טירוף ונקמת הגומי

בדומה לבני אנוש שמזדקנים על לא עוול בכפם, גם צמיגי הרכב, בתקופה האחרונה של חייהם, מרשים לעצמם לאבד את צלם השפיות אשר יאה לגילם המופלג

הקשיש (המורשה) רק חייך במבוכה כאשר נפל על "מבחן דרכים" של ב-מ-וו M235i אשר ערך בארה"ב שליח ynet.א חידש מאומה לגבי M235i אלא הזכיר רק דברים שנשמעו ונכתבו כבר, זולת הלשנה כחול-לבן אחת על מארגני אירוע המבחן, אותם מנוולים בלתי מקצועיים שסיפקו לנציג ynet מכונית הלבושה צמיגים משופשפים, אשר לא אפשרו לנהג העברי ליהנות מנהיגה, כטענתו.

זוהי בעצם ההערה המקורית היחידה של הכתב, אשר חזר שוב ושוב על רטינתו על מצב הצמיגים, הן בטקסט עצמו והן, פעמיים, בנ"ב.

כנראה, מארגני המבחן באמריקה לא האירו את שִכְלוֹ של שליח ynet בעובדה כי דווקא בב-מ-וו המדוברת – בעלת הנעה אחורית והספק גבוה (אך עדיין לא מפלצתי ביחס למשקל הרכב) – צמיגים משופשפים כהוגן מגבירים השמיימה את הנאת הנהיגה!

תנו להם להבריק

באוזני הזקן, שהספיקו כבר לשמוע לא מעט ועוד קצת, טענותיו של מאסטרו ההגה העברי, המשמיע על במת ynet את טענותיו לגבי גומי הצמיגים אשר פוגע במתכוון בביצועיו של האיש על האספלט האמריקני – מזכירים את בכיו של אותו כנר מכיכר דיזנגוף החולם על כינור סטרדיווריוס, או את הפסנתרן מתזמורת רשות השידור (עליה השלום) העורג אל פסנתר סטנווי בעל כנף.

כך לפחות לוחשת האסוציאציה.

רק שחוּקוֹת מעלות בת-שְחוֹק

עוד אי-אז, בגלקטיקה רחוקה, בתקופת הזוהר של שפע נסיעות מבחן על מסלול הוקנהיים, המליץ לקשיש המורשה נהג הראלי האגדתי ראונו אלטונן, שלימד את הגרמנים לנהוג בב-מ-וו, לבחור בין שלוש ה-M3 האדומות דווקא אחת ש"צמיגיה לא היו עוברים טסט".

"קח את זו", הציע הקשיש הפיני לקשיש העברי, אשר זִקְנָתוֹ הייתה אז רק אֵד קְדַרְדָר שריחף מעליו, "ותהיה הכי מהיר מבין חבריך", חייך, וזה אכן קרה.

כעומק החריצים, עומק הפיהוקים

לא מזמן טעם שוב הקשיש (המורשה) את תרומתם של צמיגים משופשפים בזכות הבווארית Z3M קופה (שהמתלים שלה זהים לאלה של M235i החדשה). הוא נוכח בגודל התרומה כאשר הבווארית החליפה את הצמיגים המקוריים, הגמורים, שהיא לבשה בדרכה אל הזקן, בארבעה פירלי P-Zero Rosso חדשים שהוא כיבד בהם אותה עקב יום הולדתה.

והנה קרה שבפירלי טריים ויקרים אלה איבדה הבווארית את תֶּסֶס-עצבנותה, שכחה לגמרי את נטייתה הקודמת לחרחר אקשן, ואף החליטה להסתייג ממשחקי הגה-דוושות. כדי להכניס את מטרוניתא מהוגנת זו לדריפט נאלץ הנהג להשתמש בבלם יד, כאחרון הפרחחים מהפרברים.

וכך, רק בגלל צמיגים רעננים מדי, הפכה Z3M של הזקן מצעירונת מופרעת לגרמנייה מאוזנת, הדורשת פתאום מנהגהּ לשמור על מצערת פתוחה במהלך שילוב להילוך השני, כדי להגיע ממנוחה ל-100 קמ"ש באותן 5 שניות שקודם לכן היא כבשה בנקל.

הנפש נמצאת ברגליים

במשך חייו הארוכים של הקשיש המורשה – שהם לסירוגין שָנֵים מנוצלות כהוגן או סתם מפוספסות – מכוניות רבות שכנעו את בעל השמחה ליהנות עד תום מהנפלאות שמחוללים (תרתי משמע) צמיגים משופשפים, אשר אוהבים ריקודים על האספלט היבש.

כאלה היו פירלי P7 הוותיקים של לנצ'יה פולביה HF 1.6, אשר עבדו אצל הזקן כמו סליקסים ספורטיביים משובחים של ימינו, אף כי השתרבבו מהם כבר סיבי טקסטיל, ניילון ופלדה.

כאלה היו גם צמיגי קונטיננטל הגמורים שלבשה חיפושית 1.3, אשר בעזרתה הכירה משפחת אטלר את הארץ, ממטולה ועד נואייבה, סנטה-קתרינה וא-טור.

בעקבות החלפת הקונטיננטלים הגמורים באליאנסים ישראליים חדשים, עזבה את חיפושית שלנו הנפש האנרגטית, והגרמנייה הפכה שווה, פחות או יותר, לצ'ק נטול הכיסוי שהזקן קיבל תמורתה.

ישרי דרך בקטע רע

עם כל הצרות הבנאליות המלוות ללא רחמים את סטטוס הזִקנה, משעשעת את הקשיש סקרנות היתר שלו, שאינה בהכרח חיובית, אשר אחד מתחביביה הוא להזמין את הזקן לבקר במקומות נידחים שאפילו גוגל אינו משוטט בהם (כאילו הרים ידיים).

כך קרה שגילינו את אוסף "מבחני הדרכים" הרובץ בחושך ההרואי של אתר ynet, ששייך לידיעות אחרונות. לא נשאר אף דגם כמעט שה-ynet-ים הזניחו. לכל תִצְרוֹפֶת-פח הם הקפידו לערוך מבחן, כדי שלברוני היבוא יהיה מה לקרוא בששון ובשמחה בתוך הג'קוזי.

אך מה לעשות שקשה להתייחס ברצינות לדעתם של ה-ynet-ים, שהרי מבחניהם הזהירים-לבל-להרגיז אינם כוללים ביצוע סלאלום תקני – אף כי זהו השלב היחידי בבדיקת רכב המאפשר לעמוד על כישרונותיה ומגרעותיה של מכונית המבחן בסעיף אחיזת הכביש. סלאלום, שבו מכונית מזגזגת בין פילונים במהירות של 60-65 קמ"ש, הוא הדרך היחידה לגלות נטייה של רכב להחלקה בדמות היגוי יתר או תת היגוי.

חשיבותו של מבחן הסלאלום מזנקת לאין ערוך במדינה שלנו, שאין בה עדיין מסלול מרוצים, אשר מאפשר לנסוע במהירויות על-חוקיות, כאלה החושפות את אחיזת הכביש האמיתית. אמנם לא כפי שסלאלום חושף אותה, אך בכל זאת.

עַמְךָ עִם דאווין

וראו זה פלא: ה-ynet-ים, שכל מבחן רכב נמשך אצלם יומיים תמימים, אינם מבצעים סלאלום אלא נוסעים כמו עמך, כלומר מסתופפים עם כולם באיטיות המקובלת בכבישים שנמצאים תחת השקפתו של האח הגדול, זוחלים בפקקים, ואחר כך, כאילו כלום, ממלאים את סעיף ה"אחיזת כביש", ואף מדרגים את האחיזה בכוכבים, במעשה של רמאות וחוצפה.

אל תשאלו אותי בבקשה מדוע ה-ynet-ים אינם עורכים את מבחן הסלאלום, שהוא חלק מהותי מתהליך ההערכה של כל רכב. גם אל תגררו את הקשיש (המורשה) לגלות מה הוא חש לגבי רמת הנהיגה של הנשרים המוטוריים מ-ynet, אשר לחלקם אין אפילו רכב פרטי, המאפשר אימון יומיומי ועריכת השוואות עם רכב המבחן.

גם אם ישרוד, לא יבין

בהתאם למצב הנ"ל, אין לדרוש מן ה-ynet-ים שלא יוותרו על סלאלום. כי כפי שמסביר פתגם יידישאי ותיק, "מלפפון לעולם לא ישיר, כי זהו רצון שמיים". מה גם שאם נדרוש סלאלום מנהג חובבן, חסר הבנה מוטורית, שמיעה ורגש, שהוא במקרה אמביציוזי, ושמע שמכונית אמורה להרים גלגלים באוויר – הוא עלול להתהפך לפני שיספיק להגיד "למה האדמה בצבע תכלת?"

וגם אם בוחן זה ישרוד למזלו את הסלאלום, ממילא הוא לא יגזור ממנו שום תובנה. כי כל אותן תכונות של המכונית אשר נחשפות במלוא יופיין/כיעורן במבחן סלאלום, כלומר כל מה שיקרה בין שמונת הפילונים – יישאר ממילא רק בגדר חידה מסתורית לגבי כתב חסר ניסיון. סלאלום כזה, שמבצע אדם שאינו יכול להסיק ממנו מאומה, לא יאיר את הפינות החשוכות ב"אתר של המדינה".

השתוללות מוקפדת

כדי לבצע סלאלום אין די בהכנת משטח ובסידור פילונים, כי מדובר בתרגיל של שליטה מוחלטת בהיגוי, תוך ניצול הנטייה הטבעית של המכונית להחלקות בנוסח תת היגוי והיגוי יתר, מִשחקים בחלוקת המשקל בין שני הצירים, וייזום החלקות מבוקרות.

לירחון "טורבו" ז"ל היו שלושה אמני סלאלום – רם לנדס, רמי שוכטוביץ ורוני סמדרסמן מכרכור. בזכות הפעלולים המושכלים שלהם, העורך (אני) היה יכול להחליט שכל מכונית מבחן המצטלמת לירחון תופיע כשהיא נוסעת על שני גלגלים.

יש להם תקשי"ר

בנוסף לחוסר יכולתם – המעשי והאינטלקטואלי – לבצע סלאלום, נאלצים ה-ynet-ים לציית לכללי ההתנהגות הנדרשת מחבורת כתבי החצר, כלומר: הם נאלצים להתעלם באופן כפייתי מהאכזבות שהסב רכב המבחן. על כן אין להיפלא כי בְּקֶרֶב ה-ynet-ים הוותיקים וה-ynet-ים החדשים חוגגת שביעות רצון מכל דגם ודגם אשר שייך לרשימת ה"כולם היו בניי" של היבואן, שעלול להתרגז ולהפסיק את תמיכתו הנדיבה בכלי התקשורת הסורר.

מסיבה זו, ה-ynet-ים לא יכתבו למשל שרוב המכוניות הקטנות האוטומטיות ה"כובשות את השוק", ש-ynet לא מצא בהן בוודאי פסול כלשהו – בנויות לנהיגה עירונית בסך הכול, ואינן מתאימות להובלת בני אנוש בכבישים בינעירוניים.

ה-ynet-ים, כמו כתבי חצר העובדים בכלי תקשורת אחרים, לא יכתבו גם שמובילאיי איננו מכשיר בטיחותי אלא מטרידן סדרתי המצפצף כמטורף ומפריע בנהיגה, כפי שגילה הכלב שלי במדור "ישעיהו נגד מובילאיי".

מעריצים מטרידן סדרתי

וכך, מבחן אחר מבחן, יכתבו ה-ynet-ים בהערכה על "מכשיר הבטיחות מובילאיי" אשר מותקן על ידי היבואן האדיב. הם לא יספרו למה כדאי לברוני היבוא להתקין את מובילאיי ברכב – לא מתוך דאגה אצילית לשלום הציבור, אלא כדי להוריד את גובה המס.

ה-ynet-ים גם לא יעדכנו את קוראיהם התמימים שהלוביסטים הזריזים של מובילאיי כמעט שכנעו את שר התחבורה להתקין את המכשיר הטורדני בכל רכב שגילו הוא עד עשרים. וכאלה יש למעלה ממיליון.

פִּתְחוּ את אגף החישובים במחשב, והַכְפִּילוּ מיליון ועוד קצת במחיר ההתקנה של מובילאיי – ותבינו, בעקבותיי, שכל הבנקים של פנמה וסביבותיה לא היו מספיקים כדי להלבין את ההכנסות של כמה יהודים פיקחים, אשר חוש הביזנס מבצע בראשם סלאלום אחר סלאלום.

מצעד זיכרון נייח: האדום שולט – משכנעות תמונות שצילם י"א במפגש עתיקות שנערך השבוע לזכרו של אולי גלאי, עורך מגזין "אוטו" ז"ל.

להבדיל ממפגשים סדרתיים של מועדון החמש, שבהם מוצגות בנות גיל טרום-בֶּלְזָקִי (או גיל בלזקי אשכרה) אשר מרגישות בעיר די אבודות, לכודות בצורך לעורר נוסטלגיה אצל הקשישים שבינינו – התגלה שבחיק הטבע, המכוניות של פעם נראות נפלא דווקא, ממש כמו בצעירותן. הרבה בזכות הרקע שמספקים נופי ארצנו, במקרה זה גן לאומי ירקון, שהרצף המטורף של הזמן לא פגע בו.

בין האדומות השולטות, כמו אָלְפֶטָא GTV (שהיא זקנה בשנים אחדות מאלפא GTV של המורשה), פרארי GTB, טריומף TR6 ואלפא ספיידר (הפעם לא אקסית שלי), בלטה חיפושית שחורה. אם בגלגול הקודם היא הייתה כחולה, ומצוידת בסוויץ' התנעה הממוקם ברצפה – אז מדובר בחיפושית של משפחת אטלר. כי בשנות השבעים, חוץ מהחיפושית שהבאנו איתנו מווינה, לא נתקלנו בארץ בגרמנייה אחרת בעלת גג פתוח.

גם אמריקנית ספורטיבית מהמאה שעברה הרגישה בנוף הישראלי כמו בבית. היזהרו. הקלינטונים או הטראמפים ירצו אותה חזרה

טיפ טיפה: מזל בהיגוי יתר

בזכות כמה-עשרה פרארי אדומות, להקת פורשה ואסטון מרטין אחת שהתחילו להסתובב אצלנו בכבישים, השתחרר המרחב הציוני מדימויו הצנוע. את מלכות היופי המבריקות, ובהן גם מזראטי וחבורת מרצדסים מזן AMG, פוגשים בעיקר בסביבות הרצליה-פיתוח, כפר-שמריהו וקיסריה. ייתכן שהן אף יהפכו חלק אינטגרלי מהנוף העברי.

ובינתיים, מכוניות-העל הללו תפסו אצלנו תפקיד בלתי צפוי, אשר קברניטי התחבורה, החינוך והכלכלה לא לקחו בחשבון כאשר פתחו בפני האורחות היוקרתיות את שערי הכניסה לארץ. הרי איש לא שיער שבגלל כ-200 מכשירי תנועה יוצאי דופן, יצטרפו אל מעגל מהמרי הלוטו עוד אלפי יהודים טובים, שסכום עממי של 64 שקלים קונה להם חלום – מיליונים, ומיד.

ויש גם זקן אחד שקנה לפני כמה ימים טופס הגרלה, כי הוא צריך מיליון או שניים כדי להחזיר לעצמו את הזכויות על סרטו מהמפיק הפולני המנוול. הקשיש המורשה טרם בדק את התוצאה, כדי שתקוותו הטיפשית לא תתנדף במהרה. וממילא הזקן אינו בונה על זכייה, שהרי לפי חשדנותו, העסק של הלוטו לא מיועד לכך.

ומה שלא יהיה, אנוכי תמיד יכול לצאת להפלגה על גלי הפרנויה, אשר הגתה תיאוריה היפותטית שמסוגלת להסביר את חוסר המזל הפוקד פעם אחר פעם את ציבור ממלאי הטפסים.

וכה טוען דמיונו של הקשיש, הנסמך על חוק הקונספירציה, אשר חוגגת בקפיטליזמים חזיריים שהתפתחו והתבססו במדינות דמוקרטיות נאורות: כל המספרים שנשלחים על ידי לקוחות מגיעים לשרת מרכזי, והמחשב מציג את שישיית המספרים שאף אחד לא בחר. בזכות העובדה שהקיוסקים ודוכני ההגרלה נסגרים מוקדם, למארגני ההונאה הפיקחים יש הזמן הדרוש להכין את המערכת לפעולה, לפי התסריט הבא:

במנגנון המבצע את ההגרלה מושתל פטנט המסוגל למשוך את הכדור הרצוי, הכולל מסרטות שמצוידות בחיישנים. במצב שבו עין אנושית אינה מסוגלת לעקוב אחר כדורים שמתערבלים בטירוף, מצלמות שמהירותן היא עד מיליון פריימים לשנייה רואות היטב היכן נמצא המספר הדרוש, וברגע הנכון, המנגנון המחוכם בוחר את הכדורים הרצויים בסדר ידוע מראש.

ומי שיגיד "זו אולי תיאוריה מעניינת, אך היא לא תיתכן במציאות" – שיראה ביוטיוב את הביזיון של השנה שנרשם בלוטו הסרבי, ומתועד בקטע lotto serbia.

שואלים את אדוארד

מרק ויין: אני אוהב לקרוא את הכתבות שלך, אך בנושא קרל מרקס אני לא מסכים איתך. מהכתבה שלך ("נ"ב לגבי מרקס", המפתחות בפנים 978) אפשר להבין שמרקס הוא בסך הכול איש נחמד שרצה טוב, ורק יישום ספרו "הקפיטל" הוא שהוביל לקטסטרופה.

לא כך. עצם העלאה של רעיון של שלילת הרכוש הפרטי הינו אנטי מוסרי, ומביא לכאוס חברתי ומוסרי.

מרקס הוא לא הראשון שהגה רעיונות כאלה, שהכול שווים, הכול שייך לכול וכדומה. קורח יצא נגד המנהיגות של משה ואהרון (כולנו עם ה', למה תתנשאו?). ישו אמר שאין עם נבחר – כולם שווים. ומרקס.

דרך אגב, אני לא יודע מי מהם גרם נזק גדול יותר לאנושות. מובן שבמאה האחרונה, מרקס מוביל.

יאיר: בבעלותנו רנו לוגאן שנת 2010 שעשתה 170 אלף ק"מ. הרכב נקנה חדש כמעט מחברת ליסינג, ומטופל בקפדנות. הוא אמין מאוד, וחוץ מטיפולים שוטפים וכדומה לא נכנס למוסך.

לאחרונה יש תופעה מדאיגה: בימים חמים מאוד, כאשר המזגן עובד, מד הטמפרטורה (מד דיגטלי בעל 10 שנתות) עולה בשתי שנתות

והמזגן מפסיק לקרר. כאשר הרכב ממשיך לנסוע, הכול חוזר לקדמותו.

בפסח זחלנו אחרי משאית בעליות של צור-הדסה, היה יום חם מאוד, והשנתות עלו עד הסוף כמעט. יש לציין כי לפי ספר הרכב, עד שהנורה של הטמפרטורה לא נדלקת, המצב תקין לכאורה.

יש מים במערכת הקירור, ועושה רושם שהמאוורר עובד. ניקיתי קצת מבחוץ את הרדיאטור, אולי הדבר יועיל. האם יש לך עצה מה לעשות, או אולי המצב נורמלי ברכב זה?

תשובה: להתחממות של מנוע הלוגאן אחראיות כנראה כמה אפשרויות בנאליות, או אחת מהן. כמו תרמוסטט שלא נפתח עד הסוף ודורש החלפה (מפרקים את התרמוסטט, ובעזרת כוס מים רותחים בודקים אם היפתחות השסתום היא מלאה). וכמו תערובת ענייה שמגיעה לתא השרפה, עקב מסנן דלק סתום.

או שהמאוורר מפיץ שקרים שהוא עובד, כלומר – הוא מסתובב, אך עושה זאת ללא כוח ממשי עקב חולשת המצמד הפנימי שלו (זאת, בהנחה כי בלוגאן שלך פועל אותו מאוורר של רנו שבעבר היה לי הכבוד להכיר).

בנוסף לכל סיבות היפותטיות אלה, כדאי לא לשכוח ששמן המנוע מתפקד גם כמצנן, כך שמומלץ להשתמש בשמן סינתטי 40W5 מבית טוב (כמו Mobile 1, קסטרול Edge, מוֹטוּל או LM). יש גם לוודא שמפלס שמן המנוע לא יירד למינימום.

איתן: אני נהג בן 19 עם רישיון שנתיים כמעט, ונוהג לעתים על הסובארו B4 שנת 2007 המדהימה של הוריי. שאלותיי:

1. לרוב אני מאט באופן ידני באמצעות תיבת ההילוכים החצי אוטומטית שברכב, במקום ללחוץ על הברקס, כדי למנוע את שחיקתו. האם נכון לעשות כך, בהתחשב בעובדה שהרכב עולה לעתים בגלל זה ל-6-7 סל"ד?
2. האם יש קשר בין רמת הסל"ד לצריכת הדלק?
3. האם נכונה השמועה שאין לנסוע (בחניות וכו') כשההגה מסובב עד הסוף?

תשובה: עצירת המכונית באמצעות המנוע, כפי שתיארת, היא פעולה חיובית השומרת על מערכת המעצורים – לא רק בירידות תלולות אלא גם במצבי נסיעה אחרים. מוטב רק לא להפתיע את המנוע ואת תיבת ההילוכים (במקרה שלך, חצי אוטומטית) בשילוב פתאומי של הילוך נמוך, הגורם למנוע להיכנס "במכה" לסיבובים גבוהים מדי.

לכן, מומלץ להעביר תחילה את בורר ההילוכים למצב ניוטרל, לדרוך על דוושת הדלק כדי להעלות את הסיבובים, עדיין במצב ניוטרל – ורק אז להכניס לעבודה הילוך נמוך, שמתאים למהירות הרכב. אין להגזים ולבחור הילוך נמוך מדי, השולח את מחוג הסל"ד לאזור האדום.

נסיעה אגרסיבית מדי בהגה שמסובב עד הסוף אכן אינה בריאה למערכת ההיגוי ולציריות.