והם שותקים

בזכות הסבת מכוניותיהם לגז LPG, נהגים רבים בארץ ובחו"ל חוסכים עדיין כסף על דלק בהפרש של כ-50 אחוזים, אך חגיגה זו עומדת להיגמר

הסיבה: יצרני הרכב הבולטים נכנעו למכבש הלחץ מצד טרוריסטים סביבתיים ופוליטיקאים, וחדלו לייצר את מנועי A/N המסורתיים, אטמוספריים נטולי טורבו, שהיו מסוגלים לעבור ללא תקלה מאות אלפי קילומטרים, והתאימו להסבה לגז.

בשם שמירה מדומה על הסביבה וחיסכון בדלק, שבמציאות האכזרית אינו תמיד ממשי, היצרנים הגדולים בתבל עברו לייצור מכוניות המצוידות במנועים קטני נפח, בעלי הזרקה ישירה ומגדש טורבו. הסבה של יצירות אלה לגז היא משימה בלתי אפשרית או בלתי כדאית.

כמו למשל המנועים חסומי הגז TSI 1.2 ו-TSI 1.4 המייצגים בשוק את קונצרן פולקסוואגן – היצרן הגרמני שהצליח, בהתלהבות יוצאת דופן, להקדים את מתחריו, ופתח את המבול העולמי של הדאון-סייזינג.

מחסום כתיבה

אין זה מקרה שבתקשורת שלנו לא תמצאו מילה אחת על הפגיעה המאיימת על ציבור הנהגים, שנהנים כיום מהאפשרות הפופולרית להשתמש בגז כאנרגיה חלופית זולה יחסית. הרי לברוני היבוא הישראלים לא אכפת מטובת האזרחים, ומכיוון שהברונים הם אלה ששולטים במדיה, באמצעות כתבי החצר שלהם, מובן מדוע התקשורת שותקת לגבי חיסול גזע מנועי ה-A/N.

בדיוק כפי שהיא שותקת לגבי העובדה שהיבואנים הישראלים אינם משווקים מכוניות מסוימות, בלתי כדאיות לשיווק, לדעתם לפחות. בין המכוניות מסורבות העלייה נמצא את סוזוקי סוויפט ספורט 1.6, רנו טווינגו החדשה, סמארט four, יונדאי קופה V6 בעלת 300 כ"ס, ועוד עשרות דגמים אחרים שכתבי החצר, השומרים בנאמנות על כבוד אדוניהם היבואנים, אינם מזכירים את קיומם.

מידאסים כפויי טובה

ההתעלמות של ברוני היבוא מטובת הציבור העברי מתבטאת גם בהחלטתם לא לשווק בארץ מכוניות משפחתיות שצוידו, עוד בפס הייצור בבית החרושת, במערכות גז לצד מערכות הבנזין. כמו למשל סקודה פאביה קומבי, שבה מערכת מתוצרת Landi Renzo שיתפה פעולה עם מנוע פולקסוואגן הוותיק בנפח 1.6 (8 שסתומים), הידוע כמתאים במיוחד להסבה לגז. בכך מפגינים היבואנים שלנו כפיות טובה כלפי הציבור שהפך אותם טייקוני-על.

לוּ היו היבואנים שלנו רוצים לגמול טובה לעמך הנדיב שהעלה אותם למעמד של ברונים – הם היו הולכים בעקבות היבואנים הלועזיטיים, ומתקינים בעצמם, או בשיתוף פעולה עם מוסכים חיצוניים, גרסאות של מכוניות העובדות על גז, כמקובל באירופה.

לא ברור אם האחראי על ההחלטה לא לשווק אצלנו משפחתיות שמצוידות מראש במערכות גז הוא איגוד היבואנים התל-אביבי, אשר מחרים מכוניות אלה מתוך דאגה לפרנסת חבריו ולרווח של המדינה ממכירת דלק, כפי שחושד הקשיש המורשה החשדן – או שמא ההימנעות ממכוניות ידידותיות לגז נובעת רק מזהירות עסקית של המידאסים הציוניים, עקב חוסר הידע שלהם בתחום ה-LPG.

חצרונאים מזלזלים בגז

כך או אחרת, העיתונות המוטורית הישראלית שומרת על שתיקה חשודה לגבי עמדתה בנושא השימוש בגז. ואם כבר היא פותחת את הפה, במקרים בודדים, אז היא עושה זאת כדי להפחיד את המשתמשים ב-LPG ולהזהירם מפני פגיעה (כביכול) של הגז באמינות המנועים.

ואם לא הפחדה, אז זלזול. הקולגות החצרונאים מ-ynet, מידיעות אחרונות וכך הלאה עולבים באלה הנהנים מ"אלטרנטיבה זולה לדלק איכותי ויקר בהתאם". החצרונאים לא שמעו כנראה על ב-מ-וו M3 זן V8 בהספק של מעל 400 כ"ס העובדת על גז LPG, אשר הביא לבווארית זו כנדוניה עוד 80 כ"ס נוספים.

זאת ועוד: לכתבי החצר לא אכפת מגורלן של מכוניות מונעות גז משום שהם לא מרגישים את מחיר הדלק על כיסם הפרטי, שהרי הם נוסעים על דלקם של ברוני היבוא ויחצ"ניהם. זאת להבדיל מבוחני הרכב של הירחונים "טורבו" ו"קוואטרו", אשר לפי חוק עיתונות השייך להיסטוריה היו מקפידים להחזיר ליבואן את רכב המבחן במכל דלק מלא עד הפקק, כסמל של כתיבה בלתי תלויה.

כתבי הרכב של היום, אשר כאות קרבה מוזמנים לג'קוזי של בעליהם הנדיבים, ונהנים משאכטה מזדמנת של סיגר קובני – מודאגים הרבה פחות מענייני אתיקה.

משחק מכור, אך מרתק

אין טעם להמשיך ולנתח על מה שתקו וממשיכים לשתוק כתבים מודרניים אלה, שמכרו את נפשם לאדוניהם, ולמה כדאי להם לשתוק – כי האמת ממילא תישאר עלומה.

בלית ברירה, אנו, הקשיש המורשה, נציץ מהצד בְּמָה התקשורת כן מתעסקת. נלך על זה, כדי לרדות תובנות לגבי כלכלה, אופנה וסוציולוגיית המונים. אולי מסתתר כאן איזה שיעור מאלף.

מתבלבלים בין רווח ורוח

שני נושאים עוררו בשבוע שעבר מבול של אופטימיות אצל כתבי החצר. דודתי רוזה הייתה מנסחת את זה ביידיש – "כתבים אלה מאושרים כאילו מישהו עשה קקי בכיסם".

מדובר בהתלהבות ספונטנית של כתבי חצר, שהכריזו חגיגית על שיא חדש בהיקף המכירות של מכוניות חדשות. כתבים אלה התייחסו אל ההצלחה של בעליהם, ברוני היבוא, המתעשרים כהוגן, כסימן ברור לכך שהמרחב הציוני עובר התקדמות מטאורית. כאילו "מסירת מכוניות" מוגברת היא בגדר מהפכה רוחנית עמוקה, המבשרת על התפתחות האומה העברית מבחינה חינוכית, סוציולוגית, דמוגרפית וכלכלית.

ההתלהבות של כתבי החצר העבריים מהשופינג הנמרץ של מכוניות חדשות היא נסיגה עצובה אל תרבות הפרברים באמריקה של שנות החמישים, אשר קידשה והיללה את מילוי הבית והמוסך במוצרי צריכה לרוב, וראתה בהם ערובה לשלמותו ולאושרו של האדם.

נוערים על נאורות

הנושא השני שעורר בשבוע שעבר אהדה נסערת אצל הכתבים הוא מצעד הגאווה. כתבי החברה לא נותרו מאחורי החצרונאים המוטוריים שהתפעלו מהמכירות של אדוניהם – והצדיעו עד אובדן עשתונות (ועוד קצת) למפגן העוצמה של רבע מיליון המשתתפים שלקחו חלק במצעד.

וכפי שהחצרונאים המוטוריים רואים במכירות הרכב השוצפות סימן לשגשוג חברתי-רוחני, כך כתבי החצר רואים במצעד הגאווה סממן לשגשוג הנאורות והדמוקרטיה. על אלה גם אלה הייתה דודתי רוזה מפטירה את הפתגם היידישאי הנ"ל שלה, שמתאים כאן בול, מודה הקשיש המורשה.

היידה ויימאר

וטוען עוד הקשיש, בעקשנות בנוסח גלילאו הצעיר, כי 'סופרים' אלה המתמוגגים מהתעצמותה של התופעה הגאה – אשר גָבַר קולם ב-ynet, בערוץ 2, בוואלה ובעיתון הארץ – גם הם כתבי חצר, רק חצר של סוטים-סוטות עבריים.

עיתון הארץ, המתנאה בחשיבה ביקורתית, אינו מביע בדל של הסתייגות מתופעת הגאים-גאות ומהשפעתם על התרבות ועל סגנון החיים. ההפך הוא הנכון: שוקנים וציפרים אלו, הברלינאים בנפשם, אינם מסתירים את העובדה שהם רואים בכוחה העולה של תנועת ההומואים אשר גאים בהומואיותם קִדְמָה תרבותית לגיטימית, סממן של שוויון.

הגעגועים לרפובליקת ויימאר הדקדנטית העבירו אותם על דעתם, מהרהר לו הקשיש.

אופוריה חשודה

גילו המופלג של הקשיש המורשה עיצב אותו כחשדן כפייתי, והסקרנות השלילית של הזִקנה עוד לוחשת לאוזנו השמאלית: "לך, שחק תפקיד של חוקר חובבן, תעשה משהו חביבי, זוז".

כתוצאה מכך פיתח המורשה חוש ריח, המאותת לו כי הכיסוי התקשורתי הנרחב והחם והאוהד שזכו לו מצעד הגאווה והדמויות שבו – הוא תוצאה של פלוגות כתבים ועורכים המתקתקים על מקלדות ממוסטלות כמוהם בקוֹק תל-אביבי וביצרן האשליות האופנתי מָפֶדְרוֹן.

את דבריהם בעד תופעת הגאוּת הם כותבים עדיין בתוך ארון תלוי בעננים, שם הם מתחבאים כמו בגן עדן.

אך ייתכן בהחלט שכוחות אלה, האובייקטיביים "באופן אחר", נקרא לזה בעדינות, יִתְגָבְּרוּ בשלב כלשהו על בוּשָת המתחילים וייצאו מהארונות אל רוח הערב הקיצית, בזוגות או סתם לבדם. כי כמה אפשר להסתתר במקלטים בעלי שלוש דלתות וראי.

רשות הדיבור לדמיוני

אולי יציאה המונית זו מהארון תתרחש עוד מעט, לפני מצעד הגאווה הענק שייערך בקיץ הבא, ובו דגלים בצבעי הקשת יתנופפו כבר מעל גגות וואלה, ynet, ערוץ 2 ועיתון הארץ.

אני מרשה לעצמי לתאר, לתצרוכת עצמית בלבד, כיצד אני רואה בדמיוני את כוחות ציפריים אלה, אשר שנאו את יורם קניוק, כי יורם היה דמות גברית לא לטעמם.

ובדמיוני, כוחות ציפריים אלו וחבריהם לשירות שוקן מתיישבים מול המחשב באפלולית ההרואית של עיתונם, הצולע שמאלה באופן חסר מרפא, וכותבים את דבריהם כשהם לבושים בסגנון סאדו-מזוכיסטי אוונגרדי ברלינאי, עם חגורות עור שחורות על החזה, בשיער שיבה צבוע לבלונד ארי ובפנים מאופרות.

האם זוהי המדינה שהקשיש המורשה נחת בה כדי לנוח מהגויים הפולניים?

טיפ טיפה: רטרו במקום מטרו

השבוע החולף היה עשיר באמוציות מוטוריות רבות: בחירת "מנוע השנה" (פרארי 3.9 ליטרים V8 בי-טורבו), הופעה של אאודי A5 חדשה אחרי תשע שנים. בנוסף, פיז'ו פרסמה תצלומים של 3008 שהפכה קרוסאובר אמיתי, אופל חידשה את זאפירה, 3GT עברה מתיחת פנים בב-מ-וו, וסדנת ניסמו הכינה GT-R חדשה. וזהו לא הסוף, כי על מסלול המרוצים נורבורגרינג, יעד לגעגועיו של הקשיש המורשה ושל הבווארית שלו, בלטה בוגאטי Chiron בעלת 16 צילינדרים, 4 מערכות טורבו ו-1,479 כ"ס.

בתגובה לכל החידושים הללו, העיתונות הישראלית דיווחה על הישג מקומי: קצב מכירות שנתי של מעל 330 אלף כלי רכב – עלייה של 18 אחוזים לעומת השיא השנתי הקודם, שגם אותו קבעו אזרחים מאוכזבי תחבורה ציבורית.

לכו תבינו מדוע התקשורת מריעה כל כך לאסון של 330 אלף כלי רכב שהצטרפו לפקקים, ומחפשים חניה על חשבון אלו שהתניידו כבר מזמן, ולמדו לסבול מהתשתית המפגרת!

מיתוס שהתעורר לחיים: וולפגנג דוּרהיימר, העומד בראש מיזם 2XB (בוגאטי את בנטלי), לא הזמין את כתב הרכב לג'קוזי ולא כיבד אותו בסיגר, אלא לקח את איש התקשורת לסיבוב התרשמות בבוגאטי החדשה, Chiron, על מסלול נורבורגרינג.

מר דורהיימר אינו אשם שהכתב האורח הפגין התלהבות יתר בעת הנסיעה בבוגאטי, לרבות צעקות היסטריות שהושמעו ללא סיבה מובנת. כפי שניתן לראות בסרטון , המארח מר דורהיימר עשה את שלו, כלומר – במהלך נהיגתו הוא סיפר על Chiron במיתולוגיה היוונית, ועל כוחותיה של Chiron הנוכחית וביצועיה, ובו-בזמן פיתח איתה מהירות של 320 קמ"ש בישורת, המאפשרת את זה, והיה זהיר בסיבובים.

בדיוק לפי כללי הנהיגה של העשירים, מין נוהל חובה שהקשיש המורשה הצליח להכיר היטב במשך השנים, כאשר הזדמן לו לשבת על מושב הנווט בפרארי, בלמבורגיני ובפורשה הנהוגות בידי בעליהן האמידים.

אגב, נפח של 8 ליטרים, המחולק ב- Chironבין 16 צילינדרים, הוא 500 סמ"ק בדיוק לכל סיר. ממש הנפח האופטימלי שמומחים בתחום מנועי בנזין ממליצים עליו לצילינדר בודד, או לכל אחד משני הצילינדרים ברכב, השלושה, הארבעה וכך הלאה.

סדנות השיפורים הגרמניות גילו את זה, וטוענות ש-1,479 כוחות הסוס המיוצרים ב- Chiron באמצעות ארבע מערכות טורבו הן עוד לא סוף פסוק, לנוכח היכולת להגיע ל-2,000 כ"ס…

וכעת עומדת התחבורה הציבורית בפני שיפור לכאורה: קו רכבת קלה שיחבר את מרכז תל-אביב אל הפריפריה, והעבודות עליו החלו כבר. למה משרד התחבורה בחר ברכבת קלה דווקא שתצטרף לתנועה בכבישים, ולא במטרו תת-קרקעי? לכו תבינו.

הרכבת העירונית הקלה נולדה במאה ה-19 והתחרתה בעגלות סוסים, שעליהן היא גברה. מאז, ברוב המדינות מחליפים את הקרונות המסורתיים שלה, הסותמים את הרחובות, ברכבת תת-קרקעית, מטרו, אשר בנוסף לתפקודה כמערכת נוחה לשינוע המונים, גם לתעלות שלה יש שימוש, כמקלטים ציבוריים בעת מלחמה. בשנות הארבעים של המאה הקודמת ניצלו אלפי תושבים בלונדון מטילי V2 הגרמניים בזכות תעלות המטרו. אגב, המטרו הלונדוני הוא הוותיק בעולם: קו המטרו הראשון, בין פאדינגנטון ופארינגטון סטריט, נפתח ב-10 בינואר 1863.

ואצלנו, הבנייה של רכבת קלה, פתרון שמפגר עוד לפני שנולד, תימשך שש שנים, ועוד בשלב הבנייה המצומצמת היא פוגעת אנושות בתנועה העירונית. כבר היום צריך לא מעט תושייה ועזרה של מכשירי ניווט כדי להגיע בתל-אביב ממקום אחד לשני. איך זה שבמרחב הלועזי, תוהה הקשיש המורשה, תושבי הערים הגדולות לא מרגישים כמעט שתחת האדמה מתקיימות עבודות על קווי מטרו חדשים, והדבר היחידי שרואים על הקרקע הוא בניית תחנות חדשות?

אצלנו, הגיהנום של בניית מסילות ברזל למכשירי תנועה ציבוריים בנוסח המאה ה-19 – הכולל סגירת כבישים, פינוי תושבים מבתיהם, וחפירות מבולבלות העומדות שוממות ללא סימני עבודה – יימשך כאמור שש שנים. במהלכן של שנות בנייה אלה יצטרפו לכבישים כמעט שני מיליון כלי רכב חדשים (330 אלף כלי רכב בשנה כפול שש, בהנחה שקצב המכירות הזה לא יואץ). זה לא חלום אימה, אלא פיצוץ שעומד לקרות במציאות.

שואלים את אדוארד

בחיסוי שם: ברשותי גרנדה פונטו 2008 ידנית 1242 סמ"ק שעשתה 200 אלף קילומטרים. מאז הקנייה הרגשתי שהרכב חלש מאוד, במיוחד בסל"ד נמוך (בלתי אפשרי להתחיל נסיעה בעלייה קשה, ולוּ במקצת, מכיוון שהרכב יכבה).

בתחילה חשבתי שזה הרכב, אבל אחרי המלצה של המוסכניק חיפשתי רכב בעל מאפיינים זהים (נפח מנוע ותיבת הילוכים, ובמקרה גם שנתון) – והרכב שבדקתי הגיב באופן שונה לחלוטין, וסחב הרבה יותר טוב!

עכשיו בדקנו כבר אם מדובר בבעיה במערכת הפליטה (ממיר), באמצעות ניתוקה לחלוטין ונסיעה קצרה כשהיא רופפת, אך זה לא הועיל. הרכב נבדק גם במה שמכונה "ארבעה גזים", ויצא תקין לחלוטין.

טיימינג בוצע לפני כ-10,000 קילומטרים במוסך מורשה, וכמו כן שמן, מסנן אוויר ופלאגים. אחר כך בוצעה החלפת מצמד וגיר במוסך אחר (אני לא יודע לומר בוודאות אם הבעיה הגיעה רק אחרי החלפת הגיר, נראה שהייתה כבר קודם) – ולכן במורשה זורקים את הבעיה על המצמד.

אנה אנו באים? מה אפשר לבדוק עוד?

תשובה: המצמד חף מפשע כנראה. שהרי לוּ הוא היה גמור, אז הוא היה מחליק. ואם הוא אינו מחליק, אז הוא עובד. זה בעצם כל הסיפור של המצמדים למיניהם.

המוסכניקים שפונטו שלך פגשה היו צריכים, בטרם כל השערה ופעולה, לבדוק את יחס הדחיסה בכל אחד מארבעת הצילינדרים, ואת אספקת הדלק למצערת.

גם זוטות כמו מסנן דלק סתום או עבודה לקויה של משאבת הדלק יכולות לגרום חולשת מנוע, לצד עוד עשרות סיבות אפשריות אחרות.

ציינת שחגורת הטיימינג הוחלפה. קיימת אפשרות שבעת ההחלפה נפלה טעות בשן אחת או שתיים, וכתוצאה מכך תזמון ההצתה לקוי – מה שמתבטא בחולשת המנוע.

מאיר גואטה: התוכל להמליץ על אוטומט בתקציב 25 אלף שקלים? אני צריך בעבור אשתי, שנוסעת שלוש פעמים בשבוע.

תשובה: סוזוקי סוויפט.

אוריאל, נתניה: שמתי לב שהרכב שלי הידרדר יום אחד כשהגיר נשאר ב-D ושכחתי להרים הנדברקס. עד כמה שידוע לי זה לא אמור לקרות, מה גם שבעבר הרחוק הלך לי גיר בגלל נזילת שמן שהתגלתה לאחר שהרכב גם זז ב-drive.

בדקתי, ואין נזילת שמן כלל, אבל הרכב זז וזה מטריד. מה דעתך?

הרכב הוא מאזדה פרמסי מודל 2005

תשובה: האם בדקת אילו כמויות שמן עזבו את הגיר, ואם נשאר משהו בתוכו? אפשר כי בגלל נזילה מסתורית זו, הגיר עובד כעת על יבש, ועומד בכל רגע לנפוח את נפשו.

מומלץ לגשת בדחיפות למוסך, למלא שמן גיר ולבדוק את הסיבה לדליפה. עם קצת מזל, ייתכן שהגיר יחזור לעצמו, ולא תזדקק לגייס כספים לצורך שיפוצו או החלפתו בחדש.

אופיר: עקב תאונה מצערת, הטויוטה קורולה GLI שלנו הפכה לגרוטאה. אנו זוג פלוס שלושה, ומחפשים רכב משפחתי חזק במחיר של עד 30 אלף שקלים.

היינו מרוצים מאוד מהקורולה, ונשמח מאוד למצוא רכב דומה.

תשובה: אם נהניתם כל כך מקורולה, מהשירות שלה ומאמינותה, אז במקומכם הייתי מחפש קורולה נוספת, ומוותר על הניסיונות למצוא מקבילה משביעת רצון אצל יצרנים אחרים.