המסיבות שמתו בשיבה טובה

מדוע חדלו ברוני הייבוא לערוך מסיבות עיתונאים? לא בגלל עלות הקפה והעוגות

היו זמנים שיבואני הרכב, אשר נשאלו במסיבות העיתונאים ז"ל מדוע הם אינם משווקים בארץ מכוניות המצוידות בתיבת הילוכים ידנית – היו עדיין מתלוננים תלונת-תנין ש"לידניות אין ביקוש בישראל". היבואנים ויחצ"ניהם היו עונים בצורה דומה גם לשאלה מדוע תפריט המכירות שלהם אינו כולל דגמים מסוימים, מסקרנים יותר, או גרסאות דיזל. העיתונאים ידעו שהמארגנים מטייחים את המציאות במיץ עגבניות, וגיחכו. אלא שכל זה היסטוריה – משום שעונת מסיבת העיתונאים מתה בשיבה טובה.

לכל יבואן רכב הייתה סיבה משלו, עסקית ברוב המקרים, לקבור את מוסד מסיבות העיתונאים ולהסתדר בלי אירועים אלה, הנוצצים בעבר, אשר אורגנו תדיר לקראת הופעתם של דגמים חדשים.

גם אתה, קרסו?

כך למשל, הקברניטים הנוכחיים של 'קרסו מוטורס' נמנעים מלארגן מסיבות עיתונאים כדי (כך לפחות נדמה לי) שלא יצטרכו לשמוע את הטענות – המוצדקות – שהם אינם מביאים ארצה את רנו לוגאן (דאצ'יה) דוּסְטֶר 4X4, החוגגת באירופה פופולריות רבה בשל שילוב קורץ בין איכות ומחיר נמוך.

לא רק יבואן רנו מוגן מפני שאלות מביכות. כל יבואני הרכב העבריים נהנים היום ממצב של 'חממה תקשורתית', שבתוכה לא מוצגות להם שאלות בלתי נוחות. חממה זו נוצרה בזכות קבירתו של מוסד מסיבות העיתונאים – כנראה עקב החלטה חשאית של איגוד היבואנים.

אני משער כי ברוני הייבוא הפיקחים הבינו שלא כדאי להם לערוך מסיבות עיתונאים רבות משתתפים, הכרוכות בהשקעה מסוימת: כיבוד האורחים, חלוקת מתנות פעוטות.

חילוק במגמת ליקוק

אך הגרוע מכל, מבחינת המארגנים של מסיבות העיתונאים, היה העובדה שבסופן של אירועי השקה אלה נאלצו אנשי יחסי הציבור לְחַלֵק מכוניות מבחן לכל כתב שדרש זאת; גם לכתבים קנטרניים או זבי-רישיון.

כיום, היבואנים ויחצ"ניהם פטורים ממנהג מעיק זה. הם יכולים להסתפק בשמירה על קשר עם קומץ נבחר של כתבי חצר. הללו, בתמורה ליחס אדיב מצד היבואן ולפעמים גם טובות הנאה אישיות או ציפייה לקראתן – יודעים שעליהם להשביע את רצון פטרוניהם ולכתוב באופן חיובי על הדגם החדש תכף עם הופעתו; לפעמים עוד לפני שראו אותו.

ריח חשוד של נֵס

בעקבות ה'טיפ טיפה' של השבוע שעבר, קיבל מדור זה מכתב קצר. מנחם (שם בדוי) כתב: "הי אדוארד. ב'דה מרקר' התפרסם מבחן קבוצתי של סטיישנים. לדעתי החובבנית אך החשדנית, המבחן הזה הוא דוגמה לְמַה שכתבת ב'טיפ טיפה' (גיליון 894)".

הנה תזכורת ל'טיפ טיפה' של השבוע שעבר:

"אפשר אולי להבין ללבו של יבואן מרצדס הסרבן, המוכן למסור את מכוניתו רק להופעת סולו ולא למבחן השוואתי. אני משער שיבואן מרצדס יודע היטב שבמבחנים השוואתיים הנערכים בארצנו מתרחשים נסים ונפלאות. שהרי לפי המסורת המקומית, לא המכונית הטובה יותר היא בהכרח אשר גוברת על המכונית או המכוניות שמולן היא מעומתת. כי אצלנו, 'מבחן השוואתי' הוא אירוע המשרת את כבוד הסחורה של היבואנים המועדפים על ידי כתבי החצר.

"יבואנים אלה טיפחו חצר של כתבים, החייבים להגיש תמורה על ההזמנות היוקרתיות לחו"ל ועל היחס האישי החם מצד אדוניהם. ה'עיתונות' הכפופה ליבואנים אלה למדה לנקוט ז'רגון מקצועי במבחני הדרכים שהיא מפרסמת – ז'רגון צונן וסמכותי אשר מסתיר את הסיבות האמיתיות שמאחורי מסקנות המבחן. זה המצב".

האם דה מרקר מצדיק את מה שכתבתי ב'טיפ טיפה'?

בעקבות מכתבו של מנחם פשפשתי בתוך ערמת עיתונים המחכים לשימושים ביתיים (כמו לתפקד כמשטח-ספיגה תחת צלחות האוכל של הכלבים) – עד שמצאתי את מבחן הסטיישנים של דה מרקר שמנחם סיפר עליו, שהתפרסם ביום שני 22.9.14.

ובכן, מנחם טעה. כי לשמחתי וגם לצערי, מבחן השוואתי זה שערך דה מרקר לא מצדיק את טענתי שלפיה המבחנים ההשוואתיים המבוצעים בארץ הם הליך המיועד בעיקר לשמח יבואנים מסוימים. פשוט, מבחן הסטיישנים שפרסם דה מרקר שטחי כל כך – עד כי גם שני היבואנים שזכו בו יתקשו לשמוח בתוצאותיו ולהתגאות בהן.

כתבה רחבה ושאפתנית זו סוקרת חמש מכוניות סטיישן – טויוטה אוֹריס היברידית TS, יונדאי CW i30, סקודה אוקטביה ספייס, קיה סיד SW ורנו מגאן אסטייט. המבחן כתוב אמנם בשרביט של סמכותיות, אך אינו מהווה הרבה יותר מאשר רצף של פטפוטים. השימוש בביטויים מקצועיים כמו 'זווית גלגול' רק מדגיש את החובבנות במקום להסתיר אותה.

סבורני, מנחם, שקהל המחפשים של סטיישן משפחתית לא יוכל להסתייע ב'מבחן' הנ"ל בבואו לסנן דגמים.

מהיכן צצו הכתבים?

הבוחנים של חמש הסטיישנים כתבו עליהן בשחצנות חסרת כיסוי, שאיננה מתבססת על ידע בסיסי בתחום המוטורי. לא ברור מה החתום על המבחן (דניאל שמיל) יודע על נהיגה ועל אחזקת רכב, ומיהם ארבעת עוזריו שבחנו איתו את הסטיישנים – עוזי גרסטמן, עופר וקנין, דרור רייך ויואל שוורץ. מהו ניסיונם האישי בענף זולת בעלות על רישיון נהיגה, ואילו מכוניות פרטיות הם מחזיקים בבית, ולוּ טוסטוס.

בכל מקרה, לגביי, המבחן הקבוצתי של דה מרקר הוא סוג של אחיזת עיניים – ולוּ רק בשל העובדה שמחברו בחר בחמישיית סטיישנים מקרית, ועוד כינה אותן "הכי מעניינות בשוק הסטיישנים הנמכרות בארץ" – תוך התעלמות מסטיישנים אחרות הראויות לתואר זה.

בין השאר, התעלם המבחן מהסטיישן של פורד פוקוס, מהסטיישן של הונדה סיוויק (Tourer) ומהסטיישן של פולקסוואגן גולף (הקרויה 'ספורטסוָאן') – שהניחוש שלי אומר שהיא הייתה פוזלת לניצחון קל במבחן דנן.

תעודת לידה גרמנית, לצערנו: בעקבות פגישה מקרית עם פולקסוואגן גולף ספורטסוָאן באזור האגמים של פולין ועל כבישים מהמורתיים – לא נותר באנוכי ספק כי במבחן של סטיישנים בגודל בינוני, המקום הראשון היה נתפס על ידי דגם זה, המצויד במנוע דיזל 2.0.

למעשה, ספורטסוָאן היא הגרסה המגודלת ביותר באורכה ובגובהה בין כל הגולפים, והיא נהנית מתפקוד של דיפרנציאל ננעל אלקטרונית XDS+, רעיון שהושאל מגולף GTI. פרט זה, די בו כדי שספורטסוָאן תשאיר מאחוריה את כל הסטיישנים בגודלה. אגב, בגלל כל הפטנטים שהיא רוויה בהם, מכונית זו בולטת גם במחירה הגבוה – המושך אליה בורגנים שנמלטים ממתחרותיה הזולות.

בנוסף על שני מנועי דיזל, בנפח 1.6 ו-2.0 ליטרים , לספורטסוָאן יש מופעים נוספים, המצוידים בארבעה מנועי TSI, מ-1.2 ליטרים ועד 1.4 ליטרים (150 כ"ס), אשר משתפים פעולה עם גיר ידני או עם DSG.

לגביו של הקשיש המורשה, ספורטסוָאן המצוידת במנוע של גולף GTI (גרסה שלא קיימת עדיין) הייתה יכולה להתחרות בכבוד מול סטיישנים מהמדף העליון – כמו מרצדס קלאס C סטיישן, אאודי A4 סטיישן וב-מ-וו 3 סטיישן

כאן זה לא מודיעין

מי שמעיין במבחן של דה מרקר לא ימצא בו התייחסות עניינית למועמדות. הקורא לא ילמד דבר על ההתנהגות של הסטיישנים כשהן עמוסות במשקל מלא, כלומר – איך הן מגיבות לארבעה נוסעים ונהג, כאשר תא המטען סובל מהעומס המרבי המותר (ומהו בכלל עומס זה).

בנוסף, אין במבחן מילה על מרחק העצירה של הסטיישנים מ-100 קמ"ש למצב מנוחה, והוא אינו מציין מהם ההבדלים במרחק העצירה כאשר מערכת הבלמים חמה וקרה.

אין גם מידע בסיסי איזו מבין המועמדות לתואר "הסטיישן המשפחתית המועדפת" מצוידת במושב אחורי רחב דיו כדי להתקין בו שלושה מושבי ילדים, או לחלופין – שני מושבי ילדים ומקום ישיבה למבוגר. מידע שמעניין מאוד את קהל היעד של ז'אנר הסטיישן.

מבחן דה מרקר לא דיווח אפילו על סוג השלדה של המכוניות הנבדקות.

במקום מידע בסיסי, בחרו הבוחנים ללמד את הקוראים כי לוח המחוונים של אחת הסטיישנים המובחרות "אינו נעים למגע", כאילו מישהו קונה סטיישן כדי ללטף את הפלסטיק. מעניינת יותר הארגונומיה של לוח המחוונים, אך לסעיף הנדסת האנוש הבוחנים לא התייחסו כלל.

סטיישן אחרת שהשתתפה במבחן ספגה גינוי משום שהבוחנים חשפו בה נטייה לזווית גלגול, כלומר – היא מפחידה את הנהג בתוך פנייה. אני מתאר לעצמי שאצלי, לוּ הייתי רוצה, כל אחת מהחמישייה של דה מרקר הייתה מרימה בסיבוב רגל אחת או שתיים. האם זוהי עילה לפסילת כל הקבוצה?

הונדה סיוויק Tourer החדשה. בצדק היבואן לא סיפק אותה למבחן ההשוואתי של דה מרקר

תובנה נושנה

במקום לספק לקורא פרטים בסיסיים על הסטיישנים – סיפקו הבוחנים את התובנה שהנהג הישראלי נרתע ממכוניות סטיישן משום שהן מזוהות עם שיפוצניקים ושרברבים.

תובנה זו הייתה שחוקה עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת – ונעלמה כאשר אאודי הפתיעה את העולם, והלבישה בשמלת סטיישן דווקא את המנוע והשלדה הכי ספורטיביים וגזעיים שהיא פיתחה אז.

ניסיתם לשחק עם האוויר?

ובעוד שלתובנה הסוציולוגית הנ"ל אפשר להתייחס בסלחנות, קשה שלא לתמוה על רמתן של התובנות המקצועיות הזרועות במבחן. הבוחנים קבעו למשל שבסטיישן מסוימת "בורח הזנב" (?) – מבלי לבדוק אם תופעה זו, שהפתיעה אותם, מתרחשת גם כאשר מתַגברים את לחץ האוויר בצמיגים האחוריים, כיאה לנסיעה בהרכב של חמישה אנשים. הבוחנים לא שמעו כנראה על נוהל זה, ולכן לא הורידו את הלחץ בנהיגת סולו.

אגב, במבחן שערכתי בזמנו לסטיישן קוריאנית טיפוסית לא הבחנתי בתנועות מפחידות של חלקה האחורי גם כאשר עזבתי את דוושת הדלק בעיצומו של סיבוב. וכאשר הופיעו סימנים כאלה ל'בריחת זנב' – והם הופיעו רק בנסיעה על כביש רטוב, בגשם שוטף וברוח צד חזקה – או-אז ESP טיפלה בהם מיד, והיטב.

לא זיג ולא זג

אך הַכֶּשֶל העיקרי במבחן הסטיישנים הוא שהבוחנים לא העמידו את המכוניות במבחן הסלאלום. איך אפשר לבדוק את התנהגות המכונית – במיוחד אם היא סטיישן – מבלי להעמיד אותה במבחן הסלאלום? רק נסיעה בזיגזג בין פילונים מסוגלת לחשוף את טיבה האמיתי של הפציינטית: את אחיזת הכביש שלה, את תפקוד ההגה, ואת מידת האיום שלה לאבד שליטה בתת היגוי ובהיגוי יתר.

ללא אתגר הסלאלום, שהוא שלב חובה במבחן רכב – כל מסקנות הבוחנים בדבר 'היגוי' ו'אחיזה' הן חסרות משמעות. מילים עשויות נקבים נקבים.

התגוששות חולת תשישות

דה מרקר גילה לנו, למעשה, כי ניתן לארגן מבחן השוואתי ללא סקרנות אמיתית. סקרנות נלהבת כזו הייתה מארגנת מבחן השוואתי בין נבחרת סטיישנים נוצצת ובין רנו לוגאן (דאצ'יה) סטיישן – מכונית פשוטה מאוד, שימושית מאוד וזולה מאוד.

בגאז' עם באבמבחן של דה מרקר התגלה גם שהחבורה הבוחנת את הסטיישנים לא יודעת כלל מהי סטיישן. בתחילת המבחן הם כתבו שמהות הסטיישן היא תא מטען ענק – אך בסוף המבחן הם גילו שחמש הנבחרות אינן סטיישנים למעשה, משום שתא המטען שלהן מאכזב ביחס למשפחתיות נורמליות.

ברחה מעיניהם של הבוחנים העובדה שהאפיון החשוב ביותר של מכונית סטיישן אינו הבגאז' – אלא חלל פנימי מרווח יותר מאשר הצפיפות הקלאוסטרופובית השוררת בסדאן רגילה או בהאצ'בק.

 חוצפה רעננה נוסח 'טורבו 

אנשי דה מרקר הודיעו כי יבואן הונדה סירב לספק להם את הסטיישן שלו לצורך המבחן. בזמנו, במצבים דומים שהתעוררו בירחון 'טורבו' ז"ל, כאשר יבואן ב-מ-וו לא סיפק לנו את סחורתו לצורך מבחן מול סובארו ליאונה משום שיבואן זה היה הבעלים של הירחון המתחרה – פשוט היינו שוכרים את הדגם המבוקש בסוכנות השכרה, באופן פרטי ובכסף מלא.

אף כתב עכשווי לא ינקוט צעד דומה (או כל צעד אחר) העלול להרגיז את אדונו, אשר עשוי להעניש את הכתב השובב בהרחקה מהעטינים הנדיבים.

טיפ טיפה

אירוע ספק דרמטי ספק קומי מלפני כמה עשרות שנים תופס מקום נכבד בהיסטוריה של פגישותיי עם יבואני הרכב הבולטים של שנות השמונים. הנה המקרה:

קיבלתי הזמנה מיבואן בכיר בנוסח "תבוא לדבר". הגעתי, התיישבתי במשרדו – והאיש הודיע לי בנאום חגיגי שהוא החליט לשלם מראש, ובמכה אחת, על שנה שלמה של פרסום במגזין שאני עורך, 'טורבו'. "החלטתי להזמין אצלכם את ששת השערים האחוריים של הירחון, ושש מודעות-פְּנִים צבעוניות על עמודי שמאל", הכריז האיש בהינף נדיבות.

ודאי שהופתעתי מהחלטתו הסנסציונית של היבואן – שהיוותה למעשה מעין מלגה בעבור הירחון והבעת תמיכה בדרכו. חלפה דקה, ואחרי דומייה קצרה שאלתי בזהירות מסוימת את המארח מהיכן הנדיבות יוצאת הדופן שלו כלפי הירחון. "האם אתה מצפה", גמגמתי, "שתמורת מָבּוּל הפרסום, ועוד משולם מראש – אנו נתייחס לסחורתך באדיבות, לעומת הסחורה של המתחרים, ואף בכפפות משי?", החלטתי לומר את הסכנה בפשטות. אלא שהאיש רק חייך.

"אני רוצה שתדע", אמר היבואן, "את הסיבה האמיתית שבגללה החלטתי לגמור אחת ולתמיד את המשא ומתן המביך על המקום של 'טורבו' בתקציב הפרסום שלנו. פשוט, אני מקווה שבעקבות ההחלטה שלי להזמין אצלכם דפי פרסום מראש ובמכה אחת – ייגמרו הביקורים שעושה בעל הבית שלך במשרדי, המגיע לכאן כדי לזכות בהזמנות לדפי פרסום בירחונכם. המו"ל שלך התרגל להגיע אלינו בצהריים המאוחרים כשהוא אפוף כולו ריח עישון מחתרתי כבד, לבוש מכנסיים קצרים, חולצה קצרה וסנדלים. החיזיון הזה מפחיד את המזכירות שלי", חייך היבואן במבוכה.

תזכורת: היו אלה השנים שאחרי תקופת הפַּשטות הצברית, שנמשכה מאז הקמת המדינה. יבואני הרכב פתחו בצעדים לקראת הפיכתם לטייקונים. הם לבשו כבר חליפות ועניבות, ביקרו בעולם הרכב הנוצץ, ובחזרתם ארצה הקפידו לשמור על סטייל אירופי. ואז נחת עליהם המו"ל הבלונדיני של 'טורבו', בלבוש חוף מרושל ובקמטי שינה. פדיחה.

בכל אופן, גם אני חייכתי כמו המארח הנחמד שלי. לחצנו ידיים בהבנה ונפרדנו. הדאגה שירחוני עומד לאבד את החופשיות בהחלטותיו המקצועיות עזבה לאלתר את לבי.

שואלים את אדוארד

בשבוע הבא יקדיש המדור מקום נרחב לשאלות קוראים שהתקבלו בתקופת החגים ב'המפתחות בפנים' (מהדורת הנייר ב'מקור ראשון') ובבלוג זה.