קשיש בעולם התכל'ס

הקִידמה הכניסה להסגר את המכוניות הסוררות, המעניינות, ועשתה להן חינוך מחדש. הקשיש המורשה הרכיב רשימה של תריסר מורדות שנמלטו מהגורל האכזר

לפני שנים ניסיתי לחלק מכוניות לשתי קבוצות: למשרתות בני אדם, המצייתות לפקודות הנהג ללא סירוב או סימני התנגדות, ולמכוניות סוררות, אמביציוזיות, שקראתי להן "חזקות יותר מבני אדם". בנות קבוצה זו לא היו סימפטיות, ואף ההפך מכך – די עוינות כלפי האוחז בהגה, הניצב מולן בעימות, במבחן אכזרי, נטול פשרות. כך היה למשל בפורשה 911 הוותיקה, 964.

ודאי שלגביי היו אלה מכוניות מסקרנות, המושכות להרפתקאות בלתי שגרתיות, למרות רגעים מביכים שהן סיפקו בשפע בדמות "צלחות" מביישות, חוויית למידה מסחררת שהעניקו לי בתחילת דרכי פורשה 964 וב-מ-וו M5 על מסלול המרוצים הוקנהיים.

"כדי להכיר אותן באמת, אתה צריך לגור עם אחת כזו, כמו שעושים תלמידיי הגרמנים העשירים", לחש לאוזני הפיני ראונו אלטונן, אחד מנהגי הראלי הטובים ביותר אי-פעם. עברו לא מעט שנים עד שהצלחתי לארגן לי מגורים עם "אחת כזו", כהמלצת הפיני, ולהבין עד כמה הוא צדק.

עידן המעוקרות

באה הקדמה הטכנולוגית, שהיא נטולת כל רחמים בסיסיים, והכניסה להסגר רשימה ארוכה של מכוניות "חזקות יותר מבני אדם". במסגרת ה"חינוך מחדש" היא שמה למכוניות אלה מחסומי פה בדמות שמרטפים אלקטרוניים למיניהם המבטיחים את שפיותן ויציבותן – כך שאין כבר טעם בחלוקה לקבוצות, כמיטב המסורת שכונן הקשיש המתחיל.

תעשיית הרכב נכנעה למעשה לתיאוריה העסקית הנוכחית, הגורסת כי אדון בעל מאה, המוכן לשלם ללא היסוס מעל מיליון שקלים ואף כפול מכך תמורת מכונית המייצגת סגנון ספורטיבי, אלגנטי, צעיר ושרירי, שתפקידה לסמן בחברה את אישיות בעליה – אינו מוכן לסבול ממנה בנהיגה.

הרי הוא לא שילם הון קֶש מאני כדי שמכוניתו החדשה תעשה ממנו צחוק ככה סתם, או תשלח אותו ללימודי נהיגה בבית היצרן.

השקעה פראית

במסגרת ההתנערות מיְצוּרֵי פרא, יצא משימוש גם הנוהָג המפורסם של בעלי היכולת לקנות מכוניות-על מבית פרארי או למבורגיני המופיעות בסדרות קצרות רק כדי לשמור אותן במוסכים, כפי שעשה הטייקון האישי שלי, סטיב מ', עם פרארי טסטה רוסה. הוא שמר עליה, אך לא נהג בה. היה לו גם הסבר, שלפיו המראֶה שלו בתוך פרארי עלול לפגוע במעמד הרציני שיש לו בבנק שלו במקום מגוריו במונטה-קארלו, שם פרארי אדומה הייתה מסמנת קלות דעת.

ואם מקרים כאלה של שמירת יצירות מוטוריות במוסכים נרשמים עדיין, אזי הסיבה היא כלכלית בלבד: הקונה המאושר ויועציו העסקיים מאמינים שמחיר הנכס מסוגל לנסוק השמיימה בשוק המיוחדות בעלות החן.

משעממת, אבל לפניך

וכך, לנוכח המציאות המפחידה, התחלתי בלית ברירה לחלק מכוניות ל"משעממות" ו"לא משעממות" – אך גם מכך חדלתי עקב הגילוי שהקו המפריד בין שתי הקבוצות עשוי להיות מתעתע. שהרי בעולם התכלס, רק רגל ימין של הנהג קובעת באופן מובהק אם מכונית מסוימת (כולל בוודאי גזע המשפחתיות) היא משעממת או לא.

לא רק כף הרגל מסוגלת לשנות את האופי הטבעי של המכונית שהודבק לה על ידי היצרן. יש גם דרכים טכניות רבות לעורר כמה זיקים במכונית מנומנמת. לצורך כך, די בדרך כלל להחליף את הבולמים בקשיחים יותר, להתקין מוט מייצב, לשנות את סוג וגודל הצמיגים, ובאמצעות שינוי הדיזות לכוון את המאייד לחסכוני פחות.

בחבילת עוררוּת זו הייתי מכבד בזמנו את כל המכוניות הרגילות שנפלו לידיי, מבלי להתייחס לכבודן, לגזען ולהשקפותיהן.

ניהוג במקום מהוּגָנוּת

במציאות העכשווית המתסכלת נשאר רק קריטריון אחד שבאמצעותו ניתן עדיין לחלק מכוניות, ובעצם לדרג אותן: הנאת הניהוג. גם כאן, בדומה לחלוקות הקודמות, זהו עסק סובייקטיבי, שבונה סולם לפי טעמו האישי של המחליט.

אני, בכל אופן, בחרתי בשלוש רביעיות פותחות אשר לתחושתי המושכלת מספקות הנאת ניהוג מרבית. השבוע תופיע הרביעייה הראשונה, ואחריה יגיעו הרביעיות הנוספות .

12 הדגמים שבחרנו שונים מאוד זה מזה, אך מקשרת ביניהן סוגיה רגשית: הנאה מהניהוג. תכונת מפתח זו מאפשרת לבנות קבוצה שחברוֹת בה, כשוות בין שוות, גם מכוניות קומפקטיות כמו סוזוקי סוויפט 1.6 ומגאן GT – שתיהן זולות יחסית לעומת דגמים שריריים יקרים יותר, המשחקים בליגה אחרת לגמרי, כמו אאודי A8, הכובשת ללא בושה את השטחים של פרארי.

הפרמטר הסודי

ודאי שאם מכונית מצמידה את הנהג אל מושבו בזינוק מטורף, גם הדמיון האנושי מתחיל לרוץ ב-200 קמ"ש ואילך. אך לא רק תועפות של סוסים מסוגלים להסב הנאה אמיתית מהניהוג, יש אלמנטים רבים נוספים המובילים לחוויה הנכספת: צליל המנוע, התנהגות המתלים ומערכות ההיגוי בסיבוב, ואף צורתו החיצונית של הרכב, הנגוּהָה בסוג של חן שעוד לא נולד האלגוריתם שיידע לנסחו.

אך לפני כל זה קיים עוד פרמטר, שהוא אולי החשוב לטעמי: הכישרון של המכונית לגייס את הנהג להנאת נהיגה גם בלי בכי ועשן סמיך מהצמיגים, ומבלי לשלוח את מחוג מד הסל"ד לשטח הצבוע אדום.

הפיינל פור

אז הנה רביעיית המכוניות שעלו לשלב הגמר של מצעד הניהוג:

טויוטה GT86

מכונית כיף המיוצרת כדי להעניק הנאה מרבית מהניהוג. המנוע, שסופק מסובארו, עובד במתכונת בוקסר בנפח 2.0 בעל 200 כ"ס. הוא מטפס בקלות ל-7,000 סל"ד, נשמע נהדר ומגיב בהתלהבות.

GT86 היא מלכת הסיבובים, קלה לשליטה, ומחבבת נסיעה בהחלקות בעזרת דיפרנציאל ננעל וצמיגיה הצרים. היא לא יקרה ביחס לייעודה התוסס, וחוץ מזה אפשר להיות איתה כל יום.

אאודי R8

מכונית על המצוידת במנוע V10 של למבורגיני גָלָארְדוֹ, 525 כ"ס. תיבת הילוכים כפולת מצמדים מחליפה הילוכים במהירות בלתי מוכרת לידיים ולרגליים אנושיות. היא מזנקת בטירוף בכל סל"ד, ונשמעת בהתאם ללא עזרה של מגבירי רדיו.

יש לה המון סגנון, ואחיזת כביש פנטסטית בזכות הנעה 4X4. כלי תחבורה יחידי במינו, שכישרונותיו מתבטאים במהירויות גבוהות ממש.

סוזוקי סוויפט ספורט

לסוויפט זו, בעלת מנוע 1.6 המייצר 136 כ"ס, אין אמנם יומרה להיות החזקה והמהירה בעיר, אלא שבמקום זאת היא מפגינה זריזות ממזרית, ומספקת הנאה לא פחות מאשר מתחריה השריריים.

היא משכנעת כי מערכת היגוי רגישה, מתלים מתוכננים היטב ומשקל נמוך, שבקושי עובר את ה-1,000 ק"ג, הם פרמטרים חשובים יותר להנאת הניהוג מאשר כוח.

סובארו WRX STI

מכונית ראלי אפורה לכאורה, קרי: חדה בגינוניה וסתמית בעיצוב הפנימי, אשר נוקטת חוסר כבוד כלפי הנוסעים. אך במקום לספק נוחות, סובארו זו יודעת לשנות בסיבובים את חוקי הפיזיקה, ולא רק בזכות הנעה 4X4 קבועה.

מנוע בוקסר 2.5 ליטרים 300 כ"ס מספק ל-WRX STI ביצועים משמעותיים, שעד לא מזמן העניקו לה יתרון בתחרויות ראלי. עקב האכילס שלה הוא תת היגוי חריף, המפחיד נהגים בלתי מיומנים.

מלכות הכיף: הרביעייה הראשונה מקבוצת 12 הדגמים שבחרנו כנציגים של הנאה מרבית מהניהוג.

סובארו WRX STI, שזכתה בארץ לפופולריות רבה, ואאודי A8, שגם אותה ראינו מסתובבת בתל-אביב, בשכונת המשתלה. חבל שחברת מכשירי תנועה ויתרה על שיווקה של סוזוקי סוויפט ספורט, אשר מתאימה בול לחסידי נהיגה לא עשירים, החולמים על משהו מתפריט ההאצ'בקים הספורטיביות, היקרות מדי לכיסם.

כאשר לוקחים בחשבון את המחיר לצרכן, את השימושיות היומיומית הבולטת, את כוח המנוע הנכון ואת הידידותיות המופגנת לגבי הנהג – טויוטה GT86, ואחותה הטבעית BRZ מבית סובארו, מובילות שכם אל שכם בתחרות "מלכוֹת הנאת הניהוג".

אגב, במבחן המסקרן בין טויוטה GT86 ובין סובארו BRZ שנערך על מסלול מרוצים, ניצחה בשניות מעטות סובארו, הקשוחה יותר מטויוטה. במבחן הנוחות לעומת זאת, אם אחד כזה יאורגן לשתיהן, הזכייה תיפול על טויוטה GT86.

לפי הבוחנים בעימות שהתנהל על המסלול בין הזוג הנ"ל, ההבדלים בסעיף האלסטיות של המתלים הם זעירים אמנם, אך משמעותיים

טיפ טיפה: עברית זה לא סחורה

התרגלנו כבר לזלזול המעצבן מצד היבואנים, שמביאים ארצה רק מכוניות שיש בהן כדאיות עסקית, או כאלה שנבחרו בהתאם להחלטות של פורום "איגוד היבואנים" – ומשאירים בגולה דגמים מעניינים כמו יונדאי ג'נסיס קופה 3.8, סוזוקי סוויפט ספורט 1.6, רנו טווינגו בעלת החן המיוחד, פורד מוסטאנג בגרסאותיה החדשות, הכובשות את אירופה, ועוד עשרות דגמים אחרים שעוד לא ראיתי תג עברי עליהם.

גם היצרנים עצמם מזלזלים בקונה העברי, מה שמתבטא בין השאר בעובדה שהם אינם טורחים לנפק גרסאות עבריות לצגי המחשבים ברכב. גוי לועזי אירופי אשר קונה מכונית חדשה קורא את כל המידע על הנסיעה בשפתו. עברית לא קיימת ברשימת האפשרויות הלשוניות, חרף מאות אלפי רכישות רכב המבוצעות כאן מדי שנה.

היבט נוסף של זלזול בבעלי הרכב בארץ הוא היעדר תרגומים לעברית של ספרי הדרכה באחזקת רכב ובנהיגה נכונה. כך, לא זכה להיתרגם לשפת הקודש הספר "איך לנהוג" מאת בן קולינס, המוכר כנהג האגדתי סטיג, הצלע הרביעית בתוכנית הבי-בי-סי "טופ גיר".

ספר זה, שכותרת המשנה שלו היא "המדריך האולטימטיבי מאת האדם שהיה סטיג", יזכה בשבוע הבא להתייחסות רחבה במדורנו, באשר הוא מהווה כלי עזר חשוב ואינטליגנטי בטיפוח המודעות המוטורית. למעשה, ספר זה, על 270 עמודיו, מסוגל להציל נפשות ברגעים שהאלקטרוניקה מרימה את דיודותיה.

בן קולינס, "סטיג" האגדתי. חבל שספרו אינו מתורגם

שואלים את אדוארד

אלין זכאי: קראתי בעיון רב את כתבתך בעניין מלכודת הדבש של מנועיTSI 1.8 ו-TSI 2.0 מהשבוע שעבר ("סבבה על תנאי", המפתחות בפנים 958). מתברר שיש לי אותה בעיה ברכב היוקרתי יותר של אותו קונצרן פולקסוואגן, אאודי A3מנוע 1.8 דגם sport back , שכבר שנה וחצי מתמודד עם אותה זלילה של שמן: כל 600-700 ק"מ המכונית נאלצת להיכנס לתחנת דלק למלא שמן. נסעתי שנים רבות במכוניות של מאזדה וטויוטה, ומעולם לא ידעתי מהי בעיית שמן!

פניתי למוסך אאודי, והם כמובן שולחים הלוך ושוב בבדיקות מחשב, לטענתם כדי לבדוק את צריכת השמן לק"מ. חשבתי לתומי שהבעיה נובעת מהייצור, כי זוהי בעיה לא שכיחה בכלי רכב רגילים וחדשים (הרכב שלי משנת 2010 בסך הכול).

אני צריכה לדעת אם הבעיה הזאת קשורה לאותו מנוע TSI. אשמח לשמוע את תגובתך ולדעת מה ניתן לעשות.

תשובה: לפי תאריך הלידה של מכוניתך, נראה שהמנוע שלה שייך לדור המנועים הפגומים, אלה המצוידים בטבעות שאינן מתפקדות כראוי וגורמות אכילת שמן מוגזמת.

לא ציינת מה מציע מוסך אאודי. האם הם עדיין טוענים שאכילת שמן בכמויות אלה היא תופעה תקנית, או שהם מכירים בבעיה? בין כך ובין כך, מהו הטיפול שהם מציעים, ומה מחירו?

יש לך כמה דרכים להציל את המכונית המעניינת שלך. אפשר להחליף את הבוכנות והטבעות בנורמליות, במקום אלה הניסיוניות שכשלו. לחלופין, אפשר להחליף את המנוע באחד מפירוק, תוך ניסיון להיזהר מנפילה על מנוע מאותה סדרה דפוקה – אשר יוצרה עד 2011.

אפשרות שלישית היא לחפש מוסך שמתמחה בשיפוץ מנועים ויהיה מוכן לחרוט את הבוכנות המקוריות, כדי להרכיב להן טבעות חדשות, בעובי המקובל. כפי שציינתי בכתבה על מנועי TSI, טיפול זה עשוי להיות האופציה הזולה ביותר.

עמיחי מאיר: ברשותי סאנגיונג רודיוס בעל שבעה מקומות. הרכב מודל 2011, ובשנה זו הוא שווק גם בתצורה של תשעה מקומות. ברצוני להוסיף מושב אחד או שניים.

יש מרכיב מורשה מטעם משרד התחבורה שיכול להרכיב מושבים (שהוא מייצר) עם חגורות בטיחות תקניות, אבל הוא רצה שאקבל אישור ממשרד הרישוי לביצוע השינוי.

עברתי מסע ארוך בין משרד הרישוי, משרד התחבורה והיבואן (טלקאר), כאשר במשרד הרישוי הפנו למשרד התחבורה, שדרשו אישור יבואן לביצוע השינוי. היבואן סירב לתת אישור כזה, ולאחר מו"מ ארוך הצלחתי לקבל מהיבואן מכתב שבו הוא מצהיר שאין להם התנגדות להוספת המושבים, ובלבד שהמושבים וכל החלקים יהיו מקוריים. דרישה זו תוביל כנראה לעלות גבוהה מאוד ולא הגיונית.

האם יש דרך לצאת מהפלונטר?

תשובה: אתה מגולל כאן סיפור קפקאי מקומם, שילוב של כוחות ביורוקרטיה וחשש לרדיפת בצע מצד היבואן.

הקפקאיות של סיפורך בולטת עוד יותר על רקע ההפקרות הנהוגה דה-פקטו בנושא זה: מאות, אם לא יותר, משפחות מרובות ילדים הרכיבו בלית ברירה שורת מושבים שלישית במכוניות הסטיישן שלהן, ומשרדי הרישוי והמשטרה לא רודפים אחריהן, ככל הנראה מתוך הבנה למצוקתן.

האם שאלת בסוכנות טלקאר מה גובה הנזק אם תחליט לרכוש את המושבים המקוריים – כולל חגורות הבטיחות?

אלי ומרים: בזמנו פנינו אליך בעניין ה-Z3M שלנו, ושאלנו אם כדאי להביא אותה משווייץ. בסוף, כמוך, החלטנו להשאירה בנכר למשמורת.

אבל לאור התשובה הממצה והעניינית, אנו פונים אליך שוב בשאלת ב-מ-וו, כמעריצים מכורים לז׳אנר האחר. מה עדיף: ב-מ-וו i118 בעלת מנוע 1.5 ליטר 3 צילינדרים, או גולף 150 כ״ס?

תשובה: לו היה מסקרן אותי מה למד היצרן הבווארי מהמיני שהוא מייצר בהצלחה, אז ודאי שהייתי בוחר בב-מ-וו הנועזת שציינתם, ולא בגולף, שהיא מניה ברורה לטווח ארוך המבטיחה חיים נוחים במחיצתה, אך משעממים.

אך לגביי, ב-מ-וו זו מסמנת בגידה במסורת של הפירמה עד עתה, ועולה השאלה אם יש בה די כדי ללכת שבי אצלה.

אבל לא מדובר בבחירה שלי אלא שלכם, ואין מנוס אלא לבצע נסיעת מבחן בשתיהן, ולהכריע לפי תחושת הנוחות והבטיחות ולפי הטעם. את הרושם על השכנים, אגב, תעשה ב-מ-וו ולא גולף.

צבי: זה עתה רכשתי טויוטה קורולה GLI שנת 2006 יד ראשונה מפרטי, 74 אלף ק"מ על השעון, שטופלה כל השנים במוסך מורשה. נאמר לי שמצטבר חומר בוצי בקרטר, ושזה יכול להרוס את המנוע. המליצו לי לבקש מהמוסך להוריד את תחתית הקרטר כדי לנקות אותו ולהחליף שמן. בעוד חודש עליי לעשות טיפול "גדול" עקב גיל הרכב. מה דעתך?

כמו כן, מה דעתך על הרכב?

תשובה: קשה לי להאמין באפשרות שמוסך מורשה של טויוטה מזג לה במשך שנים שמן מינרלי זול, כזה שיכול להשאיר בתחתית הקרטר את הבוצה שאתה מתאר. שמנים חצי סינתטיים וסינתטיים, הנמצאים בשימוש כבר שנים רבות ומומלצים על ידי היצרן היפני, אינם משאירים משקעים כאלה.

ואם אין חשש שהמוסך חסך על קורולה בסעיף השמן, אז ודאי שהורדת תחתית הקרטר היא הליך מיותר לחלוטין.

ודא כי בטיפול ה"גדול" יוחלפו כל הנוזלים והמסננים, ושייבדקו מערכות הבלמים וההיגוי. זאת, כדי שקורולה שלך תממש את הייעוד שהיצרן הטיל עליה, להיות סוס עבודה אמין.

הלנה דר: אני מתלבטת בין כלי הרכב הבאים:

פולקסוואגן פאסאט 2008 שעשתה 116 אלף ק"מ ועולה 50 אלף שקלים;

פיז'ו 308 שנת 2009 שעשתה 80 אלף ק"מ ועולה 38 אלף שקלים;

פיז'ו 308 שנת 2009 שעשתה 112 אלף ק"מ ועולה 32 אלף שקלים;

אופל קורסה שנת 2009 שעשתה 85 אלף ק"מ ועולה 30.5 אלף שקלים;

ולבסוף פיז'ו 208 שנת 2008 שעשתה 100 אלף ק"מ ועולה 26 אלף שקלים.

מה דעתך? התקציב הוא באזור ה-30 אלף שקלים, אבל עם אפשרות לחריגה במקרה מוצדק.

תשובה: ברשימה שצירפת מעניינת אולי פאסאט, אבל 50 אלף זה היום יותר מדי כסף, כי מחירי המשומשות ירדו.

אולי כדאי לך לבדוק בתפריט הקוריאניות, אפילו מליסינג. אמנם גם הן משעממות, אבל לפחות המחיר שלהן נורמלי, והן אמינות לא פחות מהיפניות.

ואם כבר הזכרנו את היפניות, אז כדאי לך לבדוק את המחירים של הונדה האצ'בק, או לחלופין של הגרמנייה פולקסוואגן גולף, זו בעלת המנוע הקודם – 1.6 ליטרים או 2.0 ליטרים.