להסתכל להלוגן בעיניים

ז'נבה, כמו פאריס ופרנקפורט לפניה, לא תראה אותי עוד, כי אני עם תערוכות רכב גמרתי. כי להבדיל מהשלב המסורתי שלהן, המעורר נוסטלגיה, היום אין מה לחפש באירועים נוצצים אלה, הנקיים מחוויות בנוסח רטרו, כמו סקרנות תמימה של כתב נודד וכמו גילוי חדשות אמיתיות מהעולם המוטורי

הזיכרון לוחש לאוזני הימנית לִימֶרִיק, המתאר בחרוזים מחוכמים את סיפור המפגש הראשון שלי, המתוק, עם הונדה crx, אי-אז בתערוכת ז'נבה, באולם צדדי במתחם הירידים "פאל-אקספו".

ורגע אחר כך, אותו זיכרון מודיע לי בטרחנות לאוזן שמאל שכבר סיפרתי איך אחרי מבט ראשון לכיוונה של crx, הרמת מכסה המנוע, הכרת הפרטים הטכניים והתיישבות במושב הפיקוד, הבנוי כאילו לי – הרגשתי/הבנתי/קבעתי כי יפנית נמוכת קומה חוצפנית זו, שכל כולה פחות מ-4 מטרים, תהיה שלי, ולא זו בלבד אלא שאקנה אותה באותו צבע, ספק כחול ספק טורקיז, שבו כבשה את עיניי.

ואם היא תהיה מוכנה ללכת מכות עם כל דבר שזז על ארבע בכבישי הגולה, כמו שאבא מצפה ממנה – אכתוב עליה את הכותרת "יותר אלפא מאלפא", ולעזאזל עם מילאנו, שנכנעה לפיאט. ואכן כתבתי.

הריגוש העדיף להתאבד

בזכותה של crx ובגללה, במשך 24 השנים ששכשכנו שנינו בזוגיות מוצלחת לוּוְתָּה כל כניסה שלי לתערוכת ז'נבה בהתרגשות מוזרה. עד שחוויה זו החליטה להיכבות.

נושפת בעורף של קשישתי?

"פיאסטה ST החדשה!" – הייתי עונה לשאלה איזה מבין המוצגים בתערוכת ז'נבה הנוכחית הייתי מעוניין לנהוג. פיאסטה, כי מסקרן אותי אם ST, המצוידת במנוע 1.5 ליטרים טורבו חדשני, 3 צילינדרים 200 כ"ס, אכן מהירה יותר, סוף סוף, מ-crx שלי בת ה… 25.

כי עד עתה, אף מכונית סדרתית בגודלה של הונדה ובמשקלה לא הצליחה לעקוף את הקשישה שלי.

סוף העידן, לגביי

אך כל המיני-עולם הזה שנקרא "תערוכות רכב" השתנה עקב כך שהמודרנה השתוללה/התפתחה/כבשה, וכעת, בהתאם ליחסים החדשים שבין יצרני הרכב ובין הרשת, אנו יכולים להכיר היטב כל מוצג שעומד לככב בתערוכה אירופית, אסייתית או אמריקנית שבועות רבים לפני שהוא ייחשף שם.

חבורת המארחים בתערוכות אלה מכינה בסביבת המוצגים ולכבודם שואו מצועצע. על חשבון היצרנים בעיקר, אך לא רק, כי גם רשויות העיר המארחת (ז'נבה, פאריס, פרנקפורט) מתגאות באירוע הגרנדיוזי. זה קורה בימים המוקדשים לעיתונות, כלומר לפני כניסת הקהל הסקרן למתחם התערוכה. וכך למשל זה נראה בפאל-אקספו:

המארגנים השווייצרים מייבשים שיניים, וחוגגים אופרת סבון בהשתתפות דוגמניות בתפקיד דיילות קרקע, חלקן נועזות-כסות. ראשי תעשיית הרכב תורמים את חלקם למופע. הם פותחים שמפניה, מתראיינים מול כל מסרטה ומיקרופון שמוכנים לשמוע אותם, ואחר כך, בהתרגשות ספק אמיתית ספק מזויפת, מסירים בדרמטיות את הפיז'מות מהדגמים המצוחצחים. כולם, האורחים והמארחים כאחד, משתפים פעולה עם הקרקס כדי שההצגה תהיה על רמה.

ברגעים בומבסטיים אלה מנסים היצרנים, לבושי חליפות "זֶגְנָה", וגם אנו, נציגי המדיה, לשכוח שכל מוצג ומוצג הנחשף כאן בפאל-אקספו באופן חגיגי, עורר כבר שבועיים לפני פתיחת התערוכה מבול של כותרות. כדי לא להרוס את ההדר הוורדרד של הרגע, מנסים כולם להתעלם מהעובדה שבעיתונות ובאינטרנט התפרסמו כבר כתבות שניתחו כל פרט מהפכני כביכול בדגם שנחשף. כתבות אלה אף מפריחות תחזית איזו הצלחה תנחל המכונית בסין ובארה"ב, אם תנחל, מיהן המתחרות הפוטנציאליות שלה, ועל איזה סוג לקוחות יכולים המשווקים לבנות.

עננה ורודה של זיוף עומדת אפוא מעל תערוכות הרכב של היום.

כמעט ועוד כמעט

ובכל זאת, כמה מוצגים בכירים העומדים להיחשף בתערוכת ז'נבה 2017 מסוגלים להצדיק ביקור בפאל-אקספו, למרות כל הפקפוקים שהעלינו כאן והאווירה של אופרת סבון. כמו למשל AM-RB001, הדגם החדש של אסטון מרטין, שהוא היהלום שבכתר של הפירמה הבריטית לשעבר, אשר מלַווה בגאווה מוצדקת ובכישרון הנדסי אדיר את כל 100 שנות התלהבותם של בני האדם מארבעה גלגלים.

אלא שהקשיש מוכן להסתפק במידע שהוא אסף על אסטון מרטין זו, במקום לטוס אל יריד שהפך ירוד. בירור מרחוק ערכתי גם לגבי פורשה פָּנָמֶרָה טורבו SE היברידית, המשפחתית המהירה בעולם. אפילו ההזדמנות להתיישב על מושב הנהג בשני מוצגים אלה אינה מושכת את הזקן. הוא פשוט אינו מעוניין להתאכזב, מה שקרה לו די והותר בשנים האחרונות בתוך מגוון של מכוניות מודרניות, וזה כולל את המרחב הפנימי ולוח המחוונים של הקרוסאובר המדוברת טויוטה C-HR.

הסרטים המצוירים צדקו

התפאורה סביב הנהג בטויוטה C-HR כמו תוכננה באמצע המאה הקודמת על ידי הקולגות הבמאים של הקשיש המורשה הטרום-מתחיל, שהיו עסוקים ביצירת סרטי הנפשה עתידניים.

הזקן זוכר את קולגות אלה, שהיו חבושי כובעים אפורים כמו פניהם העצובות – סימני ההיכר של תושבי שכונת בָּלוּטִי בעיר הטקסטיל והקולנוע לודז'.

הם היו מביאים איתם לאולפן את רעיותיהם כבדות הגוף, ששמרו על בעליהם לבל ייפלו לאיזו פרשיית אהבים עם עוזרות ההפקה. כך שדבר לא הפריע לאמני האנימציה לפנטז בדמיונם הפרוע איך ייראו מכוניות במאה ה-21 ואילך.

והנה היום, הזקן מגלה במבוכה שאיורי מכוניות מגוחכים אלה, אשר הצחיקו אותו כאשר הציץ בשולחנות השרטוט של הקולגות הבמאים – לא נשארו בסרטי ההנפשה הפרימיטיביים ההם, אלא התעוררו לחיים כעבור חצי מאה, וחוגגים כעת בימינו מעל פסי הייצור, ואף משווקים!

להפתעתו המושלמת של הזקן, הדגמים הללו, שבצעירותו נראו לו מופרכים ומשעשעים, והוא אף חשד שהם צוירו תחת השפעת וודקה – זכו בימינו להתקבלות ציבורית רחבה. דוגמה לכך היא ניסאן ג'וק, אשר לא רק נשים אלא גם מדור זה ניצב בעדה (כשהיא מופיעה במנוע של ניסאן GTR).

כעת מחכה להתקבלות דומה טויוטה C-HR, שגם היא תושק חגיגית בז'נבה אף שניתן כבר להזמין אותה.

נלכדתי בכוח המשיחה

חוסר הדמיון שהפגנתי בצעירותי כאשר לכסנתי מבט מבודר ואף לעגני אל אותן "מכוניות עתידניות" אשר איירו הקולגות שלי באולפן ההנפשה Semafor (שבו ביימתי ב-1961 את "בית העלמין רמו") מפתיע אותי היום, כי פשלה זו קרתה לי דווקא בתחום המכוניות, תֶּמָה צמודה כל כך לנפשי.

המקרה, שקשה לי עדיין לקבל ולהבין, מביך עוד יותר כאשר משווים אותו לאירוע שקרה לי במקביל באותה מדינה קומוניסטית, אירוע שבו הצלחתי דווקא לחזות את הנולד. כי באותו זמן ממש שנכשלתי בהערכת הגרסאות ה"עתידניות" מבית אולפן סמפור – כתבתי בהתלהבות עצומה, שלא הייתה אופיינית לי, על צייר צנוע ולא מוכר, ובחירתי זו באיש התגלתה כנכונה שכן הוא זכה לקריירה מטאורית, לא רק בפולין אלא בעולם האמנות כולו.

צייר זה הצליח למרות השלטון הקומוניסטי ולמרות כל אזיקיו הרוחניים האכזריים. שמו הוא יֶזִ'י נוֹבוֹשֶלְסְקִי, ניצול של מסדר פראבוסלבי אי-שם במזרח, וגם ניצול של לודז' העוינת, אשר ממנה הוא ברח לקרקוב.

אמנם לצערי, נובושלסקי אוחז כבר זמן-מה בקידומת ז"ל, כמו רוב ידידיי, אלא שלסיפוקי ולתאבוני יצירותיו נשארו, והן אהודות כהוגן במוזיאונים ובגוגל. כאילו כהוכחה שלא תמיד הייתי חסר טעם ועיוור לעומד להתחולל.

אין ולא יהיו

כבר זמן רב אינני מוחק מהפנקס הישן שלי שמות של אנשים שהלכו עקב חוקי הגורל, לאין-חזור אולי. בתוך קופסת עץ קטנה, אני שומר לתמיד מספרי טלפון ישנים וכרטיסי ביקור בנוסח "אין תוקף בעליל".

אין ולא יהיו אמנים ובני אדם בלתי שגרתיים כל כך כמו נובושלסקי, שממנו נשאר לי מספר טלפון, עדיין לא בתוקף, כמה רישומים בשחור-לבן במגרה, וציור אחד על הקיר. הדמות השנייה היא חברי כריסטופר קומדה, פסנתרן ומלחין שתאונה טיפשית בלוס-אנג'לס שמה קץ לחייו.

בלוויה של כריס, בן 38 בסך הכול, ניגנו לו את שיר הערש המפורסם שהוא הלחין לסרט "תינוקה של רוזמרי" בבימויו של פולנסקי. מקומדה, אף הוא מכור למכוניות, נשארה לי המוזיקה שהוא כתב לסרטים שלי, ותקליטיו.

בנותיי יידעו להשיגני

בזמנים שעוד הייתי מסתובב בתערוכת רכב נוצצות, הייתה לי תחושה של ביקור מוחמץ אצל חבורה זרה. חשתי שהמוצגים באולמות מוגזמי התאורה אינם בעלי אופי המאפשר להתחבר איתם, ושאף אחד מהם אינו מתאים לשמוע אותי/לדבר אליי כמו אלפא 33 הציונית, וכמו שלוש בנות הגולה שלי – הבווארית, הונדה crx ואלפא GTV. והנה אני עונה לקורא סקרן אחד, השואל מה יהיה עם הפמליה שלי: ובכן, אינני דואג מה יהיה אחריי עם היפנית לבושת צמיגי הסליקס, עם הבווארית שעוברת קילומטר אוטוסטרדה ב-13 שניות (276 קמ"ש, לפי GPS), ועם האיטלקייה צהובת העיניים. הרי ברור לי שבכל מצב, בנותיי אלה לא יאבדו את מספר הטלפון שלי, ואת הקישור לבלוג "מכונית הנפש".

שושנות-ששון בחצר: החצר שלי בגולה מצמיחה מגוון הפתעות, בנוסח הגילוי שאלפא GTV בת 34 השנים, חודש ושבועיים, היצירה הכי זקנה בחבורת בנותיי – הצטיידה על ידי יצרניה במתלה דה דיון משוכלל ובדיפרנציאל ננעל, הממוקם צמוד לציר האחורי. אלו הם שלושה פתרונות פרימיום, אשר בימינו מתַפקדים רק במכוניות חדשות מועטות השייכות למדף הגבוה.

ובחצרו הכפרית של הקשיש המורשה רוחשת עוד הפתעה סודית, הכי יקרה לגבי הזקן, אספן כפייתי של הנאות ניהוג: תפסתי שכל אחת משלישיית האחיות המוחזקות על ידי אנוכי מציעה פיסת-ייחודיות משלה לפאזל הכללי, המייצר התרגשות. אני מתכוון לכך שבשם המזל או בזכותו, בגלל צירוף מקרים או סתם בחירה נכונה בהן – האיטלקייה, הבווארית והיפנית מספקות תרומות של אופי שונה ואף הופכי. בראשן, בנפשן ובמערכות ההיגוי שלהן הן תומכות בקשיש, שלא קל להסתדר איתו.

ובתמורה לדאגה זו שהן מכמירות כלפיי, אנוכי מנסה לכבד את שלוש בנותיו בתשומת לבו, בחמימות ובמחמאות המגיעות להן.

טיפ טיפה: עצב של אוכלי צפרדעים

קשה לא לחייך כאשר קוראים על תולדות גזע ה-GTI בגרסת פיז'ו, במאמר נרחב שפורסם ברשת על ידי כתבי חצר של קונצרן PSI (פיז'ו-סיטרואן) לכבוד הופעתה של פיז'ו 308 GTI. המחברים הזריזים, המתארים בפרוטרוט את התקדמות גזע ה-GTI הצרפתי, "שכחו" להזכיר שהמאמץ ההנדסי שפיז'ו-סיטרואן השקיעה בו לאורך שנים נועד לשפר את עמדת הפירמה מול פולקסוואגן GTI המנצחת, שבפיז'ו ניסו להתחרות בה ללא הצלחה.

מאזן הכוחות שבין פיז'ו לפולקסוואגן לא השתנה גם כעת, עם הופעתה של 308 GTI החדשה והמחוזקת, כי אין לה הרבה מה להציע מול מפלצת כמו פולקסוואגן GTI R. היינו עדים לכך כאשר נסענו אחרי גרמנייה בריונית כזו, בעלת הנעה 4X4, שפיתחה מעל 240 קמ"ש, וכנראה הייתה יכולה להגביר את המהירות עוד יותר, לולא הצפיפות והצורך לבלום.

אגב, המאמר המתאר ברשת את היצירות הצרפתיות שותק גם לגבי הניסיון הנוכחי של קונצרן PSI לקנות מג'נרל מוטורס את אופל, שאינה מניבה רווח לבעליה האמריקנים המאוכזבים. לפי השמועות, הצרפתים זוממים לחתן את קורסה של אופל עם הפריזאית C3, ולשווק את הטכנולוגיה של אופל לסינים, שבשקט רכשו שליטה חלקית ב-PSI.

שואלים את אדוארד

יהושע רדוזקוביץ שלח פואמה שחלק מקוראי המדור עשויים להזדהות איתה. אנו התחברנו אליה ממבט ראשון:

יש משהו קסום בלנסוע ברכב ישן

לראות את בליטות החיים על הפח,

בליטות קטנות אך מורגשות.

כאלה שאתה מעביר ליטוף קל עליהן,

מנסה קצת לתקנן, הרבה מקבל אותן,

מבין שצלקות זה היופי השלם.

 

יש משהו קסום בלנסוע ברכב ישן

לפתוח את הדלתות ולהריח.

ריח ישן וטוב, ריח של מושבים

שכבר ישבו עליהם. והרבה.

לשבת מאחורה ולראות שקית במבה

מתערבבת עם צעצוע של רובוט,

ואתה מחייך אליהם באהבה.

השאריות על הרצפה מסתכלות עליך,

ובלא במילים מסבירות

"זה לא לכלוך, זה חיים"

 

יש משהו קסום בלנסוע ברכב ישן

להניח ראש על החלון

ולתת למוזיקת רקע לחדור לאט,

לקבל את זה שהיא לא תבלוט

באיכות השמע שלה,

וזה מה שעושה אותה מרגיעה

 

יש משהו קסום בלנסוע ברכב ישן

להתעורר בפתאומיות אך לא בבהלה

להבין שקרני השמש ליטפו אותך כל הזמן

והגעת למחוז חפצך בשלום

לראות את הנהג מחייך אליך בחיוך גדול,

אמיתי, חיוך מהלב, "הגענו".

אתה מחזיר לו ב"תודה" ובחיוך מבויש,

מקווה שיבין שאתה באמת מודה לו.

על הנסיעה, על החוויה, על הדרך חיים

 

יש משהו עצוב בלרדת מנסיעה ברכב ישן

הדלת נסגרת ואיתה ההרפתקה

מאזדה חדישה צופרת לך לעבור את החצייה

ברוך הבא למציאות

מרים מבט, רואה את הרכב הישן בעלייה,

הוא עוד בשדה ראייה אבל רחוק, כמו החוויה

שימי לוי: רציתי לדעת אם אתה מכיר סדנאות שיפוץ או שיפור מנועים המוכרות מנועים של פיז'ו-סיטרואן, קומפלט מוכן להרכבה לסיטרואן ZX בעלת 16 שסתומים. קוד המנוע הוא RFS או XU10J4RS. המנוע הזה הניע את פיז'ו 306GTI , וגם את סיטרואן קסארה VTS. זהו מנוע 2,000 סמ"ק בהספק 167 כ"ס.

דרך אגב, התפרסמה לאחרונה כתבה ב"הארץ" על חלקם של הפולנים ברצח יהודים בשואה. אם לא קראת עד עכשיו, אני מניח שזה יעניין אותך: "שכנים רעים: מעורבותה של האוכלוסייה הפולנית בהסגרה וברצח של היהודים שביקשו את עזרתם", מאת עופר אדרת. נכתב בה ש"יותר מ-200 אלף יהודים נרצחו בידי פולנים באופן ישיר או עקיף במלחמת העולם השנייה, כך קובע ההיסטוריון פרופ' יאן גרבובסקי. בראיון הוא מתאר את ממדיה המחרידים של מעורבות האוכלוסייה המקומית הפולנית בהסגרה וברצח של יהודים, וטוען בתוקף: בשואה איש לא עמד מן הצד".

תשובה: 1. שלחתי מיילים וקיימתי שיחות, עד שנשארתי עם הצעה לחפש באנגליה מכונית צרפתית, פיז'ו או סיטרואן, המצוידת במנוע המבוקש – ולהביא אותה לפולין. בגלל מערכת ההגה, הממוקמת בבריטניה בצד ימין, אפשר להשיג את אחד הדגמים שאתה מתאר בזיל הזול, ולפרק ממנו מנוע, גיר ומה שעוד רוצים, כפי שהבן שלי עשה בגולה עם הונדה אינטגרה R, אשר לבה פועם כעת בהאצ'בק ביתית תמימה. במקרה שלך, יישאר רק לחפש בארץ מישהו בעל זכויות לייבוא מנועים כדי לשלוח לו את השלל.

בשוק הפולני, כפי שביררתי, אין מנועים כאלה וחלקים לשיפוץ, אפשר אולי להשיג אותם עדיין בצרפת. בהקשר זה כדאי לשאול את נהג הראלי לשעבר מישל גדז', שבתקופת אשקלון התחרה בוויזה "אלף האגמים" האדירה.

סיטרואן ZX

ייתכן גם שמישל שומר בבוידם מנוע ספייר שמתאים לך, אם רק תסכים לרדת בנפח, מבלי לאבד את האופי הקרבי של ZX בעלת 16 השסתומים שלך.

2. אני מעדיף לא להתבטא בנושא פשעים שביצעו הפולנים בתקופת השואה, כי חשדן כפייתי כמוני אינו מוכן להאמין לחבורה מפוקפקת של היסטוריונים האחוזים בעיקר בחיפוש אחר רייטינג. דוחה אותי לשמוע על הגילויים ועל דעתם ה"מהפכנית". חוקרים אלה נולדו אחרי מבול הרוע הגרמני, וכעת, מסיבות פוליטיות וכלכליות, הם מנסים לטשטש את אחריותם של הרוצחים הגרמנים לשואה – באמצעות הבלטת מעלליהם של הפולנים.

אף אחד מאדונים אלה לא נשאר נושם כמוני בזכות הפולנים, שסיכנו את חיי עצמם ואת חיי משפחותיהם, כולל הילדים, כדי לעזור ליהודים שברחו מהגטו.

דביר פרל: יש לי פורד פיאסטה שנת 2000. לפני כחודשיים הלך הסטרטר, ומאז אני מתניע בדרדור. השבוע נסעתי בעיר והיה רעש מוזר. עצרתי בצד ולא ראיתי כלום אז המשכתי, ואחרי 5 דקות הרכב הפסיק לעבוד. עצרתי בצד, הכנסתי הילוך, נתתי גז – והטורים עולים (המנוע עשה רעש רגיל), אבל הגלגלים לא זזים… בנוסף הכנסתי הילוך, שחררתי קלאץ', עזבתי ברקס, והרכב התחיל להידרדר אחורה – כאילו ההילוך נכנס, אבל משהו במנוע לא נתפס…

מה אתה חושב שקרה שם?? והאם יש קשר להתנעה הקבועה בדרדור?

תשובה: אכן, התנעה קבועה בדחיפה או בדרדור פוגעת במספר רב של רכיבים במכונית. במקרה שאתה מתאר, יש לחפש את שורש התקלה תחת מכסי הגומי באחת הציריות, או בפטירתו של המצמד. בכל אופן, היה לך מזל שלא נפגעה חגורת הטיימינג, שיודעת להזיק למנוע כשהיא קופצת על גלגלי השיניים עקב דחיפות "ברבריות" בהילוך אשר חוזרות על עצמן.

קשה להבין מדוע לא תיקנת את הסטרטר. הרי זו לא השקעה הורסת, וחוץ מזה, ייתכן מאוד שהבעיה פעוטה – שאחד החיבורים החשמליים של הסטרטר תפס קורוזיה. בדקת אם הסטרטר מגיב לאספקת חשמל ישירה מהמצבר, ומהי תקינותו של כבל המינוס?