אבסורד בריבוע

"לא הייתי חסיד של אף אחד", חשב המורשה לענות בטופס שאנוכי אקבל בכניסה לגיהנום, עד שנזכר הזקן בידידו ז"ל, והחליט להוסיף לתשובתו העתידית "חוץ מהסופר והמחזאי סלבומיר מרוז'ק"

הכישרון של מְרוֹזֶ'ק נודע בארץ בזכות מחזותיו "טנגו" ו"מהגרים", שעוד במאה הקודמת עלו על במה עברית. שתי הצגות אלה שייכות לתיאטרון האבסורד, שמרוז'ק פעל בו יחד עם אבסורדיסטים מפורסמים אחרים כמו סמואל בקט, ז'אן ז'נה ואז'ן יונסקו.

לא רק על בימות התיאטרון מסביב לעולם חגג האבסורד המטורף של ידיד הקשיש מקרקוב ומפריז, אלא גם בסיפורים שמרוז'ק כתב, וביניהם הסיפור שלו על הילד אשר לילה אחר לילה היה משתין במיטתו.

"אל תצעק עליי", היה הילד עונה לאביו הכועס, "לא אני עשיתי את זה אלא השכן שלנו ממול, רוברט", ומעמד משפחתי זה חזר על עצמו בוקר אחר בוקר. "זה לא אני משתין כדי לשגע אתכם אלא האיש הזה", השמיע הילד שוב ושוב את הטיעון המגוחך, המאשים את השכן, אורח כבוד של המשפחה בארוחות יום ראשון. עד כי האב, בתקווה רופפת שהילד אינו משקר אולי, קיבל את המלצת אשתו והתחבא בלילה בפינה חשוכה של החדר. עברו עליו דקות ארוכות במארב, ואז, לפני חצות, הבחין האב שהדלת נפתחת באיטיות. לנגד עיניו התגנב השכן רוברט למיטת הילד הישן, הרים בזהירות את שמיכתו, ואכן התחיל להטיל את מימיו.

אל תחפשו בבקשה כל קשר בין הסיפור הנ"ל פרי עטו של סלבומיר מרוז'ק ובין הנושא הבא:

כתוב נא לי מדור

אין שבוע שמצליח להיגמר מבלי שהקשיש המורשה מקבל במייל איזו "הצעה לכתיבת מדור". הצעות כאלה מקבל הזקן מקוראים יקרים, אשר רעיונותיהם, המעניינים ברובם, מוצאים בוודאי זוג אוזניים קשובות.

אך לקשיש המורשה פונים לצורך "כתיבת מדור" גם יחצ"נים מנוסים ויחצ"נים מתחילים, שרעיונותיהם – השקופים אצל אלו ואלו גם יחד – נשלחים בוודאי חזרה לשולח או לפח הזבל. בשבוע שעבר הגיעו שתי פניות תורניות. תראו עם מה אני מוכרח להתמודד.

פוליסה גואלת

אחת הפניות הייתה של משה פייגלין, יו"ר מפלגת זהות, אשר שלח אל המייל של הזקן רעיון "מהפכני" להתמודדות עם מגפת תאונות הדרכים. לדעתו של פייגלין, יש "להשיב את ממד האחריות האישית לנהג", כלומר "להתחיל בכינון מחדש של אחריות כלכלית ישירה בין אדם למעשיו, באמצעות רפורמה במבנה פוליסת ביטוח החובה".

ופייגלין מסביר: "בשיטה הנהוגה כיום, הנהג לא חש שהאחריות למניעת תאונות הדרכים מוטלת עליו. המדינה, המשטרה ובתי המשפט הם האחראים לנעשה בכבישים. הם קובעים את החוקים, הם המתריעים, הם המחנכים והם המענישים. לעומת זאת, 'תפקידו' של הנהג הוא לנהוג על פי החוק ו/או להשתדל ששוטר לא יתפוס אותו. הוא לא חש באחריות כלשהי מפני שהוא לא מתמודד ישירות עם תוצאות מעשיו".

פייגלין מבקש לשנות מצב זה באמצעות חקיקת חוק הקובע כי "במקרים שבהם נפגע אדם עקב נהיגה מסוכנת במיוחד, הנהג הפוגע לא יזכה בכיסוי ביטוחי, וחברת הביטוח תתבע את הוצאותיה מן הנהג הפוגע לאחר שתפצה את הנפגע". חבר הכנסת לשעבר בטוח כי "עם פרסום דבר הנהגים הראשונים שנהיגתם הבריונית פגעה בבני אדם ונאלצו לשלם בשארית חייהם את כל מלוא סכום הנזק שגרמו – צפויה תרבות הנהיגה בישראל להשתנות במהירות. חיים רבים יינצלו, כמו גם הון עתק המעיק כיום על תקציב המדינה".

נשמע טוב, נכון? טוב כל כך, שאנשים רבים ישאלו איך זה שעוד לא אימצנו את ההצעה של פייגלין. גם הרשויות אמורות לשמוח ברעיון לגלגל את האחריות הכספית על הנהג הפוגע, ואולי אף תוקם איזו ועדה פרלמנטרית שתקדם חקיקה בנושא. אנשים רבים מתלהבים ויתלהבו ודאי מהרעיון של משה פייגלין, חוץ מזקן אחד, שחושב כי רעיון זה הוא בלון מטופש. נסביר:

שוט ושבר

נפתח בכך שלפי חוטמו של הקשיש המורשה, ההצעה של מר משה פייגלין, יו"ר מפלגת זהות, לא תצמצם את מגפת התאונות אלא להפך, וזאת מסיבה פשוטה: נהיגה תחת איום אכזרי ורציף תעמיד נהגים במבחן קשה של נסיעה תחת לחץ. פתרון הפלא של פייגלין עשוי אפילו להפחיד נהגים יותר מאשר מפחידים אותם עמותת 'אור ירוק' ומובילאיי גם יחד.

לא קשה לתאר את המתח שייפול על אזרח הנוהג מדי יום לנוכח הסכנה שכל תאונה שתתרחש באשמתו תגרום לחיסול חסכונות המשפחה, למכירת נכסים ולנפילה בידי הבנקים כדי לשלם פיצויים לא נגמרים – על החלפת מכונית הנפגעים, על שיקומם הרפואי, על האחריות לאיבוד כושרם, או על מותם חלילה.

אין פענוח 

מר פייגלין אינו לוקח בחשבון עניין נוסף הקשור בפייגליניסטיקה שלו: כיצד תיקבע האחריות לתאונה? הרי תאונות רבות משטרת ישראל לא מצליחה לפענח, והן נחתמות במשפט "מסיבה בלתי ברורה" (ולעתים גם "כוח עליון"), אלא אם כן מדובר בתאונות שהתרחשו באופן מובהק עקב אלכוהול או סמים. זוהי הסיבה שהקשיש המבולבל, לפני שהתאהב בקיבוץ הגלויות, חשב שקיבוץ הגלויות שלנו מזכיר מדינת עולם שלישי, שגם בה אין מערכת מקצועית לניתוח אסונות.

מקרה קלאסי המדגים זאת הוא הדרמה המפחידה של משפחת אטיאס במדרון על יד טבריה. כל המומחים המדופלמים הרימו ידיים, ולא הצליחו עד עתה להבין מדוע המכונית המשפחתית הגבירה בעצמה מהירות, עד שהתהפכה ונשרפה.

על הכשל בניתוח תאונות מעיד לא מעט גם מותו המזעזע של חברנו טל שביט, עיתונאי ואופנוען מנוסה. ה"מומחים" שגייסה עמותת אור ירוק קבעו חד-משמעית שטל הוא האשם במותו. העמותה פרסמה זאת במדיה פעם אחר פעם, ורק בית המשפט קבע שהרוצח של טל הוא נהג המכונית, שפרץ אל הכביש בהפתעה.

בקיצור, אין לנו גוף המסוגל לקבוע אחריות לתאונה – אלא אם כן מדובר במקרים פשוטים, כמו נסיעה באור אדום או הריגת הולך רגל במעבר חצייה. מצב זה מותיר את הבמה לעורכי דין מנוסים, ומעודד משפטים ממושכים.

ביטוח ישיר לגן עדן

המרוויחות היחידות מההצעה של מר פייגלין הן חברות הביטוח, אשר תשלום הפיצויים על פגיעות ברכוש ובנפש יירד מהן, מה שלא יפריע להן לגזור כסף מהציבור כרגיל, מבלי לחלוק עם אף אחד בשלל. ודאי שבגן עדן כזה, המניות של חברות הביטוח יעלו השמיימה, והבורסה תרתח.

לולא היה מר פייגלין יוזם את הצעת החוק הזו, שאינה מתיישבת עם השכל הישר – אז איגוד הגג של חברות הביטוח, ופוליטיקאים ספקולנטים מימין ומשמאל שאינם נרתעים מגורלו של אולמרט ושות', היו יוזמים הצעה דומה.

תובענה עם תולענה

גם עו"ד שחר כהן שלח לנו "הצעה לכתבה". הוא מבקש שנביא לידיעת הציבור תובענה ייצוגית נגד יבואן סובארו ונגד יצרנית סובארו בסכום אבסטרקטי של "300,000,000 מיליון שקלים" (השגיאה במקור) – תובענה שמצפה לאישור בית המשפט.

מדובר בטענה שדגם XV אוכל שמן מנוע בכמויות. אולי כן, אולי לא – אלא שדי במספר השקלים שהודפס על ידי עורך הדין (300 מיליון שקלים כפול מיליון? זה נראה כמו תקציב ארה"ב מאז היווסדה) כדי להתייחס אל התובענה כאל בדיחה לא מוצלחת ולשגר אותה היישר לפח הזבל. כך יקרה כנראה גם בבית המשפט, אם הסכום לא ייכתב בצורה נאותה.

גם הנימוקים הטכניים לתובענת הענק אפופים סימני שאלה רבים. בין השאר, לא מצוין בתובענה כמה שמן "אוכלת" סובארו באלף קילומטרים. חברות רציניות כמו פולקסוואגן, למשל, מרשות למנועים לאכול ליטר שמן באלף קילומטרים, ולא רואות בכך צריכה מופרזת.

זאת ועוד: בתובענה מופיע המונח "שמן דק", שבסובארו מחליפים אותו ב"שמן אחר", אך לא ברור מהו. לוּ עו"ד כהן ויועצת התקשורת שי דה-פז היו קוראים את מדורנו, הם היו למדים שצמיגות של שמן נקובה בסימנים מוסכמים, כמו 40W5, שמן סינתטי טיפוסי המתאים למנועי הבוקסר שמותקנים בדגמי סובארו, או שמן 60W10 ה"עבה", אשר מתאים למנועים משופרים שעומדים בעומס מרוצים. אגב, הבווארית של הזקן, בעלת 6 צילינדרים ו-321 כ"ס, מעדיפה "שמן דק" דווקא (קסטרול Edge 0W30), ולא בולסת אותו בין החלפה להחלפה.

אגן הגון

ובכל זאת, חרף הסקפטיות שלו כלפי התובענה, המורשה הסקרן שאל בעניין "אכילת השמן" את בעליה של סובארו XV החונה לידו. "שמן? לא שמתי לב לשום דבר חריג", הופתע האיש, "לא אצלי ולא באימפרזה של אשתי. אנחנו מחליפים שמן כל 15 אלף ק"מ בלי ששום נורת אזהרה נדלקת", אמר.

הזקן גם זוכר שלפני כמה שנים הוא ובנו נסעו כמה ימים על סובארו פורסטר, עדיין בגרסת סטיישן, אך ויתרו על קנייתה. זאת משום שפורסטר אחת, N/A (נטולת טורבו), הייתה חלשה ולא עניינה את הזקן ובנו, ואילו פורסטר שנייה, אף היא קומבי רק מדגם טורבו, חיסלה בעצמה את העִסְקָה משום ששתתה דלק בטירוף. שתתה את הדלק, לא את השמן.

טיפ טיפה: חלאס עם האידיליה?

לפני כשנתיים או שלוש (מאושרים אינם סופרים זמן), הופתע המורשה מכך שדעתו על כמה מכוניות זהה כמעט לדעתו של יואב קווה עליהן. מיד כתב הזקן הנרגש ש"בזכות קווה, המשלב אינטליגנציה רגשית עם כישרון נהיגה מעשי, המורשה אינו מוכרח כבר לנהוג בעצמו במכוניות משעממות, שהוא מאס בהן, אלא יכול להסתמך על דעתו של קווה ועל המלצות הבעד-נגד שלו. סבבה".

פרסמתי את זה, ובכמה מקרים אכן נהניתי פה ושם מהשימוש בתוצאות המבחנים שנערכו על ידי יואב, ורק הערתי בעדינות ששתי עובדות, חשובות לגביי בגלגול הנוכחי, מבדילות בכל זאת בין אנוכי ודרכי, ובין הכתב שאני כה נהנה לצטט:

1. להבדיל ממני, יואב קווה, בדומה לחבורת כתבי החצר (חוג שיואב אינו שייך אליו חלילה), ויתר במבחני הדרכים שהוא עורך על סלאלום תקני, אף כי רק סלאלום בין פילונים חושף את פרצופו האמיתי של רכב.
2. יואב מרבה להתבטא בעד נהיגת שטח, שאני אינני מתייחס אליה כלל בגלל צער בעלי חיים על המכוניות, שבעקבות ההרפתקאות בשטח נפגעות, ומאבדות את כושרן על האספלט.

והנה, בימים אלה התפרסם מבחן דרכים של קווה על הונדה סיוויק החדשה, אשר דעתו של קווה לגביה נפלה על הקשיש המורשה כמו פצצה הדורשת מילוי טופס גירושים. הרי עד עתה, הזקן היה נהנה מסימביוזת הדעות החמימה אשר שררה (זולת מקרים מעטים) בינו ובין קווה, ובגלל סיוויק ארורה זו נגמרה האידיליה בינינו. חלאס עם האֶלְדוֹרָדוֹ הרוחני.

מה בעצם קרה? הקשיש לא יחזור כאן על דעתו המסויגת על סיוויק זו, שהתפרסמה לפני כשבועיים, ויציין רק הבדלים בולטים בין דעתי זו ובין דעתו של יואב קווה: 1. לפי קווה, סיוויק דור 10 היא "יפהפייה", בעוד שלגבינו היא מכוערת משהו פחד. אך נעזוב את זה כי על טעם אין להתווכח. 2. לפי קווה, סיוויק החדשה הפכה "סוף-סוף" למכונית משפחתית. כלומר, מסוגלת לשרת משפחה. אז מדוע סיוויק זו לא זזה כאשר יושבים בה ארבעה נוסעים? 3. לפי קווה, המהירות המרבית של סיוויק החדשה היא 200 קמ"ש. לנו, סיוויק זו סיפקה 170 קמ"ש על מד המהירות, ו-173 קמ"ש על ה-GPS בנווטן טום-טום, למרות רוח חיובית ומדרון לועזיטי קל, ובליווי צליל מנוע בלתי נסבל. ל-100 קמ"ש הגיעה היפנית (בהרכב של ארבעה נוסעים) בתוך 13 שניות ועוד קצת, ולא אחרי 10.5 שניות (קווה). 4. בנוסף, אחרי מבחן שערכו ארבעה נהגים ובתוכם המורשה, איש איש וסגנון נהיגתו, התעלמנו מהרישום הדיגיטלי המציין את צריכת הדלק, ונקטנו את השיטה הוותיקה של מילוי מכל הדלק עד הפקק, כפי שהוא היה בתחילת המבחן. יצא לנו 9.5 ק"מ לליטר דלק, ולא החיסכון הוורוד של קווה.

כל סוס בלהקת 355 הסוסים של הונדה, אשר מחולקים בין שתי ההונדות של הזקן המורשה, התבייש בכוחה ובהופעתה של סיוויק החדשה, בעלת מנוע ליטר אחד ושלושה צילינדרים המתאים למכסחת דשא. מה קרה ליואב?

כישוף ושוב: בתצלומים כאן חוגגות מכשפות יקרות, שבאמצעות כוחות הסוס המשותפים שלהן (808) השתלטו על נפשו ועל טעמו של הקשיש המורשה, ולא מרשות לזקן השבוי לקום ולברוח מהשלטון הדיקטטורי שהכריזו. הן אוסרות על אנוכי המורשה להשתחרר מזרועותיהן ולהתחבר לסמארטפונים ניידים על גלגלים, כלומר למכשירי התנועה המודרניים.

הגיל הממוצע של הבנות (23.5) הוא, לפי מרסל פרוסט, הגיל שבו נשים צעירות מייצרות את עתידן באמנות, בין אם במשחק, ריקוד, שירה, ספרות יפה, מוזיקה או ציור. אלא שבנות הזקן – אלפא GTV, הונדה crx, הונדה האצ'בק בעלת לב של הונדה אינטגרה R, והבווארית ב-מ-וו Z3M קוּפֶּה – אינן מאמינות להמלצת הסופר הפריזאי, ומעדיפות להתרכז בביצועים ספורטיביים ואמנותיים על האספלט. את העיסוק ביצירה הן דוחפות ללא רחמים אל אבאל'ה העייף, הקשיש המורשה.

שואלים את אדוארד

שושנה, בתגובה לשאלת אבישי ("שואלים את אדוארד" 1042): הופתענו לקרוא על בעיית השמן שגם אנחנו סובלים ממנה. את המכונית שלנו קנינו חדשה בדצמבר 2011, והיא שירתה אותנו נאמנה לאורך 120 אלף ק"מ, עד לפני כמה חודשים, עת גילינו שהשמן נעלם באופן מסתורי.

עברנו אצל שני מוסכים בירושלים, ובשניהם אמרו שאין בעיה. הם ראו שאין נזילות, ואמרו שצריכת השמן עדיין בטווח הנורמה. אותנו התשובה הזאת הפתיעה מאוד, כי עד אז הרכב לא צרך שמן.

בשני המוסכים הציעו להשבית את הרכב לכמה ימים כדי לפרק את המנוע לצורך בדיקה (בדיקה יקרה מאוד, לדבריהם), וציינו שלא בטוח שזה יפתור את הבעיה, ויכול להיות שנזדקק להחלפת מנוע.

כדאי לציין שבמכוניות אלו לא מותקן מד חום אלא נורת "נִדְפַּקְתָּ" שנדלקת רק כשהמנוע חם (ואז, כנראה, הרכב גם אמור לצפצף). מאחר שהרכב אצלנו מיומו הראשון והוא מעולם לא התחמם (היינו שמים לב לנורה או לצפצוף חריג), לא נתקע, ועבר בזמן את כל הטיפולים במוסכי היבואן – מה נראה לך שיכולה להיות הבעיה אצלנו?

נשמח גם להמלצה למוסך מתאים באזור ירושלים שיוכל לטפל בבעיה.

תשובה: בהידלקות נורת השמן חשודים כמה גורמים. ייתכן למשל שבהחלפת השמן האחרונה לא נמזג די שמן, או שהנורה נדלקה עקב קצר כלשהו בלוח השעונים או בחיישן.

בכל אופן, במקום לשמוע את דעתם של רודפי בצע מנוסים, במקומכם הייתי פשוט ממלא בעצמי את שמן המנוע עד המקסימום (כשהמכונית עומדת על משטח ישר), נוסע אלף קילומטרים, ואז בודק את מפלס השמן – כמה חסר, אם חסר. רק אחרי בדיקה זו הייתי דואג, אם תהיה בכלל סיבה לדאוג.

אגב, איום בנוסח החלפת המנוע, במקרה זה בטויוטה שעשתה רק 120 אלף ק"מ, הוא מן הסתם משפט שחוזר על עצמו במוסכים שמחפשים קורבנות, הקטגוריה שאליה שייכים כנראה המוסכים שביקרתם בהם (שמותיהם שמורים במערכת).

באשר למוסך בירושלים, אני ממליץ על מוסך מושיקו בתלפיות.

מיכל ואופיר: נשמח לשמוע את דעתך לאור ביקורנו במוסך מורשה בפתח-תקווה לטיפול 30,000: הוחלפו שמני מנוע, נוזל בלמים ומסנן אוויר מזגן. בנוסף הוחלף פקק איטום לאגן שמן המנוע, לביטול נזילה.

אך צוינו בפנינו דברים נוספים שיש להחליף, לטענתם:

1. החלפת מכל עיבוי לרדיאטור שנוזל.
2. בטנה לשני גלגלים קדמיים.
3. החלפת 2 הג'אנטים של הגלגלים האחוריים.

לנו ניתנה תחושה של "דחיפת תקלות", והיינו שמחים לדעת מה אקוטי ביותר לתיקון.

תשובה: טיפול ה-30,000 כפי שתיארתם היה שגרתי. המוסך לא עשה דבר שלא היה צריך לעשות, למעט עניין אחד: לא נאמר לכם, כנראה, שאסור להסתפק בטיפולי 30,000, אלא בין טיפולים אלה מומלץ להחליף שמן מנוע מדי 15 אלף ק"מ, ולבדוק את מצב השמן פעם בשבוע לפחות. אם מוסיפים שמן, אז יש לוודא שהוא יהיה זהה בסוגו לשמן הנמצא באגן.

לגבי מה שהמליצו לכם להחליף: יש להסכים בוודאי להחלפת מכל העיבוי לרדיאטור, אם הוא פגוע. עם זאת, אינני מבין מה יש למוסך נגד ה"בטנה בשני הגלגלים הקדמיים", שהרי בטנה איננה חלק מהגלגל אלא שכבה פנימית בצמיג.

לא מובן גם מדוע מעוניינים במוסך להחליף את שני החישוקים האחוריים, גם אם הללו פגועים. הרי אין כל סיבה לקנות חישוקים מקוריים חדשים יקרים, אלא אפשר למסור אותם לתיקון באחד המכונים המתמחים בשיפוץ ג'אנטים, גם אם הם לא עשויים מפלדה אלא מסגסוגת קלה.

אמיר: אחרי ילד אחד שקיבל רישיון, נסק תעריף הביטוח של הרכב. עכשיו יש עוד שני ילדים צעירים שאמורים לקבל רישיון, וסוכן הביטוח כבר אמר לי שהמחיר של החובה והמקיף יקפוץ הרבה מעבר לרף ה-10,000 שקלים!

ואז הוא העלה רעיון שלדבריו אחרים כבר עשו – לקנות רכב קטן וזול לשימוש הילדים, כזה שהם ישלמו עליו רק חובה+צד ג' (סביב ה-4,000 שקלים לשנה). על איזה רכב היית ממליץ בתקציב של עד 10,000 שקלים? (אפשר לקנות גם ב-30 אלף שקלים, אבל אז שוב תעלה סוגיית המקיף, ומה חסכנו?). התחלתי לעבור על הבלוג שלך, והבנתי שבמחירים הללו לא הדגם עיקר אלא מצב הרכב. האם הבנתי נכון ?

תשובה: הפתרון של מכונית זולה נראה הגיוני. בדקו את המחיר של קליאו B או סוזוקי סוויפט. מטעמי בטיחות פסיבית, שמרו מרחק ממכוניות קטנות יותר.