מסע בהילוך אחורי

לגלות שכולם בסביבתך צעירים ממך בשני שלישים ואף יותר – זו הערכת מצב מזוכיסטית, בלתי נמנעת לצערי

משמח את הזקן רק המפתח למחסן הזיכרונות, אותה מתנה צנועה אשר זכית בה, קשיש שכמוך, לקראת פרדה מהמציאות, בהתאם לבקשות השונאים, הפונים לשמיים פה ושם, שם ופה.

וכך, הזקן מסוגל לשוטט חופשי בין אירועים משעשעים שהתרחשו בעולם שכולו וֶתֶק, הראויים תכלס להופעה חוזרת. האם המסע ביניהם הוא רק אשליה, מין אקמול כזה, המאפשר להרחיק מהזקן את העצב התקני?

כמו אותה מטרייה אדומה שלפני כעשרים שנה פתח הקשיש המורשה מאחורי גבו כדי להוריד את מהירות ההחלקה שלו במסלול סקי באתר וַרְבֶּלָה שבשוויץ, פטנט שלא מנע התנגשות חזיתית של הטרום-קשיש עם אאודי 200 קוואטרו.

תור הזהב הספרדי

עוד לפני ששנות השמונים התחילו לקפל את הפוסטר שלהן, "חברת המזרח" התל-אביבית ייצגה עדיין את סיאט הספרדית ושיווקה את דגמיה. מר יאיר פילר, מנהל המכירות מרחוב המסגר, התקשר לעורך "טורבו" (אנוכי), והתגאה שהוא הצליח למכור ליהודים מעל 1,000 (אלף!) רונדות קומפקטיות, חמש דלתות כל אחת.

"קחו ממני את הרונדה למבחן", הפציר פילר ואף הציע: "אני אתן לכם את שלי. היא יפה, אלגנטית, חסכונית, נוחה ומהירה כמו שד. מגיעה לה הופעה במגזין שלכם", קבע.

יצאו לה העיניים

לקחתי את היהלום של פילר. רונדה זזה בעצלנות, כך שלא התרשמנו מהביצועים שלה, וגם לא מהנוחות ומהאלגנטיות. את החסכוניות שלה לא בדקנו, כי לאף אחד במערכת "טורבו" לא היה כבר חשק לנהוג בה אחרי הניסיון הראשוני הקצר.

"נו?", שאל פילר טלפונית, "צילמתם אותה כבר לשער?". ואז סיפרתי לו שלקחתי את רונדה לחניון של פארק יהושע, שנקרא עדיין פארק הירקון, ושם, מאחורי תחנת הדלק של פז, בדקתי את המעצורים שלה. פיתחתי איתה מהירות של 60 קמ"ש בהילוך שני ועצרתי בפאניק-סטופ – ושני פנסיה של הספרדייה ניתקו ממקומם והתגוללו על האספלט.

"וזה בדיוק מה שיהיה כתוב בדו"ח שלה", הלשנתי.

מוכר רכבים לפירוק

כעבור שנים, כאשר ביני ובין ימי "טורבו" נפער כבר מרחק, פגשתי את יאיר פילר בוורשה, שאליה הגעתי לצורך חיפוש שורשים והוא לצורך גלגול עסקים. פילר לא שכח את רונדה, והזכיר אותה בנוסטלגיה שציעפה את עיניו.

"צריך להיות אלוף מכירות אמיתי כדי למכור אלף כאלה", התגאה יאיר, והודה מיד שכאשר עוצרים את רונדה אכן נופלים ממנה הפנסים – אך לדבריו, הם אינם נשברים. "אפשר להרים אותם ולהרכיב חזרה", לימד אותי.

"חטובה" מול חבוטה

באותו חניון בפארק יהושע בחרנו אנו, ירחון "טורבו", להדגים בפני קהל תל-אביבי רחב ושליחי גלי צה"ל את כל השלבים של מבחן השוואתי בין סובארו וב-מ-וו. פרסמנו את דבר האירוע בין אלפי קוראי הירחון ובאמצעי התקשורת. "יהיה זה קרב אכזרי על המלכוּת בקבוצת 1.6! הפנינג בלתי רגיל!", הבטחנו בחוצפה.

את הגרמנייה נאלצנו לקחת מהשכרה, כי יבואן ב-מ-וו דאז, איזי רוזוב, היה שותף בירחון המתחרה, ולמראה אנשי "טורבו" (ובמיוחד העורך החצי-קשיש) היה רוזוב מסתובב ויורק.

כדי להזים חשש לחוסר אובייקטיביות, מסרנו את ההגה של ב-מ-וו לנהג המרוצים מישל גדז', שלא היה קשור ב"טורבו" בשום צורה ועניין. ובכל זאת קרה שסובארו המסכנה, שהייתה ברווז נייד לזלזול המונים בין מטולה לחולון, גברה בקלות על ב-מ-וו, שהמתחרים שלנו היללו בלי סוף, והרשימה בביצועים, בסלאלום ובג'ימקאנה.

מלווה במחיאות כפיים סוערות, ניצחה היפנית את ב-מ-וו בכל סעיפי המבחן זולת נוחות מושבים וּבַעֲלוּת על הנעה אחורית – פרמטר שהגרמנייה של רוזוב ניחנה בו, אך לא ידעה לנצל עקב חולשת המנוע.

מדד המעוף

הייתה זו הצגה שבוימה כדי לשעשע את הקהל, מעין מפגן בידורי-חינוכי, ולא מבחן שגרתי שלנו. הרי לקראת מבחן רגיל היינו משכימים קום ויוצאים אל שדות התעופה עטרות או עין-שמר, חמושים בפילונים אדומים, כדי לשמוע את דעתם של רוני סמדרסמן מכרכור ורמי שוכטוביץ', נהגי ראלי-קרוס מומחי סלאלום משופשפים. שניהם ידעו להגיד מראש לצַלָם רונן טופלברג באיזה מקום בדיוק הגלגלים יעלו לאוויר, כדרישת העורך וציפיות הקוראים.

בשדה התעופה היינו בודקים גם את טווח העצירה מ-100 קמ"ש עד 0 קמ"ש, ואת ההפך – זינוק ממנוחה עד 100 קמ"ש. אחר כך היינו נוסעים לערד, שממנה משתפלת הירידה לים המלח. בתקופה ההיא השלטונות עוד לא פילחו את מדרון זה בפס לבן, אשר כבר מזמן אינו מאפשר שימוש במלוא רוחב האספלט, ואנו גלשנו בו מאות פעמים.

הרשויות נגד חופש הביטוי

אויבי הנאת הנהיגה שפכו את הצבע שלהם, המאיים על חופש הביטוי, לא רק בסיבובים, אלא גם ברוב קטעי הישורת הקצרים שבין ערד והים.

שידכנו, כיסחנו, לא טייחנו

חלפו שנים, והגיליונות הישנים שערכנו משכנעים כי גם אנו ב"טורבו" וגם אויבינו מהמגזין המתחרה (שרק בהמשך הפך פרסומון) טרחנו על ביקורת רכב אמיתית, כזו שנועדה לעזור לקורא לבחור מכשיר תנועה מתאים לו, "כדאִי", כלשון הנומנקלטורה המקובלת היום, ובמקרים רבים לא חסכנו מילים חריפות כדי להזהיר מראש את משפחות הקוראים משידוך בעייתי או מסוכן.

לא ייאמן, אך בחצר של התרבות המוטורית של שנות השמונים, שכבר אז מוקמה בשולי הכלכלה והאידיאולוגיה, למושג "מבחן דרכים" היו תוכן משכנע, משמעות, אחריות, יושרה ואמינות – ערכים די אקזוטיים, מזווית הראייה הנוכחית, שהרי למבחנים של היום קשה כבר להתייחס ברצינות. כי אירועים אלה מאורגנים על ידי כתבי חצר, אשר במקום ביקורת כלשהי בעד ונגד, מנפיקים על רכב המבחן תובנות טכנוקרטיות (סנטימטרים, קילוגרמים, כוחות סוס דמיוניים) להזמנתם של היחצ"נים, ובמקרים לא מעטים עקב פנייה ישירה של ברון יבוא בכבודו ובעצמו.

"וואלה" נגד 26 מדינות

וכך, במבחנים המוזמנים על ידי היבואן הפיקח, הבוחן המקומי שנבחר לנסיעת התרשמות, או נשלח לחו"ל, אינו מעלה טענות כלפי הרכב הנבדק, ואם הוא בכל זאת פועה אחת כזו, תהא זו טענה שולית. מבחני הדרכים של היום נוטפים שֶמֶן התלהבות וסולת מחמאות, כמו ב"מבחן" של קאדילק XT5 שנערך בארצות הברית על ידי שליחי אתר "וואלה".

תמהני: אם XT5 הוא אכן קרוסאובר תחרותי ואידיאלי כל כך, נטול עקבי אכילס, לפחות לפי המוחות של וואלה – אז באיזה כוח של שערורייה, מזימה עוינת או פלא הצליחו 58 עיתונאים מ-26 מדינות לפספס בגדול – ולא זיכו את קאדילק זו בתואר "המכונית הכי מעניינת לשנת 2016" של COTY, הגוף הממונה על בחירתה?

מאדירים גמדות

האם ייתכן כי UMI, יבואן האמריקניות המנוסה, חזר במבצע יחסי הציבור שהוא ערך סביב קאדילק XT5 על אותו תרגיל מבריק שעבד היטב במקרה של שברולט ספארק הקטנה?

תזכורת: במקרה של ספארק, שליחי ynet (לשם השינוי) ערכו לה לפני כמה חודשים "מבחן ידידותי" בארצות הברית – וכעבור זמן-מה, כבר בארץ, הם קבעו את יתרונה המדומה ("המוחץ", כלשונם) של ספארק על קיה פיקנטו ויונדאי i10, שנבחרו כתפאורה להצגה. כל זאת, בניגוד לדעתו של הקשיש המורשה.

אגב, אמנם הקשיש אינו חסיד נלהב של פחיות קצרות מ-380 ס"מ ומחוסרות כוח חיים, אך בכל זאת, הקשיש אינו עיוור לסגולותיה של קיה פיקנטו ספורט. בתוספת של ארבעה בולמי קוני, ארבעה קפיצים קצרים ושני מוטות מייצבים אפשר להסתדר עם פיקנטו זו, טוען האנוכי.

ספק אם תוספות ספורטיביות דומות מסוגלות לחלץ את האמריקנית ספארק מהשעמום.

מפלצת על ענן

אך כל זה הוא רק פקעת של פרטים טפלים לעומת מארב מביך שהקשיש נקלע אליו: קללת הזִקנה, אשר ביום בהיר אפשר להבחין בה ישובה בקצה ענן משייט, משכשכת רגליים ומתַכננת, אותה סדיסטית נטולת חמלה, איך ליפול על ראשו של הקורבן ברגעים הכי לא מתאימים לו.

אך קללת זִקנה זו, מכשפה שעוקבת אחריך מרחוק כמו גוגל, יודעת גם להקרין למענו של הקשיש המופתע מבחר צללים מהעבר, לשדר אותם בפינה חשוכה באיזושהי קפיטריה קטנה, שגם היא איננה עוד, ולצייר על קירותיה בצבעי פסטל או בשחור-לבן את הפנים שהיו שייכים לאנשים בלתי שגרתיים, ואת פניהן של מכוניות מעניינות ביותר אף הן.

והנה, דווקא כל הבלתי שגרתיים והמעניינים הללו נועדו לגורל של הימחקות, היעלמות.

המהגרים

מי היה מאמין שדמויות מרתקות אלה, ללא כל סימני התנגדות, פשוט יקומו מהאדמה או ייפלו עליה, כדי לעזוב את המציאות שהם היו חלק מהותי ממנה, חלק נושם והכרחי? שדווקא הם, שאין להפרידם מן ההוויה, ימותו ככה סתם, בניגוד לאמונתך התמימה, חביבי, שהם יישארו איתנו לנצח ועוד קצת.

כי איך המציאות העתידית מסוגלת להסתדר בלי אותן דמויות ומכוניותיהן, חשבת. בלי אותם אמני מוזיקה, ציור, במה ומסך כישרוניים שבגללם הצלחת, אתה, לטעום את טעמה של קנאה עמוקה, ועם בודדים ביניהם הצלחת גם להתיידד (כפי שהתיידדת עם הבנות, החל ברנו R8 גורדיני דרך לנצ'יה פולביה HF ועד הונדה CRX והבווארית Z3M קופה, אף היא קרובה ללבך למרות תעודת הלידה הנאצית).

לאורך תולדותיך היגרו כבר אל הגלקטיקה הכחולה אינספור ועוד קצת נפשות ומכשירי התנועה הקשורים בהן, וכעת הם רק מאותתים לכיוונך מרחוק, בדיסקיית הזיכרונות שלך, האנוכי שאתה, הנשאר.

טיפ טיפה: יעף אכזרי במקצת

על המדפים הלועזיטיים נחת לא מזמן ספר של העיתונאי הבריטי ריצ'רד פורטר, שבמשך 13 שנה עבד כתסריטאי בתוכנית "טופ גיר" של הבי-בי-סי. בספר, המתאר את "טופ גיר" מבפנים ונקרא "And on That Bombshell", חושף פורטר את השערוריות שליוו את רוב המסעות הפרובוקטיביים של ג'רמי קלארקסון, ריצ'רד המונד וג'יימס מיי.

בספרו המרתק מספר פורטר בין השאר על היחסים המסובכים שבין צוות התוכנית ויצרני הרכב והתקריות שהם הולידו, ועל ההתעללויות המבוימות של כוכבי "טופ גיר", אשר הרסו בכוונה תחילה דגמים שעמדו למבחן ולא מצאו חן בעיני קלארקסון ושות'.

אמנם כישרונו הבלתי שגרתי של הסנוב הבריטי (כפי שכיניתי את קלארקסון בזמנו) שעשע את צופי הבי-בי-סי מסביב לגלובוס, אלא שלא תמיד היה נעים לגלות בהופעותיו של האיש, ובספרים שהוא כתב (שלא תורגמו לעברית), סימני גזענות, שהופנתה לא רק כלפי ארבעה גלגלים תמימים.

נהג על הגג. תצלום מאתר המבחנים של "טופ גיר". גם הנהג המסתורי סטיג (בן קולינס) כתב ספר המתאר את מאחורי הקלעים של התוכנית, לצד ביאור רזי הנהיגה התחרותית

מחלת הוולגריות המלכותית: בצדו הליצני וחסר המעצורים של קלארקסון נזכרתי בגלל ספרו של פורטר, אבל גם בגלל הפרשה האחרונה שחולל האלטר-אגו של קלארקסון – הסנוב העברי מבית שוקן, בני ציפר.

שניהם, קלארקסון בעל הכריזמה האנגלוסקסית המבטיחה לו רייטינג היסטרי, וציפר, כריזמטי בעירבון מוגבל, משוכנעים, בטמטום משותף, שמותר להם להגיד הכול – קלארקסון על מכוניות ונפשות בעליהן, וציפר על זכותם של אמנים לנצל מינית מעריצות צעירות.

וכפי שציפר לא שכנע אותי במאמר ההתנצלות הבכייני שלו ("הארץ שישי", 11.3.16), כך גם קלארקסון לא השכיח ממני את גסותו רק משום שהוא הכריז על הבווארית שלי, ב-מ-וו Z3M קופה, שהיא "יצירה השייכת לאליטה מצומצמת המאפשרת עדיין ליהנות מהנהיגה".

שירת הסירנה: תצלום מאתר ההסרטה של "שועל הכסף של פליציה ט'". הדייר (אבישי הדרי) מגיע לווילה של אלמנת הגנרל (יבגניה דודינה). היא תביט מחלונה על סירנה הכחולה, ותשאל בזלזול את הבמאי הצעיר מיכאל – "כמה צילינדרים יש בזה? מה, רק שניים?" 

כזו הייתה לך, אבא? שאל יוצר התצלום, בנו של הקשיש המורשה.

כזו בדיוק, ענה לבנו הבמאי הזקן, אפילו בצבע דומה.

אז נהנית בסירנה כמו חזיר בגשם, המשיך הבן בחקירה בצליל סרקסטי של צעירים.

כן, ענה הקשיש לבנו, אכן נהניתי, ואני גם מוכן לחזור שוב על כל ההרפתקאות איתה, הודיע, והביט בסירנה בשתיקה ובעצב בלתי מובן. הוא הבין פתאום, ברגע זה, שלא ייתן להגיד עליה מילה רעה, אף כי התקרח בגללה, ואף כי נאלץ בגללה ללמוד מכונאות

שואלים את אדוארד

דינה ומשה מושקוביץ: לאחר בדיקות והתייעצויות, ובעקבות המלצותיך במדור "המפתחות בפנים", החלטנו לרכוש סוזוקי קרוסאובר אוטומטי שנת ייצור 2014. הרכב שהיה לנו קודם, שברולט מאליבו מנוע 3,500 סמ"ק שנת 2007, שבק ונאלצנו להחליפו.

אין ספק שהמעבר מנפח מנוע של 3,500 ל-1,600 הוא מעבר טראומטי! עם זאת, בעלי מרוצה מאוד בשל הישיבה הגבוהה בסוזוקי.

השאלה שלנו: אנחנו מתגוררים בחיפה, והנסיעות שלנו אינן במישור אלא בעליות וירידות. הסוזוקי אמנם אוטומטי, אך יש בו אפשרות למעבר לידני.

הבעלים הקודם של הרכב המליץ להשתמש באפשרות הזאת בירידות בעיקר. לדבריו, בזמן הבלימה הרכב נוטה להאיץ מעט קדימה, ועל כן רצוי לעבור לאפשרות הידנית. לעומתו, חברים טוענים שהאפשרות הזאת הותאמה לנסיעות קשות בחו"ל, ועל כן אין לנו צורך להשתמש בהילוך הידני כאן בארץ, גם אם מדובר בירידה/עלייה.

נשמח מאוד לדעת אם ומתי אנו צריכים לשלב להילוך ידני.

תשובה: שילוב ידני להילוך נמוך בגיר אוטומטי אינו עוצר מי-יודע-מה ביחס לגירים ידניים, אך בכל זאת, בדרך ידנית זו אפשר לחסוך חלק מעבודת המעצורים, וכך להאריך את חיי הדיסקיות.

בהילוך נמוך מומלץ להשתמש בעליות תלולות ובירידות מכל סוג.

אלנתן: ברשותי ניסאן אלמרה 1.8 מודל 2003. הרכב אצלי מעל חמש שנים ואני מרוצה ממנו מאוד.

בזמן האחרון, בעיקר בתחילת נסיעה, יש רעשים כשאני מסובב את ההגה – מעין חריקה, המזכירה רעש של גלגלים נעים על משטח בטון חלק. לאחר נסיעה של כמה דקות הרעשים חולפים, גם כשאני עומד במקום.

לפני כמה שבועות המוסכניק שלי בדק שמן הגה, מילא את החסר והרעש נעלם לכמה ימים, אך לצערי חזר שוב. אשמח לעצתך.

תשובה: הזכר למוסכניק שלך שבמתלי מקפרסון, בחיבור העליון של המערכת, יש מסב המסוגל להרעיש במהלך סיבוב ההגה באופן שאתה מתאר.

אם זהו מקור הרעש, כפי שאני משער, אז יש לשמן את כל אחד מהמסבים הנמצאים בשני צדי הרכב, או להחליף את שניהם.

אפרת שטרית: יש לנו יונדאי אקסנט שנת 2006, מנוע 1600 אוטומט. בתקופה האחרונה הרכב רועד בנסיעה של 120 קמ"ש.

חשבנו שזה מהגלגלים, אבל עשינו בדיקה כשהאוטו רועד על 120, והתברר שכאשר מעבירים לניוטרל הרעידות מפסיקות, וכשחוזרים למצב דרייב הן ממשיכות. נשמח לאבחון שלך!

תשובה: מומלץ לבקר פנצ'רמאכר המצויד במכשיר שמאפשר לערוך איזון גלגלים מבלי להסיר אותם מהרכב. אם הרעידות מיוצרות על ידי הציריות, איזון כזה ירגיע אותן.

ארי אייכלר: אני מחפש מכונית חסכונית ושקטה. האפשרויות כרגע הן רנו קליאו 2011 ידנית שעשתה 99 אלף ק"מ במחיר של 27 אלף שקלים, או סיטרואן C1 ידנית שנת 2002 שעשתה 66 אלף ק"מ במחיר 32 אלף שקלים.

המכונית מיועדת לנסיעה בינעירונית בעיקר, אבל (תמחל לי) לא חשובים לי ביצועים. אשמח לשמוע את דעתך.

תשובה: מבין שתי האפשרויות, האופציה של קליאו נראית הגיונית יותר, משום ש-C1 הזעירה והחביבה לא תרגיש טוב בשדה הקרב הבינעירוני.

הקוראת ע' נסעה באאודי R8, החליפה הילוכים כאינסטינקט טבעי ומאיימת להתחרות בנהגת הטובה בעולם, מישל מוטון.
https://youtu.be/VZPbLYqiLdA