המטריקס כבר כאן

לדודה רוזה שלי, זיכרונה לברכה, הייתה הגדרה יידישאית מעניינת לתיאור מצבים של סיפוק. "הוא נהנה כאילו מישהו עשה בכיסו קקי", נהגה דודתי לומר

והנה צף בהפתעה בזיכרונותיו של הקשיש המורשה הפתגם הלעגני של דודתו רוזה, הצעירה מבין שבע האחיות לבית טוכבנד, אשר אמו של הזקן, פליציה ט', הייתה האמצעית שבהן.

הפתגם של דודה רוזה, ששרדה את השואה, מתייחס בעיקר למצבי שמחה לאיד. הוא לא צלצל לקשיש ככה סתם, אלא התעורר לחיים כאשר המורשה המטייל פגש כעת בוורשה שורות של לועזיטים הנהנים מהאפשרות לבקר בחנויות מפוארות, רחבות מידה, המוכרות עיתונים ומגזינים בכל השפות, כולל בוודאי שבועונים, ירחונים ועלונים המוקדשים לרכב. כבר ברגע המפגש הראשון עם ערמת הגיליונות מכל הסוגים ספג הזקן מכה, כאילו פגעה בראשו חבטה של מקל מתקפל מתוצרת צ'כיה, הנמכר במרשתת להגנה עצמית של נהגים.

חופשיים אלק

כבר הכותרות בלועזית הלמו בקשיש, באשר הן גילו לו שטעה בביקורתו חסרת המעצורים על כתבי החצר העבריים שמשרתים את בעליהם ברוני הייבוא, הנדיבים כלפיהם בתמורה. לחצרונאים אלה, שנפגעו מביטויי הגנאי של הקשיש ומקיתונות ההקטנה שהוא שפך עליהם, מגיעה כעת התנצלות מצד הזקן – לאחר שהוא קרא והבין מה כותבים הגויים במבול השבועונים והירחונים שלהם, המודפסים על נייר כרומו.

מתברר כי גם לועזיטים חופשיים אלו למיניהם, אשר מדווחים על מכוניות חדשות, עורכים מבחני דרכים, מביאים פרטים טכניים ומותחים השוואות בין דגמים שהם פחות או יותר באותו סגנון המתגלגל במרחב הציוני – כולם מוֹכְרִים את אחוריהם!

למכור אתיקה ולהישאר עיתונאי

את מילות הגנאי על מכירת סוף העונה של האתיקה העיתונאית מסביב לתבל, המאומצת כמתברר גם על ידי הלועזיטים, אלו הכותבים משמאל לימין – הרהר הקשיש בעברית, כך שהאכזבה של המורשה לא יצאה מפיו אלא עברה בשקט, ללא ויכוחים קולניים מול המדפים העמוסים בפירות העונה של כתבי הרכב הגלובליים, אשר עטם שוקקת פעילות די וירטואוזית, יש להתרשם.

הזקן המופתע מצא כי כתבים בעלי שם, שעד לא מזמן נחשבו בענף הרכב כאוטוריטה, הן בסביבה האירופית והן בצד השני של האוקיינוס האטלנטי, ואשר אוחזים בידע בתחום המוטורי וסמכותיים בהתאם – גם הם לא עמדו כנראה בהתעצמותו של מכבש הפיתויים העסקי שמציע השוק הגלובלי.

הם למדו את כללי המשחק החדשים, ומבלי להתבייש התחילו לנקוט כתיבה מניפולטיבית, שלמדה לשרת במסירות את בעליהם האמיתיים של הכותב/ת, כלומר יצרני רכב במדינות שונות ומשונות (כמו סין), שהתחרות ביניהם מדומה למדי: פסי הייצור שלהם פולטים אמנם דגמים שנאבקים זה בזה, אך רובם-ככולם בנויים מראש לחיים קצרים, מטעמי רווח.

אלא שלהבדיל מכתב החצר העברי הטיפוסי, אשר מתפקד בשטח המוטורי כמו פיל בחנות חרסינה, כלומר ללא חשש עורמה – הלועזיטים המתוחכמים יודעים לשרת את בעליהם. גויים אלה דואגים ללבלוב של קשרי תועלת בין היצרנים והיבואנים המובילים ובין מערכות העיתונים וכותבי המאמרים עצמם – מבלי לעשות את שמם לקלס.

חוט שדרה שקוף

אנו, הקשיש המורשה, מודים ומתוודים שהתרגלנו להתייחס לכתבי החצר העבריים כאילו הם היו חלוצים בטריק הזה של לשרת בשצף-קצף את היצרנים, את היבואנים (דילרים) ואת היחצ"נים.

ידענו אמנם שנטייה כזו למכירת ישבן קיימת פה ושם גם מסביב לגלובוס, אלא שהחמצנו את עומק התופעה, אשר עוד בתחילת דרכה הפכה את השירות לבעלי עניין – כלומר ברוני ייצור ומשווקי רכב – למגמה המרכזית בעיתונות הרכב. לחוט שדרה אֵיתָן שלה, אך שקוף.

כללי בטיחות בימי כולרה

לנוכח מציאות נגועה זו, אין להאמין לפסיקה אובייקטיבית כלשהי של עיתונאי רכב, גם פה וגם שם. יש להתייחס בחשדנות גם להכרזות מצד היצרנים, הממליצים למשל להחליף שמן מנוע רק אחרי 30 אלף ק"מ – מה שמקצר את חיי המכונית.

עיתונאי החצר מתעלמים גם מהצורך להחליף שמן בתיבות הילוכים אוטומטיות, ומצניעים את קיומם של דגמים מסוימים ושל גרסאות מתוחכמות יותר, שאינם מיובאים ארצה משיקולי רווח של היבואן. זהו זלזול גס בלקוח, שתמורת הכסף הטוב שהוא משאיר במגרה של הסוכנות הנוצצת מגיע לו לנסוע בנוחות ובבטיחות.

זאת וגם: כדי לזכות בשבחים מהיבואן ולהשיג קרבה חברית איתו, מתנות ונסיעות לחו"ל – החצרונאים מארגנים מבחני רכב מזויפים, כאלה הנמנעים מעריכת סלאלום, אשר חושף את האמת על הרכב. הם לא מבצעים אפילו את מדידת טווח העצירה מ-100 קמ"ש.

פלא שפוף

בהוויה כזו של כתיבה אינטרסנטית מתעתעת, אין להאמין גם להכרזות בומבסטיות שמנפקים כתבי החצר הגלובליים, אשר מתורגמות על ידי עמיתיהם, כתבי החצר העבריים. אחת ההכרזות האופנתיות הללו קובעת כי עד לפריצה של השקע-מובילים האוטומטיים לגמרי, שאינם זקוקים לנהג, העתיד שייך לפלא הטכנולוגי של מנועי בנזין קטנים בעלי שלושה צילינדרים, הזרקה ישירה וטורבו.

שקר וכזב. את האמת, אם היא קיימת, יש לחפש בפורומים אינטרנטיים ובבלוגים בלתי תלויים.

איפה אתה, ג'רמי?

כעת מתחילים להבין עד כמה חסרה בשטח המוּדָעוּת המוטורית שסיפקה התוכנית "טופ גיר" של ג'רמי קלארקסון. כמה חסרות כתיבתו של סנוב בריטי זה, גישתו הכנה ותובנותיו החצופות, שלא לדבר על הטסטים בניהוגו.

כעת, כשהריקבון פשה גם ב"עולם החופשי", תופסים עד כמה הפכה עיתונות הרכב חיוורת בלי קלארקסון, ומה מסכנות הן תוכניות הרכב בטלוויזיה.

כי ג'רמי קלארקסון ושותפיו, שעזבו יחד איתו את הבי-בי-סי, לקחו איתם הביתה את הגישה ההומוריסטית המרעננת ואת הרעיונות הפרובוקטיביים שאהבנו.

תקרית שנועדה להכרית?

נשארת השאלה אם יש ניצוצות של אמת בחשד כי מדובר בעצם בקונספירציה מחוכמת שתוכננה היטב בעזרת פסיכולוגים. לפי תיאוריה זו, שהקשיש נוטה להאמין בה בוודאי, אותה תקרית מביכה מפורסמת שנגמרה בסילוקו השערורייתי של קלארקסון וחבורתו מהבי-בי-סי – בוימה למעשה בקפדנות בסגנון של תסריט לקומדיה שחורה שנכתב על ידי בי-בי-סי עצמה!

הכול תוכנן מראש ונוסח בהסכם סודי שנחתם בין רשת השידור הבריטית הענקית ובין הקונצרנים הגרמניים הגדולים, כמו פולקסוואגן ומרצדס – אשר להבדיל מיצרן ב-מ-וו חשו כנפגעי קלארקסון פעם אחר פעם, כך שהיה להם אינטרס לכרות אותו מלוח השידורים העולמי, שהוא כיכב בו.

להפיל את האנרכיסט

אלא שזה עוד לא סוף פסוק. כי הכוחות המשותפים שעמדו מאחורי הגיית התרגיל המבריק הזה וביצועו – נהנו לא רק מהכרת התודה של הקונצרנים הגרמניים, אלא גם מתמיכה גלויה של ענקיות הרכב היפניות בראשותה של טויוטה, אשר הביעה תמיכה גלויה בסילוקו של קלארקסון.

קברניטי טויוטה לא שמרו בסוד את התנגדותם ל"טופ גיר", תוכנית בהובלתו של איש רכב בלתי תלוי, ואף אנרכיסט אשכרה. עיקר זעמו של הקונצרן יצא על כך שבמשך תקופה ארוכה השתלח קלארקסון בגאוות היצרן – ההיברידית טויוטה פריוס.

אין פלא אפוא שהשלישייה שהובילה את "טופ גיר" ז"ל – ג'רמי קלארקסון, ריצ'רד האמונד וג'יימס מיי – סומנה בטוקיו כאויב של רווחי קונצרן טויוטה. לפי תיאוריית קונספירציה זו, אותם רודפי בצע מלוכסני עיניים, העסוקים בכיבוש ארצות הברית, נהנו מריסון הביקורת הסרקסטית של קלארקסון, אשר הושתק כך שייראה שהוא עצמו הפיל את עצמו מהסוס.

"שיחקו אותה, המנוולים", לחש הקשיש המורשה לכלבו התמים ישעיהו (שייקה) אטלר, שנפתולי העולם הזה נשמעים באוזניו כהמיה עמומה.

ד"ש מהעתיד: התרגלנו כבר שבעולם המודרני יש גאוות שנולדו מסיבות מביכות, שמוטב לשתוק לגביהן. מול מטורפות אלה מפתיעה בתמימותה הגאווה הגלויה של קונצרן רנו בדגם הקונספטואלי DeZir, שהצרפתים שלחו לוורשה כדי שהפולנים יהיו גאים להרגיש את נגיעת העתיד.

ורק הקשיש המורשה קלקל מעט את חגיגת הגאווה, כאשר הזכיר בפורום פולני כי אותו שקע-מוביל הוצג כבר בתערוכת פאריס 2010. החידוש היחידי בעסק הוא רק פרשנות היצרן, שלפיה DeZir פותחת דלת לדגמים עתידניים של הקונצרן. אם זוהי אמת, אז ישמור אותנו האל מגובהו של הרכב, 116 ס"מ, מהטווח שלו העומד על 160 ק"מ בלבד, ומן המושבים המצופים עור לבן ובעלי תאורה אדומה פלורוסנטית.

חיובי ב- DeZirהוא משקלה, 830 ק"ג, כמו הונדה CRX של הזקן בלי המושבים ובלי גלגל רזרבי. לזכותה של DeZir נזקף גם ש-150 סוסיה החשמליים מאפשרים למדמואזל הפאריסאית הקונספטואלית להגיע ממנוחה עד 100 קמ"ש ב-5 שניות – זינוק ארוך בשני שלישים מזה של טסלה, המודרנית האמיתית, שמובילאיי העברי לא הצליח לחסל, וזהה ממש לזינוק של הבווארית Z3M קופה, שלצורך אותו תענוג (חמש שניות מ-0 ל-100) זקוקה ללא פחות מ-321 כ"ס

קשה להאמין שאת DeZir הקונספטואלית, שמאכזבת את הזקן, פיתחה ובנתה רנו דווקא, אותו קונצרן צרפתי שסיפק לקשיש בצעירותו את R8 גורדיני, מכונית בלתי נשכחת ונטולת כל פוזה.
DeZir נולדה באותה פירמה אשר ב-1961 הפתיעה את העולם המוטורי הבררן עם רנו אָלְפִּין A110 (בתצלום, לצד גורדיני), וכעת מייצרת את מגאן קופה הנוכחית, את דגם המסלול רנו 01 RS, ואת טווינגו החביבה, שגרסתה החדשה לא זכתה משום-מה לעלות ארצה

טיפ טיפה: אותו ניצוץ ישן

בימים ההם שאלפא רומיאו עוד הייתה אלפא, המצתים המקוריים שלה הופיעו תחת הלוגו האריסטוקרטי "גולדן לודג'". הם לא היו שומרים על כושר מופלא של עד 100 אלף ק"מ – כפי שמבטיחים לתפקד המצתים של היום, אשר עשויים אירידיום ואמורים לא להתקלקל במשך חמש-שש שנים (לפחות בפרסום האופטימי, ולא בהכרח בתקן המציאות). לא ולא. הגולדנים שיוצרו לאלפא דרשו החלפה מדי חודשיים-שלושה.

הפרט הטכני שאפיין את מצתי "גולדן לודג'" במשך שנות החמישים, השישים והשבעים של המאה שעברה היה ארבע אלקטרודות. פרט זה יצר את האגדה שלפיה בתנאי עבודה קשים בתא השרפה של מנועי אלפא, נאלצים המצתים להדליק תערובת דלק המגיעה מארבעה מאיידים של סולקס, ובר או דל-אורטו (ובעצם, שניים כפולים), ועוד ביחס דחיסה גבוה. ארבע האלקטרודות של הגולדנים סיפקו לבעלי אלפא אשליה שהניצוצות יהיו רבים וחזקים.

אך במציאות העוינת, שהייתה מתעללת באלפיסטים ללא רחמים, מבלי להתייחס לגילם, למינם ולגזעם, עבדה תמיד רק אלקטרודה אחת, בעוד ששלוש האלקטרודות האחרות, הבלתי מועסקות, היו נסתמות בגלל התערובת העשירה מדי ושמן המנוע שהצטבר עליהן, שהפך לפיח.

אני מנסה להציל מהשכחה את הגזע האריסטוקרטי של "גולדן לודג'" הוותיקים, ובמשך שנים רבות אף שמרתי לי למזכרת ארבעה מצתים כאלה, גמורים כהוגן וחלודים. ודאי כי לא סיפרתי לאיש על סטייה קטנה זו.

נזכרתי במצתים אלה כאשר כבוד המכס העברי מכר לי את אלפא GTV מודל 84' השחורה במכרז שאורגן בלוד באדיבותו יוצאת הדופן, בסכום של 700 שקלים בלבד. הגולדנים המשומשים נשלפו אז מהמגרה, והפליגו לגולה בתא המטען של GTV. בעיקר בגלל הנוסטלגיה, כמובן, אך גם כדי לדאוג למזלו של הקשיש המורשה. והם אכן תפקדו כקמע במשך כמה-עשרה שנים, עד שלא מזמן מצא אותם מר מוסכניק בוורשה, אלפיסט מושבע, בתא הכפפות של GTV שלי, ו… הרכיב אותם בשחרחורת מבלי להגיד מילה.

הזקן המבולבל, שבא לקחת את GTV מהמוסך בוורשה, לא הבין לאן נעלמו המצתים הנושנים. חשבתי שהמכונאים זרקו את מצתי הגולדן לודג' אל פח הזבל, שָם אכן מקומָם. לא תיארתי לעצמי שהם הוחזרו בטעות לשירות פעיל.

לשווא ניסה הזקן להבין, בקדחתנות הגובלת בטראומה, מדוע GTV היחידה שלו, שגורשה מהמרחב הציוני לפקודת המכס, ממשיכה להתייחס בזלזול לניסיונות ההתנעה, ומסרבת בתוקף לספר מה כואב לה. עד שאתמול גילה המורשה את הגולדנים משנות השבעים מורכבים בראש המנוע של אלפא, העשוי אלומיניום טהור.

אמנם נקנו ארבעה מצתי בוש מודרניים, עשויי אירידיום, אלא שבינתיים החליף הזקן את הגולדנים הגמורים בסט מצתים מתוצרת Beru, ותיקים אף הם, אשר עבדו ב-GTV בשעה שהמכס מסר אותה לידי הקשיש המורשה. והנה, במסגרת הנוסטלגיה וההמתנה למזל, החליט הנוכחי לתת לרביעיית בֶּרוּ עוד סיבוב בחייה, לתפארת מילאנו ואלפא.

אין ספק שהמנוע המופתע של GTV שמח בכל לבו לפגוש שוב את מצתי הבֶּרוּ הנושנים, שהרי הוא עובד איתם כמו שעון שוויצרי. האירידיום יכול לחכות.

שואלים את אדוארד

יואל: ברשותי פיאט סקודו 2.0 JTD. בחודשים האחרונים יש תופעה של ירידה דרסטית בכוח המנוע תוך כדי נסיעה בעלייה. עצירה בצד הדרך, כיבוי מנוע והתנעתו מחדש מחזירים את המצב ל"נורמל".

האם אתה מכיר את התופעה? האם תוכל להמליץ על מוסך שמתמחה בנושא הדיזל באזור ירושלים או המרכז?

מי-טל: בטראנו שלי, דיזל אוטומט משנת 2002, דולקת נורת מנוע. הרכב בסדר גמור פרט לבעיית היכבות מנוע במעבר בין N אוP למצב נסיעה בלי גז. הרכב נוסע בסדר גם בכביש וגם בשטח במצב משולב.

נאמר לי כי קיימת בעיה במשאבת ההזרקה. האם יש לך דיאגנוזה נוספת, לפני שאני משכיב את הרכב על שולחן הניתוחים של המוסך לכריתת אשראי וטיפול חודרני בחשבון הבנק?

תשובה: בשני המקרים שמתארים יואל ומי-טל מומלץ לבדוק את מסנן הסולר, לנקותו ואף להחליפו במידת הצורך. זאת, עוד לפני שמאשימים בתקלות – לא בצדק אולי – את משאבת ההזרקה, אשר הטיפול בה או החלפתה הם יקרים.

הלל: ברשותנו פוקוס 2007. לפני כחודשיים הייתי בטיפול 10,000, שהוחלף בו גם אטם עליון. מיד אחרי, החלו מעין תקתוקים כשלוחצים על דוושת הגז בנסיעה. צריכת הדלק אף עלתה מאוד, בכ-20 אחוזים.

מה יכול לגרום לכך?

תשובה: נסה להשתמש בדלק באוקטן גבוה, ובדוק אם התקתוקים (צלצולים?) נחלשו. בכל אופן, נראה כי בעקבות הטיפול במוסך לא עובד אחד משני חיישנים: זה המתאם בין אוקטן הדלק ובין כיוון ההצתה, או חיישן הקראנק.

במוסך יסבירו לך, מן הסתם, שהפיח המצטבר בתא השרפה גרם לעלייה מוגזמת ביחס הדחיסה. ואם כך, למה זה לא קרה לפני הטיפול?

להב: לאשתי פורד פוקוס סטיישן 2011 שמטופלת באהבה רבה. באחרונה קפצה עליה העצלנות, ומדי פעם היא מסרבת בכל תוקף להתניע. יציאה מהרכב ופתיחה מחדש באמצעות המפתח עוזרות לפעמים, והפוקוס מתניעה מיד.

כשזה קורה אין סטרטר, אך יש רדיו, צופר ואורות. בפעם האחרונה שזה קרה, אשתי טענה שהיא שמעה קולות תקתוקים חלשים ובקצב נמוך (כל שתי שניות). הבעיה היא שהתקלה הולכת ושבה לה, ולפעמים נדרשים כמה ניסיונות שכאלו של לצאת מהרכב, לסגור, לפתוח ואז להתניע. בפעם האחרונה זה לקח עשר דקות תמימות.

בעצתך, רכשתי מולטימטר, והמצבר נמצא תקין (בן חצי שנה בלבד), וכך גם האלטרנטור. האם לחשוד בסטרטר שהוא עושה עבודה כאילו?

תשובה: כנראה, נתפס ודורש טיפול הבֶּנְדִיקְס, כלומר החלק המעביר את פעילות הסטרטר אל גלגל התנופה. מומלץ לבדוק גם את החיבורים שבין הסטרטר והחוטים המובילים אליו – כולל את חיבור המינוס, הדורש לפעמים חיזוק.