אור בלי זיו

דיודה צהובה אשר עלולה כל רגע להידלק ולהתריע על תקלת מנוע, דמיונית או אמיתית, תלויה מעל ראשיהם של מיליון נהגים עבריים כמו חרב דמוקלס

אמנם הזקן אנוכי מצדד בגישה הגורסת כי מכוניות הן כלי תחבורה רציני מכדי לראות בהן נושא קומי, והן עוד ידידות נפש אמיתיות, אם רק נרשה להן, ולכן לא נעים לעשות מהן צחוק – אלא שבכל זאת קשה להאמין שהצרפתים או האיטלקים לא הפיקו עדיין קומדיה על הדיודה הצהובה.

ובחזונו של הקשיש המורשה, קומיקאי צמרת כמו לואי דה פינס או ז'אק טאטי, או דווקא שחקן הדרמה מרצ'לו מסטרויאני, מגלם מול המסרטה את הנהג התורן אשר נתפס בשבי הפסיכולוגי של אותה דיודה צהובה, שנדלקה בהפתעה מוחלטת.

מיד בהידלק הסיוט הצהוב, קורבן הדיודה רואה את עצמו נכנס למוסך, שבדלת שלו מותקן חיישן, אשר חיכה בסבלנות כדי להפעיל פעמון המכריז "1,000 שקלים", "2,000 שקלים" או סכום לא סופי בהמשכים.

המסך של תמונת דמיון זו יורד, והמציאות מתחילה לנקוש בעקביה על רקות הנהג.

מה יהיה, הוא דואג, ובייאושו מחפש קשר פרפסיכולוגי עם הדיודה. "הפסיקי לדלוק, יקירתי", מנסה הנהג את האסכולה, אך הדיודה אינה מתאימה לשַמש כמדיום, וממשיכה לזרוח על לוח השחור של מד המהירות כמו ירח נצחי בלילה צלול. "למה נפלת דווקא עליי", ממלמל הנהג.

פתאום יש "מצב"

הדיודה הדולקת מתחילה להכניס את הנהג לפאניקה מצטברת. הוא עוצר, מכבה מנוע, מחכה רגע ומתניע שוב, וחוזר חלילה, חדור תקווה רְמוּצָה אל מול המציאות, המטיחה בפרצופו פעם אחר פעם את אותה דיודה עיקשת. פתאום יש "מצב". והמצב הוא שכל דיודות האזהרה מפסיקות לדלוק כאשר המנוע תופס סל"דים, חוץ משתיים: דיודת בלם היד, והדיודה הצהובה ההיא.

הנהג מוריד את ידית הבלם, בעיניו ניצוץ של תקווה מחודשת. אולי יש קשר בין שתי הדיודות, הוא הוגה השערה תמימה. אך כשהוא מדליק מחדש את המנוע, רק הדיודה של בלם היד נכבית, ואילו הצהובונת המאיימת נדלקת, ואף נדמה שהזריחה שלה בוהקת עוד יותר, כאילו המנוולת נהנית מהדרמה שהיא מחוללת.

הזיכרון שמאחורי הזיכרון

"לא מצאת פראייר", פונה הנהג לדיודה העוינת בצליל דק של איום, ויוצא לקרב על הנורמליוּת. לבוש באפוד זרחני הוא יוצא מהאוטו, פותח מכסה מנוע, ומפרק מהמצבר שני חוטים עבים – קודם את הפלוס ואחר את המינוס. הוא מחכה כמה רגעים, ואז מרכיב את החוטים חזרה בסדר הפוך, קודם מינוס, אחר כך פלוס.

"סידרנו את זה!", מודיע הנהג לאשתו. "אין דיודה, גורנישט, א-מחייה, אָבָדֶה (נגמר, גן עדן, ככה זה), כי מחקתי את תקלת המנוע מזיכרון המחשב", הוא מסביר לרעייתו בסמכותיות גברית שקיבלנו עם שפתנו. או-אז הוא מתיישב בתא הפיקוד, מחכך ידיים, מסובב מפתח בסוויץ', מתניע באמונה עיוורת, ולא מקלל בארמית רק בגלל נוכחות הילדים. נראה שלדיודה הזו יש זיכרון עוקף-זיכרון.

אשתו שואלת בדאגה כמה שקלים יעלה להיפטר מההתלקחות של הדיודה, והילד החוצפן מציע לאבא לתת מכה למד המהירות. "ככה אני מטפל במחשב שלי כשהוא מורד", הוא מסביר.

"שתוק, אל תתערב", כועס הנהג על הילד, אך בכל זאת מכניס סטירה קטנה ללוח המחוונים. תחילה ביד פתוחה, אחר כך באגרוף של טייסון. לא עוזר. "אנחנו דלוקות עליו", מגחכת הדיודה לחברותיה, דיודת הטעינה, דיודת ה-ABS ודיודת לחץ השמן, שנכבו כהוגן.

וכך, בעימות הספורטיבי שבין הדיודה הצהובה והמוח היהודי, הדיודה מובילה 0:1.

הקשר שבין דיודה וקומוניזם

"רוח הבלהות הצהובה מרחפת מעל ראשינו". כך אפשר לקבוע בפרפראזה על המשפט המפורסם שקרל מרקס אמר במקור על הקומוניזם, כפי שלמדנו אותו בברית המועצות לשעבר, במדינות מזרח אירופה או בקיבוצים של מפ"ם.

אור-גניזם ערמומי

אלא שלנורה הצהובה, סדיסטית מדופלמת, יש תרגיל נבזי יותר מאשר להידלק סתם כך: היא נדלקת לסירוגין. בנסיעות היא מפחידה שהמנוע עומד להתפגר, ורגע לפני שמגיעים למוסך היא נכבית.

לשווא יתלונן עליה הנהג; מר מוסכניק לא מוצא עדות לתקלה כלשהי. וכאשר הלקוח המעוצבן חוזר שוב למוסך בטענה על הדיודה, עובדי המוסך עושים מחוות "קוקו" מאחורי גבו. "יש לו איזה תסביך דיודה", אומרים עליו בפינות המוסך, עד שהנהג משאיר את מכוניתו לבדיקה, ומחכה בבית לתוצאה.

כי אמיתית היא

יום-יומיים כלום, ואז המוסכניק מעדכן שהם נסעו כבר 100 ק"מ ועוד 200 ק"מ, ושום דבר צהוב לא נדלק. לא בעיר, לא בכביש הבינעירוני המהיר.

"אולי היא דלקה בגללך", מקניט הנהג את אשתו. "איזה חיישן מזהה את נוכחותך באוטו", הוא צוחק על חשבון רעייתו כפי שצחקו עליו במוסך, ופתאום מתקשר המוסכניק. "צדקת", אומר האיש, "הנורה אכן נדלקה! עכשיו אפשר לבדוק מה ולמה".

הנהג מוצא את עצמו שבע רצון מכך שטענתו הוכרה כחלק מעולם הממשוּת, אך אשתו חושבת שבעלה אחוז הטירוף זקוק לעזרה רפואית. "מה אתה שמח?", שואלת האישה. "הרי עוד רגע נעמוד מול מחיר התיקון".

דיאגנוזה לא גנוּזה

אז מה לעשות כשעל לוח המחוונים במכוניתנו נדלקת פתאום הדיודה הצהובה check engine, או דיודה נושאת איור מנוע, צהובה אף היא? ראשית, אין לזלזל בכך, שכן הידלקות של check engine מסמנת בדרך כלל צרות אמיתיות – אם כי לא בהכרח רציניות, למזלנו.

הדיודה היא תוצאת החובה המוטלת על כל מכונית שמשווקת משנת 2001 להיות מצוידת במערכת הדיאגנוזה העצמית OBDII/EOBD. מערכת אלקטרונית זו חושפת תקלות, במיוחד כאלה שמסוכנות לנוסעים או מאיימות על הסביבה.

מה אומרת הדיודה check engine

1. תקלה בסונדה (חיישן) למבדא: גורמת לתערובת שגויה. כתוצאה, הביצועים נפגעים וצריכת הדלק עולה.
2. תקלה במאייד הקטליטי או במסנן DPF: גורמת לגזים רעילים היוצאים מהמפלט.
3. תקלה במערכת ההזרקה: גורמת שלצילינדר מגיע דלק עשיר מדי או עני מדי, מה שמפריע לעבודתו התקינה של המנוע.
4. 4. סתימה בשסתום EGR: פוגעת בכמה מערכות של המנוע.
5. תקלה במערכת ההצתה: פוגעת בביצועי המכונית, ודלק לא שרוף עלול להרוס את המאייד הקטליטי.
6. במכוניות היברידיות, נורת check engine נדלקת גם כאשר מחשב הרכב מגלה שהמנוע מפסיק לעבוד בשיטת אטקינסון (שבה עובדות רוב ההיברידיות), ומנסה לעבוד בשיטה הרגילה של ארבע פעימות.

מה צריך הנהג לעשות כאשר על לוח המחוונים נדלקת דיודה צהובה, אשר מופיע בה או לא מופיע הכיתוב check engine? הנה שלושה תרחישים – והתגובה המומלצת להם.

1. הדיודה נדלקה, אך המנוע עובד כרגיל

כדי שתידלק דיודת check engine, די בכך שמחשב המנוע יקבל מאחד החיישנים אות חריג, או שהחיישן עצמו בדק נתונים ומצא שהם סוטים מהתקן – גבוהים או נמוכים יותר מאלו שקבע היצרן. הסיבה לכך עשויה להיות קורוזיה בחיבורים או רטיבות שפלשה למגיסטרלות העדינות, במיוחד כאשר מערכת החשמל עובדת בשיטת CAN.

אמנם במצב כזה יעבוד המנוע כרגיל כביכול, אך הוא ישרוף יותר דלק ולא יוכל להפגין את מלוא כוחו. במקרה כזה יש לגשת למוסך המצויד במחשב דיאגנוסטי, כדי לבדוק מה הסיבה לכך שדיודת check engine נדלקה.

זהירות: מוסכים רבים מעדיפים, במצב כזה, לנקות את מחשב הרכב מזיכרון התקלה, מה שמשתיק את דיודת check engine המציקה לנו עם הודעה על תקלה. אך אם לא נטפל בסיבת התקלה, היא תישאר בעינה והדיודה תידלק שוב.

אגב, ברוב המכוניות יכול הנהג למחוק בעצמו את זיכרון התקלה מהמחשב: די בכך שהוא ינטרל את המצבר לכמה דקות. אך כאמור, הדחקה והכחשה אינן דרך התמודדות מומלצת עם בעיית מנוע.

2. check engine נדלקה וכבתה

אם התקלה שהמחשב איתר לא חוזרת על עצמה, אז כעבור זמן מה, או אחרי כמה התנעות מנוע – דיודת check engine תיכבה מעצמה, וקוד התקלה ייעלם מזיכרון המחשב. הסיבות לתקלות הנעלמות הן פרוזאיות, כמו מתח חשמל נמוך מדי בגלל קור לילי או בעיות בחוטי החשמל עקב רחיצת הרכב.

אם דיודת check engine נדלקת במהלך נסיעה, אז אפילו אם היא תיכבה כעבור זמן מה, מומלץ בכל זאת להיכנס בהקדם למוסך, ולא לחכות עד שקוד התקלה ייעלם מהמחשב – ולא ניתן יהיה כבר לזהות אותו במחשב דיאגנוסטי.

3. check engine נדלקה, והמנוע נחלש

תופעה זו מעידה שהתקלה רצינית. במצב חירום זה עומד לרשותנו כוח נסיעה מינימלי כדי שנוכל לגשת למוסך. ודאי שיש לנצל זאת ולמהר למוסך. אמנם ברוב המקרים ניתן להחזיר את המנוע לעבודה נורמלית באמצעות מחיקת העדות לתקלה מזיכרון המחשב – אלא שבכך עלולה התקלה רק להחמיר.

טיפ טיפה: אנו, תלמידי הגשם

גשם הוא המורה הטוב ביותר לנהיגה. אמנם לא כמו פעם, כאשר כולם נסעו בצמיגים לא מתקדמים, בלי ABS, בלי ESP ובלי כל אמצעי הבטיחות המודרניים. ובכל זאת, גם בימינו גשם מלמד נהיגה. כי חוץ מגשם, דבר לא מזכיר לנהג שהוא ונהיגתו הם עדיין הגורמים החשובים ביותר בבטיחות.

גשם הוא מורה מעולה לנהיגה משום שרק הוא, ובמדינות לועזיטיות גם שלג וקרח, מלמד ללחוץ בעדינות על הדוושות ולהכיר את המכונית עד תום.

קחו למשל את עניין העצירה ברגעים קריטיים. הגשם ממליץ לא להיכנס לתבהלה, וגם לא לסמוך על ABS שיעשה את העבודה, אלא ללחוץ בהתחשבות על דוושת הבלם. תחילה יש ללחוץ על הבלם בעדינות, וכעבור שבריר שנייה להגביר את הלחיצה – כך שמערכת ההצלה ABS לא תיכנס לפעולה, אך משקל הרכב יעבור לציר הקדמי. רק אז, על סף כניסתה של מערכת ABS לפעולה, אנו, תלמידי הגשם, ננצל את העובדה שמשקל המכונית הִדְבִּיק את הגלגלים הקדמיים לקרקע, ואכן נלחץ בחוזקה על דוושת הבלמים כדי ליהנות מעזרת ABS, המסוגלת לעצור את המכונית במרחק הקצר ביותר האפשרי כדי למנוע התנגשות.

למדנו את שיטת עצירה מתוחכמת זו בזכות הגשם והתרגלנו אליה, עד כי לחיצה הדרגתית על הבלמים כצעד מקדים ל-ABS הפכה כבר לאינסטינקט, המיושם הן על אספלט יבש והן בנסיעת שטח (נדירה אצל הקשיש המורשה).

נסיעה בגשם משכנעת גם כי החלקה, שלימדו אותנו לפחד ממנה, אינה בהכרח מצב מסוכן. הרי לתאונה לא גורמת ההחלקה עצמה אלא רק איבוד השליטה על המכונית. שתי תופעות אלה נבדלות זו מזו באופן משמעותי, כך שאין מנוס אלא ללמוד כללי הגנה עצמית נגד סכנת ההחלקה, כך שנוכל להתמודד איתה ואולי אף ליהנות ממנה. הרי בשביל נהגים רבים, החלקה היא חלק בלתי נפרד מחוויית הניהוג.

נסיעה בדריפט, שהיא קטע בספורט המוטורי האתגרי, מנצלת עד תום את נטיית המכונית להחליק. הבווארית של הזקן הנוכחי מתה על שטויות כאלה, וקשה לסרב לה.

על משטח רטוב מתפתח בדרך כלל תת היגוי, החלקה שבה הגלגלים הקדמיים מאבדים אחיזה. במצב כזה, למכונית יש נטייה להמשיך לנסוע קדימה חרף סיבוב ההגה לכיוון הסיבוב – והתוצאה היא שהמכונית לא נכנסת לתלם של הסיבוב.

בניגוד מכך, היגוי יתר הוא מצב שבו מתחיל להחליק הציר האחורי, מה שבשפת הנהגים נקרא "זריקת זנב". כתוצאה, המכונית שואפת לבצע סיבוב חד יותר מכפי שהנהג תכנן.

החלקה – מה לעשות

1. החלקה בנוסח תת היגוי: תוצאה של כניסה מהירה מדי לסיבוב, או של לחיצה חזקה מדי על דוושת הגז בתוך הסיבוב.

מה עושים? מרפים מדוושת הגז כדי שמשקל הרכב יעבור לגלגלים הקדמיים, ואז, אם מוכרחים, מיישרים במקצת את סיבוב ההגה.

2. החלקה בנוסח היגוי יתר: תוצאה של הסרת רגל מדוושת הגז בתוך הסיבוב, או של סיבוב הגה פתאומי במהירות גבוהה (למשל, כאשר מבחינים באדם, בבעל חיים או במכשול אחר).

מה עושים? מבצעים קונטרה קצרה בהגה כדי לקבל שליטה על הציר האחורי המשתולל. כלומר: מסובבים את ההגה לכיוון הזנב הבורח – ומחזירים מיד את גלגל ההגה למקומו. אם אין די בכך, מבצעים קונטרה נוספת.

כפי שהדגשנו בעבר, נדרשת כאן בעצם תגובה מהירה אשר מנוגדת לאינסטינקט שלנו לסובב את ההגה בניגוד לכיוון ההחלקה כדי לברוח ממנו. אנו נדרשים לא להיכנע לאינסטינקט זה – ולסובב את ההגה אל כיוון ההחלקה דווקא.

לסובב את המזל

הגשם ממליץ גם לתרגל סיבוב מהיר של ההגה ימינה ושמאלה, תרגול שייערך בכביש פתוח ופנוי או בחניון ריק.

אימונים מסוג זה מומלצים משום שבכל התרחישים של הגנה עצמית נגד החלקות, תנועת הגה מהירה היא סוד ההצלה.

שואלים את אדוארד

ז'קלין מיקולסקי, מבשרת-ציון: אני בת 78, נהגת יחידה. ברשותי רנו קליאו B שנת 2001 גיר אוטומטי, שעשתה 126 אלף ק"מ. בסך הכול אני אוהבת את האוטו – הישיבה מפנקת, אך הגיר בעייתי והטיפולים שבוצעו במוסך לא הועילו.

הנורה "AUTO" של הגיר נדלקת באמצע הנסיעה ואני נאלצת לעצור בצד, שזה כמובן בעייתי ומסוכן. אני מכבה את המנוע, מחכה כמה דקות, מתניעה שוב ונוסעת. האם כדאי לגשת למכון שמתמחה בגיר אוטומטי? אם כן, איזה מכון מתאים ומומלץ בסביבת מגוריי?

לחילופין, האם מוטב לשקול רכישת מכונית חדשה, דומה בגודלה? אם כן, על איזה דגם אתה ממליץ, שגם לו יש גיר אוטומטי אמין?

תשובה: המקרה לא סטנדרטי, שכן גירים אוטומטיים של רנו – להבדיל מגירים חדשניים, בעלי שני מצמדים – נהנים מהשמועה על אמינותם. ייתכן אפוא שהתקלה שאת מתארת בתיבת ההילוכים האוטומטית של קליאו היא תוצאה של הזנחה.

ייתכן למשל שהמוסך לא החליף בתיבה שמן, או – כפי שקורה תכופות – החליף את שמן הגיר באופן פרטאצ'י, מבלי לדאוג לטמפרטורה נאותה ומבלי להקפיד שהשמן יוחלף במלואו. כי החלפת שמן בגיר אוטומטי אינה דומה להחלפת שמן מנוע, אלא דורשת דייקנות ומיומנות.

כידוע, תיבת הילוכים אוטומטית יש למלא בשמן הסינתטי ATF, המייצר לחץ הידראולי ואת השימון הנדרש. חשוב להשתמש בסוגי שמן מתאימים, שבמקרה של תיבת ההילוכים האוטומטית בקליאו הם Dexron II או M-II. כדאי להיות בררנים, כי בחירה בשמן לא מתאים עלולה לגרום תקלה במערכת ההידראולית, ובכך לזרוע את התיאוריה שלפיה החלפת שמן מזיקה לגיר.

אכן, כל מכון המתמחה בגירים אוטומטיים מסוגל להחזיר את הגיר של קליאו למצב המאפשר לשרת אותך. חפשי מכון כזה קרוב למקום מגורייך באיגוד המוסכים, בגוגל, או כפי שאני ממליץ: תשאלי נהגי מוניות.

אם בכל זאת תחליטי להחליף מכונית, אז בדקי כמועמדות את סוזוקי סוויפט או אופל אדם.

יוסי וענת: אנו זוג נשוי פלוס שני קטנטנים, והשלישי בעז"ה בדרך. אנו מחפשים לקנות רכב שישרת אותנו בעיקר בנסיעות קצרות בתוך העיר, ומדי כחודש וחצי לנסיעה ארוכה יותר (פתח תקווה-חיפה).

העניין שאנו מתלבטים בו הוא כיסאות הבטיחות של הילדים. הגדולה שלנו בת שלוש ועדיין לא שוקלת 18 ק"ג, כך שהבנו שהאופציה של בוסטר לא רלוונטית. האם יש לך עצה בשבילנו? כיצד נסתדר עם 3 כיסאות ברכב? האם יש רכב שתוכל להמליץ לנו עליו?

כמובן, בנוסף לעניין הכיסאות חשוב לנו שהרכב יהיה בטיחותי ואמין, ושהתחזוקה שלו לא תהיה יקרה מדי.

תשובה: הונדה FR-V בעלת שש מקומות בנויה בשבילכם, ותענה באופן טבעי לכל ציפיותיכם. ידידים שלי, בעלי ארבעה ילדים, נוסעים ב-FR-V ונהנים ממידת האירוח שלה, כמו גם מאמינותה.

קובי, ירושלים: אנחנו מחפשים רכב משפחתי אמין, שלא יריץ אותנו בין מוסכים, בטיחותי, אוטומטי, מרווח ובעל תא מטען גדול יחסית. עדיפות לצריכת דלק נמוכה (זה פחות קריטי, אם הרכב טוב ואמין). שיהיה נוח לנסיעות, שיוכל לשמש גם כרכב עבודה לנסיעות בינעירוניות, שישרוד את הדרך לירושלים מהמרכז ולהפך (אנחנו גרים בירושלים, המשפחה במרכז).

כרגע אנחנו זוג פלוס שניים, ובע"ה נתרחב. חשוב לנו רכב שיהיה קל למכירה בעוד כשלוש שנים, ולכן מחפשים גם קילומטראז' נמוך ושנתון מאוחר ככל הניתן. התקציב: כ-50 אלף שקלים.

תשובה: כפי שהשבתי ליוסי וענת, גם המענה שלכם הוא הונדה FR-V.

 

גלויה מירושלים. בחצר של בית הטמפלרים הוותיק חונה הונדה CR-V, ועל פניה חולף תושב העיר, קורא ספר מטאבלט או בודק את תנועות מניותיו בבורסה. התצלום הוא של י"א, צייד מושבע של סיפורים בעלי משמעות אנושית.

בהזדמנות זו למדנו גם מידידנו י"א שאת בית טמפלרי זה בנתה משפחת אימברגר בשנת 1877, והוא שופץ וחודש בשנת 2005. על משקוף הכניסה הראשית חקוקים דברי הנביא ישעיה: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח"