מסיבת אדם

אחרי שלושים שנה חזרתי לנמל יפו. הפעם לא בגלל "הכיתה המתה", הצגה מזעזעת של טדיאוש קנטור, אלא בשביל מכונית קטנה ואלגנטית בשם אופל אדם

לא מזמן חשפתי, במדור העונה לשם "המסיבות שמתו בשיבה טובה", כי יבואני הרכב הישראלים בגדו במסורת, וחדלו לארגן מסיבות עיתונאים לכבוד הופעתם של דגמים חדשים. במקום זאת נוקטים כיום ברוני הייבוא, שגדלו בזכותנו, טכניקת יחצ"נות זולה בהרבה: הם שולחים למדיה מידע בנוסח פרסום על אודותיו של הדגם החדש התורן, כולל תצלומים, ומצַפים, בצדק מסוים, שכתבי החצר יספקו להם, כהרגלם, כתיבה מתקתקה, הדואגת לעסקי אדוניהם גם ללא מסיבה.

שהרי לשם מה ליבואן להשקיע בארגון אירוע, לשכור מקום, להכין עוגות, קפה ושקשוקה, ועוד לספוג שאלות שאינן בהכרח נעימות לאוזניו? למשל: מדוע בחר היבואן בגרסה הנחותה דווקא של הדגם חתן השמחה, ולא בגרסה מעניינת יותר – שממנה נהנים הגויים.

חשבתי שמאמרי זה המספיד את מוסד המסיבות נעל את הנושא, ועל כן הופתעתי כאשר חברת שלמה, המשווקת בארץ את דגמי אופל, ארגנה מסיבת עיתונאים מסורתית בנמל יפו כדי להציג את אדם החדשה.

גאון בין עכברים

ההשקה בנמל יפו החזירה אותי אל תחילת שנות השמונים. אז, באחד ההאנגרים החשוכים בנמל זה, שעכברים חגגו בו ואף הסתובבו בין השחקנים, הועלתה ההצגה הבלתי נשכחת "הכיתה המתה", אשר טדיאוש קנטור, מורי ורבי הפולני, צייר, מחזאי ובמאי, הביא לתל-אביב.

הכרתי את האמן עוד בקרקוב של אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר קנטור הגיע לבית היתומים היהודי שלנו ונשא בפנינו, נערים ונערות נפעמים, הרצאות על אמנות. בהמשך חידשתי את הקשר איתו כאשר למדתי באקדמיה לציור בקרקוב, וכאשר ביקרתי קבוע בתיאטרון קריקוט (Cricot), שבו הועלו הצגותיו של קנטור.

טדיאוש קנטור ז"ל, צייר, במאי ומחזאי פולני, בסטודיו שלו בקרקוב, שנות השישים. אל סטודיו זה הייתי מביא את יצירותיי כדי לשמוע את דעתו של המאסטרו עליהן 

אמנות תמורת מַלְשָנוּת

כאשר עזבנו את פולין נאלצתי להיפרד מהאמנות של קנטור, עד אשר "הכיתה המתה" שלו מצאה אותי במולדת החדשה. ההצגה שהועלתה כאן, בנמל יפו, זעזעה אותי עמוקות. לא אשכח שחשתי, בגרון יבש ובלב שפעימותיו עצרו, כאילו אני עצמי יושב בכיתה זו, ועומד למות יחד איתה.

בתום ההצגה לחצתי בהתלהבות את ידי האמן, ובישרתי לו בחוצפה ים תיכונית שאני מתכוון להעתיק ממנו את סגנון התפאורה ואת שיטת הבימוי – אם אקבל הזדמנות לביים סרט באורך מלא, אשר הרעיון לו מסתובב בראשי. חשבתי על "שועל הכסף של פליציה ט'".

"אני מסכים להשאיל לך את שיטתי", חייך קנטור, "אם רק תספר לי בתמורה מי גנב את ציור הענק שלי, בגודל של קיר, שציירתי לצורך הסרט 'זהירות, ציורים', שצילמו עליי החברים שלך, סטודנטים באקדמיה לקולנוע בלודז'. השאלה מי המנוול מטרידה אותי כבר שנים", הוסיף האמן.

ואני הלשנתי לקנטור שצוות ההפקה הוא אשר בִּיתֵר את ציור הענק לכמה פיסות, וחלק בשלל.

טדיאוש קנטור בנמל יפו, תחילת שנות השמונים. צילום: אדוארד אטלר

נורמלי לתלפיות

ועכשיו אני שוב בנמל, ומול ההאנגר, אולי אותו אחד שאירח פעם את טדיאוש קנטור, עומדות ומצטלמות להן שתי אופל אדם, אחת אדומה והשנייה כחולה, המעוררות בך סימפטיה כבר ממבט ראשון. לשמחתי, אני מגלה בהן מנוע רגיל של אופל בנפח נורמלי של 1.4 ליטרים, ולא איזה דאון-סייזינג מחוזק במגדש טורבו – פתרון טכנולוגי מעניין, אך כזה שאינו נושא הבטחה לימים ארוכים.

אמנם גם לאופל אדם קיימת אופציה למנוע מוקטן נפח, 1.0 ליטר טורבו, שלושה צילינדרים, 95/115 כ"ס – אך חברת שלמה התעלמה ממנו בחוכמה, ובחרה במנוע N/A 1.4 המפיק 87 כ"ס, אשר מספקים לאדם את האמינות המסורתית מבית אופל וגם ביצועים בהתאם, כי גרמנייה זו אינה כבדה.

אופל GT, שב-1970 רכשתי בירושלים אצל יבואן אופל דאז ליאו גולדברג, הייתה מצוידת במנוע 1.9 סמ"ק בעל 90 כ"ס. בפנסים קדמיים סגורים, לטובת האווירודינמיקה, הייתה GT שלי מגיעה ל-200 קמ"ש במקום 185 הקמ"ש הרשמיים, ואפשרה למשפחת אטלר להגיע מהבירה לאילת בשעתיים. המחיר: אחרי טיסות אלה הייתי מוכרח להחליף את משאבת המים, שלא אהבה סל"ד גבוה.

שיפרתי במקצת את GT כדי לנצח באשקלון את גרנד פרי ישראל 1970, אך כפי שסיפרתי כבר בעט נחמץ, התחרות הופסקה.

קטנות מעדיפות קשישים?

לאופל אדם יש בסך הכול שלושה סוסים פחות מכפי שהיו ל-GT שלי, אך אולי אלה לא אותם סוסים גברתניים של פעם, שהרי העולם השתנה. בהתאם לחשדנותי זו אינני מאמין לדף הנייר הנלהב המוצמד לאדם. עיון צונן בו נותן להבין כי הצד החזק של הביצועים של אדם הוא חיסכון בדלק.

חרף פקפוקים ציניים אלה הייתי שמח – לולא החשש מהמלשינים, מהמצלמות, מהרדארים ומהלייזרים, ולולא העובדה שברשותי נמצא רק רישיון נהיגה אחד – לבדוק בעצמי את האפשרויות הדינמיות של אדם, משום שלפי הרגשתי וחשבוני היא מסוגלת להשאיר מאחוריה לא מעט מהמתחרות האמביציוזיות.

אין לי מושג מדוע, אבל אצלי, הקטנות האלה מקבלות פלפל. אולי יש להן איזו חולשה מסוקרנת לקשיש מורשה?

זעירה בעלת הַדְרָה

אופל אדם תכבוש לבבות ותדובב כיסים בזכות העיצוב החיצוני שלה, אשר צורת הגג תורמת לייחודו, כפי שהזכיר במסיבת העיתונאים מנכ"ל חברת שלמה, אילן טל. ואכן, רואים מיד שאין מדובר במכונית זולה אלא בתכשיט על גלגלים.

שימוש בזָן דומה של "מכונית קטנה אך בלתי שגרתית" עשתה חברת אסטון-מרטין הבריטית, אשר על בסיסה של טויוטה iQ הקטנה בנתה את אסטון-מרטין סיגנט (Cygnet) כדי לספק את תאבונם של בעלי היכולת לזעירה על רמה. בדומה לסיגנט, גם אופל אדם תשמור על מעמדה כפרימיום אם נחנה אותה לצד מכוניות יקרות ממש. רק קטנות מועטות ניחנו בהדרת-כבוד חזותית שכזו.

גם עיצוב הפנים של אדם אינו משאיר ספק שמדובר במכונית מושקעת. ההגה מצופה העור אינו מסתיר את השעונים, מה שקורה באחרונה במספר רב של דגמים איכותיים כביכול. בנוסף, בכיסאות של אדם לא חוטפים חוויית ישיבה המזכירה קרש של רהיט סניטרי מסוים (כפי שקורה בפיאט 500, שלמדה יותר מדי מפיאט פנדה, ולא למדה דבר מפיאטים 500 המקוריות).

לאופל אדם יש עוד כמה יתרונות מול המתחרות שלה – כמו פיאט 500 ומיני one שאליהן התייחסו מארגני האירוע בנמל, וכמו עוד כמה מתחרות קטנות שהייתי מוסיף אני. למשל, העובדה כי מהנדסי אופל שיבצו כל סוויץ' וכל מתג באדם בשום-שכל, מה שמאפשר תפעול אינסטינקטיבי שלה, מבלי להתעמק בספר הרכב.

לשכת רווחה? רק קדימה

ייתכן שנהג של אדם אשר יזמום לנסוע בה ברביעיית מבוגרים יתאכזב מהמקום המצומצם במושב האחורי, אשר מתאים לנערים בעיקר ומצויד במתקן המאפשר להרכיב את מושבי הילדים בקליק.

הצפיפות האדמית מאחור היא תוצאת ההתעקשות על מושבים קדמיים נוחים מאוד אך גם עבים במיוחד, שנועדו כנראה לנסוך בנוסעים תחושת בטיחות. מושבים אלה ממוקמים טיפל'ה גבוה כדי להשאיר תחתיהם מקום לנעלי הטרמפיסטים, ובאותה הזדמנות לשפר את הראות, כולל את הראות לאחור.

טורא בטורא פגע,

אדם באדם לא פגע

במסיבת אדם, שנערכה אל מול ים חורפי רוגע וסירות דייגים שסיפקו לאירוע תפאורה נינוחה, למדנו בין השאר כי מכונית זו יכולה לשנות צורה לפי טעמו האישי של הקונה.

אך אם חברת שלמה תשווק בשנה הקרובה את אדם לאלף מבינים בלבד, שיעריכו את צורתה מושכת העיניים, את נוחותו של הנהג, את זריזותה בעיר ולקינוח את החיסכון בדלק – לא יהיה צורך במאמץ כזה לבידול צורני, משום שהסבירות שאדם תפגוש אדם לא תהיה גבוהה במיוחד.

כרטיס הביקור של הפירמה

מחירה הבסיסי של אדם, 91 אלף שקלים, הופך אותה למכונית לא זולה בקבוצת הקטנות, אשר מחיריהן נמוכים בהרבה משלה. ועם זאת, לפני שאנו מקימים אוהלי מחאה ברחוב המסגר, כדאי לזכור כי אופל אדם, כמו אסטון-מרטין סיגנט היקרה המוזכרת לעיל, שואפת להתחרות בסגמנט הפרימיום. והרי לפרימיום חוקים משלו: אין בו כניסה לפחיות קטנות בנאליות, ואין תג נמוך יותר מ-110 אלף שקלים – מחיר שאופל אדם לא תגיע אליו אפילו אם נצייד אותה בשלל התוספות האפשריות שהיבואן מציע.

ולגביי לפחות, תוספות אלה אינן מי יודע מה נחוצות. כי אישית, לא הייתי מחליף את החישוקים מ-15 אינץ' ל-16 אינץ', לא הייתי מזמין את מערכת עצור-סע, שהחיסכון בדלק המושג באמצעותה אינו כדאי (ראו 'טיפ טיפה'), ומובן כי הקשיש המורשה הזהיר גם לא היה מפטם את מסך הרכב, שגודלו שבעה אינץ', בשפע של מולטימדיה ובכל האפשרויות הקיימות כאופציה, כי הַאמינו לי שפזילה אל מסך הקסמים אינה תורמת לנהיגה בטיחותית.

פתאום קם אדם: חברת אופל בנתה את דגם אדם עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת, ויש בכך אפילו נקודה יהודית: בזמן השואה הגרמנים ציידו את אדם צ'רנייקוב, ראש היודנראט בגטו ורשה, ברכב מסוג אופל אולימפיה אדם. הקשיש המורשה, בהיותו ילד, ראה את צ'רנייקוב נוסע במכוניתו זו ברחובות הגטו, וכעבור שנים הופתע לקרוא בביוגרפיה של צ'רנייקוב שהוא התאבד מיד כמעט אחרי שהגרמנים לקחו ממנו את האופל.

תזכורת על כך שפרסמתי בירחון "טורבו" עצבנה את חוקרי השואה המקומיים. לדעתם, לעובדה שצ'רנייקוב איבד את מכוניתו – שסימלה את מעמדו בגטו – לא היה חלק במותו של האיש. מבקרי דעתו של הקשיש המורשה, המחפש קשר בין נפשו היהודית והמכונית, טוענים כי לקראת סוף הגטו הבין צ'רנייקוב וכָּאב שהוא שיתף פעולה עם הרוצחים הגרמנים, והתאבד כאות מחאה על הרג היהודים.

פשטות אנינה

הַסכימו איתי, או לא, שמחירה הגבוה יחסית של אופל אדם יוצר תחושה שמכונית זו היא בעצם הצעה לאנינים. זן אנושי זה אינו נרתע ממחיר גבוה, ואף, בכוח הפרדוקס, רואה בו גורם משיכה.

גם סוג אנין זה של קונים ימצא כקורצת כבר את הגרסה הבסיסית של אדם, זו שהיא נטולת כל תוספות, שהיצרן מציע כאמור בשפע (רק חישוקים ממתכת קלה מומלצים)..ואם הנהג אינו מוכרח לבחור בתיבת הילוכים אוטומטית בגלל מוצאו, גילו או נכותו, אז מוטב שיבחר בגרסה הידנית של אדם. מה גם שההפרש בין מחירה של "אוטומט" ומחירה של "ידנית" אינו זורק לברכיים, ועומד על 2,000 שקלים בלבד.

וטוב שאופל אדם הידנית זולה רק במעט מזו האוטומטית, כי בזכות כך השכנים לא יסתכלו על בעליה כעל סתם דמות קשת יום או קפוצת יד. שהרי יהיה ברור לכל עובר ושב שהאיש בחר בגיר ידני לא עקב דגירה על השקלים, אלא דווקא בשל חיפוש נמרץ אחר הנאת נהיגה.

טיפ טיפה: עובדים עלינו

אחרי רשימה ארוכה של פטנטים שהבטיחו לחסוך בדלק ונכשלו, התגייסו גם יצרני הרכב לתחרות על החיסכון כביכול, והכריזו שמנגנון "עצור-סע" שהם פיתחו הוא פתרון הפלא המבוקש.

עוד בתחילת דרכו זכה מנגנון זה בביקורת מצד מומחי רכב, הטוענים, אחרי ויכוחים סוערים ועל סמך מבחנים, כי "עצור-סע" מאפשר אמנם לחסוך בדלק בשיעור של שלושה-ארבעה אחוזים – אך בו-זמנית פוגע באמינות הרכב. עצירת פעילות המנוע בכל פעם שהמכונית עוצרת והתנעתו מחדש מטילות עומס יתר על מערכת החשמל, המצבר, הסטרטר, החיישנים העדינים וגם על חלקים מכניים של המנוע – קרי מערכות ההצתה ומגדשי הטורבו, אשר ההתנעות החוזרות על עצמן פעמים רבות מקצרות את חייהם.

לרשימה נכבדת זו של סכנות הנגרמות (כן או לא, כי הוויכוח נמשך עדיין) עקב שימוש ממושך במנגנון "עצור-סע" במכונית האירופית – יש להוסיף סכנה נוספת, ייחודית לארצנו החמה: "עצור-סע" יעמיד אצלנו במבחן אכזרי את מזגני הרכב, אשר כיבוים והפעלתם מחדש היו אסורים עד כה על ידי ספרי הרכב והמוסכניקים גם יחד.

לפי תיאוריית קונספירציה, הלוחשת לאוזנינו שיצרני הרכב מחפשים דרכים לקיצור חייהן התקינים של המכוניות – אפשר לחשוד שמנגנון "עצור-סע", תמים ככל שיהיה, הוא עוד תחבולה שהגו הרעים לצורך מזימתם זו.

שואלים את אדוארד

גיל חלמיש: מה דעתך על השעייתו של ג'רמי קלארקסון מ"טופ גיר" ומהבי-בי-סי? אשמח לקרוא התייחסות אליו ואל הפרשיות שלו.

תשובה: לשמחתנו, יש לצפות שפרשיית קלארקסון תיגמר בעוד רגע עקב פניות רבות ששולחים לבי-בי-סי חסידיו של האיש הכישרוני ותוכניתו המעניינת. לרשת הבריטית לא תהיה ברירה אחרת, לנוכח ההפסדים הכספיים הכבדים שייגרמו לתחנה עקב סילוקה של דמות-על טלוויזיונית זו, שגם עמידתה במחלוקת עובדת לטובת הרייטינג.

ייתכן שהצלחתו האדירה של ג'רמי קלארקסון הצמיחה סביבו שפע של קנאים, שרק חיכו לאיזו מעידה שלו. זהו, לצערנו, מצב סוציו-פסיכולוגי או פסיכו-פתולוגי המוכר היטב לא רק בטריטוריית האי הבריטי, ולא רק בעולם הבידור והכתיבה – אלא גם בחיים הפוליטיים הלא אנגלו-סאקסיים (נכתב ביום הבחירות, לפני פרסום התוצאות).

יונתן: לצערי אני נאלץ לקנות עכשיו רכב שני לצורכי הגעה לעבודה. מטרתו של הרכב אחת היא: להביא אותי מאזור בנימין לירושלים, כמאה ק"מ ביום סך הכול. אני מחפש לצורך העניין רכב כמה שיותר חסכוני בכל המישורים: קנייה, אחזקה שוטפת, תיקונים, חלפים, דלק, ביטוח וכו'. לא אכפת לי שהוא יהיה קטן, ידני, ספרטני, ישן או כל דבר אחר שיקטין את ההוצאות.

תשובה: על סמך ניסיוני עם סוזוקי סוויפט, הייתי ממליץ לך להתביית על סוויפט מאחד השנתונים – תלוי בתקציב העומד לרשותך. אני בעד דגם זה בהיותו חיבור מוצלח בין פרמטרים כמו אמינות (המורידה את הצורך לבקר במוסך, למעט טיפולים שוטפים הכרוכים באחזקה נבונה), נוחות נסיעה, בטיחות אקטיבית, הנאת נהיגה ותיאבון צנוע לדלק.

חבל רק שיבואן סוזוקי, בעקשנות מוזרה, לא משווק בארץ את סוזוקי סוויפט הידנית בגרסת ספורט, אף כי היא מתחרה ראויה להאצ'בקים הספורטיביים מבית פולקסוואגן ורנו, וזולה מהם באחוזים משמעותיים.