סבבה על תנאי

תשמע, מר עתיד. אני מבין את הלהיטות שלך לעבור כבר למכוניות אוטומטיות, אבל שָם עליה שני פסים שחורים בליווי ריח גומי שרוף

חלק בלתי נפרד מחיינו נקרא בעברית "הנאה מהניהוג", וכך גם סביב העולם הרחב, רק בשפות אחרות. לגביי זוהי התכונה החשובה ביותר אצל המכוניות שאיתנו – עוד לפני החיסכון בדלק והנוחות, ואפילו לפני, סליחה, מקדם הבטיחות.

כי רק עשרות פעמים של הנאת אדם עקב שימוש יומיומי במכוניתו – מעניקות לה משמעות אישית; איזשהו צביון אצילי שלא קיים במכשירים ביתיים כמו מקרר, תנור אפייה, מדיח כלים וכדומה. המכונית לא הייתה שונה מהם בהרבה, לולא פרט-פז המאפיין אותה: יכולת אספקה של הנאה מהניהוג או מהרכיבה, במקרה של אופנוע.

חזון השטיחים היבשים

שמענו, קראנו ולמדנו שכבודו מר עתיד, המתקרב אלינו בשם קִדמה כביכול, עומד למחוק עד היסוד את פלא ההנאה מנהיגה. הוא מאיים לבצע את זממו ללא רחמים וללא נקיפות מצפון, שאצל מר עתיד אינו קיים. החזון שלו – הרוכב על טיעונים כמו חיסכון באנרגיה ודאגה לסביבה – הוא שהאנושות תרווה את סיפוקה ממכוניות אוטומטיות, אשר אינן זקוקות לנהג.

למעשה, כבר היום יש מכוניות כאלה שמדברות זו לזו, ובעוד עתיד-קט הן יתַפקדו בשיתוף פעולה יעיל ומחוכם ביניהן. אוטומטיות אלה יאפשרו לנוסעיהן לעבור ממקום למקום כמו על גבי מרבד קסמים שיצא מתוך אגדות עתיקות, אשר הורינו וסבינו קראו בילדותם.

רחמנותו של הקב"ה

אלא שלמזלו של אנוכי, הוא מכהן בהתנדבות כקשיש מורשה, וזה בדיוק מה שיציל אותו מכל הבלגן. כי בזכות היותו זקן מתוסכל, האזרח האחרון אשר חולה אנושות על הנאה מנהיגה – הוא אפילו לא יריח את הקִדמה. קשיש זה יהיה פטור לגמרי מהפיתוי של התחבורה האוטומטית, עקב החלטתו הרחומה של הקדוש-ברוך-הוא.

וכך, לשמחתו של הזקן, ועד סוף ימיו הצנועים המתגלגלים על פני האדמה המאכזבת, בכל מקום שהוא עוד ימצא הזדמנות לזנק להנאתו במכונית, שנבחרה בדייקנות על ידי לבו ונפשו – יישמעו עדיין צלילי סערת מלחמה בליווי ריח גומי נשרף, ויישארו אחריו על האספלט האפור שני פסים שחורים באורך של כמה עשרות מטרים.

כי האיש ההוא דפוק היה.

ובינתיים אתמול

אתמול נכנס הזקן לחנות של תופרת, הנקראת בלועזית pasmanteria, וביקש לקנות מחט, חוט ואביזר מתוחכם העוזר להשחיל את החוט במחט. "אני עומד לתפור כפתור", הסביר הקשיש לאישה.

"בשביל מה לך מכשיר עזר?", שאלה הגברת, והקונה (אני) הסביר לה שבגילו המופלג העיניים רואות פחות מכפי שראו אי-פעם, ועוד הידיים רועדות כפי שלא רעדו בצעירותו.

"אל תחפש מחטים מהעבר", לימדה המוכרת את הזקן, והראתה לו מחטים שלפי ההסבר שלה, אפשר להשחיל בהן את החוט מלמעלה מבלי לחפש את הפתח.

"אין דבר כזה", התעקש הזקן, אך בבית חיכתה לו הפתעה: המחט החדשה אכן התיידדה חיש-קל ובנפש חפצה עם החוט, והקשיש המופתע, שהוא גם סקרן כפייתי, הוציא מהמגרה זכוכית מגדלת, העונה בלועזית לשם לוּפָּה, ובחן בדקדקנות של זקנים את סוד הפלא שבראש המחט. מיד גילה הזקן את הפטנט, שאכן מאפשר כניסה של החוט מלמעלה באמצעות תכנון ערמומי של פתח משודרג, השומר על החוט לבל יברח.

"וואלה, פיקחים הגויים האלה", קבע הקשיש, ונזכר בעצב ובתדהמה שבעולם הרכב, פתרונות דומים לאלה של המחט המודרנית לא נֶהֶגוּ כבר מעל 120 שנה.

הנדסת רֶקֶב

כי במקום פתרונות פשוטים וחיוביים לשימוש יומיומי – לעבודה, לספורט ולפנאי – עסוקה הנדסת הרכב בריצוי המפונקים בלבד.

למעשה, לאורך כל העידן המודרני, נרשם בהיסטוריה של הנדסת הרכב רק מקרה אחד בודד של יצירתיות שימושית, ומי שהפגין אותה היה דווקא מפעל פרימיטיבי מאין כמותו, השייך לתעשיית המכוניות בפולין הקומוניסטית. הנה הסיפור:

השמאל אטום

לקראת סוף שנות החמישים החליט המורשה הנוכחי (עוד לא קשיש) להתקדם, מכר את P-70 זוויקאו, וקנה להיט – סירנה FSO פולנית שבדיוק נכנסה לשוק.

זה לא היה מעשה חכם. אמנם P-70 עשוית הפלסטיק הירוק מתוצרת הרפובליקה הגרמנית בקושי שינסה את עצמה, אך היא הייתה גם אמינה במפתיע – בעוד שסירנה הייתה מתפרקת גם כאשר עמדה בחניה. אסור היה לטייל בה בלי ארגז כלים כבד בתא המטען, ובעצם לא היה בה חלק שלא דרש תיקון יסודי או החלפה. אלא שנושא זה מאחורינו כבר ולא נחזור אליו, במטרה לשכוח.

אז אני קונה סירנה FSO, חותם על עשרות טפסים, ומתקרב אליה עם צרור מפתחות בידי. דרך שמשת הצד השמאלית רואים הגה ענק עשוי פלסטיק לבן, אך הדלת אל המושב הקדמי סגורה מבפנים, והמנעול, לשם הבידור, מותקן בדלת הימנית דווקא. אין ברירה אלא להיכנס לסירנה מהדלת הימנית, ולהחליק על הספה עשוית הפלסטיק לכיוון ההגה והדוושות.

תעלול זה הרגיז בעלי סירנות, שלא הבינו מדוע המנעול הבודד הותקן בצד הרכב אשר מנוגד להיגיון. היום היו מסבירים לנו שהמחשב טעה, כפי שקרה בתכנונו של רכב צרפתי מסוים, חדש יחסית, שההגה בו מסתיר את השעונים, אך בשנים ההן מחשבים עוד לא היו עסוקים בתכנון רכב.

בכל אופן, התעורר אז דיון סוער במדיה הפולנית סביב תעלומת המנעול, עד שהמתכנן הראשי של סירנה הסביר כי מדובר בתחבולה חיובית, סוציאליסטית ברוחה, שנועדה להגן על חיי הנהגים – שהרי היא מאלצת אותם להיכנס לסירנה מצד המדרכה ולא חלילה מצד הכביש, שם הם עלולים להיפגע ממכוניות חולפות.

אגב, כעבור זמן-מה עברה סירנה עיצוב פָּנִים מחודש, והמנעולים הותקנו בהצלחה בשתי דלתות הרכב, ימין ושמאל גם יחד.

גם אתה, קלארקסון?

לפני שנה כמעט, ב-31.12.2014, שלח גיל חלמיש תגובה למאמר "הטייקון האישי שלי", שפורסם במדור זה וגם בבלוג "מכונית הנפש". והנה מה שכתב מר חלמיש:

"בעוד אדוארד מהלל את גחמנותן של מכוניות העבר, צריך לזכור תכונה נוספת שיש לגחמנות הזו, והיא הנטייה להרוג את היושבים ברכב… במקרה הגיע אליי קטע מ'טופ גיר' שבו ג'רמי קלארקסון מנסה לרכב על ב-מ-וו אצילה, והיא מנסה לנקום בו… בסוף הוא עזב אותה לטובת גולף צפויה, משעממת ובטוחה יותר". חלמיש צירף קישור לקטע המדובר ביוטיוב, הנקרא: BMW M135 Vs VW Golf GTI.

בסרטון קצר זה רואים בבירור שג'רמי קלארקסון לא מצא שפה משותפת עם הבווארית, שבה הרווח בין אחיזה ובין אי-אחיזה הוא צר מאוד. ההתעסקות ברווח החמקמק הזה, שנעשית אינסטינקטיבית לפי מהירות התגובה, הרגש והניסיון – היא חלק בלתי נפרד מהנאת הניהוג בב-מ-וו.

בואו נגיד את זה בנימוס: האליל שלי קלארקסון, המצולם נוסע בב-מ-וו, נראה קצת כמו ליידי מבוגרת, עבת גוף, מפוחדת ואף אחוזה בהיסטריה. לעומתו של קלארקסון, נהג המבחנים סטיג היה נהנה דווקא, ובוודאי לא עובר ל-GTI.

הבווארית חוגגת שנה שלישית אצל הקשיש המורשה. השם הפרטי שלה נשאר הלגה, שם המשפחה Z3M קופה. בנסיעה חוקית הגברת מציעה שער חליפין של 10 קילומטרים תמורת ליטר דלק אחד. אם לוחצים עליה במקצת, הקילומטרים יורדים בהתאם, עד 7 קילומטרים מליטר. בנהיגה על מסלול הלגה מנדבת רק 5 קילומטרים תמורת אותו ליטר בנזין באוקטן 100.

אגב, בקבוצתה (0-100 קמ"ש ב-5.1 שניות) יצא לה שם של מכונית חסכונית

מכונית עתידנית בנוסח קו 5

הקשיש המורשה מחכה לפליטון פרי עטו של מר קלארקסון, בוחן-העל, אשר מתאר את נסיעתו במכונית אוטומטית.

כי הזקן, שהוא חסיד מושבע של הסנוב הבריטי, אינו שוכח שכתיבתו של הקשיש על מכוניות החלה בירחון "טורבו", שם כתבתי רשימה על נסיעתי באוטובוס קו 5.

וככה זה התחיל, לטוב ולרע.

טיפ טיפה: פרשת ה-TSI

לאחר שבעלי דיזלים בעייתיות מתוצרת פולקסוואגן החלו לארגן תביעות פיצויים נגד הקונצרן, מכינים כעת תביעות דומות גם בעלים של רכבי הפירמה המצוידים במנועי TSI 1.8 ובמנועי TSI 2.0, אשר בתחילת דרכם (הארוכה) שרפו שמן בכמויות מטורפות.

אמנם פולקסוואגן שינתה את טכנולוגיית הייצור של הבוכנות והטבעות במנועים אלה, אך מתעקשת לא להודות בטעותה הפטאלית, ואינה לוקחת אחריות על ההפסדים הכבדים שהיא גרמה ללקוחות, שנאלצו לבצע תיקונים יקרים. כך קרה גם לבעלי סקודה וסיאט, הנהנים מאותם מנועי TSI 1.8 ו-TSI 2.0, אשר יודעים לשרוף שמן בכמויות הנעות בין ליטר וחצי לשני ליטרים מדי אלף ק"מ.

בין החלפת שמן מנוע אחת למשנתה – שתדירותה שונה מדגם לדגם, והיא נעה מ-20 אלף ק"מ ועד 30 אלף (!) ק"מ – נאלצו בעליהם של מנועים אלו להוסיף עשרות ליטרים של שמן, ששריפתם פגעה במנועים ובמאיידים הקטליטיים.

אך מפח הנפש האמיתי החל כאשר בעליהם של מנועים אלה, אוכלי שמן כפייתיים, רצו לקנות בוכנות וטבעות מקוריות, ושמעו ברשתות לחלקי חילוף כי חלקים אלו אינם מיוצרים עוד בפולקסוואגן, וכי הם מוכרחים לקנות בוכנות משופרות, טבעות נורמליות ולא הצרות שנכשלו, ועוד טלטלים מחוזקים שצורתם שונה.

ודאי שכתבי החצר הצניעו את דבר קיומה של סדרה פגומה של מנועי TSI, ולא התייחסו להוצאות הענק שהיא המיטה על בעליהם, כאילו הפרשה המביכה לא קרתה מעולם. במקביל, גם פורומים מוטוריים מסוימים, אשר נהנים מקשרים עסקיים עם היצרן הגרמני, מחקו בשיטתיות טענות של נהגים שנפגעו מרחיצת הידיים של היבואן.

מעניין איזה קו הגנה יבחר היצרן כדי לא לשלם פיצויים ללקוחותיו, שנגררו לתיקונים בעלות של עשרות אלפי שקלים, או שאימצו את המלצת המוסכניק לקנות "מנועים מפירוק", ונפלו על אותם מנועים מהסדרה הדפוקה שממנה הם ניסו להיפטר.

אמנם יש מוסכים שפיתחו שיטת הצלה, ומבצעים במנועי TSI זוללי שמן תיקון זול יחסית (בסביבות 4,000 שקלים בלבד), אשר מבוסס על חריטת הבוכנות המקוריות ושימוש בטבעות רחבות – אך הם אינם קיימים בארצנו, שהמוסכים בה מעדיפים ליהנות מההשקעות הכבדות של הלקוחות.

מלכודת דבש: מנוע TSI 1.8 נראה מרשים, פוטוגני, במיוחד כשהוא מצטלם בגרסה המיועדת לארה"ב, שגם בה החלק הכי חשוב הוא מודד השמן, הנמצא בצד שמאל וצבוע כתום. קשה לנחש כי מדובר במפגע כלכלי למשפחות.

לדעתי לפחות, ההתנערות של קונצרן פולקסוואגן מהבעיה של אכילת השמן במנועי TSI 1.8 ו-TSI 2.0, אשר פגעה קשות בלקוחות הפירמה – היא תרגיל מלוכלך יותר מההונאה המפורסמת עם הדיזלים, שבמסגרתה הוסוותה דרגת הזיהום האמיתית שלהם.

כי בהונאה עם הדיזלים, שעקפה את התקנים הירוקים, לחם הקונצרן הגרמני נגד נורמות קשוחות שקבעו פקידים שאינם בקיאים בטכנולוגיית הדיזל. לגביי חמורה בהרבה מלכודת הדבש של מנועי ה-TSI – שפיתו את הלקוחות בחדשנותם ובכוחם – משום שמלכודת זו פגעה ישירות בלקוחות עצמם. מאמיני פולקסוואגן ספגו הסברים שקריים ש"הכול בסדר", ולקראת תום האחריות הובטח להם שמנוע ה-TSI, השורף ליטר שמן מדי 500 ק"מ, לא ייפגע מכך.

פרשת ה-TSI, בניגוד לפרשת הדיזלים, היא גנבה לאור יום החוגגת על חשבונם של חסידי הפירמה.

שואלים את אדוארד

יהודה כהן: קנינו הונדה אינסייט היברידית 2012 שעשתה 130 אלף ק"מ. לפי היצרן התצרוכת שלה היא 24 ק"מ לליטר דלק. לפי מבחני נהיגה של "כתבי החצר", התצרוכת היא 17 ק"מ לליטר דלק. לנו זה עושה בינתיים 14.5 ק"מ לליטר.

יש לך מושג איך אפשר למקסם את צריכת הדלק?

תשובה: ספק אם אני כתובת בנושא החיסכון בדלק, כי יש לי הסכם עם מכוניותיי, שמותר להן לשתות כל כמות שנראית להן בריאה ומשמחת את נפשן, ואבא שלהן (אני) ינקוט כבר חיסכון בדלק בשיטה של צמצום נסיעות בלתי חיוניות.

חוץ מזה, התברר כבר במשך השנים שכל מכונית שורפת אצלי בתיאבון כ-10 ליטרים דלק ל-100 ק"מ, כלומר – באמצעות כל ליטר דלק, רובו 98/100 אוקטן, בנותיי מנפיקות 10 קילומטרים בלבד. כך היה בעבר עם אופל GT 1.9, ואחר כך עם אלפות הישנות שלי ועם הלנצ'יות, וכך נהוג בביתי עד היום, לפי הפירוט הבא:

10 קילומטרים מליטר מספקת לי ב-מ-וו Z3M קופה בעלת מנוע 3.2 ליטרים 321 כ"ס, ואותם 10 קילומטרים מליטר סוחטת (בדרכי נוֹהָם) גם הונדה CRX שלי, 1.6 בהספק של 160 כ"ס. גם אלפא 33 התל-אביבית, בעלת מנוע בוקסר 1.5 הזרקה, שומרת על אותה כמות קילומטרים כמו אחיותיה הרחוקות. רק אלפא GTV הקשישה, הרעננה למרות גילה המתקדם (32), החליטה להסתפק בשבעה קילומטרים תמורת ליטר דלק אחד – ככל הנראה תוצאה של הישענותה על זוג מאיידי ובר כפולים בקוטר 44.

סבורני, מר כהן, שאצלי גם הונדה ההיברידית שלכם הייתה מסתפקת באותם 10 קילומטרים נצחיים תמורת ליטר דלק, שהרי בזבוז דלק כפייתי קשור אצלי בסגנון נהיגה, המחפש הנאה בחבילת ביצועים.

זה התגלה, בין השאר, לפני עשרים וכמה שנה, כאשר חברת סיטרואן ארגנה בצרפת מבחן של דגמי AX, שהוזמנתי אליו על ידי מר מנור האב, היבואן הישראלי של הפירמה. באירוע הגרנדיוזי והמפואר השתתפו כשמונים עיתונאים בכירים מרחבי העולם, שכדי לבדוק את צריכת הדלק של AX התבקשו לערוך טיול באורך 350 ק"מ, רובם בכבישים צדדיים, ואז לחזור למלון, שם מארגני האירוע יבדקו כמה דלק בזבז כל אחד מהאורחים, ויחלקו דיפלומות לאלופי החיסכון.

וקרה שרק אני זכיתי בדיפלומה "בזבזן דלק ראשי", ובמקום להתבייש פרסמתי תעודה זו בירחון "טורבו", בתוספת פרשנות שהזוג המבצע – הקשיש המורשה כנהג ומר מנור כנווט – רשם תוצאה של 7 קילומטרים מליטר דלק מול קולגות עיתונאים שהתחרו זה בזה בחיסכון, ואשר המובילים ביניהם הגיעו ל-18 קילומטרים מליטר בודד. הממוצע היה 14.5 קילומטרים, כמו בהונדה אינסייט שלכם, מר כהן.

אנו היינו הכי גרועים, כי הנהג (אני) הסתפק בהילוכים נמוכים, לא נגע בהילוך חמישי, יצא לדרך אחרון, ולמלון ולארוחת הצהריים הגיע ראשון מכולם. זה לא היה קל, אגב, לעקוף שמונים עיתונאים על כביש מפותל שרוחבו מכונית וחצי.

"האמן לי שלא פחדתי", אמר הנווט בהקלה, ולא נישק את האדמה עם יציאתו מהאוטו. "אני מתנצל", עניתי, "אבל רק ככה הצלחתי להכיר לעומק את סיטרואן AX, שעוררה בי סקרנות".

ולשאלתך: במקומך לא הייתי מתווכח עם הונדה insight, שהתצרוכת שלה נראית סבירה למדי. נתוני היצרן הם ממילא תיאורטיים בלבד, ואינם מושגים במציאות. הבוחנים המקומיים יודעים זאת, אך מתנדבים להתנהג כשותפים של היבואן, ולא ממהרים להרגיז אותו בערעור על התצרוכת הרשמית, שעלול לפגוע בשיווק. כך שייתכן שהם שיקרו לגבי התצרוכת כדי להיות נחמדים לאדוניהם ולזכות במכוניות מבחן גם בעתיד, או לזכות בטיול יוקרתי במחלקת עסקים. או שהם נסעו בהילוכים גבוהים, הכי לאט שאפשר, מבלי לדאוג לבריאות המנוע. לך תדע.

המנוע החשמלי בהונדה ההיברידית שלך אינו טוחן קילומטרים בכוח עצמו אלא מסתפק בתפקידו כמנוע עזר, שייעודו הוא להוריד את צריכת הדלק של מנוע הבנזין. אם תרצה לשפר במקצת את התוצאה המכובדת של 14.5 קילומטרים, נסה להקפיד על לחץ אוויר נאות בצמיגים, ואף הוסף עליו 2-3 PSI מעל המומלץ. בנוסף, הוצא מתא המטען את כל החפצים המיותרים, הימנע ככל הניתן מנסיעות קצרות, שבהן המנוע אינו מספיק להתחמם כראוי, ואל תפעיל את המזגן דרך קבע.