משה סנה בוער

חוץ מלצפות בסכנת נפשות ובהרס העצוב של שתי מכוניות טובות, גילינו איך סתם תאונת דרכים הופכת לסיפור בנוסח פרנץ קפקא

בצהרי היום טיילנו את רגלינו בגן של שכונת המשתלה, אני על 2X2 ושייקה על 4X4. והנה, ממש מולנו, התרחש מחזה מקפיא דם: אאודי 8 כהה, מסִמְלֵי המצליחנות העברית, שנסעה תחילה נורמטיבי לגמרי ברחוב משה סנה המוביל מהכפר-הירוק לכיוון מסעדת הפיל וצהלה – החליטה פתאום לבצע פרסה בצומת מקס ברוד אף כי מותר בו לנסוע רק ישר.

באותו רגע ממש נסעה בטויוטה ראב 4 אפורה אישה בגיל המטופל בהתרגשות על ידי הסופר הצרפתי אונורה דה בלזק. היא המשיכה בדרכה באותו משה סנה כמו האאודי, רק בכיוון ההפוך, בואכה הכפר-הירוק.

ראב 4 לא הבחינה כנראה באאודי 8 שהגיחה מולה דאוס-אקס-מכינה, כלומר בהפתעה מושלמת, התעצבנה – והכניסה בלימוזינה המפחידה מכה אנרגטית. כתוצאה מהמפגש הבלתי רצוי בעליל ביצעה האאודי השחורה צלחת מרשימה, בעוד שהטויוטה הפוגעת נזרקה עד לתמרור 'עצור', ואכן עצרה תחתיו.

"שב פה על הספסל", ביקשתי בפולנית מכלבי ישעיהו (שייקה) אטלר, "כי אבא רץ להגיש עזרה לנפגעים".

מוקד 100 (דקות?)

כעבור דקה או שתיים ישבה כבר הנהגת על המדרכה וחיכתה לאמבולנס, שהגיע אחרי 40 דקות. מעתה ואילך, מול הגן השקט של שייקה, החל להתגלגל סיפור מעניין, כולו ברקע של פסקול מצמרר: הצופר של ראב 4, שלא הפסיק לשלוח את יבבותיו השמיימה.

התגלה גם שברגעים אלה של מצוקה, עזרה ממשית לנפשות הפועלות (גיבורי ההתנגשות) מגיעה רק מבני המשפחות, שהזדעקו לזירה מיד אחרי שהובהלו טלפונית. מהר יותר ממד"א וממשטרת התנועה, שהגיעה כעבור שעה ומשהו.

אבאל'ה בר-מזל

נהג האאודי 8 בעלת מנוע 3.2 ליטרים, אותו קשיש בלתי מורשה שגרם לתאונה, הזעיק את בנו, שאף הוא הגיע באאודי, Q5 לבנה 2.0 טורבו.

הבן התייחס לאבאל'ה בעדינות ובהבנה, מה שדיבר ללבי. משום שאילו אני, קשיש מורשה, הייתי מבצע תרגיל דומה המזלזל בחוק, בני היה מתייחס אליי באלימות, ולא רק מילולית. לא בגלל המעשה עצמו, פרסה במקום אסור – שהרי מי מאיתנו לא עולל תרגיל דומה – אלא בגלל העובדה הפרוזאית שזלזלתי בטויוטה ראב 4 המתקרבת מהכיוון הנגדי.

פינוי ברגישות ובנחישות

"לוּ כריות האוויר לא היו פועלות כראוי בטויוטה שלכם, הלא צעירה במיוחד – אשתך לא הייתה יוצאת מהאוטו על רגליה", אמרתי לבעלה הנרגש של הנהגת.

בעלה של הנהגת המותקפת, כמו בנו של הקשיש הפוגע – לא דיברו זה עם זה, אלא רק הזמינו שניהם רכבי גרר.

מה היה קורה ללא נוכחותם? הרי הגברת מטויוטה הועברה לחדר מיון, והקשיש העבריין מהאאודי נאחז הלם ולא ממש תפקד. האם ללא העזרה המשפחתית היו הגרוטאות עומדות עד עצם שורה זו בפינת הרחובות משה סנה ומקס ברוד?

חוק טבע שניוטון לא הכיר

חרף עוצמת ההתנגשות הכריות באאודי לא נפתחו, אך הקשיש שנהג בה ברשלנות לא נפגע כי לפי חוק הטבע, לקשישים עבריים מגיע לגמור את חייהם במיטה.

זו הסיבה שזלזלתי בגילוי של המוסכניק, אשר הבחין כי בבווארית שלי, ב-מ-וו Z3M קופה, הדיודה של כריות האוויר דולקת בחצי כוחה.

"אינני מתכנן לבצע התנגשות", הסברתי לו.

בינה עם סלסול בקצוות

פרסת-הפתע של נהג האאודי הבהילה אותי, אך לא הפתיעה. מי יודע טוב ממני שבגיל ההתבגרות המוגזמת, בְּנֵי גזע הקשישים מסוגלים להחליט משהו לא סטנדרטי, שהרי מחשבות הקשישים (מורשים ובלתי מורשים) סובלות מטרלול מסוים המלוּוֶה בקוצר-ראות לגבי השלכותיו.

לא רק גיל מופקע עשוי לייצר נהיגה נגועת-גחמות. גם בני אנוש צעירים מסוגלים לעולל פתאום משהו לא נורמטיבי בגלל אינספור סיבות, החל בטיפשות מלידה ועד אלכוהול, סמים, תרופות מטמטמות חושים, ברוגז עם משהו או מישהו, שיחת טלפון, שליחת סמ"ס או סתם עייפות.

תשכחו מהניו-אייג'. הֶיוּ פֶּסִימִים

כדי שנשרוד בג'ונגל ולא ניפול טרף למלתעות הסטטיסטיקה, נשאר לנו רק ללפות את ההגה בשתי ידיים ובחוזקה, ולגלגל תרחישים פסימיים בעליל, כלומר: לדמיין ללא הרף מה עלול להשתבש במצב שאנו נמצאים בו על הכביש, וכיצד עלינו להגיב לאירוע בלתי צפוי זה.

כי כאשר אנו נמצאים ברכב "כל העולם נגדנו" – כפי שלימד את היישוב הציוני דוד בן-גוריון, ואחר כך המשיכוּ להטיף לכך תלמידיו.

הפילוסוף פִּירוֹן צדק

פרנויה עדינה, מתוקה, שהבעבוע שלה ידידותי, כזו הנדרשת על הכביש, לוחשת לנו לאוזן (כפי שהשטן לוחש לאוזנו של הארנב באגס-באני בסרטים המצוירים) שבריא יותר להיות סקפטי:

לא להאמין לאיתותים, אלא לקחת בחשבון שהמכונית המאותתת ימינה עשויה לחתוך שמאלה דווקא.

לחשוד שהנהג שלפנינו, המדליק סתם כך את אורות המעצורים וכבר הצלחנו להתרגל לכך בירידה מהקסטל – עוצר פתאום באמת, גם אם (שוב) ללא סיבה נראית לעין.

לחשוש שמכונית חונה תפער פתע את דלתותיה.

לדמיין שבצומת ירוק מישהו פרוע או רדום יתפרץ למרחב 'שלנו'.

בקיצור, על הכביש יש לסגל את הפילוסופיה של פִּירוֹן, המטילה ספק בכול (ובמיוחד בתבונה האנושית).

בשבח הגלגל החמישי

פרנויה חיובית דורשת לשכוח לגמרי מהשטות הזו שנקראת 'זכויות', כי במצב הנוכחי של כבישינו המפחידים – ההיאחזות ב"אבל זו זכותנו!" (כי אנו בצד ימין, כי בכביש ראשי וכך הלאה) עלולה להמיט צרות.

כך קרה עם נהגת הטויוטה, שהייתה לה זכות לגיטימית כביכול לנסוע במהירות שפויה מבלי לצפות להפתעה מרה בדמותו של קשיש לא מורשה המתפרץ אל מסלולה בפרסה אסורה. לוּ נהגת זו הייתה מוסיפה למנטליות שלה גלגל חמישי של פרנויה, היא הייתה לוקחת בחשבון שבצומת שהיא קרבה אליו עלול להתרחש אירוע מפוקפק. אמנם החוק אינו דורש זאת, אך לפני צומת יש להוריד מהירות גם כאשר הירוק דולק, או לפחות לרפרף את כף הרגל מעל דוושת המעצורים.

שהרי תמיד מסכנת אותנו האפשרות הלא מופרכת שניפגש עם הגרסה היהודית למתאבד שיעי.

זה לא הזמן לקולנוע

זכור לי שפעם, בחזרה מאילת, נתקעתי אחרי אוטובוס ולא עקפתי אותו בגלל מכוניות שנסעו ממול. עד שברגע מסוים גיליתי מולי כביש ריק, והתחלתי לעקוף את האגד. פתאום ראיתי שהאוטובוס עוצר בכל כוחו. במקום להמשיך בעקיפה (פרנויה, פרנויה) – גם אני הפעלתי את הבלמים, ובאותו רגע נגלתה מולי מכונית. מכונית חיה, לא פטה-מורגנה!

כנראה, היא נסחפה אל הצד השמאלי של הכביש כי נהגה נרדם או משהו, והאוטובוס הסתיר אותה תחילה ממני, ואחר כך בלם כדי לא להיכנס בה.

בחלקיקי שנייה ראיתי את המכונית דוהרת אליי במהירות ובפול-פריים קולנועי – מחזה מפחיד שבקֶרֶב טמבלים מקובל להפטיר עליו "ברגע זה ראיתי את כל חיי חולפים מולי".

אני לא ראיתי שום סרט ביוגרפי, אלא רק הצמדתי את מכוניתי לאוטובוס הכי קרוב שאפשר. ראי הצד הימני נשבר, והמכונית שממול קטפה לי את הראי השמאלי.

גדג'ט נפשי

פרנויה טובה יותר מכל מכשיר רדאר "מונע תאונות", כפי שמנסים המוֹכרים לשכנע. לנהגת שהקשיש באאודי ניסה לצוד לא היה עוזר, לוּ ראב 4 שלה הייתה מצוידת ברדאר פלא כזה, אשר לגביי מרדים את החושים (ומעורר רק אחיזת עיניים). ואפילו אורי גלר בכבודו ובעצמו היה יושב לצד נהגת הטויוטה במושב הימני, זה עדיין לא היה עוזר לה.

רק גדג'ט נפשי בשם 'פרנויה' היה מסוגל להצילה. בלעדיו, הנהגת לא הספיקה אפילו להפעיל את הברקסים.

הייה מרובע בביתך וזורם בצאתך

אגב, הנהג המקומי זקוק לא רק לעזרתה של דודה פרנויה – אלא זקוק גם לקצת סכיזופרניה, במיוחד כשהוא נוהג בחו"ל.

שהרי באיטליה המשטרה לא מתרגשת מפניות שמאלה באור אדום, ובלבד שין אף אחד ממול או מצד ימין. גם המשטרה הפולנית לא עושה עניין מתרגילים אסורים, שבזכותם התנועה שוטפת יותר. לא רק פניות שמאלה-ימינה באדום זוכות אצל הגויים ביחס סלחני אלא גם הגזמה במהירות ומעידות עירוניות קטנות כמו חניה על מדרכה.

ואחר כך חוזרים ארצה כדי להיתקל בשוטר שעיניו רושפות אש למראה ווזווז זקן עם כלב ג'ינג'י.

טיפ טיפה

לוּ אותו קשיש אשר בפינת הרחובות משה סנה-מקס ברוד נכנס בטויוטה ראב 4 וריסק אותה היה קונה, במקום אאודי 8 שלו, את אינפיניטי Q50 – אז הוא היה יכול לפחות לטעון להגנתו שהוא לא ביצע כלל סיבוב פרסה אסור, אלא ההגה של רכבו עשה זאת על דעת עצמו!

כי אינפיניטי Q50, אשר שיווקה בארץ החל בימים אלה, מצוידת במערכת היגוי חדשנית הנקראת Steer-by-Wire. מערכת מתקדמת זו מתבססת על העיקרון הבא: גלגל ההגה אינו מחובר לגלגלים באופן מכני כמו במכוניות רגילות, אלא רק מעביר פקודות לחיישנים, המפעילים אחד משלושה מחשבים (אחד שעובד, ושניים שנמצאים בכוננות למקרה שהמחשב העמלן יתקלקל). רק כעת, כאשר פקודת הנהג מוזנת במחשב, הוא מעביר אותה לשני מנועים חשמליים, המסובבים את הגלגלים בהתאם לסוג הפנייה המבוקש.

במבחן דרכים שאנו מתכננים לבצע באינפיניטי Q50 נרחיב בחידוש מעניין זה, שלא ברור אם הוא גאוני או טרחני.

שואלים את אדוארד

אלי הרשקוביץ: כתבת לגבי נסיעה בסל"ד נמוך שאמנם ניתן לחסוך כך בדלק, אך זה בא על חשבון המנוע. האם הדבר נכון גם לגבי רכב אוטומטי? (שמחליט בעצמו על ההילוך המתאים).

תשובה: כל כמה שאינני חסיד של תיבות הילוכים אוטומטיות, וכל כמה שאני מעדיף עליהן תיבות הילוכים ידניות – אני מוכרח בכל זאת להודות שתיבות  אוטומטיות שומרות היטב על תנאים אופטימליים של עבודת המנוע. גם גיר אוטומטי בנוסח טיפטרוניק מתקן את שגיאות הנהג, ומחליף הילוך לגבוה יותר כדי שהמנוע לא יעבוד בסל"ד גבוה מדי.

מאליו מובן שגיר אוטומטי מתקן גם את שגיאת הנהג ההפוכה: נסיעה בטורים נמוכים מדי. כתוצאה, מנועים שעבדו בשיתוף פעולה עם תיבות הילוכים אוטומטיות נהנים מחיים ארוכים יותר.

ישראל: קצת חדשות: המוסך המרכזי של אלפא התפרק, מוטי כבר מזמן עזב שם לאחר שהחליטו שלא עוברים למקום החדש שנרכש בפתח-תקווה, וגילו שמהמאורה שהם נמצאים בה בראשון בלתי אפשרי לעבוד. לפני חודש עזב גם דוד בוזגלו המנהל, אמנם לא מוטי אבל איש מקצוע. מוטי הלך לעסוק באופניים חשמליים, היית מאמין?! אבל דוד האלפיסט צעד שני רחובות מזרחה, ופתח מוסך. ולשאלתי: אני מחפש משהו בעבורי. כרגע אני עם 159 מ-2008, מה דעתך על RCZ של פיז'ו?

תשובה: במוסך הביתי של Z3M קופה שלי תלוי תצלום של מוטי מוטיל לצד למבורגיני שהוא תיקן. חשמלאי מעולה.

בעניין פיז'ו: כל זמן שלאבי ממוסך 'תלתן' עוד לא נמאס לעבוד, לא הייתי נפרד מ-159. אחריה, עשוי להיות לך צפוף ב-CRZ, שמייצרת תחושת קלאוסטרופוביה. פיז'ו זו דומה אמנם להונדה CRX שלי, אך לא במנוע. כי 1.6 THP (150-200 כ"ס), המיוצר משנת 2006 בידי ב-מ-וו והצרפתים –   אכזב. וליתר דיוק: היו בעיות עם מערכת הטורבו, שרשרת הטיימינג נמתחה וסעפת הפליטה התפרקה.

הן הצרפתים (קונצרן PSA) והן הגרמנים זונחים בימים אלה את מנוע זה לטובת מנוע שלושה צילינדרים, או לטובת ארבעה צילינדרים בנפח 2.0 ליטרים (במיני קופר S החדשה, למשל).

אליה: קניתי רכב לפני כמה חודשים דייהטסו שרייד סדאן גיר רגיל יד שנייה, ואני מאוד מרוצה ממנו. אציין שאני סטודנט הלומד בירושלים ורוב הנסיעות שלי בתוך העיר.

שמתי לב שבעליות, כאשר אני מאמץ את האוטו, מחוג חום המנוע עולה, אך ברגע שאני מוריד הילוך ומתחיל לנסוע לאט המחוג יורד בחזרה ובמהירות יחסית. מובן שכאשר אני בודק את מצב השמן והמים הכול תקין. רציתי לדעת מה הסיבות שיכולות לגרום לבעיה זו.

תשובה: בעליות אכן מורידים הילוך, במיוחד במכונית קטנה, קל וחומר אם לא נוסעים לבד.

אילן: שתי שאלות יש לי אליך, אחת בנושאי רכב והשנייה קשורה לשואה.

1. פולו קלאסיק דיזל שהשעון חום שלה לא עולה כמעט מחוץ לעיר, ואילו בתוך העיר הוא מגיע לחצי ואחר כך, מחוץ לעיר, שוב צונח לאפס כמעט. מה נראית לך התקלה (חיישן טמפרטורה הוחלף)? האם אתה מכיר מוסך אמין שארצה לדרוך בו כדי לטפל ברכב בשגרה?
2. אני נדרש לעשות עבודת מחקר בעניין השואה, ורציתי לדעת אם יש נושא מעניין הראוי לדעתך לעבודה – שעוד לא נעשתה עליו ויש עליו חומרים!

תשובה: כנראה, התרמוסטט של פולו נשאר פתוח כל הזמן. קל לבדוק זאת: אחרי התנעה מניחים יד על צינור הגומי שבין ראש המנוע והרדיאטור. כאשר המנוע מתחיל לעבוד, נוזל הקירור שבתוך צינור זה אמור להיות קר. רק כאשר המנוע מגיע לטמפרטורת עבודה – נוזל הקירור אמור להתחמם.

אם אתה תושב המרכז, אני ממליץ לך על מוסך 'גז חיש' בקריית-אריה פתח-תקווה, טל' 050-9977797 (שלומי).

באשר לעבודת מחקר שעניינה השואה, הייתי מציע לך לבדוק את נושא היודנראטים, ובמיוחד את חלקה של המשטרה היהודית בגירוש תושבי הגטאות למחנות ההשמדה.