מתפתלים על המקלדת

ייתכן שמישהו עוד זוכר שכתבי רכב היו מתחרים ביניהם בנהיגה. היה היה, כי ג'ימקאנות אלה, כמו גם תחרויות סלאלום, שהיבואנים נהגו לארגן כאשר היו צנועים עדיין – נעלמו מאדמת הארץ

זה בגללי! מתגאה הקשיש המורשה, שאינו מאבד את התקווה האינפנטילית, הנעימה ללבו, שיתחדשו התחרויות בין בוחני הרכב המקומיים, וכך תהיה לו הזדמנות פז לפגוש חבורה זו, שהחלה להתעסק בכתיבה מוטורית כמה שנים יפות אחרי שהאקדמיה של ירחון "טורבו" החליטה להיסגר.

זה עשוי להיות מחזה מעניין, מתאר לעצמו הזקן את המפגש הדמיוני על חתיכת אספלט מול כל ה"בוחנים", אשר במבחני רכב התרגלו לנופף במיומנות הנהיגה שלהם כדי לשכנע את קוראיהם בכדאיות הקנייה של הרכב הנבדק – ואילו בתחרויות היו נאלצים להפגין את כישוריהם הממשיים.

אין פלא שאירועים אלה, החצי ספורטיביים חצי בידוריים, נעלמו מהשטח. הם הרי אינם תורמים למטרה העיקרית של הקולגות הצעירים של הזקן, המנסים לשרת ללא רבב את ברוני הייבוא המחזיקים אותם, וכדי לבדל את עצמם בכל זאת מהיחצ"נים הם נוקטים טרמינולוגיה מקצועית, הלקוחה מעולם הנהיגה האמיתית, הגזעית.

זְמִימָה מְחוּכָּמָה

הקשיש המורשה היה מעדיף לשכוח לגמרי, ודאי לא לזכור בדייקנות צורבת כפי שקורה כעת, את הג'ימקאנה ההיא בנמל תל-אביב, אי-אז בסוף שנות ה-80, אותה תחרות אשר הזקן הנוכחי – שהיה אז עורך ירחון "טורבו", ונגוע בווירוס אמביציית-יתר שקינן תחת קסדת המרוצים שלו – תכנן לזכות בה.

דבר לא אותת לטרום-אנוכי מה ייפול על מזלו כאשר הוא הצטייד, במסגרת זמימה מחוכמת, בנשק העל הדרוש לאירוע זה: לנצ'יה Y-10 טורבו הקטנה, הקלה והשאפתנית.

הזקן לא הסתפק בבחירה נכונה של כלי, אלא גם ביצע ב-Y-10 טורבו סדרת אימונים, שפטרה אותו מכל חשש לקראת המפגש. אפשרויותיה המרשימות של לנצ'יה זו בסיבובים חדים, בסלאלום ובכניסה לחניות ביניים אותתו כי Y-10 הייתה רעבה לג'ימקאנה לא פחות מהזקן.

זה שחטף בִּיאוּס

הגיע היום הגורלי. משפחות הנהגים וקהל רב של סקרנים נאספו סביב המגרש בנמל, שבו הכרוז חטף אופוריה לגבי האירוע המסקרן ובישר במערכת ההגברה על "העלאת המוּדעוּת המוטורית", ולשמחת הזקן לא שכח להזכיר, לצד הירחון המתחרה, את תרומתו של מגזין "טורבו", שדוכן שלו ניצב בפינת המסלול, למוּדעוּת דהויה זו.

התחרות נפתחה, ובין המתחרים הראשונים הופיע בב-מ-וו איזי רוזוב, איש "סברינה" לשעבר, שבתקופה ההיא היה הבעלים של ירחון "אוטו", וכל כך לא אהב את הקשיש, עד כי למראה הזקן המביט בו נכנס בעוצמה בחבית פח כבדה והפסיד את הג'ימקאנה. תקרית זו לא הפתיעה את הזקן, כי גם בתחרות ראלי קרוס באשקלון, למראה הזקן החוגג באלפא, חטף רוזוב המסכן בִּיאוּס וזינק בהילוך רוורס.

והיום, באין תחרויות, אין מקרים משעשעים כאלה. ויהי המבודח למישור.

מזל ננעל

אחר כך זינקה לג'ימקאנה לנצ'יה Y-10 של הטרום-זקן, נושאת על שמשתה הקדמית ודלתותיה את המדבקה האדומה של ירחון "טורבו", לצד המספר "13", שתפקידו היה לספק לזקן מזל.

ואכן, ההתחלה הייתה אופטימית. קטע הסלאלום בין הפילונים יצא ל- Y-10 כמו באימונים, כלומר חלק, ובסוף הסלאלום לנצ'יה בלמה קצרות, בכוונה לבצע סיבוב חד בָּמָקום סביב הפילון האחרון, כדי להמשיך את הסלאלום בכיוון ההפוך. הילוך ראשון, דוושת גז לרצפה, בלם יד נועל את הציר האחורי המחליק יפה, אלא שאז הופתע הזקן ולא התאושש עד היום, כי בלם היד סירב לרדת ולשחרר את הגלגלים!

וכך, נהג הלנצ'יה, שתכנן לנצח את ג'ימקאנה זו דווקא בעזרת קטע הסלאלום וסיבוב 360 מעלות, שבהם הוא היה בסדר יחסית – פשוט לא הצליח להנחית את מוט בלם היד, שנתקע כמו בחלום אימה. כפתור השחרור נלחם בעזוז כדי לא לזוז, ובלית ברירה המשיכה Y-10 את כל הג'ימקאנה בבושת פנים, כשהיא גוררת אחריה, לנגד מאות צופים, את זוג הגלגלים האחוריים, שנותרו נעולים עד קו הגמר.

הדיפלומה על המקום השישי, שבו זכתה לנצ'יה, שמורה על ידי הזקן בביתו למזכרת, למען לא אשכח שהעולם המאכזב שלנו הוא גם זירה של עין הרע המחפשת פורקן בדרכים משונות. "לו היית מפזר קליפות שום בפינות הלנצ'יה, הדבר הזה לא היה קורה", לימד את הזקן הגרפיקאי של הירחון "טורבו", ידידו התימני אלון דחוח.

תחרות בבליעת הלשון

היעלמותם של המפגשים התחרותיים בין כתבי רכב על האספלט, אין פירושה כי חבורה זו חדלה להתחרות – זה בזה, וזה בכולם. איפה! ההפך הוא הנכון: כתבי חצר מנוסים, כלומר כמעט כל הדמויות המתעסקות בכתיבה על רכב, מתחרים ביניהם מי ישתוק יותר, במסגרת ציות לָכלל שאסור להם למתוח ביקורת על אדוניהם היבואנים אפילו ברמז דק.

כי כתבים אלה יודעים שלפי הסכם בלתי כתוב בין היבואנים העבריים, כתב שמפרסם ביקורת על יבואן מסוים מוחרם באופן מיידי על ידי הברנז'ה של ברוני הייבוא ויחצ"ניהם. מדיניות זו יעילה מאוד, ולראיה: איש מכתבי החצר אינו מתייחס במקלדתו, ואף לא בדעתו, לנטיית היבואנים לרדיפת בצע, המקובלת רק אצלנו, אשר במסגרתה החלו ברוני הייבוא להסתפק בהתקנה של מערכת מובילאיי בלבד.

פתרון זול ופרימיטיבי זה של מובילאיי מספק משום-מה את משרד התחבורה – אף כי היבואנים זונחים בגללו את אמצעי הבטיחות העכשוויים, המקוריים, שהם חלק מוּבנה בדגמים מודרניים. כמו למשל מערכות רדאר משוכללות המסוגלות להשיב את המכונית לנתיבה התקני, לשמור על מרחק בטיחות ולעצור את המכונית בטרם התנגשות גם ללא התערבות הנהג, שאינו מסוגל אולי לתפקד ברגעים קריטיים אלה.

גם מערכות מולטימדיה מתוחכמות הקיימות בדגמים המקוריים משרתות רק את הגויים הבררניים ואינן מגיעות לקונה הישראלי, כי במקומן מתקינים היבואנים הזריזים פיתוח זול, מקומי או סיני, הנראה ונשמע בהתאם למחירו.

כתבי החצר שותקים לגבי כל זאת, כפי שהם מחרישים לגבי החלפה מתוכננת של דגמים בדגמים מעודכנים מהם, כדי לא לגרש מאולמות המכירה קונים המתעניינים בסחורה המזדקנת.

זה או כתיבה תוססת, או חיים תוססים

זה כבר משעמם (אך חשוב, נאנח הקשיש) לגלות שוב ושוב שהדור הצעיר של הכתבים למד, בשיטתיות ובזהירות, לשמור מרחק מכל נושא שעלול להרחיק אותם מהג'קוזי של היבואן, למנוע את הזמנתם לאירועים סגורים, או למחוק כתב מורד – אם יתהווה אחד כזה – מרשימת מקבלי מתנות היוקרה, כמו טיסה לחו"ל, מלונות פאר וקידום בנסיעות מבחן.

מצא לו פְרָאוּ להגיד עליה וואו

אלא שבנוסף לתחרות השתיקה בין הכתבים, נערכת ביניהם גם תחרות טמטום. הקשיש המורשה חטף זבנג הפתעה בזכות ynet, שפרסם דברי התלהבות עיוורת על מכונית הפאר מייבאך S600, אשר "מתחרה ברולס רויס ובבנטלי". ודאי שכדי לא להרגיז את היבואן הישראלי של מרצדס (שהיא הבעלים הנוכחיים של מייבאך), הכתב המתפעם לא הזכיר כי אליל הגרמנים אדולף היטלר בחר לעצמו מייבאך מפוארת בעוצם ימי המלחמה והשואה. הפיהרר אף שיבח את מייבאך באחד מנאומיו לאומה, וטייל בה עם אהובתו אווה בראון.

אותו כתב שהכריז כי היה קונה לעצמו מייבאך, לוּ היה מארק צוקרברג, טייח בעדינות גם את נושא הטמפומט האקטיבי שלה, ולא גילה כי הגרסה הישראלית של מייבאך, שכבר מצאה אצלנו 17 קונים שאינם צוקרברגים, אינה קוראת תמרורים.

קריאת רשות

את הזקן, ציניקן מורשה, הטיוח הזה מצחיק. כי במקרה הייתה לו אפשרות לנסוע בפולקסוואגן החדשה Arteon, ההמשך של פולקסוואגן CC – אשר כמו CC שירדה מפסי הייצור, גם היא מתבססת על פולקסוואגן פסאט – והוא נוכח כי ארטיאון זו מרעננת את כל קבוצת הפרימיום.

כי ארטיאון, הזולה מבין חברות קבוצת העילית שלה, יודעת לא רק לקרוא תמרורי מהירות אלא גם לציית להם. אם כתוב "50 קמ"ש" היא תקפיד לא לעבור מהירות זו. בנוסף, פולקסוואגן זו מוכשרת דייה לגלות סיבובים מתקרבים ולעבור אותם בעצמה, בעזרת GPS ונווטן, ללא עזרת הנהג.

האם חברת מרצדס היא אשר ויתרה במייבאך על תענוג בטיחותי זה ומנגנונים שכמותו – או שהיה זה היבואן התל-אביבי ש"חתך" את המערכת מהמכונית, מכיוון שלא רצה שתג המחיר יחצה את ה-2 מיליוני שקלים, אלא יעמוד על 1.8 מיליונים בלבד?

יד לקשיש

כישרון נוסף של פולקסוואגן ארטיאון הוא יכולתה לבדוק אם היושב על מושב הנהג רענן דיו גם כשהוא נח ואינו אוחז בהגה. אם למשל ארטיאון מגלה שאתה, הנהג, חטפת התקף לב או שבץ או סתם נרדמת, היא תעבור למסלול הימני ותעצור.

אפילו אויב מודרנה כפייתי כמו הקשיש המורשה התרשם מסגולה מפתיעה זו של ארטיאון, לאחר שהתיישב בה והשקיע חצי שעה כדי ללמוד, באמצעות הספר, להפעיל את התוכנה של האינטליגנציה המלאכותית מתוצרת הרייך הרביעי.

תחילה נראה המנגנון הנ"ל כגזען אנטישמי וסירב לתפקד, אך אז המליץ ספר הרכב העבה לזקן לא לקלל, לא בפולנית ולא ברוסית, אלא לכבות את המנוע ולהדליקו שוב כדי לספק למערכת פסק זמן, המאפשר למוחות האלקטרוניים לבדוק אם ארטיאון שלך נמצאת באזור נהיגה מבוסס צד ימין ולא בממלכה הבריטית, ואז לאתֵר חלקת שוליים מתאימה לחנייה, ולהזמין אליך מד"א או חברה קדישא.

אומנת גרמנייה

כך, בכפייה, מודה הקשיש המורשה, מצאתי את עצמי אוחז ברכב אשר ננהג בזהירות על ידי רובוטים. הקשיש ניצל זאת למשחק: הוא איבד כביכול את ההכרה ולא ענה לצעקות המערכת "תפוס פיקוד! תפוס פיקוד!", אלא גילם תפקיד של חצי חי חצי מת, וכדי לרמות את החיישנים נשאר על מקומו בראש מורכן ועיניים סגורות. או-אז, כאשר המכונית נזעקת לעזרתך, העסק הזה של "רכב אוטונומי" מתגלה כגרוע פחות מכפי שתיארת לעצמך עד עתה.

ארטיאון משרתת אותך בהתחשבות ובעדינות. זאת בניגוד לבנותיי, אשר לוּ הייתי מציג בפניהן משחק דומה, כלומר עוזב את ההגה והדוושות בבווארית Z3M קוּפֵּה או בהונדה crx האהובות, או באלפא GTV האהובה לא פחות מהן – הן היו מתהפכות בסיפוק.

בקיצור, הזקן למד שאפשר ליהנות גם ממכשיר תחבורה אוטונומי מחוכם, לפחות ברגעים שהתשתית הפיזית המאפשרת לבן אנוש לנהוג הולכת מאיתנו פייפן.

נתמכת סעד אלקטרוני: לחגיגות תערוכת ז'נבה 2017 הביאו נציגי פולקסוואגן את דגם ארטיאון, וגילו שהתקוות שהם תלו במכונית החדשה היו מוגזמות. עיתונות הרכב ומבקרי התערוכה התפלאו שבמשפחה מנוסה כמו פולקסוואגן נולדה מכונית כה חסרת אופי ואנטיפתית. דגם CC ז"ל, כתבו ואמרו, היה אמנם נוח פחות מאשר ארטיאון, בהיותו יצור אמנותי-ספורטיבי הבנוי על עקרונות פסאט הוותיקה, אך מוצלח ממנה בהרבה.

במאמץ להציל את ארטיאון מנפילה בשיווק, הגרמנים התקינו בה את מערכות הבטיחות המתקדמות ביותר, שפותחו בוולפסבורג בשביל מכונית אוטונומית עתידנית. ואכן, בזכות פתרונות אלו (ראו פירוט בגוף המדור) הצליחה ארטיאון להקדים לא רק את מתחרותיה בקבוצת הפרימיום, היקרות ממנה, אלא עקפה גם את טסלה S, גאוותו של אילון מאסק.

ודאי שארטיאון, עם כל חידושיה, אינה מדברת לקשיש המורשה – ובכל זאת, מעניינת את הזקן האפשרות להתקין חלק מחוכמותיה של פולקסוואגן זו בבנותיו הפרטיות, כדי להיווכח בנסיעה על מסלול המרוצים נורבורגרינג מה קורה אחרי ישורת ארוכה. האם אפשר להמשיך בבווארית ב-240 קמ"ש, או שמוטב להוריד הילוך ולשחרר מצנחים?

אגב, נהגים הגרים בסביבת נורבורגרינג יודעים על-פה את סודות ומלכודות המסלול בלי פתרונות אלקטרוניים.

למטה: טסלה S. כאשר הנהג מאותת, חשמלית נבונה זו מצייתת מיד, ומשנה נתיב נסיעה. גם פולקסוואגן ארטיאון יודעת את השטיק הזה, ועוד רבים אחרים

טיפ טיפה: בוחנים או טוחנים?

את הזקן בע"מ משעממים כל הדיבורים על "מודעות מוטורית", המגולגלים בכוונה טובה על ידי שישה מיליון מומחי תחבורה.

זהו בעצם הרקע להופעתם של אנשי ברנז'ה, כתבים מקצועיים כביכול, שאפשר לצפות מהם שיפרסמו שיעורים בנושא מכשירי תנועה: מה טוב בהם, מה רע ומה מסוכן, איך לתחזק אותם נכונה כך שישרתו את בעליהם זמן רב וכך הלאה.

אלא שברוב המקרים, במקום שיעורים אלה, הנדרשים לצורך מודעות מוטורית באזור הציוני, אנו שומעים רק הרצאות בנוסח יחצ"נות רכב, יחצ"נות סובייקטיבית עד כאב שיניים, הטוחנות שוב ושוב את אותה מנטרה חינוכית המתמקדת בָּכדאיוּת של מכונית המבחן המסוימת. כדאיות מדומה, לעתים קרובות.

כולם אותו דבר, כאילו אותה יד כתבה להם חיבורי מבחנים, ורק שניים מה"בוחנים" בולטים בזווית ראייה ייחודית: האחד אינו מרוצה, בכל מבחן כמעט, מצורת האחוריים של הרכב הנבדק. הוא מתייחס לפרט זה באופן כה אובססיבי, עד כי אפשר לחשוד בקונוטציות מוזרות למדי, שאינן קשורות בעולם המוטורי; ואילו הכתב השני מתייחס דווקא לנהיגה עצמה, אך אצלו, להפתעת הקשיש המורשה, תמיד בורחים הצדה בעת נסיעת המבחן אותם אחוריים של המכונית הנבדקת שהקולגה שלו פסל כ"לא יפים".

"אם הם באמת מכוערים, אז מה אכפת לך שהם בורחים?", תמה הזקן. אלא שהקשיש אינו מסתפק בלעג אלא נתקף אמביציה חינוכית טהורה, אשר מכוחה נראה לו חיובי ללמד את הקולגה הצעיר שיעור בסיסי למדי. אז שמע נא, מר כתב: בריחת אחוריים – תופעה לא טיפוסית למכונית בעלת הנעה קדמית, ועוד משפחתית צנועה ולא חזקה כלל – היא תוצאה של עזיבה פתאומית של דוושת הדלק בכניסה לסיבוב, והעברת רגל ימין אל דוושת הבלם. "תלמד לבלום ברגל שמאל, ואז האחוריים של מכוניתך לא יפתחו במנוסה", מציע הזקן.

שואלים את אדוארד

יוני פטוש, בתגובה לשאלה של יאיר מהשבוע שעבר (ברשומה "פיינשניט"): ראיתי את השאלה על רנו לוגאן מתחממת. יש בעיה נפוצה שהריליי של המזגן, שמפעיל גם את המאוורר, מתחמם ונחרך, ממש נמס. זו יכולה להיות הבעיה.

ראם: אני מתלבט בין מרצדס CLA 180 urban ובין ב-מ-וו X4. מה לקנות?

תשובה: בשתי האופציות שאתה בודק כדאי לך להזמין גרסאות על. במקרה של ב-מ-וו זוהי סדרת M, ובמקרה של מרצדס זו AMG. אחרת, חבל על הזמן (ועל הכסף).

מינה: ברשותי ניסאן אלמרה פרפקט (אנגליה) 2003 מנוע 1800 (יפן), יד שנייה שעשתה 162 אלף ק"מ. כל החלקים מקוריים חוץ מהצמיגים והמצבר. גם הצבע (מטאלי) מקורי, אולם לפני כשנתיים הוא החל להתקלף בכל חלקי הרכב החיצוניים. בגג יש כבר כמה מוקדי חלודה. יש לי כמה שאלות:

1. האם ידוע לך מקור הבעיה בדגם זה?
2. מה ניתן לעשות לעצירת התפשטות החלודה והתקלפות הצבע, אם בכלל?
3. האם יש סיכוי למכור את הרכב במצב זה?
4. הציעו לי לעשות צבע כללי ולהשאיר את הרכב ברשותי. כדאי?

הרכב נוח לי מאוד, ומשרת אותי מצוין.

תשובה: הפתרון לבעיית החלודה הוא אכן "צבע כללי". כדאי לך לצבוע את ניסאן במקום אמין ומקצועי, כי מדובר בסוסת עבודה חרוצה, אשר דומות לה אינן מיוצרות כבר בתעשיית הרכב.

אם תדאגי לכל צרכיה, מבחינת שמנים, נוזלים, מעצורים ומערכת הצתה – אלמרה הידידותית שלך תוכל לתפקד כראוי במשך מאות אלפי קילומטרים.

פסח: יש לי יונדאיi35 Inspire שנת 2013 סדאן. הפגושים אינם מתכת אלא חומר אחר. איך אפשר לתקן שריטות קלות על הפגושים?

תשובה: בשריטות המדאיגות אותך יש לטפל כמו בשריטות על פח, כלומר במשחת פוליש של פחחים. אם השריטות לא ייעלמו, מוטב להתרגל אליהן, כי מלחמה בהן באמצעות שפכטל וצבע תשאיר סימנים שיגרמו למכונית להיראות כאילו תוקנה אחרי תאונה.