קשיש באיילון

פתאום נתקלתי במישהו שלא נהג כמו אוכלוסין-צ'יק מצוי, אלא דהר דרומה אחוז טירוף. ממש אותו טירוף שהקשיש המורשה זוכר איכשהו מנעוריו, הרחוקים ממנו כמו מאדים

פגשנו באיילון מאזדה 6 כהה אשר בנויה כהוגן בדרום-קוריאה כדי להרשים את תושבי ציון, כפי שהרשימה כבר לועזיטים רבים באירופה, כולל האקרים-גנבים, שעליהם הספקנו לספר על רקע שתיקת הכבשים של המדיה.

באיילון התל-אביבי שלנו, מאזדה זו דלוקת האורות עקפה ללא אגל מאמץ כל מה שבא לה, תוך שימוש בשוליים, המסומנים בקו צהוב, ותוך קפיצות מנתיב לנתיב בתזזית טירוף, מבלי לקחת שבויים. גם אותנו היא עקפה מימין, כמו טיל פרוע, לפני שהצלחנו לזהות מי יושב בה לבדו או בצוותא, ודוהר איתה דרומה בנחישות.

הטירוף הפך ריפוט

היא הייתה במרחק של 100-150 מטר לפנינו, מלכסנת זיגזג אחר זיגזג, כאשר אנו, הקשיש המורשה, פנינו אל אלפא וביקשנו ממנה להוריד הילוך בדאבל-קלאץ' ולרוץ אחרי מאזדה זו. לא בגלל סקרנות חלילה בנוסח "מי זה מה זה", או "למה זה ואיך זה יתפתח", אלא כדי לבדוק בעזרתו הנדיבה של הנהג (נהגת?) אם נכונה תיאוריה שלנו הטוענת כי באיילון משתלמת דווקא נסיעה רגועה כמו טחב מערות.

אלא שלמגינת צערנו, אותה כוונה גרנדיוזית שלנו לערוך ניסוי סוציו-טכנו-פילוסופי מרתק התפוגגה, כי נהג המאזדה החל משום-מה להתגלגל על איילון כאילו היה סתם אחד העם, מין אוכלוסין-צִ'יק מצוי כזה. הנהג הסוער בחר פתאום במישהו ונסע אחריו כמו אזרח  נורמטיבי נשוי פלוס, ואף חדל לחטוף צפצופים מעוצבנים, שליוו קודם את משוגותיו.

קק"ל פינת ביאלסטוק

התאכזבתי, כי התפתחות זו, ובעצם נסיגה, קלקלה תיאוריה נוספת שלי, הטוענת כי המתפרעים באיילון – אלה שנדחפים בכוח מימין ומשמאל, מבלי לאותת בוודאי, בין מכוניות צייתניות, חלקן מתקדמות באיטיות חוקית, הנקובה במקום זה כ-90 קמ"ש פלוס 10 אחוז, וחלקן ב-120 הקמ"ש האסורים, כמקובל בקצה העליון של הצייתנים – ממשיכים בסורם עד היציאה מאיילון לאיזה "שלום דרום" או "קק"ל צפון".

אף פעם לא חסרים מכרכרי אספלט כאלה, הבולטים על רקע ההמון האנונימי, אשר שומר על סטייל הנהיגה המקומי, הים תיכוני, שעוצב כאן על ידי ניצולי השואה, האזרחים הראשונים שהיו יכולים להגיע לפרייבט בזכות הפיצויים מגרמניה. זיכרונותיהם, פחדיהם והחששות של הניצולים התבטאו בסגנון אחיזת ההגה, "וזה כנראה דבק בנו ונשאר" – כתבתי פעם ב"מקור ראשון", ורק שייכותי לנרדפי הנאצים הצילה אותי מביקורת אכזרית.

שיעורי לונדון  

בתקופה שהחלתי את דרכי בתחנת הטלוויזיה הממלכתית ברוממה, לימד אותי כל מיני דברים ירון לונדון, שכבר אז, בימי רוממה הראשונים, נחשב בחמש הקומות של הבניין, באולפן א' ובמזנון, כיוצר פיקח בודד, אשר בחוכמה ינק השראה ממוטי קירשנבאום וניסה לאמץ את הסרקזמה שלו.

וזו הייתה כנראה הסיבה לכך שירון לונדון היה האיש העברי הראשון שהשמיע לי את התיאוריה שלפיה נהיגה מהירה, ובייחוד בעלוּת על רכב שרירי המאפשר התפרעויות – הן תוצאה של תסביכים גבריים כלשהם.

לא חלקתי על דבריו אלא רק שתקתי, אך בהמשך, בימי ירחון "טורבו" העליזים של שנות השמונים, התווכחתי עם לונדון על התיאוריה השנויה במחלוקת שלו הגורסת יחס סיבתי מובהק בין מרוצי רמזור ובין תסביכים גבריים – תיאוריה בעלת זקן עד הקרסוליים גם אצל גויים לועזיטים. היסטוריה.

רק חסרי אונים קונים?

גם המשך תולדותיה של ארצנו, ובוודאי ההתקדמות המטאורית שזכו לה יושבי ציון בשנות התשעים ואילך, הוכיחו שהתיאוריה שלונדון נופף בה שווה אתם יודעים מה.

אחרת, היבואנים של פרארי, אסטון מרטין, מזראטי ועכשיו גם פורשה היו פונים בעמודי הפרסום ישירות אל בעלי התסביכים הפסיכו-פיזיים הברורים, שלא ניתן לחמוק מהם גם בעזרת יכולת כספית בלתי מוגבלת.

אמא הורסת

פרט מעניין נוסף ההורס לירון לונדון את תיאוריית התסביכים שלו התגלה ביום ראשון 6.במארס הנוכחי, בכתבה של ynet על "נהגת המרוצים מקיסריה", כפי שה-ynet-ים כינו גברת אחת, אמא לשלושה ילדים, שבעלה השאיר לה אחרי הגירושים, לפי דרישתה, אאודי R8 לבנה "המסוגלת לנסוע ב-300 קמ"ש".

האם גברת זו, ועוד חברה שלה, הנוהגת בשברולט קורבט צהובה, אף היא תושבת קיסריה (שגם אותה ה-ynet-ים תפסו לשיחה) – סובלת אף היא מ"תסביכים גבריים", כהשקפתו של הפרופסור לפסיכולוגיה ירון לונדון הצעיר? אותו לונדון נחמד שלפני ארבעים שנה ניסה לחנך במאי עולה חדש (אנוכי), אשר התמודד עם זיכרונות הגולה המנוולת, כמו גם עם חולשותיו המצטברות עקב עלייתו ארצה – בעזרת אופל GT אדומה.

תלמדו, ynet

תלמדו, ynet, שכתבים לועזיטים בעולם, ובחצי ארה"ב, לא היו שואלים בעלת אאודי R8 "בת כמה את?". שם, בעולם התרבותי, זה נחשב גס רוח.

"מה? 51?" התפעלו ה-ynet-ים מהגיל של הספידית העברית, כי כנראה הם לא שמעו על תושבת ורשה, סבתא קשישה אחת בת 81, הנוהגת יום-יום בסובארו אימפרזה WRX STI, ומאוהבת בביצועי מכוניתה דווקא, ולא בפוזה.

נרפא בצ'יק

אבל כעת אני באיילון, מנסה להבין למה מאזדה כיבתה את סגנון נסיעתה הפראי. מה קרה לה לעזאזל שהיא ניסתה פתאום והצליחה, אותה דרום-קוריאנית גאה, להיבלע בתוך המון הפחיות המתגלגלות בשורות, אשר זזות עקב בצד אגודל כאילו נהגיהן אינם ממהרים לאף-מקום?

האם נהג מאזדה זו (בעל התסביך המוכרז על ידי לונדון) נרפא דווקא כעת, לנגד עיניי ממש, מהתסביך שלו, ושב אל חיקו של העולם הנורמטיבי, החף כהוגן משיגיונות כלשהם?

ואולי נהג המאזדה, שאך לפני רגע היה אחוז אמביציה ספורטיבית יוקדת ושובבות – זיווג אסור במרחב הציוני – קיבל אזהרה מהקריינית של וויז, שהודיעה לו על נוכחות משטרתית?

או שנהג זה התקרר משום שהבחין באלפא היושבת על זנבו, וחשד בטעות שהנהג של האיטלקייה המבוגרת, הירוקה, כלומר הקשיש (אנוכי) המורשה, שייך למלשינים העבריים הכפייתיים, אשר משננים את המִספר הנקוב במדבקת "איך אני נוהג?", ובהזדמנות הראשונה מלקקים בלשונם את הבלוטות' הרדום בסמארטפון כדי למסור את המידע המפליל.

פרוזאק לשימוש חיצוני

התעלומה התפענחה כאשר התקרבתי אל נהג המאזדה: גיליתי שמאחורי השמשות הכהות של רכבו הוא פשוט עסוק בסמארטפון שלו.

אבוי, נפלה עטרת ראשי המחשבתית, אשר גרסה בנחישות (ולא תמיד ברגישות) כי סמארטפון הוא אביזר שגורם נהיגה בלתי אחראית. הרי כאן קרה ההפך הגמור: הסמארטפון ריסן נהג משולח עכבות.

האם לחינם הטחתי בנייר ובאינטרנט – וגם על-פה, לכל המעוניין לשמוע – את תוכחת הזעם שלפיה האוחז בסמארטפון בעת נהיגה הוא למעשה סוּמָא-רטפון?

טיפ טיפה

פענוח של הלוח: הקורא עמנואל פלג שלח לנו לקסיקון מצולם אשר מבאר את משמעותן של נורות חיווי שונות ומשונות העשויות להידלק על הלוח. וכך כתב פלג: "לפעמים נדלקות כל מיני נורות בלוח הבקרה במכונית, ואתה/את שואלים את עצמכם – מה זה? להמשיך בנסיעה? לעצור? בתמונה המצורפת הסבר לנורות". מר פלג מדגיש כי הסבר זה לא נועד להחליף את בעל המקצוע, ברגע תקלה יש לגשת למכונאי מוסמך.

והמדור מוסיף שבעבר היה מקובל שנורות אזהרה הדורשות לעצור ולגרור את הרכב למוסך מופיעות בצבע אדום. זאת, להבדיל מנורות אזהרה בהולות פחות, המופיעות בכתום, בצהוב או באפור. כיום, יצרני הרכב אינם מקפידים על חלוקה זו.

שואלים את אדוארד

נריה סופר, נווה-דניאל: אציג את עצמי בקצרה: בן שלושים, מכונאי של בני אדם ושל מכוניות (מכוניות של המשפחה היו מטופלות על ידי אבי ועל ידי).

בבעלותי עברו שלושה כלי רכב: טויוטה סטארלט שנת 97' ידנית 1.3 ששימשה נאמנה במשך ארבע שנים עד שהייתה קטנה למשפחה ונמכרה בצער (70 אלף ק"מ, ללא בעיות מיוחדות).

כעת יש לנו ניסאן אלמרה 2006 אוטומט 1.8, רכב טוב בסך הכול, שנמצא אצלנו כשנתיים וחצי, והפתיע פעם אחת עם תקלה בשני חיישני מנוע (חיישן גל ארכובה וחיישן גל זיזים). מקווה שלא יפתיע עוד.

לפני שנה רכשתי רכב נוסף, טויוטה יאריס 2000 מנוע 1.0 ידנית.

מעט אחרי שקניתי אותה נדלקה נורתcheck engine . בדקתי את הדברים השגרתיים – שמן, מים. הקשבתי למנוע בניסיון להבין אם יש בעיה בפלאגים. בדקתי חיבורי פלאגים. ודבר אחרון שעשיתי – ניקיון של בית מצערת (ספריי קרבורטורים) וניקיון של חיישןAIR FLOW . לא עזר.

פניתי למוסך בבית-שמש, שחיברו סורק תקלות, והחיווי

שהתקבל היהto lean bank 1 , מס' תקלהP107.. המוסכניק הציע לשים תוסף דלק, ולבדוק אם הוא עוזר. הוא איפס את התקלה, והנורה חזרה לדלוק לאחר כמה עשרות ק"מ (הוא אמר שייתכן שזה יקרה). לאחר מכן היה טסט, ובזיהום אוויר נמצא CO גבוה ממש במעט מעל המותר. שמתי תוסף רגיל, וזה עזר.

לאחר כמה שבועות הנורה כבתה עצמאית וחשבתי שהכול עבר, אך התבדיתי… לאחר כחודש הנורה חזרה לדלוק. זה בערך לפני כשישה חודשים. המוסכניק מבית-שמש אמר שצריך לפתוח את הממיר הקטליטי ולבחון בעיניים אם הוא תקין, או שזוהי בעיית חיישן חמצן.

בדקתי את חיישן החמצן באמצעות מד זרם, והחיווי היה תקין. כאן החל הקטע המעניין, של החורף: כשהקור הגיע בעוצמתו הרבה (זה היה הדבר היחידי שהשתנה), הנורה כבתה ונדלקה לסירוגין (שבועיים-שבועיים). באופן כללי צריכת הדלק לא משתנה הרבה (הבדל של חצי ק"מ בערך לליטר לטובת נורה כבויה).

משיטוט ברשת לגבי התקלה הזו בטויוטה (יש הרבה מידע על קורולה 2003-7) מתברר שזוהי תקלה סדרתית לגבי הממיר/תוכנה, ושהיא לא באמת הסתדרה גם למי שטיפל במוסכי החברה ושפך ארגזי זוזים. ניסיתי לברר עם "רוני אגזוזים" מרחובות, שטוען שהם מומחים גם לדיאגנוסטיקה, והוא אמר שיש לפעמים שהתקלה הזו מופיעה בגלל כל מיני דברים אחרים (שזה קוד לתקלה לא ספציפית), וצריך לברר לעומק גם על ידי בדיקת ארבעה גזים, בדיקה שאינני מכיר.

כעת נשארה חוות דעתך:

האם "להתאבד" על תיקון התקלה הזו?

מה יכולות להיות הבעיות?

האם החלפת ממיר תפתור את הבעיה?

תשובה: אם מערכת הבקרה משדרת רגישות יתר לגבי מצבו של המאייד הקטליטי – שעוד לא סתום, שהרי המנוע עובד כראוי – אז נשארות בפניך שתי דרכי פעולה:

האחת, להתעלם מזה ולכל היותר להשתיק את הדיודה, אם ההיסטריה שלה מפריעה לך בנהיגה.

הדרך השנייה, שעליה ממליצים פורומים לועזיטיים של טויוטה, היא להחליף את הקטליזטור בצינור מפלט מסוג free flow, בתקווה שהמכונית תעבור את הטסט השנתי ללא בעיה. אחרת, צריך לחפש מאייד קטליטי חלופי, זול ככל האפשר – או לחזור למאייד המקורי, ולוּ רק לאותו יום של הטסט.

הראל שריקי: לאחרונה קניתי רנו קליאו 2012 – ידנית, לפי המלצה שלך בין השאר. בכל אופן, צריך לטפל ברכב. כאשר הלכתי למוסך הראשי רצו ממני 7,000 שקל כמעט על טיפול. נראה לי די מוגזם ולא הגיוני.

אשמח להמלצתך איך לטפל ברכב או היכן ניתן לקרוא על כך. אני סטודנט להנדסת מכונות, והנושא מעניין אותי מאוד.

כמו כן, רציתי לבקש ממך, ואולי להמליץ: האם ניתן לאגד את שלל ההמלצות שלך באיזה ספר? זה יכול להיות מעולה.

תשובה: סכום של 7,000 שקלים אכן נראה מופרז. בכל אופן, כדאי לך לבקש פירוט של הבעיות שהמוסך עומד לטפל בהן, ולאחר מכן להתייעץ עם אחד המוסכים שאינם קשורים ביבואן ומתמחים בקליאו – שהיא מכונית פשוטה יחסית לאחזקה ולתיקונים. מוסך כזה ישפוך אור על העלות האמיתית של מבצע הטיפול.

על טיפול עצמי ברכב אפשר ללמוד ממדריכי Haynes הבריטיים, המתורגמים לשלל שפות, שעברית איננה ביניהן למרבה הצער.

תודה על ההמלצה שלך.

*

סברה צעירה עדיין. י"א צילם את סברה הישראלית הוותיקה בגרסתה הסגורה, האדירה, כדי שהדור הצעיר של חולי הגה יתוודע להישגים שלנו אי-אז ויתגאה בהם: בכך שיוצרה ושווקה כאן מכונית ספורט מעניינת, ובכך שהיא השתתפה בתערוכות, ואף לקחה חלק ראלי מונטה-קארלו היוקרתי. 

היום, חברות ענק ישראליות מוכנות אמנם להפסיד מיליארדי שקלים בסין וברוסיה, אך לא מתחשק להן לשחזר את המותג "סברה" בגרסה מודרנית, שתתבסס למשל על מאזדה MX5 או על סובארו BRZ