שקילה של בנות מחמד

מודה הזקן שדווקא השבוע וחצי שבהם הוא לא כתב דבר, היו מלאי הפתעות

ראשית הפתיעה את אנוכי המורשה התלהבותו הפתאומית ממנוע 3 צילינדרים, גזע דוחה שהזקן ניסה לא להתקרב אליו, ואף על פי כן מנוע זה – יש להודות בהשתאות שהיא אגו מורכן – מיטיב דווקא עם פורד פוקוס החדשה 1.5, בעלת 3 צילינדרים המייצרים 150 כ"ס.

בו-זמנית הופתע הקשיש מכך שהוא מסכים לחלוטין עם פרופ' יהודה באואר, שהזדעק נגד מסמך ההבנות בין ראש הממשלה נתניהו עם הפולנים, המנסים לטשטש את חלקם המביך בפשע השואה.

"בגידה!", האשים באואר, והזקן שבי מצא את עצמו תומך לחלוטין (ועוד קצת) באותו פרופ' ירושלמי מעצבן, אשר דעותיו הקודמות לגבי השואה הרגיזו את אנוכי במשך 30 שנים ברציפות, לא פחות מכפי שהרגיזו מעשיו של הקן המדעי-כביכול של פרופ' באואר ושות', כלומר מכון יד ושם, המתייחס לשואה כאילו הייתה רכושו.

ונרשמו עוד אירועים, שנזכיר בהמשך, כמו הגילוי שרנו מגאן ספורט החדשה צוידה בהיגוי של ארבעה גלגלים שמפחיד את הנהג, החש כאילו הציר האחורי מאיים להתנתק מהמרכב.

אלא שהנ"ל המורשה התקשה לכתוב על כל הללו עקב טראומה שנפלה עליו. אפשר לחשוב שבמשך רצף ימיו סָבַל הזקן מגירעון בסעיף הטראומות – אלא שהפעם הייתה זו פגיעה מסוג שונה. כי הזקן עצמו התניע את האירוע שהלם בו, כאשר הוא החל להשליט סדר בערמות של מוסף 'דיוקן' של השבועון 'מקור ראשון'.

גידול פרא בחדר השינה

אכן, ערמות הדיוקנים הישנים, שהצטברו במשך 20 שנה בערך, הגיעו כבר עד התקרה, והזקן לא רצה בוודאי לסלק את מִגְדַלֵי מלל אלו ממקום מגוריו אלא רק לדלל את הגיליונות הכפולים (מגדלי התאומים?), שהוא שמר בהמוניהם כדי שלעתיד לבוא הוא יוכל לחתוך את מאמריו לתיק נפרד, מבלי לפגוע באוסף הדיוקנים השלמים.

עד שהבין הזקן את נפח הטמטום שבהקמת תיק נפרד ל'המפתחות בפנים', שהרי העתיד לא מיהר לבוא, וממילא כל הטקסטים נמצאים (פעם אמרו 'רוֹדְמִים') בזיכרונות המחשבים, ועוד בתצורה נטולת אבק. וכך, ביד קלה, החל הזקן בסלקציה.

הוא עבר גיליון גיליון, וערמת הגיליונות הכפולים התייצבה בגובה של הדיוקנים הבודדים ואף גברה עליהם, כי חלק מה'כפולים' היו בעצם שלישיות או רביעיות. ריבוי-פרא זה נוצר משום שהזקן לא רק שמר את הגיליון הבודד שקיבל למחרת ההדפסה, אלא נהג גם להרים מהמדרכה או לחלץ מהפח דיוקנים ישנים, ולהביאם הביתה כפי שמביאים כלב או חתול שאנו חסים עליהם. והרי 'לחוס', בעברית, פירושה גם לשמור…

מנהרה עם זרם סוחף

אלא שכבר בשלב מוקדם של המיון הבחין הזקן כי כוחות על-טבעיים בלתי מזוהים אשר השתלטו עליו מנסים לגרור אותו לדמעות. הם נכשלו בכך, אך הצליחו למחוק את החיוך מפרצופו המופלג, וכך גרמו להתרחקותו הזמנית של הזקן מהמקלדת.

כי צלילתו הבלתי נמנעת של הזקן אל מנהרות התוכן של כ-1,000 מאמריו לא השאירה אותו אדיש. ליבו התכרכם במדקרות של רגש במהלך ההצצה ב"מפתחות בפנים" הישנים, אלו האישיים יותר ואלו האישיים פחות, שהחזירה אותו אל זיכרונות השואה, אל הפקות הסרטים, אל 'טיפ טיפות' שונות, אל המלצות שביקשו קוראים ואל התחייבויות לקוראים, לא רק בענייני רכב.

דרכו ורקדו

בגלל נהרות-המלל הללו שהזקן, בניגוד לאמרתו של הרקליטוס, דווקא הצליח לטבול בהם בשנית, תפס אנוכי, במבוכה ובגועל, שהירושלמים לא רק ויתרו עליו, אלא התעללו בו בסיפוק. שמחו לאידו של הזקן הירושלמים ממקור ראשון, וחגגו גם בעליהם מהחינמון ישראל היום, אלו שדרשו מהעורך-הליצן חגי סגל לפטר את הזקן.

מבלי לקרוא את דבריו, הם קבעו שהמפתחות בפנים "לא מתאימים לקונספציה", והעורך, אקס-פירומאנייק וחשדן כפייתי, לא התנגד, וביצע את פקודת אדוניו בניגוד לרצון הקוראים, חרף מכתבי המחאה הרבים ולמרות הפסדים של אלפי שקלים עקב מבול ביטולי המינוי.

רק חתן הגירוש לא ידע

מפחיד במיוחד, הרהר לו הזקן, שכל התליינים של המפתחות בפנים, אלו הירושלמים ואלו התל-אביבים, שנשמו לרווחה לאחר שנפטרו מהזקן, ידעו היטב שהאיש, בגלל גילו המופלג, ילך הביתה בלי דמי אבטלה, למרות עבודתו הנמרצת, ללא ימי חופשה, מאז הקמת העיתון ועד לפני כחמישה חודשים.

הם ידעו היטב שהחוק אינו מאפשר לשלם לקשיש דמי אבטלה במשך שישה חודשים כפי שמשלמים למפוטרים צעירים יותר.

שילכו לעזאזל, מלמל הזקן, בעודו דוחף למעלית את העגלה הרביעית הנושאת גיליונות דיוקן כפולים.

כבוד אחרון

"אני מניחה שתזרוק אותם לפח הזבל הכחול, של מחזור העיתונים", חייכה שכנה נחמדה שוחרת סביבה.

"מה פתאום", ענה לה הזקן, הדוחף את עגלת הגיליונות של מקור ראשון, "לירוּדוֹן הזה, מקור ראשון המנוול, ולעורכו הדוחה, לא מגיע להיות בין עיתונים". אלא שהוא לא קיים את הכרזתו, ומילא את הפח הכחול בגיליונות כדי שמאמרי 'המפתחות בפנים' שלו לא יתערבבו עם זבל.

פרדה ללא דמעות. שלום ולא להתראות ל-80 קילוגרם של 'דיוקן'

דוקטורט בעוינות

בימי הטראומה הנ"ל שטעמנו, הן זו של הגירוש והן זו של ציפָתוֹ בזיכרון כפי שגושים צפים בחלב מקולקל, הייתה לנו תחושה כאילו נפגשנו שוב באותה אכזריות מטורפת אשר לפי הניסיון המר של חיינו הייתה מאפיינת אנטישמיות או גזענות בעולם הגויים.

הקטע עם מקור ראשון הזכיר לנו גם את השנאה והטיפשות שחגגו בשנות ה-70 בבניין הטלוויזיה הממלכתית ברוממה. עברנו גם את זה – מצביעים על הרוממאים מהצד, זָרים לרוב עובדי התחנה, חמושים בציניות ובסרקזם – ואף זכינו בדוקטורט בסוציולוגיה של קיבוץ גלויות.

לעולם לא נשכח איך חבורת הרוממאים הרעים חיסלו את הבמאי בודר אושוויץ דניאל שליט, ואיך הם התעללו גם באחד משלהם, נסים קיוויתי.

נראה כי ניסיון עשיר זה שצברנו עם עוינות לסוגיה – אנטישמית או רוממאית – מסייע לנו כעת לקום מטראומת העוינות הנוכחית, זו שחטפנו מצד המקוראשונים, המסוגלת להרוג סוס, אם הוא עדין נפש.

לזקן המתאושש מסייעת גם העובדה שבתקופת-תעוקה זו של פיטורים טריים הוא ארז בגולה חבילה של 24 ציורים כדי לארגן מהם תערוכה בתל-אביב, שמועדה ומיקומה יפורסמו בקרוב בבלוג.

וכן, גם בלוג זה מחזיק את הזקן בימים טרופים אלה, ולא רק עקב הסטטיסטיקה, אשר זכתה עד עתה ב-400 אלף ביקורים כמעט, ולפעמים כמה מאות כניסות ביום. כשהקשיש מתעורר באמצע השינה, הוא משתאה לגלות שמישהו מוצא בבלוג אי-איזו נחמה לילית.

פסימיות כבזבוז משאבים

וחוץ מזה, הנוכחי המורשה צריך להיות אידיוט גמור כדי לחטוף פסימיות – כאשר בביתו הקיצי מחכים לו צעצועים מוטוריים שחלמנו עליהם מיום שנולדנו. בדקנו כבר את כוחם הממוצע, ואת זמן הזינוק הממוצע שלהם ל-100 קמ"ש (ממוצע לא רע, בזכות 5.0 השניות של הבווארית Z3M קוּפֶּה וצמיגי הסליקס שעונדת הונדה crx).

הפרופיל של ארבע הבנות, הכחולה, הכסופה, הכהה והאדומה, חסר רק את משקלן הממוצע, נתון ששכחנו לבדוק בגלל כל הבלגן שנפל עלינו (ואשר הפך כבר לִפְתוֹתֵי היסטוריה). לכן אקח אוויר, אפליג אל בנותיי, ואשקול אותן אחת אחת.

לעזאזל עם הקנאים, כבר אמרנו?

טיפ טיפה: בוידם בתעריף מלא

לא יפה לצחוק מצרות של אחרים, אך קשה להתאפק ולא לחייך לנוכח הבעיות של כתבי החצר, שכדי לא לפגוע בדגמים הנמכרים כעת אסור להם לדווח על שתי גרסאות חדשות של בסט-סלרים ישראליים מתוצרת קוריאה: קיה ספורטאז' ויונדאי טוסון.

להבדיל מספורטאז', שזכתה למתיחת פנים מצודדת, לארכיטקטורת-פנים מתוקנת ולאינספור חידושים בסעיף הבטיחות, טוסון החדשה נראית אפילו משעממת יותר מהדגם היוצא, וגם עיצוב הפנים לא שמע על מהפכה.

החידוש האמיתי בספורטאז' ובטוסון שוכן תחת מכסה המנוע, שם, לצד מנועים מוכרים ומשופרים במקצת, מחפש כעת את מזלו מנוע 'היברידי רך', אשר משותף לשני הדגמים. מנוע הדיזל 2.0 בספורטאז' ובטוסון מגיע ל-185 כ"ס, ויחידה חשמלית בודדת מחליפה את הסטרטר והאלטרנטור גם יחד באמצעות מצבר נוסף, 48 וולט, אשר מותקן בחלקו האחורי של הרכב. מעניין אם מצבר זה, המחוזק פי ארבעה בוולטים, גורם לקרינה, שעליה דיווחנו במדורנו "שמועה, חצי שמועה".

עקב פרסום קיומם של הדגמים החדשים הנ"ל, הורידו ה'דילרים' (יבואנים) הלועזיטים את מחיריהן של ספורטאז' וטוסון הנוכחיות, כפי שהדילרים הלועזיטים של הונדה החלו לא מזמן למכור בהנחות-ענק את אוונסיס, שאף היא עומדת להפתיע עם גרסה חדשה, הפוזלת אל כתר "מלכת השנה 2018".

עקב הופעתה הקרובה של ניסאן ג'וק החדשה המשופרת, שתגיע לשוק בסוף יולי, הלועזיטים המוזרים הורידו כבר משמעותית את המחירים של ג'וק הנוכחית, כך שניסאן ג'וק מהבוידם הפכה לקרוסאובר העירונית הזולה ביותר בשוק – זולה יותר באלפי שקלים מרנו קאפצ'ר (Capture) ומסיטרואן C3 Aircross.

ורק אצלנו, דגמים חדשים (המגיעים, אגב, באיחור לא מובן) אינם משפיעים על מחירי הדגמים הישנים המצויים במלאי. אין הנחות על בוידם.

בכל אופן, נראה לזקן שהיבואנים התל-אביבים לא סמכו על שתיקת כתבי החצר, וליתר ביטחון, כדי למנוע התלקחות של התלהבות אמוציונלית מצד כתבים אלה – היבואנים לא שלחו אותם להשקה החגיגית של הקוריאניות החדשות בפרנקפורט.

הזקן, כידוע, אינו אוהב SUV-ים, המזכירים ללא רחמים שאין לו משפחה רחבה. אך הטיעון המשכנע יותר נגד כלי רכב אלה הוא אוזלת-הסיכוי למצוא אחד מהם שמעניק הנאת ניהוג, ופחד המוות לבדוק אותם בסלאלום, שבו SUV-ים תקניים (כלומר, לא אלה היקרים מבית פורשה או מרצדס) מפגינים זווית גלגול מפחידה ומרימים רגליים.

כאשר האמריקנים פרסמו באחרונה שבין כל מכשירי התנועה, דווקא ה-SUV-ים ה'משפחתיים' הורגים הכי הרבה הולכי רגל ורוכבי אופניים, מישהו אכזרי (לא הזקן, חלילה) כתב בפורום: " SUVאיננה מכונית אלא מצב של השֶכֶל".

מפגש של קיץ עדין. שלוש מבנותיי, הונדה crx, אלפא GTV והבווארית ב-מ-וו Z3M קוּפֶּה, נהנות מתחילתו של קיץ אירופי מנומס. אני תמיד תוהה אם הן מתגעגעות אליי כפי שאני מתגעגע אליהן, או שהן נושמות לרווחה כשאני איננו

כדי לשעשע את נפשו בגולה, הזקן מנצל את צריף הציור שלו שם גם כסדנת יצירה קונספטואלית. אחד המוצגים שנולדו בסדנה זו (מימין, לצד קסדת מרוצים) הוא זוג רמקולים החובש את אחד מכובעיו של הקשיש – "מוצג ספק נאיבי ושמח, ספק עוקצני ואף נוגה", העירה אורחת

שואלים את אדוארד

שלומית ולר: הייתה לי יונדאי i10 אוטומטית 1400 סמ"ק, הייתי מרוצה אבל כעת אני מחליפה, בא לי משהו אחר, ואני מתלבטת בין מאזדה 2 להונדה ג'אז.

שמעתי שלמאזדה יש צריכת דלק גבוהה, וההונדה חסכונית יותר ממנה (זה גם הגיוני, אם לוקחים בחשבון שהמאזדה היא בנפח של 1500 סמ"ק וההונדה 1300). שיקולים נוספים: המרחב הפנימי של ההונדה גדול יותר, אבל המאזדה נראית "חמודה" יותר.

מה אתה ממליץ? אני יודעת שזו לא ברירה של רכב מפואר מאוד, אבל עדיין…

תשובה: ההכרעה בין שתי המועמדות שציינת אינה צריכה להתבסס רק על השוואת פרטים טכניים, כמו כוחות מנועים ותיאבונם לדלק. מדובר גם, ואולי בעיקר, על חיפוש ידידה שתלווה אותך לאורך פרק זמן. כי החשוב מכול אינו התאמת המכונית למטרות או ציפיות מסוימות – אלא הרגש של הנהג/ת כלפיה, שמוצאים איתה שפה משותפת. הווה אומר: מרגישים בה בטיחות, לא מתעייפים בנסיעות ארוכות איתה, ונהנים משליטה בה ומהניהוג.

השימוש במנועי N/A (נטולי טורבו, אשר דורש זהירות בשימוש) הוא פרמטר חיובי, המשותף להונדה ג'אז ולמאזדה 2. לזכותה של מאזדה נזקפים ביצועים, היגוי ותחושה ספורטיבית. היא גם יפה כתכשיט, כאילו תוכננה לשימוש של נשים.

לבחירה בהונדה ג'אז מושכת הארגונומיה, האפשרות לתפעול אינסטינקטיבי של כל המערכות, השימושיות היומיומית שלה וארכיטקטורת פנים מחוכמת.

אני מציע לך לבדוק בשתיהן את קלות הכניסה והיציאה, את נוחות הישיבה ואת ההרגשה הכללית שהן ינסכו בך בנסיעות המבחן.

שירה גולדרייך: ראשית חשוב לי להודות לך על הכתבות המרתקות עוד בימים שכתבת ב'מקור ראשון'. הוריי ביטלו את המינוי לעיתון, וחזרו אליו כדי להמשיך ליהנות מפי עטך. מה חבל שבשבוע שהחזרנו את המינוי זאת הייתה כתבת הפרדה שלך. מיותר לציין שהוריי ביטלו את המינוי בשנית, בין השאר מהסיבה הזאת.

וכעת לשאלה. אני בת 24, רווקה ומתגוררת עם ההורים ביישוב באזור לטרון, בעז"ה אתחיל לעבוד בעבודה חדשה במרחק של 8 ק"מ מהבית. ההגעה לעבודה בתחבורה ציבורית ובטרמפים בעייתית מעט, ולכן אני שוקלת לרכוש רכב לראשונה בחיי. ב"ה לא קיימות מגבלות תקציב.

הרכב צריך לשרת אותי לנסיעות לעבודה מדי יום וכן אחת לשבוע לירושלים, בנוסף לנסיעות מטעם העבודה לערים בכל רחבי הארץ בתדירות של פעם בחודש.

פרט לבדיקות שמן ומים אני לא מבינה בכלי רכב, ולכן חשוב לי שיהיה רכב טוב שלא אצטרך לבלות איתו הרבה במוסך. הכי נוח לי לקנות רכב בליסינג פרטי (הוריי רכשו לפני כשנה באופן זה טויוטה קורולה ומאזדה 3 והם מרוצים מאוד), ואני מתלבטת איזה רכב לקנות לעצמי.

ההתלבטות היא בין טויוטה יאריס (70-80 אלף ק"מ), מאזדה 2 (83 אלף ק"מ) וקאיה ריו 5 דלתות (51 אלף ק"מ). כולן משנת 2015. השכל אומר ללכת על היאריס כי טויוטה זאת חברה מעולה, אבל הרגש נוטה לכיוון הקיה. הבעיה שאני לא מבינה שום דבר בקיה, ולכן אני רוצה לשמוע את דעת המומחה.

תשובה: את דעתי הכללית על בחירת רכב תמצאי בתשובה לעיל לגברת שלומית ולר, המתלבטת בין הונדה ג'אז ומאזדה 2. אותם שיקולים ועקרונות שפירטתי שם, כוחם יפה גם לגבי המועמדות שלך. שלושתן – טויוטה יאריס, קיה ריו ובוודאי מאזדה 2 – מכוניות טובות ואמינות.

כמו במקרה של שלומית ולר, גם מטרתך היא לחפש ידידה אמינה לחיים משותפים. כזו שתרגישי בה נוחות, בטיחות וסיפוק מהנהיגה.

רק נסיעת מבחן בשלושתן, נסיעה לא קצרה וחפיפניקית, תאפשר בחירה נכונה, כזו שלא תצטערי עליה.

בכל אופן, הבחירה הניצבת בפנייך קלה יותר מהבחירות העומדות בפניי, שכן בנוסף לכל השיקולים שפירטתי, אני תמיד מחפש מכונית שתשמש לי גם כפסיכולוגית צמודה.

אגב, אם ניחושי אינו מטעה אותי, אז מתאימה לך מאזדה 2.

אלעד ממן: רציתי לשאול על המלצה לרכב לזוג צעיר שיוכל לשמש גם כאשר יהיה ילד. התקציב הוא סביב ה-25 אלף שקלים, והרכב ישמש בעיקר לנסיעות של כמה פעמים בשבוע בין עפולה לכרמיאל (כ-50 ק"מ כל צד).

מחפש שהרכב יהיה אמין וחסכוני. כמו כן הוא צריך להיות אוטומטי.

תשובה: סכום השקלים העומד לרשותכם מאפשר בחירה בין הצעות רבות. המטרה היא להגיע למועמדת מבית טוב, שבו דאגו לה. מוטב, בוודאי, ללכת על קילומטראז' לא מפחיד ודגם פופולרי, שהוא קל לטיפולים ולחיפוש חלקי חילוף. כאלה הן למשל סוזוקי סוויפט ורנו קליאו B.

לא הייתי פוזל לכיוון מכוניות קטנות, שמפתות אמנם בחיסכון בדלק, אך מתאימות רק לנסיעות עירוניות ואינן מבטיחות בטיחות בנסיעות אל מחוץ לעיר.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com