המטמורפוזה של הדיזל

המודרניוּת והקדמה לא תרמו למנועי הדיזל, ההפך דווקא הוא הנכון. מה שגורם למאסטרו רודולף דיזל להתחבט בקברו

יש לכך הוכחות ברוחבו, אורכו ועומקו של הזיכרון האישי של הקשיש המורשה.

גם טעמו הסובייקטיבי של הזקן מזכיר כי ניסאן בלו-בירד קומבי הוותיקה, בגרסת הדיזל שלה N/A (נטולת טורבו) – תופסת עדיין מקום נכבד בין כל הניסאנים השאפתניות, כולל העכשוויות ביותר כמו ניסאן פולסאר. פולסאר היא המחליפה של ניסאן טידה, העומדת להתחרות בפולקסוואגן גולף ובאופל אסטרה כמו גם בקוריאניות בגודלה – והנה, גברת זקנה ונכחדת בשם בלו-בירד גוברת עליה.

בלו-בירד, שהודחה מפסי הייצור לפני למעלה מעשרים שנה, לא רק שייכת לנבחרת הניסאנים המוצלחות של כל הזמנים אלא אף מובילה בתוך קבוצת עילית זו – מיד אחרי הטיל היבשתי ניסאן GTR ואחייניתו הספורטיבית מהמדף הנמוך יותר, 370Z.

יופי מופרז – נגנז

כדאי להזכיר שההתנקשות בבלו-בירד אינה מיוחדת במינה שהרי ניסאן, בדומה לקונצרן אופל – תמיד מפסיקה לייצר מכוניות מוצלחות.

כך, לפני כארבעים שנה, הורידה אופל מפסי הייצור את GT, המכונית היפה ביותר בתולדות הפירמה – ולא מצאה לה דגם המשך אשר יחבוש את נזר זיווה.

ציפור עם סבלנות של חמור

במשך כעשרים שנה הייתה בלו-בירד קומבי הלבנה שלנו מוכנה לבצע כל מטלה שגזר עליה רצוננו, נמרץ וחוצפן ככל שיהיה. בעזרת יפנית זו הגיעו כל הרהיטים לבית הקיץ של הקשיש המורשה ומשפחתו – ובנו של הקשיש למד ממנה נהיגה.

"זו מכונית מתאימה ביותר ללימודי נהיגה", קבע בסמכותיות הקשיש שהתהווה אז ככזה, כי לא היה מסכים לכך שבנו היחיד יתיישב חלילה בסיפון הפיקוד של מכונית קטנה כלשהי; גם לא בקטנות שהן בטיחותיות אשכרה, לפחות לפי פסק הדין של מבחני הריסוק האירופיים.

בלו-בירד פייסה את דאגתו של האב. בַּציפור הכחולה הנהג יושב די רחוק מכל התנגשות אפשרית, ואחיזת הכביש שלה טובה – שתי תכונות שהפכו את בלו-בירד רכב בטיחותי לעילא עוד לפני שנולדו מבחני הריסוק.

מלכה שהומלחה: ניסאן בלו-בירד קומבי הידידותית הייתה עושה מיליון קילומטרים נוספים אצל משפחת אטלר, לולא החלודה שנגסה בה ללא רחמים. האשם בכך היה המלח שהגויים מפזרים על השלג כדי להמיסו

תיבת נוח לו

בתחילת שירותה של בלו-בירד אצל משפחת אטלר, ביקשנו אותה להביא מעיר הנמל הפולנית גדנסק תיבת עץ ענקית ונושנה ששירתה אולי איזה קצין בכיר באונייה 'סנטה מריה' של כריסטופר קולומבוס, אשר אכסן בתיבה זו את מדיו ואת מגלבו.

את התיבה העתיקה, שאדם בְּרוּך-קומה יכול להשתרע בה, קיבלנו מתנה מאחותי אירנה. "אתם צריכים לשכור קרון הובלה ברכבת לוורשה", קבעה אחותי. אך אנו, כדי להביא את התיבה המרשימה אל ביתנו, פשוט קיפלנו את המושבים האחוריים של בלו-בירד – ובני, שהפסיד מקום ישיבה, התמקם בתוך התיבה.

עטפנו את הילד בשמיכות, סיפקנו לו כריות פוך, והוא התכרבל בנוחות בתיבת העץ ואף נרדם בנסיעה הארוכה מגדנסק הצפונית אל עיר הבירה, כאשר מנוע הדיזל מגרגר לו ביפנית שיר ערש.

"כך יש לשמור על ילדינו, אם אין לנו ספייר", העיר האיש שהקשישוּת המוּרְשָה החלה להזדחל אליו באוזני אשתו.

מיליון קילומטרים בייבי

בלו-בירד זו עשתה בביתנו כמיליון קילומטרים בדרכי פולין ובנסיעות לחו"ל, הכול ללא תקלה מכנית כלשהי. זאת, למרות העובדה שהקשיש המורשה, בעליה החדש – לא ידע לדאוג לבלו-בירד דיזל בנהיגתו היומיומית כפי שצריך היה לדאוג לדיזלים הוותיקים של פעם, שאינם מצוידים בטורבו.

הקשיש לא ידע, בין השאר, שלמען בריאותו של מנוע הדיזל צריך לנסוע בו בסל"ד נמוך, ולא להשתולל חלילה כפי שחוגגים על חשבונם של מנועי הבנזין היפניים.

והנה השיעור שקיבל בסוגיה הנ"ל הקשיש המופתע, שבתקופה ההיא לא היה עדיין קשיש במילואו:

הגרמני הטוב

יום גרמני בהיר. המורשה מטייל לו סולו בבלו-בירד ברחובות ברלין, ומגלה בראי שאחריו דולקת מונית מרצדס, מהבהבת לו באורות ומצפצפת כמו מטורפת.

הקשיש עוצר. מהמונית יוצא הנהג, מתקרב לניסאן ונוהם משהו בגרמנית. הקשיש פורש את זרועותיו לכל אורך החלון. "נוֹ קאפִּיטוֹ" (לא מבין), הוא מודיע באיטלקית. הגרמני מחייך ואומר משהו באיטלקית. "אני לא קאפיטו", עונה שוב הקשיש.

"באיזו שפה אתה מדבר?", תמה הגרמני, והקשיש המורשה הודיע בפרובוקטיביות מתוכננת ששפתו העממית היא יידיש. עכשיו היה תורו של נהג המונית לפרוש את זרועותיו בחוסר אונים. "אפשר אנגלית?", שאל.

אפשר אנגלית, הסכים הקשיש, והגרמני התעניין אם בלו-בירד קומבי זו היא הדיזל הראשונה שלו. הקשיש הודה שעד עתה מעולם לא הייתה לו דיזל, וקיבל מנהג הטקסי שיעור מזורז שאסור לדרוש מדיזלים לנסוע בסל"ד גבוה בואכה האזור האדום של המד – משום שגסות רוח כזו מקצרת את חייהם באופן. משמעותי.

"אם אתה אוהב את מכוניתך, אל תהרוג אותה ככה סתם", אמר הגרמני. "סע בה בעדינות, והיא תחזיר לך בחיים ארוכים. היא תעשה לך מיליון קילומטרים", הבטיח הגרמני ונסע.

הגשתי זר של צער

הקשיש הגיש לבלו-בירד את סליחתו העמוקה. "אני תקווה", הוא מלמל בבושה, "שעוד לא הצלחתי לפגוע בך בטיפשותי. מעתה ואילך לא אבקש ממך לנסוע ב-160 קמ"ש, אפילו אם החזרה הביתה תיקח לנו יומיים".

בגדה בתקשי"ר הדיזלים

בימי החורף הפולני הקשים תפקדה ניסאן בלו-בירד בשלג כאילו הייתה מצוידת בהנעה 4X4, ולא שמרה אמונים לכלל הידוע בציבור בעלי הדיזלים, שלפיו למנועים אלה יש זכות לסרב לזוז בטמפרטורה נמוכה מ-10 מעלות צלסיוס.

היה צריך רק – אחרי לילה קר ולפני הנסיעה הראשונה בבוקר – לחמם בפֶן את בלוק המנוע של הציפור הכחולה, את ראש המנוע ואת מסנן הסולר. היה רצוי גם לשיר לה "האביב הגיע/ הציפורים שרות/ הפרחים מלבלבים/ והברווזים הולכים להשתכשך באגם".

טיפולים על גבול הטָפִּילוּת

אך מנועי הדיזל השתנו ללא הכר, ואינם מזכירים את אבותיהם הדיזלים משנות השמונים, תאריך לידתה של בלו-בירד. מנוע שני הליטרים של ניסאן זו, הבלתי מגודש עדיין, סיפק 65 כ"ס בסך הכול, מעט כביכול – אך בזכות המומנט המרשים, המופיע כבר בסיבובי סרק, די היה בכך.

הדיזלים המודרניים, לעומת זאת, שבעזרת הטורבו מתחרים במנועי בנזין בסעיף כמות הסוסים המופקת מתוך ליטר אחד של נפח, וגם בסעיף הביצועים – אינם אמינים כפי שהיו הדיזלים של פעם. הרי היו זמנים שקנית דיזל, ושכחת לטפל בו למעט החלפת שמנים ומסננים.

אמנם הדיזל בן זמננו חסכוני עדיין – אך התחזוקה השוטפת שלו תובענית עוד יותר מזו של מנוע הבנזין בעל ההזרקה הישירה, שהוא עדין וקפריזי. קילומטראז' כמו מיליון קילומטרים עד ניקוי הראש והחלפת הרינגים – שייך להיסטוריה. הדיזל המודרני מזדקן מהר עוד יותר ממנוע בנזין ממוצע.

מיתוס הדיזל החסכני

ועוד מעלה ירוּדה לו, לדיזל המודרני: הוא אינו מוכן לשרת את בעליו בנסיעות עירוניות, שבהן נסתמים המסננים האחראיים על ניקוי הפליטה. אם מתעקשים בכל זאת לנצל את הדיזל העכשווי להתרוצצות בעיר, הסולר שלא נשרף מאיים לפלוש אל שמן המנוע – ואז אין מנוס אלא לגשת למוסך כדי לשפוך את השמן המעורב בסולר, ולנקות או להחליף את הפילטר הסתום.

לא לחינם ממליצים יצרני הדיזלים המודרניים לנסוע בכבישים פתוחים ב-90 קמ"ש לפחות, כדי שמסנן החלקיקים (בשיטת הניקוי DPF/FAP) יתנקה. רעיון טוב, אלא שנהגים רבים קונים את מנוע הדיזל לצורך נסיעות בעיר דווקא – כדי ליהנות מחסכנותו בדלק. דא עקא שהדיזל החדש אינו מתאים, כאמור, לנסיעות בעיר כפי שהתאימו הדיזלים מהדור הקודם.

גם בכבישים בינעירוניים אין למנוע הדיזל המודרני יתרון בתחום החיסכון: למעשה, חסכנותם של מנועי הדיזל הנוכחיים אינה עולה על החיסכון שמפגינים מנועי בנזין חדשים.

אז למה לשלם על דיזל יותר מכפי שמשלמים על מנועי בנזין?

דיז"ל

בקיצור, החידושים המודרניים – שנולדו עקב ההתפתחות הטכנולוגית והדרישות של אבירי האקולוגיה (והטרוריסטים הירוקים שביניהם) – לא היטיבו עם המצאת חייו של מר רודולף דיזל הראשון.

טיפ טיפה

נפלה לידינו ניסאן פולסאר החדשה, העומדת להחליף את טידה, שלא הצליחה כל כך להחליף את אלמרה, שהייתה סוסת עבודה אמינה וסימפטית. נהנינו מההיכרות עם פולסאר – אם כי לא בגלל פולסאר עצמה, שלדעתנו לא תסכן את מעמדן של גולף ואסטרה. לשתיהן אין מה לחשוש מפולסאר למרות גודלה ונוחותה, למרות השימוש הנדיב שלה במולטימדיה, למרות חסכנותה בדלק ולמרות העובדה שבסוף סקאלת מד המהירות שלה מופיעים 240 קמ"שים אופטימיים (!).

קפצנו על ההזדמנות להכיר בכל זאת את פולסאר בגלל סקרנותנו לגבי המנוע החדש, אותו מנוע שהיפנים התקינו בקשקאי החדשה: ארבעה צילינדרים, 16 שסתומים, 1,197 סמ"ק, 115 כ"ס ב-4,500 סל"ד.

אל תחשבו (כפי שחשבנו אנו) שאין די בכך למכונית שבנויה נכון, כמיטב מסורת הניסאנים, ואשר שוקלת מעל 1,250 ק"ג עוד לפני שהנוסעים התיישבו בה. פולסאר הפתיעה: לא רק שהיא זזה בכל זאת, היא אפילו הגיעה ממצב מנוחה ל-100 קמ"ש תוך 11 שניות – הישג שיספק נהגים אשר אינם ממהרים לשום מקום, ומבסוטים מכך שמנוע הפולסאר עובד בהֵשקט ובחיסכון (6.7 ליטרים ל-100 ק"מ).

לדעתו של הקשיש המורשה, גם עדר סוסים נוספים לא היה מיטיב עם פולסאר בעלת המתלים הרכים במיוחד – שבעטיים היא מפגינה חוסר יציבות מרגיז וזווית גלגול מפחידה (נטייה של המכונית להישכב הצדה), המופיעים בסיבובים ואינם לטעמו של המורשה.

בכל אופן, בגלל פולסאר איבדנו את הסקרנות לגבי קשקאי החדשה – שמנוע הבנזין הזהה שלהן מאיים להיות היחיד בקשקאי, לצד אופציית הדיזל היקרה.

חוששָנוּ ש-115 הסוסים הנרפים, המסתפקים במעט דלק, אינם מבטיחים נפלאות דינמיות לקשקאי הכבדה, שעד עתה הייתה מכונית מצליחה מאוד; לא רק אצלנו אלא גם באירופה, שם היא זכתה בפופולריות רבה. ובינתיים, בזמן שקונצרן ניסאן נרדם בשמירה כאשר תכנן את קשקאי החדשה, המתחרים צצו מכל כיוון כשהם חמושים במנועים רציניים יותר.

אנו תקווה שניסאן תבין את טעותה ותוסיף לגרסת הקשקאי האהובה, שתצויד לשם השינוי באחד המנועים שהיצרן היפני ידע לייצר בעבר, איזה 2.0 ליטרים, שני גלי זיזים ולא פחות מ-180 כ"ס. כי אם ההכרעה היא בין סגנון ניהוג ואקולוגיה – וזוהי אכן ההכרעה – הקשיש המורשה בוחר בהנאת ניהוג. עם הירוקים הסליחה.

שואלים את אדוארד

יניב: רציתי לשאול לגבי מנוע טורבו דיזל שהוחלף בו טורבו והוחלף אינטרקולר. לאחר ההחלפה ביצעתי בדיקה במקום בלתי תלוי, וקיבלתי חוות דעת שאומרת שהמנוע עובד בינוני, וכנראה יש בריחה של אוויר. ציינתי שהרכב נוסע נהדר, עם המון כוח וללא שום בעיה, והבודק הסביר שזה לא חייב להיות קשור מכיוון שהכוח שהולך לאיבוד הולך לדוגמה מהבלמים, ואם היה מדובר בבנזין, הרכב כנראה לא היה מצליח לבלום (כי הבלמים מקבלים גם הם כוח מהטורבו או משהו). מכיוון שמדובר בלנדרובר, הייתי מעדיף לדעת קצת יותר לפני שאני ניגש למוסך ומתאר בפניו את העניין. האם תוכל להאיר את עיניי?

תשובה: חידושיו של הבודק יפתיעו את מתכנני לנדרובר. החל בתיאוריה לגבי בריחת האוויר למעצורים, דרך הכוח שהולך שם לאיבוד ועד הרכב שלא היה מסוגל לעצור, לולא העובדה שמדובר למזלך במנוע דיזל ולא במנוע בנזין. אל תתייחס לסיפורי פוגי המטמטמים ראש בריא. לא כל בעלי המחשבים הדיאגנוסטיים המתוחכמים והיקרים יודעים להפעילם.

העיקר שמכוניתך נוסעת טוב וחזק, כפי שכתבת. הרי יש לך השוואה לימים שלפני התקלה שדרשה להחליף את הטורבינה והאינטרקולר. עקוב רק בקפדנות אחר צבע העשן היוצא מהמפלט. כי לצד מהירות התגובה של המנוע ללחיצה על דוושת הגז – צבע העשן הוא העדות המהימנה ביותר למצב המנוע.

ואל תשכח שבשפת היידיש אומרים "אדיפוס שמדיפוס, העיקר שהיא אוהבת את אמאל'ה". תיהנה מהרכב, שחודש כנראה כהלכה, ודאג רק לנסוך במחלימה שלך שמן מנוע סינתטי נכון בצמיגותו (לפי הספר), ולהשקותה בנוזלים על רמה.

בנימין: משרד התחבורה כופה על יבואני הרכב לפרסם את מדד זיהום האוויר של כלי הרכב שהם מוכרים. למשל: היבואן מפרסם שלרודיוס החדש מדד זיהום אוויר של 15, שזה הזיהום המרבי.

לא נראה לי שלקונים הפוטנציאליים יש איזשהו עניין בנתון זה. האם זה ירתיע מי מהקונים לקנות את הרכב? התשובה השלילית ברורה. אם כן, השאלה היא: בשביל מה זה טוב?

אגב, האם נמכרות בארץ מכוניות שדרגת זיהום האוויר שלהן בתחום הירוק, כלומר 1-7?

תשובה: 1. משרד התחבורה, החש על גבו את הנשיפה של עמותת 'אור ירוק', מעוניין להפגין שליטה בענייני תחבורה. 2. דרגת זיהום אוויר היא פרמטר המוצמד למכוניות חדשות. מה קורה אחרי שמשתמשים ברכב 20-30 אלף ק"מ ברציפות? האם זה מעניין בכלל את הפקידים? 3. זיהום אוויר אפסי מושג רק באמצעות השקע-מובילים של שי אגסי. ובכל זאת, מדור זה היה היחידי בעיתונות הישראלית אשר פקפק במיזם של אגסי, לא ראה בו קוסם ולא התמוגג מהמצאותיו התחבורתיות והעסקיות – עד שעסקן זה נכשל וירד מהבמה הציבורית.