דילוג לתוכן

נפש יד שנייה

אוקטובר 7, 2014

בלבו של הקשיש המורשה נשארה נוסטלגיה למכוניות ששרו בגרון רווי אוקטנים, ולדיווחים אישיים מתערוכות רכב – שהיו גם חוויות אינטלקטואליות

תיאורים של מכוניות חדשות שפורסמו מעל דפי העיתונות בשבוע שעבר, לצד כתבות המחממות את האווירה לקראת תערוכת פאריס הנוכחית כדי להצדיק את חשיבותה – הזכירו לי עד כמה השתנה אופי הדיווחים על סלוני הרכב הבינלאומיים, שהם עדיין, גם בעידן באינטרנט, זירת הופעתם הראשונה של דגמים מסקרנים.

אמנם הכותבים העכשוויים מתארים מה הוצג בתערוכות ומה נעדר מהן – אך הם עושים זאת מבלי לבקר פיזית באירועים הגרנדיוזיים. זה כבר שנים שכתבי הרכב העבריים אינם מנצלים את ימי הטרום-פתיחה של תערוכות מפוארות אלה, ימים המוקדשים לעיתונות בלבד. כאילו הכותבים למדו, באיזו תושייה, להיות מומחי רכב יודעי-כל גם מבלי לנכוח באופן אישי בתערוכות פרנקפורט, ז'נבה ופאריס.

קל וחומר שעכברי מקלדת אלה אינם מסקרים את התערוכות הרחוקות יותר, המתקיימות במוסקבה, בארה"ב ובטוקיו.

סינדרום החמישה כוכבים

להיעדרותם של אנשי המדיה שלנו מתערוכות הרכב יש סיבה פסיכולוגית, וגם, אין מנוס – סיבה כספית.

פסיכולוגית, כתבי הרכב התרגלו שהיבואנים דואגים לכל החבילה סביב טיסותיהם לחו"ל. הכתב העברי התרגל שלקראת הופעתו של דגם חדש, היבואן מזמין לו כרטיס במחלקת עסקים כדי להובילו בנעימים אל ההשקה המתקיימת בחו"ל, ושעוזריו של היבואן לוקחים על עצמם את כל היתר: חדרי מלון לכתבים האורחים, ארוחות, וליווי בידי יחצ"ני הפירמה.

הכתב, שהתרגל לנסיעות ברמה מסוימת – טיסה בתנאים משופרים והתאכסנות במלונות חמישה כוכבים – לא ימהר לטוס לתערוכה על חשבונו. שהרי כידוע, יבואנים אינם שולחים כתבי חצר לתערוכות רכב.

למעשה, היבואנים מסתפקים במייל לקוני שנשלח אל הכתב זמן קצר לפני תערוכה תורנית: "כתב יקר, האם אתה מתכוון לבקר בתערוכה זו? אם כן, אנו ממליצים על דוכן הפירמה. נשמח אם תיצור קשר עם נציגינו שם". עם מייל כזה, הכתב לא יכול לקנות אפילו את הזית במרטיני בבר בז'נבה.

Schulz Isdera 033 2

פתחה דלתות כמו כנפיים: לפני כשלושים שנה נחשפה בתערוכת פרנקפורט מכונית יוצאת דופן המצוידת במנוע מרצדס: Isdera ספיידר i033, שתכנן ועיצב את שמלתה אברהרד שולץ.

איזדרה זו סקרנה רבים ומשכה את כל האורות במשך כמה תערוכות – אך הפכה מיתוס נעלם. מזכירה אותה רק ויקיפדיה, מבלי לציין את העובדה שאיזדרה, בנוסף לכך שחוללה מהפכה באסתטיקה, הייתה חלוצת הז'אנר של ספיידרים ספורטיביות נטולות גג ושמשות – מכוניות פתוחות במלוא מובן ההגדרה, המבקשות לנהוג בהן בקסדות אופנועים.

אלא שהופעתן של KTM מדגם X-BOW ודומותיה, המתוכננות למסלולי מרוצים בעיקר – איננה ההשפעה היחידה של איזדרה. מעצבים רבים פזלו לעבר קוויה המקוריים של איזדרה ספיידר ושל אחותה, איזדרה אימפרטור – ואת ההשראה שהיא סיפקה להם קל לזהות ברבים מבין דגמי הספורט העכשוויים, קל וחומר במרצדס, שאברהרד שולץ קשור בה עדיין

כיתות הרגליים הצמיח נפש

וכך, בסופו של תהליך גוויעה ממושך, נעלמו הרפורטאז'ים של פעם, אשר נשאו ניחוחות של התפעלות אמת לצד אכזבת אמת – שתי אמהות נפשיות שהולידו לעתים הומור. רפורטאז'ים אלה נכתבו בתקופה שבה אנו, כתבים מהארץ, היינו נפגשים בתערוכות, מכתתים רגליים בין ים דגמים, מצלמים בעצמנו את מה שמסקרן אותנו במיוחד – ובחזרתנו מהתערוכה הביתה סוחבים עשרות קילוגרמים של פרוספקטים, תצלומים וחומרי הסבר.

לו היינו מגיעים לתערוכה בעידן הכָּעֵת, היינו עובדים בתנאים מודרניים וחוזרים לתל-אביב עם הֶחְסֵן נייד בכיסינו.

שומרים נגיעה

אני מתעצבן למקרא הסקירות החדשות. בולט בהן חוסר חן אישי, שאפשר היה למצוא בשפע ברפורטאז'ים הוותיקים. לא תמצאו כבר תיאורים של התאהבות ממבט ראשון בדגם כזה או אחר.

נגמרו ההתיישבויות במושב הנהג ובדיקת תנאי הישיבה מאחור; לא עוד הצצות לתא המטען ותחת מכסה המנוע; חסל סדר הישכבות על הרצפה כדי לגלות התקדמות במתלים (או סימני חיסכון, רחמנא); נגמר הסיפור של בחינת סוג הצמיגים. הכתב העברי לא מנצל את חגיגת המגע הזו, שמארגני התערוכות מאפשרים לעיתונאים בלבד.

ויתרו על זכות ההמלכה

בעבר, שנטמן בין קפלי הבַּי-בַּי, הייתה לכל כתב זכות לקבוע מיהם הסטארים של התערוכה. הכתב, לאחר ששוטט במתחם עצום-ממדים המארח אינספור דגמים – הוא אשר אבחן מהו הכיוון הנוכחי בבניית רכב, והוא אשר פסק מהם החידושים המובילים בענף ומהם החידושים המיותרים.

אך סרבני תערוכות מוותרים מראש על עוד הנאה מקצועית, חשובה לא פחות: הם מוותרים על האפשרות לספר בהרחבה איזה דגם קסם להם במיוחד, ומדוע הוא כבש את עינם. אני, למשל, גיליתי בתערוכת פרנקפורט, לקראת סוף שנות השמונים, את הונדה CRX מזן VTEC, והחלטתי מיד בחוצפה שאחת כזו תהיה שלי, שהיא תהיה כחולה, שיהיו בה ריפודי עור כהים כמו בתערוכה, ושהיא תהיה בוודאי נטולת מזגן, הגונב את כוחות המנוע, כפי שהזהיר אותי הכתב היהודי של 'קאר מגזין'.

חתונה אחרי דייט של דקות

מובן שלא שכחתי את מה שהתלקח בפגישתי הראשונה עם CRX ואת הבחירה האינסטינקטיבית שלי בה – תוצאה של ישיבה בת כמה דקות במושב שכמו נבנה בשבילי – ובשנת 1992 הצלחתי לקנות CRX כזו בדיוק, שהייתה בדיעבד אחת ה-CRX-יות האחרונות שיצאו מפסי הייצור ביפן.

בחרתי בהונדה זו לפי דפיקות לב בלבד, מבלי לדעת כי במהלך עשרים השנים הבאות היא תזכה למעמד של מכונית פולחן, לא רק אצלי בבית אלא בעולם הכללי.

היכרוּת סוף

היום אפשר רק להצטער שהמפגש שלנו, הכתבים הישראלים, עם התערוכות – נגמר, ואיתו נגמרו גם המפגשים עם כלי רכב מסקרנים ועם האנשים הכי מעניינים בענף הרכב העולמי.

הרי רק בזכות התערוכות הכרתי את פטר מורגן, היצרן הבריטי הנודע, את אֶבֶּרְהַרְד שולץ בונה האִיזְדֶרָה ספיידר האדירה והנשכחת, ואת פרנק וויליאמס הגדול ועוד אחרים, כולל עשרות עיתונאים וצלמים מכל העולם.

היינו ציידים, לא לַקְטָנִים

כפי שלומדים ליהנות ממכונית יד שנייה – כך למדו קוראי העיתונים וצופי הטלוויזיה להסתפק בסקירות יד שנייה על תערוכות הרכב. סקירות אלה מתורגמות לעברית מעיתונות זרה או קנויות מסוכנויות הידיעות. לחלופין, הכתב מלקט רסיסי מידע על התערוכה מתוך פרוספקטים אלקטרוניים רשמיים המסופקים לעיתונאים בידי מארגני התערוכות, או מתוך הפרסומים של היצרנים עצמם, המתארים מה הם בנו. CTRL C ואז CTRL V – ויש כתבה!

תמה ההרפתקה אשר חווה הכתב העברי ביריד שוקק על גדותיו מרוב מכוניות וכישרונות אנושיים. אין עוד אצלנו מפגשי נפש עם מנועים ושלדות, בנוסח סקירות תערוכות המופיעות עדיין במגזינים לועזיים מובילים כמו 'קאר מגזין', 'טופ גיר', 'אוטו בילד'. ואם לשם השינוי לא אצטנע – אין עוד דיווחי תערוכות כמו ב'טורבו' ז"ל.

KTM X-BOW One

KTM  X-BOW. למדה לא מעט מאיזדרה

טיפ טיפה: השקר של האָל-תֶּקֶר

לפני כמה שנים, כאשר צמיגי אל-תקר בשם run-flat החלו לכבוש את עולם הרכב, המומחים היו תמימי דעה: צמיגים אלה עומדים לשנות את המצב הקיים, הבעייתי – שבמסגרתו יצרני מכוניות מספקים ללקוחותיהם ערכת עזרה ראשונה לגומי שהתפנצ'ר.

לפני עידן העֶרכה קוני רכב היו מקבלים גלגל רזרבי, קל וחסכוני בממדיו, שלא תפס יותר מדי מקום בתא המטען. אחד כזה חיכה לי בתא המטען של הבווארית שלי. פרסמתי מודעה: "מחפש גלגל רזרבי חלופי לב-מ-וו Z3M קופה". רציתי להימנע משימוש בערכה המקורית של ב-מ-וו, הכוללת משאבה מתוחכמת (קומפרסור) שדוחסת אוויר לגלגל שחטף תקר, וחומר דביק שדוחסים דרך הוונטיל. ידעתי כי פטנט זה התגלה כשימושי רק במקרים שהפנצ'ר פוגע בסוליית הצמיג, והאוויר לא בורח בגלל חתך בדופן הצמיג.

בעקבות פרסום המודעה קיבלתי הצעות לקנות ארבעה צמיגי run-flat. לא הסכמתי לפתרון זה משום שצמיגים אלה דורשים שימוש בחישוקים מיוחדים, ולא כל צמיגאי יודע להרכיב את הצמיג ולהסיר אותו מהחישוקים המסוימים הללו. אך מה שפוסל את צמיגי ה-run-flat, בעיניי לפחות, הוא משקלם הגבוה, הגורם לירידה בביצועי המכונית. בנוסף, צמיגים אלה מחוללים שינוי ניכר לרעה באחיזת הכביש – תוצאה של הדופנות ה'משוריינות', הפוגעות בהיגוי ובהנאת הניהוג.

כל המגרעות הללו של צמיגי ה-run-flat גורמות לכך שהנסיעה עליהם אינה חלקה כפי שהתרגלנו. המכונית קשה יותר לנהיגה, במיוחד בנסיעות עירוניות.

בסופו של עניין, נהנים מהשימוש בצמיגי run-flat רק תושבים שבסמוך לבתיהם נבנו מהמורות האטה: מכוניות המצוידות בצמיגי אל-תקר עומדות-כמעט במקום כשהן רוכבות על מהמורות אלה.

כנראה, אני שייך למעטים הפוסלים את פטנט ה-run-flat, אשר מגדיל את נפח תא המטען בליטרים רבים שאינם צריכים להתבזבז על גלגל ספייר 'רגיל'. קוֹלי הוא, כנראה, אכן קול בודד. הרי חברות רבות החלו לאחרונה להשתמש ב-run-flat-ים המפלצתיים, כולל ב-מ-וו בסדרות החדשות שלה. דווקא מיצרן זה, בעל הנטייה לספורטיביוּת, לא ציפיתי לצעד בעייתי כזה. כתוצאה, ב-מ-וו Z4 M הצעירונת, היושבת על run-flat-ים – מזנקת גרוע יותר מהבווארית שלי אף שהיא, כלומר Z4, מצוידת במגדש טורבו.

להפתעתי, צמיגי run-flat החלו לחגוג גם בדגמים החדשים של מיני, כולל קופר S, שאחיזתה בכביש ותענוגות הניהוג היו עד עתה כרטיס הביקור שלה.

שואלים את אדוארד

יגאל בוכוייץ, הרצליה: קניתי סובארו אאוטבק 2.5 חדשה מהיבואן, מודל 2014. רציתי להתפנק ברכב נוח שיתאים לנסיעות עבודה ארוכות, ושגם תהיינה לו יכולות לא רעות בשטח, ולכן השקעתי 200 אלף שקלים.

כאוהב סובארו, חשבתי שאיהנה מהרכב המפואר. בעבר נסעתי שבע שנים על פורסטר, רבע מיליון ק"מ, וכן קרעתי אותה בטיולים בשטח, והיא הייתה נהדרת ונוחה. היא עברה לבני. גם אשתי ובתי נוהגות בסובארו – אימפרזה חדשה ו-3B בת שש. כולם נהנים מהרכב שלהם חוץ ממני.

לפני זה היו לי גם שתי לגאסי שקניתי משומשות ונהניתי מכל רגע של נסיעה בהן. עם הרכב החדש נסעתי כבר 14 אלף ק"מ, ויש בו בעיה שממש מרגיזה ופוגעת בהנאת הנסיעה. הרכב הוא כנראה בעל קפיצים או מתלים קשים ביותר, עד כי כל קמט או פגם קטן בכביש, ויש הרבה, עובר ישר לנהג, ואני חש טלטול חריף. זה מטריד אותי מאוד. אני מוצא את עצמי חושב בזמן כל נסיעה כמעט שהרכב החדש קופצני מאוד ולא נוח. כל חברי מכירים כבר את התשובה לשאלה איך הוא: "הרכב בסדר אבל זו משאית קטנה, לא רכב פרטי".

שאלתי בחברה מה ניתן לעשות, והתשובה שקיבלתי: תתרגל לזה. הסבירו לי כי המתלים/קפיצים במכונית זו הם דגם חדש, ושונים מהמודל של 2013, שעליו כנראה נתנו לי לעשות את נסיעת המבחן. פניתי למנהל הטכני של היבואן וביקשתי עזרתו, ותשובתו – אין מה לעשות. ביקשתי שיעביר שאלה ליצרן. לאחר חודשיים, המנהל הטכני ענה שהיצרן לא עונה על שאלות כאלו. שאלתי את המנהל אם אפשר לקנות אצלם קפיצים רכים חדשים, או אפילו משומשים/ישנים, ושוב תשובה שלילית. אמפתיה קיבלתי, אך לא פתרון.

ידידים הפנו אותי אל יבואני שיפורים לכלי רכב, אך הם ענו שמכיוון שהרכב חדש עוד לא יצאו קיטים לשיפור של מודל זה. הציעו לי להוריד לחץ בצמיגים. הורדתי שלושה Psi, ואכן הקפיצות רוככו במעט, אבל זה פתרון לא טוב.

פנייתי אליך היא מוצא אחרון. האם מוכרת לך דרך סבירה ובטוחה לפתור את הבעיה? אם גם לך אין פתרון, אבקש את המלצתך איזה רכב חדש יהיה תחליף נוח לנהיגות ארוכות (30-40 אלף בשנה) ובעל יכולות שטח סבירות. אני לא מחפש ממש ג'יפ בעל עבירוּת גבוהה. התקציב הוא כ-200 אלף שקלים, ואיאלץ כנראה להתגבר על ההרגשה המטופשת של להיות מי שרכש רכב חדש ומוכר אותו בהפסד.

תשובה: חשבתי תחילה שסובארו שלך מצוידת בצמיגי האל-תקר run-flat, שגורמים לחוויית נהיגה מהסוג המפוקפק שאתה מתאר. אך בהמשך התגלה שמכוניתך אינך מצוידת בצמיגי אל-תקר אלא בצמיגי יוקוהאמה G (גיאולאנדר). ביקור בגוגל העלה כי צמיגים אלה מיוצרים בטכנולוגיה דומה לזו של צמיגי run-flat – רק ללא היומרה ל'אל-תקר'. הדופנות המחוזקות של צמיגי יוקוהאמה G וסולייתם הקשיחה יוצרות אפקט דומה לזה שמחוללים צמיגי אל-תקר.

אם אין בכוונתך לנסוע בתנאי שטח תובעניים במיוחד, אני מציע לך להחליף צמיגים אלה בצמיגי נסיעה רגילים מבית טוב. אם התנודות בנסיעה לא ישככו, אז בשלב הבא כדאי להחליף את המוט המייצב באחד גמיש יותר. ואם כבר הגעת עד הלום, מוטב אולי להחליף גם את בולמי הזעזועים בבולמי קוני, הניתנים לכיוון דרגת קשיחותם. במקרה שלך, יש לכוונם לדרגת המינימום.

אגב, אני מעריך מאוד את סובארו אאוטבק, שלדעתי אינה נופלת בהרבה מדגמי הכבישטח של ב-מ-וו ואאודי, אשר מחירם גבוה בהרבה.

שושנה: אנו זוג בשנות השישים, מחפשים רכב חדש שיהיה קטן, אמין, חסכוני, בעל הילוכים ידניים. הרכב מיועד בעיקר לנסיעות קצרות, רובן עירוניות.

עוד הערה חשובה: בעלי גבוה, כך שצריך להיות מספיק מרווח במושב הנהג. מצד שני, אני נהגתי כל חיי במכוניות קטנות ואיני יכולה להתרגל בגילי למכונית גדולה. כרגע יש לנו פונטו אבו, שמתאימה לשנינו.

אנו מבקשים המלצות ממך.

תשובה: שמעו סיפור. בזמנו, חטפתי כנראה איזו אי שפיות זמנית ורציתי לקנות לי אופנוע קוואסאקי נינג'ה. רכבתי עליו, נהניתי, אך בעל הבית היפני לא הסכים למכור לי אותו. "בגילנו", אמר, "העצמות כבר לא מתאחות בקלות". מאז המקרה, אינני ממליץ על מכוניות קטנות לאנשים שמתארים את עצמם כמבוגרים. מטעמי בטיחות, כמובן.

במקרה שלכם, אין מנוס אלא לבקר בכמה אולמות תצוגה, כמו למשל של טויוטה (יאריס), של סוזוקי (סוויפט ו-SX4), של קיה (ריו החדשה) ושל סקודה (פאביה). המטרה: חיפוש מכונית שארכיטקטורת הפנים שלה מתאימה לשניכם, וקנייה לאחר נהיגת התרשמות.

זאב: בדעתי לרכוש את אוקטביה 1.8 TSI מאחר ששמעתי עליה הרבה מאוד תשבחות. מטרידה אותי רק בעיה אחת, שכמה נהגים חזרו עליה, והיא שהמנוע אוכל, ולא רק בקילומטרים הראשונים, הרבה שמן – עד כמעט ליטר שמן מדי אלף ק"מ. המטריד יותר הוא שאמרו לנהגים האלה בצ'מפיון שזה במסגרת המותר לפי התקן.

האם זה באמת לפי התקן? האם הבעיה ידועה לך? האם זה רגיל במנועי 1.8 TSI, או שאלו הם רק מקרים בודדים?

תשובה: יבואנים רבים, וביניהם כנראה גם צ'מפיון, אינם מזהירים את לקוחותיהם שאחרי קניית מכונית חדשה יש לבצע בה הרצה מסוימת. כלומר: במהלך 2,000 הקילומטרים הראשונים יש לנסוע במכונית בסגנון מרוסן. אם לא נקפיד על נסיעה מתונה, ונדרוש מהמכונית החדשה ביצועים כאשר שמן המנוע קר עדיין; ואם ניסע בסל"ד גבוה שלא לצורך – אז כל מנוע חדש, לא רק של צ'מפיון, יפתיע אותנו באכילת שמן הגונה.

ייתכן שמנוע ה-1.8 TSI של פולקסוואגן רגיש במיוחד לסגנון נהיגה שאינו מתחשב בקילומטרים הראשונים. זה רק ניחוש, כי לא שמעתי שבעיית הזלילה טיפוסית למנוע זה.

אגב, אכלן שמן מורשה הוא מנוע ממשפחת TSI EA 888, 300 כ"ס, המותקן בפולקסוואגן גולף R החדשה. היצרן הגרמני נתן למנוע זה זכות לאכול 1 ליטר שמן מדי 2,000 קילומטרים, וציין זאת בספר הרכב. במילים אחרות, אחרי שנוסעים 16 אלף קילומטרים יש להוסיף כבר שמונה ליטרים שמן – כך שאין טעם לבצע החלפת שמנים! די להחליף מסנן שמן…

5 תגובות
  1. גיל חלמיש permalink

    לשושנה, שמחפשת מכונית קטנה לזוג מבוגר וגבוה, הייתי ממליץ על שברולט ספארק. קטנה במימדים, אך במפתיע יושבת גבוה על הכביש וחווית הישיבה של הנהג בה היא כמו במיני מסחרית גדולה בהרבה. אשתי זכתה לפני כשנה לעבור מפיאט פונטו לשברולט ספארק, היא מרוצה מהמימדים הקטנים והנוחים לה, ומיציבת הנהג הגבוהה בהרבה מהמקובל במכוניות מהטיפוס הזה.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    מפגש נדיר של איזדרות תחת פיסת שמי נורבוגרינג , קשה לתפוס שעיצוב הספיידר נחשף לראשונה בשנת 1982 :

    האיזדרה MPEROTOR 108 i מ-1984 היתה תולדת השת"פ עם מרצדס בפרוייקט ה- CW 311 :

    המרצדס CW 311 המקורית משנת 1978: התיסרוקות והלבוש מסגירים כי המדובר בצילום אותנטי מהימים ההם …

    המרצדס C111 משנת 1969 שימשה כמעבדת פיתוח חדשנית לאותם הימים הכללה ניסויים בעיצוב אווירודינאמי , מנועי וואנקל , מדגשי טורבו ואיג'קטורים , העיצוב והתפיסה המתארית בוודאי שימשו השראה למרצדס CW 311 ומשם המכנה המשותף עם איזדרה ברור .

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    מרצדס C111

    ועד שיצא לנו לבקר בתערוכות המפוארות בחו"ל … -מפגש מכוניות קלאסיות של מועדון החמש יתקיים בתאריך 17.10.14 בפארק הלאומי ברמת גן בין השעות 13:30 – 9:30 , הכניסה חופשית , מומלץ , חג שמח !

  4. Run flat = Run unpleasant & Less safe
    היכולת של צמיג לתפקד גם לאחר פנצ'ר, מושגת בזכות דפנות חזקות וקשיחות וגם מחיר של תוספת משמעותית למשקלו של הצמיג וכתוצאה יש ירידה באחיזת כביש, בנוחות נסיעה ויכולת הבלימה – מדוע ?
    ההשפעה הרעה של הקשחת דפנות הצמיג הוסברה ע"י אדוארד. אנסה להסביר את התרומה של תוספת המשקל.
    הגלגל מתווך, באמצעות המתלה, בין הכביש ובין גוף המכונית. ככל שהמסה המוקפצת Sprung mass
    נמוכה יותר יהיו התנודות המועברות מהכביש לרכב קטנות יותר.
    כך למשל, ברכב עמוס, הנסיעה, יותר רכה ויותר חלקה (כל עוד גובה המהמורות קטן מאורך מהלך המתלה). אומנם מהלך הקפיצים והבולמים מתקצר, אבל משתפר היחס בין מסת הרכב למסת הגלגלים והמתלים.
    הכח, האנכי למישור הכביש, שהגלגל מעביר לרכב שווה, בממוצע, למשקל הרכב מחולק במספר הגלגלים. הכח מועבר באמצעות הקפיצים ובולמי הזעזועים. כאשר הגלגל עולה על מהמורה יש לגלגל, בנוסף למהירות קדימה, גם מהירות כלפי מעלה. התנועה כלפי מעלה תעצר, אחרת, או שהגלגל יתנתק מהמתלה או שהרכב יתהפך. הקפיץ ובולם הזעזועים דוחפים את הגלגל כלפי מטה ובאותו כח עצמו דוחפים את מרכב הרכב כלפי מעלה. בשלב בו הגלגל מטפס על המהמורה הכח על מרכב הרכב הולך וגדל, כאשר הגלגל מגיע לשיא המהמורה, הכח לא מתאפס כי לגלגל יש עדיין תנופה, אינרציה, כלפי מעלה, ובגללה קורים שני דברים, האחד הכח על המרכב ממשיך, והשני, הכח על משטח הכביש יורד, וזה האחרון משמעו פחות אחיזה בכביש. ככל שמסת הגלגל, והמתלה הצמוד אליו, קטנה יותר, כוחות אלו קטנים יותר, וימשכו זמן קצר יותר.
    ההסבר לגבי בליטה בכביש נכון גם לשקערורית.
    בגלל שפני השטח של הכביש אינם חלקים, אלא עולים ויורדים, הגלגל מפעיל על הכביש, כוחות לא אחידים. אך עדיין נשמר הכלל לפיו הכח הממוצע שווה למשקל הרכב מחולק במספר הגלגלים, ומכאן נובע שאחרי כל עליה בכח יש ירידה בכח. כל ירידה בכח, עלולה לגרום להחלקה בעת פניה או בלימה. ככל שהיחס בין מסת הרכב למסת הגלגל גדול יותר, השינויים בכח קטנים יותר.
    אם למכונית היו 6 גלגלים במקום 4 הנסיעה היתה רכה יותר. עכשיו גם אפשר להבין סיבה נוספת לנחיתותו של רכב דו-גלגלי לעומת 4 גלגלי במסלולי סלאלום.
    הסבר זה מבהיר מדוע משאיות 'אוהבות', כאשר אין עליהן מטען, להרים סרן אחד מתוך 3 או 4. הגלגלים והמתלים מתוכננים למצב של עומס מלא, ובהתאם גם משקלם. הסרן שהורם מצטרף למסת הרכב, ומגדיל את היחס בין מסת המשאית למסת הגלגלים ולכן משתפרת אחיזת הכביש ונוחות הנסיעה.
    התאור עד כאן מתייחס לגלגל כאל יחידה הומוגנית אחת. ליתר דיוק, תהליך העברת התנודות והכוחות מהכביש אל מרכב הרכב הוא בעל שני שלבים, הראשון בין סוליית הצמיג לחישוק, והשני בין גוף הגלגל למרכב, כל מה שנאמר בפסקאות הקודמות נכון גם לגבי היחסים בין הצמיג לחישוק. צמיג כבד מפחית פעמיים את אחיזת הכביש ואת נוחות הנסיעה, פעם אחת בכך שהוא מעביר יותר תנודות אל החישוק ופעם שנייה כי הגלגל כולו כבד יותר.
    במונחים של אנשי אלקטרוניקה, כל אחד מארבעת המתלים משמש כמסנן מסדר שני, יחד עם הצמיג אלו שני מסננים בטור.
    מה בקשר לזינוק, האצה ובלימה –
    כאשר הרכב מאיץ יש צורך להאיץ כל גרם ממשקל הגלגל בדומה לכל גרם אחר ברכב, אבל בנוסף צריך להקנות לגלגלים תנועה סיבובית. ובאופן דומה בבלימה. תרומתו היחסית של הצמיג גדולה יותר מאשר של שאר הגלגל משום שמסתו רחוקה יותר מהציר.
    בין רוכבי אופניים מקובל שכל גרם הנחסך במשקל החישוק או הצמיג שווה לשני גרם הנחסכים ממשקל השלדה או האביזרים.
    לשם הבנה נוכל לדמות לעצמנו ניסוי בו הרכב עומד על ג'ק (מגבהה), הגלגלים באויר. הרכב לא יאיץ ולא יתקדם גם אם נעביר המון הספק לגלגלים, כי הגלגלים לא נוגעים בכביש, למרות זאת יש צורך בכח כדי לסובב אותם וגם כדי לבלום אותם וכח זה יקטן ככל שמסת הגלגל תקטן.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הן בפרוייקט ה- C-111 משנת 1969 והן בפרוייקט ה- CW -311 משנת 1978 שבא ליידי מימוש באיזדרה בדגם ה- i 108 IMPEROTOR משנת 1984 , שמרה מרצדס על מוטיב " כנפי השחף " הייחודי כמחווה לדגמי ה- SL/R המיתולוגיים משנות החמישים . באשר לעד כמה מדהימה הייתה ה- SLR מאותן השנים , ניתן להתרשם משני הסירטונים המצורפים :

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: