בנוגע לאֵימַת הפרידה

באמצע המאה שעברה כתב הסופר ארנסט המינגווי את יצירתו הנפלאה 'הזקן והים', ובכך פטר אחת ולתמיד את כל הקשישים מהצורך לבזבז את זמנם בכתיבה על עצמם. האומנם?

כמה ועוד כמה דברים גיליתי בזכות ישיבתי בגולה, הנמשכת באינרציה מעצבנת בגלל עריכת הסרט, המסרב להגיע למוגמרוּת.

אך נתקעתי שם גם בגלל סיבה סודית, בלתי בריאה בעליל, הלא היא התמכרותי הנמרצת לשלוש תיבות הילוכים, 12 גלגלים ו-613 סוסים איטלקיים, יפניים ובוואריים (פויה!), אשר מחולקים בין שלוש בנותיי, האריסטוקרטיות בנפשן, שהולכות לישון בנפרד, כל אחת במגוריה הנוחים.

פנייה ראשונה

פניתי אל הבווארית שלי Z3M וסיפרתי לה שכאשר הייתי בגילה, 12.5, לא היה לי חדר משלי כפי שיש לה וגם לא היו לי כרית ושמיכה. בכל ערב חיפשתי איפה לישון, עד שיום אחד עברתי ליד איזו באסטת ירקות בשוק והמוכרת, אישה מבוגרת וצעקנית, עצרה אותי, והפכתי מיד לעוזר שלה.

הייתי מסדר יפה על דוכן העץ ערימות של גזר, בצל, עגבניות, תפוחי אדמה וכרוב, ולצידם גם פירות – תפוחי עץ, אגסים ודובדבנים.

לקראת ערב שאלה אותי בעלת הדוכן אם אני מתכוון להגיע גם מחר בבוקר, כי העזרה שלי מצאה חן בעיניה. היא הביטה בי בסקרנות ושאלה אם ברחתי מהבית משום שאני לא מסתדר עם ההורים. "משהו כזה", עניתי, והיא המשיכה בחקירה. "אבא שלך שותה? מרביץ לך? או שהם התגרשו?"

ודאי שלא סיפרתי לה שבסך הכול ברחתי מהגטו, שאבא שלי נשאר בין חומותיו, כנראה עד הסוף, ואמא שלי ואחותי אירנה נמצאות לא רחוק מפה, בוורשה, בדירה שכורה, אך אסור לי לבקר אותן כדי לא לסכן את חייהן בגלל חותם היהדות שאיתי, שלא ניתן להיפרד ממנו.

אז רק נתתי לגברת וילֶנסקה, זה היה שמה, להבין שהיא קלעה בול בניחושיה לגביי – ומיד זכיתי להצעה בנוסח אגדה: "אתה יכול לגור אצלי", אמרה.

הלכתי איתה, קיבלתי ארוחה ומקום לישון – אך לא ישנתי הרבה, כי לקראת הבוקר היא העירה אותי. "הולכים לכנסייה", אמרה. אכלנו משהו והלכנו. בכנסייה נערכה מיסה בשפה הלטינית, והיא שמה לב שאני לוחש את מילות התפילה באופן אינסטינקטיבי, וששפתיי ממלמלות גם את המענה של הנערים לבושי הכותונות הלבנות העוזרים על יד הכומר.

"מאיפה אתה מכיר את סדר המיסה?", שאלה הגברת. "כל הכבוד, יש לך מורה טוב לדת!", ספקה כפיים.

ודאי שלא סיפרתי לגברת וילנסקה שאת המיסה הקדושה של הגויים שיננתי עוד בגטו, יחד עם כל התפילות הקתוליות, אלה שאומרים לפני האוכל ואלה שאומרים בכיתה לפני השיעור ולאחריו.

"ראית את האיש שהתפלל על ידינו?", שאלה אותי וילנסקה כשהלכנו לכיוון השוק. "זה מאה אחוז יהודי שברח מהגטו", קבעה. "הרי הוא אף פעם לא הגיב כמו שצריך, לא כרע בזמן ולא הצטלב, והחל ללכת לכיוון היציאה עוד לפני שהכומר אמר 'Ite, misa est'" (תלכו, המיסה נגמרה).

ובערב, בדרך חזרה הביתה, בחצר פנימית של בניין מגוריה של מיטיבתי, התפללה קבוצת שכנות שלה למרגלות פסל של הבתולה הקדושה מריה. וילנסקה הצטרפה אליהן, ואני הלכתי בעקבותיה. הן שרו משהו שלא הכרתי. ניסיתי להצטרף בקולי, אך לא הלך לי. "מה", שאלה הגברת, "אתה לא מכיר את 'גוֹדְזִ'ינְקִי'? (בפולנית: שעה קטנה). אני אלמד אותך לשיר את זה", אמרה, ועמדה בהבטחתה. היא לימדה אותי את המזמור, הנפתח במילים "הַחֵלו שפתיי לרומם את הבתולה הקדושה מריה", ושרנו אותו יחד כל בוקר, לפני שהלכתי איתה לשוק כדי לסדר את הירקות באופן אסתטי ולהזות עליהם מים כדי שייראו טריים.

הייתי ממש טוב בזה, אך החגיגה נגמרה אחרי חודש ועוד קצת, כי לפני סוף הקיץ עזבתי את נותנת חסותי כדי שלא תשאל אותי מדוע אני לא הולך לבית הספר, ולפני שתתחיל לחשוד.

אגב, לבעלת הבית שלי היה תחביב מוזר. מדי יום כמעט, ולפעמים פעמיים-שלוש ביום, הייתה מצביעה על מישהו או מישהי וקובעת בלחישה אל אוזני שהם יהודים. היא הייתה ממש גאה בכך שהיא יודעת לזהות יהודים ממבט ראשון. אם כי לא נראה לי שהייתה מסוגלת להלשין על יהודים.

אותה גברת וילנסקה שהייתה צדה יהודים באבחת-מבט ומקללת אותם, החזיקה בו-בזמן שיקוץ קטן בן לדת משה, האכילה אותו ונתנה לו קצת כסף כדי שילך לקולנוע.

אך הוא לא הלך, אלא רק הסתובב ברחובות. כי על קירות הקולנוע ריססה המחתרת הפולנית את הכתובת "רק חזירים יושבים שם", משום שכל הסרטים היו גרמניים, ועוד הוקרנה לפניהם תעמולה פשיסטית. "מה ראית היום?", שאלה גברת וילנסקה, ואני הייתי יושב איתה, שותה תה בחלב, ומספר לה משהו משכנע ונפתל שבדיתי מהרהורי לבי – וכך כנראה למדתי לכתוב תסריטים.

נזכרתי בגברת וילנסקה כאשר חיפשתי את התמונה שתפתח את סרטי 'שועל הכסף של פליציה ט". בחרתי בצילום של קבוצת נשים כורעות על ברכיהן ומזמרות את ה'גודז'ינקי'. הצלמת שלי, האמנית יולה דילבסקה, שאחד מסרטי הקולנוע שצילמה היה מועמד לאחרונה לאוסקר, מצאה איזה פטנט: בפינת התמונה מופיעים – בחצי ערפול חצי מציאות – פנים של נער, ועל רקע המזמור הנוצרי שומעים אותו אומר: "לפני 70 שנה ברחתי מגטו ורשה. אני מוכרח לחזור לשם, אם ברצוני לחגוג את התאריך העגול עם האנשים היקרים לי, שאינם עוד בחיים".

המקטרת התרגלה ל-Z3M ומוצאת מנוחה על הדשבורד הרחב שלה. הבווארית מצידה פוגעת קשה באופיו של בעל המקטרת, כי בגללה כל המכוניות נראות לו פתאום כאילו הן נוסעות בהילוך אחורי

פנייה שנייה

פניתי לאלפא GTV ואמרתי לה שב-1984, כשהיא נולדה, התחלתי לכתוב במגזין 'טורבו' ז"ל, שבהמשך ערכתי אותו. "לא תאמיני כמה דברים את מזכירה לי מהתקופה ההיא", סקרנתי אותה. "חכי בסבלנות, פעם אספר לך עליהם".

פנייה שלישית

פניתי בכעס להונדה CRX שלי. "את מזכירה לי", אני אומר לה, "שבשנת 1991, כאשר היפנים שיגרו אותך לעולם כמי שחותמת את הסדרה, אחרונה בהחלט מסוג-הפז שלה, הגעתי לגולה העוינת כדי לחפש שורשים – וגיליתי שהיה לי קל יותר בארץ, ללא הזיכרונות הרודפים אחריי כאן בכל פינה".

"בארץ", המשכתי לספר ליפנית, "הייתי מדמיין שבמרחב הגויי נשארו לי לפחות חברים, אלו מהגלגולים הקודמים שלי, ואז באתי הנה והתגלה שרובם אינם עוד".

***

אני מביט במכוניותיי, שיצאו אל השמש הקרה. הפרידה מהן לא תהיה קלה לגביי, כי כל אחת מהן לחוד ושלושתן ביחד הפכו לחלק היחידי בי שנשאר צעיר. אני כבר דואג: איך אפשר יהיה לא לדבר איתן ולשאול מה שלומן פעם ביום לפחות. ומה יקרה איתן אם ביום מן הימים אפסיק לבוא לבקרן.

*

ספיטפייר תרם את לבו: אמנם חלקה הגדול של תעשיית הרכב הבריטית נמצא כבר בידיים זרות, אך אי אפשר להאשים את בני אלביון בחוסר יצירתיות מוטורית, ואף בטירוף משעשע, שאין למצוא כמותם אצל האירופים והאסייתים.

ההוכחה האחרונה לכך היא בנטלי מטאור הוותיקה שהושתל בה מנוע 12 צילינדרים כביר, השייך במקור למטוס ספיטפייר שהשתתף בקרבות האוויר של מלחמת העולם השנייה, ושירת גם בחיל האוויר הישראלי. המהנדס הבריטי בוב פטרסון צייד את יצירתו המפלצתית במכל דלק ענק המסוגל לקבל 400 ליטרים, שכן צריכת המטאור היא כ-100 ליטרים ל-100 ק"מ, כלומר קילומטר אחד מליטר אחד, לפי החשבון הישראלי.

בזכות 850 כוחות הסוס שמפעילים אותה בשמחה מגיעה בנטלי מטאור, הבנויה על מתלי רולס-רויס בני 90 שנה, למהירות מרבית של 254 קמ"ש. נראה שנהגה יהיה זקוק לאומץ לב בלתי שגרתי כדי לנהוג טיל יבשתי זה במהירויות גבוהות, לנוכח העובדה שמתליה ומערכת ההיגוי שלה שייכים לתחילת המאה שעברה. כעת עומדת בנטלי מטאור למכירה פומבית. די בחצי מיליון פאונד כדי להפוך לבעליה ולעשות רושם בלתי נשכח על חברי 'מועדון ה-5' הישראלי

 טיפ טיפה – כנסי כנסי, קרן

כפי שהזכרנו כבר, בפנסים הראשיים, שלפי האופנה השלטת עשויים פלסטיק ולא זכוכית כמו פעם, התגלתה צרה: קרני השמש מצהיבות את הפלסטיק או ממיטות עליו מט, מה שפוגע בעבירות האור. הפתרון: שיוף עדין בנייר זכוכית דק (רטוב) וגימור במשחת פוליש.

אך זהו רק חצי פתרון, כי אחרי הטיפול הנ"ל מומלץ למשוח את הפנסים בשכבה דקה של צבע שקוף. אגב: מי שבוחר לשייף את הפנסים בעזרת מקדחה צריך להיזהר, שכן סל"ד גבוה מדי עלול להפיק חום שיחרוך את הפלסטיק.

שואלים את אדוארד

מיכאל בנדקובסקי: המצבר של האופנוע שלי מראה לאחרונה סימני חולשה. כשראיתי פרסומת למטען קטן לא התייחסתי לזה ברצינות, אך בעקבות הכתבה שלך (על מטען ה-CTEK) מצאתי אותו שוב ומיהרתי להזמינו. אז למען הקוראים: מדובר במוצר המיובא על ידי שנפ ומחירו כ-250 שקלים. מגרעתו היחידה היא שלטעינת מצבר מכונית נדרש זמן רב, מאחר שהוא מוגבל ל-0.8 אמפר (לאופנוע זה בהחלט מספיק).

תשובה: תתחדש. אני שילמתי קצת יותר על מטען ה-CTEK (250 זלוטי, שהם למעלה מ-60 אירו). אינני יודע איזה דגם CTEK מביאים ארצה, כי שלי מספק 0.8-3.6 אמפרים ומתאים את הזרם לסוג המצבר – שהוא מגלה בעצמו. מילוי מצבר של 80 אמפר שגילו שלוש שנים והיה ריק למחצה דרש מה-CTEK שלי חמש שעות עבודה.

דב, ירושלים: אנחנו משפחה של שישה ילדים והשביעי בדרך. מדי יום אנחנו נוסעים בתוך העיר כ-50 ק"מ ביונדאי H1 שזוללת ליטר סולר לכל 5 ק"מ. חשבנו לקנות במקומה שתי מכוניות חסכוניות בדלק, אחת גדולה יותר (שישה-שבעה מקומות) ואחת קטנה. נשמח לשמוע על אילו מכוניות אתה ממליץ. הדגש הוא על החיסכון בדלק (פחות על התקציב).

תשובה: שתי מכוניות הן בבחינת פתרון חלקי, שכן משלמים פעמיים ביטוח ופעמיים אגרה שנתית. גם את עלות האחזקה הכפולה יש לקחת בחשבון. בכל אופן, לפני ההחלטה הייתי בודק מדוע תצרוכת הדלק של H1 שלכם כפולה מהרגיל. בקשו מהמוסך לבדוק את מצב המזרקים, כמו גם את יחס הדחיסה בצילינדרים ותפקוד השסתומים.

פיני דיאמנט: ברשותי מאזדה 6 שנת 2011 בנפח 2000. צריכת השמן הרבה של הרכב הפתיעה אותי והתלוננתי על כך בחברת דלק מוטורס. מהחברה 'הרגיעו' אותי בטענה שצריכה של 0.8 ליטר לכל 1,000 ק"מ היא תקנית והרכב בסדר. לי, צריכה בהיקף כזה נראית דמיונית לחלוטין. שאלותיי:

א. הייתכן? אם נהג נוסע 10,000 ק"מ לשנה הוא צריך לצרוך 8 ליטרים? זה אבסורד.

ב. מה לעשות?

ג. כמה באמת סביר שרכב כזה יצרוך שמן? (הצריכה בפועל שלי היא חצי ליטר לכ-8,000 ק"מ).

תשובה: שריפת חצי ליטר שמן ל-8,000 ק"מ נמצאת בגדר הנורמה. אם לא תרצה לנסוע במפלס שמן מרבי, אז אין צורך להוסיף שמן בין ההחלפות במועדים המומלצים (10,000 ק"מ).

אכילת השמן המוגזמת, שלטענת היבואן היא "תקנית" – היא תוצאה של שימוש לא נכון ברכב חדש לאחר קנייתו. המוכרים שוכחים ללמד את הקונה שבמשך 1,500 הק"מ הראשונים אסור לנסוע בסיבובי מנוע גבוהים מ-3,000. ומה שחשוב עוד יותר: אסור לאמץ את המנוע כשהשמן קר עדיין.

יהודה פ': שתי הערות על המדור האחרון, "ניצוצות של נבואה" (המפתחות בפנים 796).

1. ב'טיפ טיפה', אם הבנתי נכון, דיברת על חיבור של ממיר מתח 12-220 למצבר הרכב, חיבור ה- CTEK לממיר המתח, וחיבור המצבר כדי שהאחרון ישמור אותו טעון. צר לי לאכזב אותך, אך אם תיישם חיבורים אלו, המצבר שלך יתרוקן כעבור זמן לא רב (מהר יותר מאשר אם לא תחבר כלום). זאת מסיבה פשוטה – חוק שימור האנרגיה והפסדים. כיוון שאתה לא מכניס אנרגיה חדשה למערכת (אין חיבור למערכת החשמל הביתית), והמצבר מאבד אנרגיה לסביבה (לכן הוא מתרוקן אם לא ממלאים אותו בנסיעה או בטעינה), אין באפשרותך למלא אותו מעצמו (כבר אמרו חז"ל "אין הבור מתמלא מחולייתו"). בנוסף, המכשירים השונים והחוטים הם בעלי התנגדות חשמלית, ויש איבודי אנרגיה לחום בהפעלה שלהם (לכן מכשירי חשמל מתחממים).

גם אם כל המכשירים (ממיר המתח וה-CTEK) והחוטים המחברים היו אידיאליים (כלומר, ללא איבוד אנרגיה כלל), עדיין המצבר היה מתרוקן, אך בקצב הטבעי שלו, כאילו לא היו חיבורים.

2. בשאלה שהפנה אליך אליה ו', בנוגע לסובארו שנת 2000 שלא סוחבת ומאבדת מים, הוא כתב שהיא לאחרונה נותנת גז בפעימות תוך כדי נסיעה. לא בטוח שהחלפת מנוע היא הדרך היחידה לפתרון. הייתה לי בעיה דומה מאוד (איבוד מים, אובדן כוח של המנוע ו'פמפומים' בגז תוך כדי נסיעה) ברכב קודם, סיטרואן ZX, והפתרון הושג באמצעות החלפת אטם ראש מנוע שרוף (בעצמי), והחלפת חיישן למדא שהתקלקל בגלל אדי המים שיצאו עם גזי השריפה (אחרי חיבור למחשב רכב במכון הזרקה). הרכב חזר לכוחו והפסיק לצרוך מים.

 תשובה: 1. הלך החלום שלי על פרפטום מובילה. אכן, קינן בי החשש שמישהו יתקע סיכה מלומדת בבלון החזון.

2. בסובארו שעשתה כבר רבע מיליון ק"מ ונחלשה המלצתי להחליף מנוע ולא להיכנס לסחרחורת תיקונים כי למזלם של בעלי סובארו זו, מנוע חלופי לדגם הליאונה הוא זול יחסית. לכן, השתלה שלו משתלמת יותר מהחלפת שני סתמי ראש, טיפול בשני הראשים, טיפול בשסתומים והחלפת רינגים (ואולי גם מסבים) שסבלו מנסיעה ללא מים.

אוריאל, נתניה: השאלה עלתה בי בעקבות ויכוח עם חבר: כשנהגתי בפולו הידנית שלי, החלפת בלמים הייתה עניין נדיר יחסית, פעם ב-50-60 אלף ק"מ. מאז עברתי לרכב משפחתי יותר, מאזדה פראמסי אוטומטית, ושם התדירות השתנתה לכל טיפול כמעט, פעם אחורה פעם קדימה (דיסקים גם מאחור).

אז חשבתי לי, למה לא לבלום כמו בגיר הידני, פשוט להוריד הילוך. כאן נכנסת השאלה אם מותר לבלום/להאט כך, או שזה מזיק לגיר האוטומטי?

תשובה: פולו הידנית שלך הייתה קלה יותר מהמשפחתית הנוכחית שברשותכם, כך שקשה להשוות ביניהן בתדירות החלפת הדיסקיות. לא רק משקל הזבוב של הפולו שמר על מצב מערכת הבלימה שלה, אלא גם ניצול תיבת ההילוכים הידנית לצורך עצירה.

ברכב אוטומטי, לעומת זאת, בלימה באמצעות הגיר היא אפקטיבית פחות. מומלץ לנקוט את הורדת הרגל מדוושת הגז והחלפת ההילוך לנמוך רק בירידות ממושכות. הסיבה: שימוש מוגזם בהורדה להילוכים נמוכים לצורך בלימה גורם לעלייה מוגזמת של סיבובי המנוע, ואינו בריא לתיבת ההילוכים. שיפוץ שלה יעלה הרבה יותר מהחיסכון שהושג בהחלפת הדיסקים והדיסקיות.

דרור שילה, בית-אל: ביונדאי אקסנט 2007 שלי יש בעיה עם ההגה: הוא נתפס מדי פעם וממש קשה להזיז אותו. מדי פעם הוא משתחרר, ואז נוסעים רגיל. פניתי למוסכניק שלי, הוא החליף את המצבר וזה לא פתר את הבעיה. המוסכניק לא יודע מה הבעיה! אולי יש לך רעיון?

תשובה: אינני יודע במה חשד המוסכניק שהחליף את המצבר דווקא. קודם כל צריך לברר אם בתקלה המתוארת אשם כוח ההגה, או שמנגנון ההגה עצמו זקוק לשיפוץ.