עלילות הברון צלסיוס

אחרי מותו הבלתי צפוי של הטייקון האישי של הקשיש המורשה, נשאר בקרבתו הנפשית של הזקן רק בן מאה אחרון – הברון צלסיוס

ברון צלסיוס זה, מנוול אשכרה הפועל לפי האקסיומה "סטיכיה אינה אשמה לעולם", החליט ללמד לקח את הקשיש המורשה, ולפגוע ללא רחמים בכבודו המקצועי של הזקן וברכבו.

וכך, ביום תל-אביבי בהיר, ירד ברון צ' השפל בכבודו ובעצמו מהרקיעים שלו, ושיבש בכוונה תחילה נסיעה אידילית שלווה של אלפא 33 IE בת ה-21, הנהוגה בידי הזקן. אותו צלסיוס (מנוול, כבר אמרנו?) הדליק פתאום את הנורה האדומה על לוח המחוונים של אלפא. הוא ביצע את המעשה עוד לפני שמחוג החום טייל אל סוף הסקאלה, כך שההפתעה של הקשיש המורשה, הזָהיר, הייתה מושלמת.

נאה דורש נאה מקיים

המורשה הגיב להתחממות באותו האופן בדיוק שהוא עצמו המליץ עליו, על גבי הנייר של "מקור ראשון" ובבלוגו "מכונית הנפש", לאזרחים הסובלים מקפריזות רכבם. למעשה, הקשיש יעץ לנקוט את תגובה זו, שתפורט להלן, לא רק במקרה שהמנוע התלהט כבר, אלא גם במצב שהמכונית רק מתחילה להתייחס לנוזל הקירור כאילו היא מתכוונת להתחזות לקומקום.

המנוע מתלהט? פתחו את החימום

וכך, לאור יְקוֹד-הפתע של המנוע, החל המורשה בפעולה הנדרשת לפי התקן: (1) הוא הסיר מיד את כף הרגל מדוושת הגז, (2) הניח למכוניתו להתגלגל באיטיות, (3) הסתכל ימינה ושמאלה בחיפוש אחר פיסת-שוּל שאפשר לעצור בה מבלי להפריע לתנועה, (4) פתח את החימום, וכיוון את המאוורר לסיבובים מרביים. כן כן, באמצע הקיץ האכזרי! (5) עצר, (6) ולבש את האפוד הצהוב, כדרישת החוק ובבושה מסוימת. שהרי לבושי האפוד הזרחני, החגים סביב רכבם בחוסר אונים, נראים כשייכים לזן הטמבלים, אשר לא שעו לצלילים החדשים מהמנוע, המנסה להזהיר את בעליו שמשהו עומד להשתבש ושכדאי לו להתייעץ עם מוסך. בעצם, גם התחממות לא אמורה להפתיע, אם רק טורחים לעקוב אחר שעון החום, ומגלים שמשהו רוחש לרעה בתנועות המחוג.

אך באלפא של הקשיש, הנהג לא זכה לאזהרה הוגנת בדמות תנודות מוזרות. עד להתחממות הפתאומית, הכול התנהל על מֵי סבבה.

והמשכיל יידום

הקשיש המורשה (7), לבוש צהוב-חירום שאינו מתאים לו, יצא מרכבו ופתח מכסה מנוע, ובדיוק כפי שחשש, הוא גילה שהמאוורר הראשי של הרדיאטור מת. רק שני מאווררי המשנה הקטנים – מאוורר המיזוג ומאוורר החימום – עבדו נמרצות, אך למרות חריצותם לא הצליחו לעדן את הטמפרטורה של נוזל הקירור.

הקשיש המקורקע מצא מיד שני הסברים למה שקרה. ראשית, הוא חשד שמישהו פיקח מבין אויביו – ואלו אינם חסרים לזקן גם במרחב הציוני – לימד את המאוורר לעקוב אחר תחזית האוויר בטבלואידים, ולקרוא על התקפת חום אנטישמית "בלתי רגילה לעונה" אשר "צפויה בימים הקרובים".

המאוורר לא זז. מה עושים?

הדיאגנוזה השנייה – בניגוד לראשונה, הפרנואידית – הייתה טכנית לחלוטין. אולי שוב השתחרר מהקוטב הצפוני של המצבר, כלומר הקוטב החיובי, אותו חוט אדום אשר תפקידו להעביר חשמל ל-unit המורכב ברדיאטור, ודרך ה-unit למאוורר? את זה גילינו פעם ותיקָנו, נזכר הזקן, אך בדק בכל זאת, ומצא את החוט במקומו, כפי שחיזק אותו בקפדנות בחורף.

כנראה, הבין המורשה בתדהמה, מאוורר הקירור פשוט הלך לעולם שכולו סטלבט. אחרי עשרים ואחת שנות עמלנות מותר לו להתעייף ולהרים כנפיים.

ובכל זאת (8), המורשה חיבר בין הפלוס והמינוס מאחורי גבו של ה-unit המפעיל את המאוורר, וזאת כדי ליצור מעקף סביב החשוד, אלא שה-unit התגלה כחף מאשמה, כי גם מתח אמפרים ישיר לא ריכך את סירובו של המאוורר לעבוד.

הדיאגנוזה הייתה עכשיו נחרצת כמו מכתב ארנונה: אין מה לעשות זולת להחליף מאוורר בחדש. חלאס. ביוון העתיקה, הפילוסופים צעקו ברגע הגילוי את המילה היוונית "אאוריקה".

עצה של שלומי

המורשה התקשר לפתח-תקווה, אל שלומי מ"גז חיש". אתה מכיר איזה גרר? שאל הזקן.

"בשביל מה לך גרר?", הופתע שלומי. "חכה ללילה. החום ילך לישון, ואתה תוכל לנסוע הביתה בלי מאוורר. האלפא שלך לא תזדקק לו", הבטיח, וצדק. הזקן אכן רק הוסיף נוזל קירור, נסע, ובבוקר פתחו כוחות האור, שגויסו על ידי הקשיש, במלאכת ההצלה של המאוורר.

רופא חשמל אגדי

המציל הראשי היה מוטי מוטיל, רופא חשמל אשר המוניטין מרקד לפניו. בתקופת "טורבו" סיפרנו איך מוטי תיקן בצ'יק למבורגיני אדומה השייכת לאיזה יהודי הזקוק לתשומת לב, שהביא את האיטלקייה למבו כדי לעשות רושם על בנות דיזנגוף, אך למבו סירבה לשרתו והתפגרה מול קפה "כסית". כל כוחות ההנדסה היהודית לא הצליחו לפענח מה קרה, עד שהגיע מוטי. במוסך של ב-מ-וו Z3M קופה של הקשיש המורשה תלויה על הקיר תמונה שבה נראים הקשיש, מוטי ולמבורגיני המתוקנת.

ב"טורבו" סיפרנו גם בסיפוק איך חברנו מוטי אבחן פיאט אונו טורבו חדשה שלא רצתה להתניע, והמהנדסים האיטלקים של פיאט לא הצליחו לרדת לחקר המדוע. והיו עוד עשרות או מאות דוגמאות לתיקוני מערכות חשמל בלתי שגרתיים החתומים על ידי מוטי מוטיל. לכן, לא מעט בעלי רכב ישבו שבעה כאשר מוטי החליט שנמאס לו, ועזב את החשמל כדי להיות מנהל מוסך אלפא. עד שגם לנהל נמאס לו.

נכון להיום, האיש פתח עסק לאופניים חשמליים ברמת-השרון, רחוב המסגר 6, מאה מטרים מהמשטרה. הוא לא רק מוכר אופניים אלו אלא גם מתקן אותם בצורה מתקדמת: הקשיש תפס את מוטי על חם כשהוא בודק אופניים באמצעות מחשב דיאנוסטי שהוא בנה בעצמו!

המורשה צילם את ההמצאה המקורית כאשר הביא למוטי את אלפא המתחממת שלו, ומוטי לקח את הקשיש ואת אלפא לחבריו במוסך הסמוך, "קלמרו".

מחשב דיאגנוסטי לאבחון אופניים חשמליים, פרי היצירתיות הפרועה של מוטי מוטיל

מובלעת עם נשמה

לבקשתם של מוטי ושל אבי ממוסך "קלמרו", הסכים המאוורר להיפרד מאלפא ללא צורך לפרק את מערכת המיזוג, המדחס, האלטרנטור, מנוע הצעדים והפנסים, הרדיאטור ועוד חוטי החשמל וצינורות הנוזלים, כפי שחשש המורשה, ופרשת המאוורר נגמרה בשיפוץ מוצלח, כי בשום מקום לא מצאנו את החלק המקורי הדרוש. אך זוהי ההפתעה הנעימה הפחות חשובה.

חשוב הרבה יותר שבזכות פרשת המאוורר, הקשיש המורשה הבחין להנאתו שגם בימים טרופים אלה, כאשר בעולם תיקוני הרכב חוגגות כדאיוּת וסטנדרטיזציה חסרת נשמה, וכאשר מכוניות בנות זמננו בנויות בחוכמה עסקית לטווח קצר בלבד – קיימות עדיין דמויות המפגינות יחס אנושי כלפי מכוניות סובלות, דמויות שכמו מיישמות את האידיאולוגיה והפילוסופיה העומדות מאחורי המושג "צער בעלי חיים".

במוסך "קלמרו", גישה זו התבטאה לא רק בתיקון עצמו אלא גם באישיותם של בעלי הבית. הקשיש המורשה גילה שאבי הוא חובב חפצי עבר, עוד רומנטיקן אחד המכור לעתיקות בעלות נפש טהורה. ממש כמו הזקן. במוסך של איש זה מנגן אותו מגבר סטריאו ותיק שמפזר צלילים בביתו של הקשיש, ואפילו אותו טייפ קסטות "טכניקס", ועוד מקלטי רדיו ישנים כמו אצל הקשיש.

הדבר היחידי שיש לאבי ואין לזקן הוא אקווריום של זוג דגים. במוסך זה אפשר לעמוד מולם, להביט, להרהר, וליהנות מעולם שכולו שקט ושלווה. על קירותיו של המוסך תלויות תמונות מעניינות להפתיע, ובפינה הוצבו פרחים אקזוטיים, הנראים כשייכים לגן עדן. חשבתם שמוסך כזה לא קיים? טעיתם.

כוחות האור בפעולה

(1) האחים קלמרו, אבי (משמאל) ויונתן; (2) אלפא 33 IE, כבר לא רותחת; (3) מוטי מוטיל בסדנה שלו; (4) מוטי ואבי קלמרו מרכיבים לאלפא של הקשיש מאוורר קירור ששופץ בתושייה 

אשפוז עם פז

למזלו, הקשיש המורשה לא מכיר (עדיין) מי יודע מה את בתי החולים בארץ. רק פעם אחת, לפני זמן רב ועוד קצת, התרחשה תקרית אשר מכוח בלתי-נמנעוּתה הזקן, שהיה אז עדיין רגיש יתר על המידה, קרא בטעותו את מה שכתב, ומיד נתפס לכמה ימים על ידי בית החרושת "איכילוב". זיכרונותיו משם, מהמסדרונות החשוכים, גם אם באופן מטפורי, מהחדרים הצפופים ומהנפשות הפועלות, לבושות הלבן, נרשמו בזיכרונו של הקשיש, ואינם מעודדים.

והנה התגלה שמכוניות, בניגוד לקשישים, נהנות ברמת-השרון מחוסר התייחסות למוצאן, לדתן ולגילן, וזוכות ביחס רגיש אשר הרפואה הסמכותית שלנו, גסת הרוח, העיוורת והחירשת כבול עץ, אינה מוכנה להעניק לנפש מקולקלת הפונה לעזרה.

טיפ טיפה: ציוצים באפלה

במסגרת סרטוני עצות תחת הלוגו "אוטומטיפ", פונה אתר ynet לנהגים בשמה של מטרה ששווה כל מאמץ: התמודדות עם מגפת תאונות הדרכים. יוזמה מבורכת, אך למרבה הצער, שיטת החינוך של ynet, אשר מבוססת על סיסמאות קצרות בליווי קטעי וידאו שאינם בהכרח רלוונטיים, נראית כהחמצה.

לדוגמה: מגישת הפינה ממליצה לנהגים – "השקיעו בהתאמת המושב לתנוחה המתאימה לכם", וחופזת מיד להמלצת בטיחות אחרת, אף היא מנוסחת ברפרוף. כותב ההמלצות (הבנאליות למדי) הנשמעות בסרטון "אוטומטיפ" שכח לציין שאת מושב הנהג מזיזים לכיוון ההגה או מרחיקים לאחור כך שבעת לחיצה על דוושות הרכב, רגלי הנהג לא יהיו ישרות חלילה אלא דווקא כפופות מעט, כדי להגן עליהן בעת התנגשות. ynet לא ציין גם שאת המשענת יש לכוון לזווית של 90 מעלות ביחס לרצפה, כדי שהנהג יחוש בגופו את תנודות מכוניתו ואת כוונותיהן.

קשה גם להבין מדוע ynet ממליץ "כוונו את ההגה למרחק ולגובה כך ששרירי הידיים יהיו רפויים", כאשר ידוע ללא עוררין שהמרחק המאפשר פיקוד מושלם על ההגה דורש שפרקי הידיים (שוב, כפופות מעט) יהיו מונחים על חלקו העליון של גלגל ההגה. אחיזת ההגה המיטבית היא בזווית של רבע לשלוש.

בתוכנית "אוטומטיפ" נשמעה גם ההמלצה להירשם לשיעורים בבית ספר לנהיגה מתקדמת, משום שמורי נהיגה רגילים אינם מלמדים לנהוג אלא רק "לעבור את הטסט". ynet פספס את ההזדמנות לנצל את הבמה הפופולרית כדי להפעיל לחץ על משרד התחבורה, ולהכריז כי ההתמקדות של שיעורי נהיגה ב"לעבור טסט" היא מתכונת לימוד בלתי אחראית, אחת הסיבות לתאונות הדרכים.

מובן כי ynet, שהעדיף להפיק סרטון הדרכה קליל וחלקלק, לא דחק במשרד התחבורה לגבש הנחיות לימוד חדשות. הנחיות שמחייבות את מורי הנהיגה ללמד את צועריהם את ההבדלים בין נהיגה עירונית ונהיגה מחוץ לעיר, נהיגת יום מול נהיגת לילה, נהיגה על כביש יבש ועל כביש רטוב, את ההבדלים בין נסיעת סולו ונסיעה במכונית עמוסה, וכמובן, קצת ידע על מערכות הרכב.

שואלים את אדוארד

מור: אנו זוג צעיר אשר מחפש רכב אוטומטי (לצערי. האישה מפחדת). הרכב מיועד בעיקר לנסיעות מבשרת-ירושלים, ומדי פעם למרכז. הדרישות שלנו הן צריכת דלק ובעיקר אמינות. התקציב הוא עד 30 אלף שקלים.

הציעו לנו הונדה ג'אז 2005 שעשתה 140 אלף ק"מ. מה דעתך? נשמח לשמוע על עוד דגמים מומלצים.

תשובה: הונדה ג'אז היא בחירה טובה, גם כאשר המועמדת היא אוטומטית. אופציה אחרת היא סוזוקי סוויפט.

אריאל אטיה: ברשותנו פיז'ו 306 שנת 98' בקילומטרז' של 130 אלף בערך, בעלת מנוע ענקי של 1,800. בסך הכול הרכב מעניק חוויית נסיעה די נינוחה בנסיעות ארוכות, ומגלה חסכנות בדלק.

א. האם יש דרך שבה ניתן לחסוך בדלק עם רכב כזה בנסיעות עירוניות?

ב. קיבלתי את הרכב במחיר מוזל מבלי לדעת באמת את מצבו, השקעתי כמה אלפי שקלים ואני מרוצה מהתוצאה. אילו טיפולים היית ממליץ לבצע כדי להאריך את ימיו ושנותיו?

ג. המים של הרדיאטור תמיד חומים. ביררתי קצת אצל מוסכניקים, והדיאגנוזה שלהם אמרה שזה קורה מכניסה של אוויר לראש מנוע. יש מה לעשות?

תשובה: אכן כדאי לשמור על פיז'ו 306 ולטפל בה, שכן זוהי מכונית מוצלחת, שירת הברבור של פיז'ו.

הטיפול הנדרש, שאינו יקר מי יודע מה, הוא כנראה החלפת סֶתֶם הראש. סביר כי סתם זה נפגע עקב התעלמות מהוראות היצרן, הדורשות לסגור את הברגים המצמידים את הראש לבלוק בעוצמה מסוימת, הנקובה בספר הרכב.

כדי "להאריך את ימיו ושנותיו של הרכב" מומלץ להשתמש בשמן סינתטי משובח, 40W5.

אברהם טל: כחובב מכוניות איטלקיות, אני מעוניין לקנת לנצי'ה דלתא. יש ברשותי אלפא 159tbi , ואני מרוצה מאוד. הדלתא תגיע במקום לנצי'ה קאפא… אשמח לקבל חוות דעת.

תשובה: אמנם חבל על לנצ'יה קאפא, שעומדת לאבד את מקומה בביתך, אך לנצ'יה דלתא אינטגרלה – שמותר להביאה ארצה כי היא עברה את גיל שלושים – היא יעד מפתה, שהרי "חיים רק פעמיים" (ג'יימס בונד). לפני שנתיים עשיתי דוקטורט על אופציית האינטגרלה, ולצערי ירדתי מהרעיון עקב המחיר הגבוה שנדרש תמורתה באתר mobile.de.

אלי בניה: אשתי מרים היא עולה חדשה משווייץ, ומעוניינת לייבא את ה-Z3M קבריולט שלה ארצה. מדובר בדגם משנת 2001, בעל מנוע אימתני של שלושה ליטרים. יוצרו כאלפיים יחידות של הדגם הזה. כבר היינו בקשר עם דלק מוטורס, והם יאשרו טיפול ברכב. ובסך הכול, למה לא? הרי נידרש לשלם להם בעין יפה… אני תוהה אם יש לך מילות חוכמה על צעד שכזה. הרכב יפהפה ובמצב משובח, אבל האם המהלך שווה את הטרחה ואת העלות?

תשובה: כבעליה של ב-מ-וו Z3M קופה ומכור לה, אני יכול להעיד שכדאי לאשתך להביא את הקבריולט שלה ארצה, וליהנות מאמינותה ומהביצועים שמבטיח מנוע של שישה צילינדרים בשורה בנפח 3.2 ליטרים ובעל 321 כ"ס. אגב, הבווארים הפסיקו לייצר אותה משום שבתקופת הייצור הם "שכחו", לשמחתנו, לפטם אותה באלקטרוניקה

אם מהלך הייבוא ייצא לפועל, התקשרו אליי ואענה בחפץ לב על שאלות לגבי אחזקתו של רכב נפלא זה.

ניצן זמירי, בתגובה לתשובה ליוסי בראל ("שואלים את אדוארד 930): התפעלתי מהזיהוי המדויק שערכת לתקלה בניסאן אלמרה של הקורא יוסי בראל. ברגע שקראתי את תחילת השאלה, ידעתי כבר את התשובה. גם לנו קרה אותו דבר באותו רכב, והוחלפו שלושה אלטרנטורים, רצועה ופוּלי מנוע, והבעיה נפתרה רק לאחר החלפת המדחס. כל הכבוד שהצלחת להגיע לכך מבלי לראות את האוטו.