בנאות שמן תרביצני

בעורקי הביוגרפיה שלי זורמים לא רק אהבות, שנאות, חלומות ושאר זוטות, אלא גם שמן קסטרול

אנשי קסטרול כועסים עליי, בצדק מבחינתם, בגלל משפט שכתבתי לפני שבועיים בדלפק הייעוץ 'שואלים את אדוארד' – "מכיוון שבארץ אין משווק שמן קסטרול המקורי (אלא רק חיקויים, לפחות לפי החשד שלי), אני ממליץ על Mobile 1 או על הסינתטי של XADO".

נפתח בכך ש'קסטרול' איננו סתם מונח לגביי כמו מובייל1, סונול, דלקול ודומיהם, משום ששמן זה זורם בעורקי הביוגרפיה שלי. למעשה, ביני ובין קסטרול שרר תקופה ארוכה רומן בנוסח רומיאו ויוליה, כלומר, אני אהבתי את השמן והוא החזיר באותו מטבע.

דליפה מודיעינית

זה החל לפני 50 שנה כמעט, כשהבאתי מלונדון לוורשה את מיני קופר המשופרת לראלי. אנשי סדנת הספורט BMLC (בריטיש מוטור ליילנד קורפוריישן) המליצו לי, ובעצם דרשו כי היה זה תנאי לאחריות, שאַלגים את מכוניתי בשמן המנוע קסטרול GTX.

וזה לא היה פשוט כל כך, למלא את מצוותם של לונדונים חמוּרי-חביבוּת אלה, כיוון שקופר שלי שתתה שמן בכמויות מסחריות, כמו מטורפת, וקסטרול היקר דלף מהמנוע כאילו היה חבית מנוקבת. מכריי בעיר היו יודעים היכן הייתי (מה שלא תמיד רציתי שייוודע) לפי כתמי השמן שהותירה אחריה מיני קופר בחניה. אפשר לראות בכך מין דגם פרימיטיבי לפייסבוק.

אך כתמי השמן המסגירים את נתיבותיי סיפקו חומר לא רק לרכלנים, אלא גם לשלטון, שהיה לו קל יותר לעקוב אחריי.

באותה תקופת דֶלֶף שבה זהב-המנוע התגולל על האספלט נאלצתי לייבא מבריטניה, פעם בחודש לפחות, גלונים של קסטרול. למזלי, כעבור זמן-מה הפך אחד מחבריי יבואן קסטרול בפולין הקומוניסטית כך שנהניתי מהנחה.

צרפתיות מעריכות דרינק טוב

לאחר הפרידה הכואבת מקופר, שבגדה בי פעם אחר פעם חרף בור השמן שבו שכשכה, קיבלתי ממחלקת הספורט של רנו דגם תחרותי של גורדיני 8, וזו נהנתה ממלאי הקסטרול שנשאר לי בבית. היה לי ברור שלהבדיל מקופר, מכשיר התנועה הצרפתי יכיר תודה על שמן המנוע המשובח שבו כיבדתי אותו.

וכך היה. גורדיני הניחה לשיקוי היקר להיטמע בה ולא ירקה אותו בפרצופה של סבלנותי. כאילו ידעה שאם אתרגז, אגמיע אותה בשמן פולני מדרג מ' (מפוקפק), כמו זה שקנו כולם באותן שנות כיבוש סובייטי.

אגב

עד כאן הסיפור מימיי בגולה, שנגמרו ב-1968. מאותם זמנים נותרו בזיכרוני החיים הכפולים שניהל מכר שלי, אלוף אירופה בראלי זסאדה. אלוף ראלי פיקח זה חתם על הסכם פרסום יוקרתי עם חברת 'של' שבמסגרתו נסע בתחרויות ברכב שמתנוססות עליו מדבקות הפירמה, אך למנוע הפורשה שלו היה מוזג בחשאי קסטרול.

הצהוב קדר, אני לא

אז הנה השנה היא 1968. אנו מגיעים ארצה, סקרנים איך נראית חמדת האבות, ונתקלים מיד בפרסומת של קסטרול. "אפשר לגור פה!", צעקתי בהקלה לאשתי.

נשלחנו למרכז קליטה בחיפה. למדנו עברית וחיכיתי חודש עד שתגיע ארצה החיפושית הכחולה שקניתי בווינה. לטיפול הראשון שעשיתי לה הבאתי מתחנת דלק חיפנית גלון לבן-ירוק של קסטרול GTX. התחלתי לשפוך אותו למנוע וגיליתי שיש לו צבע שונה מזה שהכרתי עד עתה. הוא לא היה צהוב כשמש כמו קסטרול הבריטי המקורי, אלא כהה באופן מוזר.

אולי זו נוסחה מיוחדת לאקלים במזרח התיכון, חשבתי, וגם לא היה לי אכפת במיוחד, כי מנוע הבוקסר של החיפושית היה יכול להסתפק גם בשמן בישול.

מכוניותיי מכירות היטב את צורת הבקבוקים שמרווים אותן בשמן קסטרול. כדי לעבוד על חבריי, שפכתי את קסטרול לפח ריק של שמן זית, וממנו השקיתי את הבווארית. "מה אתה עושה?", נחרדו הגויים. "שמן זית ישראלי טוב לכל דבר", הסברתי בגאווה ציונית

 גלון של קלון

דאגתי התעוררה רק כאשר מכרתי את חיפושית (תמורת צ'ק בלי כיסוי) וקניתי את אופל GT. הייתי מטעים את אופל בקסטרול הכהה, וההשלכות שלו הגבירו את חששי לגביו. או-אז הסביר לי חברי יעקב לנדאו את עובדות החיים בלבנט. "מה אתה, פראייר? אצלי צהוב זה צהוב. אני קונה קסטרול רק במכלים עגולים של ליטר. שמה תמצא את הצבע שהתרגלת אליו".

והוא צדק. במכלים הקטנים אכן מצאתי את שמן ה-GTX המקורי, הן בצבעו והן בריחו הקסטרוליים. התחלתי לחקור את העניין וגיליתי שהקסטרול הקודר, זה הנמכר במכלים של גלון, הוא מתוצרת חברת פז, יבואנית המוצר האנגלי המשובח בעל השם העולמי.

לא הצלחתי להבין: למה במכלים הקטנים יותר יש שמן מקורי, ואילו הזיוף נמזג למכלים הגדולים? שברתי את ראשי, עד שחברי לנדאו פרם את התעלומה. באמצעות קשריו הוא גילה כי ל'פז' אין מכונה שחותמת מכלים עגולים קטנים, ובלית ברירה היא מייבאת בהם את קסטרול האנגלי המקורי. כך סיפר אותו ידיד, שלא בחל בשום אמצעי כדי לא לצאת פראייר.

זה מטורף לא למחזר

ודאי שבעקבות הגילוי הייתי שופך לאופל רק קסטרול ממכלים קטנים של ליטר, עד שיום אחד ב-1974 גם מהם נשפך נוזל כהה. כנראה, פז קנתה את המכונה המאפשרת לבקבק את התוצרת המקומית גם במכלים קטנים.

פניתי לפז והוסבר לי ש"אין מה לחשוש" מהצבע כי המוצר שלהם כולל את כל התוספים של קסטרול הבריטי. זה בוודאי לא שכנע אותי. שאלתי את האיש אם יש אמת בשמועה שהם מייצרים שמן משמנים משומשים שהם אוספים ממוסכים. "מה רצית", התרגז, "שישראל תשפוך שמן משומש לים?"

המזור השחור

התרגזתי ועברתי לאיזה שמן מתוצרת אמריקה ששמו ניגר מזיכרוני. אחר כך חזרתי בכל זאת לקסטרול, אך הייתי מערבב אותו בתוסף-פלא שחור של מוליקוט, שעל קופסתו הובטח: "לא חשוב באיזה שמן אתה משתמש – עם התוסף הזה הוא יהיה בסדר". כך לפחות, חשבתי, תהיה איזו סיבה טובה לצבעו הכהה של השמן העברי.

משיחה חד-צדדית

ברבות השנים התעשר שוק השמנים בארץ במוצרים מכל הסוגים, צהובים כולם, ועובדה זו שכנעה אותי להתגרש מקסטרול של פז מבלי לומר "להתראות".

בגלל עין הזהב

בינתיים התגברתי על הטראומה מהמוצר. כתוצאה, בחו"ל אני משתמש בקסטרול Edge 300W- הנדרש למנוע ה-3.2 של ב-מ-וו Z3M, היחידי השומר על מערכת הוואנוס שמפקחת על פעולת השסתומים; וגם בקסטרול Edge רייסינג 6010W- להונדה CRX ולאלפא GTV הקשישה. שני קסטרולים אלו מריחים כבושם וגונם כעין הזהב.

לא ידעתי שבעודי מטפח את העדר הביתי, שיווק קסטרול עבר מפז לידיים חדשות, ושגם לארץ הגיעה התוצרת הבריטית המקורית, המובילה בטכנולוגיית השמנים.

עובדים על אלפא: המכונית הקונספטואלית אלפא רומיאו גלוריה היא פרי תכנונם ועבודתם של 12 סטודנטים איטלקים הלומדים במכון האירופי לעיצוב (IED) בטורינו. המעצבים הצעירים, בשיתוף פעולה עם מרכז העיצוב של אלפא רומיאו, יצרו את גלוריה לקראת תערוכת הרכב הבינלאומית של ז'נבה, הנפתחת בימים אלה.

בדומה למעצבי הדגם הסדרתי של אלפא, 4C, גם הסטודנטים לעיצוב לא הלכו על סגנון הרטרו המתבקש אלא נצמדו לקו העכשווי. עם זה האלפיסטים יכולים עוד להסתדר, בחירוק שיניים אך בכל זאת. לי מפריעות בעיצוב המודרני של גלוריה הדלתות השקועות שלה והחצאיות. דגמים רבים עושים באחרונה שימוש במוטיב זה כדי לחזק את הדלתות, אשר עשויות פח דק מתוך דאגה למשקל הרכב. גם רנו קליאו החדשה הלכה על תרגיל זה ולכן נראית, כמו גלוריה ודומותיה, כאילו ספגה מהלומת-צד בחניה

טיפ טיפה

הנה שלושה גורמים לחיים קצרים של נורות הפנסים הקדמיים:

1. תוצרת זולה וירודה.

2. תוצרת יקרה ומשובחת בנוסח "פלוס 30 אחוז", "פלוס 50 אחוז" או "פלוס 90 אחוז" של חברות בוש, פיליפס או אוסרם. נורות אלה מפיצות אמנם יותר אור מהנורה הסטנדרטית, אך גם נגמרות מהר יותר.

3. האלטרנטור מספק מתח גבוה מדי: במקום 14.5 וולט מרביים כשהמנוע פועל – הוא מספק למערכת החשמל וולטאז' מוגזם, מה שקל לגלות באמצעות מולטימטר. אפילו חריגה קלה, 16 וולט במקום 13.5-14.5 התקניים, עשויה לקצר את חייהן של נורות הפנסים באופן משמעותי. הפתרון: תיקון (קל יחסית) האלטרנטור, או החלפתו במקרה שהחשמלאי המפונק יסרב לטפל ברגולטור כדי לשנות את דרגת המתח.

שואלים את אדוארד

רפי לירן, מנהל שיווק שמני קסטרול: בכתבה שפרסמת ב-15.02.13 ("אין נסיעות סתם", גיליון 810) כתבת כך: "מכיוון שבארץ אין משווק שמן קסטרול המקורי (אלא רק חיקויים, לפי החשד שלי)…".

לידיעתך, חברת נ.פלדמן ובנו בע"מ היא המשווקת הרשמית של שמני קסטרול בישראל ומיותר לציין שהשמנים שאנו משווקים ברחבי הארץ הם מקוריים, איכותיים ומהטובים שיש. אבקשך לפרסם תיקון טעות לפרסום השגוי שלך בכל הערוצים שבהם פורסמה ההנחה הבלתי מבוססת שלך.

תוכל ללמוד על הפעילות שלנו ועל מגוון השמנים ונקודות המכירה באתר האינטרנט שלנו: www.castrol.co.il.

תשובה: התשובה בגוף הכתבה.

טלי ספיר, תלם: הייתי שמחה אם היית יכול לפרסם מילה טובה בשמנו על בעל מוסך שטעה – ובעקבות כך לקח על עצמו את כל עלות התיקון של טויוטה הייס שלנו, אף שהוא בדיוק איבד אדם קרוב וישב שבעה. כל אדם יכול לטעות לפעמים, ועדיפה טעות של מוסכניק על פני טעות של רופא.

ברצוננו אפוא להודות לצדוק מ'מוסך הגירים והטורבו' בירושלים. צדוק, יצאת צדיק! ועל כך הערכתנו העמוקה נתונה.

תשובה: הנה פרסמנו.

אלעד: ברשותנו יונדאי גטס 2007 שמתחילה לעשות יותר מדי בעיות ואנו מעוניינים להחליף אותה. אנו מעוניינים לרכוש רכב במסגרת תקציב של 50-60 אלף שקלים. חשובות לנו בטיחות, צריכת דלק ואמינות, ולאור הרחבת המשפחה שיהיו גם מושבים מאחור שניתן לשים בהם כיסא תינוק בבטחה.

רוב הנסיעות יהיו עירוניות (בירושלים), ומדי פעם גיחה לאזור המרכז. האם יש לך המלצה על מודל/שנה ספציפיים במסגרת התקציב שלנו?

תשובה: מטעמי בטיחות ונוחות, כמו גם תא מטען ענק, הייתי ממליץ על סקודה אוקטביה ובמיוחד גרסת הדיזל שלה. הסיבה לדיזל: חיסכון בנסיעות עירוניות.

ח': ראשית אני רוצה לאחל לך הצלחה במסעך הארוך והמפותל לסיום סרטך.

אני עוקב אחר טוריך בעיתונים השונים מאז ימיו הראשונים של מגזין 'טורבו' ז"ל, תמיד העדפת רכבי ספורט וכבישים טובים על פני רכבי שטח במסלולים מאתגרים. אולי גם במסעך להשלמת הסרט תצליח לעזוב את נתיב החתחתים ולהיכנס למכונת ספורט אמיתית. שם אתה תדע איך להוריד הילוך, ולחזור למרוץ תוך החלקה אלגנטית של הזנב. נראה לי שאם תרצה, תוכל גם להטיח כמה פירורי אספלט על פניו הנדהמות של המפיק הפולני שלך.

אולי אפשר לראות זאת כך – ראית לאחרונה דגל צהוב, בקרוב תראה את דגל השחמט. בהצלחה.

ולשאלתי, אני מעוניין לקנות מכונית ספורטיבית שתהיה נוחה לנסיעות ארוכות, כמו גם להתמודדות עם הבאמפרים הרבים שבהם מרוצף היישוב שלי. חשבתי על אלפא 159 1.8 TBI שנת 2010. אולם רכב כזה קשה למצוא, בפרט שאני חייב את הדגם שמגיע בלי גג נפתח (אני קצת גבוה). האם הכיוון של 159 נראה לך? ואולי אחת מהמכוניות הבאות יכולה להוות תחליף ראוי: אינפיניטיG37 הנעה אחורית אך ללא גיר ידני; הונדה לג'נד (בכל זאת הונדה); יגואר XFגרנד טורר של יגואר (ועוד עם הנעה אחורית); או אולי סיטרואן C5 בעלת מנוע 3.0 (גומעת מרחקים, אבל האם יש לה נשמה ספורטיבית). אולי יש לך רעיון אחר, שאיננו גרמני? בכל זאת, הרכב הזה יהיה כרטיס הביקור שלי.

תשובה: במקומך, הייתי בוחר בין המועמדות הספורטיביות-למחצה הונדה R ומגאן ספורט. אלו עינוגיסטיות-כביש צנועות וצעירות אמנם, אך כאלו שמאפשרות הנאת נהיגה חרף הנעתן הקדמית.

מובן שאינפיניטי קופה היא היום אופציה מועדפת בארץ, לצד יגואר, אם מעוניינים לעקוף את התוצרת הגרמנית בנוסח פורשה וב-מ-וו. אגב, מעל כל מושאי ההתלבטות עומדת מהצד ומחייכת ניסאן Z370. זאת, אם אינך רואה מכשול בכך שהיא הכי פחות משפחתית מכל האפשרויות המוזכרות. תודה על מילות העידוד.

יוני, גוש עציון: אנו משפחה של שישה ילדים. לאבא יש רכב עבודה, לאמא MPV שנת 2004 יד רביעית, שצריך למכור בדחיפות לפני שלא נוכל לקבל עליו שקל. לאחר מחשבות ודיבורים רבים הגענו למסקנה שצריך עוד רכב משפחתי רגיל ולא שבעה מקומות. יהיה ברשותנו תקציב של 70-90 אלף שקלים. ההתלבטות הייתה מלכתחילה בין קורולה ובין יונדאי i30 סטיישן, אבל אז שמעתי על טויוטה ורסו שלמרות שהוא רכב של שבעה מקומות, הוא חסכוני יותר בדלק ובעלויות בכלל… הייתי רוצה לשמוע את דעתך בעניין.

תשובה: מכונית של שבעה מקומות אינה דורשת אכלוס מלא. הייתי בוחר אפוא בוורסו, מפרק את השורה האחרונה – ונהנה מסטיישן נוחה וחסכונית שאינה גורמת תחושת קלאוסטרופוביה.

חגי: יש לי הונדה CRV משנת ייצור 2007. אני מאוד מרוצה ממנו, אבל יש רק בעיה קטנה שכל המוסכים שראו עד היום את הרכב לא הצליחו לפתור: התנעה קשה כאשר המנוע חם. כאשר המנוע קר הוא מתניע בלי שום בעיה. גם לאחר נסיעה, אם המנוע מכובה עד 15 דקות הוא מתניע בלי בעיה. אבל כאשר מחכים למעלה מ-15 דקות ההתנעה נעשית קשה, כלומר נמשכת כמה שניות. לפני הקנייה של הרכב הוחלפו מצתים, נבדקו המחשב ומערכת הניתוק ונוקתה מערכת הדלק, כולל מכל הדלק. אבל כל זה לא פתר את הבעיה. לדעתי, כאשר המנוע קר לגמרי מחשב הרכב או מערכת ההנעה יודעים לספק יותר דלק או לחץ גבוה יותר כדי לגרום להתנעה תקינה, אבל כאשר המנוע מתחיל להתקרר המחשב לא מזהה את זה נכון. אשמח לשמוע את דעתך.

תשובה: מקור הצרה הוא כנראה תערובת שגויה. צריך אפוא לבדוק את החיבורים של חיישן הלמדא או להחליפו בחדש (ממילא צריך להחליף חיישן זה אחרי 150 אלף ק"מ או כמה שנים). זה עשוי לסייע מיידית. כל זאת, במקרה שלא שיפר את המצב ניקוי מנוע הצעדים, שהמוסך היה אמור לבצע. אגב, האם ניסית להתניע מנוע חם תוך לחיצה על דוושת הדלק? זה לא פתרון קבע, אך עוזר לעתים ברגעי חירום.