פורטרט עצמי עם שועל

אני מתחיל להיפרד ממכוניותיי לקראת חזרה לתל-אביב כי גרסת הבמאי של סִרטי מוכנה. "תודה שעזרתן לי לא לחטוף שבץ בגלל המפיק הנוכל", אמרתי להן בעברית, והן הבינו אותי ביפנית, באיטלקית ובבווארית

בבוקר שוב היה קר כמו בגולה, והגינה הייתה ספוּנת לובן לזכר סופת השלג שהשתוללה כאן במשך יומיים. רק בקושי ובנחישות הצלחתי לפתוח את שלוש דלתותיהן של הדירות האישיות שסידרתי למכוניותיי, כדי להגיד להן לילה טוב לפני שנת החורף שלהן.

כשפתחתי את מכסה המנוע של הבווארית כדי לחבר מטען CTEK – שישמור על המצבר ועל כל נזקקיו האלקטרוניים – מצאתי על גבי הוואנוס (מערכת לבקרת פעילות השסתומים) חופן נכבד של אגוזים שהכין לו, חוששני, איזה מכרסם הדואג לתזונתו. הבנתי שוואנוס עבר טראומה מביקורו של אורח בלתי קרוא בעל שיני פלדה מסוכנות. אולי משום כך הוא עובד אצלי בשקט ואינו מרעיש כמו ואנוסים ב-Z3M אחרות, שבעליהן מתלוננים על כך בפורומים של ב-מ-וו ספורטיביות.

אבו אל-בנאת נפרד

הייתה סיבה חגיגית לעריכתו של טקס הפרידה משלוש בנותיי, שאינן יוצאות לטייל מחוץ לדירתן משום שהן לבושות צמיגי קיץ ואף סליקסים חלקים בגלל אבא שעודנו אמביציוזי במקצת. החלטתן להסתגר מפני הכפור אכזבה אותי לא מעט, כי תמיד אהבתי להחליק על משטחים מושלגים.

אך מכוניותיי מעדיפות להישאר תחת קורת-גג גם עקב זהירותן המוצדקת, שהרי גויים פיקחים שופכים על הכבישים המושלגים מלח שמאיים לחולל קורוזיה. לא בביתנו, פסקתי, וסיפרתי לשלושתן שאוטוטו אנו נפרדים כי עבודתי על הסרט נגמרה, והבן שלי בדיוק מסר לי PenDrive בגודל של PenDrive שבו מאוחסנת גרסת הבמאי הגמורה.

ארבע שנים בארבעה ס"מ

"זה הסרט שלך", הגיש לי בני העורך את ה- PenDrive, פריט קטנטן בצבע שחור שגודלו 1.5X4.0 ס"מ בערך.

"זה הסרט שלי? מה? בצ'ופצ'יק הזעיר הזה נמצא כל המאבק של ארבע שנות חיי?", חייכתי.

ארבע השנים הללו החלו בכתיבת הנובלה 'שועל הכסף של פליציה ט" ועיבודה לתסריט, ונמשכו אל קדם-הפקה, צילומים, הפסקות מוזרות ושוב צילומים – הכול תוך מלחמות עם המפיק הפולני שהפך מפלצת, ובסופו של דבר התנתקות ממנו ועריכת סרטי בבית, בדירת הגג של בני, כדי לייצר את גרסת הבמאי.

גרסת-סרט 'פיראטית' זו נועדה להזים את דיבת השמועות שהמפיק העליל עליי, שמועות בנוסח "הבמאי הסנילי ברח לישראל כי אין לו מושג איך לערוך את חומר הצילום הגרוע". את השקרים הללו הוא הפיץ בתום תקופת הצילומים בפולין, כאשר נסעתי הביתה לתל-אביב ופעמיים בשבוע הייתי שולח אליו מיילים "מתי לבוא לעריכה?", שהייתה לי, בניגוד לשקריו, קונספציה ברורה לגביה.

עד שלבסוף טסתי לוורשה על חשבוני והבנתי שאיש זה משתולל כי פשוט אין לו כסף. נוכחתי שהתקציב הנדיב שהוא קיבל מהקרן הפולנית-ממשלתית לקולנוע נעלם באופן מסתורי, ולכן הוא הוריד את השאלטר על הצילומים – שהופסקו לחודשיים, ואחר כך לשלושה חודשים. בגלל ההפסקות תפס אותנו החורף (הקודם), ונאלצנו להעביר את הצילומים מהחוץ לאולפן.

התגלה גם שרבים מחבריי להפקה – שחקנים ויתר אנשי הצוות, נשארו ללא תשלום.

חזק ואמץ במקום שבץ

מישהו אחר היה מטפס על הקירות ונופל מהם, חוטף שבץ או שניים, עובר צנתורים או התמוטטות עצבים – הכול על אדמה רחוקה מדוקטור יורם ברגר ומקופת חולים מכבי. או שהוא, המישהו האחר הזה, היה בוחר באלטרנטיבה – לחסל את אויבו, ועד סוף חייו כותב את זיכרונותיו בבית הסוהר.

אך אני אינני כזה. "חיי הובילו לכך שאמנות ההישרדות היא מומחיות שלי", סיפרתי לבנותיי באותו ביקור לילי.

"בינתיים קח את ה-PenDrive. מחר תקבל גם דיסק קשיח, שבו הסרט בעל רזולוציה וצליל טובים יותר", הבטיח בני.

מכתב לאולג ולעוד אנשים טובים

ואני חיברתי את ה- PenDriveלמחשב הנייד שלי וצפיתי שוב בסרטי, שעה וחצי אורכו, מתחילתו ועד סופו, אף כי כל דקה ממנו ידועה לי על-פה. וכשהסרט נגמר כתבתי מכתב לרומא, לשחקן אולג מיצנר, המגלם ב'שועל הכסף של פליציה ט" את תפקיד האב לצידה של יבגניה דודינה הנפלאה עוד יותר מתמיד – המגלמת את האֵם, את הפסיכולוגית ואת אלמנת הגנרל.

האמת היא שמשהו דומה למכתב ששלחתי לאולג הייתי צריך לשלוח לכל האנשים הטובים שהתעניינו בתהפוכות סרטי במשך כל השנים שעברו מאז פרסום הנובלה ב'מקור ראשון' ועד היום.

נוסח של מכתב כזה היה צריך אולי לתפקד כמין תשובה שלי בתת-המדור 'שואלים את אדוארד', רק כמובן בלי המחמאות השמורות לאולג עצמו.

והנה המכתב:

נושא: אהלן מאסטרו

אולג היקר,

האֶפּוֹפֵּיָה העוֹנָה לשם 'שועל הכסף של פליציה ט" הגיעה לסיומה, מבחינתי לפחות. אתמול בערב הגענו, אני ובני העורך, למוצר המוגמר והמזוקק. שעה וחצי, לא כולל קטעים שהתכוונתי לצלם בתל-אביב ונפלו קורבן למפיק הרמאי שלנו. הצלחתי להסתדר בלעדיהם.

בעצם, חבל לי רק על סצנה תל-אביבית אחת שהתבטלה: זו המתרחשת על גג בניין גבוה, שם נפגשת דודינה (האם) עם בעלה (אבא) ובנו. במפגש סוריאליסטי זה הבן זקן מאביו, שחייו נגמרו לפני שהצליח להזדקן.

מה שיצרנו הוא למעשה גרסה אישית של הבמאי, העשויה, כידוע לך, מחומרי עבודה דפוקים, כלומר תמונות שבתחתיתן רצים מספרים (טיים-קוד), ורישום קול של המיקרופון השייך למסרטה, בלי הצליל האמיתי, המוקלט בסט מיקרופונים ומיקסר. נאלצנו לעבוד עם חומר-לא-חומר זה כי ההקלטות המקוריות של תמונה וסאונד נשארו אצל המפיק, שלא הסכים למסור אותן לרשותי אף שלא הייתה לו שום כוונה להשלים את הסרט בעצמו.

זה בעצם סוג של חידוש, שהרי 'גרסאות במאי', כמו במקרה של 'אפוקליפסה עכשיו', מופיעות אחרי הגרסה הרשמית של הסרט – ולא לפניה כמו אצלנו. אך לא הייתה לי ברירה.

בכל אופן, חרף נסיבות הולדתו הקשות, הסרט שעשינו נראה בדיוק כפי שתכננתי. האפקט שלו חזק, גם בזכות ההופעה שלך. שמע, אולג, אתה מגלם את אבא באופן מושלם, מזעזע ומרגש עד דמעות. הקטעים שלך לופתי גרון. אתה פשוט הבנת אותי גם כשלא אמרתי לך מה לעשות. סצנת הפרידה מהבן שלך, עם תנועת היד שלך, כשמיכאל הקטן עוזב אותך כדי לצאת מהגטו – תישאר בזיכרון הצופים כציטטה מקולנוע גדול. כמו "נגן לי את זה שוב, סם" מ'קזבלנקה' או "are you talking to me?" מ'נהג מונית'.

תודתי הענקית לך. אתה, יבגניה דודינה, ים ברוסילובסקי והילדים היהודים ששיחקו ב'שועל הכסף' נתתם הצגה שאי אפשר להגזים במחמאות כלפיה. מעניין שבזכות המשחק המעולה שלכם, גם החלקים בסגנון הפרסיפלאז' (persyflaz) האוטו-אירוני שנכנסו לסרט בשם חירות היצירה, ואשר ניסיתי תמיד לשלב בסרטיי, בכתיבתי ובחיי – לא מלחיצים את הצופה בסוריאליזם שלהם, אלא להפך: מתפקדים כמין הופעות יחיד קומיות המשחררות קצת את קיטור הדרמה ונותנות לצופה לנשום, ולא רק לכסוס ציפורניים.

וזה חשוב, האתנחתאות האלה, שהרי אין זה סרט קולנוע קונבנציונלי. כי אצלנו גיבור הסרט, ספק נורמלי ספק משוגע מכל מה שעבר עליו, מנסה לפגוש אנשים מתים, רוצה לשמוע את דבריהם, לדבר איתם.

הצלחנו לכאורה, אולג היקר, אבל דעתי אינה אובייקטיבית, כמובן, שהרי סרט זה אינו משאיר אותי קר ושפוי. מעניין אותי מה תגיד עליו ומה יגידו אחרים. האם אתה מתכוון לבוא מרומא לוורשה כדי לצפות איתנו בסרט, ובאותה הזדמנות להזכיר למפיק שהוא עוד לא שילם לך?

אני, כנראה, אשאר בפולין עוד שבועיים לפחות כדי להקרין את הגרסה שלנו לידידי אנדריי ויידה. ויידה היה היועץ האמנותי שלי בסרט הראשון שעשיתי בחיי, 'רֶמוּ', על בית הקברות היהודי בקרקוב – ואני רוצה להציע לו למלא אותו תפקיד בסרט האחרון שלי. זאת, כמובן, בהנחה ש'שועל הכסף' ימצא חן בעיניו. אני סקרן מאוד לשמוע מה ויידה יאמר על התוצאה. הוא מכיר את הנובלה שעליה מבוסס הסרט, וכתב לי שאהב אותה מאוד.

השלב הבא הוא פנייה למכון לאמנות הקולנוע בוורשה – הספונסר של סרטנו. מכון זה הוא בעצם הקורבן הרשמי של נכלולֵי המפיק. אין לי מושג אילו צעדים ינקוט המכון מול האגוז הפלילי הזה, הלא קל לפיצוח. אחת מהשתיים: או ש'שועל הכסף' בגרסת הבמאי יישאר סרט פרטי שלי ויוקרן בפורום מצומצם, או שהקרן הממלכתית הפולנית תזרוק את המפיק הרמאי מההפקה ותמצא מפיק אחר, כזה שמוכן לארגן פוסט-הפקה, כלומר – עריכה חוזרת מהחומרים המקוריים, בהתאם לגרסה שהכנתי בבית עם בני. אגב, לשמחתי התגלה שלא לחינם ישב בני באקדמיה לקולנוע בלודז', אלא יצא משם אמן.

אני, בכל אופן, גמרתי את שיתוף הפעולה עם הרמאי הקטן מלודז', ולא מעוניין ששמו יהיה קשור בשום צורה ואופן ב'שועל הכסף של פליציה ט", כלומר בסאגה המשפחתית שלי. לדמות מכוערת זו אין מקום באמנות האישית-אינטימית שלי.

הצעד הבא שלי יהיה להראות את גרסת הסרט שלנו למבקרי קולנוע בפולין ובישראל, למען יכתבו על פרשה זו. בגרסה יצפה גם המפיק הישראלי, ידידי מרק רוזנבאום, שעזר בהפקה בתל-אביב ללא תמורה. והכי חשוב – ברצוני להקרין את גרסת הבמאי בסינמטק בתל-אביב לקוראי העיתון שאני כותב בו ('מקור ראשון'), וגם למען האנשים הנפלאים שעוקבים אחר עלילות הסרט בבלוג שלי.

לוּ היית יכול לבוא לתל-אביב, זה היה נהדר. היית מופיע לצד יבגניה דודינה וים ברוסילובסקי, ואולי עונה לשאלות. לי, בכל אופן, לא יהיה מה להגיד, כי הסרט יעשה זאת במקומי. לך אני יכול לומר בסוד שמכל ההרפתקה הזו יצאתי גאה, כי אין לי ספק שלמרות הכול, זהו הסרט הכי טוב שעשיתי בחיי. וזה למרות כל הבלגאן, שהייתי רוצה לשכוח.

מעריצך, אדוארד

2,000 שנות יהדות בעיניים: אולג מיצנר, המגלם את האב בסרט 'שועל הכסף של פליציה ט", ובנו מיכאל – ילד בשם אוסקר שמצאנו בבית היתומים בלודז'. האמת שבחרתי במיצנר על סמך תמונות שלו שקיבלתי מאבישי הדרי, במאי המשנה המועיל (עד שנזרק על ידי המפיק המטורף). אצל מיצנר קסמו לי לא רק 2,000 שנות היהדות הניבטות מעיניו, אלא גם החום והסימפטיה שלו, ההולמים את דמות האב הנותר בגטו שהוא משחק. פחדתי מהפער שבין שחקנית בשיעור-קומתה של יבגניה דודינה ובין מיצנר, שחקן יידישאי שנסע לעבוד ברומא משום שהתיאטרון היהודי בוורשה ויתר עליו. ואולם, נדהמתי לגלות שמיצנר זה הוא שחקן מהמעלה הראשונה, שהמפגש שלו עם דודינה טעון חשמל של תוגה וכריזמה 

 טיפ טיפה

טיפול בצמיגים של מכוניות SUV או ג'יפים שונה מהטיפול בצמיגי משפחתיות. כי בעוד על האספלט אנו נוסעים בלחץ אוויר קבוע, כהמלצת יצרן הרכב – בשטח, כדי להסתדר עם התנאים, ניתן לעשות בלחץ האוויר מניפולציות. למשל: על אבנים חדות ניסע בלחץ אוויר גבוה יותר, ואילו בנוסענו בחולות נוריד את הלחץ להרבה פחות מזה הרשמי, ואף חצי ממנו.

טריק זה של לחץ נמוך לצורך הגברת העֲבִירוּת עובד נפלא ומסוגל להציל את הרכב משקיעה, רק בתנאי אחד: כאשר בכוונתנו לשחק עם לחץ האוויר כלפי מטה, עלינו לקחת איתנו משאבת אוויר או קומפרסור שבעזרתם נחזיר את הלחץ לגבהיו הרגילים. הסיבה: הורדת לחץ האוויר למינימום פוגעת בצמיגים ויפה רק לרגעים קצרים.

שואלים את אדוארד

מרדכי: במדורך מהשבוע האחרון ('המפתחות בפנים' 801) הופיעה תמונה מלפני שנים רבות. מה ששבה את לבי היה מראה הג'ק הענוג והיעיל למראה, שלא כמו הג'קים של היום, המגושמים תרתי משמע, ובוודאי שלא כמו המגבה המונפק על ידי חברות הרכב, אשר אינם שווים מאומה. ושאלתי היא: האם קיימים ג'קים כאלה להשגה? האם הם יעילים כפי התרשמותי?

תשובה: הג'קים של פעם אכן היו אמינים אך יצאו מהאופנה, כנראה בגלל משקלם והמקום שהם תופסים בתא המטען. אגב, הג'ק ההידראולי, שאנו קונים במקום הג'ק הירוד שקיבלנו עם המכונית, שוקל לא פחות, ואף יותר, מהג'ק הוותיק והיעיל שהוא החליף.

אודי: ברשותי טויוטה קורולה מודל 2004. לאחרונה החלה לדלוק נורת מנוע כתומה בלוח המכוונים. פניתי למוסך מורשה ונאמר לי שיש בעיה בממיר הקטליטי והחלפתו עשויה לעלות 9,000 שקלים. במוסך החליטו לאפס את הנורה באמצעות חיבור הרכב למחשב וציינו שאם הנורה תידלק שוב, מומלץ לפנות אליהם לסדר את הנושא. 

מנהל המוסך ציין שיש דרך נוספת לפתור את הבעיה: עקיפת הממיר בעלות של 900 שקלים. האם תיקון מסוג זה הוא אכן יקר כל כך? והאם יש דרך נוספת לחסוך את ההוצאה, כמו למשל שימוש בתוספי דלק?

תשובה: אפשר לחפש מאייד קטליטי לא מקורי, שמחירו הוא כשליש ממה שדורש היבואן תמורת חלק החילוף המקורי. הניסיונות להסתדר בלי מאייד קטליטי תקין עשויים להתגלות במהלך הטסט השנתי.

חננאל: רכשתי רנו מגאן ארבע דלתות שנת 2006 אשר טופלה במוסך מורשה. לרכב בוצע טיימינג ב-70 אלף ק"מ והוא עשה 78 אלף ק"מ בלבד. יש רעשים קלים מהמנוע (צליל כמו של דיזל). בבדיקה במוסך נאמר לי כי הרעש הוא "מהמרימים ההידראוליים". הבחור המליץ לי לבצע פלאשינג או לשים תוסף של XADO, אם זה עדיין מציק לי… (ברור שכן). הייתי שמח לשמוע את חוות דעתך בעניין, וכיצד ניתן לפתור את הרעש.

תשובה: התופעה שאתה מתאר היא תוצאה טיפוסית של נסיעה בשמן בלתי איכותי או שמן במפלס חסר, כלומר מחדל טיפולי של הבעלים הקודמים. אפשר לנסות טיפול ב-XADO. אם זה לא ישתיק את הרעש, יש להחליף את ה'כוסות' שנפגעו ואולי גם את גל הזיזים.