ספקות שנשארו ספקות

והנה זה קרה גם לי, כאשר חזרתי מטיול קצר בהרגשה לא נעימה שבמקום ליהנות מהנהיגה, סתם סבלתי ממנה

האם המכונית שלי אשמה בכך או שאשם הגיל המופלג שנטפל אליי, או משהו בין שניהם?

ואולי יש להודות כי למקרה הנ"ל תרם רבות ענן מצברוח, שהמטיר עליי זלעפה של ביאוס. הרי לפני הנסיעה התיישבתי מול המקלדת למשימה אבודה מראש: במשך כשעתיים ניסיתי לתרגם לעברית חלק מהסיפורים הישנים שלי, שמצאתי במגרה. רציתי לתרגם אותם ולפרסם, במקום לשרוף אותם כהצעת המשוררת הביתית שלי לשעבר, אשר כתבה: "לכו לתנור, מחברות אהבה. לכו לתנור, מילים, שנולדתן באש וראויות לחזור לאש כולכן".

אל מול הסיפורים המצהיבים חשתי לא רק חוסר יכולת כתיבה פתאומי, אלא גם את טעמה המר של מעין בגידה. כאילו נכנסתי בנעליים לשטח מוצנע מהעבר, אשר השתיקה יאה לו – ולא ניצולו למדור מודפס או לחשיפה בבלוג.

בריחה מהספרות

וכך, בראש הומה התלבטויות, החלטתי, אולי כדי לברוח מהמשימה הספרותית, לערוך בבווארית Z3M קוּפֶּה נסיעת מבחן שהתכוננתי לקראתה עוד בשבוע שעבר. התקליט הישן והחורק של התודעה יוחלף בצליל של שישה צילינדרים.

בהתאם למטרה זו, חימשתי את השמשה הקדמית של ב-מ-וו בכמה מכשירים, שהצטרפו אל מכשיר הניווט Tom-Tom בגרסה אירופית מתקדמת, אשר מוצמד כבר לפינה השמאלית-עליונה של השמשה.

למכשיר ניווט זה מוצמדת מסרטת MIO 688, שלא רק מצלמת באיכות הגבוהה ביותר (full HD) ושומרת על ההקלטות והצלילים, אלא דואגת גם לתנועה הגיונית של הרכב: היא יודעת לפתוח בצעקות געוולד ולהדליק נורות אדומות כשהיא מגלה שהמכונית עומדת להיכנס למלכודת משטרתית, או מתכוונת לחצות בהתגנבות קו הפרדה לבן או מתקדמת באופן מסוכן אל עצם כלשהו.

שתי גדות לחלון: ב-מ-וו Z3M קופה על אדן החלון, משקיפה על אחותה האמיתית. הייתי אמור להחנות בגינה את כל בנותיי, אך ירד גשם והיה לי חבל שיירטבו. על הגרמנייה היו לי כנראה פחות רחמים

פידבק מהחלל החיצון

המכשיר השלישי, שהודבק במרכז השמשה הקדמית של הבווארית שלי, הוא חיישן לווייני המודד בדייקנות את הזינוק ממנוחה עד 100 קמ"ש, ואת המהירות האמיתית של הנסיעה. היו ימים שלצורך מדידת המהירות של מכוניות מבחן, הבוחנים הלועזיטים הצמידו גלגל חמישי, דק כמו גלגל אופניים, אל אחורי הרכב. בארץ לא היה לנו אביזר זה, ורק פזלנו בקנאה למבחנים זרים.

במרכז השמשה הקדמית, רק למטה, צמוד ללוח המחוונים, מצא את מקומו גם המכשיר הרביעי: סמארטפון סמסונג גלקסי "גרנד-ניאו", המתאים, לפי המוכרים, לקשיש מורשה. אמנם גלקסי זה, במקום לתרום את שלו לחינגה הגסה של צמצום הראות, היה יכול להיות זמין גם ממקומו בדש הדלת או בתא הכפפות – אך פתרון כזה היה דורש התערבות של יד ימין כדי לגלות את הסיבה להתעוררותו הפתאומית, ואת הצמדתו האסורה לאוזן.

פמליית טרחנים

בקיצור, עברתי את שער הבית בבווארית המצוידת במשפחת מכשירים, ויצאתי למסלול שבחרתי לצורך המבחן: הסביבה הקרובה.

הרי רחובות הכפר וכביש היציאה ממנו – אותו ערמומון דו-כיווני שעובר דרך יער, החשוך גם באור יום ומוכר לי על כל פיתוליו – ידועים לי ולמכוניותיי כבר שנים רבות, כך שראות מצומצמת לא אמורה להכביד יותר מדי, חשבתי, וזו הייתה טעות, כי הלוגיקה הסטרילית טפחה על פניי.

התגלה מיד כי בשבתי מול שמשה קדמית עמוסת גלמים שוחרי טוב שנועדו להגיש עזרה בניהוג, להקל על הנהג ולהרחיק ממנו סכנות – הרגשתי דווקא כמו איזה זקן שמשפחתו הדואגת הפקיעה ממנו, באמצעות עורכי דין ובתי משפט, את כל זכויותיו כאדם ריבוני, כמו שימוש בכספו בבנק, עריכת קניות ומכירות, חתונה, גירושים והצבעה.

מטרים יתומים

גיליתי שלא הראות המכורסמת עקב ריבוי המכשירים היא המסוכנת, כפי שקולגות כתבים נוהגים לטעון, אלא נטייתו הטבעית, האינסטינקטיבית, של הנהג לעקוב אחר הנתונים המופיעים בצגים הקטנים, ולהקשיב למוצא פיהם.

ברגעים האבודים הללו, שבהם מבט הנהג מתרכז במשך כמה שניות יקרות במכשיר הניווט המדבר Tom-Tom, במסרטת הפלאים MIO, בחיישן ה-GPS ובסמארטפון – המכונית עוברת מטרים רבים ללא כל פיקוח. אמנם הבווארית שלי איננה בנטלי קונטיננטל GT "ספיד" הבריטית מבית פולקסוואגן, אשר בעת המבחן שנערך לה באוסטרליה, על כביש פתוח וחף מהגבלת מהירות כלשהי, היא נסעה ב-331 קמ"ש, ובכל שנייה עברה מעל 100 מטרים של אספלט. ובכל זאת, הפלירט של הנהג עם עדת מכשירים, שמסיטים את העין מהמתרחש סביבה, אינו מבשר טובות.

בשטח בנוי, ובפניות חדות, המכשירים שהתגייסו למבחן הפכו את הנוף בצדדים לשטח הפתעות, שזה ביטוי מנומס לשטח הפקר. ממש כמו בקרוסאוברים, שכדי לעמוד במבחני הריסוק נבנו בהם עמודים מסיביים ומראות ענק. עמודים ומראות אלה מסתירים רוכבי אופניים והולכי רגל, המגיחים אל מעבר חצייה מבלי לחשוד שבשביל הנהג הם אוויר דאשתקד.

סיפוק מכורכם

ודאי שבתנאים כאלה של ראות מְתוּלָעָת אוזל הסיפוק מהניהוג, ומתכרכמת גם הרגשת הבטיחות.

זה קורה גם כאשר מכוניתו של הנהג בר-המזל אינה מצוידת, כאחיותיה המודרניות, בטורבו, שמפתיע בפרץ פתאומי של עוצמתו. זה קורה גם כאשר אין במכונית מסך מרכזי, הדורש אף הוא ליטרת יחס, באשר מוכרחים ללחוץ עליו כדי לעדכן פרמטרים של הנהיגה.

מסקנה חד-משמעית

רבים מדי הם המכשירים המודרניים – ובהם גם מערכת השמע, שדורשת חיפוש תחנות רדיו וכיווני צליל – אשר מסבכים את הנהג יותר מכפי שהם עוזרים לו. אפילו זרי החוטים של מכשירים אלה הם סוג של מפגע, משום שהם משתתפים בעושק הראות.

טיפול מומלץ: יש לוותר על מכשיר הניווט, החיובי ביסודו, כאשר אין מתכוונים לטייל באזורים זרים, וכאשר אין מחפשים כתובת מסוימת או קיצור דרך. את חיישן ה-GPS מאפסנים בתא הכפפות או בבית.

אותו הליך מומלץ לנקוט לגבי הסמארטפון, שאת ייעודו העיקרי, קבלת טלפונים, מסוגל למלא נוקיה 6310 הוותיק והאמין של הקשיש המורשה, שמקורקע לדיבורית.

משאירים בפינת השמשה רק את המסרטה MIO 688, לא לפני שמנתקים ממנה את כל תוספות ה"בטיחות". לכל התוספות "תומכות הנהיגה" הללו, בנוסח מובילאיי העברי, לא יזדקק נהג נורמטיבי שאינו שתוי, מסומם או צורך תרופות מטמטמות נפש וחושים. לא יזדקק להם אחד שאינו כותב/קורא בזמן נהיגה, אינו אוכל/מדבר ואינו נרדם על ההגה בשל עייפות.

אחרי ניקוי ראש

חזרנו הביתה. הבווארית התנערה מהציוד הבעייתי, ואנו יכולנו לחזור, עם כבר פחות נקישות-לב, אל מלאכת התרגום של הסיפורים הישנים שלי.

צפוף בשמשה. יש הרואים בכך עזרה של גמדי האלקטרוניקה, ומתרגלים להסתמך על דיודות ונורות. לי זה מפריע, כי החושים שלי מעדיפים להסתפק בעצמם

טיפ טיפה: הדיזל רוכב שנית

קונצרן פולקסוואגן, שנתפס בארה"ב על הונאה מביכה, השאיר את גדודי כתבי החצר שלו ללא הדרכה. הם לא ידעו איך להתייחס לעובדה שהגרמנים לא רק ניסו להסתיר את ממדיה האמיתיים של פליטת הפחמן הדו-חמצני הרעיל מהמנוע EA189, אלא עוד טענו בחוצפה שמנוע זה, בנפח 2.0 ליטרים, הוא הירוק ביותר מבין מנועי הדיזל בעולם.

הכתבים הממושמעים, שעבדו עד עתה כאילו היו יחצ"נים של פולקסוואגן, איבדו את ראשם אחרי התפוצצות הפרשה, לא רק אצלנו אלא גם מסביב לעולם. וכך, בתגובה למעילה של אדוניהם, הם פתחו בסדרה של הכרזות היסטריות, שלפיהן מי שאשם בכל הפרשה אינו הנהלת הקונצרן הגרמני ורדיפת הבצע שלה, שהכתיבה זלזול בחוקי השמירה על הסביבה ובריאות הציבור – אלא אשם בכך רק הדיזל, ש"הקריירה שלו נגמרה סופית, כי אין לו מקום בחיים המודרניים". אחד הכתבים העבריים אף פרסם את תמונתו של רודולף דיזל כאשם המרכזי.

וכעת, בהצגה זו המסקרנת את העולם, הגענו למערכה השנייה, שספק אם היא אחרונה. אותם כתבי חצר מבולבלים הודרכו כבר על ידי אדוניהם, כמו בימים הטובים, ומספרים שפולקסוואגן החליטה על מהפכה ענקית, שבמסגרתה היא תפסיק, ובעצם הפסיקה כבר, לייצר דגמים בלתי רווחיים, ותתרכז בחשמליזציה של דגמיה החדשים. בין הדגמים הללו: הטרנספורטר בּוּלִי, שעתידו עמד בספק, הלימוזינה היוקרתית Pheaton וגולף VIII חדשה, גדולה יותר ומגיבה לתנועות ידיים של האוחז בהגה.

אותם כתבי חצר מתאוששים הכריזו עוד שמנועי הדיזל הבעייתיים של פולקסוואגן לא יצאו חלילה לפנסיה, אלא ימשיכו את דרכם כירוקים, הפעם למהדרין – כולל EA189 שהבעיר את הפרשה. מנוע זה עומד כעת לזכות במערכת טיהור מתוחכמת הפועלת על בסיס נוזל AdBlue, שמסנן את הפליטה הרעילה.

דיזלים המתוקנות של פולקסוואגן יהיה לצד פתח הסולר פתח נוסף, המיועד לנוזל ה-AdBlue. נוזל זה יוכל להימזג לרכב רק במוסך, משום שהוא מסוכן למגע ולנשימה, כמו גם למתכות, שהוא גורם להן להחליד. יש משהו אירוני בכך שנוזל אשר נועד למטרות ירוקות הוא רעיל כה 

שואלים את אדוארד

שמעון מהצפון: לפני כמה חודשים יצאת בחריפות נגד הכתבות על מגמת הג'יפונים, שכביכול ידחפו מהשוק את המשפחתיות הרגילות.

הסברת מהם לדעתך החסרונות של הג'יפונים (יציבות בכביש, משקל, שדה ראייה…). עם זאת, שמתי לב שאתה ממליץ בעקביות על סוזוקי קרוסאובר. להלן השאלות, המתייחסות לגרסה האוטומטית:

1. האם אין לו אותם החסרונות הנ"ל?
2. האם זה רכב אמין? הכרתי מישהו עם אוטו חדש כזה (פחות משנה) שהתלונן על כמה ביקורי מוסך.
3. אולי שווה כבר לרכוש X44?
   4. לפי המפרט, המנוע לא חזק כל כך (120 כ"ס), והתאוצה 0-100 קמ"ש גם היא לא מרשימה (12-13 שניות). האם נכון הרושם שהרכב חלש במקצת?

אני מפונק מבחינת האמינות עם קורולה בת 15, אך מבחינת הנוחות, לא ממש מרוצה.

תשובה: ודאי שלא שיניתי את דעתי לגבי גזע הקרוסאוברים, שלפי כתבי רכב מסוימים עומד להחליף את המכונית המשפחתית הרגילה. התפרסמו כבר כמה וכמה הכרזות בומבסטיות ברוח זו, שכמו ניסו לשנות משהו בדעת הציבור או לקבוע מוסכמה חדשה.

הפופולריות שזוכים לה הקרוסאוברים אינה משמחת, כי מדובר בסוג רכב שמרכז הכובד שלו ממוקם גבוה, מה שעלול להפתיע לרעה ולסכן נהגים שהתרגלו לנהוג במשפחתית רגילה, אשר מאפשרת לעבור סיבובים במהירות ואינה דורשת מרחק בלימה ארוך.

בנוסף, הקרוסאובר, הבנוי כדי להרשים ביכולתו בשטח, אינו מתקרב לאפשרויות של ג'יפים. אם משווים את מכלול תכונותיו למיניוואנים מכל הסוגים, SUV-ים ומשפחתיות רגילות (סדאנים או האצ'בקים) – קרוסאובר הוא משהו בנוסח "לא כלב לא חתול".

אך למרות הביקורת שלי כלפי קרוסאוברים, אני אכן נוהג להמליץ על ה"קרוסאובר" של סוזוקי, כי מכונית זו רק מתחזה כחברה בסגמנט הבעייתי. מדובר בעצם על התפתחות של דגם SX4, שהיצרן היפני התאים אותו לג'ונגל העירוני, כלומר להתמודדות עם "השוטרים היְשֵנִים" על האספלט (מהמורות האטה) ועם טיפוס על מדרכות. בסוזוקי קראו בצניעות לדגם זה "SX4 Cross", ורק היבואן התל-אביבי של סוזוקי, מטעמי שיווק, הדביק על אחורי הרכב את המילה "קרוסאובר", המופיעה גם בפרסום.

בצד הזכות של SX4 קרוס רשומים כל היתרונות שיש ב-SX4 ובאחותה האיטלקית סֶדִיצִ'י, ששרדו במלואם. לקרוס יש אותו מנוע יפני, לא הכי חזק אך אמין וחסכוני, אף שהוא לא עבר דאון-סייזינג ואינו מצויד בהזרקה ישירה ובטורבו. אחיזת הכביש של רכב זה מפתיעה לטובה, יש לו ראות לא רעה לצדדים, ומקום נוח לארבע נפשות או לזוג עם ילדים.

SX4 קרוס (ה"קרוסאובר" כהגדרת סוזוקי) מתאימה גם לאנשים מבוגרים, כי להבדיל ממכוניות רבות בגודלה, קל למדי להיכנס אליה ולצאת ממנה גם ללא אימונים מקדימים בחדר כושר. די בכך כדי שאמליץ עליה בחום.

אברהם טל: אני מעוניין לרכוש לנצ'יה דלתא. אשתי, לעומת זאת, מתעקשת על רכב קטן, אוטומטי וחסכוני (היא נוסעת כ-300 ק"מ בשבוע). אישית, אני אוהב את הדלתא, אך הבנתי שהיא צורכת ליטר דלק כל 8 קילומטרים. הדלתא אמורה להחליף לנצ'יה קאפא ידנית 1998.

יש לי תקציב של 70-75 אלף שקלים ואני יכול לרכוש את הדלתא, או לחלופין – רכב שאפשר גם ליהנות ממנו, וגם שהאישה תהיה מסופקת…

תשובה: קשה לי להמליץ על מה שאני עומד להמליץ לך לשקול, כי גם אני הייתי ונשארתי מכור לאיטלקיות. לפני כשנתיים אף כמעט קניתי דלתא אינטגרלה גרופ A (במקום הבווארית), אך למזלי רצו עליה הון, וכך ניצלתי.

המרשם שלי במצבים כאלה הוא בחירה באנטיתזה למה שרוצה הלב. במקרה שלך, ולשם שלום בית, הייתי בודק את האופציות של פולקסוואגן גולף GTI ומיני קופר. אמנם שתיהן בגרסה אוטומטית, למען הגברת, ובכל זאת, כלי רכב אלה הם מהמעטים שאפשר לפחות ליהנות בהם מהניהוג.

פ' מירושלים: מכיוון שהבהרת לא פעם שאתה מחוץ לעולם הרשתות החברתיות, יש סיכוי טוב שאתה לא מכיר את הבדיחה הבאה:

גבר מגיע למשטרה לדווח על אשתו שנעדרת.
גבר: אשתי נעלמה, יצאה לעשות קניות, ומאז נעלמה.
שוטר: מה גובהה?
גבר: אף פעם לא מדדתי.
שוטר: רזה או מלאה?
גבר: לא רזה, יכול להיות מלאה.
שוטר: צבע עיניים?
גבר: אף פעם לא שמתי לב.
שוטר: צבע שיער?
גבר: מתחלף לפי העונה.
שוטר: מה היא לבשה?
גבר: אני לא בטוח, או שמלה או חצאית.
שוטר: היא נוהגת?
גבר: כן.
שוטר: איזה רכב?
גבר: אאודי A8 שחורה, 3 ליטר עם טורבו, מנוע V8, 333 כוח סוס עם גיר טיפטרוניק אוטומטי 8 הילוכים, פנסי לד, גלגלי מגנזיום, מערכת סטריאו עם 8 רמקולים ושריטה קטנה על הדלת הקדמית-ימנית – – –
ופה הגבר התחיל לבכות.
שוטר: אל תדאג אדוני, אנחנו נמצא את הרכב שלך…

תשובה: מדור השאלות, שמוקדש ברובו לצרות, שמח על ההזדמנות לארח חיוך.