גלויה מעיר החטאים

הקשיש דן בגבולות הטעם הטוב באמצע המדרכה. פרולגומנה לקובץ מכתבי קוראים  

עכברוש בגודל טבעי, כנראה תושב מרכז העיר, טייל ברחוב קפלן למרגלות בית העיתונאים התל-אביבי ע"ש נחום סוקולוב. הוא חלף על פני חזית הבניין, והמשיך אל הצד השמאלי של המדרגות המובילות אל ארמון העיתונות העברית, ממש קרוב לדלתות הכניסה הראשית אל משרדו של מנהל הלשכה מר יוסי בר-מוחא.

עכברוש זה טייל באיטיות זהירה, והמראה הנ"ל, הלא שגרתי למדי במרכז העיר, לפחות בצהרי היום, הרשים בחור צעיר, אשר עצר במקומו כדי לעקוב אחר תנועת העכברוש, שהוא כנראה לקוי ראייה. הצופה, שהביט בסקרנות באטרקציה הזואולוגית המתרחשת לפניו, היה לבוש מעיל חורף כהה עם קפוצ'ון חבוש על ראשו, כי דווקא השבוע נתפסה תל-אביב על ידי מכת קור ורוחות חזקות.

"זה שלך?", שאל הזקן את הבחור במעיל, מצביע על העכברוש,  והאיש הצעיר, שההתעניינות המוזרה תפסה אותו בלתי מוכן, ענה לשאלתנו המשועשעת בשאלה משלו: "איך הגעת לרעיון שאני מגדל עכברוש?", התעצבן על הקשיש, אך לא מש ממקומו.

"בעלוּת על עכברוש היא לא בושה, בכלל לא!", איזן הזקן את הלגלוג שבפנייתו לצעיר, והמשיך לגלגל ש"רוב בני האדם הנורמטיביים למראה אינם פנויים/פנויות מאחיזה בסטיות מוזרות, ואף גאים בחלקן".

"האמן לי", המשיך הזקן, "שבעלות על עכברוש וגידולו אינם פוגעים במוּסר ואינם מסכנים את הטעם הטוב, כפי שפוגע למשל הרצון לקדם את הציונות היהודית על אדמת גרמניה, מקום מושך ואף יוקרתי לגבי יורדים עבריים, המעדיפים מגורים נוחים אצל רוצחי היהודים, ושמחים להמשיך את חייהם ברייך הרביעי לנוכח כל האפשרויות המוגבלות והסיבוכים שטעמו בארץ. גם המדיה איבדה את השכל, ומפרסמת 'הזדמנות חלומית להשקעה בברלין'. ודאי שאני מעדיף בעלוּת פוטנציאלית שלך על עכברוש, מאשר נטיות פסולות אלה", סיכם הקשיש.

"אבל העכברוש הזה לא שלי!", מחה הבחור, שכמו הִסְכִּין במקצת עם הסמול-טוק המורחב של הזקן.

"זה לא חשוב", המשיך הקשיש המורשה בשלו, "חשובה רק האפשרות ההיפותטית שאם העכברוש אכן היה נהנה מטיפול שלך – כולל דאגה למגוריו, אוכל מתאים לו וקשר אלמנטרי איתו – אז אתה, אדוני הצעיר, היית תופס מרחק שנות אור אנושיוֹת לעומת מישהו שאני מכיר, דמות נמוכה רוחנית, עורך שכדי להוכיח את שליטתו בעיתון סגר את מדורי. גם משום שהפופולריות של המדור הרגיזה אותו ואת שותפתו להנהלה.

"כן, המדור גורש דווקא בגלל מבול המכתבים שהיו מגיעים למדור זה בלבד, ולא אל העיתון, שהוא בימת קרב איתנים שבה אנשים טובים לוחמים בשטחים פוליטיים ואידיאולוגיים חשובים יותר מאשר טיפול במכוניות ובזיכרון השואה, שבהם טיפל הזקן", המשכתי בנאום, ובינתיים העכברוש הגיע כבר לשער של חניון בית סוקולוב, ונעלם מאחוריו.

"נראה לי שהבנתי אותך", אמר הצעיר, המופתע עדיין מבוכטת המלל ומתוכנה, והזקן עוד מלמל לפני פרדה שהוא ישתדל לא להשוות בין העכברוש העיוור לבין התליין הממולח של מדורו.

סובלים עם אדוארד

יונתן פרידמן, קורא נאמן: שלום מר אטלר. כקורא נלהב של טורך בעיתון קיבלתי בצער רב את הידיעה שטורך יפסיק להופיע בעיתון מקור ראשון.

זהו החלק הראשון שאני פותח בכל יום שישי.

למדתי רבות מטוריך בנושא הרכב, ובין השאר הם עודדו אותי להתעמק בלימוד על נושא המכניקה והתחזוקה של הרכב, בין השאר באמצעות ידידנו המשותף גיתאי נוה. אמנם התכוונתי לכתוב לך בעבר ואף עודדתי חברים לעשות כן, ואף ענית לאחד מהם לאחרונה ופרסמת את תגובתך אליו, אבל טרם הספקתי לכתוב לך בעצמי, וזו לנו התכתובת הראשונה, אבל אני מקווה לא האחרונה.

גם כתיבתך בנושאי תרבות והיסטוריה היא תענוג לקורא וייחודית. לדוגמא נהניתי מאוד ממה שכתבת על התרגום של שלונסקי לשיר הרוסי שזכרת ממלחמת העולם השנייה, בקבוק הוויסקי שחיסלת ביחד עם רומן פולנסקי, החראקות שעשית בכיכר המדינה בשעות בוקר מוקדמות, ועוד רבים. הסיפורים שלך על רוממה שווים ספר בפני עצמם, סאטירה כשל קישון ממש.

כמי שהדריך ביד ושם כסטודנט בעבר, ולאחר ניסיון להתעמק ולהבין למה סיפור והיסטוריה כזה בפנים וסיפור והיסטוריה אחר אאוט, אני גם מזדהה עם רתיעתך ממונופול קוואזי-ממשלתי זה.

אנא ראה למטה את המכתב שהוצאתי עכשיו לעורך מקור ראשון.

בברכה, יונתן

שלום מר סגל,

בצער רב ובתדהמה קראתי בשבת האחרונה על כך שטורו של מר אדוארד אטלר יירד בסוף החודש מעיתונכם.

אין צורך לומר שזו מכה קשה לרבים, שכן טורו של אדוארד אטלר הוא יחיד במינו בתרומתו לשיח המוטורי בארץ – תחום שמשפיע על כל אחד ואחד מאיתנו – ללא פניות ושיקולים מסחריים, בצורה עניינית ובאופן שנותן כלים מעשיים לנהגים, לרוכשים ולבעלי רכבים.

גם הכתיבה שלו על תרבות והזוויות שלו על החברה בישראל הן מיוחדות במינן, ואף מהוות ביקורת חברתית משעשעת ביותר.

במקום להרחיב את הקשר עם מר אטלר ולתת לו במה נרחבת יותר –  ואולי אף לתת לכתוב טור נרחב יותר על מכוניות וטור נפרד על חוויותיו מן השואה ועלייתו לארץ, מוסף רכבים אובייקטיבי פעם בכמה זמן, לשקול להוציא מגזין שלכם בנושא רכב ועוד רעיונות אפשריים – בחרתם לבטל את הקול הכול כך ייחודי הזה.

מה חשבתם?

כמחאה החלטתי על כן להפסיק לקנות את עיתונכם – שאותו אני קונה מזה כשנתיים כל שבת, תוך מאמץ רב לפעמים להשיגו כמה דקות לפני שבת, כאשר אני חוזר מטיולים בשטחי ארץ ישראל.

בוודאי שלא אעשה מנוי לעיתון כעת.

אל תבטלו את קרן האור של אדוארד.

חג אורים שמח, יונתן פרידמן

צפרירה מלובני שמוקלר: בקשר לדברים שכתבת שעיתון "מקור ראשון" מפסיקים את עבודתך בעיתון בסוף דצמבר, תגובתי הספונטנית הייתה… זה לא ייאמן!! אני חושבת, כקוראת מכורה של מדורך הפותחת את העיתון ומחפשת מה כתבת בגיליון השבועי, שיש עוד רבים כמוני העושים זאת. יש לדעתי להתארגן ולהביע מחאה על היחס כלפי מדורך. אנחנו גם נשקול לבטל את החתימה על העיתון, אנחנו השותים בצמא את כל סיפורי השואה, סיפורי פולין והאבחנות המדויקות שלך לאווירה הקיימת כיום בפולין, ויכולת האמירה האוטנטית שלך ללא כל פחד למה שהתרחש בגטו ורשה בימים האפלים. לא רואים אפשרות שלא תינתן לך האפשרות להמשיך לכתוב בעיתון. פשוט לא ייאמן…. מעניין מה הם הנימוקים להפסקת עבודתך…

ברוך גרינברג, עפרה: אדוארד יקר, הצלחת להפתיע אותי בהכרזה על הפסקת כתיבתך במקור ראשון. אינני יודע מה השיקול, אבל לי זה לא משנה, אין ספק שזה לא יהיה אותו עיתון בלעדיך.
זקן מורשה זה אוצר של חוכמה, ידע והיסטוריה, לא מוותרים כל כך בקלות על דבר כזה. ננסה למחות, אבל נמשיך לעקוב בבלוג.
בהצלחה במאבקים על הגשמת החלומות והוצאת הסרט לאור.
.
משתמש אנונימי: חבל, עצוב לשמוע, גול עצמי לעיתון ובגדול.

להלן ציטוט מהבלוג 'נימוקים של צורה ותוכן', בפוסט "שני סודות גלויים של עולם העיתונות הישראלי":

רשימה זו מתחילה בווידוי: אני אוהב לקרוא עיתונים, ואני אוהב שבעתיים לקרוא עיתונים בשבת. אלו שבזים למדיום העיתונאי נוהגים לומר שהאינטרנט הרגה אותו, שהוא רדוד ופופוליסטי ושאינטלקטואלים צריכים לקרוא ספרים ולא עיתונים. לקינוח הם נוהגים לנחור בבוז ולנעוץ את המסמר: "בעיתונים של היום עוטפים את הדגים של מחר". לאלה אני עונה: ומה רע בכך? גם דגים אני אוהב מאוד. יש פה סינרגיה בעלת ערך אסתטי לא מבוטל, שלא לדבר על שימוש יעיל בפסולת.

אבל לא כדי להתוודות על חולשתי זו הטרחתי את שלושת קוראי הבלוג משגרת יומם; בכל אופן לא *רק* כדי להתוודות עליה, אלא גם כדי לחלוק שני סודות גלויים, שתי פנינים שמתחבאות בערימת עיתוני סופהשבוע של הישראלי המצוי, והמצוי פחות.

א. המפתחות בפנים

הטור הפובליציסטי המענג ביותר בעיתונות הישראלית מתחבא במוסף "דיוקן" של העיתון הימני-משהו "מקור ראשון". "המפתחות בפנים" שמו, וכותב אותו יהודי לא צעיר בשם אדוארד אטלר. אטלר, דוברן של אי אלו שפות, במאי של אי אלו סרטים ומאהבן של אי אלו מכוניות לאורך אי אלו עשורים, כותב ברגש על כל מה שניתן לכתוב עליו ברגש. זהו כביכול מדור רכב, אבל רק כביכול. על הלנצ'יות והאלפות שלו, כמו גם על הניסן בלו-בירד החביבה ושאר נוסעות על ארבע, תקראו בדרך כלל רק בין השורות. בשורות עצמן תמצאו זיכרונות של ניצול שואה בעל חוש הומור (וגם חוש היסטורי), של אמן אנין טעם, של נטע זר בטלוויזיה הישראלית של שנות השבעים, של עולה חדש המשתאה מהקורות אותו במדינת היהודים של אותה תקופה (וגם של היום), של אזרח העולם שהספיק לגדל ולקבור כמה כלבים אהובים, לשחק אי אלו משחקי שחמט ולפגוש כמה מהמי ומי של עולם הקולנוע. כן, תמצאו פה גם מבקר קשה של תעשיית הרכב, עיתונות הרכב ובעיקר יבואני הרכב המקומיים – אבל לא תמצאו דבר מהיובש והטכנוקרטיה שמלווים בדרך כלל רשימות מוטוריות.

גם אם אתם שמאלנים יפי נפש שלא יגעו בעיתון מתנחבלי עם מקל; גם אם אינכם יודעים (או רוצים לדעת) מה ההבדל בין קרבורטור לאלטרנטור – עשו לעצמכם טובה והיחשפו לתופעה הזו. אתם יכולים להתחיל מהטור המצחיק עד דמעות "תדבר יפה לרעייתי, חייל!", או מכל מקום אחר. סיפוקכם מובטח.

סימה האוז: הסיבה היחידה שהמשכתי מנוי למקור ראשון הייתה המדור שלך. ברגע שגיליתי את הבלוג, עטתי על ביטול המנוי לעיתון המאכזב הזה.
אני מתפללת להמשך בריאותך בגוף ובנפש, השם יתברך ייתן לך מכל טוב! בהערכה ואהבה, סימה

שלמה: מחאת קוראים!

רבים מאיתנו, קוראי המדור, שייכים לקהל הדומם. אנו לא רגילים לכתוב מכתבים למערכות העיתונים, או להביע את סערת רוחנו בהרמת טלפון זועם למערכת העיתון. אנו מקבלים את השבועון ביום שישי, ומתיישבים כדי לקרוא את מדורך. זהו לא עוד מדור שניתן לעבור עליו ברפרוף, לקרוא אותו בין פעולה אחת לאחרת. זו חוויה. חוויה שבועית שמצריכה עת וזמן כדי לשוט יחד איתך למחוזות נפשיים, היסטוריים וגיאוגרפיים. עולמות שונים נפגשים על גבי דף העיתון, וכולנו מחכים רק לעלות לסיפונו של הקברניט אדוארד. מי יודע לאן יבחר לקחת אותנו הפעם? לאיזה מקום מועדות פנינו?
הכתיבה, הכול כך חדה ומושחזת, לא מהססת לדרוס את קדושתו של הפוליטקלי קורקט, וכך אנו זוכים להיפגש עם דעה, עם אישיות, ולא עם שפת החברה. אדם מיוחד ומרשים, שכל סופרלטיב פשוט מקטין את דמותו.
אני לא מאמין שהעיתון בחר בצעד כל כך טיפשי כדי לקטוע חיים. אני חושב שנצרכת התאגדות קוראים כדי לפעול בנושא.

דרור: כולנו מתאבלים על הפסקת כתיבתך במקור ראשון. היית לנו לחבר, אב, דוד, וסבא חברמן, וכל זאת בעודך מספר לנו על יתמותך. מצפה להקרנות סרטך כאן.

נעמי לבקוביץ': אדוארד שלום. נחשפתי אליך כאשר בני הבכור החליט שאין די ב"הארץ", וכמי שמתעניינים גם בדעותיו של הצד שכנגד, ראוי שנקרא גם את מקור ראשון.
כך נחשפנו אליך, ומאז אנו מנויים על הבלוג וקוראים נלהבים שלך.
אתה מקשר בכתביך כמה שריטות שיש גם לי: אהבת רכב (אפילו שאני אישה, ולא כל כך צעירה), שנאת אנטישמים, בפרט פולין (קרקוב ולבוב במקור של אישי) וגרמנים (ברלין מן הצד שלי). וכן – גם מק-בוק…
כדור שני על כל הסממנים הנלווים אליו, אנו יודעים על התקופה לא מעט (בלי להצטנע) ולומדים עליה עוד ועוד.
חמותי היקרה, שנפטרה לפני כשנה, שרדה בחזות ארית תוך עבודה בבית חולים של הגסטאפו. אח"כ נאלצה להחליף חזות פעם נוספת כשעלתה ארצה בזהות של צעירה מפלשתינה שנסעה לבקר קרובים בפולין ולא שבה.
מאז לא ראינו אותה ולו לרגע ללא התיק עם תעודותיה, וניתן להבין זאת. בקבורתה זרקנו את התיק, כולל התעודות, אל תוך הקבר, שתרגיש בטוחה…למרות מחאותיו של הקברן.
צר לי שנפגעת פרנסתך, העיתון שרוצה להתקדם – נסוג, לטעמי.
נקרא הלאה את הבלוג, ונחכה לזכות ולראות את שועל הכסף.
אם תתפנה, נשמח לשמוע את סיפורך מסודר, ולא קטעים קטעים.

אביאל זילביגר: עיתונאים, כמו לועזיסטים פרימיטיביים, לא תמיד מבינים מה טוב להם. להפסיק לפרסם אותך זו שטות מוחלטת. סוף סוף יש להם מדור מוצלח עם נשמה! אני גרופי של המדור שלך. מגיע לך שתמצא מסגרת יותר טובה לכתוב בה, כי מכל רע צריך גם לצאת טוב.
שבת שלום, חזק ואמץ ובריאות שלמה. אשמח להתעדכן שאתה ממשיך בעבודת הקודש שלך.

שמואל שטרן, תל-אביב: אדוארד, קשיש מורשה .אני קורא בצער רב על הפסקת מדורך המרתק בדיוקן. מיותר לציין שאני פותח את דיוקן מדי שבוע בטור 'המפתחות בפנים'.
לעיתים אני נעזר במחשב לאתר מיקום של נקודות שאתה מציין.
אתה אלוף כתיבה מקורי, כיאה למקור ראשון, זווית מאוד מעניינת על עולם הרכב. ליתר דיוק אני מדייק: אתה כותב את מדור הרכב היחיד שאני קורא (אני משמש כמנהל רכב שנים רבות). פשוט תענוג צרוף. משוחרר לשון ומחויבות. ללא משוא פנים.
בנוסף אתה מסביר ומספר על עולם ותקופה אשר השתנה, אך לצערי כנראה אנטישמיות שורשית רוחשת בו כגחלים ברקע. טוב שאתה נותן דוגמאות.
כאשר ציינתי "אלוף", התכוונתי גם לכל אותם סיפורים הנוגעים לסיפור חייך, המיוחדים מאוד. אני פשוט קורא ומעולם לא פיהקתי.
אם תעביר פנייה להנהלת מקור ראשון כדי למצוא גם בעתיד את הטור הייחודי שלך מעל דפי העיתון. אני כמנוי ותיק גם מוכן לשלם בונוס נוסף עבור מדור זה. אני מעדיף לקרוא על עיתון מודפס. מהיום שאראל סגל עזב, הפסקתי לקרוא אותו, איני מחפש טורים באינטרנט. פרט לשורות אלו, האם יש עוד משהו שאוכל לעשות כדי להמשיך ליהנות מכתיבתך? יישר כוח!

יהודה ב"א, מעלות: אדוארד היקר! מיום עומדי על דעתי אני קורא את מדורך הנפלא בדיוקן. בתחילה הייתי מסתכל רק על התמונות, וכשלמדתי לקרוא אז גם קראתי הכול. מצער לשמוע שהנהלת העיתון רוצה להפסיק דבר נפלא זה.
יה"ר שתזכה לאורך ימים בבריאות ובשמחה, אמן.

מרדכי בן-חורין: אתה צעיר!!! לא קשיש! הרי כתיבתך מלאת חיוניות ומקסימה. יותר מתענוג, לקרוא את דבריך.

אורנה: קשיש מורשה יקר. בכל יום שישי כשמגיע 'מקור ראשון' אני פותחת את דיוקן והכתבה הראשונה שאני קוראת היא שלך, המפתחות בפנים. התמכרתי.
לקח לילדיי זמן להבין שמדור הרכב שאמא שלהם כל כך להוטה לקרוא הוא מדור הנפש – הסיפורים המרתקים שלך על השואה, רוממה, חבריך, ההומור, הכתיבה הייחודית שלך.
קשה לי לעכל שמשבוע הבא אקרא את מילותיך על צג המחשב!
מה שמניח את דעתי זה שאתה, קשיש מורשה יקר, תמשיך לכתוב.
אני אגיע לביקור שבועי בבלוג שלך !מחכה לסרט!!!! אורנה.

יוסי א': אדוארד היקר, אני קורא אדוק של מדורך משחר יציאתו לדפוס על גבי דפי דיוקן ועד היום, על גבי דפי הווירטואל.
הזכרת את הסרט 'אמבולנס' – מצאתי קדימון של הסרט וכן קישור לרכישתו במידת ותחפוץ. יהי רצון שלא תרפה מהעט הווירטואלי, ותמשיך לכתוב ולעורר ערגה למילים ולאומנות של פעם (המוטורית, הקולנועית, היהודית ובכלל).

מלכי: במשך שנים, בני ואנוכי נהנינו מאוד לקרוא את טורך מדי שבוע. עדיין מחכים לסרט על שועל הכסף של פליציה ט', או לפחות לגרסה שלו. נמשיך לעקוב אחריך בבלוג. תודה על כתיבתך.
(ועכשיו אתקשר ל'מקור ראשון' לבטל את המנוי, כי העלאת המחיר פלוס הפסקת הטור שלך – זה כבר יותר מדי בשבילנו).

נתי: שלום אדוארד. עם עזיבתך את מקור ראשון, עזבתי גם אני.
שוב לא נותרה אוושת חיים בעיתון הזה, ההופך צהוב ומשמים מיום ליום. ביום שנודע לי על גדיעת המדור המפתחות בפנים, פניתי להנהלת העיתון והודעתי על הפסקת המנוי. לא זו בלבד שלא הטריחו את עצמם לכתוב תשובה, גם אישור על הודעת הפסקת המנוי לא כתבו. העיתון הפסיק להיות מחולק, וחדל.
אני מאוד מקווה שתמשיך לרוות את צימאוננו לכתיבה משובחת ואצילית, ולא תיכנע בפעם המי יודע מה מהחבטה הזו בגבך הקשוח.
ליבנו איתך.

שמואל: קצת מאוחר, מזל טוב. תהיתי דווקא בטור האחרון של "המפתחות בפנים", והרהרתי מה בדיוק מייחד את כתיבתך? מבחינתי, מצאתי, אני מתרגש גם מהתעוזה, העיניים הפקוחות לרווחה, והצוהר שאתה פותח לעולם שכבר לא קיים ואסור שיישכח. דווקא בפרטים הקטנים. יישר כוח.

דני: אחד מהכיפים הגדולים שלי בכל בוקר יום ו', היה לאסוף מתיבת הדואר את "מקור ראשון",  להציץ בכותרת הראשית, ומשם למוסף "דיוקן", ולמדור "מכונית הנפש". הישיש המורשה הצליח להביא בשני עמודי "מכונית הנפש" את הסיפור המרתק של חייו ואת האהבה הגדולה למכוניות. טעות גדולה עושה מערכת "מקור ראשון" בסגירת מדורו המופלא של אטלר. אמנם קרוב לוודאי שלא אבטל את המנוי, אבל נזקפת לחובתכם נקודה רעה, מאוד רעה, וחבל. דני אנכונא.

יוסי א': אדוארד היקר, אני קורא אדוק של המדור מיום צאתו, ערב קבלת רישיון הנהיגה שלי (אולי הייתי הקורא הצעיר ביותר שלך שאחז בהגה ?) ועד היום. אפשר לומר שבדרכך לימדת אותי נהיגה, ולא רק ברכב.
עד לשנים האחרונות הייתי קורא אותו הודות לכך שאבי היה מנוי לעיתון, ומאז שהוא עלה למרשתת, כבר קראתי את המדור כשנשלח טרי למייל, וויתרתי על פתיחת ה"דיוקן" לשם כך.
במקרה דנן ניתן לומר חבל על דאבדין, אבל הודות למרשתת ולך, אני צופה חיים עשירים הרבה יותר למילותיך הכתובות המוסרטות
חזק ואמץ !

בני: אכן כאב גדול על הפסקת המדור. מדגדג להפסיק את המינוי, אבל אז נגרום עוול לשאר הכותבים בעקבות נטישת המנויים. נמשיך לקרוא את הגיגיך בבלוג המופלא שלך.

יודקיי: חבל מאוד. אהבתי את המדור במקור ראשון בזמנו, וכשסירבתי להיות מנוי, רק אותך, אדוארד, חיפשתי ברשת.
מצאתי שיש לך בלוג ומאז אני מתעדכן. יישר כוח. המשך להיות טוב ולעשות טוב, אדוארד. יהודה

משתמש אנונימי: אדוארד יקירי, איש ה"אמת" היוצא חוצץ מול ה"אקדמיה יד ושם". בביקורי האחרון שם, זה לא מזמן, חיפשתי את ה"ריקשות" מגטו ורשה ולא מצאתי. כן חיפשתי את ה"נבוטים" של היודנראט, וקשה היה להבחין בהם. הייתכן כי בגלל "מדיניותה של אקדמיה" זו יש כל כך הרבה "מכוני שואה" בארץ?
תחסר לי מאוד כאשר המפתחות לא יהיו בפנים. בהערכה רבה,
יוסי בן-לביא

שמוליק: אדוארד שלום וברכה. שמח לקרא את טורך מדי שבוע המתפרסם בבלוג שלך. הצטערתי לקרא כי הטור יפסיק להתפרסם בשבועון "מקור ראשון", ולו בשל החוסר הערכה הנרמזת מצד בעלי/עורכי העיתון לטור (כי ממילא אני קורא את הטור בבלוג כאמור). בכל מקרה, אני מודה לך על כל הטורים עד עתה, ואשמח להמשיך לקרוא את דבריך כמדי שבוע. בהצלחה.

משפחת השכל, מושב קשת: אדוארד, יש אצלנו במשפחה שקודם קוראים את "המפתחות בפנים", לפני כל דבר אחר. יש כאלו, שאחרי שהתחתנו, ביקשו שאשמור להם את המדור בין ביקוריהם.

לא קנינו רכב בלי להתייעץ איתך.

א. בבקשה להעביר את המסר למקור ראשון. אוי לנו עיתון בלי אדוארד! הלוואי ויחזרו בהם.

ב. תודה רבה!

יוני נצר: שלום אדוארד, מה שלומך? קראתי בהלם מוחלט על החלטת מקור ראשון לסיים את מדור המפתחות בפנים. קודם כל תודה על כל המדורים וכל החוויות שעברתי יחד איתך בזכות מדור זה, אני חושב שאתה ייחודי ונפלא בנוף ארצנו. שנית, דע לך שפניתי במכתב נזעם למקור ראשון על החלטתם זו. אני מקווה ומייחל לכך שעוד כותבים רבים אחרים יעשו כמוני, והלוואי שנוכל לבטל את רשעותה וטיפשותה של החלטה זו. ודע לך שבזכותך אני עובד כרגע על שיפוץ רכב, דבר שלא העזתי לעשותו לפני שקראתי את חוויותיך מעולם הרכב. באהבה רבה, יוני.

ב"פ: שלום מר אטלר,
שלחתי לאתר העיתון מקור ראשון את הדברים הבאים:
"אנא השאירו את המדור של אדוארד אטלר בעיתון. ואם תפסיקו, אז אולי את אחד מהסגלים".
כתבתי את שמי רק בראשי תיבות, ב"פ, אך הוספתי דוא"ל מלא ולכן ניתן להגיע אליו. אני נהנה מאוד מהמדור שלך ומקווה שלא יפסיקו אותו.

מרדכי בן-חורין: שבת שלום לך מר אדוארד אטלר. אם אני מבין נכון את שכתבת ב-15/12/2017, הרי שהעיתון מפסיק את מתן מדורך בניגוד לרצונך. אם אכן כך הדבר, אני אפסיק את המנוי שלי על העיתון, שהוא היחיד מהעיתונות המודפסת אשר אני מוכן לקבלו.

אבקש להוסיף שנושא הרכב, פרט לקטע "טיפ טיפה", אינו הסיבה העיקרית לקריאתי את מדורך, אלא כל הנושאים האחרים שכתבת עליהם, ושהם כה נדירים בעיתון זה ובכלל בעיתונות, ולכן התמוגגתי לקרוא את שהנך כותב וכתבת. אני תקווה שמכתבי זה יתרום להמשך מדורך, הנכתב וייכתב על ידך גם למרות "קשישותך". אני עצמי קשיש פעיל (88), עובד במקצועי (אדריכל) ויוצר, טוב ואולי אף יותר טוב מעת צעירותי…

פנחס פיין: אדוארד שלום, להלן לידיעתך: אני מקווה להמשיך ליהנות מהגיגיך, קורותיך, רעיונותיך, עצותיך, נבזויותיך ויתר יכולותיך מעל במות אחרות (כולל 'מכונית הנפש'). אריכות ימים מתוך בריאות שלמה. הנה המכתב ששלחתי למקור ראשון:

חברים נכבדים,

אני מבקש להודיעכם כי החלטתי לא לחדש את המנוי על העיתון מעתה ואילך.

לאחר שצומצם מדורו של אמנון לורד (שפרש לבסוף מרצונו אני מניח), ועתה עם פיטוריו של אדוארד אטלר, החלטתי שדי גם לי.

אני מאחל לכם הצלחה ומבקש שלא תפנו אליי בנושא.

בברכה, פנחס

ורה בן-יצחק: הצטערתי מאוד לקרוא שמקור ראשון מפסיקים לפרסם את המדור שלך!! יש טעם לכתוב להם לשנות את רוע הגזרה? אני מתחברת במיוחד לכתבות הקשורות לשואה (הוריי היו ניצולים מהונגריה), ובמיוחד מצפה לסרט שלך!! יש התקדמות בעניינים? אולי לפנות למשהו בעל השפעה? הרבה בריאות ושמחה!!

יזהר פרידמן, מתכנן פיננסי: הסיבה העיקרית שיש לי מנוי למקור ראשון זה המדור השבועי שלך. לדעתי עיתון מקור ראשון צריך אותך יותר ממה שאתה צריך אותם. אומרים שכשנסגרת דלת נפתחות דלתות חדשות.

לדעתי הערך שאתה נותן גבוה מאוד, וצריך להיות מופץ באינטרנט בשפות רבות לכל העולם באמצעות הבלוג מכונית הנפש, שצריך להפוך לאתר אינטרנט. אני מעדיף להיות מנוי שלך בתשלום ולא של מקור ראשון. אוהב אותך ומאחל לך אריכות ימים בריאות והרבה הצלחה.

אבי: שלום אדוארד. למה קיצצו אותך במקור ראשון? האם יש מישהו להתלונן בעניין הזה? אני אחד מקוראיך במקור ראשון. האם ישנה סיבה מיוחדת לכך שקיצצו אותך? אתה יקר מדי או משהו? ובכל מקרה, למי היית מציע להתלונן במערכת מקור ראשון? כי אשמח לשלוח מכתב בעניין זה. בברכה, אבי.

נתנאל דודסון: שלום וברכה. בשבת האחרונה הוכיתי תדהמה, שעה שהתוודעתי לתהליך המתרחש בימים אלו, של הפסקת וסגירת הטור השבועי ״המפתחות בפנים״ של אדוארד אטלר.

בעקבות זאת, ברצוני להודיע להנהלת העיתון ולחברת ההפצה, על דרישתי להפסיק לאלתר את המנוי על העיתון השבועי שלכם.

רציתי שתדעו, שאחת הסיבות העיקריות להישארותי מנוי בעיתונכם במשך שנים רבות, הייתה קיומו של המדור השבועי המשובח הזה, שלדעתי (ולהערכתי אף לדעת קוראים רבים אחרים), כותבו הינו בעל שיעור קומה אנושי שכנראה אינכם מסוגלים להכיל או להכיר.

אין זאת, שלא רק טחו עיניכם מלהכיר בתרומתו האדירה לתכולה האינטלקטואלית של העיתון שלכם, שכבר ראה ימים טובים מאלו שמתגשמים עליו בשנים האחרונות, כנראה שגם אין מה לצפות מכם להכרת הטוב בעמידתו האיתנה לצידכם, גם בשעותיכם הקשות בשנים הראשונות, וגם בתהפוכות הרבות והשינויים שנערכו בתכני העיתון שלכם, שאת רובם היה קשה ולא נעים להכיל פעם אחר פעם.

אף כי איני מתיימר לההין, כי פנייתי זו תילקח בחשבון, שעה שכבר נמנה ונגמר איתכם להשבית את המדור ״המפתחות בפנים״, חשוב לי לנסות להביא אתכם להכיר בחומרת המעשה שלכם, שמהווה כריתת שרידי החיות שנותרה באיש המיוחד הזה, שעבר כל כך הרבה תלאות וסבל, וקם פעם אחר פעם מעפר קברו, על מנת להנחיל לציבור הצמא את האמת חסרת הפניות שנתגבשה בזווית הראייה הייחודית במינה בה בורך, שלא לדבר על יכולות ההתבטאות והכתיבה מהמעולים ביותר שנתקלתי בהם בימי חלדי.

צר לי שהגעתם למסקנה כה מצערת וכה פוגענית, שלדעתי תפגע בראש ובראשונה באינטרסים הכלכליים שלכם, שעה שרמת התכנים שלכם שוב אינה מי-יודע-מה מרתקת כבעבר, ואפילו מודעות הפרסומות כבר מעניינות יותר.

בנוסף לכך, סגירת המדור, כמוה כזריקת המפתחות בפנים של הקוראים הרבים שלכם, שאני מקווה, שכמוני, לא יסלחו לכם ולא יבליגו על המעשה האווילי וחסר שיקול הדעת הזה.

אין זאת, כי מנוי וגמור עם הנהלת העיתון ועורכיו, להימנות אחר כבוד על הרשימה המפוקפקת של אנשי תקשורת מלאים בעצמם ולא מסוגלים להכיר בכישרון זולתם, שעל מעלליהם זכינו לקרוא שבת אחר שבת בטור המיוחד והמרנין, ששום טריק וקסם לא יוכלו לחפות על חסרונו.

בעקבות כל האמור לעיל, ובעקבות הסבל המתמשך שלי להיות מנוי במשך שנים רבות, על אף האכזבות המצטברות פעם אחר פעם, ע״י החלטות תמוהות לערוך אינספור שינויים מטרידים, החל מגודל הגיליונות המשתנה לדשות לבקרים, הפסקת טורים מעניינים והחלפתם בטורים משמימים, הכנסת תכנים על גבול הצהוב ואף מעבר לכך, על נטילת חלק פעיל בהפצת לשון הרע ורכילות בשם ״זכות הציבור לדעת״, ועוד פעולות רבות אחרות שהיריעה תקצר מלהכיל, אני מורה בזאת להעביר לגורמים הרלוונטיים את בקשתי ודרישתי להפסיק את המנוי על העיתון מקור ראשון לאלתר.

 לכבוד עורך עיתון "מקור ראשון".

שלום,

כמנוי ותיק של העיתון, ברצוני להביע את צערי, אכזבתי ומחאתי על כוונתכם לבטל את המדור "המפתחות בפנים".

כבן דור שני של ניצולי שואה וכחובב נושאי רכב, המדור מאוד "דיבר אליי".

אבקשכם לשקול שנית את המשך קיומו.

בכ"ר,

רפאל גורדון

יעקב וטובה לבקוביץ: שלום. אנחנו ועוד אלפי קוראים נהנים ומחכימים ממדורו של אדוארד "המפתחות בפנים". איננו יודעים את הסיבה (להפסקה). ייתכן שמלחמות היהודים הגיעו לעיתונכם. חבל מאוד מאוד שסוגרים מדור נפלא זה. כדאי לעשות "חושבים".

איציק: שלום לך ,

אני מצרף את מכתב התלונה שכתבתי לעורך הראשי של מקור ראשון.

איני יודע אם מכתבי ישנה את ההחלטה לסגור את מדורך, אך אני מקווה שהוא יחזק אותך בכך שתדע שכתיבתך תרמה לרבים אחרים .

פעמים רבות צחקתי או דמעתי מתיאורך וחוויותיך.

למדתי המון על נושא הרכבים, שהוא נושא שמאוד מעניין אותי גם אם אני לא עוסק בו ביום-יום. ובכלל, נהניתי מסגנונך המיוחד .

מאחל לך שתמשיך לכתוב עד 120 מתוך בריאות, נחת וכיף – אמן.

מובן שנרשמתי לקבל את מאמרך ישירות למייל .

בס"ד

שלום לעורך הראשי,

כקורא ותיק שמנוי קודם כל מסיבות אידיאולוגיות ואחר כך מסיבות אישיות של צריכת תקשורת, הופתעתי מאוד מהחלטתכם לסגור את המדור של אדוארד אטלר.

הכתבות שלו שומרות על זיכרון השואה באופן קבוע, באין סוף צורות ואזכורים. לי זה מאוד חשוב!

נושא הרכבים מעניין גברים רבים שאני מכיר, ואני חושב שההשקעה שלכם בצורכי הקוראים הגברים היא מזערית יחסית להשקעתכם בציבור הקוראות. לכן לא ברור לי מדוע גם את המעט הזה אתם סוגרים. למדתי המון על הנושא, והכול בדרך כיפית ומעניינת.

עליכם לדעת שכתיבתו, גם אם היא שונה מאוד מהכתיבה המקובלת היום אצל הכותבים הצעירים – מתאימה יותר לקוראים המבוגרים, שמחפשים את המוכר להם מימים עברו.

אני סבור שאתם עושים טעות חמורה כלפי קוראים רבים ונאמנים, ובכללם אני.

אני מבקש שתשקלו שנית את החלטתכם, ואני עוד יותר מקווה שאחד המדורים היותר נחמדים והמעניינים בעיתונכם לא ייסגר !

נא תשובתכם.

בברכה, איציק רמה"ג

נועה סילבצקי, אפרת: כמו רבים אחרים גם אני קוראת אדוקה של מדור המפתחות בפנים, למרות ההבנה הצרה שלי במכוניות. נהניתי מחוש ההומור שלך, והתרגשתי מהסיפור האישי שלך, שאני מקווה שנזכה לראותו בסרט שועל הכסף שיצא סוף סוף… וגם למדתי משהו בנושא נהיגה. תודה מעומק הלב והצלחה בכול.

יובל ס', גוש עציון: אדוארד שלום! הידיעה כי המדור הגיע לסוף דרכו – אינה מקובלת עליי, וגם אינה מוצדקת! במהלך השנים שאבנו ידע רב וגם מעט ניסיון בעזרתו של המדור, שהסיפורים החינניים שליוו אותו היו חלק בלתי נפרד ממנו.

את המכונית הנוכחית שלנו רכשנו ע"פ המלצתך, ואנחנו מאוד מרוצים!

בעניין זה כתבתי מייל לעורך, ובו ציינתי, בין השאר, כי הייתי משנה הרבה בעיתון, לפני שהייתי נוגע במדור זה.

בודאי תשמח לשמוע כי בשבועון "דיוקן", אני קודם כל מחפש את המדור, ורק אחר כך מתפנה לכל השאר.

ותודה על התשובות שנתת לנו. יצוין כי כולן נענו והיו לעניין.

אישית המדור יחסר לי מאוד!

מנחם: מאוד הצטערתי לקרוא השבת ש"הזקן לא אמר לה שהוא טס ללוויית המדור". המדור הנ"ל גורם נחת ונאה ותזכורת ליהודי פולניה וצאצאיהם על ההיסטוריה של אבותיהם, בתוספת הניחוח של המכוניות. אני מקווה שתימצא דרך להמשיך את המדור.

ראובן קסל: שלום אדוארד, קראתי באיחור את מאמרך האחרון. אני לא יודע אם יש עדיין טעם לכתוב לעורכי העיתון עצמו, אבל לפחות לך רציתי לומר, שאף שאני כמעט לא קורא עיתונים ובכלל לא מתמצא ולא מתעניין במכוניות – כמדורך הוא למעשה היחיד שבגללו (ובגלל הסודוקו וכו' מעבר לדף) השארתי את המנוי על 'מקור ראשון'. אפילו חלק מענייני המכוניות אני קורא, כדי להתענג על הכתיבה שלך. יש בה משהו שנוגע ללבי, ואני תוהה אם אינך כותב סיפורים וכדו', מעבר לכתבות בעיתון.

בברכה ובתודה (ואם יש טעם שאתנפל על מערכת העיתון, אעשה זאת ברצון).

נילי גרייסר: אדוארד, ראה מכתבי למערכת העיתון. מקווה שהמדור, הנדיר באיכותו ובמקוריותו, ימשיך להופיע.

נילי שלום רב,

אנו מודים לך על שפנית אלינו באמצעות הדואר האלקטרוני.

באשר לפנייתך נשיב, כי הדברים הועברו לגורמים הרלוונטיים במערכת העיתון. נשמח לעמוד לרשותך בכל עת.

בברכה,

שירות לקוחות, עיתון "מקור ראשון"

י"ש: לכבוד מערכת מקור ראשון,

שלום וברכה,

אני מנוי ותיק על העיתון שלכם מיום היווסדו, ואחת הסיבות העיקריות לכך היא מדורו המופלא של אדוארד אטלר. שמעתי בצער על תכניתכם לבטל את מדורו, כואב לי מאד לומר את אשר אני אמור לומר עכשיו אבל אין לי ברירה:

אם מדורו של אטלר יבוטל, אבקש לבטל את המינוי שלי על העיתון. כל השנים שמרתי למדורו של אדוארד אמונים ואת מדורו קראתי לפני כל שאר הכתבות. היעדרו יחסר לי כל כך, שלא אוכל לרוות נחת מהמדורים היפים הרבים האחרים שיש באמתחתכם.

אני בטוח שאני מבטא בזה דעתם של רבים, ונא שקלו מחדש את החלטתכם.

ועל הטוב ייקרא שמכם.

שלך בחיבה רבה אדוארד, י"ש

אריק: שלום אדוארד. כמנוי ותיק של מקור ראשון אני מעיד על עצמי כי המדור שלך מככב בקביעות, ומדי שבת הוא הוא הנקרא בראש ובראשונה לפני שאר הכתבות. הגדלת עשות, ואתה משלב באופן מופלא בין עולם הרכב לבין עולמך שלך וניסיון החיים שלך. הודות לכתבותיך אנשים נחשפים לעדות ממקור ראשון… של תקופת השואה מנקודת מבטך, וזה מצרך נדיר ביותר בתקופה זו.

כתבתך על סיפור הקרוסלה הייתה לעניות דעתי כתבת שיא .

איך שמרת/נצרת זאת עד כה?

במידה והדבר מקובל עליך, אשמח ליצור קבוצת לחץ על מקור ראשון כדי שמדורך המרתק לא ייפסק.

אודה לתשובתך, בברכה ובהערכה רבה מאוד.

משה מליק, הושעיה: שלום אדוארד. מאוד נהנינו, אני והילדים שלי, מהמדור שלך. הוא היה תמיד הדבר הראשון שחיפשנו בעיתון. כשקראתי על ביטול המדור שלך החלטנו לבטל את המנוי.

ודרך אגב.

בני קנה רנו קליאו ישנה בעקבות הכתבות שלך. היא עומדת ליד הבית ומחכה לו לשחרור מהצבא…

שלום רב.

במשך שנים נהנו מאוד מהעיתון, ובעיקר מהמדור של אדוארד אטלר.

זה תמיד היה הדבר הראשון שקראנו. הצטערתי מאוד על כך שביטלתם את המדור, ואני מבקש לבטל את המנוי.

בבקשה לאשר לי במייל את ביטול המנוי.

עדי, אפרת: הנה מכתב ששלחתי לחגי סגל:

קיבלתי בתודה את מכתבכם בהעלאת תעריף המינוי. מצד אחד אפשר להבין. מצד שני – גזרתם גזר דין קשה על אדוארד אטלר, האיש שבזכותו עשיתי מינוי.

ועכשיו אני שואל את עצמי – האם בכלל להמשיך במינוי?

הרי כתבים מבריקים יש בשפע. אדוארד אטלר יש רק אחד. זרקתם אותו – זרקתם דור שלם. אני לקחתי את זה פגיעה ברמה אישית ממש.

איך אפשר לפתוח את הגיליון והוא לא יהיה שם.

אני חושב שעשיתם שגיאה חמורה. לקחתם לנו גם את הלב וגם את הנשמה. אין בכם חמלה על ציבור המינויים?

שנו את רוע הגזירה. ויפה שעה קודם. תודה.

מיכל: אדוארד שלום. מסתבר שאני קוראת נאמנה של המדור שלך כבר עשרים שנה. קראתי על ההחלטה לסגור את המדור. בעיניי זו החלטה אומללה. וטעות גדולה.

אם מישהו היה מספר לי לפני עשרים שנה שאקרא בקביעות מדור רכב הייתי צוחקת ולא מאמינה. אבל המדור שלך הוא מיוחד. בחדות המבט ומקוריות הדעה. מדור שלא מתחנף ולא ירא ונותר קול יחיד וייחודי, בענייני רכב ובדעותיך בכלל. וכמה קשה למצוא כותבים כאלה. או אנשים כאלה…

הכתיבה שלך היא כתיבה מיוחדת. כתיבה של אמן. ואם באמת מישהו מעלה על דעתו לסגור את המדור שלך, הוא מעיד על עצמו – על חוסר חוכמת השכל והעדר של חוכמת הלב.

אני מאוד מקווה שהמדור ימשיך לפעול בכל זאת. מאחלת את זה לך ולנו הקוראים. "והדרת פני זקן" זה לא רק ציווי אלא גם חוכמה, כי חוכמת הגיל היא משהו שאין לו תחליף.

זו הזדמנות להודות לך על הכתיבה עד כה. לקוות שאמשיך לפגוש אותך מעל דפי העיתון, ושנזכה יום קרוב אחד לצפות בשועל הכסף .

בברכה חמה, מיכל.

תמר אפרתי, גבעתים: שלום אדוארד,

קראתי בצער רב על כוונת "מקור ראשון" להוריד את המדור. אף שאני לא מבינה כלום בענייני רכב, אני קוראת נאמנה שלך מזה שנים.

בעיניי אתה מוסיף צבע מיוחד ונדיר לעיתון, שכמותו לא ניתן למצוא בשום מקום אחר בעיתונות הישראלית.

פניתי למערכת בבקשה שישקלו שנית את ההחלטה. אני מקווה שעוד רבים יעשו זאת ומי יודע, אולי הלחץ יעשה את שלו ונזכה לקרוא אותך גם בשבועות הבאים…

בכל מקרה, רציתי להודות לך על שנות הכתיבה הארוכות. אותי, לפחות, הצלחת לקרב לתחום שהיה רחוק ממני מאוד ואפילו לגרום לי לחבב אותו 🙂 מקווה שנתראה גם בהמשך מעל דפי העיתון, ונמשיך ללמוד, להחכים, להתרגש ולעתים אפילו להזיל דמעה. תודה רבה על הכול!

והרבה הצלחה עם "שועל הכסף של פליציה ט'", שבעזרת ה' ישתחרר מידי המפיק ויעבור לבעליו החוקיים 🙂

בהערכה

פרופ' ברנרד בלאסן, רמת-השרון: בוקר טוב, אני מבין שעזיבתך את העיתון בלתי נמנעת. כפי שכתבתי לך לפני שבוע, הנני שוקל לא לחדש את המנוי שלי לעיתון בשל ידיעה זו. הרי המדור שלך הוא הדבר הראשון שאני קורא…

אבקש לדעת האם סיום עבודתך קשור להחלטתך האישית או להחלטת העיתון. אחליט סופית לגבי חידוש המנוי לפי תשובתך.

תודה רבה על השנים היפות, בריאות שלמה ואריכות ימים.

פ' מירושלים שלחה לנו את הפוסט הבא בפייסבוק, שכתבה מיכל ברגמן: מה לי ולמדור רכב? האמת שאני באמת לא מבינה בזה כלום. על הרכב שלי אני יכולה לספר שהוא נוסע, שהוא אדום ושהוא קטן. ובכל זאת, כבר עשרים שנה אני קוראת את המדור "המפתחות בפנים" של אדוארד אטלר במקור ראשון. קודם כל כי אדוארד הוא כותב נפלא, חד, מריר, מרגש ולגמרי לא רגשני, ללא משוא פנים, ישר לפנים, ביד אמן כל כך ייחודית שאין עוד קול כזה. לא מנסה להתחנף, להטיף, להיות מקורי, להיות ניו ז'ורנליזם בשקל – הוא אדוארד אטלר. מותג. מקורי באמת. אומר את אשר יש לו להגיד, ויש לו.

בין כתבות הרכב נפרשים זיכרונות מפולין הקומוניסטית, מהחיים הקרתניים ברשות השידור הישנה ומחייו כילד בגטו ורשה וכילד מתחזה בחלק הארי של העיר והקורות אותו אחר כך, כילד-קמע בצבא האדום. הוא מספר על חברים וקולנוענים שהיו, על סרטי קולנוע ועל הסרט שלו, שהלך והסתבך בפולין וכרגע תקוע, והלב נחמץ.

אז הוחלט לסיים את עבודתו של אטלר. לא יודעת למה, ובכנות זה גם לא ממש מעניין אותי. מה שאני יודעת זה שהלב שלי עשה קווץ' כזה, שהמילים "החסיר פעימה" התאימו לו. יש די צעירים בעיתונות [צעירים זה עניין יחסי], וגם אצל הכותבים הטובים אני באמת לא מצליחה להבחין בין אחת לרעהה [סליחה, כן?]. למצוא מישהו שהוא כותב מיוחד, ליצור מסורת של כתיבה – זה לא דבר רגיל.
אטלר הוא ניצול שואה ואני לא בעניין לפרוט על בלוטות מסכנות שאין לו [כמו לניצולים רבים אחרים, אגב] ובכל זאת הנקודה הזו מכאיבה במיוחד. לא בחסד – אלא בזכות. בזכות מה שהוא ומי שהוא ומה שהוא יודע לתת בכתיבה שלו. עיתונות היא לא מוסד צדקה, אבל אם הייתי צריכה לוותר על מישהו – אז על אטלר לא הייתי מוותרת. בחסד. גם בחסד. אבל בעיקר-בעיקר בזכות.
אטלר כתב ששבוע הבא יופיע המדור האחרון. אני שואלת את עצמי מה עבר בראש של מי שהחליט את זה. וגם בלב – אם יש לב בעולם, אבל בראש. במקצועיות. ביציאה מהקווים המסודרים של עיתון מגזרי. ושל עיתונות בכלל – הכי טוב שאני יכולה להגיד על אטלר, זה שהוא אף פעם לא בתוך הקווים. ואולי זאת בדיוק הבעיה שלו.
חבל. כואב. מכעיס.
אם זה באמת יקרה – אני אתגעגע מאוד לאטלר ולמפתחות שלו. שתמיד בפנים.

אלי חדשי: שלום מר אטלר. קראתי בהפתעה על סגירת מדורך הנהדר במקור ראשון, וכקורא נאמן, אני מצר על כך!

כבן יחיד לשורדת שואה (משוחררת אושוויץ) ילידת צ'כיה ולאב שברח בראשית המלחמה לרוסיה ונדד ארצה עם הגנרל אנדרס, אני קורא בשקיקה את חוויות ילדותך ואת חוויותיך המכוניותיות…

בנוסף, אציין ידידות ארוכת שנים, אשר החלה אי שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת, עת עבדתי במעבדות סברין בת"א, עם יעקב לנדאו המנוח ואחר כך גם אשתו המנוחה תמרה. יעקב הוא זה שהדביק אותי לתחביב אופני הרכיבה, וגם נהניתי משרותיו המקצועיים לעילא בתחום העיצוב הגרפי.

נהניתי לרכוב איתו על הדוקאטי, לנסוע איתו בסוזוקי (?) המשופרת ואף לטוס איתו בססנה! לא אגזול מזמנך היקר, אך אמשיך לקרוא את הגיגיך בבלוג. שבת שלום.

שלום גברת אורלי גולדקלנג,
אני מנוי על מקור ראשון ובדרך כלל נהנה לקרוא אותו. בין השאר אני נהנה לקרוא את כתבותייך. אבל ארצה להעיר ולהפציר בכם להשאיר את מדורו של מר אדוארד אטלר. זו אחת מהפינות בעיתון שאני קורא מיד עם קבלתו.
אין הרבה מדי מדורים וכתבות כאלה שבגינם אני שמח לקבל את העיתון. פעם חלק ה'שבת' היה מעניין, וכבר לא, כאשר צבא החרד"לים והרבנים והקנאים (הדי חשוכים בדרגה כזו או אחרת) התלבש על חלק גדול ממנו, וכל הגוונים האחרים קטנו,
אנא השאירו לפחות את המדור המיוחד של אדוארד אטלר.
אנא מסרי דברים אלה גם לעורך – מר חגי סגל.
בברכה, ב"פ

זאב נרי'ה: לאדוארד שלום. כקורא ותיק של מקור ראשון נדהמתי לקרוא בדיוקן מיום שישי ד' בטבת 22-12-2017 את כותרת המדור "מדור לפני אחרון", וזאת לאחר שדיווחת בשבוע הקודם על שובך לארץ "לקראת סגירת המדור".

כידוע לכל קורא קבוע של עיתון יש סדר קריאה. וכשאני לוקח לידי את "דיוקן" הרי שאני, למרות שאני צבר, מתחיל לדפדף מצד שמאל וראשית כל אני קורא את "המפתחות בפנים"

מדורך הנפלא בנושאי רכב ועוד.

רבות נעזרתי במידע שטרחת להעלות על דפי המדור.

ברצוני להודות לך על שנים רבות של הדרכה וייעוץ בנושא חשוב זה.

המדור יחסר לי מאוד. ברצוני לאחל ל"זקן המורשה" אריכות ימים בבריאות אושר ושמחה עם המשפחה.

ברוב כבוד וביקר, זאב

מנחם מרקוביץ, רמת בית-שמש: באחרונה קראנו, בעצב רב, על סיום פרסומו של המדור המופתי "המפתחות בפנים" בעיתון מקור ראשון. שנים רבות אנו מנויים על העיתון, ותחת עינינו, ברבות אותן שנים, העיתון לבש ופשט צורה. נוסדו מדורים, והתחלפו כתבים, שונו מוספים והתבטלו נושאים – בכל כיד הדמיון הטובה ואולי גם בעצת פייה מסתורית, הלוחשת למושכים בחוטים, כיצד למכור יותר עותקים.

יכול להיות שאין זה כלכלי להחזיק מדור כלכלי ראוי לשמו – אינני יודע. אך ברור כי חסרונו של מוסף כלכלי מורגש במרקם של העיתון. ובהחלט ייתכן שחוברת קלילה כמוצ"ש היא משתלמת, אך גם כאן ברור כי מוצ"ש מכוון לחלק בלבד מקהל היעד של העיתון.

באופן דומה, הכתבים והכותבים השונים, עושים עבודתם נאמנה ובס"ה איכות הכתיבה הנה מעל לבינוני, ועל כך מגיעות לכותבים וכמובן לעיתון תשבחות. יחד עם זאת, ש"י עגנון לא ממש כותב בעיתון, כך שיש למה לשאוף…

לעומת זאת, "המפתחות בפנים" איננו עוד מדור או מוסף שברצות העורך יפורסם וברצותו ייגנז. התייחסות מעין זו למדור חוטאת לאמת הפשוטה. המפתחות בפנים הנו שמורת טבע במרוץ החיים היומיומי שלנו. המדור הנו נווה מדבר במדבר הצחיח של חיי היומיום. לא אגזים ואומר כי הטור הנו הלב הפועם של העיתון!

בסה"כ יש לטור כפולת עמודים במוסף דיוקן. והנה זה הספק חלקי על פני קרוב לעשרים שנה: בתת המדור "שואלים את אדוארד" מצאו אלפי קוראים התייחסות, עצה והדרכה לבעיותיהם בענייני רכב. אין ספור רכבים טופלו והוחזרו לכשירות אך ורק בשל עצותיו של אדוארד. נהגים ונהגות רבים כוונו לרכב המתאים להם בהתאם לנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות [גודל המשפחה\נסועה צפויה\תקציב וכו' וכו']. בתת המדור "טיפ טיפה" הייתה העמקה מתמדת, אך בשפה מובנת, בנושאי רכב. המדור נפתח עם מספר תמונות שמספרות ביחד או לחוד סיפורים מעולם הרכב. החל מהעולם של ימינו, ואחורה בזמן לעולם של ראשית התחבורה המוטורית דרך סיפורים בתמונות של מרוצי מכוניות ועוד ועוד.

ואולם, בלי ספק, לוז המדור הנו הטור מעורר ההשראה של אדוארד. הטור כתוב בנימה קלילה המגלה טפח ולעתים מכסה על טפחיים. העובדה היחידה הקבועה היא שלעולם לא נדע במה יעסוק אדוארד הפעם. האם בזיכרון שואה ואולי בסיפורים אישיים על נסיעות ואנשים? שמא יסגור חשבון, בפעם המי יודע כמה עם ברנשי רוממה? לא נדע, וזה הקסם וזו תמצית המדור. החיים לא קבועים. וכמאמר הבריות "האדם מתכנן תוכניות והאלוקים צוחק". יושב לו הקורא, שמא מתרווחת הקוראת בכורסתה, ונישאים הם לדקות קסומות לעולמות אחרים, רחוקים. ומיהו הכותב? צעיר נצחי, שבה משם והפך להיות מורה לחיים לרבים. מכאן שעיקר טורו הנו על החיים עצמם, ולפעמים גם על מכוניות.

ועל זה עומד העיתון לוותר.

עם מה נישאר? השכנים מעופרה יכולים להתכתב עם עצמם. העורך מצטט מעת לעת את עצמו ולעיתים מקבץ מטוריו בספר. את "בריחת המוחות" שומעים בגל"צ ביום חמישי, את הטור הפוליטי המשובח של עמית סגל ניתן לשמוע בחצי השני של השבוע בתחנה כזו או אחרת ואחרי ששמעת אותו כבר תדע מה הוא יכתוב…

לעומת כל אלה – את הלב הפועם מתכוננים להשבית.

אני קורא לעורך, למו"ל ולמי שמעורב בהחלטה: חיזרו בכם מהחלטתכם!

בברכה, מנחם

מיכאל בן חורין, נוב, גולן: אל תעשו לנו את זה! קראתי בתדהמה שעיתונכם עומד להפסיק את הטור השבועי של נכבדנו אדוארד אטלר 'המפתחות בפנים'. אנא, אל נא תעשו לנו את זה. ימשיך אדוארד להחכימנו מניסיון חייו העשירים, ללמדנו את תורת הרכב, ולענגנו בהגיגיו.

אני מנוי על עיתונכם 'מקור ראשון' מיומו הראשון. עונג יום השישי דרככם מתמצה בשלושה דברים: מאמרו של הרב חיים נבון ב'מוצ"ש', המפתחות בפנים של אדוארד אטלר ב'דיוקן' ומאמרו של חגי סגל ב'יומן'. וזהו. בליל שבת מסיים 'שבת' שלכם, מכריכה קדמית עדי כריכה אחורית.

אז למה ומדוע כבודכם מבקשים להימנע מלהמשיך להעניק לעמכו ישראל את הטוב הזה? למה?

אדוארד מלמדנו המציאות בפולין בימי ההשמדה וכעת. דווקא כעת חשוב שנדע מה קורה במדינה הזאת. שנדע איפה אנו חיים.

אדוארד ממחיש לנו כיצד עבדה ואובדת (ה'טעות' במקור) התשקורת הישראלית.

עצותיו בתחום הרכב – יקרות מפז. הן בטורו הציבורי 'טיפ טיפה' והן בעצותיו לפרטים ב'שואלים את אדוארד'.

כמה טוב יוצא לנו מהאדם הזקן הזה. (זק"ן = בנוטריקון זה קנה חכמה). ואת זה כבודכם מבקשים להפסיק?

מודע לעובדה שאנו מצויים בעיצומה של מהפכה פמיניסטית; ומכוניות זה לא בדיוק הטרנד שלהן. אבל, דחיל רמב"ם, יש גם גברים בעולם. אומרים 50%. גם להם (לנו הגברים) מגיע משהו הקרוב ללבנו = מכוניות וטכנולוגיה.

והא-לוקים הטוב ינחה את כבודכם בעצה נכונה – להמשיך פרסום כתיבתו של יקירנו אדוארד אטלר בעיתונכם, מקור ראשון.

העתק: אדוארד אטלר

אריק, משתלת גמזו: שלום לאדוארד. אני ועוד רבים מחברי מצרים מאוד על סיום מדורך במקור ראשון. כתבתי לך לפני כשבוע כי אם זאת על דעתך, אזי אנו נכונים להיאבק על השבתו.

אודה לתשובתך.

מושי אשר: אדוארד היקר – שלום וברכה! כיועץ ארגוני אני ממליץ בדרך כלל על שימור עובדים. בימים אלו אנחנו צופים במאבקם של שני הצדדים ב"טבע" להישרד. אינני יודע מה הסיבה להפסקת עבודתך במקור ראשון. אני מקווה שלא מדובר על מהלך הישרדותי כי העיתון יקר לי.
גם אינני יודע אם מהלך זה הינו בר השבה, אך אני יכול לומר שתחסר לי מאוד.
מדורך הינו המדור הראשון שאני קורא בעיתון מדי שבוע מאז פרסומו הראשון, וכתיבתך שימשה לי לפני שנים כמקור השראה לכתיבת סדרת כתבות בת 25 פרקים אודות נהיגה נכונה, בליווי הסברים בגובה העיניים למכניקה, לטכניקה ולחידושים בענף הרכב. זאת עשיתי כתרומה למאבק בנגע התאונות בדרכים.

כיום אני מתנדב במיזם "שומרי הדרך", התופס תאוצה בעקבות החסות הלאומית והמשטרתית שניתנה לו. אני שמח שהרעיון תופס תנופה. הגיתי רעיון דומה יחד עם חברי יקי פריד לפני כ-8 שנים בעת ששימשתי כמנכ"ל המועצה האזורית הגדולה בישראל (מטה בנימין), והנענו אותו תוך הסכמת מתנ"א עד לרמה של ניסיונות צילום במצלמה מיוחדת שרכשנו לטובת העניין, בניית קורס למתנדבים וגיוסם.
לצערי, באותה תקופה המשטרה לא הייתה בשלה לרעיון, וברגע האחרון נבהלו מפקדיה והחליטו לעצור את המהלך.
אני גם מחכה, כמו בוודאי רבים מקוראיך, להוצאת "שועל הכסף" מידיו של השועל הפולני. אגב, אם מדובר על צורך במימון המונים נשמח ליטול חלק. אשמח לשמוע בשורות טובות.
עמוס בן-גרשום: אדוארד יקר, רציתי לומר לך תודה על שנים רבות שאני נהנה לקרוא את "המפתחות בפנים". במשך שנים ביקשתי מחבר לשמור לי את גיליונות "דיוקן" על מנת שאוכל לקרוא את המדור שלך, ובהמשך עשיתי בעצמי מנוי לעיתון "מקור ראשון" בגלל המדור. אני קורא גם בשאר העיתון, אבל עכשיו אני בספק אם להמשיך את המנוי. החלטת המערכת להפסיק את המדור תמוהה בעיניי ביותר.

כבן לניצול שואה, וחובב רכב,ידעת לכתוב בדיוק לטעמי. כמוך, אני מעדיף את העידן הקודם של כלי הרכב, בקיא בדגמים של דורות קודמים. אני אוהב לנהוג עם הנעה אחורית ותיבת הילוכים ידנית, ולטפל במכוניות שלי בעצמי עד כמה שאפשר. לאחרונה סיימתי החלפת ראש מנוע עצמאית.

אני לא מתלהב מהדור הנוכחי של המכוניות, וחושש עוד יותר מהמכוניות האוטונומיות המתעתדות להגיע אלינו ולגזול כל חדוות נהיגה שהיא.

להבדיל, אין גם סוף מה ניתן ללמוד על השואה, ותמיד אני קורא עוד. כל יהודי שמספר על מה שעבר עליו זה סיפור שונה משל חברו.

אני מצטער מאוד על הפרדה שנכפתה עלינו, למרות שאני לא מכיר אותך אישית.

בברכה, עמוס.

יוסי אזולאי: אדוארד היקר שלום. צר לי שהמדור יורד מהדפוס אך אני מבטיח לעקוב כל שבוע אחר מכונית הנפש (שם מדהים). בהמשך לשכתבת במדור, חקרתי קצת את המרשתת וחיפשתי ב-youtube את הסרט "אמבולנס". מצרף קישור לסרט המלא. מקווה שתמצא אותו מועיל.

בברכת הצלחה, אושר ושגשוג.

ליאור גרשון: שלום אדוארד.

ראיתי שכתבת במדור שלך שאתה מסיים את הכתיבה במקור ראשון, וממש התאכזבתי. רציתי להגיד שאני מעריץ ומעריך אותך.

אני לא מכיר הרבה אנשים כמוך שלקחו את המשא הכבד והמשיכו.

אני לא מכיר אף אדם שלמרות האסונות שעברו עליו הוא בחר בחיים, ובחר לכתוב על מכוניות, כי פשוט זה מה שהוא אוהב- והוא הכי טוב בו.

נהניתי מאוד מהשנינות שיש בטורים שלך, מהסיפורים הקצרים על פליציה ט' ושועל הכסף. על הקשיש שנכנס לרכב ומייד מתמלא ברוח נעורים על הכביש.

לעניות דעתי עם כישרון כתיבה כמו שלך אתה חייב לכתוב ספר שמספר את סיפור ההצלה המדהים שלך. אני בטוח שזה יהיה רב מכר.

אני זוכר שלפני כמה שנים ענית לי בנועם לגבי מסע לפולין, וכמעט קבענו ראיון לעבודה בבגרות בהיסטוריה, אך לבסוף זה לא יצא.

תודה רבה על המדור, על השיתוף של רעיונותיך. בהצלחה רבה בהמשך הדרך!

ד"ר אורן כץ, רחובות: שלום רב. קיבלתי היום הודעה על עלייה בתעריף המינוי נוכח התאמה מתבקשת לשינויים בתחום העיתונות.

אני מחשיב עצמי כמבוסס כלכלית ברוך השם, ותוספת של 10 שקלים לא צפויה לגרום לי לזעזוע קשה למרות העלות המצטברת שאינה זניחה.

עם זאת, לא אסתכן אם אומר שאני מהוותיקים שבמנויי העיתון – 15 שנים לפחות. במשך זמן זה, המדור היקר לי מכולם, ובעל ההשפעה המשמעותית יחסית על התנהלותי, הינו מדור הרכב של מר אדוארד אטלר – אדם יוצא דופן ויחיד במינו.

כותב זה הינו משעשע, מרגש, מלמד, מחנך ומחכים בכל אחד ואחד מהגיליונות שבו הוא מופיע, ותמיד הוא הראשון שאני קורא.

לפיכך, לצנינים הייתה בעיניי ההודעה על הפסקת המדור באופן שרירותי.

אני מצטרף למוחים נמרצות על צעד זה, ומתריע על חשש ליצירת ניכור בין העיתון לחלק מציבור המנויים הנאמן. הריני מפציר בעורך ובהנהלת העיתון לשקול שנית צעד זה, שעלולות להיות לו השלכות מצערות ביותר.

אריה רודניק: אדוארד היקר, קראתי בשקיקה את כל כתבותיך במקור ראשון. אפשר לומר שהמדור שלך היה אחת הסיבות העיקריות לכך שעשיתי מנוי לעיתון.

אינני יודע מדוע המדור יורד. אני זוכר שכבר עברנו חוויה דומה של הורדת המדור והשבתו בעקבות מחאות הקוראים. אשמח מאוד להמשיך לקרוא את הבלוג שלך.

באשר לעתיד: אני חושב שעליך לרכז קובץ מאמרים שכתבת, בייחוד אלו הכוללים זיכרונות אישיים ולהוציא את האוסף בספר. עם כל הכבוד לאינטרנט – אין כמו ספר. הזיכרונות שלך ראויים למקום של כבוד. בהצלחה.

אסף כהן: שלום אדוארד, רציתי לומר לך שאני מצטער מאוד על הפסקת הטור השבועי שלך ב"דיוקן", נהניתי מאוד לקרוא אותו בכל שבוע. עד עכשיו ניסיתי בכל שבוע להשיג את "מקור ראשון" על מנת לקרוא את טורך על גבי הנייר ( אני גר בגולן ומשפחתי אינה מנויה למקור ראשון, אך אני נמצא בירושלים לרוב לכן יכולתי להשיגו בכל מקרה), אולם במקרים שלא הצלחתי להשיגו קראתי את הכתבה בבלוג שלך "מכונית הנפש". כעת פשוט נרשמתי לבלוג.
ורציתי לומר תודה על כל הטורים שכתבת עד עכשיו וכמובן על כל אלא שאתה עתיד לכתוב, ושאני אמשיך לחכות לכתבות שלך בכל שבוע. וכמובן, מזל טוב על יום הולדתך.

יאיר הראל: אדוארד אטלר הנכבד, במדורך הנהדר "המפתחות בפנים" מיום שישי 29.12.17 ראיתי שלושה ביטויים מדאיגים: "מדור אחרון" "טור פרידה" "הקשיש המורשה המפוטר". אם זה נכון, נא הסבר. מדור זה נקרא על ידי במשך שנים רבות כדבר ראשון כאשר אני מקבל את העיתון. אני נהנה ממנו גם מהצד המקצועי (פעם גם ענית לי על שאלה, תודה ), וגם מהצד של הזיכרון ההיסטורי האיום והנורא.

אני מקווה שאם מדובר בפרדה, היא תהיה זמנית בלבד.

בכבוד רב , בברכה ובתודה, יאיר הראל, יליד ישראל 1935 להורים מדמביצה שהבינו בזמן את אזהרת הנביא ז'בוטינסקי "חסלו את הגולה לפני שהיא תחסל אתכם" ולפני שירו הנבואי של מרדכי גבירטיג משנת 1937 "אחים עיירתנו בוערת".

ביולי 1939 (!!) הביאה אותי אמי לביקור אצל הוריה, ובהבנתה, ותעוזתה לברוח ברכבת מזרחה ב-1.9.39 הצילה אותנו וחזרנו לתל אביב ב- 10.9.39 !!! באונייה מרומניה.

 

הדרה שטיינברג, ירוחם: שלום אדוארד. קראתי בצער רב על פרדתך מהמדור וממקור ראשון בשבת. רציתי להגיד לך שבזכות המדור שלך הכרתי את העיתון לפני יותר מ-10 שנים (היה לי חבר שהכיר לי את המדור שלך, ובזכות זה גם את העיתון), שכנעתי את ההורים שלי לעשות מנוי, וקוראת מאז בהנאה רבה (אם כי לא תמיד בהבנה מלאה) את הדברים שאתה כותב ואת העצות שלך.

אני לא יודעת מה נסיבות הפרדה, אבל אני מעריכה מאד את כתיבתך, ומקווה שתמשיך לכתוב עוד שנים רבות.

בברכה, הדרה

מלכה אהרנפלד: אדוארד אטלר הנכבד. רציתי להודות לך על המדור המעניין שלך במקור ראשון כל השנים האלה. מאוד נהניתי לקרוא את הסיפורים המעניינים והפיקנטיים שסיפרת על חייך ועל אנשים שהכרת, נוסף לעצותיך הטובות לגבי מכוניות.

הצטערתי מאוד לקרוא שלא תמשיך יותר עם כתיבת המדור. אם אי אפשר לבטל את ההחלטה, אז שתהיה לך בהצלחה בהמשך.

בברכה, מלכה

חנה קליין: נכבדי, שלום רב. מצטערת מאד על סיום מדורך במקור ראשון, מדור לו חיכינו מדי שבוע אני ובני ביתי מתחילת הופעתו. מאחלים לך המשך כתיבה ועשייה פורייה מתוך בריאות איתנה.

עינת אביב הבא: אני קוראת את המדור שלך, חייבת להודות שפחות בגלל הרכב ויותר בגלל הכתיבה והזיכרונות והביקורות שיש לך.

חבל מאוד שהמדור מפסיק, ורציתי להודות לך על התקופה הזו.

הרבה הצלחה.

נ"ד: שלום לך אדוארד.

אני מקווה שקיבלת את העתק המייל למקור ראשון ששלחתי לך לפני כשבועיים וקצת.

לאור הפסקת הטור שלך במקור ראשון, איני יודע כיצד ומה לכתוב לך.

כתבתי לך בעבר על תלאות שעברתי עם הדוקאטו שלי ואולי הזכרתי עוד כמה מכוניות שהגיעו למנוחת עולמים במחיצתי (הונדה סיוויק הנהדרת שהמנוע V-tec שלה נדם, פיז'ו 205 שנהרגה בתאונת דרכים חזיתית בנסיעה הביתה).

עכשיו הבעלים של הדוקאטו המפורסמת שעובדת ללא לאות מ1996, טויוטה קורולה 2001 בעלת מנוע 1800 אמריקאי כוחני, ואליהן הצטרפה לפני מספר חודשים קורסה הזריזה והחזקה (100 כ"ס, 2014).

בעבר הרחוק (1989) בעליהן של פולקסוואגן קמפינג (1972) שעברה איתי מסע מופרך באירופה הקומוניסטית, ושל פיאט 128 ספורטיבית מודל 1973 בין השנים 1994-1996. פה ושם גם נהיגה על דגמים מיוחדים כמו גולף 79 אמריקאית, אאודי 100 ועוד רבות אחרות ומגוונות.

לאורך השנים, מתחילת הטור שלך במקור ראשון, חשתי כיצד אני נשאב רגשית ודמיונית לתוך הסיפורים והעלילות שכה היטבת לתאר ולכתוב בסגנון המיוחד הזה שלך.

לא יכולתי שלא לדמיין כיצד אני יושב במקומך במשאיות ביערות, בבית היתומים, בבתי הקפה ובמושבי המכוניות.

כל תיאור שלך על מסלול זה או אחר היה גורם לי לעצום עיניים ולהתמלא אדרנלין עת הייתי מרחף במסלולי הראלי, מחליק בסיבובי מסלולי המרוץ, עוקף במהלכים בלתי אפשריים מתחרים אחרים, וגם מסתובב במסדרונות רוממה כאשר אני חש את מבטי היצורים העלובים דוקרים ברווח הצר הזה שבין צווארון החולצה או הווסט, לבין תחילת נוכחותו של כובע הקסקט.

כאשר אבד לך ידיד או קרוב, הייתי יושב בחושך ושותה לחיים יחד איתך. מוצף בסרט הזיכרונות הבלתי ערוך של הזיכרונות שלך איתו, כולל אלו שהוא חלק איתך, כפי שאתה חלקת איתנו.

בכל פעם שהלב שלך נאלץ לספוג לתוכו את כל הזיכרונות והתכניות שלא מומשו של אותו קרוב או חבר, הייתי מרגיש כיצד הלב שלי בעצמו לא מצליח להימנע מלחוש זאת בעצמי.

אחרי כל כך הרבה שנים, ואחרי כל כך הרבה הכלה של כל מה שהעלית על הכתב, אני מצידי מרגיש לפעמים שאני מכיר אותך וקולט ממך את העוצמות האמיתיות מאחורי המילים בכאילו סתמיים והציניים שלך, ולא יכול שלא לחוש פגיעה אישית ותחושה של עוול בלתי ניתן להכלה, על המעשה האווילי והבלתי הגיוני הזה של הפסקת הטור שלך.

משאלת ליבי היא, שאוכל יום אחד לפגוש אותך, עדיף בגלגל הזה, ולא לחכות לגלגל הבא, שאולי לא יצליח להיכנס למכונת ההסרטה הישנה…, שנרוקן איזו כוסית או שתיים לחייך ולחיי הנצח של העושר הבלתי נדלה הזה של יצירותיך. ואני מתכוון כפשוטו. במלוא הרצינות והכנות.

בכל הכנות. שלך.

י"ש: שלום מר אטלר, רק רציתי לעדכן אותך כי עמדתי בדיבורי וביטלתי את המינוי שלי למקור ראשון בעקבות ביטול המדור שלך.

אני מאד מצטער על כך, ואתחיל לקרוא את הבלוג שלך בע"ה.

בברכה, יגאל

איתיאל בר-לוי, מנהל אגף תרבות יהודית: אדוארד ואורלי גולדקלנג יקרים. ראשית תודה רבה אדוארד. אני מנוי על מקור ראשון עוד לפני הקמתו. [הרב טל צלצל וביקש שאעשה מנוי…].

על אף שלא ראיתי ודיברתי עם אדוארד מימיי, מבחינתי אדוארד הוא המורה שלנו להרבה דברים חשובים ואני מודה לך מאוד.

לאשתי ולי תהיה חסר בעיתון, אבל אולי נחפש באינטרנט. בכל אופן, מאחלים שתמשיך לכתוב ולהפיץ את ה"חוכמות", הסיפורים והערכים שלך. וגם תודה לך, אורלי, על האיכות המדהימה של גיליונות דיוקן.

שבת שלום וברכות הצלחה.

משפחת זאבי, רעננה: שלום מר אטלר. ראשית, ביטלנו את המינוי ל"מקור ראשון". מאז שמדורך נסגר, אין הרבה מה לקרוא… מה גם שדמויות שמאליות ופוסט-מודרניסטיות הפכו לנשוא לכתבות מגמתיות. כשנרצה זבל, נקרא "ידיעות" או "הארץ".

המשך בכתיבתך כל עוד תוכל.

טלי ספיר אל "מקור ראשון": בוקר טוב!

לאחרונה הופתענו לשמוע אודות הורדת מדור הרכב של אדוארד אטלר, "המפתחות בפנים". המדור אהוב עלינו מיומו הראשון של העיתון והמדור (אנחנו מהקוראים הותיקים ביותר. מהיום הראשון בדוכני עיתונים נידחים, ובהמשך בשירות מנויים). אדוארד עצמו קנה מקום בליבנו עם השנים, דרך הטור האיכותי והייחודי שלו, כך שהיום אנחנו לא רק תמהים נוכח ההחלטה, אלא גם כועסים מאוד.

ההחלטה היא לא רק תמוהה, אלא שגויה מאוד, נוכח ריבוי טורי הגיגי הפייסבוק של העיתון בשנים האחרונות (ובעיקר במוסף מוצש). כותבי הפייסבוק חביבים מאוד, אבל אם ברצוני לקרוא הגיגים שכאלה, אכנס לפייסבוק שלי, ולא אשלם 60 שקלים בחודש עבורם (לפני ההעלאה שעליה הכרזתם לאחרונה).

לאורך השנים סבלנו בעיות רבות בחלוקה. היו חודשים רצופים שבהם העיתון הגיע ביום ראשון לאחר שהטרחנו את עצמנו (שוב) להתלונן במקרה הטוב, והרבה פעמים לא הגיע כלל. כשהתרגזנו באמת, הציעו לנו כפיצוי חודש מנויים חינם. נאלצתי למצוא סבלנות להסביר למוקדנית שזהו לא פיצוי, אלא החזר בגין אי מתן שירות. כל השנים הללו נשארנו מנויים רק על מנת לתמוך בעיתון ציוני ישראלי, בכך שיוכל להציג מספר מנויים ראוי למפרסמים, ולשרוד.

היום, נוכח הבגידה שאנו חשים, אחרי נאמנות ארוכת השנים מצדנו, אנו אומרים שאם לא תבוטל ההחלטה התמוהה, השגויה, המכעיסה, נבחר לוותר על ההוצאה החודשית הקבועה הזו שלנו.

אנו מפצירים בכם לשקול שוב.

אריה: אדוארד היקר, אני לא מבין!

אינני מבין מדוע היו צריכים להוריד את המדור המופלא שלך. כשקראתי את דברי הפרדה הנרגשים של העורכת, חשבתי לתומי שאתה הוא זה שסיים את ההתקשרות.

מדבריך מסתבר שלא. כבר בסיבוב הקודם בו סיימו את מדורך בטרם עת, מחיתי בפני מנהלי העיתון, ולמרבה השמחה המדור הושב על כנו.

אני מתכוון למחות שוב בפני הנהלת העיתון, ואני כנראה לא אהיה היחיד.

בינתיים, המשך ללא לאות את מלאכתך החשובה, ואולי, תנצל את הזמן שהתפנה לאסוף את המדורים שכתבת ולהוציאם כספר.

כל טוב, אריה

אילן דן: עשרים שנה וזהו – שולחים את הקשישים לשלג?

20 שנה אני מנוי על מקור ראשון. מהיום הראשון של העיתון ועד עכשיו. לא, אני לא מפסיק את המנוי. אבל, ואבל גדול מאוד.

אנחנו בצד הימני של הטבלה, תמיד היינו, וחיכינו בקוצר רוח לעליית העיתון לאוויר העולם. ולא, לא דתיים. קורה.

המדור הראשון שתמיד פתחתי היה המדור שלך, אדוארד. לא הכול היה מעניין, מודה. אבל תמיד היה לפחות הרוב מעניין ויותר מזה – מרתק. אני אוהב מכוניות, אבל יותר מזה אוהב את עם ישראל ואת ההיסטוריה שלנו. ואתה אדוארד, סיפרת לנו במשך שנים את הסיפור המרתק של היהודים בשואה ובגבורה. ובאופן אותנטי, ועל רקע האהבה למכוניות לאדם וליצירה. עניתלשאלותינו (גם אני נעניתי פעם לשאלה, לגבי הטויוטה קורולה), ועזרת בעצות לרבים מהמנויים.

ממש מתפלא שהפסיקו את המדור. בשבילנו אדוארד הוא העיתונאי המוביל בעיתון. אם זו התחלת התחרדות העיתון – בקרוב ניפרד ממנו. נמשיך לקרוא את סיפוריך בבלוג.

ומקווה שהעיתון יתעשת ויחזיר אותך. בהצלחה ובריאות שלמה.

עמנואל פלג: אדוארד שלום. כמובן שלחתי תחילה מכתב לאורי גליקמן, ולא הייתה תשובה. הנה המכתב:

אורי גליקמן שלום,

שמי עמנואל, ואנחנו לא מכירים, אני מנוי מספר שנים על מקור ראשון של יום ששי, וקורא בהנאה מרובה את המדור/בלוג של אדוארד אטלר: "המפתחות בפנים", הכתבות שלו מלאות חוש הומור ומעניינות , ולמרות גילו המופלג הוא עדיין טוב מאוד,

הבינותי כי אתם מתכוונים להפסיק ההתקשרות איתו וכתבותיו לא תפורסמנה בעיתון.

לדעתי זו טעות ואם עדיין אתם יכולים לחזור בכם זה יהיה צעד נכון.

אני לא אשבח את הכתבות כי אתה בוודאי מכיר אותן אבל זו תהיה עגמת נפש רבה כאשר הן לא תופענה בעיתון. מציע/מבקש לשקול שנית את החלטתכם ולהחזירו לעיתון.

בברכה, עמנואל פלג

בלי להסס שלחתי מכתב נוסף, והפעם לחגי סגל. ראה את תשובתו העלובה. חבל!!!

מר פלג, שלום רב

אכן אינך היחיד שמביע צער על הורדת המדור של אדוארד אטלר,

ואף על פי כן, אין בדעתנו להמשיך במדור. אחרי 20 שנה הגיעה שעתו לרדת, מכל מיני סיבות.

מקווה שנשארו בעיתון מספיק מדורים, כתבות ומאמרים שיגרמו לך להישאר מנוי עלינו חרף החלטה זאת.

בברכה, חגי סגל

 חגי שלום

קיבלתי בצער את תשובתך בעניין הורדת המדור "המפתחות בפנים" של אדוארד אטלר, אבל אמרתי לעצמי – בסדר, הם רוצים חידושים, ואולי יהיו דברים מעניינים והומוריסטיים כמו בכתבות של אדוארד.

התבדיתי. במקום "המפתחות בפנים" מצאתי כתבה משעממת, שכנראה חשבתם כי היא החלופה למה שהיה קודם, והמסקנה

ממש לא, וחבל! במקום מדור חי הופיע קטע "יבש" ולא מעניין.

אם עוד יש מצב שתחזרו בכם מהחלטתכם, זה הזמן.

בברכה, עמנואל פלג

פרידמן חזקי: שלום אדוארד. אני קורא אותך מהגיליון הראשון באהבה רבה. חבל שלא הכרתיך לפני זה.

הייתי מנוי על מוטו של טל שביט ע"ה, ולא על עיתוני רכב.

לאחר פיטוריך המצערים ביטלתי את המנוי למקור ראשון לאות מחאה. ואני הייתי מנוי מהגיליון הראשון, ואף להוריי עשיתי.

ממשיך לעקוב בנאמנות באתר שלך. בכבוד רב, חזקי

אריק: שלום לך. כקורא ותיק, נאמן, ומזדהה, אני חש בחוסר של מדורך המפתחות בפנים. פניתי לעורך חגי, שנתן מענה לאקוני וחבל. הייתי מעוניין לארגן עצומה כדי וליצור לחץ להשבת המדור, וכבר כתבתי לך זאת.

לשם כך אני צריך את עזרתך בהפניית קהל התומכים שבטוחני שקיים לעצומה, שאותה אני נכון לארגן.

בברכה, אריק

משה קליין: אדוארד שלום. ראשית, כמה מילות אבל. כקורא שלך כבר שנים טובות, וכאחד שרכש את מקור ראשון מידי שבוע בגלל הפעם הראשונה שבה נתקלתי במדור שלך, מאוד חבל לי שהוא הפסיק.
התסכול שלי הוא בעיקר מכך שמערכת העיתון לא טרחה ולו לרגע לספק איזשהו הסבר על ההחלטה לקהל הקוראים, ולו משום כי הם זכות הקיום של העיתון, כי את רעיונותיך ואת טורך אפשר עדיין לקרוא באינטרנט, ומזל שכך.

ד"ר יוסי גלייטמן, צופים: אדוארד שלום. תודה על שנים של הנאה ותועלת מקריאת המדור "המפתחות בפנים" במקור ראשון.

בעידן של "כאן עכשיו! וזרוק את הזקנה שלך וקח….צעירה", המדור שלך נתן קצת איזון.

חבל שמקבלי החלטות במקור ראשון לא ערים לערך המוסף שלך לקהל הקוראים המושבעים. אמשיך בכיף לקרוא את הגיגיך ולקבל עצותיך בבלוג "מכונית הנפש".

תבורך.

אלון נוסבאום: מר אטלר היקר, ברכות לרגל יום הולדתך.

אני מאחל לך בריאות ואריכות ימים, דבר שבוודאי גם ישמח את כל קוראיך. יישר כוחך.

להלן נוסח הפנייה אותה הפניתי לעיתון מקור ראשון:

ג.א.נ.

הצטערתי צער רב כששמעתי על פיטוריו של מר אדוארד אטלר מהעיתון ועל סגירת המדור "המפתחות בפנים".

על אף שלכאורה היה מדובר במדור בעניני רכב, המדור המולטי-דיציפלינארי הנ"ל היה העמוד הראשון אותו היתי פותח בעיתון.

לצערי אתם מונעים ממני את התענוג של קריאת המדור בימי שישי או שבת. למרות זאת ואפילו שזה לא יהיה אותו הדבר

אתחיל לקרוא את מדוריו של מר אטלר בבלוג מכונית הנפש, מה שאולי לא אמשיך הוא חידוש המנוי לעיתון מקור ראשון.

לא מאוחר לתקן את העוול שנעשה למר אטלר ולקוראים. מודה ועוזב ירוחם.

קובי דוקוב (מנוי מזה שנים): אדוארד, מזה שנים שאני קורא בקביעות את מדורך ונהנה מאוד, אז ראשית תודה.

להלן תגובתי לעיתון:

הופתעתי לגלות על ביטול המדור "המפתחות בפנים". העיתון אשר הוקם כעיתונות אחרת עם מדור רכב "אחר ואיכותי" – הופך לעיתונות זולה ודומה לחינמונים.

למותר לציין כי זו החלטה תמוהה, אשר מייתרת מבחינתי את הצורך במנוי.

מצפה לתשובתכם שימים הקרובים בטרם אבטל את המנוי.

רבקה נריה-בן שחר: שלום רב מר אטלר. אני קוראת נלהבת של הבלוג שלך. במעט הזמן שהייתי מנויה על מקור ראשון קראתי את הטור שלך ברגע הראשון שהעיתון הגיע אליי.

יש לך כישרון בלתי נתפס לשלב בין דברים שנראים כל כך לא קשורים…

נכון שיש קשר בין קולנוע, היסטוריה ושואה, אבל החינניות והכנות של הכתיבה מצליחות לחבר את הדמעות יחד עם התפעמות מהידע המכני ואהבת המכוניות (שאותה אני חולקת איתך לגמרי!)

הייתי כותבת למקור ראשון לו הייתי מנויה. אני מתביישת כישראלית בהתנהגות שלהם, ומקווה שהם יבינו שההפסד כולו שלהם.

אי אפשר לא לקחת ללב דבר נורא כמו מה שהם (ואחרים) עשו לך, אבל קוראיך הנאמנים ימשיכו ללוות אותך בכל אשר תלך.

אני מאחלת לך כל טוב, ובעיקר שנזכה כבר – גם אתה וגם אנחנו – לראות את הסרט הנפלא על שועל הכסף. חודש טוב ומבורך!