר הוויברציות נעלמו תוך כמה ימים כלא היו. סיפור קטן על הבדלים גדולים במחיר ובשירות.

2. ולשאלה: יש לנו שני ילדים ובעזרת השם השלישי בדרך. הניסאן די מרווחת, אך בשל מערכת הגז נפח תא המטען שלי הצטמצם, ובנוסף נראה כי לשים שלושה כיסאות ילדים במושב האחורי לא יהיה הכי נוח. אשמח לקבל המלצה על רכב משפחתי/מיני-מיקרו-ואן שיהיה אמין וחסכוני ככל שניתן, מוטב מנוע בנזין כדי להעביר את מערכת ההנעה בגז. חשבתי על רנו סניק, אך קראתי שצריכת הדלק שלה נעה סביב תשעה ק"מ לליטר, ואילו על פיז'ו 307 שמעתי שיש לה הרבה תקלות. התקציב שלי נע סביב 40 אלף שקלים.

תשובה: שאל את שלומי או פיני מ'גז חיש' (טל' 03-9190617) איזו מיניוואן היא המתאימה ביותר להסבה לגז.

 חנה גולדברג: ברצוני לקנות רכב קטן, שני במשפחה, לצורך נסיעות לטווחים קצרים, בעיקר בירושלים. על איזה רכב חדש מסוג המיני, הנמכרות עכשיו בסביבות 60 אלף שקלים, אתה ממליץ? מכיוון שעד כה היו לי בחיי רק מכוניות משומשות, עיקר שאיפתי היא לא להגיע למוסך במשך כמה שיותר שנים.

תשובה: בדקי איך את מרגישה בפיז'ו 107, קטנה אלגנטית ואמינה שעליה אני ממליץ.

 איריס בן-עמי: אני תושבת גוש עציון, נוסעת לירושלים לבד ארבע פעמים בשבוע לפחות לצורכי עבודה (כל הוצאות הרכב והדלק על חשבוני). עקב אופי העבודה יש לי נסיעות רבות בתוך העיר. כמו כן, המכונית משמשת כרכב משפחתי יחיד ולכן נוסעים בה מדי פעם מחוץ לעיר, בתפוסה גדולה יותר ועם מטען.

אני נוסעת כבר הרבה שנים בפורד מונדיאו ועל כן התרגלתי לאמינות, לביטחון וליציבות ברכב. ואולם, ברצוני להחליף לרכב קטן משמעותית עקב צריכת הדלק הגבוהה וקשיי החניה שהולכים ומתרבים.

אני מעוניינת לקנות רכב חדש. התקציב שלי הוא 140-160 אלף שקלים. הדרישות שלי ממנו הן בטיחות, אמינות, גודל קטן (שיאפשר חניה נוחה) וחיסכון בהוצאות דלק. חשבתי על גולף (נראה לי שהיא עונה על הדרישות, אך איני שלמה עם הרכישה מאחר שזה רכב גרמני. אשמח להתייחסותך גם בסעיף זה); ועל טויוטה פריוס (שקצת גדולה, ואני לא יודעת אם היא באמת חסכונית לנסיעות שלי).

האם כדאי לחכות ליציאת הדגמים החדשים? אשמח לקבל ממך הצעות מתאימות.

תשובה: אם תרצי ביתרונות של גולף ללא גולף, בחרי בסיאט ליאון. לוּ הייתי מחפש המשך של מונדיאו רק בפורמט מוקטן, הייתי בוחר בפוקוס או בפיאסטה הנהדרת. באשר לטויוטה פריוס: היא חסכונית בתוך העיר ובזבזנית למדי מחוצה לה, כך שההשקעה בה, במקרה שלך, אינה בהכרח משתלמת.