זקן במלכוד
אריסטו ממליץ לנצל זמן חופשי להתעסקות באמנות, בקריאה ובקונטמפלציה. לפי הקשיש, ההמלצה של אריסטו מסוגלת להציל את הנפש בעידן של אלגוריתמים, SUV-ים וסמאטרטפונים
הפתעה נחמדה ציפתה לזקן המורשה בבית הנופש הקיצי. התגלה פתאום שהרוח הנגדית, האנטישמית, לא תמיד טופחת בגולה על פניו של הקשיש, ולראיה: כל בנותיו, זוג ההונדות crx 1.6 VTEC וסיוויק 1.8 האדומה המטורפת, אלפא GTV 2.0 וב-מ-וו Z3M קוּפֶּה 3.2, הגיבו לסיבובי הסטרטר בצלילי שמחה, אף כי סבלו במשך ארבעה חודשים לפחות מבדידות בחושך ומחבטות כפור של חורף אכזרי.
וזה הריטואל
תחילה מוציאים את הבנות מבתיהן בזו אחר זו, אז מסדרים את כל החבורה לתצלום משותף בגינה הירוקה, ואחר כך, בהתאם למסורת, מתיישב הזקן באלפא כדי להדליק מקטרת ולהפליג חופשי על גלי ספירת המלאי.
אופטימיות צפודה
מד העצב של הקשיש הושפע מהגילוי כי עתיד סרטו האחרון עטוף עדיין ערפל.
אמנם המכון הפולני לסרטי איכות (הספונסר שהשקעותיו בהפקה בוזבזו על ידי מפיק רמאי מלודז') החליט בכל זאת לארגן את הפוסט-פרודקשן של 'שועל הכסף של פליציה ט", כלומר: הפולנים עומדים לשחזר את הפקת הסרט שנעצרה, והיא עומדת להתחדש, כנראה עקב כל המתחים שבין השלטון הפולני למדינת ישראל סביב זכר השואה.
לכאורה זוהי בשורה אופטימית אשכרה, אלא שהמפיק הרמאי, שהפסיד בכל התביעות המשפטיות נגדו ומצא את עצמו מחויב להחזיר את כל הסכומים ששלשל לכיסו מתקציב הסרט – אינו ממהר לאבד את זכויותיו על סרט הקולנוע של הקשיש, שבהן הוא רואה נכס ששווה לדגור עליו.
המפיק הפולני החדש, יעקוּב (קוּבָּה) קָלִיצִ'ינְסְקִי, שנבחר על ידי מכון הקולנוע בוורשה כדי להמשיך את הפקת ה'שועל', שלח אל לודז' עורכי דין שלו כדי לקבל מ'קונטרה סטודיו' מסמכים המתעדים את גובה חובותיו והתחייבויותיו של הרמאי, שעומדים לעבור בירושה להפקה החדשה – אך עורכי הדין חזרו לוורשה בידיים ריקות. "אינני חייב דבר לאף אחד", שיקר בציניות הנוכל, שלא שילם לשחקנים ולחלק מאנשי הצוות.
עד עתה, למשל, לא שולם כלום לשחקן אוֹלֶק מינצר, אשר גילם בכישרון את דמות האב. בנוסף, ההסכם עם אבישי הדרי, העוזר הראשי של הבמאי, נמחק (!), וגם הילדים שגויסו לסרטי מבית היתומים בלודז', ביניהם אוסקר, המגלם את גיבור הסרט בצעירותו, לא זכו בשכר כלשהו. והמפיק המפוקפק בשלו: "אני לא חייב דבר".
אלא שאין זו השערורייה האחרונה.
גנב מהמכון – ותוגמל
כי הזקן מאוכזב מכך שהמניפולציות המביכות של הרמאי מלודז', המנצל את תמימותה של ההנהלה החדשה של מכון הקולנוע, עולות יפה.
הייתכן כי רק לזקן ברור שפושט רגל זה מנסה בעצם, ועד עתה גם מצליח, למשוך זמן – באמצעות ויכוחים והתכתבויות – במטרה שהזקן יעשה את מה שמצפים ממנו אויביו, ויירד בריצה קלה אל עולם שכולו טוב? שהרי אם הזקן יעשה לנוכל טובה ויתפגר, אזי כל ההקלטות המקוריות של הסרט, תמונות ופסקול גם יחד, יישארו אצל הפושע הממולח, שיעשה איתן מה שבא לו.
ומה עושה המכון? איך מגיבה הנהלת מוסד ממשלתי זה, שבקופתו חסרים הסכומים שהמפיק גנב ממנה? לא תאמינו, אך הרמאי המקצוען, המנוסה והזהיר, אשר כל רכושו הפרטי – כמו הבתים והדירות שלו, כמו עסקיו הצדדיים (ובהם מסעדה משגשגת הממוקמת בבניין שבו שוכן 'קונטרה סטודיו' שלו), וכמו הציוד והמכוניות – רשום כולו על שם אנשים אחרים למען לא יוחרם בידי מעקלים, איש זה, לא תאמינו, קיבל ממכון הקולנוע בוורשה תקציב חדש לסרט נוסף.
פושע שנאחז בכומר
סרט זה שהנוכל זכה כעת להפיק מתאר את חייו ומותו המסתורי של כומר צעיר מהעיר ראדום, אשר "לחם בגבורה נגד השלטון הקומוניסטי לשעבר".
האם המתח בין ישראל לשלטון הפולני הנוכחי השפיע אף הוא על השערורייה הזו, שבמסגרתה הפושע מלודז' קיבל תקציב ענק לסרט המספר על כומר נוצרי, איש מחתרת ואנטי-קומוניסט פעיל, אשר לשם השינוי לא הרג אפילו יהודי אחד?
הרי העולם היהודי לא מסתדר עם העובדה שהמחתרת האנטי-קומוניסטית, שפעלה בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה, מ-1945 ועד 1947, והצטיינה בפשעים ובהריגת יהודים בעיקר, ממשיכה כעת לקבל מקום של כבוד בפנתיאון הלאומי הפולני, ורוצחי יהודים מפורסמים כמו אוגן, לופשקו ואחרים זוכים פוסט-מורטום להנצחה מפוארת בדמות פסלים וקריאת רחובות על שמם.
הסרט 'Klecha' (כינוי מזלזל לכומר), שמכין הרמאי מלודז', ינסה לשכנע, אם גם בעקיפין, שלא כל ארגון פולני אנטי-קומוניסטי חיסל יהודים כמטרה פטריוטית ראשית, ויופק כאמור בתמיכה נדיבה של המכון, כמו גם בתקציב מיוחד של עיריית ראדום.
הנה כי כן, המפיק הרמאי לא רק שלא נודה מתעשיית הסרטים בפולין אלא אף שיחק אותה.
מוזה-תרפיה
כקורבן נפילות, תקוות ואכזבות, המתחלפות ביניהן ומשתוללות לסירוגין בתקופה זו של פסק זמן חסר רחמים מהסרט, אשר נמשכת כבר ארבע שנים כמעט – הקשיש מאמץ במשנה תוקף את התרופה מבית אריסטו, הממליצה על טיפול עצמי באמנות בעזרת המוזה.
ואכן, קאלְיוֹפֶּה, בכבודה המיתולוגי ובגופה המטאפיזי משהו, נענתה להזמנת הזקן, ובתוך כל הבלגן המעיק של הסרט ביקרה בצריף העץ האדמוני שהזקן בנה כדי לתקן בו את ציוריו, בטרם ישלח אותם לתערוכה בתל-אביב. תערוכה זו תכלול, באיזו פינה, גם הקרנה מחתרתית של גרסת הבמאי של 'שועל הכסף'.
לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com
טיפ טיפה: פנאי על תנאי
אתר ynet הצליח שוב לשעשע את הקשיש המורשה, הפעם עם מבחן השוואתי שערך בין סיאט ארונה ואופל קרוסלנד, שתיהן, בשפת האתר, "מאיימות על פסגת הקטגוריה של מכוניות פנאי".
ודאי ש"מבחן" ynet לא כלל סלאלום תקני, כנראה בגלל החשש ששתי המועמדות לכתר יתהפכו בין הפילונים, אם רק ינסו להתאמץ. חוסר מיומנות הנהיגה בחבורת הבוחנים (לא רק ב-ynet) הוא סיבה נוספת, סבורני, להתעלמות הכפייתית ממבחן הסלאלום במרחב הציוני. וחבל, כי רק סלאלום מאפשר לחשוף את טיבה האמיתי של אחיזת הכביש, את רמת המתלים ואת כישרון ההיגוי של המכונית הנבחנת.
ynet גם לא שם לב שמנועים מוקטנים, כצו האופנה, בעלי נפח זעיר ושלושה צילינדרים המחוזקים בטורבו או לא, מתאימים יותר לאופנוע השוקל 250 קילוגרמים (כולל הרוכב וטרמפיסטית), ולא לרכב פנאי מרובע וגבוה השוקל 1,200 קילו, עוד לפני שהתיישבו בו חמשת הנוסעים. בנהיגה אנרגטית – אם כי עוד לא ספורטיבית, חלילה – אותם מנועים חסכוניים-כביכול שורפים יותר דלק (בדוק) ממנועי 1.6 או 2.0, כאלה שיצאו משימוש עקב הדאגה לאקולוגיה.
Ynet מחמיא לארונה ולקרוסלנד, ומסתיר בוודאי שקנייה מוצלחת מהן בהרבה היא דאצ'יה דוסטר החדשה, שאכן מאיימת על פסגת הקטגוריה של רכבי פנאי, לא רק בגלל מחיר אנושי יותר – אלא עקב השינויים שהיא מספקת בשפע, במיוחד בגרסת דיזל 4X4, אך גם במנוע בנזין, אף הוא מתוצרת רנו.
לצד איום הדאצ'יה על כתר הקטגוריה, רומנייה זו מאיימת גם על כתבי החצר – ולכן הללו, לצורך הגנה עצמית, שותקים לגביה כמו גפילטע-פיש.
ל'טיפ טיפה' הנוכחי הענקנו את הכותרת "פנאי על תנאי", ושקלנו כותרת מתחרה, "פנאי איי ויי" (ביידיש: אוי ואבוי), שלפי המקלדת שלי מגיעה בול ל-ynet ידיעות, אשר מגיש מבחני דרכים שמשרתים את תעשיית הייבוא. כי בנוסף לטענות שהעלינו ב'טיפ טיפה', יש לציין בסוד שרק שני מכשירי תנועה פוזלים ברצינות ובצדק לכתר של "קטגוריית הפנאי" האמביציוזית, אשר מצופה ממנה, בין השאר, לספק הנאת נהיגה.
המועמדת הראשונה לכתר "מלכת הפנאי" היא ב-מ-וו x3 (ראו בתצלום את x3 מבקרת אצל בנותיי, ב-2 במאי 2018), ולצידה, שוות-ערך מבחינתי, מתחרה על אותו כתר מיני קאנטרימן, המנופחת בחוצפה, במיוחד בגרסת-העל שלה jcw (John Cooper Work).
אחרי ב-מ-וו x3 ומיני קאנטרימן jcw אפשר לקחת נשימה ארוכה, ואכן להעמיד במקום השלישי, כפי שציינו ב'טיפ טיפה', את דאצ'יה דוסטר. ואחרי דוסטר (דיזל 4X4) נשאר רק שטח ריק, כי האמינו לי, ynet-ים וידיעות-ים, שהשלישייה הזו מכסה את כל קטגוריית הפנאי… לפחות כפי שהיא ראויה להיות בעיניו של קשיש מורשה אחד, בררן כפייתי
שואלים את אדוארד
עופר הוכהויזר: לפני כמה שנים כתבתי לך, כקורא נאמן שלך ב'מקור ראשון', בעניין רכישת רכב לאמי. באגף השאלות והתשובות "שואלים את אדוארד" ענית בכמה מילים, אולם בנוסף בחרת להקדיש את כל הכתבה לתשובה מלאה. התוצאה הייתה שבאותה שבת בבית הכנסת, הפכתי לסלב .מאחר שאני מעריך מאוד את הידע שלך, אני מבקש עצה פעם נוספת.
אני מעוניין לרכוש רכב לשימושי האישי. אני תושב גוש עציון, נוסע הרבה, ובכל הארץ. אני אוהב רכב בעל יכולת תאוצה טובה ו"חולה" על כלי רכב ידניים. כיום נוסע על סוזוקי באלנו ידנית שנת 2000 ומרוצה מאוד, אולם הרכב יעבור לאחד הילדים.
הציעו לי ניסן קשקאי 2018 ידנית 0 ק"מ 1200 טורבו, בצורה הישנה, במחיר 115 אלף שקלים. מה דעתך? יש לך הצעות אחרות ?
תשובה: קשקאי ידנית היא שילוב נפלא, כי גיר אוטומטי היה מתעלל במכונית מעניינת זו, שהיא האם הרוחנית של ז'אנר ה-SUV-ים והקרוסאוברים המלבלב.
אם אתה מבלה שעות רבות ברכב, אז קשקאי ידנית בנויה לך. לו חלק מנסיעותיך היו נערכות בדרכי עפר, אז המתחרה לקשקאי היא דאצ'יה דוסטר הזולה, אם תמצא אחת ידנית.
אביעד ויסולי: יש לנו ניסאן ג'וק 2012, והגיר הלך אחרי כ-30 אלף ק"מ. שמעתי שמדובר בתקלה סדרתית בגירים הללו. יש לך מידע נוסף על כך? אתה יודע ממתי נודע על התקלה הזו?
נ"ב, לא ראיתי לאחרונה את המדור שלך ב"דיוקן" של "מקור ראשון". מה גורלו?
תשובה: לא ייאמן שאחרי 30 אלף ק"מ נמאס לגיר האוטומטי לשרת את ג'וק שלכם. אולי הקללות היאות לגיר רציף (CVT) פגעו בו וגרמו לו להתאבד.
לא שמעתי על תקלה סדרתית בגיר זה, אני מעריך בזהירות כי מדובר בשמועת שווא. בדוק בפורומים לועזיטיים של ג'וק.
באשר ל"מקור ראשון", התגרשנו.
אביעד גוטמן: אנו נהנים לקרוא את מדורך על המכוניות ולומדים משם הרבה.
לפני כחודש קנינו הונדה סיוויק 2008 שעשתה 70 אלף קילומטרים. לצערנו המכונית זוללת דלק, מכל דלק של 50 ליטר מספיק ל-300 ק"מ בעיר ומחוצה לה.
פנינו למוסך מורשה. אומרים שם שאפשר לעשות בדיקה, אבל כנראה היא לא תעזור. המוסכניק אמר שיש 3 מרכיבים: דרך, צורת נסיעה ומכניקה של רכב.
יש לציין שלפני חודש נהגנו 850 ק"מ בינעירוניים במכונית אחרת לגמרי, הונדה סיוויק האצ'בק 2017, והיא לקחה מכל דלק שלם + שלושת רבעי מכל. הרבה פחות מהסיוויק שלנו.
מה עלינו לעשות חוץ מבדיקה? האם יש מצב שזו צריכה נורמלית של הרכב?
תשובה: אף הונדה שאני מכיר, כולל השתיים שגרות תחת קורת-ביתי, אינה מבזבזת דלק. במקרה שלכם יש כנראה שתי אפשרויות: נזילה בחיבורים של הצינורות המובילים דלק ממכל הדלק אל המנוע, ולחלופין מזרקי דלק (או אחד מהם) שדולפים. את התקלה מהסוג השני מוסכניק מנוסה לא יתקשה לזהות.
עדי והב, אפרת, בתגובה ל"וולבו אל הגטו": יישר כוח אדוארד. ובשול הדברים – כתבת שפנתה אליך עיתונאית בשאלה "מצאת הבדל בין הייצור השבדי לבין הייצור הסיני?….". ובכן, אנקדוטה קטנה:
הייתה לי טויוטה פריוס מודל 2008 luxury. לפני כשנתיים אמרתי לעצמי – הגיע הזמן לשדרג את השנתון, ורכשתי טויוטה פריוס 2013.
ואז… אבוי לה לטרגדיה. ה-2008 הייתה מיוצרת ביפן בעבור השוק האמריקני. ה-2013 מיוצרת בטורקיה בעבור השוק האירופי. מה אומר לך אדוארד… לו הייתי יודע על ההבדלים, לא הייתי מוכר בחיים את ה-2008, יהיה הקילומטראז' אשר יהיה.
ראשית – היא הייתה ע נ ק י ת מבפנים. חלוקת מרווחים נהדרת לראש ולרגליים. ומאחור – סלון מרווח לרגליים ולראש גם לגבוהים במיוחד.
שנית – איכות חומרי הגימור הייתה פנטסטית עם סגירות יפות. הכול מגומר עד הקצה.
שלישית – וזו גולת הכותרת: חומרי הבידוד האקוסטי היו מעולים שבמעולים. הרוח נשארה בחוץ כמו החלקת הגלגלים על האספלט. פשוט שקט שקט שקט.
תוסיף לאלה חיסכון של עוד בערך ליטר לכל ק"מ, מיזוג שקט, מושבי עור, אחיזת כביש סבירה בסך הכול, רכות תפעולית, והנה לך רכב משפחתי מפנק ומהנה מאוד.
הטורקית הנוכחית מחרישת אוזניים ומעיקה. הדבר מעיב מאוד, במיוחד בנסיעות ארוכות מחוץ לעיר. חבל שאין בארץ מקומות שיודעים לשפר את בידוד הרעשים של הרכב. הייתי מוכן לשלם כמה שיבקשו. פעם כתבתי לך בעניין, אבל גם בשיטוט באינטרנט לא מצאתי מקום שיכול לעשות עבודה משובחת. ראה להלן בקישור… אם אתה מכיר – אשמח לשמוע:
מכונית הנפש 