גן עדן חלופי

"לדעתי, אתה צריך להתקין מגבים על שמשות הדלתות כדי שאפשר יהיה לראות את הכביש", חייכה ידידה של הקשיש שנסעה איתו בגשם

איך נדע אם צמיגי רכבנו מתאימים לנסיעה בגשם? "מרגישים את זה בישבן ובהגה", קבע בפשטות ראונו אלטונן, מורו ורבו של הקשיש המורשה, אשר למד כי צמיגים טובים לנהיגה בכביש רטוב מזהירים את הנהג שהם מתכוונים להחליק – בעוד שצמיגים בוגדניים מחליקים בהפתעה, מתי שבא להם, או שאינם טורחים מלכתחילה להיאחז באספלט הרטוב.

המכוניות הביתיות של הקשיש המורשה מצוידות בצמיגים שונים: פירלי 0 red של הבווארית Z3M, טויו R1R של אלפא GTV, וגודייר F1 של הונדה האצ'בק האדומה, המצוידת במנוע אינטגרה R ובמתלי קוני. אף סט של צמיגי הקשיש אינו מתאים לגשם – אך גרועים מהם בסעיף זה הם צמיגי החצי סליקס טויו R888 אשר לובשת הונדה CRX. לפני זמן מה סיפרתי על R888 שאם אנו יוצאים מקולנוע או תיאטרון ומגלים שבחוץ ירד גשם – מוטב שנחזור הביתה במונית.

אך בינתיים, דברים השתנו.

כי הקשיש המורשה, אשר גילו המופלג צמצם את הרפתקאותיו, נסיעותיו ופגישותיו – מצא לעצמו גן עדן חלופי בדמות נסיעה בגשם על צמיגים שאינם מתאימים כל עיקר לפעילות זו, ואף סולדים ממנה.

וכך, כאשר גשם מזדעף על גינתו ועל גגו, זקן דפוק זה, במקום להכין כוס תה ולקרוא מכתבים ישנים – מוציא את הונדה CRX המופתעת ממעונה, ובעזרת טויו R888 בודק על האספלט הרטוב אם הוא כשיר עדיין לאחיזת הגה בגשם, או שמא נותר לו רק לציית לעצות ההיסטריות של אתר ynet ולהישאר בבית.

הקורא כחוסה

ynet התייחס לגשם הראשון בסוכות כאל אסון טבע, ופרסם צרור עצות לנהגים איך לשרוד אפוקליפסה כזו.

את עצות אלה ניסח ynet בשפה שלפני כשלושים שנה נקט בה כתב התחבורה של עיתון 'דבר' ז"ל, מר אריה ארד, הוותיק מִבֵּין כתבי התחבורה של אז. ארד דיבר אל קוראיו כאילו היו ילדים אוטיסטים – והנה, האתר הצעיר והמודרני ynet נוקט כיום אותו סגנון כתיבה ארכאי המביע דאגה מתנשאת כלפי האוכלוסייה הנבערת. רק בהבדל אחד: העיתונאי אריה ארד לא היה נופל בשגיאת לשון כפולה כמו זו ש-ynet נפל בה, המחליפה בין זכר ונקבה ובין יחיד ורבים גם יחד. "איזה טעויות אסור לכם לעשות", נכתב ב-ynet, ועוד בכותרת.

איזו צ'אקרה נפתחה

כדאי להזכיר ל- ynet שהמוּדעות המוטורית בכל זאת השתנתה כאן בשנים האחרונות – וזה לא רק משום שבהרצליה-פיתוח ובקיסריה מסתובבות כבר מזמן פרארי, פורשה ומזראטי, ועוד רגע תצטרף אליהן גם אסטון מרטין. גם בשכונה הצנועה שהקשיש המורשה נמצא בה השכנים מחזיקים מכשירי תנועה מהמדף העליון, וכדי לדאוג להם כראוי הם מחליפים ביניהם עצות באמצעות התכתבות באינטרנט.

אגב, המודעות המוטורית התחזקה אצלנו בלי קשר לאירוע הראווה המצועצע הקרוי 'פורמולה בירושלים' – שנועד להסתיר את העובדה שהשלטונות אינם תומכים בקיום ספורט מוטורי אמיתי על אדמת ישראל.

חצי יהלום לחצי עשירים: רגע לפני הופעתם של דגמי אסטון מרטין בארץ, העומדים להדיר שינה מעיניהם של בעלי האמצעים שהצטיידו כבר בסתם פורשה או מזראטי, כדאי להתעכב על אסטון מרטין Cygnet הקטנה. זוהי בעצם טויוטה iQ, שייצורה הופסק בינתיים, וחברת אסטון מרטין לקחה אותה תחת חסותה לטובת לקוחות שאינם יכולים להרשות לעצמם אסטון מרטין אמיתית, או שיש להם כבר אחת כזו והם מעוניינים באסטון מרטין נוספת, קטנה, המתאימה לנסיעות בעיר.

בגלל מחירה, 31 אלף ליש"ט בריטיות (לפני מכס ומסים), ספק אם Cygnet תעלה ארצה יחד עם האסטון מרטין האריסטוקרטיות, השריריות, אשר מחירן הגבוה הוא הגיוני לפחות – ביחס לכוחותיהן וביחס להיותן תכשיטים.

אגב, העור האדום המשובח המצפה את חלל הפנים של Cygnet אינו עושה רושם על הקשיש המורשה, הסובל בכבוד את נוכחותו של אותו עור אדום בבווארית Z3M שלו

ברקס יום הדין או ברקס עדין?

אך אתר ynet בשלו. כאילו מומחיו נותרו תקועים בחיים המוטוריים של פעם, ולא השתחררו מהשאיפה להכניס בינה בקודקודם של הילידים.

בהתאם לגישה זו מלמד ynet את גולשיו כי בעבר, בעת בלימה על כביש רטוב, הנהגים היו "מפמפמים" כדי למנוע מהגלגלים להינעל ולהחליק, "מה שלא תמיד היה עוזר", הוסיף הכתב בזלזול. ב- ynetמסתייגים מהשיטה הוותיקה, ומדגישים שהיום לא צריך כבר לפמפם אלא די לסמוך על מערכת ABS – שמפמפמת בעצמה, בתדירות ובעוצמה נכונות בהרבה מאלה של הנהג. כך שלפי ynet, כאשר בולמים על כביש רטוב יש ללחוץ על דוושת המעצורים בכל הכוח, ו-ABS כבר תדאג לכך שהמכונית תעצור מבלי להחליק.

וזוהי עצה בעייתית. מדוע האתר לא מדגיש כי בגשם מוטב להאט את הרכב בעדינות – ולא להזעיק מיד את הפקחית ABS? הרי כאשר הלחיצה על הבלמים לא נועדה לעצירת חירום (פאניק סטופ) אלא רק לרסן מעט את המהירות, ורוב הלחיצות שלנו על הבלמים הן כאלה – די ללחוץ על דוושת הבלם בעדינות כדי להאט, וכך למנוע מ-ABS להיכנס לפעולה.

תשאלו: למה לנו לצמצם את השימוש ב-ABS? ובכן, נזכיר כי העצירוֹת שמערכת זו כופה על הרכב הן ברוטליות, ומהוות הפרעה בזרימת התנועה. עצירות היסטריות אלה יוצרות סגנון נהיגה גס ואלים – ובכך מחזקות את האווירה העכורה השוררת בכבישי ארצנו.

כל זה לא מפריע לאתר ynet לעודד דווקא את השימוש ב-ABS בכל בלימת גשם.

היא רועדת? היא בריאה!

ויש עוד עצת-מפתח אחת ש-ynet שכח לצייד בה את גולשיו: לבדוק אם ABS מתפקדת כלל! הרי לפני עצירת חירום (גם על כביש שאינו רטוב), הדורשת לחיצה חזקה ורציפה על דוושת הבלם – כדאי מאוד שנהיה בטוחים שמערכת הצלה זו תקינה ועומדת לרשותנו. אחרת, הלחיצה החזקה שזה עתה הפעלנו על דוושת המעצורים עלולה להיות גול עצמי.

מתי עלינו לחשוד בבריאותה של ABS? אם דוושת הברקס לא רועדת בלחיצה הגונה עליה, ואם איננו שומעים רעשים מפחידים מכיוונה של מערכת הבלמים המתקדמת – אז ABS חדלה כנראה לתפקד.

במקרה זה, אין מנוס אלא לבצע פעולת הצלה ולפמפם, לפמפם, לפמפם – ממש כמו לפני כמה עשרות שנה, בעידן ש-ABS טרם נולדה בו. הרי לא תמיד מתריעה לנו דיודה אדומה ש-ABS יצאה מכלל פעולה בגלל תקלה פרוזאית כמו נתק חשמלי או לכלוך שהצטבר על החיישנים.

קטע זה מיועד לזהירים פלוס:

נהגים זהירים במיוחד לא מחכים לגשם כדי לבדוק את תקינותה של ABS, אלא מוודאים מדי שבוע-שבועיים שמערכת הצלה זו אכן מתפקדת. לצורך כך, הם עורכים את הבדיקה השגרתית הבאה:

מוודאים בראי שאין מכונית מאחור, ואז לוחצים בחוזקה על דוושת הבלמים. אם אין רעידות בדוושת הבלם, ואם לא נשמעים רעשים חריגים בעת העצירה – יש לפנות למוסך.

צירים כואבים

מה מסוכן כל כך בבלימה חזקה במכונית שה-ABS שלה אינה תקינה? הנה ההסבר:

במכוניות שנולדו לפני עידן ה-ABS היה מותקן מנגנון המחלק את כוח העצירה בין הצירים האחורי והקדמי – לטובת הקדמי. במכוניות המודרניות לעומת זאת, המצוידות ב-ABS, מנגנון זה לא קיים, כך שבמקרה של תקלה ב-ABS, הציר האחורי מקבל אותו כוח עצירה כמו הציר הקדמי. כתוצאה, עצירה תמימה של הרכב עלולה לגרום איבוד שליטה עליו.

מסיבה זו, מוטב שנוודא כי ABS אכן פועל.

חוכמה חצי אפויה

ועוד עצה בעייתית מעניק Ynet: האתר ממליץ שלפני תקופת הגשמים נחליף צמיגים ישנים בחדשים – משום שתפקודם על כביש רטוב יהיה טוב יותר מזה של צמיגים ששירתו אותנו בקיץ ונשחקו. אך ynet אינו מסביר לגולשיו כיצד יזהו שהצמיגים הוותיקים הגיעו לדרגת שחיקה הפוסלת אותם מלשרת את הנהג בחורף.

עצה חצי-אפויה זו עלולה לגרום לגולשי האתר לזרוק צמיג מקורי טוב, כזה שסולייתו עדיין אינה דקה יותר מ-4 מ"מ – כלומר, הוא מתפקד עדיין כראוי בבוץ ובגשם – לטובת צמיג חדש מתוצרת אסייתית שאינו מתאים לנסיעה בגשם ולבלימות על כביש רטוב.

החלקה זה לא אסון

מהעצות של ynet משתמע כי בתנאי גשם, רק נסיעה איטית ושמירה קפדנית על מרחק יכולות להתמודד עם הסכנה הגורלית והמסתורית בדמות החלקה. למעשה, ynet מפחיד את גולשיו בדומה לשיטה של עמותת 'אור ירוק', המפחידה את אוחזי ההגה באמצעות הסטטיסטיקה.

טעות! החלקה איננה אסון בלתי נמנע האורב לנהגים תמימים. במקום לפחד מההחלקה "המסוכנת והגורלית" כביכול – יש ללמוד לחיות איתה ואף ליהנות ממנה.

אם יש לנהג אפשרות, מומלץ לו ללמוד לתפקד בהחלקה באחד מבתי הספר לנהיגה מתקדמת המצוידים במגרשי החלקה תקניים. אם אין לנהג אפשרות כזו הוא יכול לנסות לתרגל בעצמו, על פיסת אספלט ריקה ורטובה, את העיקרון של 'להסתדר בהחלקה'. לצורך כך, כל חניון ריק או רחבת בית עלמין ענקית יתאימו לאימונים – אשר יהפכו החלקה מקרית להחלקה מבוקרת.

איך נרסן את ההחלקה

העיקרון של שליטה על ההחלקה מתבסס על סיבוב ההגה לכיוון בריחת הזנב דווקא (בניגוד לאינסטינקט, הדורש מאיתנו לסובב את ההגה הפוך מכיוון ההחלקה). את זה כולם יודעים, לפחות באופן תיאורטי. באופן מעשי יותר, הסוד הוא שאת תנועת הקונטרה הזו בהגה יש לבצע קצת לפני בריחת הזנב. במילים אחרות: מסובבים את ההגה מוקדם, כאשר מנחשים מהניסיון ומהרגש שהאחוריים של הרכב מתכוונים להחליק הצדה. תגובת הגה אינסטינקטיבית זו מוכרחה ללוות את בריחת הזנב עוד מתחילת תהליך ההחלקה, ולהסתיים ביישור ההגה כאשר הזנב מתייצב.

זהו בעצם העיקרון המאפשר לרסן החלקה – ואף ליהנות מהשליטה עליה.

אל תעזבני לעת סיבוב!

בתוך מבול המילים הנסערות של עיתונאי ynet הלל פוסק, הולכת לאיבוד העצה המכרעת בנושא בטיחות הנסיעה בגשם: יש לרכז את החושים בנהיגה ורק בנהיגה, ללא שיחות וללא הצצה למולטימדיה, תוך התחשבות בתנאי הדרך ואחיזה חזקה בהגה – במיוחד לפני כניסה לשלוליות.

ודאי שיש להימנע מתגובות היסטריות כמו עצירה פתאומית ללא צורך. לא פחות גרוע מכך הוא לעזוב את דוושת הדלק באמצע סיבוב – מה שמהווה הזמנה להחלקה.

טיפ טיפה

תעשיית המכוניות לומדת מהניסיון של פורמולה 1 – אך לא בסעיף עזרים אלקטרוניים כמו בקרת יציבות, ABS או בקרת זינוק, משום שאמצעים אלה אסורים לשימוש במסלולי גרנד פרי.

המצב שונה בכל הקשור למערכת הבלמים. שיטת break by wire (עצירה באמצעות כבל) אשר ננקטת במכוניות פורמולה 1, המצוידות בשתי מערכות מעצורים נפרדות (אם אחת מהן נכשלת, השנייה עוצרת את הרכב) – עשויה להגיע גם למכונית הביתית.

שיטת מערכת העצירה הכפולה התגלתה כחיונית לאחר קליטתה של מערכת ERS (Energy Recovery System), אשר החליפה את מערכת KERS, שסללה את הדרך לייצור כוח חשמלי נוסף. בזכות אימוץ שיטת break by wire, המערכת האלקטרונית יכולה לחשב את הכוח שהנהג מפעיל על דוושת המעצורים, לשקלל אותו עם תנאי הדרך והמהירות – ואז להחליט איזה לחץ להפעיל על הדיסקים של המעצורים.

לא מן הנמנע שפטנט break by wire יגיע גם למכוניות אזרחיות בנות זמננו, ובמיוחד להיברידיות, המשנות את כוחן בהתאם למצב האנרגיה בסוללות.

שואלים את אדוארד

גיל חלמיש, בתגובה ל"המסיבות שמתו בשיבה טובה" ('המפתחות בפנים' 895): לגבי רנו לוגאן, יש לי תחושה מדוע היבואן מסרב להביא אותה לארץ, והיא: חוקי המס במדינת ישראל!

רנו לוגאן יובאה לארץ בעבר, במחיר באמת שווה לכל נפש. רכב בעל שבעה מושבים במחיר מכונית משפחתית, ולא מהיקרות. הרכב הפך מיד פופולרי אצל חברות הליסינג, כיוון שעובד היה יכול סוף סוף לקבל מהעבודה רכב גדול לפי מידותיו, ועדיין לשלם מס סביר על כך (המחיר היה פשטותו של הרכב, ארבע גלגלים ומנוע בלי תוספות מיוחדות).

כל רכבי המתחרים שבאותה קטגוריה, כלומר רכבי שבעה מקומות, היו יקרים בהרבה – ולמעשה, לפי תקנות המס דאז, נחשבו רכבי מנהלים, והמס ששולם עליהם היה רצחני. תקנת משרד התחבורה לאסור ייבוא כלי רכב חסרי ESP העמידה את היבואן בפני דילמה: יש מערכת ESP באוטו, אך מן הסתם היא תייקר אותו טיפה, טיפה יותר מדי – מה שיכניס את הרכב לקטגוריה מס של רכב מנהלים, ואידך זיל גמור.

מצד שני, זה באמת רכב פשוט בלי פינוקים מיוחדים, ועובד שירצה לקחת רכב שהמס עליו כזה, יעדיף כבר רכב מפנק יותר.

מהון להון הופסק ייבוא הרכב, ומשפחותיו הגדולות של העובד הישראלי נאלצות לנסוע בצורה מסוכנת בכלי רכב קטנים, או לחלופין להישאר בבית.

יוסי לאור: יש לי קיה קארנס 2006 דיזל טורבו מנוע 2.0. לרכב יש מנגנון הגנה מפני גנבה. אם השארת את הרכב לא נעול, אז לאחר כ-20 דקות הוא לא יתניע, גם לא באמצעות המפתח המקורי. נעילה ופתיחה מחדש במפתח המקורי, והרכב מתניע. המערכת השתבשה, ואחת לכמה ימים הרכב מסרב להתניע, אלא אם כן אני מנתק את המצבר לדקה או שתיים, מחבר מחדש – ואז הכול תקין לעוד כמה ימים.

פנינו למוסך שמטפל באזעקות. הוא ניתק את מערכת האיתורן המקורית, אולם הבעיה לא נפתרה. האם יש פתרון?

תשובה: סביר להעריך כי מערכת המיגון מפני גנבה בקארנס שלך מתבססת על שיטת האימובילייזר. ואם כך, בדוק אם המפתח הרזרבי המקורי מסוגל להתניע את המכונית. אם גם המפתח הרזרבי כושל בהתנעה, יש לבדוק אם שני המפתחות מצוידים בסוללות קטנות – שמא תש כוחן. אם זו איננה הסיבה, יש לחפש את כֶּשֶל ההתנעה במרכזייה של האימובילייזר.

יעקב, ירושלים: אני מחזיק מאזדה 5 שנת 2008. בחודשים האחרונים נתקלתי בבעיה שחוזרת על עצמה: הנורית של כרית האוויר מהבהבת מדי פעם. לפעמים אני נוסע נסיעה ארוכה וזה לא קורה, ולפעמים זה מהבהב לכל אורך הנסיעה. בנוסף, נדלקת לפעמים בלוח השעונים הנורה של אורות ערפל (תוך כדי נסיעה). פניתי למוסך, והם בדקו במחשב ולא גילו כלום. הם חושבים שהמצבר חלש אולי, וזה למרות העובדה שאין לי בעיות התנעה בבוקר. מה לדעתך הבעיה? האם יש בעיה בטיחותית בכריות האוויר? למי אתה ממליץ לפנות?

תשובה: הדרך היחידה לאתר את מקור התקלה היא לחבר את מאזדה 5 למחשב דיאגנוסטי בזמן שהנורה דולקת. אגב, גם מצבר חלש יכול להתניע את המנוע – ממש עד שהוולטים האחרונים עוזבים אותו – כך שיש היגיון בבדיקת מצב המצבר, באמצעות וולטמטר. כשהמנוע לא עובד, מדידת כוח המצבר אמורה להצביע על 12.5 וולט. כשהמנוע עובד, אמורים להיות למצבר מעל 14 וולט.