צער הוא אירוניה שהתעייפה

הקשיש המורשה מבסוט מתורת הגזע של המהנדסים הארים. כי לפעמים מוצאים נחמה גם במקומות שלא נועדו לכך

המהנדסים הלועזיטים, ארים מיומנים העובדים במינכן, תכננו את ב-מ-וו Z3M קוּפֶּה שלי על סמך מידותיו של ארי טיפוסי, כלומר סידרו את סביבת הנהג לפי משקלו של תושב הרייך הרביעי, רוחב גופו ואף מספר נעליו.

הם התייחסו לגובהו של הנהג הגרמני הממוצע, לאורך רגליו וידיו של הגבר/גברת הארים התקניים, ונמנעו, בוודאי, לקחת בחשבון את הממדים המאכזבים של יהודי גלותי, איש הנודד עקב התרגלותו ועוד מזדקן במהירות של שנה על שנה.

ארי בלתי כפיף

ברור שכל הפרטים בעמדת הפיקוד של בווארית זו – שתוכננו ויוצרו במינכן כדי לרַצות את הגויים השייכים ל-die Herrenrasse, das Herrenvolk"" (הגזע העליון, העם השליט), כהגדרת הפילוסוף ארתור שופנהאואר והפושע הנאצי אלפרד רוזנברג, שבעלות הברית תלו אותו בנירנברג ב-1946 – לא היו חשובים לזקן כקליפת השום, לוּ רק העיקר בבווארית, שהוא גלגל ההגה הממוקם לטובת ארים תקניים, היה ניתן להתאמה אישית, כלומר יורד ועולה כרצונו של המורשה.

אלא שההגה הגרמני האנטישמי מסרב אפילו להתקרב לנהג ולרחוק ממנו, מחווה בסיסית ברוב המכוניות המודרניות, המסכימות שהנהג יכוון את מיקום ההגה בהתאם למידותיו ולטעמו, כלומר סגנון נהיגתו.

לנורדים בלבד

אגב, לא מופרך להניח שהמהנדסים הגרמנים של ב-מ-וו, שתכננו את הבווארית במחשבה על בעלי רכב השייכים לגזע הנורדי – השתמשו לצורך כך בנתונים מהמחקר האנתרופולוגי המדוקדק שערכו אבותיהם הנאצים, ובהתאם לכך קבעו את גלגל ההגה במקום גזעני קבוע. זכותם.

כפייה כיפית

האם מישהו, משהו או כוחות רשע דרשו מהזקן לבחור בבווארית דווקא, וכפייה זו הצטרפה אל נטייתו הטבעית ממילא להעדיף מנוע N/A (בלי טורבו) בעל 6 צילינדרים בשורה בנפח 3.2 ליטרים המורכב קדימה, שבסיפוקו מוכן להעביר את כל כוחו לגלגלים האחוריים?

מה היה קורה, מדמיין הזקן, לוּ מיקום ההגה, שנתפר כאמור למידותיו של ארי תקני, לא היה מתאים לי, והמשחקים החשמליים במושב הנהג קדימה-אחורה ומעלה-מטה לא היו עוזרים באופן משמעותי או לא עוזרים כלל?

אלא שלמזלו של הקשיש המאוכזב תחילה, חיכה לו גילוי מעולם הפתעות הפלאים: ההגה של Heidi angry, המסרב לזוז וכופה עליך את הקואורדינטות שלו, התגלה כמותקן בדיוק במקום שהמורשה הנוכחי היה מכוון אותו, לוּ הייתה אפשרות כזו.

כי אין די להשיג מכונית שרצית ורצת אחריה במשך שלוש שנים עד שמצאת, "צריך (גם) פיס בחיים", אומרת הסיסמה שגרפומן תורן חיבר לחסרי המזל כדי שיתרמו למדינה מכספם.

על שלושה ריחמו השמיים

בקיצור, אין לזקן ספק שהשמיים ריחמו עליו. אולי הם התחשבו בילדותו הקשה, ילדוּת שהיא אמנם כבר מאחוריו של המורשה, אך לא נמחקה מזיכרונותיו.

ואולי השמיים התחשבו גם בהווה. הם הביטו מלמעלה על זקנתו הנוכחית של המורשה, והבחינו בגיהנום האיובי שלו, המחולק בחייו לנובלות נפרדות, אשר מתארות בדייקנות, ברצף סדיסטי ובהנאת יוצרים, את טקסי העינויים המתוחכמים שהביוגרפיה סידרה ליהודי המורשה בניסיון ללמד אותו לסבול.

נראה כי השמיים ריחמו גם לנוכח מחזה בלתי נגמר בחייו של הקשיש, שבמסגרתו הוא ספר עשרות סתיו-ים, בזה אחר זה, שבהם, עקב מגפה אכזרית, היו מתות אהבותיו של אנוכי כלפי בנות האנוש.

האם רחמנות שמימית משולשת זו היא אכן הסיבה לכך שתכנון עמדת הפיקוד בבווארית התגלה כמתאים בול לזקן? טוב, חוץ אולי מדוושת המצמד, הרחוקה במקצת מנעל שמאל. אך הזקן הפיקח תיקן צרה זו באמצעות פיסת גומי מרובעת שהודבקה על הדוושה העוינת. כך שהפיקוד על המצמד אינו דורש מהזקן ליישר את רגליו בטרם עת, עוד לפני קריאת המלאכים לובשי השחורים, או לפקודתה של איזו גברת אנורקסית האוחזת חרמש.

עובר את מבחן שופנהאואר

ובכל זאת מדאיגה עדיין את הזקן מחשבה הצמודה לו כחטוטרת, אשר אומרת כך: אם לשפוט לפי אהובתו הבווארית, הבת הבכורה והכוחנית המחזיקה בזרועותיה את חייו של המורשה (ואת דמיונותיו, שאינם בהכרח ואינם תמיד בריאים לגמרי), אזי מידות הגוף של הקשיש – שלא כמו הסממנים היהודיים הווזווזיים המובהקים שלו, כראשו המקריח ופרצופו, כלומר כל החבילה שהמורשה הביא ארצה מהגולה הלועזיטית עקב חוק השבות – עוברות חלילה את מבחן האָריוּת שקבעו הפילוסוף ארתור שופנהאואר, אליל הנאצים, וחסידו המושבע רוזנברג, אותו פושע גרמני שהמשיך את חזונו ודרכו הרוחנית של שופנהאואר ושות'.

הידיים נשארו בידיי

לוואי שמחשבה מטרידה זו הייתה מתפקדת כבעיה היחידה של הקשיש המורשה. כי צרה גדולה יותר היא מודעותו של הזקן לעצמו: האם העיניים שלי הן אותן עיניים שהיו לי כאשר הייתי הקולע למטרה הכי טוב בין חיילי היחידה הירושלמית? והאם אוזניי מסוגלות עדיין לקלוט לחישות מפינה רחוקה?

ודאי שלא, מודה הזקן, ושמח שהוא שומע עדיין את ה-VTEC הנכנס לפעולה בהונדה crx ב-5,500 סל"ד (בערך), ופועל עד 8,000 סל"ד. המורשה שמח גם שהוא מסוגל עדיין להאזין לעבודתה של כל דיזה במאיידים של אלפא GTV גם בלי מצת עשוי זכוכית.

אך הכי משמח את הזקן, בכל הקשור למֶשֶק חושיו המידלדל, שמהירות תגובתו בנהיגה נשארה עדיין להנאתו כפי שהייתה, פחות או יותר, ולראיה: הוא לא שכח חלילה כמה תרגילים שלמד בצעירותו. בגלל זה חשוב לו כל כך מיקום ההגה בבווארית, ובגלל זה הוא מבסוט שמידות הארים מתאימות לו – עם כל הצער והאירוניה שבעניין.

טיפ טיפה: אצלנו בכיתה

כל בתי הספר לנהיגה מתקדמת פותחים את שיעוריהם בהסבר איך הנהג צריך לשבת במכוניתו כדי לשלוט עליה באופן טבעי. הם מלמדים שיש להניח את פרקי הידיים על חלקו העליון של ההגה כדי לקבוע את המרחק הנכון בין מושב הנהג לבין גלגל ההגה. הם מזכירים שמשענת הגב של מושב הנהג צריכה להיות מכוונת בזווית של 90 מעלות, ומציינים שהרגליים הלוחצות על הדוושות עד הרצפה צריכות להיות כפופות במקצת, כדי למנוע נזקי גוף קשים במקרה של תאונה. עוד הם ממליצים לכוון את מראות הצד של הרכב רק לאחר שסידרנו ישיבה מיטבית. בכל בתי הספר לנהיגה מתקדמת מלמדים גם ששתי הידיים צריכות לאחוז בהגה בתנוחת "רבע לשלוש" או "עשרה לשתיים".

השיעורים אצלנו אינם שונים ברובם משיעורים באזורים לועזיטיים, חוץ מפרט אחד: בקורסי נהיגה מתקדמת ובקורסי נהיגת ראלי בחו"ל, המדריך נוקט את העיקרון הבריטי "…"Show, don't tell, ועל כן מלמד לשבת נכונה כאשר הוא יושב בעצמו מול ההגה, ומסביר איך לסובב את גלגל ההגה כאשר הוא עצמו נוהג – ורק אחר כך מוסר את עמדת הפיקוד לתלמיד. זוהי שיטה שונה מזו הנקוטה בשיעורים אצלנו, שברובם המדריכים, גם הטובים וגם אלה שפחות, מסבירים איך לשבת ואיך לנהוג בתוך כיתת לימוד, באופן תיאורטי, ואחר כך ממשיכים ללמד ממושב הנווט, כמו מורי נהיגה רגילים.

עצב, בנה של הנוסטלגיה: רצף תצלומים שידידנו י"א ("אנונימי") שלח ממפגש האלפיסטים עורר מארכיון זיכרוני את רחוב בן-סרוק ברחביה, שם למרגלות הבית מס' 8 חנו אלפות שלי, תמיד ארבע, חמש או שבע, שמילאו כל מקום חניה. נוסטלגיה.

מדי שנה היינו אני ורעייתי בוחרים אחת מהאלפות שלנו ומפליגים איתה לאירופה, על סיפון אוניות יווניות קטנות, שגם הן נעלמו במשך הזמן, כמו האלפות שאהבנו. האלפא האחרונה שלקחתי מחיפה לאנקונה, ומשם לכפר על יד ורשה, הייתה GTV, שקניתי במכרז של המכס. היא לא דומה לאלפות GTV המצוחצחות של חברי מועדון החמש, כי יש לה מראה חוליגני, קרבי, וצבעה הכהה שומר עדיין בסביבה הלועזיטית על סימני השמש הישראליים.

תצלום המנוע של ג'ולייטה ספיידר הכחולה מזכיר לי את ספיידר שלי, שקניתי מאיש רוממה יעקב זכאי והפסדתי לטובת הצלם צדוק פרינץ, שמכר אותה מיד לאיש רוממה אחר, אורי ג'אנה. ואורי חיסל את מאייד סולקס המקורי לטובת זוג מאיידים כפולים של ג'וליה. בדיוק כמו הבעלים של ספיידר הכחולה, שגם הם הרכיבו סעפת יניקה "גזעית" וזוג מאיידים "ספורטיביים" שאינם מתאימים לה. מוזר שדבר זה מעציב אותי עדיין. 

שואלים את אדוארד

אסף כהן: יש לי סובארו DL שנת 92' בעלת גיר ידני שעשתה קילומטרז' של 350 אלף. רציתי לדעת כל כמה זמן עליי לטפל בה בשביל לשמור עליה במצב טוב, ומה כדאי לעשות בכל טיפול. אשמח לדעת גם איזה שמן מנוע הכי טוב לה. בנוסף, אשמח לשמוע את דעתך בכל הקשור לרכב.

נ"ב, את הטיפולים אני עושה לה בעצמי כפי יכולתי.

תשובה: אני בדיוק עובד על שני עמודי המלצות בנושא אחזקה נכונה של מכוניות. חלק מהסעיפים יתאימו ודאי לאחזקתה של סובארו DL הקשישה שלך, שמגיע לה טיפול הוגן כי מדובר בסוס עבודה אמין, שאינו דורש השקעות מי יודע מה.

באשר לשמן מנוע מתאים ל-DL שלך, כדאי לך להשתמש בשמן חצי סינתטי של חברת LM הגרמנית, או קסטרול בצמיגות 40W10. את מפלס שמן המנוע מומלץ לבדוק פעם בשבוע לפחות, ולהחליף את השמן בחדש, כולל את המסנן, מדי 15 אלף ק"מ.

עירית: ילדינו הגדולים בגרו ופרחו מן הקן, נשארנו עם הקטנים, ואנחנו שוקלים להחליף את הרכב המשפחתי שלנו (מאזדה 5) ולרכוש סובארו פורסטר חדשה.

אנחנו יודעים שסובארו היא חברה אמינה, ובין יתר השיקולים, מעבר לביטחון כמובן, נמצאת גם צריכת הדלק, שיחסית לרכב 4X4 היא אינה גבוהה (נסיעות ארוכות שלי לעבודה). לכן הופתענו לראות כתבה ב-ynet לגבי תביעה ייצוגית נגד החברה בשל צריכת שמן מופרזת. בכתבה מצוין: "התביעה עוסקת גם בדגמים נוספים – פורסטר…" וכו'.

האם הבעיה של צריכת שמן כנטען היא בעיה מוכרת לך? האם כדאי להימנע, לאור הנטען, מרכישת סובארו פורסטר? נשמח לקבל את חוות דעתך בעניין.

תשובה: במדור של השבוע שעבר התייחסנו בזלזול לאותה תביעה ייצוגית בומבסטית המוגשת נגד סובארו. להבדיל מאתר ynet, השייך לידיעות אחרונות, לא פרסמנו את התביעה במלואה, מטעמי זהירות עיתונאית, אלא התייחסנו רק לסעיפים בודדים בה.

היו לנו ספקות לגבי טענות המפורטות בתביעה, שלפיהן שמן מסוים מתאים לאקלים הישראלי או לא מתאים, מבלי שמישהו יציין את המידע השימושי איזה סוג שמן כן מתאים אצלנו, וכך הלאה. לא הוסבר גם אם אכילת השמן ההיפותטית אכן חורגת מהנורמה של סובארו, ומהי הנורמה.

אני בעד מנועי בוקסר של סובארו, אשר עברו דרך ארוכה, כולל תחרויות ראלי, ואני ממליץ בוודאי בחום על סובארו פורסטר, רכב אמין, קל לנהיגה ובטיחותי. לדעתי, כדאי לכם לראיין בעצמכם בעלי פורסטר בנושא השמן, ואולי יהיה נכון מצדכם לערוך תחקיר במוסך או בשניים-שלושה מוסכים, כדי לברר אם מדובר חלילה רק בשמועה בלתי אחראית.

אלעד: בקיה סיד 2010 נדלקה נורת ה-ESP. לקחתי למוסך לבדוק ולעשות טיפול. לאחר טיפול תקופתי במוסך, שכלל גם תוספים לדלק, הסרת פיח והחלפת ה-UNIT של ה-ESP, הרכב מגמגם: תוך כדי נסיעה דוושת הגז לא מגיבה פתאום. כאשר אני עוזב את הדוושה ולוחץ שוב, היא חוזרת לעבוד.

במוסך ניקו את בית המצערת מפיח ובדקו תקלות במחשב. הם לא מצאו תקלות, והתופעה נמשכת (ייתכן שבבוקר יותר מאשר בהמשך היום). יש לך רעיון איפה התקלה?

תשובה: לא ציינת אם קיה סיד שלך נבדקה במחשב דיאגנוסטי רציני, יקר, הנמצא במוסך המרכזי, או שהיא נבדקה במחשב בסיסי, חובבני, לא חכם דיו. ייתכן גם שחיישן ה-ESP החשוד הוחלף בחיישן ESP חדש אך דפוק.

חוץ מזה אינני מאמין בתוספי פלא לדלק (?), אך כן הייתי דורש ממר מוסכניק להחליף מסנן דלק אם הוא המקורי עדיין, כלומר לא הוחלף עד עתה.

זאת ועוד: האם אחרי ניקוי המצערת (מהפיח?) המוסכניק עדכן את מחשב הרכב? ומתי הוחלף חיישן הלמדא? האם משאבת הדלק נבדקה, ואם כן מתי? על מה מצביע צבע המצתים, וכמה שנים הם כבר עובדים? אולי התעייפו?

המוסך מוכרח לעבוד כראוי, כי סיד ראויה לתשומת לב קשובה.

יצחק גרינפלד: אני רוצה לקחת רכב בליסינג פרטי, ומתלבט בין מאזדה 3 בעלת 5 דלתות לבין יונדאי יוניק. מה אתה חושב?

תשובה: אני בעד מאזדה 3, כי יונדאי יוניק ההיברידית חזקה אמנם בנסיעות עירוניות, אלא שהיא מאכזבת בכבישים בינעירוניים, שם חסר לה כוח.

אברהם פלדמן, רחובות: יש לי יונדאי אקסנט 1.5 ידני 1999. אני יודע, רכב ישן מאוד, אבל ברוך ה' אני שמח מאוד עם מה שיש לי…

אשמח לדעת פרטים טכניים (גם צריכת דלק) על רכב זה. מה הנקודות הרגישות שלו? ברוך ה', גם עכשיו הרכב תקין. מה ניתן לשפר/לתקן כדי לשמור על הרכב תקין?

תשובה: כפי שעניתי כבר לאסף כהן, בקרוב נפרסם שני עמודי המלצות בנושא אחזקה נכונה של מכוניות, אשר חלקן יתאימו ודאי לאקסנט שלך.

רננה: עוד בילדותי הייתי עוקבת אחר הטור שלך ב"מקור ראשון" (וזה עדיין לא עשה אותי למבינה בכלי רכב…), וכעת אשמח לשמוע את דעתך. אנו זוג צעיר ונחמד שמתחיל את דרכו בעולם של הגדולים,
וכעת, לצורך נסיעות של 40 דקות לכל כיוון אל עבודתי, אני זקוקה לרכב. הדרישות:

1. חסכוני בדלק 2. עמיד בעליות וסיבובים (גרים ביישוב, הדרכים מפותלות) 3. תקציב של 25-30 אלף שקלים. בינתיים חשבנו על שברולט ספארק, יונדאיi10 , ניסאן מיקרה. מכוניות מיני.. יש המלצות?

בנוסף, מה אתה אומר על קניית כלי רכב מיד ראשונה? מחברות של ליסינג וכו'? יש מקום טוב להמליץ לנו?

תשובה: אני בעד קנייה פרטית מבית טוב, שבו לא חסכו על טיפולים ברמה ועל חלקים מקוריים. במקרה שלכם ההמלצות שלי הן רנו קליאו או סוזוקי סוויפט, צעירות ככל שיאפשר התקציב.

עירית: אבי בן ה-85 מעוניין לקנות רכב חדש. הוא רוצה שהאוטו יהיה נוח לנסיעה לו ולאמי, הסובלים שניהם מכאבי גב ומבעיות פרקים. אשמח לשמוע איזה רכב נוח למבוגרים – בכניסה וביציאה ממנו, בנסיעה, וגם בקפיצות. מובן שחשוב שהרכב יהיה אמין.

תשובה: פולקסוואגן גולף+ יד שנייה, מכונית הבנויה כדי לרצות אנשים מבוגרים. תצטרכו לקנות אחת משומשת כי הגרמנים הפסיקו לייצר אותה, ולכן חשוב שהיא תגיע מבית טוב, כזה שדאג לה.

שילה: אני מתעניין בסיאט איביזה בתקציב של כ-8,000 שקלים, סביב השנתונים 1999-2003. האם יש שנתונים שהיית ממליץ לא לקנות?

תשובה: האיביזות של סיאט מזדקנות יפה למדי, כך שבחירתך באחת מהן נראית הגיונית ביותר. העיקר למצוא איביזה לא עייפה, שעובדת בשקט ולא מעשנת. בכל מקרה כדאי לבדוק אותה במוסך (לחץ דחיסה בצילינדרים, נזילות, מצב הבולמים והמעצורים).

ניר בראל: מתוך מעקב של זמן רב אחרי הטור שלך ב"מקור ראשון", "המפתחות בפנים", אני מסיק כי אתה לא מתלהב כל כך, וזה בלשון המעטה, ממנועי הטורבו האופנתיים בשנים האחרונות (גם מנועים של הדור האחרון?). האם תוכל להסביר מהן הסיבות לכך, בפרט כאשר חביבתך סוזוקי הצטרפה גם היא למסיבה? נדמה לי שלמעט מאזדה, כולם כבר בתוך המועדון הזה… לא כן?

שאלה נוספת: על איזו תיבת הילוכים אתה ממליץ באופן אישי – פלנטרית, דו-מצמדית, רציפה?

תשובה: בגלל פיאט אוּנוֹ טורבו שאהבתי הייתי חסיד מושבע של המגדש שלה, ונשארתי חסיד שלו בזיכרונות הנהיגה המתוארים במבחן של פיאט זו, שנערך באיטליה. במסיבת עיתונאים שארגנה פיאט לעורכי עיתונים מכל העולם הועמדו לרשות האורחים, כ-80 במספר, כל מיני דגמים של אונו, מעניינים פחות, ורק שתי אונו טורבו – אשר אני וידיד, עיתונאי ונהג ראלי מיוון, הצלחנו לשים עליהן יד.

זינקנו, ולא התייחסנו לתוכנית של המארגנים, שדרשו כי העיתונאים יתחלפו ביניהם במכוניות במקומות ובזמנים מסוימים, שפורטו באיור מדוקדק. כי שנינו לא עמדנו מול קסם הטורבו, עשינו טיול משגע בצפון המדינה תוך נהיגה מטורפת, והחזרנו את המכוניות רק בשובנו לארוחת הערב. האיטלקים כעסו במקצת, אך הבינו לנפשנו וצחקו.

אלא שמאז התבגרתי, ומגפת הטורבו שאתה מתאר מפחידה אותי. הרעיון העכשווי – המבוסס על ניסיון מהפכני להציל בעזרת מערכות טורבו מנועים מוקטני נפח, לדרישתם של הטרוריסטים שומרי הסביבה – נראה לי לא נכון. הרי מהות הרעיון היא לחזק באופן מלאכותי מנועים חלשים באמצעות טורבו, בשם החיסכון הדלק – אלא שבנסיעות חזקות אין חיסכון ביחס למנועי N/A (מכוניות בלי טורבו), ועוד משלמים על אחזקה יקרה, לא נהנים מנהיגה שקטה וסופגים מנוסת אמינות, כי הטורבו היקר הפך לעקב אכילס של כלי רכב "מודרניים" אלה.

באשר לתיבות הילוכים, אני בעד גיר ידני. ואם אין להשיג – אז תיבה פלנטרית בעלת 8 הילוכים.