הרוצחת הותירה דנ"א

חוששני כי הטויוטה לנדקרוזר שהשתוללה על כביש 90 – עד שגרמה לתאונה חזיתית באזור המלונות ורצחה את משפחת עטר – שופרה לנסיעות בשטח קשה, ועקב שיפוריה אלה לא הייתה מתאימה לנסיעה מהירה על אספלט

לדידו של הזקן, ולפי רוב חוקי הג'יפולוגיה, ג'יפים המשופרים לתנאי שטח קשים מעל הסטנדרט, כלומר, אלו שעברו הכנה מחתרתית לקרבות האמביציוזיים שמנהלים בעליהם בשטח המתנגד נמרצות לתנועה על גלגלים – תפסו גובה רב, שונתה בהם גיאומטריית המתלים, התחזקו, התקשחו ולבשו צמיגי שטח מיוחדים – אינם מאפשרים כבר נסיעה בטיחותית על אספלט.

ג'יפים אלה – אשר איבדו את תקן היצרן ועל כן מתקשים באחיזה הנדרשת לכביש רגיל, בין השאר בגלל ההיגוי הבעייתי שלהם, שאינו מאפשר לצלוח בכבוד מבחן סלאלום תקני – צריכים להיות מוגבלים בנסיעות על כביש פתוח למהירות של 40 קמ"ש.

המכתב של שרה

שלום לך אדוארד. מאז פרסום דבר התאונה המחרידה בכביש 90 שבה נספתה משפחה שלמה בת שמונה נפשות, איני יודעת מנוחה. זה בלתי נתפס. עוד לא סיימו לחקור את התאונה, אך השאלה שלי אליך היא בנוגע לעליית הרכב באש. האם זה קשור לסוג הרכב? לתקינות שלו? לעוצמת הפגיעה? האם אפשר לחזות מתי רכב יעלה באש ומתי לא? זה מאוד מטריד אותי, ואשמח לשמוע את דעתך. בתקווה לידיעות חדשותיות מנחמות יותר…

תשובת הקשיש המורשה

במשך זמן-מה ניסיתי להתעלם מהוויכוח הטיפשי והבלתי אחראי על התאונה בכביש 90. התעלמתי מדעתו של ההמון הנפחד והמבולבל שהתבטא באינטרנט, ולא התייחסתי גם לאזהרות המומחים כביכול, הנפחדים והמבולבלים לא פחות משולחי התגובות לפורום ynet.

שתקתי עקב הרצון לא להתערב בדרמה האנושית, עד כי מכתבך, שרה, הזכיר לי שבעצם אסור למדור, ואסור לי אישית, להישאר מחוץ לוויכוח, עקב העובדה שדווקא הנושא המרכזי הקשור בתאונה זו אשר קרתה באזור מלונות ים המלח נמצא עדיין בצל, כאילו היה אפוף חוסר עניין.

אני מתכוון לפרמטר טכני בנאלי אך מחריד, אשר גילינו מתוך התבוננות בתצלומי התאונה. להפתעתנו המושלמת, פרמטר זה אינו מעניין משום-מה את משרד התחבורה, לא מדאיג את המוסדות הפעילים בארצנו נגד תאונות דרכים – ואינו מסקרן גם את אנשי המשטרה העסוקים בחקירת האסון.

עקב מצב תמוה זה, החלטנו להקדיש את מדור זה במלואו לרצח של 8 נפשות משפחת עטר, רצח אכזרי שבוצע על כביש 90.

לא רק זולות ננעלות

האמת שעד הפנייה של שרה, השואלת בפשטות "האם עלייתו של רכב באש קשורה לסוג שלו?", לא התעסקנו בתאונה הנ"ל בגלל סיבות מורכבות ואי ידיעת פרטים מדויקים. שמרנו על שתיקה גם כאשר חיממה את הקשיש המורשה דעתו הלא מאוזנת של ראם סמואל, בעל ניסיון בספורט המוטורי.

סמואל רמז מפורשות כי למותם של 8 הנפשות גרמה רנו דאצ'יה-לוגאן MCV, אשר מהשורה השלישית של מושביה "קשה להיחלץ גם בשגרה, שלא לדבר על חירום".

סמואל, העוסק בהדרכת נהיגה, שכח לגמרי, או ניסה לשכוח מסיבות הידועות רק לו, שקשיי התיישבות או יציאה משורת המושבים השלישית ברכב משפחתי אינם מאפיינים רק את דאצ'יה-לוגן MCV, אלא טיפוסיים לכל המכוניות המשפחתיות בעלות 7-8 מקומות (כולל רכבי פרמיום או חצי פרמיום, כמו פורד S-MAX שאני אוהב…) – כי לאף אחת מהן אין דלת צדדית נוספת. בכולן, יקרות ככל שיהיו, נאלצים יושבי השורה האחרונה המעוניינים לצאת מהרכב לקפל את המושב שלפניהם, שעליו יושבים נוסעים אחרים.

בנוסף, כדאי להזכיר לראם סמואל שתאונות חזיתיות חזקות נועלות את כל דלתות הרכב, בין שרכב זה הוא יקר או זול! אחרי תאונות קשות, כוחות ההצלה אינם מסוגלים לפתוח דלתות כדי להוציא נפגעים או גופות, אלא נאלצים לחתוך את הפח בציוד כבד, ולעיתים אף להסיר מהמכונית המרוסקת את הגג.

כוכבים נוצצים, בעיקר

ראם סמואל התריע גם שב"דוס-מובילים" כמו רנו לוגאן שמשפחת עטר נסעה בה לא מותקנים "אמצעי בטיחות אקטיביים" – אך לא ברור לנו אילו "אמצעי בטיחות", משוכללים ככל שיהיו, היו מסוגלים להציל את בני משפחה זו מהתאונה החזיתית שביצע נגדם ג'יפ כבד משתולל.

זאת ועוד: הג'יפ התנגש בלוגאן במהירות גבוהה בהרבה מזו שנבדקת במבחני הבטיחות של EuroNCAP. האירופים מסתפקים בבדיקה של תוצאות תאונות הנערכות ב-64 קמ"ש, וגם זאת כאשר האובייקט שהמכונית מתנגשת בו הוא נייח. מכון הבדיקות הלז אינו מביים תאונות שבהן שני הצדדים ניידים. הווה אומר: כוכבי הבטיחות היוקרתיים שמכון זה מעניק אינם מעידים על יכולת השרידוּת של מכונית ויושביה בתאונה המתרחשת במהירות גבוהה, קל וחומר תאונה חזיתית.

כך שגם לוּ רנו לוגאן הייתה מעוטרת בציון בטיחות גבוה, אין זה מבטיח שהייתה ניצלת מגורלה – כפי שרמזו הן הכתב והן המרואיין שלו סמואל.

התמרה ממארת

והנה טענתנו העיקרית: השינויים שנגרמו במבנה הג'יפ עקב התאונה, הנראים בתצלומי הלנדקרוזר פוסט-מורטום, מצביעים על מכה במהירות גבוהה מאוד, שבוצעה בכלי תחבורה ששופר כנראה לנסיעות שטח קשות. על כך מצביע צינור אוויר בקוטר 3.5 אינץ' הממוקם גבוה, שנועד לאפשר ללנדרוזר לצלוח מקווי מים עמוקים.

קיומו של צינור נשימה זה מעורר את החשש כי מדובר בטויוטה לנדקרוזר מוּתמרת (תרתי משמע), כלומר: רכב שעבר הגבהה בכמה עשרות סנטימטרים. מניפולציה זו יפה לשטח, אך יש לה השפעה שלילית על אחיזת הגלגלים באספלט רגיל.

ואם ג'יפ זה היה גם נעול צמיגי שטח, המאפשרים עבירוּת בתנאים מחוספסים במיוחד, אזי אחיזתו באספלט הייתה בעייתית עוד יותר, כזו שמתנגדת לנסיעות מהירות בכביש רגיל – וזה היה כנראה הגורם הטכני הראשי לתאונה.

כמו נסיעה על פנצ'ר

כדאי גם להוסיף שחסידי נסיעות בשטח "מאתגר" התרגלו להוריד את לחץ האוויר בצמיגים כדי לשפר את הנסיעה בדרכי חתחתים – ופעמים רבות אינדיאנה-ג'ונסים אלה אינם טורחים להעלות חזרה את לחץ האוויר בשובם אל כבישי האספלט המתורבתים.

אני מניח שמומחי משטרה בדקו את סוגם ומצבם של כל ארבעת הצמיגים של הלנדקרוזר, לרבות לחץ האוויר שלהם.

גבוה, מעל הרדאר הממשלתי

הרצח על כביש 90 צריך לעורר שאלה עקרונית: האם המוסכים הפיראטיים העוסקים בהתאמת ג'יפים מקוריים לתנאי שטח – מוסכים שמגביהים את הג'יפים ומשנים את גיאומטריית המתלים שלהם כדי להגביר את עבירוּת הכלי – מקבלים את הסכמת משרד התחבורה?

האם מישהו במכוני הרישוי הממשלתיים בודק את השינויים שעברו הג'יפים הללו?

מה גרם להתלקחות

מבחני הריסוק האירופיים של EuroNCAP, כמו גם המבחנים האמריקניים המתחרים בהם, אינם בודקים גם כיצד משפיעה מכה חזיתית או צדדית על המתחולל תחת מכסה המנוע.

אני מתכוון לכך שמצבר הנזרק ממקומו כתוצאה מתאונה חזקה עלול לפלוט ניצוצות, אשר ידליקו את אדי הדלק. זה, כנראה, מה שקרה בדאצ'יה-לוגאן MCV על כביש 90.

רמיזות נלוזות

בתקשורת צוין כי נהג הג'יפ מעשן קנביס, פרט שאמור לרמוז כי הרגלו זה תרם/גרם לתאונה האיומה.

אמנם מעולם לא ערכנו מבחן נהיגה תחת השפעת עישון קנביס, אך לפי דעתנו, אם קנביס רפואי מקל על סבלם של אנשים ובכך מהווה תרופה לכל דבר, אך מצד שני חשוד כמערפל שיקול דעת בעת נהיגה – אז המסקנה המתבקשת היא שמשרד הבריאות חייב להזהיר מפני נהיגה אחרי עישון.

ואם לא קיימת הזהרה ממשלתית ברורה בנושא זה – ואכן עדיין לא קיימת, למיטב ידיעתנו – אז מוטב להימנע בינתיים מהרמיזות שתאונת הרצח קרתה בגלל קנביס.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה: תאונת צפייה

להבדיל מהתאונה דגם רצח שבין טויוטה לנדקרוזר לבין דאצ'יה-לוגאן MCV, אשר התרחשה מחוץ לטווח הצילום של מצלמות אוטומטיות, דווקא התאונה השנייה, שקרתה במרחק רב ממלונות ים המלח אך עדיין באותו כביש 90 ("המקולל", כפי שהוא מכונה במדיה המקומית) – זכתה לתיעוד ויזואלי, המסוגל להסביר את השתלשלות האירוע.

וכך דיווחה העיתונות היומית על המפגש האכזרי בין המשאית למיניבוס, שעליו שילמו בחייהם שישה תושבי מזרח ירושלים: "בתיעוד ממצלמת אבטחה נראית המשאית סוטה ממסלולה בעת עיקול לנתיב הנגדי שבו נסע רכב ההסעות, ומיד לאחר מכן רכב ההסעות סוטה לכיוונה ומתנגש בה חזיתית בעוצמה".

מה שאנו ראינו בסרטון אינו תואם את פרשנות ה"מומחים"

תיאור זה מצביע על כך שהכתבים לא הבינו מה הם רואים בסרטון ופספסו את העיקר, כמו רוב הפרשנות העיתונאית שליהגה על שתי תאונות אלה. כי כאשר אנו צפינו באותו סרטון, פריים אחר פריים, ראינו שהמשאית עברה את עיקול הכביש במהירות גבוהה מדי ביחס ליכולותיה וביחס ליכולות של נהגה, וכתוצאה מרשלנות זו, ביציאה מהסיבוב נזרק הצידה החלק האחורי של הכלי הכבד, תופעה הידועה כ"היגוי יתר".

בשלב זה היה נהג המשאית צריך לייצב את רכבו באמצעות קונטרה אינסטינקטיבית בהגה, אך הוא לא עשה זאת אלא ניסה כנראה לבלום, מה שגרם לחסימת הכביש על ידי המשאית. נהג המיניבוס מצידו, שראה משאית מטורפת דוהרת המאיימת לחסום את מסלולו, ניסה כנראה לעקוף את המשאית משמאל, מה שהתברר כטעות גורלית. כי ברגע זה נהג המשאית התעשת, ובעזרת ההגה הצליח סוף-סוף לייצב את רכבו, אך היה זה מאוחר מדי, כי תאונה חזיתית בין המשאית למיניבוס הייתה כבר בלתי נמענת.

בעצם צפינו בשתי שגיאות גורליות של הנהגים, שהתרחשו בזו אחר זו: נהג המשאית נסע מהר מדי בעיקול ובכך גרם כאמור להיגוי יתר שלא ידע להתמודד איתו כראוי – ואילו נהג המיניבוס טעה קשות עם הרעיון לעבור לצד שמאל של הכביש בניסיון לברוח מהמשאית. נהג ההסעות היה צריך להגיב "לפי הספר", כלומר: לבלום מיד כשראה את המשאית משתוללת, ולנסות להיצמד לימין הכביש תוך שימוש בשוליים, שהם רחבים למדי במקום זה (לפחות לפי הסרטון). אלא שנהג המיניבוס טעה כאמור, רצה לברוח מהמשאית שמאלה, ולא ניצל את ההזדמנות היחידה שהייתה לו, כאשר המשאית אחרי הסתבכותה המפחידה התייצבה באמצע הכביש, והמיניבוס היה יכול לחלוף על ידה ולצאת ללא פגע, לו רק היה בולם ונצמד לימין.

הערת אגב: קשה להתעלם מהעובדה שהמפגש הטרגי בין המשאית למיניבוס הפלסטיני מזכיר מצב טיפוסי שנהגים בעלי ותק מכירים היטב, שורדים אותו למזלם, ומספרים אחר כך ש"זה היה ממש כמעט".

לפי עיתונאים שהפכו פתאום למומחי תחבורה עקב רצף התאונות שנרשם על כביש 90, כמו אורלי וילנאי מ"הארץ", שטוענת שגדר הפרדה תחסל את תאונות הדרכים בכביש 90 הדו-כיווני – אחרים טוענים שרק מכוניות אוטומטיות יפסיקו את הקטל בדרכים, וכיוצא באלה הצעות של "מומחים", שצמחו כמו פטריות אחרי הגשם.

לפי וילנאי, רק העלות הגבוהה של גדר הפרדה כזו בולמת את יישומו של פתרון-הפלא: וכך היא כתבה: " 58.5 מיליון שקלים. זאת העלות של הצבת גדר הפרדה בכביש 90. זה הכול. 58.5 מיליון שקלים. כמו עלות הקמת הטרמינל הזמני בשדה דב, כמו התקציב לפינוי נתיב האבות. בדוגמאות האקראיות האלה התקציב לא היה פקטור מעכב, כי מדובר בכסף קטן. ביחס לתקציבי המשרדים הרלוונטיים בפרט וביחס לתקציב המדינה בכלל. הפרדה בכביש, השווה הרבה יותר ממחירה בפועל, הייתה יכולה אולי למנוע את שתי התאונות האחרונות. אולי הייתה מצליחה להשאיר בחיים כמה מ-120 ההרוגים שגבה הכביש הזה בעשור האחרון, ואולי להציל מקצת מאלפי הפצועים".

אך כסף הוא הבעיה הכי קטנה של הפתרון האוטופי הקרוי "גדר ההפרדה". החיסרון האמיתי של הצעה זו, שגם עמותת אור ירוק תומכת בה (אלא מה), הוא האיוולת הגרנדיוזית שלה. שהרי גדר כזו שתיבנה במרכזו של כביש צר תשלול מהנהגים את האפשרות לעקוף, וכל טרקטור מזדחל יהפוך את התנועה לתהלוכה של ברווזונים, לאורך קילומטרים רבים ואולי גם שעות.

ועוד לא דיברנו על התרחיש החמור יותר שכרוך בגדר כזו: הרי בזמן מלחמה, אשר במרחב הציוני עומדת על הפרק ללא הרף כמעט, גדר ההפרדה (פתרון פלא, לפי וילנאי ואחרים) תמנע את האפשרות להפוך את כביש 90, שכיום הוא דו-כיווני, צר, והארוך בכבישי המדינה – לכביש חד-כיווני רחב, כזה שיוכלו לעבור עליו כוחות הביטחון, משאיות אספקה ומובילי טנקים.

ג'יפ טויוטה לנדקרוזר הרוצח. צינור האוויר הגבוה מעורר חשש שהג'יפ עבר שיפורים לצורך נסיעות שטח

שואלים את אדוארד

הנרי זולצבכר, רעננה: אני מעוניין לרכוש רכב ראשון למשפחתי הצעירה. רוב הנסיעות שלנו הן בתוך רעננה-הרצליה, אבל יש גם נסיעות בין-עירוניות פעם ב… ואנחנו גם אוהבים לבקר בירושלים פעם בחודש-חודשיים.

ראיתי הונדה אינסייט היברידית שנת 2014 שעשתה 63 אלף קילומטרים במחיר של 44 אלף שקלים. הבנתי שצריכת הדלק (1 ל-20 בערך) חסכונית מאוד. אבל, ראיתי הרבה תגובות באינטרנט (בעיקר מאמריקה) על כך שלהונדה אינסטנט 2012-2013 היו בעיות עם השמן, כגון צריכה מופרזת של שמן ו/או דליפה של שמן לצילינדרים ולמנוע.

רציתי לשאול בעצתך:

א. האם לדעתך הונדה אינסייט מתאימה לצרכים שלנו?

ב. האם אתה מכיר בעיות דומות בהונדה אינסייט 2014 בעניין השמן?

תשובה: ידעת את מי לשאול, חביבי, כי תפסת קשיש מורשה שהוא חסיד הונדה מושבע, המתלהב בוודאי מאינסייט. זאת, משום שזוהי ההונדה היחידה שדומה ל-crx VTEC, דגם שבצדק הפך למכונית פולחן.

הונדה crx שלי, צעירונת כחולה בת 27, לא התקלקלה במשך השנים בביתנו אפילו פעם אחת. היא נהנית מצמיגי סליקס, ועדיין עוקפת בקלות את רוב ההאצ'בקים החמות המודרניות.

לא מזמן עצרתי איתה על יד שכן בעל אינסייט, והחלפנו מילים לגבי מכוניותינו. שאלתי איך היא, ושמעתי רק מחמאות. אמנם אינסייט אינה חזקה כמו crx, והעסק החשמלי לא תורם לה מי יודע מה (ובעצם כלום כמעט), אך היא זריזה, אמינה, מאפשרת ליהנות מניהוג, חסכונית אכן, וגם סימפטית. "בזכותה אני מחייך", אמר האיש. הצעתי לו להחליף את השמן הסינתטי 5W40 פעם ב-10,000 קילומטרים, ולא פעם ב-30 אלף ק"מ לפי הספר, ונפרדנו.

במקומך הייתי הולך עליה, אך אינני אובייקטיבי, בוודאי.

יאיר, פתח-תקווה: הצטערתי לראות את ירידת הטור שלך ממקור ראשון. קראתי בו בקביעות.

ברשותי מכונית (ירושה) יונדאי סונטה 2006 שהייתה במשפחה 7 שנים, אשר קפצה בשרשרת טיימינג. מדיבור עם שני מוסכים הובהר שלא כדאי לתקן.

כרגע אנו מחפשים רכב לשני אנשים, לנסיעות בעיר בעיקר ונסיעה לעכו פעם בחודש+ נסיעה מדי פעם בשומרון הקרוב.

תקציב: 60-70 אלף שקלים.

תשובה: סונטה היא סוס עבודה עמיד, נוח וקל לאחזקה. כבר לא עושים מכוניות כאלה, וחבל.

חבל גם שהמוסכים שלנו חדלו לתקן מנועים, כי במקרה, במנוע של סונטה צריך בסך הכול להוריד את ראש המנוע ולבדוק אם השסתומים התעקמו עקב מפגש עם הבוכנות. אם זוהי הבעיה, התיקון אינו מסובך. כך שבמקומך לא הייתי נשבר, והולך למוסך שלישי או רביעי, שלפחות יציצו לראות מה גודל הנזק.

ייתכן גם שכדאי לך לחפש מנוע חלופי, כדי ליהנות עוד כמה שנים מסונטה הידידותית.

בלה גלעדי: לסבי וסבתי, ישראל זאב וביילה ווידסלבסקי, היה בית נופש בעיירה אוטבוצק. נשאר לי מעט מאוד מידע על ביתם שם ואין תמונות.

קראתי לפני זמן רב שהזכרת תפאורנית בשם יוסטינה, ששחזרה למענך את עיירת הנופש. האם תוכל ליצור קשר בינינו? האם יש דרך לקבל קישור לשחזור שהיא עשתה?

תשובה: יוסטינה, שהייתה התפאורנית של סרטי 'שועל הכסף של פליציה ט", מצאה לא רחוק מלודז' עיירה פסטורלית שדומה לאוטבוצק כפי שהשתמרה בזיכרונותיי. כך שיוסטינה לא שחזרה את אוטבוצק עצמה, אך אפשרה לנו לצלם בלוקיישן שמתאים מאוד לאווירת הסרט.