אתם שאלתם

מדור זה הוא בעל בגאז' שאלות מָלֵא וכבד, ולכן ייקח לו שבוע שלם להגיע למדור הבא

בכל זאת אין בה משהו: קונצרן פיאט רקח את דגם C-4 כדי להציל את היוקרה האבודה של אלפא רומיאו, אחרי השנים הרזות שהיא הסתופפה תחת פיקודו. באופן תיאורטי, מטרה זו יכולה להתגשם, בזכות חזרתו של דגם זה להנעה אחורית, קלאסית, ודאגת המתכננים לביצועים של האיטלקייה, המושגים בעזרת מגדש טורבו והורדת משקל המכונית למינימום.

אך בגלל העיצוב החיצוני והפנימי שלה, C-4, צר לי לכתוב, מתאימה בעיקר לנשים יפות ו/או עשירות, בדומה לאביזרי אופנה המוצגים בבוטיקים של כיכר המדינה. שם, בצמוד למדרכה, נמצא גם מרחב המרעה הטבעי של C-4, שאמורה ללחך את מבטי העוברים ושבים.

כי לגביי, C-4 היא מוצג מלאכותי, ראוותני, ולא כלי ספורט חד-משמעי המתאים למסלול ולנהיגה יומיומית כאחד כמו ב-מ-וו Z3M קופה שלי. ודאי ש-C-4, בבגדיה כ'פרארי לעניים', אינה ממשיכה את הקווים והסגנון של האלפות שאהבנו. למעט החישוקים שלה (נטולי הניקל) והסמל, כלום בה לא מדבר אליי

 ועכשיו, השאלות שלכם

משה: חברת ההיי-טק שבה עובד אבי מחליפה לו כלי רכב (כיום מאזדה 3). אשמח אם תעזור לנו להחליט איזו מהאפשרויות הבאות היא המתאימה ביותר לקריטריונים הבאים:

הרכב יוחלף בעוד שלוש שנים; שישה נהגים (שימוש נרחב בדלקן), מתוכם חמישה צעירים ואחד שנוהג לעבודה בעיקר (גוש עציון-ירושלים); נוחות מושב הנהג ושליטה על בקרים (אין מישהו גבוה מאוד); תא מטען גדול; הרכב יעשה 30-35 אלף ק"מ בשנה; שיהיה לו די כוח לעליות גוש עציון-בית שמש; וכמובן, חיבור של נהג-רכב-כביש והנאת נהיגה (יש מצבים נדירים של נסיעות ארוכות בנוכחות חמישה מבוגרים, אז חשובה הנוחות). האפשרויות הן: סקודה אוקטביה 1.2 TSI; ג'טה 1.2 TSI; קורולה 1.6 סאן-פלוס (אנו פחות בעניין של תיבה רובוטית רעשנית); מאזדה 3; יונדאי i30 CW 1.6; יונדאי i35 1.6; רנו פלואנס 1.6. מה עצתך בעניין?

תשובה: כידוע, אינני ממליץ על מנועי TSI המשתפים פעולה עם תיבת ההילוכים DSG, קל וחומר כאשר מדובר במבחן סיבולת קשה של שישה נהגים האמורים לחלוק בהגה במשך שלוש שנים לאורך 100 אלף ק"מ.

לפיכך, מוטב לכם להתמקד בשניים מהדגמים שציינת – מאזדה 3, שהדגם החדש שלה מעניין יותר מזה שהכרתם; ויונדאי i30 CW, שהמושב האחורי שלה מארח נוסעים ביתר נדיבות מאשר מאזדה. חבל רק שהיפנים השיגו את היציע המרווח על חשבון תא המטען, שאינו מחזיק מרובה ביחס לסטיישן. באשר להנאת נהיגה, אין לצפות מאף אחת מהמועמדות – לא ברשימה המורחבת ולא בזו המצומצמת – שתעניק חסד שובבי זה.

עדי והב: האם אתה מכיר את הקובץ "הצמיג והטיפול בו" שהוציא משרד התחבורה? בכל מקרה, התוכל להרחיב מעט על צמיגים א-סימטריים, יתרונות וחסרונות?

תשובה: את קובץ הנחיות הטיפול בצמיגים שפרסם 'מִנהל התנועה/ אגף הרכב ושירותי תחזוקה' הכרתי בזכותך, תודה. מדריך זה, שכמו נכתב לפני שלושים שנה בערך, נוטה להתמקד בטפל ומזניח מידע חשוב כמו הבדלים בין צמיגים העשויים תערובת גומי שונה, כיצד לשמור צמיגים במחסן (פרטי או מסחרי), השפעת השמש וכדומה.

המסמך הממשלתי לא מציין גם שיש להתאים את לחץ האוויר בצמיגים למשא המועמס על הרכב – מספר הנוסעים ומשקל המטען. רוב הצמיגים המודרניים הם למעשה א-סימטריים. יתרונותיהם של צמיגים אלה רבים ומשמעותיים בסעיף אחיזת הכביש. חסרונם היחידי הוא הצורך להקפיד בהרכבתם בהתאם להנחיות היצרן. למשל: לוודא שהצמיג הא-סימטרי יסתובב בכיוון שאליו מורה סמל החץ המוטבע בדופן. כלל נוסף לגבי הא-סימטריים: אפשר להחליף בין צמיגים קדמיים ואחוריים הנמצאים באותו צד – אך אסור להחליף בין צמיגים ימניים ושמאליים ולהפך.

מתן: אמי, בת 65, מעוניינת להחליף את רכבה, אופטרה שנת 2004 שרכשנו חדשה, ברכב חדש אחר. אנחנו מתגוררים במושב בקרבת רחובות ולעתים עוברים ב'דרך קיצור' בשדות או נוסעים לקטוף תפוזים בפרדס (דרכים לא מאתגרות שעוברות בהן כיום גם פרייבטים רגילות).

תקציבנו מגיע עד 140 אלף שקלים, והדרישות הן, לפי סדר חשיבות: אמינות, צריכת דלק, חדשנות (לא נקנה תיבה אוטומטית ארבעה הילוכים), ולבסוף חוויית משתמש, פיצ'רים ופינוקים. האופציות שהגענו אליהן: סוזוקי קרוסאובר – אני אהבתי. רכב טוב בסך הכול, אם כי לא חסכוני (מנוע אטמוספרי) או מרגש במיוחד.

ניסאן ג'וק – אמא שלי מאוד אוהבת, השאלה היא אם לאחר שהקים את הקטגוריה הוא עבר מתיחת פנים, כדי להמשיך להתחרות עם תלמידותיו שניסו לייצר 'קוטלי ג'וקים'. אין ספק שהפופולריות מעידה על איכות.

שברולט טראקס טורבו – אני בעד, אמא שלי בטראומה משברולט מאז האופטרה הזללנית והמיושנת (אם כי אמינה). אני מכיר את המנוע הזה מהאופל אסטרה והוא חביב עליי. בנוסף, שברולט העמיסה אותו במגוון פינוקים 'אמריקאיים'. מה דעתך עליו?

אופל אסטרה – אחרי שהמלצתי על המנוע, אמא שלי התלהבה מהרעיון לקנות את אסטרה עצמה. הוא רכב די מוצלח, השאלה היא אם המנוע הזה ותיק דיו להישאר איתנו עוד הרבה שנים. ובכלל, האם שווה לקנות רכב טורבו במחשבה לשנים רבות קדימה (אנחנו לא נוהגים להחליף מכוניות לרוב).

אנקדוטה: לאבי יש פורד פוקוס סטיישן מליסינג. בעוד אני די מחבב את הרכב (תנוחת ישיבה, הגה, ממשק ומערכת מולטימדיה ותקשורת נוחה), אמא שלי, שרגילה לאופטרה הזריזה, טוענת שהוא לא מגיב טוב כשהיא צריכה להאיץ. (היציאה מהמושב לא מרומזרת, פעמיים).

תשובה: אם תרצה שאמא תרגיש צעירה לכו על ניסאן ג'וק, שאכן לא לחינם הפך אופנתי, גם בזכות צורתו הבלתי קונבנציונלית. אמור לה גם ששברולט טראקס נוחה יותר אמנם מג'וק – אך בעלת כריזמה רדודה בהרבה מזו של היפנית.

בחיסוי שם: אני בעלים מרוצה וחדש (כחצי שנה) של סובארו אאוטבק 3.0 R שנת 2007, ואשמח לשמוע דעתך על קיט ההגבהה לדגם זה. אני מעוניין להגביה את הרכב מכיוון שהמרכב נמוך יחסית בשביל טיול שטח שהקושי שלו הוא מעבר לשבילים בינוניים. הבנתי שיש שתי אפשרויות:

1. להשקיע הרבה כסף ועבודה ולהחליף בולם וקפיצים, מה שיעלה 4,000 שקלים לפחות.

2. להוסיף סוג של שיבות ברזל של 2 אינץ' בחיבור בין הבולם למרכב בעלות של 1,000 שקלים בסך הכול.

האם הגבהה, באופן כללי, תפגום ביציבות שיש לרכב הזה? והאם יש הבדל משמעותי בין שני סוגי ההגבהה?

תשובה: אם ברצונך להפוך את מכוניתך לרכב שטח, מוטב לנקוט את שיטת ההגבהה היקרה יותר. הרי שימוש בשיבות ברזל יפיל את ההתמודדות המאומצת עם השטח על אותם בולמים ואותם קפיצים, אשר אינם מתאימים לנסיעה משובשת.

אך גם שיטת ההגבהה האיכותית והיקרה יותר תפגע באחיזת הכביש ובתחושת השליטה על הרכב במהירויות גבוהות – במיוחד בסיבובים. מכיוון שהדגם שלך נדיר, לא הייתי מסתכן בפגיעה כזו בו. במיוחד לנוכח העובדה שההגבהה לא תהפוך את אאוטבק לרכב שטח אמיתי, אלא ליצור כלאיים שהמחלות שלו החלטיות יותר מאשר אופיו.

צלי, בשמו של חבר: ברשותי סקודה פאביה 1,197 סמ"ק CBZ גיר אוטומטי מודל 2012. בשנה הראשונה הרכב תפקד ללא דופי והעניק חוויית נהיגה מעולה, אולם מזה כמה חודשים מופיעות שתי בעיות:

1. בבוקר, כשאני מתניע, לוקח זמן עד שהמערכת מסתנכרנת, כלומר: כאשר אני משלב להילוך אחורי הרכב אינו זז. כעבור כמה שניות הרכב זז, אולם באיטיות מרובה ובכבדות.

2. כאשר הרכב עומד ואני מתחיל לנסוע תוך סיבוב ההגה ימינה או שמאלה, ההגה קשה מאוד. אין תחושה של הגה כוח. אני נדרש לסובב את ההגה בשתי ידיי בכל הכוח כדי להזיז את הרכב. זאת, אפילו לאחר נסיעה של שעה-שעתיים. הבעיה אינה קורה בנסיעה רגילה, אלא רק לאחר שהרכב עמד.

הסקודה נבדקה בשני מוסכים מורשים והם טוענים שאין בעיה (הרכב הושאר אצלם ללילה כדי שיתניעו בבוקר). גם נציג בכיר של חברת צ'מפיון מוטורס, שהגיע לבדיקה, טוען שהכול בסדר. מה לדעתך הבעיה?

תשובה: פתגם יידישאי ותיק אומר שאם שלושה אנשים אומרים לך שאתה שיכור, לך למיטה גם אם לא נגעת באלכוהול. המקרה שלך הפוך – שלושה מומחים אומרים שהכול בסדר. סביר להניח שהם ישנו את פסיקתם כאשר האחריות על פאביה תפוג ותצטרך לשלם על תיקונים מכיסך. והרי היו כבר דברים מעולם.

הצירוף הזה של תקלות שונות ומשונות מעורר חשד שמחשב הרכב יצא מדעתו בגלל רטיבות, קצר אלקטרוני או סיבה אחרת. לפלא הוא שהמחשב הדיאגנוסטי במוסך אינו אומר כלום. בכל אופן, אני ממליץ לפנות לשמאי הרכב ויקטור עידן. הוא יוכל להעריך את הלקויות של פאביה כמידתן ולנקוט צעדים בהתאם. הטלפונים של עידן: 0522-890870 וגם 050-535356.

נתי: ב"ה המשפחה מתרחבת, ואנחנו מחפשים רכב שבעה מקומות שיהיה אמין, חסכוני בדלק ובעל תא מטען נורמלי. סדר הגודל הוא 20 אלף שקלים (כלומר, בעיקר שנתונים 2002-2005). הציעו לנו פיז'ו 307SW (בגרסת שבעה מקומות) שמורה במחיר מציאה סביב ה-15 אלף שקלים, ממוסכניק ירא שמיים שאפשר לסמוך עליו כשהוא אומר שהיא במצב מכני מעולה. נכון שכל המושבים פתוחים, שאין תא מטען גדול ושהיא לא הכי חסכונית, אבל הבנו שהיא אמינה מאוד. אנחנו נוסעים 300-400 ק"מ בחודש.

תשובה: פיז'ו 307 סבלה בתחילת דרכה ממחלות ילדות, במיוחד במערכת החשמל העתידית מדי. במשך השנים תוקן הפגם, וגם המוסכים למדו לטפל במכונית זו, שהיא מעניינת, סימפטית ושימושית – במיוחד בגרסת SW. אין פלא שהוענק לה בזמנו התואר 'מכונית השנה' (בכתר זה זכתה בימים אלה אחותה המודרנית, פיז'ו 308).

יעקב אדר, רחובות: קניתי סקודה אוקטביה 1.2 TSI בעלת גיר DSG שבעה הילוכים, וזאת לפני שראיתי את דעתך בנושא. כעת המכונית בת שנה. בשלב זה אני נהנה מאוד מהרכב, הוא כיף יותר לנהיגה מאוטומטיות קודמות (מיצובישי לאנסר ויונדאי אלנטרה). תגובה חזקה ומהירה של המנוע ללחיצה על דוושת הדלק מתקבלת בכל מהירות חוקית שניסיתי, ואני לא נתקלתי בבעיות גיר, אם כי שמעתי על כך. כמו כן, גם בנסיעה לא שקטה ואף עם ארבעה מבוגרים ברכב, צריכת הדלק נמוכה משמעותית מאשר בקודמות שלי. בנסיעה מרחובות לאילת דרך מצפה-רמון עם מזוודות וארבעה אנשים נמדדו 15 ק"מ לליטר.

שאלתי: בכמה מקרים כתבת שיש צורך לשמור על מנוע הטורבו ולא בטוח שהנהג הישראלי יעשה זאת. למה אתה מתכוון? האם תוכל לפרט מה כדאי לעשות כדי לשמור על המנוע והגיר?

תשובה: למרבה הצער, לא לכולם יש מזל כשלך. בכל אופן, כדי לתחזק טורבו כהלכה יש להשתמש בשמן המומלץ בספר הרכב ולדאוג שהמפלס שלו יהיה נאות. אם רוב הנסיעות נערכות בתוך העיר, כדאי להחליף שמן מדי 10,000 ק"מ – גם אם ה'תקן הרשמי' דורש תדירות החלפה נמוכה יותר.

נוסף על כך, מומלץ לנסוע בעדינות יחסית כאשר המנוע קר עדיין. אגב, במכוניות המצוידות במד חום השמן ניתן לראות ששמן המנוע מתחמם מאוחר בהרבה מאשר נוזל הקירור.

יאיר, בתגובה ל"סמטוחה ג'י-טי" ('המפתחות בפנים' 864): כמה שאתה צודק לגבי הדאון סייזינג. אני נוהג ברנו קליאו RS 2.0 אטמוספרי 203 כ"ס, וזאת לאחר שהייתה לי אלפא מיטו 1.4 160 כ"ס. ההבדל הוא בין שמיים לארץ.

דרך אגב, הצעתי לך כבר כמה פעמים בעבר לנהוג על אחותה המכוערת (בעיצוב ברטונה) של ה-GTV, האלפא 90 שלי. נזכרתי בכך בעקבות מה שכתבת על הגיר האחורי.

תשובה: האם אלפא 90 שלך יודעת שאתה מכנה אותה מכוערת? מכל מקום, הרשה לי לְסַפֵּק חוות דעת שנייה, מחמיאה יותר.

גיל ח', בתגובה ל"נכתב בכפייה" ('המפתחות בפנים' 855): המלצת למגיש התוכנית 'טסט ראשון' להגיש אותה תוך כדי נהיגה. זו המלצה מעולה שאולי תתקבל בערוץ הראשון בעוד… עשר שנים בערך. כיום כל אחד יכול להשיג מצלמת גופרו (Go Pro) שמאפשרת לצלם באיכות מקצועית בשלל מצבים. ומשום שהטכנולוגיה כה פשוטה וזולה, אני בטוח שבערוץ הראשון יגיעו אליה בעוד עשר שנים.

באותו מדור כתב בעלים של פיאט מולטיפלה עם בעיית זיהום אוויר שהמוסכניק טוען שאי אפשר לתקנה. אני מסרב לקבל את זה. המכונית יצאה מהמפעל לא מזהמת, וכך היא צריכה להיות! אם המוסכניק לא יודע לתקן את זה, שיואיל לומר את האמת. לחילופין, הטיפול יקר ומסובך ודורש אולי את פירוק ראש המנוע והבוכנות לצורך ניקוי יסודי, שעולה יותר מהרכב עצמו…

והערה אחרונה: בסרטון שצירפת למדור הנ"ל בבלוג שלך רואים נהג מרוצים משתמש בכל הדוושות במקביל. המעניין הוא שאת המצמד הוא לא משחרר בעדינות אלא 'זורק' אותו, ללא חשש שהמנוע יקפוץ/יכבה פתאום. האם יש לו התקן שמונע את זה? גיר חכם יותר מהממוצע?

תשובה: מכוניות ספורט, ובמיוחד אלה שמשודרגות לעילא, מצוידות במצמד קרמי, שאין לו אפשרות לתפקד במתכונת של 'חצי קלאץ" (כמו בנסיעה איטית במכונית רגילה). כך שאין שום סיבה ללחוץ או לשחרר את דוושת המצמד הזה בעדינות.

וכך נראה תרגיל הורדת הילוך בנהיגה ספורטיבית: רגל ימין לא עוזבת את דוושת הגז בזמן שמוט ההילוכים מועבר לניוטרל לכמה חלקיקי שנייה. כתוצאה מהמעבר לניוטרל הסל"ד מזנק, והנהג מנצל זאת כדי לשלב להילוך נמוך, כוחני, שרמת הסל"ד הגבוהה הנוכחית מתאימה לו.

בעצם, כאשר שלושת הפרמטרים הללו – מהירות הרכב, רמת הסל"ד וההילוך – מתאימים זה לזה, אפשר לבצע את תרגיל הורדת ההילוך גם ללא שימוש במצמד (אך את הטריק המופלא הזה נוקטים רק בנדיר מחשש לשלומם של הסינכרוניזטורים, המוצמדים לגלגלי השיניים בתיבת ההילוכים).

אריה ארנברג, רבבה: ברשותי שתי מכוניות שאני משתדל לבצע בהן את טיפולי ה-10,000 בעצמי: סיטרואן AX 1.4 ידנית 96' שקניתי לפני כשלוש שנים ב-3,000 שקלים וזו הקנייה הכי טובה שעשיתי, ואיתה נעשות רוב הנסיעות שלי; וקיה ג'ויס מודל 2002, שמשמשת אותנו בהזדמנויות הנדירות שכל המשפחה (שבעה במספר) נוסעת ביחד. שאלותיי הן:

א. הסיטרואן עברה זה מכבר את ה-300 אלף ק"מ. האם צריך לעשות משהו מיוחד בטיפול?

ב.בקיה, כשלחצתי לפני חודשיים-שלושה על כפתור ה-O/D שאני נוהג להשתמש בו בירידות, נשמעו רעשים די חזקים. לחצתי עליו שוב והם פסקו. זמן קצר אחרי זה, בנסיעה על כביש מהיר, הרכב פתאום הוריד הילוך. לחצתי על אותו כפתור פעמיים וזה השתחרר. המקרה לא חזר על עצמו, אבל אני חושש מאז להשתמש ב-O/D. מה לדעתך צריך לעשות?

בנוסף, רציתי לדעת איפה אחד כמוני, שיש לו ידיים טובות אבל בלי ניסיון וידע, יכול לקבל מידע על טיפול בסיסי ברכב. ואני עדיין מחכה למדריך שלך על טיפול במכוניות בנות עשר פלוס.

תשובה: א. לגבי סיטרואן: מומלץ להמשיך עם אותו שמן מנוע שבו השתמשת עד עתה, ואם עוד לא החלפת חוטי הצתה, אז יש לעשות זאת. המצתים אמורים להחזיק מעמד 40-50 אלף ק"מ, אך מוטב לכוון את המרחק בין האלקטרודות בהתאם לערכים הנקובים בספר הרכב.

ב. לגבי תפקוד ה-O/D: לא מן הנמנע שהבעיה היא מגעים רופפים או קורוזיה בכפתור עצמו. בכל אופן, לאור התקריות שתיארת כדאי להחליף שמן גיר. ה'תנ"ך' שאתה זקוק לו הוא ספרי הדרכה בהוצאת Haynes.

אלעד: אנחנו רוצים לקנות מכונית חדשה בתקציב של 40 אלף שקלים בערך. הדרישות הן שתהיה אוטומטית ואמינה, עדיפות לחסכונית בדלק. שתי האופציות שעומדות בפנינו הן סובארו B3 שנת 2008 שעשתה 74 אלף ק"מ, וטויוטה קורולה רובוטית 2008 שעשתה 144 אלף ק"מ. שתיהן עולות 43 אלף שקלים. האם יש אופציה מועדפת אחרת שתענה על צרכינו? אנחנו נוהגים כ-15 אלף ק"מ בשנה.

תשובה: רק בעוד ארבע שנים ועוד קצת יגיע הקילומטראז' של סובארו לקילומטראז' הנוכחי של טויוטה, וזהו שיקול לטובת סובארו. זאת, בנוסף למנוע הבוקסר של B3, שאני מחסידיו, וגיר אוטומטי פלנטרי רגיל – אשר מחליף הילוכים חלק בהרבה מהגיר הרובוטי בטויוטה.

מנגד, אותו גיר רובוטי של טויוטה מבטיח חיסכון בדלק. וחוץ מזה, גם טויוטה נהנית מהילה של אמינות ההופכת את דגמיה לסוג של מניה בטוחה. ההמלצה: עשו סיבוב בשתיהן והחליטו באיזו מהן אתם מרגישים טוב יותר.

טיפ טיפה

היחצ"נית של עמותת 'אור ירוק' מפגיזה את הג'ימייל שלי בהצהרות, עדכונים ונתונים סטטיסטיים. הייתי שולח מזמן הודעות אלה לספאם, שם מקומן הטבעי, אך עודני מחכה לביקורת עצמית של 'אור ירוק', אחרי ששלישיית שופטים שלחה לכלא את הנהג שגרם למותו של חברנו טל שביט.

אחרי המקרה המזעזע, סוג של הריגה אכזרית שבוצעה לאור יום, מיהרה עמותת 'אור ירוק' להאשים דווקא את טל כאילו הוא – עיתונאי רכב מנוסה ואופנוען הידוע ברכיבתו האחראית – היה האשם בתאונה. 'אור ירוק' אף גייסה (בתשלום?) צוות מומחים, שניסו להוכיח בפרנויה את טעותו כביכול של טל.

כעת, אחרי הרשעת הנהג ההורג, הגיע הזמן שמר אור ירוק אבי נאור, חתן פרס שמעון פרס ('אות הנשיא'), ומנכ"לו שמואל אבואב (בעל הכריזמה השלילית) יפרסמו את התנצלותם, המגיעה למשפחתו של טל שביט ז"ל, לחבריו הרבים ולכל רוכבי האופנועים.