איך התגרשתי מהנֶצַח

כאשר הגורל לוקח מאיתנו חברים, מכוניות מנסות למלא את החלל הריק. הרי אין אכזבה מנפשן של איטלקיות או יפניות. אין מפח נפש מהניהוג, מתפקוד השסתומים, הבוכנות וגלי הזיזים. לפחות במקרה שלי

קורא בלתי שגרתי בעליל, "אנונימי", סידר לי הפתעה מעולם ההפתעות הגרנדיוזיות ביותר. אנונימי היקר שלנו נכנס אל טור התגובות בבלוג של הקשיש המורשה, 'מכונית הנפש', ופרסם במלואה כתבה שלי שראתה אור במגזין "טורבו" ז"ל לפני 28 שנים בערך, כשהמרחב הציוני היה צעיר יחסית.

קראתי כתבה זו, העונה לכותרת "לנצ'יה פולביה ראלי 1600 HF – כיף דאשתקד", בצרור רגשות מעורבים. מצד אחד, היא הזכירה לי את אהבתי המטורפת ללנצ'יה פולביה HF 1.6 קופה ראלי, כמו גם את העובדה שכבר אז לא התביישתי לספר סודות, נתחי ביוגרפיה נאים יותר ונאים פחות, הרבה לפני שהפכתי קשיש מורשה שמותר לו לספר כל דבר, כולל דברי מבוכה אשכרה-איים, בזכות השנים הרבות שהוא סוחב על גבו.

מצד שני, כתבה ישנה זו, אין להכחיש (ומדוע לטרוח), הביאה לביתי גם שרשרת קרונות של עצב, בגלל שתי עובדות. הרי הן:

שבועה או בועה

ראשית, הַסכימו איתי שכתבה זו הוכיחה ללא בושה וללא ספק שפעם כתבתי טוב יותר מכפי שאני עושה זאת כעת. כתבתי אז בנימה רגשית יותר למרות השגיאות בעברית פה ושם, המאותתות על הפז"ם החצי אפוי שלי בארץ.

אך מה שהכי מעציב אותי הוא משפט בסוף הכתבה המבטיח ללנצ'יה HF ש"אף פעם לא אמסור אותה לידיים זרות". את שבועת אמונים זו כתבתי לפי ההתלהבות שלי מ-HF הלבנה, ובהתאם לאמונתי העיוורת כי אהבָתי אליה יכולה להישאר לנֶצַח ועוד קצת. לא חשבתי על אפשרות פרדה מלנצ'יה HF בשום שלב של היותי במחיצתה, ובכל זאת קרה שכעבור זמן לא ארוך מסרתי אותה לידיים זרות.

בכך אִכזבתי לא רק את קוראיי דאז אלא גם את HF עצמה, אשר נפשה המלכותית נפגעה מבגידתו של בעליה החוקיים. כן, התגרשתי מהמסכנה מבלי לחשוב שאולי גם האיטלקייה הספיקה לקשור איתי יחסים נפשיים עמוקים כפי שאני קשרתי איתה.

הצד החשוך של פלורידה

היו סיפורי רקע מסוימים, מפחידים למדי, אשר ליוו את פרדתי הכואבת מלנצ'יה HF, כמו גם את הפרֵדה המטופשת מהאחות האדומה שלה פולביה 1.3 ומלנצ'יה פולביה זאגאטו, האדומה אף היא. הנה הסיפור הראשון:

בצד השני של מלון "פלורידה" ברחוב הירקון, ומאחורי גבו של הבית מס' 162 ז"ל, שהיה ביתנו, בּוֹנֵי תל-אביב של פעם הקימו רחוב קטן, שקט, שקיים עדיין כנראה, לא בדקתי. ברחוב זה, ממש חמישים מטרים משערי ביתנו האחוריים, הייתה שוכנת לה מכולת חביבה וצנועה, ולמזלנו גם מצוידת היטב. היה זה המקום המועדף על משפחת אטלר – הגברת, בעלה, הילד והכלב – לעריכת קניות של כל דבר, החל באוכל, דרך כימיה ועד דברי חשמל, וכך התאפשר לנו להתעלם מסופרמרקטים בנוסח כלבו שפרצו לאופנת הבורגנים המתחילים, הצעקניים והדוחים.

והנה קרה, ביום בהיר אחד, שנכנסתי למכולת זו, והופתעתי מהמראה של מדפים הפוכים ושל צנצנות ריבה ובקבוקי שמן שבורים זרוקים על הרצפה. בעלי המכולת התנצל. "סידרתי מה שאפשר", אמר, "אבל לא הספקתי". זיהיתי דמעות בעיניו, ושאלתי בעדינות איזה פוגרום עבר על העסק שלו ולמה.

"ביקרו אצלי שני בריונים", סיפר האיש. "הם עשו בלגן, נתנו לי כמה סטירות ודרשו שאסגור את המכולת לאלתר ואפסיק להפריע, במחירים הנמוכים שלי, לחנות הכלבו הפועלת ברוֹטוֹנָדָה, המבנה העגול הזה, ומשרתת תיירים הבאים לים. הבנתי שמוטב לי לא להתחרות בחנות של בריונים אלה, וגם לא בקיוסקים האחרים הממוקמים בכיכר אתרים".

"הלכת למשטרה?", שאלתי, אך האיש רק הניד בראשו.

"לא הלכתי, כי הבריונים איימו עליי שהם יודעים איפה אני גר עם האישה והילדים", הסביר, והמכולת אכן נסגרה.

צו גירוש

"טוב שאין לי שום עסק המזמין ביקור של בריונים", הסברתי לחבריי בירחון "קוואטרו", שהופתעו כמוני לשמוע על גורלה של המכולת, ולא ידעתי שגם לי אורבת הפתעה.

על שמשתה של לנצ'יה HF שלי, תחת המגב, מצאתי הודעה קצרה: "תעיף את כל המכוניות שלך מהחניה הזו ברחוב – אחרת, אנחנו ניקח אותן. אתם תופסים חניה ללקוחות העסקים בכיכר. כדאי לך למהר".

ודאי שרצתי למשטרה בדיזנגוף, על יד קפה-בר "זיגל". הצגתי את עצמי כעיתונאי, עורך "טורבו" לשעבר ועורך "קוואטרו" בהווה, ומסרתי לחוקר את הפתק שקיבלתי. החוקר שאל אם יש לי איזה קצה חוט או חשד מי עשוי לאיים עליי.

"אין לי מושג", עניתי, והשוטר הניף את זרועותיו לאות "העסק אבוד", אך הבטיח שהפטרולים המשטרתיים העוברים ברחוב הירקון ישימו עין על מכוניותיי.

מתקפה על האריסטוקרטיה

עברו כמה ימים, וגיליתי שמישהו פרץ לפולביה HF ושבר בפטיש את זגוגיות מד המהירות ומד הסל"דים. התקשרתי למשטרה, אך הם סירבו לבוא ולקחת טביעות אצבעות; טענו שאולי איזה בליין שיכור או מסומם ניסה לחזור לביתו שבחולון או ביפו במכוניתי, לא הצליח להתניע אותה והתעצבן.

מצאתי אצל שען פלסטיקים שקופים עגולים השייכים במקור לשעונים מעוררים, אך מתאימים בול לתיקון הנזק במדי HF ההרוסים, ושכחתי כמעט מהמקרה. עד שמישהו רקד על גגה של לנצ'יה 1.3 והתעלל גם בזאגאטו. המהלומות הברוטליות עיקמו את מכסה המנוע האריסטוקרטי מבית זאגאטו, העשוי אלומיניום טהור ושייך לגרסה הראשונה, הכי מפורסמת, זו הנפתחת לצד. גם דלת ימין בזאגאטו, אף היא עשוית אלומיניום, התקערה עמוק פנימה עקב הבעיטות. "ביקשנו שתעזוב", הזכיר לי פתק חדש.

לא יכולתי עוד לראות בכאבן של שלוש בנותיי. ביקשתי את רוני סמדרסמן שישמור לי על HF בכרכור, את האדומה 1.3 שמר לי, באחד מחניוניו, חברי יוסי שדה, שותפי ל"קוואטרו", ואת זאגאטו החניתי בפיז'מה ברחוב קטן על יד המכולת הסגורה. ביומיום השתמשתי באלפא 33, שחניתי בשדרות בן-גוריון.

רק נראתה תמימה: שני בעלי פולקסוואגן GTI 1.6 – מכוניות משעממות למדי שבתחילת שנות השמונים נחשבו ספורטיביות, ועודן נחשבות כך משום מה עד ימינו – גילו כי בציר האחורי, הקשיח, של לנצ'יה פולביה HF שלי עובדים קפיצים אופקיים כמו בעגלות סוסים, ועל כן חשבו שהם יכולים לרכוב עליה.

אני לא צריך לספר מה HF שלי עשתה לגולפים אלה בזינוקים, בסיבובים ובמהירות מרבית בכל מבחן שזוג הליצנים ביקש לערוך. אל מול האיטלקייה הכועסת, חטפה "הטכנולוגיה הגרמנית המובילה" טראומה. וזה עוד לפני שיפור המנוע אחרי חזרתי מסיציליה עם החלקים הנדרשים.

רק באחרונה הבנתי מדוע HF, אשר כובד משקלה הוא בציר הקדמי, לא סבלה מתת-היגוי. לפלא זה תרמו צמיגי פירלי P7, שהיו שחוקים כל כך עד כי אחזו באספלט כמו צמיגי סליקס

לא עוד נהמה סיציליאנית

באותו זמן בערך נשבר הקראנק במנוע של פולביה HF, והאפשרות היחידה להחזיר את האיטלקייה אל תיקונה הייתה להביא מנוע קומפלט מאנגליה. יהיה זה, ריסנתי את נהמת ציפיותיי, מנוע סטנדרטי בעל 114 סוסים בלבד, ולא מנוע מרוצים מסדנת קאמְפּוֹלִי, התואם לערכיה של גרופ IV במסגרת FIA, המכתיבים 145 כ"ס. להקת סוסים כזו הבאתי בזמנו ל-HF מסיציליה, כאשר נסעתי ליהנות מפורד סיירה XR4i על המסלול האגדתי טַרְגָה-פְיוֹרוֹ.

ומהיכן אקח כסף למנוע החדש, דאגתי. ומה אעשה עם HF בלי חניה תחת ביתי, שם אפשר היה לשבת בלנצ'יה, לעשן מקטרת, ולארגן את הכתיבה וגם את החיים.

אפקט דומינו

ואז, בעוד שלוש הלנצ'יות שלי חוסות במקומות מסתור, מצא אותי איש שגם הוא, כמוני, התאהב בלנצ'יה HF שלי, היחידה שהייתה בארץ. ואני מסרתי אותה לידיו, כי מצאתי את לבו וכיסו מתאימים להחזיקה כראוי.

ואחרי העסקה ההיא, הפעם ללא נפילת עשתונות מיותרת, מכרתי כבר את כולן: את שתי הפולביות שנשארו לי, את אלפא שעברה מרוצים, וגם את הדירה הדו-קומתית מול כיכר אתרים הארור.

חילקנו רהיטים בין חברים, קנינו כרטיסים, לקחנו מעט חפצים – וטסנו לוורשה לחפש שורשים אבודים.

תמיד הוא מרחב מעוקם

ושוב אני חוזר לסורי, וכותב פעם אחר פעם ש"לא אמכור עוד אף מכונית". שוב אני מפריח שבועה יוקדת כי כל הצעצועים שלי – שתי ההונדות שאליהן הגעתי, CRX המשתוללת על צמיגי סליקס והאצ'בק בעלת מנוע 1.8 של אינטגרה R, אלפא GTV 2.0 וב-מ-וו Z3M 3.2 קופה המזנקת ל-100 קמ"ש בחמש שניות – יישארו אצל הקשיש המורשה לתמיד. הכי תמיד שיש.

האם גם הפעם זוהי רק שבועת עוועים, כמו במקרה של HF? האם גם הפעם אני מְפַלֵל שבועה שתברח על נפשה ברגע שהמציאות תשלח את זרועה הארוכה והאלימה?

שהרי הזקן ימכור את ארבע בנותיו הנוכחיות מבלי להסתכל בעיניהן – הצהובות ב-GTV, הלבנות בהונדות, ובעלות מבט הקְסֶנוֹן בב-מ-וו – אם לא תישאר לו חלילה אף דרך אחרת להציל את חייו של מישהו קרוב לו. או שהזקן ימסור אותן ללא נקיפת-היסוס תמורת מידע איפה נמצא האפר של הוריו.

טיפ טיפה: נהמה על רוב מאומה

החיפוש אחר כוחות מנוע נוספים עשוי לאכזב. מפלט free flow יודע אמנם לייצר צליל קרבי, אך הוא מוריד את המומנט ואינו בהכרח מרומם את כוח המנוע. גם פילטר אוויר "ספורטיבי" משנה בעיקר את צליל המנוע, ומתגלה כחיובי, אם בכלל, רק אם הוא מורכב במקום שמספק לו כניסת אוויר קר.

כדי לשפר את כוח המנוע באופן רציני, יש לבצע טיפולי שורש המתחילים בבחירת גלי זיזים בגרסה גזעית, המיוצרת בעבור רוב המנועים. בנוסף על כך, תהליך השיפור דורש בוכנות המעלות את יחס הדחיסה, סעפות מיוחדות ועוד תוספות רבות כמו מזרקים מוגדלים, משאבות לחץ דלק גבוה ועוד – תלוי מה התקרה של הכוח המבוקש.

במקרה של מנועי הונדה למשל הסיפור שונה במקצת, כי ההישג של בית החרושת – 100 כ"ס מליטר אחד של נפח מנוע – אינו משאיר כמעט אפשרות לשיפור. במנועי בנזין, להבדיל ממנועי דיזל, שִכתוב ה"מפות" במחשבי הרכב אינו משנה דבר באופן משמעותי.

הופתעתי למשל כאשר אחרי המלצות רבות בפורומים זרים, הזמנתי מארה"ב גלגלי שיניים מיוחדים, כאלה המורכבים על גלי הזיזים כדי לקבל אפשרות לכוון את ההצתה "בין השיניים". התגלה שהמקום האופטימלי של ההצתה נמצא בגלגלי השיניים המקוריים דווקא.

חברי מועדון הונדה CRX מחזקים את מנועיהם בטירוף באמצעות מערכות טורבו או קומפרסורים. הקיצוניים שבהם הגיעו ל-350-400 כ"ס מנפח מנוע של 1.6. "זה טוב למרוצי מאה מייל, אך לא לטווח שימוש ארוך יותר מחצי שנה", שכנעתי את בני, והוא חיזק את האצ'בק הביתית 1.5 באמצעות מנוע של אינטגרה R, אשר כוחו כפול מזה של מנוע ההאצ'בק (190 כ"ס במקום 95) –

בתוספת תיבת הילוכים קצרה, מעצורי Brembo ואפשרות להנמכת המכונית בזכות מערכת קוני, המאפשרת שינויי גובה.

יפה, אך גם עצוב, כי אחרי כל המאמץ והכסף שהושקעו, זה עדיין מעט מכדי להתחרות בסיוויק R החדשה, בעלת 280 כ"ס מקוריים.

הונדה סיוויק R החדשה מתחילה את דרכה עם 280 כ"ס

שואלים את אדוארד

אור אלכסנברג: ברשותי פיז'ו 206 XS ידנית 1,600 (110 כ"ס) שנת 2002 שעברה 143 אלף ק"מ. הרכב נוסע מצוין ומטופל בקפידה. רציתי לשאול אותך לגבי כמה שינויים שחשבתי לעשות ברכב כדי להעלות את ההספק.

קראתי בכמה פורומים על אפשרות להחליף את סעפת היניקה בסעפת של 106 GTI וסעפת פליטה משופרת, שעם שינוי במחשב כמובן ומצערת חוט יתנו ביחד הספק יפה של עוד כמה סוסים.

כמו כן קראתי גם על אפשרות להחליף את כל מערכת הפליטה עם הממיר, ולהרכיב סעפת יניקה של מנוע NFX ולהזיז את הפילטר למקום נורמלי יותר, שכל זה אמור להעלות את ההספק לסביבות ה-130 כ"ס.

הרבה דעות ובלבול יש בפורומים האלה. אשמח לשמוע את דעתך בעניין, ואם יש לך הצעה אחרת לשיפור היכולת של המנוע הקיים ולמקום מומלץ שמתמחה בשיפורי מנועים/כלי רכב בכללי.

בהזדמנות זו אודה לך אם תוכל להמליץ על תוסף טוב שבאמת מועיל לרכב (אם יש דבר כזה) והוא לא סתם בזבוז כסף. ואם יש לך המלצה לגבי שטיפת מנוע – איך, כל כמה זמן ואיזה מקומות חשובים – אשמח לשמוע.

צירפתי תמונות של האריה שצילמתי. מקווה ששלומך טוב כמו מצב הסוסים באורוותך.

תשובה: אמנם אני ממליץ על ביקורים בפורומים, זירה להחלפת מידע בין בעלי מכוניות, אך נדרשת זהירות משום שלא כל ההמלצות שמופרחות שם מניבות בהכרח תוצאה חיובית.

במקרה של 206 X6 הנפלאה, שהיא שירת הברבור של פיז'ו, די לדעתי ב-110 כ"ס כדי ליהנות מהנהיגה. במקומך, הייתי רק מרכיב תחת מכסה המנוע מוט מייצב בין החיבורים העליונים של הבולמים – ואת הבולמים המקוריים, מבלי להתייחס למצבם, הייתי מחליף (קדימה לפחות) בבולמי קוני, המאפשרים את שינוי דרגת ההתנגדות, או בבולמי בילשטיין B6, הקשיחים יחסית.

חוץ מזה, במכוניות קטנות כמו האריה שלך חשובה מאוד הבחירה בצמיגים שמתאימים לנהיגת אקסטרים. אני חסיד של טויו R888.

אם השאיפות שלך גבוהות יותר, פתרון קסם הוא החלפת המנוע ב-S16 של פיז'ו, השייך לדגם 306 בגרסתו הספורטיבית ומחזיק 167 כ"ס.

לגבי שיפורים ביתיים וחוץ-ביתיים אכתוב ביתר הרחבה ב"טיפ טיפה".

הראל ב': מה דעתך על הדאצ'יה? אני מתעניין בדגם המיניוואן שבעה מקומות שלהם.

תשובה: דגם זה של דאצ'יה זכה באירופה בפופולריות רבה, ולא בכדי. על המיניוואן של דאצ'יה נכתב שהוא נוח, אמין ועולה פחות משני שלישים מהמתחרים, שאינם ממוצא רומני.

למעשה, לא נתקלתי עד עתה בקוץ כלשהו בתפרחת-היתרונות מבית דאצ'יה. אומרים רק שהאבזור של דגמי הפירמה בסיסי למדי, אך לנוכח מחירם זוהי רטינה מתפנקת במקצת.