אתם אמרתם, אתם שאלתם

המדור הנוכחי היה אמור כולו לשרת קוראים שפנו בשאלות חדשות, ולענות גם על אלה שהג'ימייל הגנב הציף חזרה פתאום. וזה אמנם יהיה, אך לפני כן – סלחו לי על חופן מילים הקשורות באקטואליה, ודורשות מקום. עמכם ההתנצלות

ביום ראשון 16 ביוני השנה, בשעה 22:00, הייתה לטלוויזיה הפולנית עילה מיוחדת לשדר את הסרט הוותיק "הצלבנים", יצירה פטריוטית שצולמה בשנות השישים של המאה הקודמת. "צלבנים" מספר על הניצחון של הפולנים בקרב על יד גְרוּנְוָלְד, שָם הפרשים של המלך וְלָדִיסְלָב יָגֶלוֹ בלמו וחיסלו את הגרמנים. השנה הייתה 1410. הסרט רשם רייטינג יוצא דופן – 30 מיליון נפשות מסביב לעולם צפו בו.

והפעם, הטלוויזיה הפולנית הממלכתית שידרה את "הצלבנים" – שבו נראים על המסך, ברבות מהסצנות, המוני אנשים – בדיוק בזמן שנבחרת הכדורגל של פולין לחמה בפאריס מול אלופי העולם הגרמנים, כדי לעלות שלב במשחקי היורו הנוכחיים.

המשחק עצמו שודר באופן בלעדי על ידי תחנת טלוויזיה פרטית בשם "פּוֹלְסָט". פרשני הספורט ניצלו את העובדה שהערוץ הממלכתי משדר במקביל את "צלבנים"– ובזמן משחק הכדורגל הדרמטי מול הגרמנים עדכנו במבזקים (!) מה מתחולל בסרט ההיסטורי, ואיך מתפתח הקרב ההוא, אשר הגרמנים נחלו בו הפסד כואב.

וכך, בעוד שעל הדשא הצרפתי הירוק התנהל קרב איתנים בין הפולנים והגרמנים, הבועטים בכדור זה נגד זה – נחתך מדי כמה דקות השידור החי מפאריס לטובת "מבזקים מיוחדים" אשר דיווחו על המתרחש בסרט מלפני חמישים שנה, מבזקים שנראו בהם מאות שחקנים וניצבים שלרגל ההסרטה למדו רכיבה על סוסים, לצד אלפי חיילים לבושי מדים משוחזרים בקפדנות.

לא צריך דוקטורט בנושא "הפסיכו-פיזיולוגיה של נפתוּלי מוחות הגויים" כדי להבין ששידור הסרט "הצלבנים" אמור היה להציל את רסיסי הגאווה הפולנית מול החוצפה הגרמנית, במקרה שהנבחרת הלאומית תפסיד, כפי שהעריכו המהמרים – מה שלא קרה (עקב תיקו אפס-אפס).

פוגרום רוחני-נפשי 1

הן לפני הקרנת הסרט, המתאר באופן אמנותי את הניצחון הפולני על הצלבנים הגרמנים, והן בסיומו – לא הוזכר שמו של יוצר הסרט, הבמאי היהודי אלכסנדר פורד, אשר נזרק מפולין במהלך הפוגרום האכזרי ביהודים, תרבותי ופוליטי, שפרץ בשנת 1968 בבימויה ובניצוחה של המפלגה הקומוניסטית.

הבמאי היהודי פורד בנה את הקולנוע הפולני מאפס לאחר מלחמת העולם השנייה, ושמו קשור בעשרות יצירות שהפכו נכס צאן ברזל בפולין, כולל "רחוב גְרָנִיצְ'נָה" על מרד גטו ורשה. אך לאחר שנאלץ לעזוב את מולדתו עקב גל ההסתה והיגר לחו"ל, לא הצליח פורד להמשיך במקצוע שהיה כל חייו, שקע מדיכאון עמוק והתאבד.

ב-4 באפריל 1980 הגיע אלכסנדר פורד למוטל קטן בעיר החוף נייפלס שבפלורידה, ולמחרת מסר לחדרנית שטר של 100 דולר, הכסף האחרון שנשאר לו. "אני עוזב", אמר, "נא לסדר אחריי".

הקרב על יד גרונוולד: הדמיון הקולנועי הפנורמי של הבמאי אלכסנדר פורד, המגולם בסרטו "הצלבנים" (1960), מתבסס באופן ברור על ציור גרנדיוזי מהמאה ה-19 התלוי במוזיאון בוורשה, "הקרב על יד גרוּנוולד", פרי מכחולו של הצייר הפולני יאן מָטֵייקוֹ (1838-1893).

מטייקו, שצייר מבחר רב של תמונות המתבססות על רגעים פולניים היסטוריים, מילא בהצלחה את תפקידו כ"צייר הרשמי של האומה". אגב, מטייקו הגדול למד באותה אקדמיה לציור בקרקוב אשר כעבור מאה שנה ועוד קצת ברח ממנה הקשיש מורשה בעקבות חברו, הבמאי אנדריי ויידה, כדי ללמוד באקדמיה לקולנוע בלודז'.

אם הכול ילך לפי רצונו של הזקן, אנוכי עוד יצליח להעמיד למבחן הציבור – ובכללו בוודאי קוראי "דיוקן" והמבקרים בבלוג "מכונית הנפש" – תערוכה צנועה של כמה-עשרה ציורים של המורשה. ציורים אלה אינם פיגורטיביים ברובם, כך שאין לצפות להשפעה כלשהי של מייטקו עליהם.

באותה ההזדמנות, הקשיש המורשה מתכוון לצרף לציורים שיוצגו בתערוכה את גרסת הבמאי לסרטו "שועל הכסף של פליציה ט'", העשויה מחומרי העבודה, בת שעה ו-40 דקות

הבמאי אלכסנדר פורד. קורבן של פוגרום רוחני-נפשי בגולה

פוגרום רוחני-נפשי 2

המקרה של הבמאי אלכסנדר פורד מציף משקעים בזיכרונו של הקשיש המורשה, ובמיוחד את גורלו המר של ניצול אושוויץ דניאל שליט, במאי קולנוע שלגביו העלייה ארצה התגלתה כבחירה גורלית.

כי שליט, בוגר האקדמיה לסרטים בלודז', שהיה בין השאר העוזר של הבמאי המהולל אנדריי ויידה ויוצרם של סרטים תיעודיים, ובהם סרט על גטו לודז' (ששליט שרד גם אותו) – נפל לתחנת הטלוויזיה רוממה, שם הקולגות החדשים שלו למקצוע הבימוי התעללו בו בגסות, באכזריות ובהתמדה.

מדי יום ביומו היו הרוממאים לועגים לעברית הנמלצת של דניאל שליט, מלגלגים על לבושו ("זו חולצה מאושוויץ, כמו התספורת שלך?"), וכאשר גילו כי שליט לא זורק אוכל ולא מבזבז כסף, חגגו גם על כך. בעצם, עובדי רוממה, כולל הבכירים שבהם, לא ירדו משליט. רצח-האופי השיטתי שהם עשו לו, אשר הציג את קורבנם כאדם וכבמאי לא יוצלח, הצליח עד כדי כך – שהנהלת רוממה פיטרה אותו מעבודתו בתחנה לפני שהיה זכאי לפנסיה.

שליט חזר חסר-כול לחדרו הקטן בקריית-מנחם, שקע בדיכאון עמוק, ומת בבית חולים.

הבמאי דניאל שליט. קורבן של פוגרום רוחני-נפשי בתחנת הטלוויזיה רוממה, ירושלים

טיפ טיפה: שיעורי הנהיגה הורגים 

ב-18 ביוני הנוכחי נסענו, אנו המורשה, ברחוב הירקון בתל-אביב, לא רחוק מהנמל, ונתקלנו במרצדס S חדישה הנראית כמו מיליון שקלים אשר חלקה הקדמי מרוסק. הופתענו למראה הנזק הקשה שנהג המרצדס הצליח להשיג בנהיגה עירונית. שעה קלה אחר כך שמענו על מקרה אחר, ברחוב בן-יהודה, שם אאודי Q5 פרצה אל מדרכה, נגחה שולחנות שעמדו מול מסעדה, הרגה שני סועדים ופצעה כמה אחרים. לא ניתן היה לשאול את נהג האאודי לסיבת התנגשותו הטרגית, משום שגם הוא לא שרד.

בואו נתעלם לרגע מהשאלה אם נהג האאודי היה חגור או לא, ואם הוא אכן עבר דום-לב פתאומי, כפי שפורסם בפזיזות, והוזם על ידי הרופאים שקבעו את מותו – או שמא הנהג שלח/קיבל סמסים או טייל ב-FB, וזה מה שגרם לתאונה. כך או אחרת, לנו יש תיאוריה ביחס לתאונות אלה ודומותיהן, תיאוריה שמחובתנו להציג כאן, בתקווה שהיא תגיע לידיעתו של משרד התחבורה ותזכה להתייחסותו. הרי היא:

האם מערכת לימודי הנהיגה המקובלת אצלנו רלוונטית עדיין גם בעידן המכונית המודרנית, בעלת העוצמה? ספק! הרי הרשת החינוכית-תחבורתית הנוכחית התמודדה אך בקושי עם מכוניות משפחתיות חלשות יחסית, הטיפוסיות למאה הקודמת – ובוודאי שהיא כבר לא בתוקף בעידן המכוניות החזקות!

והנה, למרות זאת, החינוך המוטורי אצלנו נשאר תקוע בתקופה של פורד אסקורט, אופל קאדט, פיאט אונו, רנו 12 ודומותיהן, כולל סובארו ליאונה הנצחית – ונכשל מול כלי הרכב החדשים, אשר מורי הנהיגה הוותיקים לא מכירים, ועל כן לא יכולים להכשיר את תלמידיהם להסתדר איתם.

וכך, לנוכח העובדה שנהג חדש, ואפילו נהג מנוסה, אינם מודרכים להיזהר מהתנהגות רכב המצויד במגדש טורבו, שמספק כוח בהפתעה – איבוד שליטה על ההגה הוא תרחיש טבעי ביותר.

בלבול וחוסר ידע שוררים בכל הקשור לתפקוד הנהג ברכב עוצמתי. איש אינו מדריך אותו כיצד עליו לתפעל את הדוושות וההגה במצבים כמו בלימה, החלקת צמיגים, תת היגוי והיגוי יתר. המכשירים האלקטרוניים מצִדם, מטרידנים למיניהם, אינם תחליף לידע בנהיגה ובאחזקת הרכב.

איש אינו מסביר שבמכוניות כמו אאודי מסדרה S, בסיאט איביזה קופרה, בכל משפחת ה-GT מפולקסוואגן עד פיז'ו, ועוד בגדודי שריריות מסוגן, ובוודאי בכל מכוניות היוקרה הספורט-אלגנטיות שיצאו אל הרחובות מצוידות במנועים של מעל 400 כ"ס – פרטים "שוליים" כמו לחץ אוויר מדויק בצמיגים, או התייחסות להחלפת נוזל מעצורים מדי שנתיים-שלוש כאל הגזמה – משפיעים על מקדם הבטיחות הרבה יותר מאשר הכוכבים המחולקים לרכב במבחני הריסוק.

התאונות לא ייעצרו, כבוד השר, אם לא נשנה את סגנון לימודי הנהיגה, שממשיכים להסתפק במטרה אחת: לצייד את התלמידים ברישיון נהיגה.

שואלים את אדוארד

צורית גרפינסקי: בעזרת השם אנחנו מצפים להתרחבות המשפחה, וחושבים על רכב גדול יותר. אנחנו לא רוצים מאזדה 5 מכיוון שבתפוסה מלאה אין מקום לציוד (עגלה ומזוודות). ההתלבטות היא בין קיה קרניבל ובין מיצובישי גרנדיס. הגרנדיס מגיעה במנוע בנזין 2.4, והקרניבל במנוע בנזין 2.6 או דיזל 3. על הנייר, הקיה שותה יותר.

יש לציין שרוב הנסיעות שלנו הן קצרות (בתוך העיר) או בפקק. זה מקצר את חייו של הדיזל? מי מהשתיים עדיפה מבחינת אמינות, צריכת דלק ונוחות? האם יש אופציות אחרות?

מישהי המליצה על פורד גלקסי, אך אנו לא מכירים את איכותה ואת המחירים. שכן שלנו מוכר יונדאי טראג'ט… בקיצור, מבולבלים. התקציב הוא כ-60 אלף שקלים.

תשובה: כל מכשירי התנועה שציינתם ראויים לכהן כמועמדים, אלא שעליכם להתביית על מועמדת בעלת קילומטראז' נמוך, הנמצאת במצב שמעיד כי בעליה דאגו לה. ברגע שמוצאים דבר כזה, שוכחים את כל המתחרות.

עם דיזל אפשר להסתדר, אף כי הוא לא האפשרות הטבעית לנסיעות בעיר. אמנם גם בעיר – ואולי אפילו במיוחד בעיר – הדיזל עדיין חסכוני מאוד ביחס לבנזין, אבל הוא דורש נסיעות תקופתיות בכביש פתוח כדי לנקות את מסנן החלקיקים, לבל ייסתם.

אישית, הייתי מנסה לצוד אחת מבין שתיים: או את גרנדיס הנוחה, השימושית והאמינה, או את גלקסי, שהיא נעימה יותר לנהיגה בזכות מתלים מתקדמים, הנוסכים תחושה של נהיגה ברכב משפחתי קטן יותר מתוצרת פורד.

חוששני רק שתתקשו להשיג גלקסי בתקציב הנמצא ברשותכם.

צורית גרפינסקי 2: בזכות עזרתך והמלצות מחברים חשבנו על הגרנדיס, כי הגלקסי באמת קצת מעל התקציב. אבל אחרי כמה חיפושים באינטרנט, עלה הסיפור הנוראי של משפחת אטיאס. את האמת? בעלי אומר שזה לא שווה סיכון ונלך על הקיה.

אבל בכל זאת היינו רוצים לשמוע את דעתך בעניין (היה אחרי כמה שנים עוד מקרה כזה שדוושת הגז נתקעה, ובנס הנהג ניצל).

הבעיה הייתה בגרנדיס? איך לא הורידו אותה מהכביש? או שאין קשר?

תשובה: אף גורם משטרתי או מומחה ממשרד התחבורה או מהטכניון לא קבע את אחריותה הטכנית של גרנדיס למקרה הטרגי. חוסר היכולת "להרשיע" את גרנדיס הוא הגיוני במקרה של משפחת אטיאס, שמכוניתה נשרפה כליל – אך בלתי מובן במקרה השני, אשר בו המכונית לא ניזוקה והייתה כשירה לבדיקה. כתוצאה, הציבור נשאר ללא תשובות. חוסר פסקנות זה אינו מוסיף כבוד למומחי הרכב בישראל.

בכל אופן, לנוכח החשש שהתעורר בכם, אשר עלול לפגוע בהנאת השימוש בגרנדיס ובאווירת הבטיחות בה, אני מתקשה להמליץ עליה – זאת, אף כי באופן אישי הייתי בוחר בה. הייתי מסתדר אפילו עם היותה נטולת דלת הזזה, אשר מקלה על הכניסה למושבים האחוריים.

שראל בלונדהיים: יש ברשותי יונדאי אקסנט שנת 2005 כבר קרוב לשלוש שנים. הרכב במצב מצוין: הבעלים הקודמים לא נסע איתו הרבה, והטיפולים תקתקו כמו שעון שוויצרי. הרכב עשה 95 אלף ק"מ והוא במצב טוב מאוד. אנחנו גרים באזור הררי, מה שאומר שיש פה הרבה עליות בשיפוע חד.

בחצי השנה האחרונה יש רעידות בהגה כשאני נוסע במהירות העולה על מאה קמ"ש. כשאני לוחץ על דוושת הגז באופן חזק ("קיק"), מרגישים את הרעידות חזק יותר. אפשר גם לשמוע רעש מִשְנִי קל המתלווה לרעידות האלה.
אני פוגש תופעה דומה כשהאוטו נמצא בעלייה בשיפוע חד, ואני לוחץ על דוושת הגז. יש תקתוקים שמגיעים מכיוון הגלגלים כשאני לוחץ על דוושת הגז. אם אני לוחץ באופן חזק (נותן "קיק"), שומעים את הרעשים חזק יותר. כשהאוטו בעלייה יש רעשים של משהו רופף מכיוון הגלגלים, אך אין רעידות בכלל. הרעשים מגיעים רק מהגלגל השמאלי. הרעידות מורגשות בעיקר על ההגה. ביתר הרכב צריך להתאמץ קצת כדי להרגיש אותן.

בחודשיים האחרונים החלפתי צמיגים קדמיים, וביצעתי איזון צמיגים וכיוון פרונט (בגלל פסילה בטסט על צמיגים). לפני כשנה החליפו לי פעמונים בגלגל השמאלי, לא בגלל הבעיה הזאת אלא בגלל רעשים אחרים.

אשמח אם תוכל לתת לי כיוון מה עליי לעשות כדי לפתור את הבעיה.

תשובה: תחילה, תיקון: מכוניות, גם אלה שאנו מעריכים, אוהבות לשקר. כך שהסיבה לרעשים ולרעידות המגיעים מצד שמאל של הרכב עשויה לשכון בצד ימין דווקא, ולייצר רזוננס המסוגל לתעתע בחוש השמיעה.

בכל אופן, אתה צריך לחפש צמיגאי מתקדם, העובד עם מכשור שבודק את האיזון מבלי להסיר את הגלגלים מהרכב. בהליך איזון כזה אפשר לגלות את הסיבות לתקלה שאתה מתאר, ובהן: צירייה שהתעקמה עקב מכה כלשהי, בורגי נאבה שאינם הדוקים דיים, הזדקנות הגומיות במוט הסטבילייזר, חיבור רופף של המשולש במתלים, ובולם זעזועים שבור.

עקיבא פויסט: יש לי סוזוקי סוויפט מודל 1995 ידני. כדי להתניע אני צריך לפעמים לסובב את המנוע טיפה על ידי דחיפה קצרה בהילוך חמישי. זה יכול לקרות כאשר המנוע קר או חם. לפעמים אני שומע רעש כמו של מסב שעומד לסיים את החיים.

האם זה מעיד על הסטרטר או משהו אחר? אם כן, מה עושים?

תשובה: אין משהו אחר. זה מוכרח להיות הבֶּנְדִיקְס של הסטרטר, אשר מסיבה כלשהי אינו מגיע עד גלגל התנופה כדי לסובב אותו. הפתרון: לפרק את הסטרטר כדי לבדוק אם הבנדיקס נתקע מסיבה כלשהי, או שהוא סתם שחוק ודורש החלפה.

הבנדיקס הוא חלק לא יקר, ועל כן חשמלאי הרכב נוטים לצערנו להחליף את הסטרטר כולו.

בני: אנחנו מחפשים רכב שהוא שני במשפחה. הראשון גדול ומרווח. אנו נוסעים המון, כך שחשוב לנו שיהיה חסכוני בדלק.

לפני כן הייתה לנו סקודה פאביה. יש לך רעיון לרכב אמין בגודל דומה וחסכוני? האם כדאי לחזור ולקנות את הפאביה? האם תמליץ על חדש או יד שנייה? קיבלנו הצעה ליונדאיi35 אוi25 . מהי המלצתך?

תשובה: אם תלכו על יד שנייה, מוטב לנוח אחרי סקודה פאביה בסקודה רוּמסטר, שהיא כיפית הרבה יותר. אם תלכו על רכב חדש, אז מועמדת ראויה היא רנו קדג'אר בגרסת דיזל, שהיא נוחה וחסכונית מאוד.

לחלופין, אפשר לחכות לסאנגיונג XLV, אף היא בגרסת דיזל.

פנחס: ברשותי לאנסר 2011 שנקנתה מליסינג ועשתה 120 אלף ק"מ. השבוע נסעתי בה בכביש מהיר, ופתאום נשמע רעש מתוך המנוע, כאילו נכנס לתוכו חפץ זר. מיד לאחר מכאן נדלק חיווי של מצבר, כלומר אין טעינה.

פתחתי את מכנה המנוע, ואני חושב שנקרעה רצועה – או של האלטרנטור או אחרת. הייתי במרחק דקות נסיעה מהבית, כך שחזרתי הביתה. כאשר הגעתי ראיתי שיש המון שמן שנוזל, איני יודע מאיפה. אגב, הרכב עבר טיפול שגרתי לפני כחודש במוסך, הטבה שקיבלתי בקנייתו.
לפני שאקח למוסך, אשמח לשמוע ממך ממה יכולה להיות הבעיה, ומה הפתרון.

תשובה: מוזר שבמהלך הטיפול השגרתי, מר מוסכניק לא גילה שהרצועה עומדת להיקרע. לנוכח קילומטראז' של 120 אלף, הוא היה אמור לשים לב אליה. כאשר רצועת אלטרנטור נקרעת היא מטיחה את עצמה על מכסה המנוע, וזהו הרעש ששמעת.

אל תתניע את לאנסר שלך, אלא גרור אותה למוסך. לא רק בגלל הרצועה אלא גם – ובעיקר! – בגלל נזילת השמן המסתורית.