יושבים נמוך, מרגישים רוחניים

גבריותם של ברנשים הנוהגים במכונית נשית כל כך כמו מאזדה MX5 הייתה מוטלת אצלי בספק, לולא הגילוי שחסידי רואדסטר זו הם בעצם חברי כת לכל דבר

במציאוּת שבה הירוקים דורשים כי פליטת הרכב תהיה מעוטת CO2, שהיצרנים מעמיסים מכשירי טלוויזיה על לוח המחוונים, ושהמגפה של מערכות העזר האלקטרוניות, אשר מפקיעות לעצמן את הניהוג, עומדת לעבור גבולות נוספים – מתכנני רכב רבים נכנעו, וחדלו להתייחס לציפיות ולתקוות של חסידים אמיתיים של ארבעה גלגלים. כאילו שכחו מה אנו אוהבים.

רק קומץ דגמים הצליחו לשמור על מעמדם הקלאסי, ולא נפלו קורבן לכל הטרנדים המודרניים. כזוהי מוסטאנג האמריקנית, שלא שמעה על הקטנת נפח, ומגיעה לאירופה בכל כוחה המסורתי, שם היא נהנית מביקוש רב. כזוהי גם הרואדסטר היפנית מאזדה MX5, שבמשך מעל 25 השנים מאז היווסדה לא הפסיקה לגייס אוהדים, ואף טיפסה לתואר "מכונית פולחן".

מלכה בלי כתר

מחתרת האידיאלים האלפיסטיים, שפעלה אצל הקשיש ועודנה מקרקשת על שמריה, לא הייתה מבסוטה בעבר מכך שכתר הנערצוּת נפל על מאזדה MX5 דווקא, במקום על אחת הגרסאות הפתוחות של אלפא רומיאו הלובשות שמלה של בֶּרְטוֹנֶה או של פִינִיפָארִינָה – ובמיוחד ג'ולייטה ספיידר וֶלוֹצֶ'ה שלי, אשר הפלגנו איתה על אונייה מהארץ, ונהנינו לחרוש בה עשרות אלפי קילומטרים בדרכי אירופה.

שִמעו והופתעו: ג'ולייטה הייתה אמינה לא פחות ממאזדה MX5, ולמרות כוח מנוע אשר מנה בדוחק 109 סוסים, היא הייתה עולה את הקסטל לכיוון תל-אביב ב-120 קמ"ש על הילוך חמישי. מעניין איך מאזדות MX5 החדשות יסתדרו בעלייה תלולה זו. כדי לא לחטוא בנבזות, עוד לא בדקתי נושא רגיש זה.

חלום שלא ממריא

צעירים שנולדו אחרי שנת 2000, וגם לא מעט מבוגרים המסוגלים להרשות לעצמם funcar, מדמיינים את מכונית החלומות שלהם כך: יש לה מנוע חזק, מושבים חשמליים בעלי זיכרון, גג שנסגר חשמלית, תיבת הילוכים אוטומטית, כפולת מצמדים, והדובדבן שבעידית – רכב נחשק זה יזנק ל-100 קמ"ש בתוך 5 שניות, כמו הבווארית של הקשיש המורשה.

אני תקווה, מודיע הזקן, שלא כולם מפנטזים על מכונית פתוחה שאינה שימושית ליומיום, ועוד לפי הפרופיל המתואר לעיל. אפילו אם מדובר במאזדה MX5, הרואדסטר הנמכרת בעולם בעלת הטכנולוגיה היפנית המתקדמת SKYACTIVE ועיצוב ה-KODO (נפש התנועה).

עוד לפני שכל החידושים הללו הושתלו ב-MX5, התחלתי להתבייש בדעתי הוותיקה, המזלזלת, שהוצהרה בשנות התשעים, אשר קבעה כי MX5, עם כל הכבוד לקריירה שהיא עושה, מתאימה לאנשים שאינם ממהרים לשום מקום, וכי נהיגה ברואדסטר זו גורמת קלאוסטרופוביה גם כאשר הגג מופשל לרווחה.

כתוצאה מהכרזתו זו סומן הקשיש המורשה, אשר זעם על כך שמאזדה גזלה את הכתר שמגיע לאלפות, כאויב המושבע של חסידי הרואדסטר היפנית.

מעבר לטוב ולרע

נזדקקתי לזמן רב, ולהכרה של שלושת הדורות של MX5, כדי לזקק שתי תובנות סלחניות יותר ומפוכחות יותר לגבי מאזדה זו: ראשית, תפסתי, היחס של חובבי MX5 אל רכבם הוא סוג של דת, כך שאין טעם לאמוד אותו לפי אמות המבחן הרגילות;

ושנית, יפנית פתוחה זו, שבעבר נטיתי לראות בה חלום סוג ב', מתפקדת כיום, מתוקף כך שהיא מובלעת-נהיגה חסינת בולשיט, כנייר לקמוס אשר בודק הבנה ומודעות מוטורית.

מרוב(ע)ת קסם

ייתכן שכשלתי בהתייחסותי ל-MX5 כי לא עבד עליי הקסם של מכונית זו, אשר פועל בארבעה סעיפים: 1. הנאת ניהוג בזכות נפלאות ההנעה האחורית, הקלאסית 2. ישיבה נמוכה, המאפשרת לנהג ה-MX5 לחוש ברצונותיה של המכונית ובתגובותיה לכביש 3. היגוי מדויק 4. חלוקת משקל 50:50 המאפיינת את רואדסטר זו.

ריצת בצע מקומית

וכעת משווקת אצלנו הגרסה החדשה של MX5 במחיר מופקע, רבע מיליון שקלים כמעט. מה שמוכיח שוב – הרי לא שכחנו את המקרה המביך של פיאט 500 רטרו – שהיבואנים הפיקחיים שלנו יודעים לנצל עד תום את חולשתם של המעריצים השרופים לבחירת לבם, ולהעלות את מחירה באופן בלתי מידתי, לפחות בתחילת השיווק.

ובעוד שהיבואן העברי יכול למכור את MX5 סימן 4 במחיר שהוא מהלומה, במדינות אירופה מופעל מנגנון ריסון יעיל. שָם, אצל האירופים הנחשלים, לקוחות שמאוכזבים מ"דילר" מקומי רודף בצע פשוט נוסעים למדינה שכנה, וחוזרים עם מכונית שנקנתה במחיר שפוי. אצלנו – מסיבות המוזכרות באטלס כרטא ובדו"ח הפנטגון על המזרח התיכון – זה כמובן בלתי אפשרי, כך שלקוחות פוטנציאליים של MX5 החדשה נופלים היישר אל ידיו החמדניות של היבואן.

יבואן מאזדה מצדו חש כנראה לא בנוח עם היותו "עושק קהל שבוי", וכדי להצדיק איכשהו את המחיר הגבוה של הרואדסטר ואת הרווח הנאה הנגזר ממנה, הוא משווק אצלנו רק את גרסת הצמרת שלה, אשר מצוידת במנוע 2.0 בעל 160 כ"ס ובתוספות יוקרה שונות ומשונות. הדגם העממי והזול יותר של MX5, אשר מצויד במנוע 1.5 ומאובזר באופן צנוע יחסית, כך שהוא בהישג יד גם בשביל לא-עשירים – נשאר בחו"ל, לגויים בלבד.

מיאטה, מי את? ב"תצלומים של היום" נראות מאזדות MX5 קונספטואליות, פרי פנטזיה אמנותית יוצאת דופן שהרשתה לעצמה מחלקת המחקר של מאזדה בארה"ב. הרבה דמיון פרובוקטיבי נדרש לאמריקנים כדי לשנות כך את העיצוב המסורתי של מיאטה (Miata).

אך המתכננים הנועזים של שני אבי-טיפוס מעניינים אלה, ספיידר וספידסטר, הסתפקו בחזות חדשנית, ללא כל אמביציה לשדרג את המתלים והמנועים המקוריים של MX5. בדיוק הפוך מהשיטה שבחרו בה כמה בעלי מיאטות בארץ, אשר שיפרו את רכבם באמצעות בולמי בילשטיין קשיחים, מוטות מייצבים ותוספת קומפרסור, המחזק את כוח המנוע.

לי נראה מעניין שיתוף הפעולה בין שתי שיטות השדרוג – זו האמריקנית, המסתפקת בעיצוב ותו לא, וזו הישראלית, המכבדת את MX5 בחבילת גֶנים ספורטיביים, שהיפנית זקוקה להם נואשות

חיפוש זה חופש

הייתה לי הזדמנות לנהוג בשתי הגרסאות הללו של MX5, וגיליתי בהפתעה שדווקא המנוע החלש בסוסים מספק למכונית זו יותר הנאת נהיגה!

כי המנוע החלש (על הנייר), בחיפושיו הנמרצים אחר כוחו המרבי, מטפס בהתלהבות לסל"דים הגבוהים, ומחוג מד הטורים מטייל בשטח שמעל 7,000 סיבובים בדקה – כמעט כמו הונדה CRX שלי.

אופיו השובבי של המנוע ה"קטן", הדורש שימוש נמרץ בתיבת ההילוכים, אינו מתבטא בדגם היוקרתי של MX5, המשווק אצלנו כאמור במנוע שני ליטרים/160 כ"ס. מנוע זה התגלה כעצלן כפייתי שנרדם במבחן המציאות.

אין פלא שהיפנים מייעדים את גרסת ה-2.0 לייצוא בלבד, לארה"ב ולאירופה, כאופציה, ולא משווקים אותה אצלם בבית. כנראה, זה קשור לעובדה שביצועיה של "הגרסה החזקה" בזינוקים אינם שונים בהרבה מאלה של אחותה הקטנה – שגם משמיעה צליל גברי יותר, למרבה האגב.

נסיכה מבוזבזת

והנה, בדיוק כאשר הצטערתי כבר כהוגן על הדעה הקודמת שלי לגבי MX5, וכאשר תפסתי את חשיבותה הגלובלית של מכונית זו – התעצבנתי שוב על היפנים, אשר ממשיכים לייצר את הרואדסטר שלהם כנסיכה נרדמת משהו. ל-MX5 בכל גלגוליה, כולל הנוכחי, אין נטייה לזרוק את אחוריה הצדה בהיגוי יתר, מה שאפילו אלפות הוותיקות היו מפגינות בשפע.

ברור להדאיב שיצרני MX5 לא פזלו לכיוונן של טויוטה GT86 ואחותה סובארו BRZ. וחבל שכך, משום שברשימת עשר המכוניות מכל הסוגים וכל המחירים המספקות לדעתי הנאה מרבית מפלא הניהוג, גם בהיגוי וגם בדריפט – זוג היפניות הזה, טויוטה GT86 וסובארו BRZ, מתייצבות במקום הראשון. כן, מעל פורשה, יגואר וב-מ-וו.

בגלל מתליה הרכים מדי של MX5, המפנקים ללא צורך, רואדסטר זו רחוקה מהסטנדרטים שמשיגות GT86 ו-BRZ.

העיניים נשואות לטורינו

נשאר רק לצפות שהגרסה האיטלקית של MX5, פיאט 124 הפתוחה, העומדת להיכנס לשוק, תאמץ את ערכי הספורט האמיתיים של טויוטה וסובארו, אשר מתורגמים בטורינו לשפה של אבארת'.

לאחותה האיטלקייה של היפנית – MX5 המצליחנית והמאכזבת – יהיו בגרסתה האיטלקית החדשה מתלים קשיחים יותר, בזכות בולמים וקפיצים ספורטיביים, המתאימים למנוע האיטלקי.

את נפלאותיו של מנוע זה הכירה האנושות המוטורית בגרסאותיו הכי חזקות, אשר מורכבות בפיאטים 500 אבארת' המגה-מטורפות – אלה הבנויות תחת לוגו פרארי, שבהן מנוע זה מתפרץ ב-180/200 כ"ס ובמומנט של טיל בליסטי.

תקווה עם קוץ

זה נשמע כמו בשורה נפלאה ממש, אך דא עקא שבמרחב הציוני, האופציה האיטלקית המבטיחה הזו מלווה בצרה צרורה אשכרה. שהרי פיאט 124 הפתוחה והמסקרנת תשווק בארץ על ידי אותו יבואן שעשה את התרגיל עם פיאט 500 רטרו, וניצל ללא רחמים את התלהבות הלקוחות הנגועים בנוסטלגיה כלפי הסמל האיטלקי של שנות החמישים והשישים. עד כמה שידוע לי, הוא לא הביע על כך בושה כלשהי.

הקשיש המורשה מניח כי התיאבון המוגזם של יבואני הרכב העבריים איננו אחד מנושאי הדיון המוּנָחִים על שולחנה של "ועידת ענף הרכב של ישראל" הנוכחית, שנפתחה השבוע.

פיאט 124 ספיידר היא אחותה הסיאמית-כמעט של מאזדה MX5. האיטלקייה בנויה על הפלטפורמה היפנית, ומשתמשת ברוב עקרונותיה, זולת מנועים, פנסים קדמיים וגריל.

אגב, לפני שמכונית זו הופיעה כפיאט מבית פיאט, האיטלקים הודיעו במילאנו שהרואדסטר הבנויה בעזרת מאזדה עומדת להופיע כאלפא רומיאו – מה שלא קרה. כנראה, הנהלת הקונצרן החליטה להשתמש בלוגו המסורתי "124" כדי לחזק את תדמית הפירמה

טיפ טיפה: איך לזהות שהדיזל גוסס

1. כשקונים דיזל יד שנייה כדאי לארגן את ההפקה בחוכמה ולבדוק איך המנוע מתניע "על קר", ולא מחומם מראש על ידי המוכר ומוכן לבדיקה.
2. בטרם התנעה פותחים את מכסה המנוע ומוודאים שהמנוע אכן לא מחומם, אף כי הגענו בהפתעה.
3. אם הכול בסדר בדיזלית, אז המנוע צריך להתניע ללא עבודה נמרצת של הסטרטר, ולעבוד חלק. מומלץ להפסיק את עסקת הקנייה אם הדיזל לא עובד על כל הצילינדרים ורועד, ומהאגזוז יוצא עשן.
4. כעת כדאי לוודא שאין סימנים לנזילת שמן בסביבת הבלוק, כלומר – שלא רטוב תחת ראש המנוע ומערכת הטורבו.
   5. עבודת המנוע לא אמורה להיות מלווה ברעשים מתכתיים למיניהם, ועליית הטורים לא אמורה לגרום בנסיעה לפליטת עשן סמיך.

אפילוג: יש לזכור שהפרוצדורה שפורטה כאן היא בגדר בדיקה ראשונית בלבד. לפני החלטה סופית לגבי הדיזלית המועמדת צריך עוד לבקר במוסך, כדי לערוך שם דיאגנוסטיקה ממחושבת למערכת ההזרקה.

שואלים את אדוארד

צילי וילשטיין: אני נוסעת מדי יום לעבודה מירושלים לנתב"ג, ועוד קצת נסיעות בתוך העיר. חשוב לי שהרכב יהיה חסכוני מאוד, אך שיהיה גם אמין.

על איזה רכב אתה ממליץ בסכום של עד 45 אלף שקלים? (מוטב בסביבות ה-35 אלף, אם זה עדיין יהיה רכב חסכוני ואמין).

תשובה: אופציה סבירה היא אחת מהשתיים: סוזוקי סוויפט או מאזדה 2. קראי את תשובתי לרונית בצלאל.

רונית בצלאל: ברצוני להחליף את מכוניתי, סוזוקי ספלאש 2010, במכונית חדשה מהיבואן. אני מתלבטת בין סוזוקי סוויפט למאזדה 2.

הנסיעות שלי הן בדרך כלל מאלקנה לתל-אביב, ופעם בחודש נסיעות בינעירוניות ארוכות לכל רחבי הארץ (מחיפה ועד באר-שבע).

חשוב לי שהרכב יסחב טוב בעליות, יאיץ כשצריך, יהיה בעל צריכת דלק ושמירת ערך טובות, קל לתמרון בחניות ולא רואה מוסך.

תשובה: את כל המשימות שתיארת ימלאו ברוח טובה הן סוזוקי סוויפט והן מאזדה 2. אני מציע לך לערוך נסיעת מבחן קצרה בשתיהן, בזו אחר זו, כדי להיווכח באיזו מהן את חשה נוח יותר – גם בישיבה וגם עם כוח המנוע, תיבת ההילוכים וההיגוי.

אגב, עד עתה נטיתי להעדיף את סוזוקי סוויפט על פני כל המכוניות בגודלה, בגלל הניסיון החיובי שלי עם סוויפט ישנה, וגם בגלל התחושה שסוויפט החדשה דומה יותר למיני הבריטית הקלאסית של פעם מאשר המיני-ים הנבנות כיום על ידי ב-מ-וו.

אך באחרונה חשתי שדעתי זו לגבי סוויפט היא סוג של צ'ופר ליבואן, צ'ופר שאינו מגיע לו. כי משום-מה, יבואן זה השאיר בחו"ל את הסוויפט הכי מוצלחת, דגם ספורט בעל מנוע 1.6. קשה לסלוח על כך, לנוכח המחשבה שאנשים צעירים היו יכולים לזכות במכונית ספורטיבית, מעניינת וזולה.

עודד אריכא: לאחרונה רכשנו לאשתי סיטרואן C3 פיקאסו 1,600 דיזל ידנית 2012, ואשתי מאוהבת בה.

הבטיחו לנו כל הממליצים שמדובר ברכב חסכוני מאוד, שעושה 20-21 ק"מ לליטר. בבדיקות שאנחנו עורכים הרכב עושה 15-16 ק"מ לליטר, ונשאלת השאלה: מה יכולה להיות הסיבה? האם תקלה או נהיגה לא נכונה?

האם להקשיב לאינסטינקט הנהגי ולמשוך הילוכים בהאצה, או להקשיב לרכב, שמסמן לעלות להילוך חמישי כבר במהירות 70 ואפילו בעלייה?

תשובה: אפשר אולי לסחוט מסיטרואן C3 דיזל הידנית 20-21 קילומטרים מליטר סולר, אך נהיגה חסכונית כזו אינה בריאה למנוע, לבוכנות, לטלטלים ולמסבים.

עסקנו כבר רבות בנזקי הנהיגה החסכונית מדי, ולכן לא נרחיב בנושא. נציין רק שבמקומכם הייתי מסתפק בתצרוכת של 15-16 קילומטרים לליטר, כדי ליהנות משנים ארוכות של שירות הפיקאסו ללא תקלות. פיקאסו שלכם היא מכונית מעוצבת ובנויה היטב, כך שהדאגה לה אמורה להישאר על אש נמוכה.

ודאי שציות לאינסטינקט הוא חלק מהנאת הנהיגה. אם האלקטרוניקה של הרכב חושבת אחרת, זו בעיה שלה.

עקיבא: קראתי לפני כשבועיים שכתבת שלמזלך לא קנית לנצ'יה אינטגרלה, ואני שואל – למה???

זו ללא ספק אחת מהמכוניות האגדתיות, ואני מחפש זה זמן רב אחת לרכוש לעצמי. אז אם יש לי ממה לחשוש או סיבה לשנות כיוון, אשמח לשמוע דעתך…

תשובה: שלום עקיבא. האזכור של אינטגרלה גרופ A, עוד לא אֶבו, בעלת כלוב בטיחותי בהתאם לתקנון ה-FIA, ומנוע 8 שסתומים אבל משופר בטירוף, הוא מלח שאני שופך על פצעיי. לא קניתי אותה בגלל 101 סיבות, ביניהן חשובות, כמו העובדה שהיא אינה מתאימה לגילי המופלג, ועוד פחות מכך מתאימה להישאר סגורה במוסך ביתי במשך חודשים ארוכים מדי שנה. מכוניות בסגנונה דורשות שימוש רציף, אחרת הן יוצאות מדעתן העצמאית.

אמנם יש בפולין מוסכים שמיומנים באחזקה של אינטגרלות, אך חלקי החילוף שלה יקרים מאוד וקשים להשגה.