לעוף רחוק עד האתמול

מסקרן אותי אם מי מבין ידידיי שיישארו אחריי יעדכן אותי מה מזג האוויר בתל-אביב, מה קורה בפוליטיקה, וישאל אם הסבת מנוע רכבו לתאי דלק מימן היא תרגיל כלכלי נכון

קורה לעת ערב, פעם-פעמיים בשבוע, כאשר אין לי מה להרכיב, להחליף, לכוון, לקרוא או לכתוב ואין לי לְמַה לדאוג, ולפעמים גם באמצע משהו שלא דורש מקשיש מורשה לגייס את כל כוחותיו הנפשיים או הפיזיים – שאני סוגר את עצמי באלפא GTV, הבנויה ממש למטרה שלהלן.

אני מתיישב בה בחושך, בתוך המוסך או בין העצים, כדי לדבר עם אוסף דמויות יקרות לי עדיין, אלו שעזבו את עולמנו המאכזב בטרם עת, לפני שהספקנו להשלים איזה ויכוח או וידוי שהופסק באמצע.

אם לא אני, אז מי יגיד ליעקב לנדאו ז"ל, גרפיקאי תל-אביבי ובעלה של תמרה, ידידתי עוד מבית היתומים היהודים מקרקוב, שמצאתי תמונה מהזינוק למרוץ גרנד פרי אשקלון 1970. בתמונה זו נראית הסאאב של יעקב, כחולה כהה, 3 צילינדרים, שתי פעימות, עומדת בשורה הראשונה בקבוצת המשפחתיות, מה שאומר שיעקב נסע חזק במוקדמות.

יעקב נהרג בשוויץ, בתאונת דאונו, כאשר אישה, טייסת מקומית, נכנסה בו. רציתי להתקשר לתמרה ולמסור לה תמונה זו לאוסף התצלומים המשפחתי, ופתאום אני שומע שגם תמרה הלכה.

התכוננות מקיפה

זמן-מה אחרי שהגעתי ארצה, הזמין אותי יעקב טלפונית לצפות בגרנד פרי אשקלון שהוא עמד לקחת חלק בו. הבטחתי לבוא ולעודד אותו, אך לא סיפרתי כי לקראת תחרות אשקלונית זו קניתי לי אופל GT 1.9 חדשה, וכבר שלושה שבועות אני מתקין את רכבי לקראת האירוע. הרי עם 90 כוחות הסוס המקוריים לא היה לי מה לחפש מול זוג הב-מ-וו 2002 ti של הרב הלפרין ותלמידו דני. ציידתי את אופל שלי בכל מה שהיה חסר לה, ונסענו אשקלונה להתאמן ברחובות שיועדו להיסגר כמסלול.

ביום התחרות נפגשנו עם יעקב. את ההלם הראשון הוא קיבל כשראה את אופל GT שלי, ואחר כך חטף עוד הלם כאשר גילה על הקיר במלון את לוח תוצאות הלחימה על הפול-פוזישן, וקרא שאת הזמן הכי קצר בהקפת המסלול לקח חברו העולה החדש.

לולא היה המרוץ מופסק באמצע עקב פריצת הקהל לתוכו, הייתה מחכה ליעקב הפתעה נוספת – כי משפחת אטלר התכוונה, בלי בושה, להחזיר לעצמה את ההשקעה הכבדה באופל בעזרת 20 אלף הדולר שהמארגנים ממועדון ממס"י הבטיחו למנצח הישראלי.

ניצחה בעיניים סגורות. הגרמנים בעלי מסלול הוקנהיים, שב-1970 עזרו למועדון ממס"י הישראלי לארגן את הגרנד פרי באשקלון, חייכו למראה אופל GT שלי, בעלת מנוע עצלן וגוף אווירודינמי מרשים, שהופיעה אז בכל הפרסומות כמכונית של נשים יפות. "עם הדבר הזה אתה מתכוון להשתתף במרוץ?", שאלו אותי בזלזול. אך אחרי המוקדמות שמעתי אותם אומרים בצליל גאווה גרמנית פטריוטית: "ממש ביג דיל מצידו לקחת את הפול-פוזישן, כשיש לו אופל GT"

על כנפי זבוב

בגלל יעקב הצטרפתי לקבוצת רוכבי האופניים של אלי סמוכה ובכל שבת רכבנו איזה 100-120 ק"מ, עד שנמאס לי. מתקופה זו נשארה לי מזכרת, זוג אופני מרוצים 'דוּראלינוֹקס' שנונֵי-טכנולוגיה השוקלים 7.5 קילו. הם תלויים על הקיר במוסך של הונדה CRX כתפאורה ותו לא.

הגלגול

עם אנדז'י ז'ילינסקי ז"ל, נהג מרוצים ועיתונאי שהסכים לשחק בסרטִי 'תאונה' לצד השחקנית ברברה ברילסקה, אני מדבר באלפא החשוכה מבלי לעשן מקטרת, כי אנדז'י היה שונא עשן כפייתי. לא הספקתי לשתף אותו, לפני שנפרדנו זמנית, בגילוי הפתאומי שלי ש"נראה לי שג'רמי קלארקסון, הבריטי המטורף מהתוכנית 'טופ גיר', הוא גלגול שלך, חביבי, עוד כאשר היית חי ונוהג. ועכשיו ודאי שאין לי כבר ספק שקלארקסון הוא אתה, אנדז'י היקר".

"אני רואה את הדמיון בין שניכם", אני ממשיך ומשוחח עם אנדז'י, "בהופעותיו של קלארקסון בבי-בי-סי ובדבריו המודפסים בירחונו ובספריו. בכל מילה שלו אפשר להבחין בגישה המיוחדת שלך לרכב ולבעליו, כמו גם בחוש ההומור שלך, אנדז'י, ובניצוץ הסרקאזם מבית ז'ילינסקי".

לא ידעתי מה להגיד כאשר אשתו דנוטה התקשרה לתל-אביב ואמרה שאנדז'י איננו. משהו נפל לי מהידיים ומלמלתי רק את המשפט הטיפשי "לא ידעתי שבעלך היה חולה", והיא ענתה שהוא לא היה חולה אלא פשוט נרדם בבית הקטן, שזה עתה קנו, עם גינה שבה שתלו פרחים וירקות אורגניים. הוא נרדם בערב, סיפרה, ולא קם בבוקר. זהו זה.

רציתי להגיד לדנוטה עד כמה תחסר לי נוכחותו של אנדז'י בחיי, עם המטען של כל הזיכרונות, כולל הפרט שהאופנוע הראשון שנפלתי ממנו היה הנורטון של אנדז'י, אבל לא הספקתי להגיד כלום כי דנוטה התאבדה שבוע לאחר קבורת בעלה.

אנרגיה ללא מסה

בתחילת 1985 התפשט טירוף בנפשו של הקשיש המורשה, שבתקופה העתיקה ההיא עוד לא אחז בתואר גאה זה. כי חרף שפיותו, קרו העניינים הבאים: הוא קנה אצל יבואן אלפא רומיאו, קפריש, את אלפא 33 1.5, הנושאת את הכינוי תלתן ירוק, ופירק ממנה בטירוף כל חלק בעל משקל. המטרה: בניית מכונית המאפשרת השתתפות במרוצי הראלי קרוס המאורגנים על ידי המועדון המוטורי הישראלי בפרברי העיר אשקלון.

פירוקה של אלפא והתקנת קשת הביטחון בה, בהתאם לתקנה של FIA, היו רק הצעד הראשון בדרך ארוכה – שבה פסעתי בעזרת המכונאים אלכס וסשה ממוסך 'אלכס אשדוד' – של שיפורים קיצוניים שעברה אלפא 33 של הקשיש המורשה העתידי. במנוע הבוקסר המקורי הוחלפו כל החלקים האחראיים על בריאת סוסים. מאיידי ובר גדולים החליפו את הסולקסים החסכוניים, גלי זיזים 'חמים' הותקנו, תיבת הילוכים קצרה נשתלה במקום גיר סטנדרטי, וצמיגי בוץ-שלג של פירלי קיבלו אחריות על האחיזה במסלול חולי.

המטרה הייתה להתמודד מול שלוש גולפים GTI שיבואן פולקסוואגן צ'מפיון הכין באופן מקצועי לשלושת הנהגים המובילים באשקלון, ומול GTI המטורפת של רוני סמדרסמן.

ארנק ננעל

רק דבר אחד נותר ללא פתרון: אלפא 33 האדומה שלי הייתה היחידה על המסלול שהיא נטולת דיפרנציאל ננעל. בגלל זה היא הייתה מהירה אמנם בישורת, אך בכל סיבוב נעמדה על שני גלגלים צידיים בעוד אויביה היו מתרחקים ממנה בענני אבק, למרות כל מאמציו הדרמטיים של נהגה.

הסיבה למוגבלותה של אלפא הייתה פרוזאית, זאת אומרת כספית. כי מאסטרו אנג'ליני ברומא, שסיפק לנו את הגיר המעולה ואת כל החלקים, דרש על דיפרנציאל ננעל 4,000 דולר, וסכום זה שלח את אנוכי תל-אביבה עם מזוודה ריקה.

אגב, אנדז'י זי'לינסקי טען שהוא היה מתחיל את בניית האלפא בדיפרנציאל ננעל, ורק על גביו היה מרכיב את כל יתר הרכיבים התחרותיים. ואני סיפרתי לו שבכל זאת, בזכות איזה פלא, הייתה אלפא 33 שלי, נטולת הקלף המנצח אך האמביציוזית, מגיעה תמיד לגמר בין ששת הראשונים מקבוצת 1.6, שבה התחרו כמה-עשרה מתמודדים.

לקראת סוף עונת המרוצים, 33 שלי הגיעה אפילו למקום שלישי במוקדמות, אך התרסקה בגמר כאשר התנגשתי בגולף GTI השייכת לבוחן 'טורבו' רמי לנדס, שעצר פתאום. וכך, במכה אחת, איבד המגזין הז"ל שניים מנציגיו בתחרות.

התלתן נקצר ונזרע מחדש

אחר כך תמו אירועי הראלי קרוס, לאכזבתם של כמה-עשרה אלפי צופים שהיו מגיעים לאמפי-תיאטרון באשקלון, ואנוכי החליט להחזיר את אלפא הקרבית לחיים אזרחיים.

זה לא היה יעד קל, כי כל החלקים שפורקו מאלפא לכבוד ימי הסער והפרץ שלה – ונשארו למשמורת בחיפה, במחסני הספונסר 'דור כימיקלים', תמורת המדבקה "מתנול, דלק המחר" – נזרקו לפח הזבל או נגנבו.

החלו ריצות אחר כל חתיכת פלסטיק, ברגים, ריפודים, שטיחים ומושבים, אך לבסוף, 33 תלתן ירוק חזרה לעצמה. מנוע המרוצים הוחלף בבוקסר 1.7 חדש שקניתי מהיבואן, ואלפא עם מתליה המחוזקים ובולמי הקוני שלה, אך עם תיבת הילוכים רגילה – חזרה לכביש, זירה שבה לא היו לה מתחרות. עד שהיא נמכרה לשחקן-בדרן שמואל וילוז'ני, פָּרָשָה בפני עצמה שסופרה כאן לפני שנים.

יכולות בחולות: הנה התצלום שהוצאתי מ"פון אוּנְסֶר אָלְטֶר אוֹיְזָר" (יידיש: אוסף האוצרות הישנים שלי). מסלול המרוצים באשקלון: מלחמה במוקדמות לאליפות ישראל בראלי קרוס. אלפא 33 האדומה שלי הצליחה, איכשהו, להתפרץ בין שלוש מפלצות ה-GTI, המשופרות בחוזקה בידי יבואן פולקסוואגן, צ'מפיון, ולהגיע שלישית אל קו הגמר – וכך, בגלל אלפא, נמחקה האפשרות שהגולפים יחלקו ביניהן את שלושת המקומות הראשונים.

התלתן והשחקן

אזכיר רק שווילוז'ני, כדי לקבל את אלפא 33 שלי בזול, ביצע את הופעת חייו: הוא הופיע בדלת דירתו לא מגולח, בפנים חיוורות כסיד, היה לבוש סמרטוטים, סיפר על מצב כספי קשה ואף פתח לאות הוכחה את המקרר הריק. "אין לי במה לכבד אותך", פכר את ידיו במבוכה קורעת לב. הוא גם הוסיף בקול בכי שאת אלפא הוא קונה מקצבת הזקנה של אמו, ואז נשא אליי את עיניו ואמר שהמכונית שלי יכולה להציל את חייו כי הוא ייסע בה להופעות בכל הארץ.

שכחתי שידידי וילוז'ני הוא שחקן מקצועי מעולה, והורדתי באופן משמעותי את המחיר שסיכמנו עליו.

הופעת חייו

כשחזרתי מפולין מנסיעת שורשים ראיתי כמה הופעות של וילוז'ני במועדוני סטנד-אפ, בתיאטרון ובטלוויזיה. האיש הוא ענק וכריזמטי, משכנע בכל דמות שהוא מגלם, אך רחוק לו מאותה הופעת יחיד גרנדיוזית שהוא דפק מול קהל היחיד אשר מכר לו את אלפא.

טיפ טיפה

רוב המכוניות המודרניות מצוידות במערכות אלקטרוניות משוכללות למיניהן, כמו טמפומט, המאפשר שמירה על מהירות שבוחר הנהג; בקרת שטח מת; מערכת המונעת כביכול התנגשויות; או מערכת שמתריעה על סטייה מהמסלול. ואולם, כל מערכות הבטיחות הללו, המקוריות או המותקנות בידי נהגים זהירים, הן מבוססות רדאר המפעיל חיישנים – ולכן עשויות לשבש את פעילותו של מכשיר האנטי-רדאר.

האנטי-רדאר, פריט אופנתי להגנה עצמית, מתבלבל ממהומת הסיגנלים ושולח אזהרות כזב בכל פעם שהמכונית מתקרבת למכונית מודרנית המצוידת באחת או יותר מהמערכות האלקטרוניות הנ"ל. רק ניסיון מאפשר להבדיל בין צפצופי סרק של האנטי-רדאר ובין התרעת אמת. בדרך כלל, התרעה קולית-אופטית לפני מכמונת מהירות תהיה עזה יותר מהתרעה שמקורה במפגש עם מכונית אחרת. זאת ועוד: התרעת האמת מתחזקת בהתקרבות למכשיר המשטרתי.

שואלים את אדוארד

צבי מרקוס: יש לי שאלה שאני מתלבט בה פעם בכמה שנים, כשאני עומד לפני קניית רכב: האם עדיף 'לעלות' בכמה שנים לטובת אוטו שנחשב מעט פחות אמין? ובאופן קונקרטי: יש לי ניסאן אלמרה ישנה (97') ששימשה אותי נאמנה בשנים האחרונות. אני רוצה להחליף לרכב חדש יותר בתקציב של 33 אלף שקלים בערך. הנטייה הראשונית שלי היא להמשיך עם אלמרה אחרת, כי היא הוכיחה אצלי אמינות, אבל כולם אומרים שאין מתחרה לטויוטה קורולה במשומשות. בסכום הנ"ל אני יכול לקנות אלמרה 2006 (אין אלמרות אחרי זה…) או קורולה 2003.

מה עדיף? בדרך כלל, הפרש של שלוש שנים זה גם עשרות אלפי ק"מ.

תשובה: הפרש של שלוש שנים אינו בהכרח מצביע על נחיתות דרמטית במקרה של טויוטה – יחסי הכוחות בין הפציינטיות תלויים במצבן. המתחרה של קורולה, אלמרה 2006, היא שירת הברבור של ניסאן בתחום המשפחתיות הבינוניות. בדומה לקורולה, גם אלמרה היא סוסת עבודה אמיתית שממנה לא נפרדים ללא סיבה טובה – כך שמוטב לחקור אותה. בחירתך צריכה אפוא להתבסס על מצבן הקונקרטי של שתי המועמדות: איזו מהן טופלה היטב, ללא חיסכון על אחזקתה, קרי – זכתה להחלפה שוטפת כל הנוזלים (שמנים במיוחד), של דיסקיות המעצורים ושל הצמיגים. מהו מצב המזגן? ואיך נראים המושבים? גם הללו אינדיקציות לרמת התחזוקה. אם הקילומטראז' שלה אינו מפחיד, אלמרה היא בחירה הגיונית. הוא הדין לגבי טויוטה, כך שהדילמה נשארת לפתחך. מומלץ להתייחס גם למראה החיצוני של שתיהן ובמיוחד לסימני חלודה, שעשויים להצביע על עבודות פחחות.

אור: אנחנו עומדים לפני קניית רכב בימים הבאים. הנתונים שלנו: 50 אלף שקלים, משפחה גדולה, ב"ה, שמונה נפשות, אבל לעתים נדירות נוסעים בהרכב מלא. 20-25 אלף ק"מ בשנה, רובם (כ-90%) בנהיגה בינעירונית. מתכוונים למגן את שמשות הרכב (נגד אבנים). תפרנים. אנו מתלבטים בין פיאט מולטיפלה וסקודה אוקטביה. מה דעתך?

תשובה: עקרונית, אני ממליץ הן על פיאט מולטיפלה והן על סקודה אוקטביה, אך במקרה שלכם, שתיהן לא יספקו את צורכי המשפחה: במולטיפלה יש שישה מקומות בלבד ובאוקטביה חמישה.

אם אין לכם חשק לבחור באחד הוואנים הגדולים והבלתי חסכוניים שחברות ההסעות מציעות למכירה, בדקו את האפשרות לרכוש רנו לוגאן סטיישן, שהיא בעלת שבעה מקומות אמנם, אך בשורה השלישית שלה יש יותר מקום מאשר במיניוואנים שהיא מתחרה בהם.

משה ר' מהצפון: אנו מתכוונים לרכוש רכב בנזין חדש בנפח 1,400-1,600 סמ"ק (יפני), ושואלים לגבי כדאיות כספית וטכנית של הסבה לגז.

נסיעות בשנה: כ-20 אלף ק"מ, רובן בעיר. איזה רכב מומלץ? האם המהלך נכון?

תשובה: תוכל להתייעץ עם שלומי ממוסך 'גז חיש', שהוא בעל ניסיון רב בהסבת מכוניות בנזין לגז ויודע טוב ממני אלו מכוניות יפניות יאות לכך. הטלפון: 03-9190617.

צבי: אני מחפש כבר הרבה מאוד זמן רכב שיתאים לזוג פלוס ילד. שיהיה אמין (אני ממש לא מבין במכוניות), בטיחותי, גיר אוטומטי, והכי חשוב – שיהיה חסכוני בדלק. התקציב שלי הוא עד 35 אלף שקלים. אמרו לי יונדאי אקסנט, אבל אני לא יודע איזה מנוע חסכוני יותר, ה-1.4 או ה-1.6, ואם הרכב הזה עונה בכלל על הדרישות שלי. כמו כן רציתי לדעת על הונדה ג'אז שנת 2004 שעשתה 100 אלף ק"מ. האם היא מצדיקה את המחיר הגבוה שלה, 35 אלף שקלים?

תשובה: במקרה של יונדאי אקסנט, אין הבדל מי-יודע-מה בסעיף החיסכון בדלק בין מנוע 1.4 ומנוע 1.6. אך להונדה ג'אז יש יתרון בכל תחום, ובה הייתי בוחר.