נכתב בכפייה

'טסט ראשון' של און יעקובסון היא תוכנית הטלוויזיה הכי יקרה בעולם. הרי כדי ליהנות ממנה, מוכרחים יושבי ציון לממן אלף אוכלי חינם היושבים ברוממה

קוראי המדור חוזרים במכתביהם על הבקשה ש'המפתחות בפנים' יתייחסו ל'טסט ראשון', תוכנית טלוויזיה המוקדשת לרכב ולנהיגה. אני מודה שעד עתה ניסיתי לחסוך מעצמי תעסוקה זו, בגלל שתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא תחושותיי הבלתי אובייקטיביות כלפי הערוץ הראשון, מה שמתבטא בנטייה להקיא את נפשי למראה כסותו ה'חדשה' של הערוץ הממשלתי, אשר בזבזתי בו 15 שנים מחיי כבמאי. אפילו סרטיי מתקופה מביכה זו לא נותרו לי למזכרת משום שהרוממאים הקנאים זרקו אותם לפח הזבל. כולל כמה-עשרה יצירות שהייתי גאה בהן למדי.

הסיבה השנייה לרתיעתי מצפייה ב'טסט ראשון' היא הופעתו הקבועה של מר לוי יצחק, המתאים אולי לערוץ הראשון אך לא עובר את המחיקון במַקלט הטלוויזיה בביתי.

אותו פלירט מגושם

אלא שהמכתבים עשו את שלהם, ובלית ברירה השעיתי את עקרונותיי וביקרתי בערוץ הדוחה. נפלתי על סוף מהדורת החדשות, המוגשת בידי זוג: בחור חנוק בחליפת בר-מצווה ואישה צעירה שעברה טיוח אגרסיבי אצל המאפרת.

בדיוק עם לחיצתי על כפתור ה-"11" נכנסה לפריים אשת מזג האוויר, וזוג הקריינים החל לפטפט איתה באותו סגנון שחיים יבין נקט לפני 30 שנה כלפי המזג-אווירית שלו, כלומר – משהו דמוי פלירט משועשע הנגוע בסקסיזם קל. המחזה הנוכחי היה מביך משום שבאולפן לא ישב כבר יבין, אשר בימי הפוסט-צנע התייחס לעצמו כאל סמל מין, אלא זוג ירושלמי שאמור להיות מודרני יותר. לרגע אף נוצר הרושם שהזוג, המפלרטט עם המזג-אווירית במגושמוּת נעבכית, עומד להזמין אותה לשלישייה.

עד כאן, צעקתי, כיביתי את המקלט, ונפש טובה סיפקה לי פתרון בדמות ההצעה לצפות ב'טסט ראשון' באינטרנט דרך 'וואלה'. מה שעשיתי. כך הגעתי לפרק 29, נטול לוי יצחק, שכנראה נמחק בידי תוכנת ספאם-קונטרול.

עוד בנעוריו

אך תחילה, גילוי נאות. אינני אובייקטיבי גם משום שמנחה התוכנית, און יעקובסון, הוא ידידנו זמן רב, ולמעשה עוד כנער הוא עזר לא מעט בהיותו בצוות המגזין 'טורבו' ז"ל. כפי שצפינו אז, און הצעיר אכן גדל להיות נהג מעולה, הטוב בארץ יש האומרים, ואני חותם על חיווי זה בשתי ידיים. הרי יעקובסון לא רק נוהג טוב אלא יודע גם להסביר סודות נהיגה לתלמידיו.

מסרטות הטלוויזיה אוהבות את יעקובסון. פיזית, הוא מזכיר לי את רוברט קוּבִּיצָה הפולני, נהג פורמולה 1 מצטיין שבעקבות פציעה קשה עבר לתחרויות ראלי. בשנה החולפת לקח קוביצה אליפות עולם בקבוצת WRC-2 וכעת הוא התקדם אל פורד פיאסטה RS WRC, קטגוריית הראלי החזקה יותר, מגויס לאליפות העולם על ידי הקבוצה הבריטית M-Sport.

אין לי ספק שבתנאים הנכונים, שלא קיימים אצלנו, גם און יעקובסון, כמו קוביצה, היה עוזב עכשיו את פורמולה 1, אם כי בגלל גילו – ועובר לראלי. כפי שמקס ובר מקבוצת 'רד בול' עומד להצטרף למרוצי 'לה-מאנס', הנערכים במשך 24 שעות רצופות.

ציפיתי שאון יפתח קריירה עולמית מעין זו כאשר ראיתי אותו, בתקופת המגזין 'טורבו', נוסע על שני גלגלים בסוסיתא של אבא.

און יעקובסון

פתגם קרקוביאני עתיק

הצפייה ב'טסט ראשון' הזכירה לי את לימודיי הקצרים באקדמיה לאמנות הציור בקרקוב, אשר עוד בעת הצטרפותי אליה חגגה כמה מאות שנים לקיומה.

בשיעור הציור הראשון השמיע הפרופסור הכרזה שנתקעה בזיכרוני לתמיד: "את זה לא מבינים", קבע, "את זה אוכלים".

מנה ראשונה

בקטע הפותח את פרק 29, מלמד יעקובסון את ששת ה"סלבים" המתארחים בתוכניתו כיצד להשתמש ב-ABS. ששת הידוענים של און למדו ללחוץ על דוושת הברקס "בכל הכוח", וזהו למעשה הנכס המנטלי העיקרי שהוטמע בהם.

אני לא משתגע על הביטוי "בכל הכוח", כי הלחיצה צריכה להיות רק החלטית וחזקה דייה כדי להפעיל את ABS. לחיצה "בכל הכוח", לעומת זאת, עלולה לפוצץ את צינורות הגומי העדינים המזרימים את נוזל הבלמים, מה שיפסיק כליל את העצירה.

זה פרט חשוב במדינה שלנו, אשר בה המוסכניקים, בזמן החלפת דיסקיות ברקסים, משאירים את הקאליפרים הכבדים תלויים על הצינורות במקום לקשור אותם למשולש. לא כל אחד דואג כמוני וממהר להחליף את הצינורות במשוכללים (גומי בחולצת מתכת).

מנה שנייה

אחר כך הגיע השיעור השני, המשכנע, שלפיו ABS מאפשר לבצע פניות גם בזמן עצירה. אך הבה נודה על האמת: חוקי הפיזיקה נשארו בעינם גם בעידן ה-ABS, כך שבריא יותר לא לסמוך על ניסיונות המבוצעים בנהיגה איטית ולכן נראים נקיים ומפתים.

אני מכיר הרבה מקרים עצובים שבהם בַּקְרָב בין ABS (ו-ESP) ובין אייזק ניוטון, הפיזיקאי הבריטי בן המאה ה-18 שבה האנושות עוד לא חלמה על רכב – מוביל ניוטון 0:1.

מה יש לי להוסיף

יש לי להוסיף שבשלב זה של הארוחה שהגיש און יעקובסון ב'טסט ראשון', היה כדאי אולי להסביר לסלבס שהתארחו אצלו כיצד להשתמש ברגל שמאל בדוושת הבלם, ובה-בעת להותיר את רגל ימין תלויה מעל דוושת הגז כחרב דמוקלס. זה תרגיל די חשוב לקראת המנה השלישית שיעקובסון הכין לסלבס: נסיעת מסלול שבה שם המשחק הוא זריזות בין עזיבת הברקסים ובין הלחיצה על דוושת הדלק.

על כך הייתי מוסיף תרגיל למבינים בלבד, משעשע ושימושי: לחיצה בו-זמנית על שתי הדוושות.

איך לגהץ 90 מעלות

בשלב מתקדם של הקורס המזורז, זכו הסלבריטאים לשיעור בתורת הסיבובים. יעקובסון לימד אותם 'ליישר' סיבוב השואף אל 90 מעלות לפי השיטה הידועה "להיות בצד החיצוני של המסלול, להגיע לצד הפנימי ואז לחזור לצד החיצוני". אך אני למדתי על בשרי ששיטה זו, שהייתי חסיד שלה במשך כמה עשרות שנים – אינה בהכרח נכונה.

ההפרכה האחרונה של התיאוריה קרתה על מסלול נורבורגרינג, כאשר בניסיון להגן על עצמי מנפתוליו הנבזיים החלטתי להתייצב עם הבווארית שלי Z3M קופה כמה מטרים אחרי גולף GTI R, אשר שייכת למישהו שמכיר את המסלול על בוריו ונוסע חזק. בקיצור, האיש עבד במקומי ואני דלקתי אחריו בשקדנות כמו אחרי אמא אווזה במשך כמה דקות מפנקות. בזכותו ידעתי איפה מותר לרוץ 210 קמ"ש ללא פחד שאחרי עלייה בישורת יתגלה סיבוב וכך הלאה.

והנה, שמתי לב שאיש זה לא חותך סיבובים בשיטת "צד חיצוני-פנימי-חיצוני" אלא נוסע עגול, כמו זורם עם המסלול. החלטתי שאראה לנאצי זה מהיכן משתין הדג, ובאחד הסיבובים חתכתי פנימה במטרה להדביק את הגולף שלו. להפתעתי המושלמת גיליתי שהוא ברח לי בעשרות מטרים נוספים. 321 סוסיי אפשרו לי לקרוב אליו שוב, ואז יכולתי להתרווח (מושג שברירי מאוד בנורבורגרינג) ולהיזכר מה לימד אותי ראונו אלטונן במסלול הוקנהיים כאשר נסענו שנינו בב-מ-וו M3 E36, שהייתה בעלת אותו מנוע שישה צילינדרים S50B32 שיש לי כעת בבווארית:

"אתה חותך סיבובים כפי שפעם היינו עושים בראלי", התפעל הפיני. "בגלל זה הורדתי מהזמן שלך 20 ומשהו שניות", צחק, והוסיף שלמסלול יש חוקים משלו. איכשהו, השיעור הצליח לחדור את ענן הבושה שאפף אותי.

מנה אחרונה

בסוף תוכניתו ארגן און יעקובסון על המסלול תחרות נגד השעון בין שני צוותים בני שלוש נפשות כל אחד, המתחלפות ביניהן. הקשיש המורשה, שהוא נודניק כפייתי, רשם לעצמו ששני הסלבריטאים היושבים בספסל האחורי משנים את התנהגות הגולף. קל וחומר כאשר לחץ האוויר בצמיגים האחוריים נשאר כשהיה.

את הקטע הזה של 'תחרות מסכמת' נאלצתי לראות ב'וואלה' בשנית, כדי להבין לאן נעלם אחד מששת הסלבריטאים ומדוע התיישב במקומו ברכב שותפו של און יעקובסון, גיא אריאלי, אך תיק ההיעדרות נותר בלתי מפוענח. לא הבנתי גם, ועודני לא מבין, אם אריאלי הכריזמטי ירד מהמסלול בכוונה, למטרה היתולית, או שהוא סתם פישל, משום שתקרית זו של המכונית העפה לא צולמה.

זה מזכיר לי מקרה ותיק במהלך עבודתי רוממה, שבו הצלם עזרא שמואלי לא צילם מכונית פיאט דוּנָה בעת התהפכותה במבחן הסלאלום. דווקא כאשר המכונית איבדה את שפיותה והתעופפה – הוא עצר את מסרטתו.

"למה לא צילמת את זה?", כעסתי.

"כי ביקשת ממני לצלם רק את הסלאלום", הסביר שמואלי.

מטורלל עד הגג: כבר שנים ארוכות שהתוכנית 'טופ גיר' של בי-בי-סי מטילה צל כבד על מספר רב של תוכניות טלוויזיה מסביב לעולם המוקדשות לרכב ולנהיגה. בתוכניות אלה אין מנחה שלא חש על גבו את הנשיפה של ג'רמי קלארקסון וחבורתו המטורפת, אשר אין גבול לדמיונם – לפעמים על חשבון המכוניות עצמן, המסתפקות בתפקיד משנה. לנוכח הטענה שקלארקסון ולהקתו הם יותר בדרנים מאשר נהגי צמרת, בראה התוכנית 'טופ גיר' דמות של נהג מסתורי בשם סטיג (בתצלום) המכהן כבוחן ראשי.

גם התוכנית הכחול-לבנית 'טסט ראשון' מושפעת לא מעט מ'טופ גיר', במיוחד בניסיונותיה להתעטר בקטעי בידור. הכוונות טובות, אך הביצוע דורש פחחות וצבע. ומילה טובה: ב'טסט ראשון' יש איזו ענווה, ומעמד המכונית לא נפגע כמו אצל קלארקסון הדורסני

מסקנות

יחסית לתנאי ארצנו, ועוד הערוץ הראשון, תוכניתו של און יעקובסון, המנסה ללמד 'נהיגה פלוס' – קרי, עוד לא נהיגה מתקדמת – מפתיעה לטובה. רק קטעי הבידור הם ככה-ככה. כנראה, דבק בהם משהו מרוחן של תוכניות הפורים המסורתיות של ערוץ 1 הישן.

לעניות טעמי, ידידנו און צריך לקחת דוגמה מראונו אלטונן, כלומר – להתיישב מאחורי ההגה, לנהוג בעצמו, ובו-זמנית להסביר מה הוא עושה ולמה. לא מפריעה לי האפשרות שתלמידיו לא יבינו הכול, שהרי "את זה לא מבינים אלא אוכלים".

טוב יעשה און אם ינהג בעצמו גם משום שהפקודות והצעקות שלו מכיסא הנווט מבהילות את הסלבריטאים, מה שגורם להם להצטייר כמטופשים במקצת. ובכל זאת, האורחים הרוויחו מהשתתפותם ב'טסט ראשון' – שהרי מעמדם של החמישה (והשישי שברח) כסלבריטאים התחזק בעצם הופעתם על המסך, גם אם תורת הנהיגה המתקדמת נשארה בשבילם אברה-קדברה.

טיפ טיפה

בנהיגה תחרותית, דוושות הרכב אינן ממלאות רק את תפקידיהן המסורתיים:

* דוושת המצמד, שברגיל מאפשרת להחליף הילוכים בתיבה ידנית – מעניקה יכולת לנתק בפתאומיות את כוח המנוע מהגלגלים, כאשר תרגיל זה נדרש בנסיבות כלשהן.

* דוושת הבלם, שבאמצעותה נהג נורמטיבי בולם את רכבו – משחקת תפקיד נוסף של עזרה בהיגוי ובאחיזת הכביש, שכן לחיצה עליה מצמידה את חרטום המכונית אל הקרקע. בתרגיל זה יש ללחוץ בו-זמנית על דוושת הגז, כדי שהמנוע ישמור על הסל"ד ולא יפסיד מכוחו, בעוד רגל ימין מרפרפת-מפלרטטת עם דוושת הבלם.

נהגים מיומנים במיוחד יודעים ללחוץ על שתי הדוושות בנעל אחת, בהעבירם את כוח הלחיצה מדוושה אחת לרעותה בהתאם לצורת המסלול ולהתנהגות הרכב.

שואלים את אדוארד

בחיסוי שם: יש לנו מולטיפלה, שקנינו בעצתך. אכן רכב מצוין, מלבד בעיות זיהום האוויר, שעלולות לעלות לנו ביוקר אם יתפסו אותנו שוב… ביררנו במוסך, ואין מה לעשות. זה חלק מהמחיר של המולטיפלה והדיזל. בנוסף, אנו מצפים לתוספת למשפחה, כך שהמולטיפלה תהיה לנו קצת קטנה. אז עכשיו אנחנו מחפשים מכונית 'חדשה' – יד שנייה​ בעלת שבעה מקומות (לפחות?). ​ אנחנו גרים ביישוב אי-שם "בין הרים ופיתולים", כך שהמכונית תצטרך לשרוד גם את הדרך המעניינת שלנו. ויש עדיפות לרכב אוטומטי (במולטיפלה, רק חצי מהנהגים באמת נהגו, בגלל הקלאץ'). ראינו אצל חברים אופל זפירה והיא נראתה לנו נחמדה​, וחשבנו גם על מאזדה 626 סטיישן (עם ספסל מאחורה)​. מה דעתך עליה​ן​? נשמח לשמוע ממך גם הצעות נוספות, אם יש.

תשובה: אופל זפירה היא רעיון טוב, אך קשה להשיגה. 626 סטיישן, לעומת זאת, לא נראית כפתרון בטיחותי. אופציה נוספת שהייתי בודק היא מיצובישי גרנדיס.

עמיתי בוכריס, נתיבות: ברשותי סיטרואן קסארה 1.6 בנזין שנת 2003. במשך כמה השנים שהרכב אצלי הוא משרת אותי נאמנה, אני מטפל בו בזמן והנסיעות חלקות ונוחות. לפני כחודש עשיתי תאונה קטנה ברמזור: הבלמים שלי היו שחוקים מאוד ובבלימת חירום באמצע רמזור ירוק התנגשתי קלות ברכב שלפניי – סיטרואן ברלינגו. לאוטו שבו התנגשתי לא קרה כלום ואילו לאוטו שלי התעקם קצת הפח מקדימה. הסיטרואן הגיעה למוסך פחחות על גרר, ומשם למוסך רגיל שבו נאמר לי שהרדיאטור נדפק. החלפתי את הרדיאטור במוסך שמתמחה ברדיאטורים ואגזוזים וחזרתי למוסך 'שלי' לצורך החלפת בלמים, שמנים ופילטרים.

בנוסף, בעל המוסך אמר לי שהוא הוציא איזה חיישן מיותר של חום מנוע.

מאז, בכל נסיעותיי מד חום המנוע נע בתחתית הסקאלה של חום המנוע, ובעצירות החום עולה עד שהוא מגיע אפילו לטמפרטורה של 90 מעלות, ואז המאוורר ברדיאטור נכנס לפעולה. כעבור כשבועיים-שלושה הייתי צריך לעשות טסט. נסעתי למוסך הרדיאטורים והסברתי לבעל המוסך את הבעיה, והוא בדק ואמר שהכול בסדר ו"אין הבדל אם החום מנוע הוא 0 או 90, העיקר שלא יעלה מעל". בדקתי שמן ומים, נסעתי לטסט ועברתי אותו בהצלחה.

כעבור כמה ימים נסעתי עם אשתי לחופשה בטבריה. לפני הנסיעה בדקתי שמן ומים ויצאנו לדרך. במהלך כל הנסיעה חום המנוע נע בין 0 ל-70. כשהגענו ליעדנו ופרקנו את התיקים (האוטו מונע), עלה חום המנוע ל-90 וראיתי אדים יוצאים מכיוון מכסה המנוע. החניתי מיד את האוטו וכיביתי אותו. כשפתחתי את מכסה המנוע ראיתי שמכסה מכל המים הפוך על המנוע – כנראה לא סגרתי טוב את המכסה.

בכל החופשה האוטו עמד בחנייה (כשלושה ימים), וכשרצינו לנסוע הביתה מילאתי שוב את המים, סגרתי את המכסה ונסענו. שוב, חום המנוע נע בין 0 ל-70, וכשהגענו ועצרנו הוא עלה ל-90. לאחרונה החלו שתי תופעות נוספות תוך כדי נסיעה, אם כי לעתים רחוקות. הראשונה: הגיר 'קופץ' ונדלקות שתי נורות ליד המחוונים של הגיר – נורת נהיגת ספורט ונורת נהיגה בשלג (הן מהבהבות). התופעה השנייה: בעמידה, מד הטורים עולה ויורד קלות והאוטו נכבה. לאחרונה, בנסיעה בינעירונית, נדלקה נורת "תקלה במנוע" והרגשתי רעידות, המשכתי בנסיעה איטית, ובכל עצירה (רמזור) הרעידות התחזקו והייתה תחושה של נסיעה בטרקטור…

תשובה: בקש מהמוסכניק שיחזיר מיד את החיישן שהוא פירק, ושיבדוק את פעילות התרמוסטט. אני תקווה שהמנוע עדיין לא נפגע עקב המהלך התמוה של איש מקצוע זה.

יהודה: בהחלפת השמנים האחרונה מסרתי למוסך פחית שמן XADO ובה כארבעה ליטרים לביצוע ההחלפה. כיוון שהיה חסר כליטר להשלמת ההחלפה, המוסך הוסיף שמן בצמיגות זהה, מיצרן אחר.

א. האם הפעולה פגמה בשמן ה-XADO?

ב. האם ערבוב שמנים בצמיגות זהה מיצרנים שונים הינו תקין או פסול?

תשובה: אל חשש, המנוע לא יכעס על התזונה המעורבת, אך יודה לך אם בעוד 15 אלף ק"מ תביא למוסך כמות שמן מתאימה. אגב, במצב שנוצר, נהג אחוז בפרנויה של דייקנות היה מוזג למנוע שלך מנה קטנה מתוסף השמן של קסאדו.