נגיעה של רוע

על ניצול שואה שידע לסחוט כסף רב ותהילה מהרווח שבין מציאות ודמיון, וגם: סוף הסיפור 'אמנות אחזקת הפרנויה'

הספר 'גוד נייט, ג'רזי', שתורגם לאחרונה לעברית ועוקב אחר ההסתבכויות והסטיות של הסופר הפולני-אמריקני יז'י קושינסקי – הוא עוד פרי כישרון של הסופר יאנוש גלובצקי, אף הוא אמן מקלדת פולני-אמריקני, לפחות לפי מוסף 'ספרים' של עיתון 'הארץ' (7.2.2014).

אמנם גלובצקי, חברי מלפני חצי מאה, אכן נסע לאמריקה וגר בה – אלא שהוא חזר ממנה לפני כמה שנים, כך שהוא סופר ומחזאי "אמריקני" כפי שאני חבצלת השרון. האם השימוש בהגדרה 'אמריקני' נועד למכור טוב יותר את הספר המעניין? תמיהה נוספת: מוסף 'ספרים' (וליתר דיוק, כותב הביקורת דוד הדר) שמר בסוד מספר רב של ספרים ומחזות בלתי שגרתיים שכתב גלובצקי ואשר הכו גלים בברודווי.

נושא הכתיבה הנוכחי של גלובצקי, יז'י קושינסקי – מתחזה ניו-יורקי ופלגיאטור מוכח שעשה קריירה ספרותית קצרה אך מזהירה בזכות נוכלותו – הוא טרף קל לעטו המושחז של הסופר גלובצקי, אשר אמריקה וגיבוריה זכו בספריו לביקורת נשכנית. כך למשל, בספרו 'מְהַראש' טיפל גלובצקי בסטיבן שפילברג, אשר אחרי זכייתו של 'רשימת שינדלר' באוסקר התבטא בעצב – "חבל שששת המיליונים של קורבנות השואה לא זכו לראות את סִרטי".

וזו עוד הייתה פנינת-חוכמה לעומת ההתבטאות של שותפו של הבמאי האמריקני, שלפיה "לוּ 'רשימת שינדלר' לא היה זוכה באוסקר, לשואה לא הייתה משמעות".

מעולם לא שאלתי

כאשר הכרתי אי-אז את יאנוש גלובצקי הוא היה סטודנט בן 18 או 19, ופרסם בעיתונים סיפורים קצרים המתארים את חייהם של טיפוסים למיניהם המתקיימים בשולי החברה של ורשה הקומוניסטית. הוא נהג להסתובב במעיל צבאי והיה מיודד עם התאומות היהודיות לבית ואל (Wahl), שתיהן סטודנטיות באקדמיה לציור. שתי האחיות היו יפות, על ראש שתיהן התנוססה תספורת אפרו ענקית ושתיהן היו לבושות בסגנון אקסטרווגנטי. הן היו דומות כל כך, שאי אפשר היה להבדיל ביניהן.

אני זוכר שניסיתי לגלות איזו מבין התאומות היא חברתו של גלובצקי. האם זוהי אָלִיצְיָה, שיש לה כיום גלריה לאמנות בוורשה, או שמא אחותה בּוֹזֶ'נָה, המחזיקה כיום בית מחסה ענק לכלבים ולחתולים?

מעולם לא שאלתי על כך את גלובצקי, עד שנפגשנו בתל-אביב לפני כמה שנים והוא כתב לי על ספרו הקדשה: "לאדוארד בחום, ובזיקה לעבר ולעכשיו", והוסיף שהוא היה הארוס של בוז'נה. ואני, בתמורה, סיפרתי לגלובצקי על המפגש שלי בקאן עם גיבור ספרו קושינסקי.

 הפללה בחצי קלאץ': לסופר יאנוש גלובצקי (בצילום העליון) היה די חומר גלם כדי לכתוב על יז'י קושינסקי ביוגרפיה, אך הוא בחר דווקא בכתיבת רומאן. התרגום לעברית, של עילי הלפרן, מושקע, אך מחמיץ במקצת את סגנונו הציני והחוצפני של גלובצקי (בצילום התחתון)

ידיד אינדיד

זה החל בצלצול של ידידי סטיב מורל, מיליונר תושב מונטה-קארלו. "שלחתי לך כרטיס למטוס, תבוא דחוף", ביקש טלפונית, ואני עזבתי את תל-אביב וטסתי אליו.

במחלקת העסקים שאלתי את עצמי איזה אוטו הוא קנה. מה אני אנהג שם, בריביירה הצרפתית, כדי לספר עליו בטור העורך של ירחון 'טורבו'? אלא שבהגיעי התגלה שסטיב רק מארגן מסיבה לכבוד הסופר יז'י קושינסקי, שעמד לזכות בפסטיבל קאן בפרס על התסריט שהוא כתב לסרט האמריקני 'להיות שם'.

עוד התגלה שאני, המתויק אצל סטיב כ"ידיד ותיק של קושינסקי", אמור להוות הפתעה לחתן המסיבה.

סטיב המסכן לא ידע שבצעירותנו בלודז' היינו קושינסקי ואני צהובים זה לזה, וכי שנאתנו הופסקה זמנית רק כאשר קושינסקי, סטודנט לסוציולוגיה, נסע לאמריקה והתפרסם שם כסופר.

דברי קילוסין או סיקולין?

הארוחה שערך סטיב מורל במלון 'מג'סטיק' בקאן הייתה מפוארת. קושינסקי הופיע בה עם אשתו האמריקנית, הדומה לסוס, והיה גאה כמו טווס על המחמאות שחלקו לו הסועדים המכובדים, כתריסר במספר. קושינסקי זיהה אותי מיד, הביט בי ברחמים, ואמר שאם יהיה לו קצת זמן הוא יקפוץ אולי פעם לישראל לראות איך אנחנו מסתדרים ב"ארץ העלובה הזו שלכם".

אלא שאני הבלגתי על העלבון, קראתי לכוכב הערב "מאסטרו" ואף נישקתי את ידו. סטיב היה ברקיע השביעי למראה הכבוד שחלקתי לאורחו המפורסם, אלא שהפולנית הבסיסית של ידידי האוליגרך לא אפשרה לו להבין מה אמרתי לחתן השמחה, בין הנשיקות ולחיצת ידיו.

וזה היה, פחות או יותר, מה שאמרתי לקושינסקי: "אין גדולים ממך, יז'י. איש לא הצליח כמוך לסדר את האמריקנים הטיפשים. איזה הפנינג אדיר ביימת, כאשר תרגמת והבאת לאמריקה עותק של ספר פולני ותיק, 'הקריירה של נִיקוֹדֶם דִיזְמָה', ניצלת אותו וזכית ברצף פרסים, כולל על התסריט הערב, קיבלת מלגות שמנות והתמנית כיו"ר איגוד הסופרים. אתה ממש ענק", אמרתי לקושינסקי, ושוב נישקתי את ידו.

סטיב היה מאושר לראות אותי חולק לקושינסקי דברי שבח וכיבודים. המארח הנרגש הודה לי, וליווה אותי לשדה התעופה בניס כי מיהרתי לחזור לתל-אביב.

הארוחה שנשרפה

חלפו יומיים, ומורל התקשר שוב. "אולי תגיד מה קרה ביניכם?", שאל. "הזמנתי את קושינסקי לאחוזתי בספרד, והוא ענה שלא יגיע אם אתה ואשתך תהיו שם. האם אמרת לו משהו שלא הבנתי?"

"אמרתי רק שהוא גנב יוצא מן הכלל, נוכל מעולה אשר ארסן לוּפִּין המהולל קטן על ידו, והוספתי שאני מקנא בכישרון ההתחזות שלו", הסברתי לסטיב.

סטיב כעס. "בשביל זה שרפתי 75 אלף דולר על סעודה חגיגית בנוכחות זוכה פרס פסטיבל קאן? כדי שאתה תקלל את גיבור הערב?"

חשבתי שהידידות המשעשעת שלי עם בעל המאה עלתה על שרטון, אלא שכעבור זמן-מה סטיב התקשר שוב. "ייתכן שצדקת", אמר, "כי גם ה'ניו-יורקר' מאשים את קושינסקי בהתחזות ובגנבה. תבואו לספרד. הוא לא יהיה שם".

אמנות אחזקת הפרנויה – סוף הסיפור

בפרק הקודם, אורחת מסתורית הגיעה משום מקום אל איש מבוגר שגר לבדו. המארח חושד שהגברת היושבת מולו הטמינה בתיקה נשק חם, משום שכמה רגעים קודם לכן הוא שמע מכיוון האמבטיה צליל של דריכת אקדח.

כעת, הגברת ממשיכה לאחוז בתיק המונח על ברכיה. סקרנותו של המארח גוברת, ולפתע, בתושייה פתאומית, הוא זורק לעברה כרית. האישה עוזבת את תיקה כדי לתפוס את הכרית בשתי ידיים, והקשיש מנצל זאת כדי לתפוס את תיקה ולנער אותו מעל הרצפה.

החפצים מתגוללים על השטיח והמארח מרים את האקדח, שאכן היה בתיק. "או, יש לנו ברטה 22", הוא מתפעל ומביט באישה, היושבת מולו בארשת קפואה. האיש מחזיק באקדח, מביט באורחת ואומר ש"אין לזלזל בקליבר הזעיר, שהרי כלי זה משרת ביעילות לא רק את העולם התחתון אלא גם אנשי ביטחון במטוסים וגם את הכוחות החשאיים, שמרכיבים לברטה זה משתיקי קול. אבל את הרי יודעת זאת היטב, נכון?"

האישה לא ענתה. היא רק התכופפה ואספה מהרצפה את החפצים שנוערו מתיקה, והמארח מגלה שבין הארנק, השפתון וממחטות הנייר נפל על השטיח גם משתיק קול – שהאישה מרימה וצוררת בכף ידה.

למה היא לא הרכיבה את המשתיק על האקדח עוד באמבטיה? ולמה היא לא חזרה משם לחדר העבודה עם ברטה טעון בידה? מנסה האיש להבין. מתי בדיוק הצטמחו בה רחמים? קצת לא מקצועי מצדה, גיחך.

בלי האקדח, היא יכולה רק לשרוק לי במשתיק הקול, הרשה האיש לעצמו להתלוצץ, וניסה לשַוות בדעתו מדוע הוא הפך למטרה. בעודו מחזיק את הברטה מול האישה, סָרַק בזיכרונו את תוכן הדברים שהוא כתב במשך שנים ארוכות, תחת שלטונות חשוכים אי-שם, או לא כתב ועוד יכול לכתוב בזירות הפשע שהוא חזר אליהן. מה סיפרו לו חברים בסוד, ומה הוא ראה במו עיניו, שם ופה? משהו שהוא לא היה צריך לראות? רצף תמונות שאסור היה לאגור בזיכרון?

תקריב על המארח: הוא פוקח עיניים כמו אחרי שינה, ומגלה שאין לו אקדח בידו, שהאורחת המוזרה נעלמה, לא השאירה אפילו את ניחוח הבושם שלה, ושהוא יושב לבדו בחדר העבודה. רק הוא והחדר הריק.

הוא קם מהכיסא, מניח על השולחן את כוס הברנדי הריקה, מנסה להדליק את המקטרת, מתקשה בכך כי ידיו רועדות, ומתיישב אל המחשב, שעל צגו כתוב הלוגו "אמנות אחזקת הפרנויה".

הוא מחייך בהקלה, ואז נשמע צליל האינטרקום מהשער בחצר.

טיפ טיפה

מדאיג שפוליטיקאי כישרוני, ותיק ומנוסה כמו שר התחבורה ישראל כץ מוצא את עצמו מוקף בחבורת בירוקרטים חסרי השראה בתחום עיסוקם המוטורי. דמויות כאלה הצליחו, למשל, לקבוע בחוצפה כי דגמי הרכב המצוידים במספר שיא של מערכות התרעה אלקטרוניים יזכו בנקודות זיכוי (בשקלים), רק משום שלטענת יצרניהן ומוכריהן מערכות אלה עוזרות במניעת תאונות.

המחשבה שפטנטים אלה מסוגלים להתמודד מול הרצח על כבישינו ולהציל חיים היא במידה רבה אשליה, אשר כתבי חצר עוזרים בטיפוחה. מטרתה העיקרית (והשקופה) של אחיזת עיניים זו היא הגברת רווחיהם של היבואנים ונציגיהם. במילים אחרות, אשליית החיישנים משרתת את רדיפת הבצע המאפיינת את גילדת ברוני הייבוא המובילים בקרטל, שממילא אינם דואגים לציבור הרחב ומייבאים רק דגמים המסוגלים להבטיח להם רווח קל ומיידי.

זוהי תעמולה נבזית במיוחד משום שמכשירי הפלא האלקטרוניים מחוללים דווקא אפקט אנטי-בטיחותי: הם מרדימים את הנהג, החש כאילו אינו זקוק כבר לרעננות שהרי האח הגדול שומר עליו.

מַפעימה בניחותא: חברת שברולט מציעה לחובבי הנהיגה את סוניק RS טורבו, המתחרה החדשה בקבוצת ההאצ'בקים בעלות אופי ספורטיבי מאוזן. מנוע הסוניק RS, אקו-טק בעל 140 כ"ס המחולצים בעזרת מגדש, מוּכר מדגמי אופל. חבל שבגלל חשבון כדאיוּת של חברת מכשירי תנועה אי אפשר להשוות את סוניק RS החדשה עם סוזוקי סוויפט ספורט, אף היא בעלת 140 כ"ס – אשר סוסיה היפניים באים לידי ביטוי בלי עזרה של מגדש טורבו.

אנו תקווה שבגלל התחזקות אופנת ההאצ'בקים החמות, תזכה בכל זאת סוזוקי סוויפט בגרסת ספורט לעלות ארצה. נכון מר יבואן, צבי נטע?

שואלים את אדוארד

אליעזרה קלוגסקינד: קיבלנו הצעה לטויוטה קורולה דגם רובוטי שנת 2007 או 2008, שהמליצו לנו עליה ככלל כי טויוטה קורולה היא אמינה מאוד, וכי הדגם הרובוטי ספציפית חסכוני בדלק. החיסרון במקרה הזה הוא שהקילומטראז' גבוה יחסית (180 אלף) לרכב בן שש שנים. השאלה היא אם זה באמת כדאי. אין לנו יכולת להוסיף עוד כסף על המחיר הנוכחי (כ-35 אלף שקלים), ואולי בכלל אפשר רכב אחר. חשבנו גם לחפש הונדה סיוויק בדגמים עד 2006 בעלת קילומטרז' טוב, ואולי זו אפשרות טובה יותר. אם יש לך רעיון אחר לרכב טוב בסדר הגודל הזה ובמחיר דומה, הוא יתקבל בברכה.

תשובה: 35 אלף שקלים הם היום ים של כסף בשוק המשומשות – אשר מחיריהן בפועל נמוכים בשיעור ניכר מהמחירים המומלצים בתעריפון התיאורטי של לוי יצחק. קילומטראז' של 180 אלף זה דווקא לא הרבה לגבי קורולה, אך אין לשכוח שהגיר הרובוטי – החסכוני כביכול ביחס לתיבת הילוכים האוטומטית הרגילה – אינו מעביר את ההילוכים באופן חלק, ולא כולם אוהבים זאת. לא לחינם חזרה טויוטה אל תיבת ההילוכים הסטנדרטית. אל תשכחו להשתמש בפרט זה במיקוח על מחיר הרכב!

והעיקר, כדאי לכם לבדוק אם קורולה זו תוחזקה נאותה, כדי שלא תצטרכו להשקיע בה סכומי תועפות לאחר הקנייה: האם הוחלפו בה כראוי שמנים (כולל שמן גיר) וכל יתר הנוזלים; והאם המעצורים, הדיסקיות והדיסקים במצב שלא ידרוש מכם החלפה. הוא הדין לגבי הצמיגים.

גם הונדה סיוויק היא רכב אמין. אין מנוס אלא לעשות סיבוב בשתי המכוניות ולהתרשם איזו מהן ידידותית יותר – בכל הקשור לחוויית נהיגה, היגוי (כאן יש יתרון להונדה), נוחות מושבים וכדומה. אופציה ראויה נוספת באזור החיוג של 'משפחתית נוחה וחסכונית' היא סוזוקי ליאנה סטיישן. ויש כאלה הפותרים את ההתלבטות באמצעות בחירה בפולקסוואגן גולף, סוס עבודה עם קבלות, או באחותה הספרדית סיאט ליאון (אף היא בעלת מנוע פולקסוואגני).

יואב: ברשותי מזה שנה וחצי הונדה סיוויק 2006, הסובלת מרעידות קלות אך מעצבנות במהירות של 110 קמ"ש ומעלה. הרעידות מורגשות בהגה ובגלגלים. החלפתי צמיגים, איזנתי אותם גם כשהם מפורקים מהרכב וגם על גבי הרכב, עשיתי כיוון גלגלים וכיוון פרונט – אך שום דבר לא פותר את הבעיה. אשמח לקבל כיוונים נוספים לפתרון הבעיה.

תשובה: במקרה, עברנו את זה גם בהונדה סיוויק האצ'בק. במהלך החיפוש אחר הסיבה לרעידת הגלגלים התגלה משהו שלא כל המוסכניקים יודעים: בנוסף לאיזון גלגלים קפדני ובדיקת החיבורים במתלים, יש לבדוק את מצב הפעמונים בציריות. אם בסיוויק שלך יתגלה חופש באחד מארבעת הפעמונים, זהו בוודאות כמעט הגורם לרעידת ההגה והגלגלים. בהונדה שבדקנו, האחראי לרעידות היה הפעמון השמאלי-פנימי דווקא.

רועי: אשמח לעזרתך בבחירת רכב שני למשפחתי. אני מחפש סטיישן שתשמש בעיקר לנסיעות קצרות, ואולי פעם בזמן רב לטיול משפחתי בהרכב מלא (כולל עגלת תינוק וכלבה). אודה כי איבדתי את הידיים והרגליים בשל מגוון כלי הרכב ומגוון הדעות עליהם. התקציב הוא באזור 25-30 אלף שקלים. אנו מעוניינים ברכב אמין, שיוכל לסחוב לטיול משפחה על ציודה וכלבתה, וחסכוני במידת הסביר. ההתלבטות הראשונית הייתה בין פוקוס סטיישן לסוזוקי ליאנה סטיישן. לבורסת השמות נכנסו גם הרומסטר והפאביה ספייס של סקודה, ואפילו פזלנו ל-C3 פיקאסו.

תשובה: במצב שאתה מתאר, מומלץ לערוך נסיעה בכל אחד מהדגמים שסימנתם כמועמדים כדי שתתרשמו בעצמכם באיזה מהם אתם מרגישים הכי טוב והכי בטוח. זוהי הדרך היחידה לסנן את הגודש הראשוני, להתביית על דגם מסוים ואז להתרכז בחיפוש אחר עותק מיטבי שלו – כזה שמצבו הטכני נאות והקילומטראז' שלו אינו מפחיד. ורק הוא יילקח לבדיקה במכון או במוסך שמתמחה בדגם הלז.