על חלזונות ואנשים

הנה רק אמת, המוגשת על ידי הזקן המורשה, שבזכות גילו המופלג מתאים לו לשבת על מרפסת עם מקטרת. הרדיו מנגן צלילי שנות ה-60. אידיליה

אלא שהזקן אינו מסתפק בנירוונה רוחנית זו, הכוללת גם הצצה אל חמולת החלזונות שהתנחלה באותה מרפסת שאנוכי נושם בה.

אולי זה לא ייאמן, אך זו עובדה קיימת: חלזונות בכל הגדלים והמינים, שהגיעו לא ברור מאיפה, מרגישים טוב על המרפסת הצנועה, שנשקף ממנה הבלון הלבן הענק אשר תלוי מעל גני יהושע.

זאת תמונת רקע מתאימה לכך שהזקן חולם ומגלגל זיכרונות לסירוגין.

דיירים מסיתים

נוכחות דיירים חדשים אלה, הבלתי הגיונית בעליל, דורשת זהירות בהליכה כדי לא למעוך אותם על רצפת המרפסת. בלית ברירה, יש להתפתל ביניהם איטית, בסוג של סלאלום זהיר, תוך הרהור המנסה לשכנע את עצמו שזוהי אינה מציאות רגילה אלא רק חלום ליל סתיו שלנו על החלזונות, או לחלופין חלום ליל חורף שלהם עלינו. כך או כך, הנפשות שהתקבצו פועלות במחזה שכתוב בחלזונית ומבוצע על במת המרפסת.

לא קל להסתדר עם המצב הזה, ועוד לחפש בגוגל איך מאכילים את הדיירים החדשים בעלי השכפ"צים הקשיחים, אלא שבגוגל הפולני ממליצים רק איך לחסל אותם או לבשלם, מה שאינו לרוחו של הזקן, שמרגיש פתאום רצון להתפרע על ארבעה גלגלים, כי החלזונות שמגיחים לעת חשכה ממקומות מסתרם דורשים ממנו לזוז במהירות על-חלזונית אשכרה.

"חייבים לזנק מפה", מדרבן הזקן את עצמו להשתולל, בונה על ההנחה שאם ייתפס חלילה על תזוזה לא חוקית וייגרר לבית משפט, השופט, בין שהוא עברי ובין שלועזיטי, לא יאמין, עקב מראהו המביך של הזקן, שהוא אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המשטרתי היבש.

אפס ביטולים

אז מה עושה הזקן כדי להתפאר בכל עוצמת ששת הצילינדרים בשוּרה? איך הוא מכין את מכוניתו לצורך הטירוף המוטורי הנדרש על ידי נפשו? הרי המרחק בין המושב להגה נקבע עוד מזמן, ולא השתנה כמובן, כי לעת זקנה כבר לא משמינים ולא גבהים.

בכל זאת הזקן מוודא, כהנחיית אמנות הנהיגה, ששני פרקי ידיו נוגעים בחלק העליון של גלגל ההגה כאשר גבו מוצמד למשענת. אחר כך הזקן (הסכיתו היטב, כי הכול אמת כמו שהבטחנו) אינו מבטל את מנגנון עצור-סע, ואינו מבטל אף מערכת בטיחותית כלשהי כמו ESP, ESC, LBW ודומותיהן, כלומר לא מוותר על אף רצועה/זמם אלקטרוניים, אקטיביים או פסיביים, אשר שומרים שהגלגלים לא ייסחפו לאזימוטים בלתי רצויים ומאזנים את הכוחות ביניהם.

במילים אחרות, הזקן לא מבטל אף שמרטף אלקטרוני לפני הטירוף המתוכנן, כלומר לפני החלקות ודריפטים, אשר רכבו של הזקן אוהב עוד יותר מהזקן עצמו. הוא לא מבטל שום מנגנון כזה, ולא לוחץ על לחצן הספורט, ממש לא עושה כלום, כי מכוניתו, העומדת להגיש לו סיפוק אמיתי – התנתקות פיזית, ולא רק רוחנית-קונספטואלית, מכל האסוציאציות שמעוררים בזקן החלזונות על המרפסת – אינה מצוידת כלל באמצעי בטיחות אלקטרוניים עוכרי-חגיגות כלשהם.

הקשיש לא צריך להשתיק שום מחסומי-פה, כי הם לא קיימים חלילה בבווארית Z3M קוּפֶּה הבוגרת, אהובתו הנוכחית וכנראה האחרונה של הזקן. החשמל אצלה רק מפעיל מראות, מזיז מושבים ומחמם אותם.

מנגנון סע-עוף

כך שאם יש לזקן חשק לראות את הכביש מבעד לשמשות הדלת הימנית או השמאלית – אף גרסת ESP ודודותיה לא תעצור אותו מלבצע רעיון מטורף זה, לפני שהזקן יחזור למרפסת המחוּלזנת כהוגן, יצית מקטרת, ויתחיל לשאוף לריאות זיכרונות, שלפעמים יש בהם יותר מ-4,200 סוגי הרעלים שאומרים כי יש בטבק.

הגותו של נהג מונית

במונית משדה התעופה הביתה, גררה אותי המציאות במקום מגוריי הזמני לחשוב, ושוב לחשוב, על חמולת החלזונות המחכה לי במרפסת, ושאלתי את הנהג "למה כולם זזים לאט כל כך כשנדלק ירוק?"

"מוכרחים להתחשב באלה שנכנסים באדום", לימד אותי האיש, "מתרגלים לזה כדי למנוע תאונה", הוסיף.

"למה הם נוסעים באדום?", המשכתי, "ממהרים או מנצלים את היעדר השוטרים? לא פוחדים ממצלמות?", המשכתי, וקיבלתי הסבר ש"השמאלנים האלה בעיקר עסוקים בסמארטפונים או טאבלטים, ומפספסים את החלפת צבעים".

היגרו מרצון

בבית חיכתה לזקן הפתעה. חמולת החלזונות נעלמה, ועל המרפסת נשארו רק חילזון קשיש אחד בודד ושני צעיר, כנראה בנו. אולי רובם פתחו במנוסה ומצאו מחסה חדש מכיוון ששמעו כי אנו שוקלים לפנותם לגינה? אמנם כמעט התרגלנו לדו-הקיום איתם, אך הוא הפך בלתי אפשרי. כמעט כמו עתידנו.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה: שלמה ארצי מתמוגג

פגשתי בנתיב הימני של איילון טויוטה C-HR לבנה שעל גגה נוסעת קופסת פלסטיק נושאת כיתוב "ל". לדעתו של הזקן, השימוש במכונית זו למטרת לימוד נהיגה הוא מהלך חיובי אשר תורם למודעות המוטורית בארץ, כי בעזרת C-HR יבינו תלמידי אמנות הנהיגה שבתקופה המודרנית הנוכחית, לחזותו הקרבית של רכב משפחתי אין כיסוי בביצועים…

הרי טויוטה זו, עם כל הספוילרים שלה, בקושי זזה, כך שעוקפת אותה בקלות אפילו אלפא 33 EI בת 24, הכי חלשה באוסף הקלאסיקות שלי, בעלת עוצמה של 98 כ"ס לפי ניירותיה. צר לי לבשר לכם, צוערי הנהיגה העברים, שנכנסתם לקלחת המוטורית קצת מאוחר מדי.

אגב: החזקה מבין בנותיי הזקנות, כאשר היא מוערת משנתה במוסך שלה בגולה, מוכנה לגרור אחריה את C-HR, ובעוד זו תלויה על הכבל שלה, היא יכולה לעקוף C-HR נוספת בישורת, בעליות ובסיבובים – אם רק תבקשו אותה. זה לא היה קורה לוּ היפנים היו מרכיבים ל- C-HRאת המנוע של טויוטה GT86 (200 כ"ס), אלא שהם עדיין לא עשו זאת.

מסקרן אותי אם במהלך שיעורי הנהיגה על C-HR, או על מכשיר תנועה אחר, לומדים כמה שיטות נהיגה חיוביות שלא זכו לעלייה ארצה. כמו תרגיל הריצ'רץ' המנומס שהזכרנו אי-מכבר, שננקט בחו"ל כאשר כביש דו-נתיבי הופך פתאום לחד-נתיבי, והנהגים נכנסים לנתיב הבודד לסירוגין – פעם אלו שמצד ימין ופעם אלו שמצד שמאל. זאת, במקום להידחף בכוח אל הנתיב הבודד תוך התגוששות אלימה, צפירות, קללות והידחקויות, כמקובל במחוזות הכאן והעכשיו. לצערי עוד לא גיליתי אצלנו סימני מודעות לקיומה של שיטה לועזיטית זו, הכדאית בהחלט לאימוץ.

ועוד למד הזקן מהלועזיטים לאותת כאשר עוקפים אופניים. האיתות מזהיר את הנוסעים אחרינו שלא סתם סטינו שמאלה, אלא עשינו זאת כדי לשמור על חייו של רוכב אופניים הנמצא לפנינו, וקל להחמיץ אותו בגלל התעסקות בסמארטפון.

הלועזיטים אף מגזימים מעט, ומאותתים בארבע פינות הרכב כאות תודה למי שנתן להם (ולא רק עקב החוק היבש) זכות קדימה כדי שישתלבו בתנועה, או כאות תודה על מחוות אדיבות אחרת כלפיהם. הייתי מאמץ גם גינון חברתי זה, המטפח אחווה בין הנהגים.

אך מה שחוגג אצלנו באחרונה הוא לא מאמץ לשינוי האווירה בכביש אלא אמונה עיוורת באמצעים האלקטרוניים, שנועדו להחליף את ערנותו הטבעית של הנהג (באצטלה של "תמיכה" בו). הופתעתי למשל מההתפעלות של שלמה ארצי בטור הרדיופוני שלו. הזמר שפך מחמאות ומילות תודה נרגשות על וולבו שלו, שלדבריו הצילה כמה פעמים את חייו כי "עצרה אוטומטית" כדי לא להיכנס בעוצמה במכונית שנסעה לפניו. ודאי כי שרעפיו אלה של הזמר שייכים לסגנונו הפואטי, הבא לידי ביטוי בשיריו כמו גם בסטריפטיז הרוחני שהוא עורך באמצעי התקשורת.

אלא שמסוכן להצטרף להתפעלותו של האמן הלאומי שלנו מהאלקטרוניקה השבדית, כי דבר לא מחליף – עדיין – ערנות אנושית בעת הנהיגה. כן, הזקן שייך לנהגים של פעם, אלו ששומרים על עצמם בעיניים ואוזניים המקיפות את ראשם כנזר בלתי נראה. אי-אז, בלימודי נהיגה על מסלול המרוצים Brands Hatch, לא רחוק מלונדון, שמעו הטרום-זקן וחבריו מכמה מדינות המלצה על הצורך "לגייס את כל החושים לצורך מעקב אחר כל דבר שמתרחש על האספלט ובסביבתו כדי להיערך לכל סכנה אפשרית, ואף לצפות שהיא תיפול ללא אזהרה".

"נסו לדמיין ללא הרף מה יכול לקרות בכל רגע", ביקש המדריך הבריטי לפני 50 שנה, ושום אמצעי אלקטרוני עכשווי לא ימחק את האקטואליות של עצה ותיקה זו – לא בנהיגת מרוצים ולא בנהיגה אזרחית יומיומית.

 שואלים את אדוארד

יוסי לאור: בסדרת כתבותיך "משומשת חיל מי ימצא" כתבת בין השאר: "ואם כבר התבייתנו על פקק השמן, יש להסיר אותו בזמן שהמנוע עובד בסיבובי סרק: אם ניתזות טיפות שמן, סימן שמצב המנוע אנוש".

שאלתי: אני פותח פקק שמן בסוזוקי ספלאש, רואה מיד מתחת לפתח מילוי השמן את שרשרת התזמון – ואני לא רואה מצב שלא יתיז שמן כאשר המנוע עובד.

גם בסוזוקי ויטרה גל הזיזים קרוב מאוד לפתח, וגם כאן, להערכתי, אם המנוע עובד – יותז שמן.

האם אני טועה ?

תשובה: הבדיקה שהמלצתי עליה אינה ישימה במנועים המועטים שבהם פקק השמן נמצא מעל שרשרת ההצתה ובקרבתה – כך שטיפות השמן מותזות החוצה ללא קשר למצב הבוכנות והטבעות.

יעקב לוי: שמעתי על המדור שלך מכמה מקורות, וחשבתי שאולי תסכים לעזור לי נקודתית…

אני עם קורולה GLI מעולה ארבע שנים, ועכשיו מעוניין להרחיב בשל גדילת המשפחה. האם אוונסיס ורסו 2005 שעשה 186 אלף ק"מ מומלץ לדעתך? באופן כללי ראיתי עליו ביקורות חיוביות, אבל איכשהו שמעתי על בעיות גיר ומנוע בכמה דגמים כאלו. לא מוסיפה העובדה שטויוטה הפסיקו לייצר אותו… (גם ברכב שאני בודק הוחלף המנוע).

אשמח לשמוע דעתך.

תשובה: שאלתך אינה פשוטה כפי שהיא נראית במבט ראשון. חוששני כי טויוטה אוונסיס ורסו שאתה בודק כעת מסוגלת לאכזב אותך. אמנם דגם זה של טויוטה מצטייר כבחירה הגיונית משלל סיבות, למרות הצפיפות המעצבנת שבו ותא מטען מצומצם בעת שימוש בכל המושבים – אלא שבדגם מסוים זה המוקש נמצא במקום אחר: המנוע שהוחלף.

הרי אין לדעת מה מצבו של מנוע זה – אם בעליו הקודמים דאגו לכל צרכיו, לפחות לפי ספר היצרן/יבואן. גם לא ברור במשך כמה אלפי או מאות אלפי קילומטרים המנוע תפקד, עד שפורק מאיזו טויוטה מנוחה. מטרידה גם השאלה כמה זמן חיכה המנוע המשומש להשתלה, ובאילו תנאים הוא נשמר.

את מצבו של מנוע זה מסוגלת לחשוף רק בדיקה קפדנית במכון דיאגנוסטי. זו צריכה להיות בדיקה שאינה מסתפקת בחיבור למחשב, כמו רוב הבדיקות הסטנדרטיות – אלא כוללת גם מדידה של יחס דחיסה בכל הצילינדרים, חיפוש סימני שמן בנוזל הקירור, בדיקת תוכן הפליטה, ואיתור רעשים בזמן העבודה.

גם בבדיקה מקפת זו אין די, כי האמת על מנוע חשוד זה (לגביי) תתגלה רק אחרי כמה חודשים, שבמהלכם אפשר יהיה לסמוך רק על המזל.

אלא שכל זה פחות חשוב מהשאלה מדוע ננעלת על אוונסיס ורסו דווקא, כאשר בעצם אתם זקוקים רק למקום נוסף אחד כדי להחליף את טויוטה הנוכחית שלכם, בעלת חמישה מושבים בלבד. כך שגם במקרה שתיארת, אני ממליץ על הונדה FR-V בעלת ששת המושבים, יפנית מעולה הבנויה על עיקרון הנדסי שמשפחות רבות הכירו במשך השנים באמצעות פיאט מולטיפלה.

ידידים שלי, זוג עם ארבעה ילדים, נהנים כבר זמן-מה מאפיוניה של FR-V, מכונית נוחה, בטיחותית, אמינה, בעלת תא מטען סבלני וחסכונית למדי. הונדה זו הפכה אצלם לבת משפחה, מה שלא מפתיע. הרי ברוחה ובנפשה, בסעיף אחיזת הכביש, באיזון המשקל ובהיגוי, מאפשרת FR-V ליהנות מניהוג – פרט שנכחד כבר, ואינו קיים ברוב מכשירי התנועה המודרניים, נשלטי האלקטרוניקה.

ערן לוי: ראשית, קריאת מדורך מסיבה לי אושר רב 🙂

שנית, מציעים לי יונדאי איוניק ויש לי תינוקות בבית. האם באמת יש מה לחשוש מסוגיית הקרינה?

מאחל לך בריאות איתנה ושמחה לאורך ימים.

באהבה והערכה רבה.

תשובה: על נושא הקרינה האלקטרומגנטית במכוניות היברידיות – קיימת או לא – כתבתי כבר במדור "שמועה, חצי שמועה", ואין לי מה להוסיף. באחרונה, אחד מאתרי הרכב המנוהלים על ידי כתבי חצר מנוסים בחן את קיה נירו ההיברידית, ולא חסך במחמאות לגבי החסכוניות ואמצעי הבטיחות שבה. אלא שבהתכתבות שתחת הביקורת החיובית כתב מישהו (יוס) כך:

"הרכב חסכוני ובטיחותי, אולם ההגנה של הקוריאנים מפני הקרינה שנוצרת מהזרם החשמלי העובר מתחת למכונית בין המנוע (מקדימה) למצברים הגדולים (מאחורה), והקרינה המסוכנת לילדים, מונעת אישית ממני לשקול רכב זה". (

משרד התחבורה ומשרד הבריאות עדיין לא פרסמו את דעתם על הספקות לגבי קרינה בהיברידיות.

מַפעימה מתקופת הפעם

י"א מצלם ומדווח: המפגש השנתי החגיגי של מועדון החמש כיבד כהרגלו את המבקרים במקבץ נדיר של מכוניות קלאסיות ממגוון תקופות. זו שצדה את עיניי יותר מכולן הייתה יגוארSS 100 בירוק מרוצים בריטי משנת 1938.

יגואר זו היא אחת ממכוניות הספורט המרשימות, הנחשקות ואף הנדירות משנות ה-30 של המאה הקודמת. ראשי התיבות של שם הדגם מסגירים את ראשיתה של החברה כיצרנית סירות צד לאופנועים דווקא, Cars ,Swallow Sidecar אך שם החברה שונה ליגואר לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להתנער מההקשר הנאצי. 

מהדו-מושבית הפתוחה הזו, שהייתה בעצם מכונית מרוצים חוקית גם לכביש, נוצרו רק 198 עותקים בגרסת ה-2.5 ליטר, בעוד שגרסת ה-3.5 ליטר יוצרה אף פחות מכך – רק 116 עותקים שלה נולדו בשנים 1936-1941.

הביצועים היו מרשימים לשעתה, ובאו לידי ביטוי במהירות מרבית של 160 קמ"ש, כאשר המספר 100 בשם הדגם נועד להבטיח מהירות סופית של למעלה מ-100 מיילים לשעה, נתון מרשים ביותר לימים ההם. פוטנציאל התאוצה ל-100 קמ"ש היה 10.4 שניות בגרסה הבכירה.

יגואר 100SS נטעה את הבסיס העיצובי המצטיין של הפירמה המלווה אותנו עד היום, כפי שתוכלו להתרשם בעצמכם מהתמונות.