פסיכותרפיה

לפי תפיסה פילוסופית שנולדה ביוון העתיקה, הכול בעולם משתנה ודבר לא נותר יציב. זה כולל את מכוניותינו, שהיינו רוצים לראותן יפות ומתפקדות לנצח, כמו גם את בעליהן

הכול נסחף, דבר לא נותר יציב (Panta rhei, kai ouden menei) , למד לפני שנים רבות הקשיש המורשה המתהווה את ה"אני מאמין" של יווני חכם, הרקליטוס מאפסוס, וכעת המציאות התל-אביבית אינה נחה, ואף מחזקת בגדול את הפתגם העתיק.

הלך הקפה שאחרי העו"ש

חוכמתו של הרקליטוס מתגלמת בסגירתו של סניף בנק לאומי הממוקם, לעת עתה, קרוב לתיאטרון 'הבימה'.

"נראה לי שהנהלת בנק לאומי מוכרת את הבניין המרשים שלכם כדי שהיא תוכל לשלם לאמריקאים את הקנס המפורסם בגובה של מיליארד שקלים וחצי", התבטא הקשיש המורשה אל הגברת שמנהלת בסניף זה את חשבונותיו, אך אף אחד בבנק לא חייך.

באותו שבוע נסגרה גם קפיטריית העיתונאים שפעלה על מרפסת בית סוקולוב ברחוב קפלן, חמישים מטרים מאבן גבירול, אשר בה נהגתי לשתות קפה אחרי שביררתי את מצב העו"ש. עוד רגע, חוששני, דבר לא יישאר לאורך מסלול הטיולים העירוני של הקשיש המורשה.

שעשועי גורל בדרך לטבק

אני עובר ליד קיוסק ההגרלות הממוקם ברחוב ע"ש אבן גבירול, שהיה, כפי שסיפרו לי, פילוסוף ומשורר יהודי מימי הביניים. היו זמנים שהקשיש המורשה שבי מצא את המנוחה ואת ביתו ברחוב הסמוך, ע"ש יוסף אליהו, ופעם או פעמיים בחודש, בדרכו לחנות המציעה מבחר טבקים משובחים למקטרת, המורשה מילא טופס לוטו אחד או שניים, ללא יותר מדי תקווה אלא ככה סתם, כדי לתת צ'אנס לגיטימי לגורל.

והגורל לא אכזב אותו, כי בכל פעם זכה הקשיש בשלישייה ואף ברביעייה, שהיו, ברוב שמחה ובהתנדבות, מממנות לו את המשחק.

תשמע צביקה, נגמלתי

הקשיש המורשה היה ממלא את טופסי הלוטו כי תכנן, בעזרת הזכייה התיאורטית, לקנות עוד שני צילינדרים לסיטרואן ויזה קלאב שלו. כך לפחות הוא נהג להסביר את התמכרותו ללוטו באוזניו של העיתונאי הוותיק צביקה אלגת, שאיתו שיחק הקשיש שחמט על מרפסת הקפיטריה בבית העיתונאים, השוכן מאה מטרים מהקיוסק.

אחרי זמן-מה עדכן הקשיש המורשה את ידידו צביקה שהוא הפסיק לגמרי עם הסיפור של הלוטו, כי בנו, שביקר בארץ, קנה לו באלף שקלים עוד סיטרואן ויזה קלאב אחת, אף היא לבנה ובעלת שני צילינדרים, כך שהקשיש הגיע כבר לבעלות על ארבע בוכנות רועשות העובדות בשיטת הבוקסר.

ודאי שהקשיש המורשה לא סיפר לצביקה את האמת: שהוא התחיל להתבייש בעמידה בין חבורת המאמינים בגורל הצובאת על הקיוסק, ובאופן כללי להתבייש במילוי טפסים בפרהסיה.

שתי סיטרואן ויזה קלאב. פעמיים שני צילינדרים, פעמיים 652 סמ"ק, פעמיים 35 כ"ס  

שלום צביקה, שלום קיוסק

אחרי זמן-מה קרה שצביקה נטרד מאיתנו אל עולם שכולו טוב, ובהתאם לכך הפסקתי לגמרי עם השח, וסתם התיישבתי בקפיטריה מול הכיסא הריק שהשאיר אחריו ידידי.

עד שלצורך שינוי האווירה הכבדה חזרתי לסורי הלוטואידי, ואז גיליתי במבוכה שמשהו השתנה בשיטת המשחק, כי השלישיות והרביעיות שלי נעלמו. גם הזוגות חדלו לפקוד אותי, כאילו הלוטו הנוכחי עוקף לגמרי את שיטת הגורל ונוקט שיטה אחרת, מתוחכמת. כך לפחות אפשר לחשוד.

עכשיו, בדרך לחנות המקטרות והטבקים, אני חולף על פני הקיוסק באבן גבירול ולא עוצר לידו, בוודאי, כדי לא לצאת פראייר התורם למנוולים שמנהלים את ההגרלות בשיטת כייסים.

ובכל זאת, אני מניח לעצמי לדמיין מה הייתי עושה לוּ פרס המיליונים היה נופל עליי.

אני מסודר, תודה

ובאמת, מה הייתי עושה בפרס הגדול? הרי לצילינדרים נוספים אינני זקוק כבר, כי הללו התרבו אצלי בשפע, ברוך השם. הבה נספור אותם לצורך הבידור:

שניים כפול ארבעה צילינדרים של הונדות (CRX מנוע VTEC ועוד האצ'בק, שארבעת הצילינדרים שברשותה הם של הונדה אינטגרה R), ארבעה צילינדרים של אלפא GTV, שישה צילינדרים של ב-מ-וו (Z3M קופה), ועוד ארבעה צילינדרים של אלפא 33 IE התל-אביבית. סך הכול: 22 צילינדרים, המייצרים בעבודתם המשותפת 901 כ"ס. די והותר לקשיש מורשה אחד, שאינו ממהר לשום מקום כי הזקן שבו התחיל לדאוג לגהותם של מעט החיים שנשארו לו.

בשמה של אותה דאגה החליט הקשיש, בין השאר, שהגיע הזמן להשתחרר מהשפעתה של הסיסמה של סטיב מקווין, שחקן אגדתי וחסיד גדול של הספורט המוטורי, שטען כי "החיים הם רק תחרות, וכל מה שלפני ואחרי הוא רק המתנה".

זיכרון מצקצק

ומתיישב לו הקשיש עם מקטרת מול הכיסא של צביקה אלגת, הריק עדיין, משועשע מניצוצות הזיכרון הטרי. זיכרון זה מצקצק בעקשנות כי לא מזמן קנה הקשיש להונדה CRX ארבעה צמיגי סליקס, ועוד כעס על היפנית שיש לה הנעה קדמית. "לו אלוהים היה בעד הנעה קדמית, היינו הולכים על הידיים", נזף בה.

הזיכרון הלשין גם שהזקן האמביציוזי רכש למען ב-מ-וו שלו קפיצים קשיחים ובולמי בילשטיין B8, קשיחים עוד יותר, ועוד הזמין, האידיוט המושלם הזה, את ביטול ההגבלה האלקטרונית שריסנה את המהירות המרבית של Z3M בגבול של 250 קמ"ש בלבד.

והוא הרי רצה יותר, מגחך הזיכרון על בעליו.

לזכרה של אירנה

ובכל זאת, אין מנוס אלא לעבור, בדרך לקופסה הצהובה של הטבק Erinmore Flake, על פניו של קיוסק הלוטו הארור, אשר הכול סביבו יימוט והוא עצמו ייכון כנראה לעד.

הקשיש המורשה מביט בפוסטר המכריז על פרס המיליונים. אז מה היית עושה, לוּ היית מקבל את הכסף הזה? שואל הזקן את עצמו. זוהי שאלה רטורית כמובן, כי התשובה ידועה לי מראש.

בסכום הזכייה בלוטו הייתי קונה בית ישן ומוזנח בעיר הנמל גדנסק שבפולין. זהו בית דו-קומתי ברחוב צדדי שאחותי אירנה גרה בו עד מותה. הייתי מקים לה מעין מוזיאון, בית הנצחה צנוע, כדי שכל הציורים שהיא השאירה ימצאו מקום על קירות, ומאחורי זכוכיות הייתי מניח את מאה אלף הפיצ'פקעס שאירנה אספה ושמרה – פרחים יבשים, חפצי נוי וכלים למיניהם שאין לדעת מהיכן הם ולמי היו שייכים.

מהמוסך הקטן הנשען אל בית אחותי הייתי מוציא ומשפץ את מכונית הסירנה, שאיש לא נגע בה במשך שנים, מאז שבעלה של אחותי מת אחרי מחלה ארוכה. הוא אהב את אותה מכונית פשוטה בעלת לב שתי הפעימות, ונסע בה לאזור האגמים. במשך שעות היה יושב על גדות המים עם חכה, שדגים לא היו ממהרים אליה.

הוא היה פסל כישרוני, איש שקט, אילם, שאיבד בילדותו את השמיעה בשתי אוזניו כאשר חיילים גרמנים הכו אותו ברובים כדי שיודה שהוא יהודי – מה שהוא לא היה.

גם את הפסלים של איש יקר זה שאהבתי, אשר שמו היה כשמי, אדוורד (כך מבטאים אותו בפולנית), הייתי מציג במוזיאון לזכרה של אחותי, לצד עבודות ציור של שניהם, שמן ואקוורלים. זה היה גם המקום הנכון לתצלומים המעטים מלפני מלחמת העולם השנייה שנותרו מחיי משפחתנו, לטבעת של אמי ולשעון הצימה של אבא.

ולא הייתי שוכח להציג, במוזיאון ביתי זה, את הפתקים שהחליפו ביניהם אחותי ובעלה כי לא היו יכולים לדבר.

חדר משלו

ועוד דבר: בבית המוזיאון המוקדש לאחותי, לוּ רק הייתי מסוגל להקים אותו, יהיה עוד חדר, שבו אנו – כלומר בתה של אחותי אירנה, אָנְיָה, אף היא אמנית וציירת, ובנה פאבל, איש מחשבים – נסדר מקום מתאים לחתול ג'ינג'י ענק, שעד הרגע האחרון ישב על מיטת אחותי ולא גרע ממנה את מבטו. מאז לכתה ועד היום, הוא עדיין לא מוצא את עצמו.

אדוארד ואחותו אירנה בפולין, בקיץ שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה

דוכן גורלות חסין גורל

על כל זאת אני חושב בעוברי ברחוב אבן גבירול על פניו של קיוסק הלוטו, העשוי דיקט כחול כהה ופיסות פלסטיק בצבע כתום.

טיפ טיפה

כאשר הבולמים אינם מתפקדים, רשימת התופעות אינה מסתכמת בטלטול הנוסעים, בצניחת פרונט הרכב בעת בלימה, בזווית גלגול מפחידה בסיבובים, בקושי לשמור על קו ישר בישורת, בחריקת צמיגים בזינוק ובסנוור הנהגים ממול.

גרועה מכל תופעות אלו, המטרידות בפני עצמן, היא העובדה שכתוצאה מחולשת הבולמים, אל לנו לצַפות ש-ABS תמנע את הינעלות הגלגלים ובכך תסכל החלקה, ואל לנו לסמוך על ESP, על כל גרסאותיה, שתציל אותנו מאיבוד שליטה על הרכב. זאת, משום שקופצנות המכונית עקב איבוד הבולמים משגעת את החיישנים של שתי מערכות אלקטרוניות חיוביות אלה, שאחת מהן שומרת על אחיזת הכביש בעת בלימה (ABS) והשנייה מונעת איבוד שליטה בסיבובים (ESP).

והנה, חרף חשיבותם הרבה של הבולמים – המצב שלהם מדאיג את הבוחנים במכוני הטסטים השנתיים (או חצי שנתיים, כשמדובר במכוניות ותיקות) רק במקרה שהבולם דולף. כאילו מובטח לנו שבולמים אשר אינם דולפים שומרים על בטיחות הנסיעה!

לנוכח זלזול ממשלתי זה, נופלת האחריות לבדיקת מצב הבולמים על בעלי הרכב. נהג שבטיחות הנסיעה יקרה ללבו, יפה יעשה אם ייגש למוסך ויבקש בדיקת בולמים. בדיקה זו מצריכה, על פי רוב, את פירוק הבולמים מהרכב – הן כדי להשוות ביניהם והן כדי למדוד בקפדנות את אחוזי התנגדותם.

אנו מעדכנים בזאת את משרד התחבורה שבמדינות מתקדמות, מכוני הטסטים מצוידים במכשור המאפשר לבדוק בדייקנות את כשירות הבולמים על מסלול בדיקה סטנדרטי, מבלי לפרק אותם מהמכונית.

קטנה עם פלפל: המדור עודכן כי קורסה החדשה בגרסת OPC, שאמורה להיחשף בתערוכת ז'נבה באביב הקרוב – תזכה גם לעלייה ארצה. OPC מוסיפה פלפל לדגמי אופל כפי ש-AMG עושה למרצדס, כפי ש-M עושה לב-מ-וו וכפי שאברת' עושה לפיאט.

במקרה של קורסה, OPC חימשה את המכונית הקטנה ב-207 כ"ס, המאפשרים לה לאיים על פיז'ו 208 (200 כ"ס), על רנו קליאו  (200 כ"ס), על אלפא רומיאו מיטו QV 1.4 TB מולטי  (170 כ"ס), ועל פולו  (190 כ"ס). הכוח של קורסה OPC, המלווה במשקל נמוך של המכונית, מעניק לה יתרון ממשי אל מול כל קבוצת הספורטיביות הנ"ל.

המדור אינו מפרסם ידיעות שיחצ"נים שולחים אליו, במחאה על חיסול מוסד מסיבות העיתונאים, שהיו מאורגנות על ידי היבואנים כדי להציג כלי רכב חדשים הנכנסים לשוק. זה נגמר כאשר היבואנים החליטו להזמין ולעדכן רק כתבי חצר – חוג שאנו לא שייכים אליו, כפי שכתבנו במדור "המסיבות שמתו בשיבה טובה".

אלא שהפעם, לשם השינוי, אנו כן מתייחסים לידיעה ששלחה לנו יחצ"נית, גברת דנה פרנקנשטיין, משום שהיא הפתיעה אותנו בבשורה על שינוי במדיניות של חברת שלמה יבואנית אופל, אשר עד עתה התעלמה מדגמי OPC. במסגרת המדיניות הקודמת, לא זכתה כאן לשיווק קורסה OPC הקודמת, כפי שלא עלו ארצה אסטרה OPC השרירית ומריבה OPC

שואלים את אדוארד

אלעד: נכנסו ברכב של אשתי, יונדאי i10, וגרמו לו טוטאל לוסט. כרגע אנחנו מחפשים רכב קצת יותר גדול, והסתכלנו על הסקודה פאביה.

יש לנו הצעה מנהג פרטי לדגם Ambiente ידני 16V חמש דלתות 1.4, בעל 86 כ"ס. הרכב הוא שנת 2012 והקילומטראז' הוא 19 אלף. המחיר שהמוכר דורש הוא 54.5 אלף שקלים. הוא אומר שהרכב של אשתו, רכב שני של המשפחה, ומדי שלוש שנים הוא מוכר את הרכב וקונה לה רכב חדש. האם זה משתלם?

תשובה: מומלץ ומשתלם. לא רק בשל הקילומטראז' הנמוך אלא גם משום שזוהי פאביה מהעידן שלפני מנועי TSI, ועוד בעלת גיר ידני, חסכוני.

עמיחי: רציתי לשאול בעצתך לגבי רכב מליסינג. אני מתלבט בין שתי אפשרויות: טויוטה קורולה ופולקסוואגן ג'טה. הג'טה זולה יותר ב-100 שקלים לחודש. אני נוסע הרבה, כך שחשובה לי בעיקר צריכת דלק. וגם בטיחות וחוויית נהיגה. עד עכשיו הייתה לי קורולה והייתי די מרוצה ממנה.

תשובה: בין שתי האפשרויות הייתי מעדיף את קורולה. אמנם חוויית נהיגה איננה הצד החזק שלה, אך מנוע ה-TSI שבפולקסוואגן ג'טה עלול להתנכר בסעיף האמינות.

שרי: אנחנו הורים לשלושה ילדים קטנים, תאומות בנות ארבע (עדיין על בוסטרים) וילד בן שנה. עד עכשיו הצלחנו להסתדר עם האימפרזה 2003 החבוטה שלנו – הבנות ישבו מאחור, הבן על הסלקל מקדימה, ואחד מאיתנו נדחס מאחור בין הכיסאות. עכשיו הבן שלנו צריך לעבור למושב בטיחות לפעוטות, מה שאומר שהוא לא יכול להמשיך לשבת קדימה. שלושה מושבים לא נכנסים מאחור, ומכאן שאנחנו צריכים להחליף רכב.

בשלב זה של החיים התקציב צפוף, ולכן אנו זקוקים לעצתך. אנחנו ממש לא מחליפים כלי רכב בתדירות גבוהה, ולכן זקוקים לרכב שיוכל להכיל את שלושת הזאטוטים (פלוס אופציה לאחד נוסף, אם ירצה השם) בשנתון המינימלי ביותר הנדרש. כאמור, אנחנו לא יכולים להשקיע המון כסף.

תשובה: פה ושם מסתובבות עדיין פיאט מולטיפלות במצב סביר. אם תתקשו לצוד אחת כזו, בין אם בעלת מנוע דיזל או בנזין, אני מציע לכם לבדוק שתי אופציות: הונדה FR-V, שהיא בעלת שישה מקומות כמו מולטיפלה, ורנו לוגאן MCV קומבי (סטיישן), שיש בה מושב אחד יותר.