לפני חיבוק הפרארי

הכול בולשיט, טען המלך צהבוני, אותו מפסידן המקלל את סדרי העולם בחמש הנובלות מהמאה ה-16 המתארות את הרפתקאות גרגנטואה ובנו פנטגרואל

הפנטגרואל שלי הופיע בערב, כדי להודיע לי בקול דרמטי שמרצדס SLK שלו מסרבת להתניע. "מילוי המצבר לא עזר. כלום לא עזר", התלונן. הוא בדק כבר באינטרנט וצלצל למומחי אלקטרוניקה ורשם מפיהם את כל הגורמים האפשריים לתקלה. הציעו לו לגרור מחר בבוקר את הצעצועית למוסך ולחבר אותה למחשב דיאגנוסטי. "זו מחלה ידועה של כלים המצוידים בקומפרסור", ניחמו אותו.

גרגנטואה הקשיב לדברי בנו, לקח פנס, פתח את מכסה המנוע של הגברת הסוררת, מצא במצבר קוטב חלוד, ניקה אותו, הידק – והמנוע נענה מיד, כפי שהזקן שיער כי יקרה.

"תלמד", לימד את בנו, "שהבעיות הכי פשוטות והכי מטופשות נהנות להציק למכוניות מודרניות דווקא. זה שייך למלחמת הדורות", הוסיף אחרי שנייה או שתיים של שתיקה.

הרבה אוקטן וביטוי קטן. זהו זה

לפעמים זקוקים למשהו שבאנגלו-סאקסית נקרא 'קְיוּ', אותו סימן שמחולל התעוררות, התנעת המחשבות. את הביטוי 'קיו' למדתי ב-15 השנים שבזבזתי כבמאי בבניין הטלוויזיה רוממה. חוץ מהמשכורת הצנועה, שאפשרה לי להאכיל את מכוניותיי בדלק 91 אוקטן – 'קיו' היה בעצם הרווח היחידי שזכיתי לו מצידה של הטלוויזיה הממלכתית.

ודאי שלא זכיתי אצלם באבהוּת על הסרטים שלי, כי את כל מה שתרמתי לתרבות הציונית בצילומים ובעריכה – הרוממאים, שלא מתו עליי, זרקו לפח הזבל תכף אחרי שקמתי ועזבתי אותם.

ההווי הישראלי הושלך לאשפה

לפעמים חסרים לי כמה סרטים שביימתי ברוממה, כמו הסיפור על מועדון השח ברחוב הירקון בתל-אביב, שאינו קיים עוד, או '72 שעות ביממה' המתאר חיילים שנוסעים ביום שישי הביתה, סרט שבו הופיעה וזימרה עפרה חזה בת ה-12, או הדרמה 'קיץ 70' לפי ספרו של א"ב יהושע, 'בן אדם אוחז בהגה', 'שֵיעָר' וסרטים רבים אחרים, כולל האחרון שעשיתי ברוממה – 'התחרות האחרונה של מייקל בלום', סרט ששינה את סגנון הסיקור של תחרויות הפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין. אך כאמור, הם הושלכו לאשפה, איזה מאה ומשהו סרטים שלי, עליהם השלום.

לוּ סיפורים אלו היו קיימים, הייתי בונה מהם סרט אחד ארוך על שנות ה-70 היפות, ועוד אחד על שנות ה-80. משימה קלה, כי בסרטים ובכתבות שביימתי למחלקת הדת, למחלקת התרבות ול'מבט שני' הופיעו ונפגשו דמויות שלמות ולא רק ראשים מדברים, כמו אצל חבריי למקצוע.

זוהי סתם מחשבה המנקרת בי בעודי יושב על החיבורים האחרונים בעריכה של 'שועל הכסף', גרסת הבמאי.

הנה הגיע הקיו

והנה הגיע הקיו אשר חוֹלל את מדור זה, בדמותו של מכתב. "האם אתה מעביר הרצאות בנושאי רכב ונהיגה? אני מעוניין לדעת אם כן והיכן", כתב אביתר בבלוג שלי. הרגשתי מיד שפנייה זו דורשת ממני לבצע דבר שאני שונא יותר מכל – חשבון נפש.

לוּ היה מדובר בבקשת עזרה באמנות התחזוקה של מכונית, ניחא. הרי בפעילות זו אני עוסק כבר שנים ב'מקור ראשון' בתת-המדור 'טיפ טיפה'. אך אותה פנייה של אביתר אינה מבקשת עצות בטיפול ברכב, אלא מפילה עליי צרה: הוא תוהה אם אני חולק עם הקהל הרחב את הידע שלי בנהיגה.

שאלה זו מחמיאה לי אמנם, אך גם גוררת את נפשי, מצפוני ואישיותי, באמצעות ווי גרירה אלימים, לעברם של נושאים המעמידים אותי במבוכה.

הראשון שבהם: מאין יודע הכותב אליי שאני נוהג את מכוניותיי טוב מספיק כדי להיות ראוי בכלל להנחיל את ידע הנהיגה שלי לאחרים? מהיכן הוא יודע שמסוגל אני לתרום לסיפוקו של הזולת הנוהג ולקידומו בסעיפי השליטה על הרכב והבטיחות, השלובים זה בזה?

האם הקורא אביתר מתבסס על דברים שסיפרתי על עצמי בעשרות השנים האחרונות, החל בתקופת המגזינים ז"ל 'טורבו' ו'קוואטרו', דרך מוסף 'גֶבֶר לעניין' במעריב אצל העורכת דניאלה בוקשטיין, וכמובן ב'מקור ראשון' מתחילת דרכו?

טעות! אסור להסתמך על מילים כתובות, משום שמילים הנאנקות תחת עטו של כותב כלשהו – בין אם הן עוסקות בפוליטיקה, כלכלה, עניינים פילוסופיים, צבאיים, בישול או ביקורת תרבות, ובוודאי בענייני רכב ונהיגה – יודעות להפליג חופשי, בהתאם לדמיונו הפרוע של המחבר וגודל להיטותו בתשומת לב ציבורית. אף מְסַפֵּר תורן, אף תחקירן ואף גוף או עמותה הזורעים סביב עצמם הילה של מקצוענות, איכות וחוסר פניות אינם מוכנים להודות במגבלותיהם או להפגין לפחות צניעות.

גם את זה למדתי ברוממה, ושכחתי.

תפאורת מילים מקרטון

בכל הבלגן הנ"ל, נהנה התחום הקרוי "כתיבה על רכב" מיתרון פז, כי להבדיל מתחומים שאינם מוטוריים, הוא חושף בדייקנות את דרגת הידע, הבקיאות והאמינות של נותן העצות.

אם כי יש להודות שגם בתחום הרכב, הטכני לכאורה, אנו עשויים ללכת שולל אחר תפאורת מילים שהכותב מגייס לצורך אפותיאוזה עצמית, ליפול בפח השרד הזה ולהאמין שהאיש הוא על רמה. כפי שאני בזמנו טעיתי לחשוב שסגן העורך שלי ב'קוואטרו', יוחאי רפאלי, יודע לנהוג, מה שהשתמע מהכריזמה המילולית של האיש, היודע ליצור רושם שהוא שייך לחוג יודעי הדבר במוטוריקה, שהיה אז מצומצם עוד יותר מהיום.

לא רק אישיותו וכתיבתו יצרו את מצג השווא. לטעות שלי לגבי האיש תרמה גם העובדה שלרפאלי זה הייתה אלפא רומיאו ג'וניור, יצירה שתִפקדה, בין השאר, גם כמורת נהיגה בעלת מוניטין מוצדקים.

וכפי שסיפרתי כבר, התפכחתי מאמונת ההבל בכישרון הנהיגה של סגני החלקלק רק כאשר יום בהיר אחד, לנגד עינינו, כלומר שלי ושל רוני סמדרסמן, איבד רפאלי שליטה על ההגה במהירות נמוכה והשליך מגובה רב לתעלת ביוב סובארו ג'אסטי חדשה ותמימה שהיבואן ברקוביץ' העניק לנו למבחן.

היה זה עוד מקרה המשכנע שאין לזלזל בכוחן הכובש של מילים, היודעות לקחת שבויים בלי מאבק.

סגנון סמכותי, יֶדַע חוטי

זוהי אגב, פחות או יותר, הסיטואציה של מחלקת הרכב באתר ynet, שם כתבי חצר אורזים את רשימותיהם בעטיפות סמכותיות כמו "הסקירה המקיפה והמקצועית ביותר בישראל". כותרת גג זו, המתפקעת מרוב יומרה, לא מפריעה לוואי-נֶטִים לכתוב תחתיה שטויות.

פנחס שדה המשיל את האדם לקוף רץ בין הקברים, וכותבי ההבלים מתרוצצים בין קברי האמת.

מי מפעיל את הסטופר

המקרה של יוחאי רפאלי אינו נדיר במיוחד. חזיתי בלא מעט תקריות דומות להריגתה של ג'אסטי, שבהן מילאו את התפקיד הראשי, כלומר את תפקיד הקורבן, דגמי פאר המצוידים ב-ABS, ESP, ASR ודומיהן – אך הגנות-עצמיות אלקטרוניות אלו לא הצילו את המכוניות הנוצצות מגורלן המר, שאירע עקב מפגש פטאלי עם "אנשי ידע-העל בנהיגה" המתפעלים מעצמם בעיתונות.

לתחושתי, מקרים עצובים אלו (עצובים, כי מוות של אוטו הוא עצוב תמיד, גם כאשר הוא מתואר בנימה קומית) התרחשו כדי ללעוג לי: הרי לאורך כל חיי טענתי, סיפרתי ופרסמתי בכל הזדמנות שאני מעדיף את אחיזת הגה על פני עיסוקיי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, משום שבנהיגה ספורטיבית, ראלי או מרוצי מסלול, הסטופר האובייקטיבי הוא שקובע כמה אתה שווה באמת. הוא מעריך את כישרונך בנהיגה בדייקנות וללא רחמים.

"ממש תענוג", הכרזתי בתרועת ניצחון, כמי שמוצא סדק אור בשיטה דכאנית, "שלפחות בתחום הנהיגה אתה פתאום לא מוכרח להיות תלוי בשרירות-טעמם של מבקרי קולנוע, השונה מטעמך בצורה קיצונית. רק כשאתה באוטו", טענתי, "נוהג ככה סתם או מתחרה – אתה חופשי מהתחושה המעיקה, בין אם היא אמיתית או כוזבת, שדרכך ועתידך בתחום האציל שבחרת לעצמך, תחום הקולנוע, תלויה בדעותיהם של אנשים זרים, שאינם חולקים איתך את האידיאות-פיקס האמנותיות שאתה מאמין בהן".

והנה, משענתי האחרונה התגלתה ככרע תרנגולת רצוץ: גם תחום הרכב, שאמור היה להיות נעלה על כל המולת השקר והאגו והאינטרסים, נפרץ לכל דיכפין בעל פי-סי (דיכפי-סין?).

הבווארית השחיתה את שארית מידותיי

מר אביתר היקר. אני יכול לנדנד לקהל הרחב בדבר הצורך לדאוג למכונית הפרטית, להזכיר לקוראים שיבדקו לחץ אוויר בצמיגים, שיספקו לה שמנים מתאימים, יחליפו מעצורים וכך הלאה – אך אינני מתאים לצורך אספקת ידע בתחום הקרוי "נהיגה נורמטיבית-חיובית". הנה הוכחה קטנה:

סיפרה לי ידידה עיתונאית, שבינתיים למדה ממני רק שימוש קרבי בתיבת הילוכים ידנית, שהיא כבר חוזרת מירושלים ב-50 דקות אף שברשותה רק רנו קליאו 1.2 בת 12 שנה. ואני, במקום להוכיח אותה על נהיגתה החצופה, מתפאר מול הגברת ש"לולא ההפרעה מצד היהדות, הגודשת להכעיס את הכבישים הציבוריים, ולולא צבת החוקים העבריים האכזרית – הטיול הבטיחותי בבווארית שלי Z3M קופה מתל-אביב לירושלים היה לוקח לקשיש המורשה 25 דקות גג ולא שנייה אחת יותר".

האם דמות בלתי חינוכית כזו, שלקראת יום הולדתה הקרב מתכוונת לבצע שש הקפות מסלול בפרארי קליפורניה ונוסעת לאט רק בזכות פיצול זמני של אישיותה; האם דמות כזו, שבעצם מתאימה יותר לתלייה בכיכר העיר מאשר להרצאה שם – ראויה לכהן כמורה?

האיש שלנו במסלולי אירופה: רוי ניסני, נהג מרוצים ישראלי המתחרה באירופה בפורמולה לכישרונות צעירים ומפנטז על פורמולה 1. בין מְסַפְּרֵי הרכב בולטת אליטה אשר לצורך האדרתה העצמית או קידום עסקיה בתחום המוטורי, מכנים חבריה את עצמם "נהגי מרוצים" או מסכימים שאחרים יכנו אותם כך. וזה לפני שהם לקחו חלק במרוץ כלשהו בחו"ל, שהרי אצלנו מרוצים אין, זולת אירועים מחתרתיים. כך שהנהג היחיד המתחרה באופן קבוע על מסלולים באירופה הוא הבחור הישראלי הצעיר רוי ניסני, השייך לקבוצת המרוצים Muske. את התחרות האחרונה במסגרת אליפות הצעירים, שנערכה במסלול זנדפורט שבהולנד, סיים ניסני במקום ה-12 מתוך 24 משתתפים

במהלך המרוץ, כשצפוף ומסוכן, ניסני מרגיש כמו דג במים. עקב האכילס שלו בינתיים הוא הקושי לזכות בעמדה טובה בזינוק 

טיפ טיפה

אני ממליץ להעביר את הטיפול התקופתי למוסך היבואן, שם יקפידו על כל הנחיות היצרן לגבי הדגם הספציפי. מה שלא יקרה במוסך כולבו, המטפל במספר רב של דגמים ואינו נמצא בקשר הדוק עם כל יצרן ויצרן.

אך במוסך הרשמי, המצויד בכלים המאפשרים את בדיקת הרכב ואת כיוון מערכותיו, אני מציע לבקש משהו חדש: חיפוש אחר סימני CO2 בנוזל הקירור, מה שמצביע על סתם ראש פגוע, וחיפוש סימני מים בנוזל המעצורים. יהיה זה מבחן קשה למוסך, כי דווקא מכשירים פשוטים, הנפוצים בחו"ל, לא זכו לעלות ארצה. כמו הפטנט הפשוט המאפשר לבדוק את עובי הצבע וכך לחשוף תיקוני פחחות במכונית, שלפי המוכר "לא עברה שום תאונה".

שואלים את אדוארד

משה דודאי: מה דעתך על התוכנית 'טסט ראשון' המשודרת בערוץ 1? האם היא אמינה ואיכותית או שהיא סתם מידמה להיות כזו? האם יש אפשרות לראות באינטרנט באיזשהו מקום את כל השאלות והתשובות שכתבת אי פעם בעיתון 'מקור ראשון' בענייני רכב?

תשובה: בגלל עבודתי על הסרט הייתי לאחרונה בחו"ל, כך שהחמצתי את העונה הנוכחית של 'טסט ראשון'. מסקרן אותי אם הם השתחררו מקללת הפרסום הסמוי, שהעיבה על תוכניות רכב שהיו בעבר בטלוויזיה. לגבי השאלות והתשובות, חלק מהן מופיע בבלוג שלי, 'מכונית הנפש', שכתובתו מופיעה בסוף מדור זה.

דניאל: יש לי יונדאי גטס שנת 2007 שקניתי לפני כמה חודשים וסובלת מתופעה מטרידה – לפעמים היא לא מתניעה. זה קורה פעם בכמה שבועות בערך. המצבר חדש כך שזו לא הבעיה. גם כאשר זה קורה, הסטרטר כן עובד. ביטלתי את הקודן כיוון שזה היה החשוד המיידי, אך עדיין הבעיה צצה מדי פעם. היו מקרים שניתוק המצבר וחיבורו מחדש לאחר כמה שניות עזרו, אך לא תמיד. אשמח לשמוע אם יש לך רעיונות. יצוין כי קורה לפעמים שבבוקר האוטו לא מתניע, וכמה שעות אחר כך הוא מתניע חלק כאילו לא הייתה שום בעיה.

תשובה: מומלץ לבדוק את מצב המצתים, אולי הם דורשים החלפה, כמו גם חוטי ההצתה, שאפשר כי התעייפו. בנוסף, צריך ככל הנראה להחליף את פילטר הדלק.

מושי: את הסרט 'הסוד' (יש גם ספר) ראו ביוטיוב מאות אלפים, אולי מיליונים, והוא מעורר מחשבה ורצון לעשייה. הוא על חוקים, מחשבות, רגשות, כסף, יחסים, בריאות, אושר, רצון, חזון, מטרות, מעשים, תוצאות.

אם טרם ראית, כדאי להקצות כשעה וחצי מזמנך. אשמח לקרוא את תגובתך בקשר לסרט. בקשר לחיים. בקשר לקב"ה. בקשר לתורה. בקשר לתורת חיים. בקשר לעצמך. מתאים במיוחד לתקופה זו של השנה, תקופת בראשית.

 צבי: אני בחור בן 23 אביבים שהשתחרר רק עתה מצבא ההגנה לישראל. ברצוני לרכוש את מכוניתי הראשונה, הלא היא רנו קליאו ספורט 172 כ"ס, מהשנים 2001-2002. כחובב רכב ונהיגה מושבע, בטוחני שזו המכונית אשר תספק את צרכיי. ראשית, אשמח לקרוא את דעתך עליה. בנוסף, ארצה לדעת אם ניתן לתדלק את הרכב באוקטן 95, על אף שהגדרות היצרן הן אוקטן 98. ולבסוף, אם הינך מכיר אדם המעוניין למכור רכב שכזה (בשוק היד השנייה קשה נורא למצוא אותו), אשמח אם תוכל לקשר בינינו.

תשובה: כל הכבוד, לא יכולת לבחור טוב יותר. קליאו ספורט משנתון זה נבנתה לפני עידן המנועים המוקטנים המחוזקים בטורבו. לדעתי, צריך ליהנות כמה שאפשר עדיין ממנועים אטמוספריים בנפח נורמלי, המשיגים את כוחם המרבי בסל"ד גבוה. זהו 'סוד הצירוף' המאפשר (עדיין) ליהנות מנהיגה ומשליטה על רכב פרוע. אוקטן 98 הוא חובה בגלל יחס הדחיסה הגבוה.

שיר, בתגובה ל"הקטע שלי עם יעל" ('המפתחות בפנים' 842): אני מחכה לקטעים המפרכסים האחרים…

תשובה: אנסה לא לאכזב אותך.