דודה מובילאיי

"אל תחפשי אותנו בצד הארי", ביקשה דודה ונדה את אחותה פליציה ט', אמא שלי, ברגע פרדה מוזרה זו בגטו, פרדה לא חמה, פרדה בלי נשיקות, בלי לחיצת ידיים, כאילו הסתיים מפגש בין אנשים זרים

בשבוע החולף נשאל הקשיש המורשה שוב ושוב, במיילים ובטלפון, מה יש לו להגיד או להתנצל בעקבות העסקה שנערכה לאור יום תקשורתי בין אינטל ובין מובילאיי, אשר כפי שדווח, מכרה את עצמה לקופצת על ההזדמנות תמורת סכום אסטרונומי של 15 מיליארדי דולרים.

האם אין זו הוכחה לגדולתה של מערכת מובילאיי? נשאלתי. האם אינך מתחרט שהאשמת את מובילאיי כי אינה תורמת דבר למלחמה של האומה הציונית בתאונות הדרכים ואף מסכנת את נסיעות היהודים, באשר היא אינה דורשת מהנהג המקומי הכושל לשמור על ערנות גם ללא עזרה של גננת אלקטרונית, המגיבה בהיסטריה על כל אות של הרדאר?

האם שינית את דעתך השלילית לגבי מובילאיי? חקרו אותי הסקרנים, ורמזו כי הקשיש צריך לשפוך אפר על ראשו מעל בימת המדור.

אני רק הנהנתי

עִזבו אותי ידידיי במנוחת קשישים, ובמקום לצלצל ולכתוב אליי מיילים, העבירו נא את שאלותיכם ישירות אל כלבי ישעיהו (שייקה) אטלר. הרי הוא זה שפרסם כאן את דעתו על מובילאיי ושות', שהיא אכן דעה שלילית, ואני רק ציטטתי אותה בהרחבה תחת הכותרת "ישעיהו נגד מובילאיי".

אז פְּנוּ בבקשה אליו, שהרי בזהירות של זקנים לא חשפתי את דעתי שלי. רק הסכמתי עם ההערה הכללית שצקצק שייקה לגבי מובילאיי, ולפיה מדובר במטרידן לאומי שאינו מאפשר ליהנות מנהיגה.

העניין של הדודה

לא רק שלא יצאתי נגד ההמצאה המעצבנת של מובילאיי, למרות הסתייגותי העקרונית ממנה – אלא אף הייתי עדין כלפיה. זאת משום שמערכת מובילאיי הצעקנית, המתחרה בעמותת "אור ירוק" בהפחדת נהגים – מזכירה לי את דודתי וַנְדָה טוּכְבָּנְד ז"ל.

כי אישה זו, ניצולת שואה, הייתה מוכנה לנסוע איתי ב-200 קמ"ש מבלי להתווכח ואף נמנמה לה במהלך הנסיעה, והגיבה בשתיקה גם כאשר כוח G צנטריפוגלי, מלווה בבכי הצמיגים, היה מטיח אותה לימין ולשמאל – אך דודתי זו, המבוגרת ביותר מבין שבע אחיותיה של אמי לבית טוכבנד, הייתה פותחת בצעקות היסטריות דווקא ברגעי הנהיגה הנורמטיביים בתוך העיר שבהם עקפתי מכונית אחרת.

דודה ונדה הייתה נדלקת עקב כל הורדת הילוך עם גז ביניים שבוצעה במכונית בעלת תיבת הילוכים ידנית, ועקב כל קיק-דאון שהוגש על ידי גיר אוטומטי. מכיוון שצעקותיה של הדודה הוציאו אותי, הנהג, מדעתו וממיומנותו, התחלתי להזמין לה מוניות.

אך לאמיתו של עומק, חדלתי לתפקד כנהג של ונדה לא רק בגלל הצעקות שלה בנוסח מובילאיי, המורידות את החשק לנהוג, אלא גם עקב ההיסטוריה המשפחתית.

ערב אחד בגטו

היה לי קשה לשרת את דודתי ולהתייחס אליה בחיבה ובדאגה משום שבמשך כל גלגולי חיי לא הצלחתי לשכוח אף לרגע את ביקורה של דודה ונדה זו בדירה החשוכה בגטו ורשה שאליה נדחקה משפחתי.

היא ביקרה אצלנו זמן קצרצר לאחר שהוריי החליטו כי אמי, שניחנה במראה המאפשר לה היטמעות בין הפולנים הגויים, תעזוב את הגטו, תחפש מקום מקלט, ובהמשך תנסה לסדר גם לאחותי ולי איזה מחסה בצד השני של החומה.

והנה ערב אחד, שעתיים לפני העוצר, נכנסה דודה ונדה אל הגטו מהצד הארי של ורשה, מלוּוָה על ידי המאהב שלה, גוי בשם בּוֹלֶק קוּפְּייצקי, צעיר ממנה בעשר שנים.

הבטתי בה בעניין, כי כבר מעל שנתיים לא ראיתי אישה יהודייה שיד ימין שלה אינה חבושת טלאי לבן שמאויר עליו מגן דוד כחול. דודתי והחבר שלה התיישבו בחוסר נוחות, וללא הקדמות מיותרות, מבלי לשאול מה איתנו ואיך אנו מסתדרים, הציעו מיד לאמא שלי, פליציה ט', להצטייד בתעודת לידה קתולית מזויפת. "זה פריט חובה לפני בריחה מהגטו", הזכירו לנו אורחינו את אשר ידענו היטב.

חסידת אומות הזלוטי

"כמה זה יעלה?", שאלה אמי את קופייצקי, והוא העיף מבט בדודה ונדה, אשר סימנה לו את התשובה באמצעות שתי אצבעות המגרדות את אפה.

"אלפיים זלוטי", ענה מיד קופייצקי, "זה המחיר", מלמל, ושלף מכיסו תעודת לידה של אָפּוֹלוֹנְיָה זָקְשֶבְסְקָה, שם פולני מובהק, בת שלושים ומשהו. בן זוגה של דודתי ספר את הכסף שקיבל מאבא, ושניהם, ונדה והוא, התחילו לעזוב מבלי לומר דבר, עד שעצרו פתאום בדלת.

"אל תחפשי אותנו בצד הארי", ביקשה דודה ונדה את אחותה, אמי פליציה ט', ברגע של פרדה מוזרה זו, פרדה קרה, בלי נשיקות, בלי לחיצת ידיים, כאילו היה זה מפגש בין אנשים זרים.

"ואם יתפסו אותך בדרך בריונים פולנים ציידי יהודים, שוטרים או גרמנים, מי שזה לא יהיה – אל תספרי חלילה מהיכן קיבלת את תעודה זו", הוסיף קופייצקי לפני ששניהם נעלמו, "תספרי שמצאת אותה ברחוב".

ואני, ממקום עומדי בחלון, ראיתי אותם יוצאים מהבניין ומתיישבים בריקשה שחיכתה להם. נהג הריקשה דחף תחילה את מכשיר התנועה שלו, בעל שלושה גלגלי אופניים, קפץ על האוכף והחל לדווש.

האנוכית והמלאכית

אחרי המלחמה הגדולה ברח קופייצקי מדודה ונדה, והתחתן בחופזה, בנישואים קתוליים, עם פולנייה צעירה שהכיר. ואילו ונדה העזובה על ידי המאהב הנצחי, שהיה גם שותפהּ לעסקים, התעצבנה, הפסיקה להילחם כדי להחזיר את הסורר הביתה, וב-1956 עלתה ארצה.

"היא הציעה לי לנסוע איתה, ולהיות העוזרת שלה בתל-אביב", סיפרה לנו על ונדה דודה אחרת, רוזה, ששמה הפולני היה יָנִינָה, הצעירה משבע הבנות לבית טוכבנד. שתיהן היו האחיות היחידות ששרדו את השואה.

רוזה, אישה-מלאך שאהבנו, נשארה בפולין, בביתה שבעיר גדנסק השוכנת לשפת הים הבאלטי. היא נהגה לומר שבישראל הקטנה אין מקום לשתיהן, כלומר לה ולאחותה ונדה. עד יום מותה גידלה דודה רוזה בביתה את אחותי אירנה כאילו הייתה אמא שלה, אף כי דודה זו חיה בדוחק ונאבקה על לחמה. יהי זכרה ברוך.

מיליארדים תמורת קרקורי געוולד

פרשת מובילאיי מזכירה לי לא רק את הצעקות של דודה ונדה בזמן נסיעותינו, אלא גם פרקים אחרים בחייה של דודתי – בעיקר את העסקים הסודיים שהיא גלגלה עם החבר שלה קופייצקי בעת הכיבוש הנאצי ולאחריו. עסקים אלה שניהלה דודה ונדה היו לוטים בערפל סמיך, ובלתי מובנים לא פחות מההתקפות ההיסטריות שלה במכונית, עשרים שנה אחר כך, בישראל.

אמנם עסקת מובילאיי אינה מפלצתית ומפוקפקת כמו דודתי זו, אלא שגם בה לא חסרות נקודות עמומות. נקודות תמוהות כל כך, עד כי הקשיש המורשה מתקשה להאמין שעסקת ענק זו היא אכן פשוטה ושקופה כל כך כפי שהיא מתוארת. שהרי בעסקת מובילאיי, צד אחד קונה תמורת הון-עתק מוצר המתַפקד בשוק ברגל שמאל, כלומר מערכת מעצבנת אשר רחוק לה מאמצעי בטיחות אקטיביים. אמצעים כאלה – שהיצרנים עצמם מתקינים במכוניות פרימיום – אינם מסתפקים כמו מובילאיי בצעקות "געוולד" מפחידות, אלא לוקחים פיקוד על ההגה והדוושות.

אגב, גם פתרון יעיל זה אינו מקובל על שייקה (ישעיהו) אטלר, הדוגל כמתברר בטהרנות מוטורית – ריבונות הנהג, והאחריות הנגזרת ממנה.

הברווז הפך לאוצר?

והנה מוזרוּת נוספת בעסקה הכבירה: איך זה שאינטל קונה במיליארדים פטנטים שהענקית "טסלה" התאכזבה מהם? הרי כתבים לועזיטים פיזרו שמועות שלפיהן הגירושים בין "טסלה" למובילאיי – המזכירים לי את פרדתה של דודה ונדה מהגוי שלה – קרו בשל התאונות שעברו כלי הרכב האוטונומיים של טסלה עקב הפתרונות של הגיבורה העברייה.

גם בגלל שמועה מביכה זו, שאיש אינו מכחיש אותה בשפת הקודש, קשה לזקן להאמין שמורשת מובילאיי תקדם את עתידן של מכוניות אוטונומיות.

בין אופוריה לשיטיון

רמז השופך אולי אור על חידה מסקרנת זו ניתן לראות בעלייה התלולה במניות מובילאיי מ-48 דולר למניה ל-63.5 דולר למניה – המחיר שאינטל עומדת להציע לבעלי המניות של החברה העברית. משגשגות גם מניות של חברות דומות למובילאיי, כגון חברת פורסייט המתמחה אף היא בחיישנים המריחים סכנות בכביש.

לא רק שוק ההון רותח אלא גם המדיה, שמתחולל בה ריקוד מטורף של פרשנויות, המתחרות ביניהן בגימיקים ובזוויות ניתוח. רק תובנה אחת משותפת לכל הכותבים, והיא שעסקת מובילאיי דומה לניצחוננו בששת הימים.

עובדי ynet/ידיעות ודה מרקר למשל הסתחררו כל כך מהעסקה, שהם לקו בפיצול אישיות קל. מצד אחד הם פרסמו כתבה רצינית, המנסה לעקוב אחר גורלן של חברות סטארט-אפ אחרות, אשר 600 מהן נסגרות מדי שנה (הכתבים לא בדקו כמובן אם הן עוזבות את השוק ברווח כספי או בהפסד) – אך במקביל הם פרסמו כתבה אינפנטילית המפרטת את הדברים שמובילאיי יכולה לקנות במיליארדים שהיא קיבלה מאינטל הנדיבה.

בכתבה שטותית זו הסביר ynet כי סכום של 15 מיליארד דולרים מאפשר למובילאיי לקנות 75 מטוסי קרב מסוג F-35C , או את כל הדירות בכפר-סבא, או מחצית מקונצרן טויוטה, או את ארמון בקינגהאם (אך זה לא מומלץ, העיר ynet, בשל הווילונות הרבים בארמון, המצריכים איבוק תדיר). לחלופין, מובילאיי יכולה לנקוט אקט של נדבנות, ולקנות את התוצר הכולל הנומינלי של סנגל, כתבו ה-ynet-ים.

מצפצפים על המציאות

ומהרהר הקשיש המורשה: חוששני שפרשת מובילאיי הגרנדיוזית, אשר חושפת – באמת או כביכול – את כוחות האינטלקט הטמונים במרחב הציוני, מזכירה לי את המשחק "מונופול". כי גם פרשת מובילאיי וגם משחק ילדים ותיק זה חצופים דיים כדי לצפצף על המציאות ועל הפרופורציות המקובלות בה.

גם מבוגרים עניים אוהבים להצטרף למשחק המונופול של ילדיהם, כדי ליהנות מהפנטזיה של התעשרות עקב עסקאות תיאורטיות.

אגב, כאשר שני מכרים שלי, אנשי עסקים, שיחדו פוליטיקאי בכיר בפולין בשני מיליון דולר, שאלתי אותם אם סכום זה נכנס לתא מטען של מכונית. הם ענו שבתא היה די מקום בשביל הכסף, שנתחב בקלות גם לכספת הבנק של אותו פוליטיקאי. מעניין אם מישהו ראה בכלל את 15 מיליארד הדולר בעסקה המפורסמת, או שסכומים כאלה מועברים מיד ליד כסוג של משחק. ואין כאן רמז לכלום, זו רק הערה בעלמא.

זנב אלים: מפחיד לדמיין איך נראה גורל של אופנוען, קטנוען או רוכב אופניים אשר עקב טעות שעשו – כמו עצירה לא מוצלחת או סתם החלקה על אספלט רטוב – מוטחים אל החלק האחורי של פיאט 500 תמימה זו, שצולמה בשכונת המשתלה בתל-אביב.

מסקרן אותנו אם האיטלקייה החביבה שבתצלום מבצעת את הטסט השנתי שלה כשהיא חמושה במתקן להובלת אופניים המורכב עליה, או שבעליה הפיקחיים מפרקים ממנה את הנשק האכזרי לפני הביקור במכון הטסטים.

ומדוע מתקן מאיים זה זוכה לאישור הרשויות, שציידו את הפיאט בלוחית רישוי נוספת מבלי להתייחס לסכנת הנפש הזועקת על הקיר?

הפיאט שצילמנו היא כמובן לא היחידה שהצמידה לעצמה מתקן פוגעני לנשיאת אופניים. ראינו גם ניסאן נוטה ועוד כמה מכוניות נוסעות עם המתקן האלים – שכנראה אושר לייבוא על ידי מכון התקנים, משרד התחבורה והמכס.

טיפ טיפה: שיעור באנטומיה

נהג שנסע בכביש 40 תיעד במצלמת הדרך שלו את התאונה שאירעה שם לפני כחודש (שהוא עצמו אינו מעורב בה). בסרטון רואים כיצד מכוניתו של הנהג הפוגע, בן 21, "טסה" אל צומת אוהלים וחוצה אותו באדום מלא – וכך פוגעת במכוניתו של יוסף ניר ז"ל, אשר פנה לתומו שמאלה אל אותו צומת ברמזור ירוק.

ניתוח התאונה שמביא ynet, המבוסס על כתב האישום שהוגש לבית המשפט בבאר-שבע, מסביר נכונה כי האשם במותו של ניר הוא הנהג שניסה לעבור את הצומת באור אדום. שהרי בסרטון שפורסם באתר הנ"ל רואים בבירור שברגע הידלקותו של האור האדום, מכונית שנסעה בנתיב הימני עצרה כחוק – ואז המסחרית הפושעת, אף היא לבנה, עקפה אותה משמאל, וניסתה בהתפרצות לגנוב את האדום, כמקובל על כבישי המדינה.

לכאורה, אין כאן חידוש. הרי אין יום שאנו לא מופתעים על ידי מכונית שעוברת באדום. כבר התרגלנו לזה, ולמדנו להיזהר בכניסה לצומת גם כאשר יש לנו זכות חוקית לזנק כי האור הירוק דולק לנו.

אך ynet לא הבחין כי במקרה שלפנינו, המכונית שעצרה כחוק באור האדום (ונעמדה בנתיב הימני, כאמור) חיסלה למעשה את שדה הראייה של שני הצדדים המעורבים בהתנגשות – הן את שדה הראייה של העבריין, אשר "טס" בנתיב השמאלי אל הצומת מבלי להבחין שנכנסה אליו כבר התנועה החוצה; והן את שדה הראייה של הקורבן שלו, שלא היה יכול לראות את המסחרית הדוהרת אליו, ועל כן התאונה נפלה עליו בהפתעה מושלמת. במצב כזה, אגב, שום מובילאיי, משוכלל ככל שיהיה, לא היה מונע את התאונה – בין שהמערכת הייתה מותקנת במכונית הקורבן ובין שהיא הייתה מותקנת במכונית העבריין.

המקרה הטרגי שלפנינו מלמד כי אם אנו נתקלים בשדה ראייה המוסתר על ידי מכונית אחרת, מוטב שננקוט זהירות מרבית. זה מתבטא לא רק בצמתים פרועים מחוץ לעיר אלא גם בסיטואציות בעיר, כאשר נהג אחד עוצר להולכי רגל ואילו נהג אחר מתעלם מהעצירה וממשיך לנסוע אל מעבר החצייה. גם כאן התנגשות היא בלתי נמנעת כמעט, כי שוב מתהווה אותו מצב שבו נחסם שדה הראייה של שני הצדדים – הן של הפוגע והן של הנפגע.

גם במקרה זה, האחראי לחסימה הכפולה והמסוכנת של שדה הראייה הוא, באופן פרדוקסלי, דווקא שומר החוק המנומס שעצר לפני מעבר החצייה! כי דווקא מכוניתו של הנהג שציית לדרישות החוק וההגינות ועצר את רכבו, מסתירה פעמיים: פעם אחת היא מסתירה להולך הרגל הפוסע על מעבר החצייה את המכונית המתקרבת אליו בנתיב השני, ובאותה העת היא מסתירה לנהג העבריין את הקורבן הפוטנציאלי.

ואם נחזור לצומת אוהלים, אז עצוב לקבוע שלולא מותו של הקורבן, היה מדובר על מקרה יומיומי, בנאלי לחלוטין, של עוד גנבת אור אדום.

שואלים את אדוארד

מנחם מרגלית: ברצוני לשאול על התאונה המחרידה בצומת אוהלים, שהשבוע התפרסם תיעוד מצולם שלה: האם במצב הנראה בסרטון שצולם בזירת התאונה בזמן אמת – היה לנהג שנהרג איזה בדל של סיכוי להציל את חייו אל מול הרוצח שלו, שנסע ברמזור אדום במהירות גבוהה?

תשובה: אנו מתייחסים למקרה ב"טיפ טיפה" הנוכחי, ולא חשבנו על האפשרות שאתה מתאר. האמת היא שאם הקורבן היה מצליח לסובב את ההגה במהירות לצד ימין, ברגע שהבחין בעבריין המתפרץ לצומת – אז מכוניתו, שנכנסה לצומת באור ירוק, לא הייתה חוטפת מהנהג העבריין פגיעה קטלנית בחלק האמצעי שלה, ודלת הנהג לא הייתה נהרסת והורגת אותו, אלא המכונית הייתה סופגת פגיעה בזווית מסוכנת פחות, אולי אף בחלקה האחורי.

אלא שלצורך בריחה כזו מהתרחיש הפוגעני ביותר אל תרחיש מזעזע פחות, נדרשת תגובה מהירה – שהיא מיומנות הנרכשת בנהיגה ספורטיבית או באימונים על סימולטור.

אגב, בזמנו הצעתי להתאמן על תנועות הגה מהירות.

שלומית: אנו זוג בגילי שבעים. יש לנו מאזדה 3 בת כשלוש שעשתה רק 20 אלף ק"מ, והיא נמוכה מאוד. לבעלי יש בעיות נוירולוגיות, ויש צורך במכונית בעלת מושבים גבוהים. מה היית מציע?

תשובה: נראה לי שכדאי לכם לבדוק את האופציה של גולף פלוס יד שנייה (שייצורה הופסק). לחלופין, תוכלו לנסות את סיטרואן קקטוס, אם תמצאו מועמדת בשוק היד שנייה או בהצעות הליסינג המוזלות בנוסח "אפס קילומטרים".

שלום: אני מתכנן עם אשתי טיול בן כמה ימים בארץ. הזמנתי מחברת השכרה רכב מקטגוריית 1,400 סמ"ק. מכיוון שגם החיסכון בדלק חשוב לנו, נשמח לשמוע דעתך אם יש עדיפות משמעותית לאחד הדגמים הבאים: קיה ריו, יונדאיi25 , מאזדה 2, טויוטה יאריס, ואולי דגמים נוספים.

תשובה: כל המכוניות שהזכרת דומות לא רק בצריכת הדלק אלא גם בסגנונן, המתאים לטיול הכיף שאתם מתכננים. הדגמים הללו יעניקו לכם נוחות שאינה מלווה בקלאוסטרופוביה, פינוק יחסי ובטיחות על כבישי ארצנו הסוערים.

אלא שאם שחיסכון ונוחות נסיעה חשובים לכם באמת, הייתי בוחר במשפחתית גדולה יותר המצוידת במנוע דיזל, כמו למשל רנו פלואנס, או משהו דומה מההיצע של הדיזלים.