עכשיו הוא קווץ'
המפיק שהשתלט על תקציב סִרטי, וכך חיסל ללא רחמים את הפקת "שועל הכסף של פליציה ט'", הפסיד במשפטו בוורשה, ונראֶה מסכן כל כך, עד כי הברווזים באגם זורקים לו פירורי לחם
כי מראהו של האיש, שהיה עגום עוד לפני ההפסד, והסבריו המצוצים מהאצבע, לא עזרו לו בבית המשפט, אשר פסק כי הוא מוכרח להחזיר למממן של הסרט – המכון הפולני הממלכתי לקולנוע אמנותי – את כל הסכום שהוא קיבל כדי להפיק את סרטי.
יש להוסיף שאין מדובר בדמות תמימה שמעדה אלא במקצוען אמיתי בפשע המשתלם. מובן כי בהיותו מקצוען, כל רכושו של המפיק בעיר לודז' – כמו ביתו של האיש, מסעדה די מפוארת שהקים, בניין משרדיו בן שלוש הקומות, ציוד הפקות והקרנות, מכוניות וכו' – אינו רשום על שמו.
כך שהמשתתפים בהפקת הסרט, אשר לא קיבלו את שכרם, כולל השחקנים הראשיים, הניצבים, ואפילו הילדים שגייסנו אל הסט מבית היתומים, לא יקבלו גם עתה אפילו זלוטי אחד, למרות פסק הדין של בית המשפט.
גם לי לא תסייע השפלתו של המפיק, שהרי הוא עדיין, כפי שסיפרתי כבר, מחזיק אצלו כבנות ערובה את ההקלטות המקוריות, תמונות וקול גם יחד. בשל כך נאלץ בני לערוך את גרסת הבמאי של "שועל הכסף של פליציה ט'" מחומרי העבודה הגולמיים.
התכוונתי להקרין את מה שיצרנו מחומרים אלה – סרט באורך של שעה וחצי המנסה לייצג את זיכרונותיי, ואת מה שרציתי לומר, ואת מה שכתבתי בתסריט. אלא שאסור לי. כי זכויות ההפקה על סִרטי, למרות כל המהומה המשפטית, שייכות עדיין לרמאי זה. העובדה שמדובר כעת בגנבה מוכחת באופן רשמי לא שינתה דבר.
כך שלו הייתי מתפתה לערוך הקרנה בסינמטקים התל-אביבי או הירושלמי, האיש היה רץ לבית משפט, ומאשים אותי בהפרת זכויות או בגנבת זכויות, עברות השוות מיליונים.
ולהבדיל מהנוכל המנוסה, רכושי רשום על שמי, כך שהקשיש המורשה היה מושפל אשכרה, ולמראה הופעתי מעוררת הרחמים, הברווזים הפולניים באגם היו זורקים פיסות לחם גם לי.
קרן של אולי
אלא שלא הכול אבוד. כי שמעתי מעורכי דין בכירים ש"המכון הפולני לקולנוע איכות" בוורשה יכול לקחת מהמפיק פושט הרגל – במקום הכסף האבוד ממילא – את חומרי הסרט שהוא דוגר עליהם, כדי לגייס מפיק אחר, אשר יגמור את הפוסט-הפקה של סִרטי, כלומר: יעביר את גרסת הבמאי ה"פיראטית" אל החומרים המקוריים, המשובחים מבחינה טכנית, כולל הפסקול המקורי, וגם ישלם את החובות לשחקנים ולאנשי הצוות.
התקווה עוד קיימת, אמרו לי גם אנשי ההנהלה של המכון הממלכתי.
בימים הקרובים אני מוזמן לאיזוהי ישיבה במכון שתתקיים בעניין זה, ואם משהו חיובי יתפתח, ברצוני לבקש מהמכון שההפקה של סרטי תעבור לידיים של המפיק הישראלי הבכיר מרק רוזנבאום, חברי, אשר התרשם בזמנו מהתסריט של "שועל הכסף", עזר לנו בצילומים בחוף פרישמן בתל-אביב, ואף שילם מכיסו לחלק מהשחקנים.
הולכים לצוד דַּרְדָּלֶה
אתר ynet בישר לנו חגיגית שבתערוכת פאריס הקרובה עומדים להופיע דגמים חדשים שימצאו את דרכם ארצה בשנה הקרובה, ולכל המאוחר בעוד שנה. זהו שתק מתוק, הבונה אידיליה ממש.
כי ה-ynet-ים, חצרונאים מלידה, שכחו משום-מה לציין שיבואני הרכב העבריים, או פקידיהם המיומנים, עומדים לבקר בתערוכת פאריס, הפותחת את שעריה החודש, כדי לחפש מאחורי הקלעים דגמים שאינם מוצגים לראווה, דגמים פחותי ערך ופחוסי-הילה, ולדון עם היצרנים שלהם על מחירים הזדמנותיים.
היבואנים העבריים לא יחפשו את גרסאות הדגל החדשות, אלה שמוצגות לאור זרקורים צבעוניים, אלא את אלה שנשמרות מוסתרות, כאילו במחתרת הפאריסאית, ומיועדות לקונים בעולם השלישי.
אל דאגה, הברונים והטייקונים שלנו כבר ימצאו בשולי התערוכה משהו צנוע, כזה שאפשר לקנות בזול ולמכור בארץ ברווח מרבי. סחורה קווצ'ית זו אינה מוצגת כלל בתערוכה. למעשה, באף תערוכה בינלאומית שהכרתי – בפרנקפורט, בז'נבה או בפאריס – לא הופיעו גרסאות רכב זולות מהסוג שברוני הייבוא הישראלים מעוניינים לרכוש ולשחרר לשיווק.
אגב, גרסאות זולות אלה נמכרות לא רק לליסינגאים אלא גם ללקוחות פרטיים.
פַּרְוֶה, אבל מסוכן
התרגלנו כבר לעלייתם ארצה של דגמים חדשים בגרסאות פרווה. מילא לוּ היה מדובר רק בפחות נוחות, בצמצום ההיצע להנעה קדמית וזניחתה של גרסת 4X4 היקרה, במיזוג שאינו אוטומטי, ובמושבים והגאים שלא ראו עור אמיתי או אלקנטרה.
מילא גם שמרכיבים לנו במכוניות הככה-ככה הללו מולטימדיה מתוצרת הארץ, במקום המולטימדיה המקורית, המשוכללת, היודעת לשתף פעולה עם סמארטפון. כתבי החצר, המארגנים מבחני דרכים השוואתיים כביכול, לא יכתבו בוודאי שהוויתור על מולטימדיה מקורית לטובת קריקטורה זולה הוא תרגיל של אדוניהם היבואנים, רודפי בצע מדופלמים, הבונים על חוסר הידע של הלקוח, על חוסר חשדנותו, ועל שתיקתו של כתב החצר.
כתב זה ממלא פיו מים תמורת יחס ידידותי מהיבואן, כולל נדיבות יוצאת דופן שלו המתבטאת באספקת רכב לחצרונאי (רוב כתבי החצר אינם בעלי ארבעה גלגלים משלהם), מתנות ונסיעות לחו"ל.
עד כאן מילא.
הבעיה האמיתית מתחילה כאשר לאחר הקנייה של דגם הפרווה, הלקוח מתחיל לדאוג לבטיחות. או-אז הוא מגלה בצער ובתדהמה שמכוניתו החדשה במתכונת הישראלית לא רק נעולת צמיגים פשוטים, אלא גם יש לה פחות כריות אוויר מאשר בסט הכריות המותקן בגרסאות האמיתיות, אשר מיועדות לגויים.
מכורים לחלום האמריקני: עשרות דגמי קורבט, עתיקים לצד חדשים, השתתפו במפגש השנתי של מועדון הקורבט הישראלי (ICC), שנערך ביום שישי בהיכל "מנורה מבטחים" (נוקיה לשעבר). את התצלומים מהאירוע, שנערך בשיתוף פעולה עם מועדון החמש ושברולט ישראל, שלח לנו י"א ("אנונימי"), ואת הדיווח העביר אריאל הופרט.
לפי הופרט, באמריקנה זו לקחו חלק 84 מכוניות קורבט מכל הדורות (C1-C7), כמו גם עשרות דגמי שברולט ו-150 רכבי אספנות שונים. נציג GM החדש בישראל בירך את הקהל.
ואנחנו מוסיפים: מפגש הקורבטים בהיכל "מנורה" בתל-אביב היווה מן הסתם הפתעה נחמדה בשביל שחקני כדורסל שחומי עור אשר יצאו מההיכל לאחר אימון או משחק, ולמראה הארוכות הגזעיות שגודשות את החניון הרגישו כמו באמריקה
טיפ טיפה: מָסָכוֹלוגיה
המדיה אוהבת לתאר את העתיד המוטורי המתקרב, ועושה זאת בתמימות ילדותית נלהבת, ואולי זוהי תמימות כביכול. כך או אחרת, כדי להמחיש שהעתיד כבר מסתנן אלינו, עורכים כתבי הרכב שלנו "מבחני דרכים", אשר מאפשרים להם לחשוף פיתוח מסעיר: המסכים החדשים שמותקנים בדגמי הרכב.
ומכיוון שהתפעלות נטו היא אינפנטילית, עושים הכתבים תרגיל שצובע אותה בגוון מקצועי קר: השוואה באינצ'ים בין גודלי המסכים, אשר במכונית המודרנית תופסים מקום מרכזי בלוח המחוונים. תכלס זהו שירות פרסום אשכרה, בנוסח "למי יש מסך גדול יותר". אבל לא זו הבעיה.
העניין הוא שהשבחים ה"תמימים" לגבי המסכים ברכב, והתגייסות הכתבים בעד הפתרון החדשני כביכול – אשר תופס את מקומם של מתגים, כפתורים, סוויצ'ים ומנופים – גרמו לעזיבת הסוויצ'ולוגיה המסורתית, שבה כל פונקציה הייתה ברורה, נוחה לאיתור, וקלה לתפעול אינסטינקטיבי.
זה לא מפריע לכוחות הטומטום ולחסידי הפרסום להתמוגג כל פעם מחדש ממסכי הפלא החדשניים, אף כי כל הפונקציות השימושיות מסתתרות בהם מאחורי כמה תפריטים, ואף שהמסך דורש מהנהג לגעת בו בדייקנות בזמן הנהיגה. המתפעלים השוטים שכחו את העובדה הפרוזאית שתשומת לבו של הנהג צריכה להתרכז בתנועה שבכביש.
כי בזמן שאנו פוזלים אל המסך, המכונית ממשיכה עשרות מטרים ללא בקרה. במה זה שונה מכתיבת סמס? הרי זה לא פשוט להצמיד אצבע למקום מסוים במסך כאשר המכונית קופצת, מה שמותר לה, כאשר היא מחליקה לפי רצונה החופשי או מחליפה הילוכים באופן לא חלק, וכאשר הכוחות הצנטריפוגליים מזיזים את הנהג בסיבובים מהירים ימינה-שמאלה או מצמידים אותו למושב.
כך שלמרות השבחים המועתרים על פתרון המסך, הוא מקשה עלינו יותר מאשר מקל, משום שהוא דורש מיומנות לצורך פעולת תפעול שקודם לכן ביצענו בקלות ובאינסטינקטיביות באמצעות כפתור, מתג, סוויץ' או מנוף הצמודים להגה. כל אלה, להבדיל מהמסך, לא נזקקו למבט עיניים.
לא פעם קורה אף שהנהג נאלץ לעצור את המכונית ולחפש הדרכה בספר הרכב כדי לבצע שינוי פשוט כמו עוצמת צליל, מהירות מגבים, גובה טמפרטורה, אורות ערפל וכדומה. כך שלגבי הקשיש המורשה, המגפה של מסכים אלו מתאימה רק לחסידי הסמארטפון, אולי.
נגד הסוויצ'ולוגיה והמנופולוגיה נטען שהן הכבידו על הנהג עם סוללה של עשרות סוויצ'ים ומנופים, שאכן התחילו לחגוג על לוח המחוונים (כי בגלל המודרנה המתפשטת, הנהגים הפכו למפונקים!). אלא שמהר מאוד למדנו ששיטת המסכים, אשר הוצגה כסוכנת מצטיינת של הקִדמה, היא אסון גרוע עוד יותר מהגיבוב הנושן של גדודי סוויצ'ים ומנופים.
לרוב מזלי, במכוניות שלי בנות הכמה-עשרה, כמו ב-מ-וו Z3M קופה או הונדה CRX בת ה-22, ובמיוחד באלפא GTV בת ה-23 אביבים, כל מה שהנהג זקוק לו נגיש בנגיעה בסוויץ' או במנוף המצויים בקרבת ההגה, ללא פגיעה בריכוז הנהיגה.
ד"ש למשמיצי הסוויצ'ולוגיה, העומדים בשוליים ומחפשים פונקציה על המסך.
שואלים את אדוארד
גלעד הירשברגר: לפני כחצי שנה רכשתי טויוטה אוריס היברידית חדשה. הכול היה טוב עד לתחילת אוגוסט, עת נסעתי לעשרה ימים לחו"ל והשארתי את הרכב עם אשתי. היא כנראה שכחה אורות דולקים, ולמחרת בבוקר הרכב לא התניע. היא ביקשה מהשכן שיעזור לה להניע בכבלים, וכך הוא עשה (ואף קרא את ההוראות בספר הרכב כדי להימנע מטעויות).
הרכב לא התניע, ומאז (8 באוגוסט) הוא במוסך. מתברר שיש נזק נרחב לרכב, כמו ABS שרוף שהיו צריכים להזמין מחו"ל ועוד רכיבים רבים ויקרים. הם עדיין לא יודעים אם הרכב תקין. הטענה שלהם היא שהשכן כנראה חיבר כבלים הפוך (הוא טוען שזה לא נכון).
השאלה שלי היא: האם נזק נרחב כזה הוא סביר, אפילו אם ההתנעה בכבלים לא נעשתה נכון? האם סוללה של 12V אמורה לשרוף את ה-ABS ושאר הרכיבים שניזוקו? האם לא אמורים להיות נתיכים שיגנו על הרכב מפני פגיעה כזו? אשמח מאוד לכל דעה או עצה שיש לך בעניין.
תשובה: הבעיה של טויוטה שלך היא החלק ששייך לנוף האנושי שלנו: מקובל פה שבמקום לדאוג למצבו של מצבר הרכב, כלומר למלא אותו באמצעות מטען ביתי מדי כמה חודשים, ובמקום לעקוב באמצעות מולטימטר אחר תפקודו של האלטרנטור, האם הוא עושה את עבודתו לפי הספר – מקובל אצלנו לסמוך על שיטת הכבלים של השכן או של נהג מונית.
אינם מתייחסים לעובדה שהתנעה בכבלים אינה בריאה למערכת החשמל, וגם מסוכנת, כי חיבור כבל המינוס ישירות אל קוטב המינוס של המצבר (במקום לחלק מתכתי כלשהו של המנוע, כפי שמומלץ בצדק בספרי הרכב) – עלול לגרום למצבר להתפוצץ.
ודאי שהתנעת מכונית היברידית בכבלים מסובכת ומסוכנת עוד יותר, כי ההיברידיות מצוידות בחיישנים רבים, הרגישים במיוחד לתנועות חשודות של וולטים ואמפרים. כך שבמקרה של טויוטה אוריס שלך, טעות בחיבור אכן הייתה מסוגלת לחולל נזקים ושיבושים, שאפשר לאבחן אותם רק באמצעות מחשב דיאגנוסטי רציני.
ייתכן ש-ABS רק מאיים שנשרף, אלא שבדומה למערכות אחרות, חדל לתפקד עקב פגיעה בתפקודו של מחשב הרכב, הדורש רענון הוא הקלטה חדשה של תוכנותיו.
אגב, מטענים משוכללים של מצברים יודעים לגלות את הסכנה של חיבור שגוי, ומתריעים על כך בדיודה אדומה שנדלקת. בשימוש בכבלים פשוטים אין אפשרות לזהות סכנה זו.
דני אנכונא: אני פונה אליך כישיש לישיש. העדר שלי לא דומה לשלך, אף שנראה לי שאהבותינו דומות. התחלתי דרכי עם רנו דופין, שהצלחתי להציבה עם הגלגלים כלפי מעלה, דבר שלימדני שלושה דברים חשובים:
- חשוב מאוד להקפיד על ניקיון רצפת הרכב. לא מספיק שהתהפכתי, כל הלכלוך נפל עליי.
- כשמתהפכים, במשך אולי דקה שלמה יש רעש נוראי של הגלגלים, שממשיכים וממשיכים להסתובב.
- חגורות הבטיחות ממש לא לעניין. רק היעדר החגורות מיקם אותי סוף סוף מעל רוחל'ה השמנמונת, שעד אז סירבה לחיזוריי.
ועוד למדתי מדוע טייסי חיל האוויר בתל-נוף היו מניחים משקולת איזון של ווטור (מטוס קרב) בקדמת תא המטען, בין הפנסים הקדמיים. לו הייתי נוהג כמותם, כנראה לא הייתי מתהפך.
אחרי הדופין אהבתי פרינץ 4 ספורט קופה יפהפייה שנולדה במפעלי ברטונה באיטליה, ונסעה ברכבת לגרמניה להרכבת מנוע ושאר אביזרים. אחרי הפרינץ הגיעה הג'וליה. את ג'וליה אהובתי קניתי משבתאי טבת. מכונית מופלאה, מה שעשיתי איתה לא עשיתי עם אף מכונית אחרת. אחרי הג'וליה הופיעה 124 קופה לבנה וחדשה, שבסופו של דבר החלודה והמשפחתיות ניצחו אותה. עברתי לאלפטה לבנה וחדשה, גדולה ומרווחת, אבל מעט כבדה בעבור מנוע 1600 "רגיל" של אלפא.
אחריה הופיעו כל מיני "מכוניות חברה", סיטרואן GSA זכורה לטוב, וסיטרואן BX שעדיין ברשותי ובספטמבר הבא תחזור לכביש כרכב אספנות.
ולבסוף מולטיפלה חדשה, טורבו דיזל ידנית, מכונית שאין לה תחליף.
הכלל הראשון אצלנו קובע שמכוניות "אוטומטיות" לא נכנסות הביתה, אז המולטיפלה אצלי משנת 2001, והגברת נוסעת בטיל בליסטי מוסווה – אשר החליף טיל אחר מאותה המשפחה, סיטרואן C4 טורבו דיזל ידני (לחדש יש אפילו 6 הילוכים). 29 קג"מ מומנט של המולטיפלה לעומת 16 קג"מ של C4 בנזין מסבירים הכול.
אבל כל מה שסיפרתי הוא רק הקדמה.
כל חיי רציתי מכונית ספורט פתוחה, רואדסטר בריטית כמו למשל MGB או אולי מוסטאנג 65 פתוחה. לפני 30 שנה אפילו הכנתי כמה חלקים לטריומף ספיטפייר. כעת החלטתי לממש את החלום. הבחירה נפלה על טריומף ספיטפייר.
נכון שהטריומפים TR4 או TR6 או MGB הן מכוניות הרבה יותר מופלאות, אבל היתרון העצום של הספיטפייר הוא במכסה המנוע שמתרומם וחושף את המנוע וכל מכלוליו. אני יכול לעשות הכול בעצמי, לא צריך מוסכניק ולא צריך בור ולא צריך ליפט, הכול הכול, למעט ה"בקאקס האחורי", שנמצא בהישג ידי המכונאי שלי. ויותר מזה, אין מחשב, אין ממיר קטליטי, אין הזרקת דלק ואין חגורות בטיחות. יש סתם זוג מאיידי סולקס, וסתם מפלג עם פלטינות וסליל הצתה, ויש המון המון חלקי חילוף כי יש המון מכוניות כאלו שמסתובבות בתבל. ובאינטרנט ניתן להשיג כל חלק.
האלטרנטיבה היא מאזדה מיאטה בת 8 או 10 שנמצאת במסגרת התקציב, אבל משאירה אותי בידיים של מוסכניקים רודפי בצע.
אז סגרנו על ספיטפייר, אבל היכן קונים? באנגליה יש המון, אבל ההגה שלהן לא בצד הנכון, וההסבה מסובכת ולא כדאית כל כך. יש הרבה מכוניות באמריקה, אבל זה רחוק ומייקר את כל העניין. גיליתי שיש היצע טוב בקנדה: הקנדים נוסעים בהן קצת בקיץ, בעיקר בשביל הכיף, וכשמתקרב הריח של הסתיו הם מאופסנות ומאוחסנות כנהוג בארצות הכפור.
אבל גם קנדה זה רחוק, אז נשארה אירופה, ואירופה אולי תחום הממלכה שלך?? צרפת, הולנד, אוסטריה, איטליה. שמעתי שבארצות כמו פולניה, הונגריה, צ'כיה ,ניתן למצוא מכוניות כאלו שבעליהן חברים במועדונים. אולי אתה מיודד עם "השוק הפולני"? אולי יש לך פיסת מידע שיכולה לעזור?
הרעיון הוא להגיע בטיסה ולחזור בטיול עד פיראוס, ומשם לשלוח לארצנו על גבי איזו מעבורת או אוניית מטען, ואם אפשר, גם להצטרף כנוסע שלא אצה לו הדרך. אשמח להיעזר בידע ובניסיון שאולי צברת בסביבה הקרובה אליך.
תשובה: ייתכן שהכתר המתאים לקריירה המוטורית המפוארת שלך (וגם שלי) הוא לא עוד מכונית חדשה, אלא זוג נעלי בית נוחות לנו בקיץ וחמות בחורף, מקל עץ (ומוטב בעל ידית כסף), וזיכרונות מרשימים המסופרים בהנאה לנכדים, המשחקים בקארטינג. זוהי סתם מחשבה פסימית הדופקת לפעמים על דלתות ביתי, ומעוררת רצף חששות.
וברצינות: מחסן ה"הזדמנויות הפולניות" עומד לרשותך באתר מכירות הרכב www.autotrader.pl, וגם באתר www.allegro.pl.
ודאי שהרבה יותר עשיר משניהם הוא האתר הגרמני www.mobile.de, אשר מוביל במכירת רכב יד שנייה באירופה. באתר זה אני פותח את חיפושיי, ובודק אפשרויות ייבוא ותנאים כספיים. אגב, חלק מההצעות של mobile נמכרות בלי מס ערך מוסף הגרמני, 11 אחוז משהו.
דניאל ונטורה, קדומים: אני גמלאי בן 80 בעל מבנה גוף רחב. אני מחפש מכונית מיני (בעבר הייתה לי ניסאן אלמרה 1800, אבל היום אני מסתפק במכונית מיני).
חשובות לי הנוחיות בישיבה ותחזוקה פשוטה, דהיינו לא לראות מוסך. האם שברולט ספארק עונה על כך? היש מיני אוטומטית מתאימה יותר?
תשובה: אין ברירה אלא לבצע נסיעת התרשמות בספארק. חוששני שאחרי אלמרה 1.8, תמצא את שברולט קטנה זו מאכזבת.
ומכיוון שהמחיר של ספארק 1.4 (למנוע ה-1.0 ליטר אינני מתייחס) לא שונה בהרבה מזה של מכוניות בגודל שהולם יותר את ממדיך – הייתי שוקל ללכת על מכונית בגודל "נורמלי".
תודה רבה אדוארד על שיתוף התמונות , אכן היה מפגש מרשים שלא היה מבייש מועדוני קורבט מובילים באמריקה …
אבקש לנצל הזדמנות זו ולאחל שנה טובה ומאושרת לכול עם ישראל , שנת בריאות ,שגשוג , שנת צמיחה והגשמת משאלות , ולך אדוארד הגשמה מלאה של כל משאלות לבך בכלל וצפיותך לגבי הסרט בפרט …
מפגש בין דורי מעניין , יובל שנים מפרידות …
אישית הסדרה השניה היא הקורבט החביבה עלי במשפחה :
קורבט כסופה שחסרונה כמעט שלא הורגש אצלנו ביד אליהו …
לדוד, אפילו האיטלקים עשירי תוצרת מכוניות הספורט המקומיות מבית אוהבים ספיטפיירים , ראה בסרטון המצורף מפגש מועדון ספיטפיירים שכזה , (חבל רק שאין תרגום …) תקיש את הערך בשדה החיפוש בגוגל ותגלה אוקיינוס של מידע …
הספיטפייר , שחלקה מכלולים משותפים עם בנות ברית בריטיות אחרות , הייתה נפוצה יחסית במושגי מכוניות ספורט אפילו אצלנו , התגלגלו כאן בארץ לא מעט כדוגמתה מכל רפורטואר הדגמים אשר יוצרו בין השנים 1962-1980 . מועדונים רבים קיימים ברחבי העולם , והמכונית נחשבת ,באופן יחסי, לקלה לשחזור ולשימור , בתנאי כמובן שהחלודה במרכב אינה במצב ריקבון טוטאלי מידי …
שנה טובה בנאדם